חיפוש מתקדם
קטגוריה
פסיקה
79,887
חקיקה
6,853

תחומים ראשיים
 כללי
55,519
 דיני נזיקין
13,372
 מקרקעין / תכנון ובניה
13,199
 סדרי דין וראיות
12,015
 דיני עבודה
9,358
 פלילי
6,149
 חוזים
5,193
 ביטוח לאומי
4,514
 מנהלי וחוקתי
4,123
 הוצאה לפועל / פשיטת רגל / פירוק חברה
3,947
 הגנת הצרכן
3,696
 מיסים
3,684
 חברות / מסחרי
3,130
 תעבורה
2,833
 ביטוח
2,744
 בנקאות / שטרות
2,064
 דיני משפחה
1,673
 משרד הביטחון
1,633
 משרד הפנים / הגירה
1,034
 רשלנות רפואית
954
 קניין רוחני
899
 ירושה
644

תוספת אם למורה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תוספת אם למורה / תוספת מורה אם:

השופטת רונית רוזנפלד

פתח דבר

1. עניינו של ערעור זה בבירור תנאי הזכאות ל "תוספת אם" בשיעור 10%, המשולמת על פי הוראות ההסכמים הקיבוציים הרלוונטיים לעובדות הוראה, חברות הסתדרות המורים וחברות ארגון המורים, שהן אימהות לילדים עד גיל 14. בבסיס המחלוקת בין הצדדים ניצבת השאלה, האם ההטבה הטמונה ב"תוספת אם" היא במהותה הטבה בעין, במשמעות של קיצור שבוע העבודה למורה שהיא אם לילד עד גיל 14 (להלן- מורה אם), או שמא היא הטבה כספית. מחלוקת זו שבין הצדדים באה בעיקרה לכלל ביטוי בשאלת הזכאות לתוספת למורה אם, שהיא מורה קבועה במשרה מלאה. בקשר לכך השאלה הנשאלת היא, האם נתונה לה, ללא תנאי, הזכות לקבל 10% תוספת כספית לשכרה, בנוסף לעבודה בפועל במלוא היקף משרתה, דהיינו, בנוסף לעבודה בפועל ב-100% משרה, או שמא זכאותה, ללא תנאי, הינה לקיצור שבוע עבודה עד להיקף בפועל של 90% משרה, ולקבלת תוספת תשלום של 10% ללא צורך בעבודה בפועל, באופן ששכרה משולם עבור 100% משרה. בית הדין האזורי בחיפה (השופטת מהא סמיר-עמר ונציגי הציבור אסחק סלים ודורון מתי; ס"ק 55/05, ס"ק 13/06,ס"ק 14/06) מצא כי יש להבחין לעניין טיבה של התוספת ותנאי הזכאות לה, בין מורות אמהות חברות ארגון המורים לבין מורות אמהות שהן חברות הסתדרות המורים. בית הדין האזורי קבע, בקליפת האגוז, כי "מורות-אמהות חברות ארגון המורים, שלהן קביעות על 100%-90% משרה זכאיות לעבוד בפועל את היקף משרתן הקבועה ולקבל בנוסף תוספת-אם כתוספת כספית בשיעור של 10%". באשר למורות אמהות חברות הסתדרות המורים קבע בית הדין האזורי, כי "מורות-אמהות שלהן קביעות על 100% משרה, מימוש ההטבה של תוספת אם יהיה בדרך של קיצור שעות העבודה, באופן שיחד עם תשלום תוספת- האם ישתלם להן שכר בגין משרה מלאה".

2. כנגד פסק דינו של בית הדין האזורי שהבחין בין מורות חברות ארגון המורים ומורות חברות הסתדרות המורים, הוגשו ערעור המדינה וערעור הסתדרות המורים, הנדונים לפנינו במאוחד. מוסכם הדבר על שתי המערערות כי דין אחד צריך לחול על פי הוראות ההסכמים הרלוונטיים על המורות האמהות חברות שני הארגונים. בטענות הצדדים בערעורים שהוגשו, באים לידי ביטוי ההבדלים שבין גישות הצדדים בנוגע למהותה של "תוספת אם"- שלטענת ארגון המורים מדובר בתוספת שהיא כספית, בעוד שעל פי גישת המדינה, התוספת מבטאת במהותה את תכליתה, שהיא קיצור שבוע עבודה לאם העובדת, באופן ששכרה לא יפגע. הסתדרות המורים טוענת כי את קביעות בית הדין האזורי בנוגע לחברות ארגון המורים, יש להחיל גם על חברותיו המורות האמהות.

על מנת שתהיה התמונה שלמה וברורה לפנינו נציג כבר בפתח דברינו את התשתית ההסכמית הרלוונטית.

התשתית ההסכמית

3. הזכאות ל"תוספת אם", למורה שהיא אם לילד עד גיל 14 (להלן- מורה אם), בהתייחס להיקפי משרה שונים, מעוגנת בהסכמים קיבוציים אחדים שנחתמו במהלך השנים עם שני ארגוני המורים. ההסכם הקיבוצי הראשון לעניין תוספת אם, שהוגש לתיק בית הדין האזורי, הוא הסכם משנת 1979. יצוין כי לפי העולה מן התיק, קיימים הסדרים לעניין זה עוד לפניו (ראו בעדותו של מוטי מרוז בבית הדין האזורי, עמ' 3 ש' 24). הסכמים קיבוציים מאוחרים יותר שהסדירו את תנאי הזכאות לתוספת אם, הינם מן השנים 1989, 1993, 1994 ו-1995. להבנתנו, יש חשיבות להצגת ההתפתחות בהוראות ההסכמים, גם לעניין בירור טיבה של התוספת. משכך, נציג להלן את ההוראות הרלוונטיות לעניין "תוספת אם" מן ההסכמים השונים.

הסכם 79

3.1. בהסכם קיבוצי מיום 22.2.79 שנחתם בין ממשלת ישראל, מרכז השלטון מקומי ושלוש הערים הגדולות לבין הסתדרות המורים (להלן- הסכם 79), נקבע כדלקמן:

"15. חישוב משכורת של עובדת הוראה אם במשרה חלקית

א. משכורת הוראה של עובדת הוראה שהיא אם לילד עד לגיל 14 העובדת במשרה חלקית של 80% לפחות תוגדל ותחושב לפי הנוסחה הבאה:

( 80%- % משרה בפועל)- 10% ממשרה מלאה + % משרה

2

בפועל = % המשרה לצורכי תשלום משכורת.

ב. חישוב זה יחול על רכיבי השכר הבאים בלבד: שכר משולב ותוספת ותק, גמול השכלה, קצובת ספרות מקצועית ומענק הבראה.

ג. דוגמאות לחישוב כנ"ל מובאות בנספח ח' להסכם זה.

ד. שיעור משרה מלא של עובדת הוראה-אם יהיה כפי שנקבע בהסכמים קודמים.

ה. למען הסר ספק מובהר בזאת כי אין בהוראת סעיף זה לשנות הסדרים בדבר חישוב גמלאות." (ההדגשה שלי ר.ר).

הסכם 89

3.2. בהסכם הקיבוצי שנחתם ביום 15.5.89 בין מדינת ישראל, מרכז השלטון המקומי ושלוש הערים הגדולות לבין שני ארגוני המורים- הסתדרות המורים בישראל וארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים (להלן- הסכם 89), נקבע כדלקמן:

"6.5.1 "מורה אם" המועסקת בין 79 ל-90 אחוז משרה, תקבל החל מ-1/9/89 תוספת של 10% לשכרה המשולב.

6.5.2 "מורה אם" המועסקת בין 91 ל-100 אחוז משרה, תקבל החל מ-1/9/89 השלמה לשכרה המשולב שלה לגובה 100% משרה".

תשומת הלב לכך כי לפי הוראת הסכם זה מורה אם שהיקף משרתה 91%-100% זכאית לתוספת כספית לשכרה עד להשלמת שכרה המשולב ל-100%. דהיינו, מורה אם שהיקף משרתה 100% ועובדת בפועל 100% היקף משרה אינה זכאית לתוספת כספית.

הסכם 93

3.3. ביום 11/5/93 חתמו ארגוני המורים על הסכמים קיבוציים זהים בנוסחם (להלן- הסכם 93), ולענייננו רלוונטית הוראת סעיף 17, בה נקבע כך:

"עו"ה-אם שתעבוד מעל ל- 90% משרה (עד 140%) לפי דרישת המעסיק, תקבל תוספת בשיעור של 10% וזאת בתחולה מ-1/9/93" (ההדגשה שלי ר.ר).

בהסכם זה חל שינוי שהוא מהותי ביותר לגדר המחלוקת בין הצדדים. כאן נמצא "תיקון" מסוים להסדר שנקבע בהסכם 89 לגבי מורות העובדות בהיקפי משרה שמ- 91% ועד 100%. לפי הוראת ההסכם גם מורות אלה זכאיות לתוספת כספית בשיעור של 10%. עם זאת יהיה עלינו לתת את הדעת בהמשך לנפקות התנאי כפי שנקבע בהסכם, לפיו מדובר בעבודה בהיקפים האמורים "לפי דרישת המעסיק".

הסכם 94

3.4. בסיכום דיון בין המדינה לבין הסתדרות המורים מיום 18/9/94, שקיבל תוקף של הסכם, כהשלמה להסכם קיבוצי שנחתם ביניהם ביום 19.9.94 (להלן: "הסכם 94") נקבע כך:

"1. מורות אמהות העוסקות בתפקידי הדרכה

עו"ה אם לילד עד גיל 14 המועסקת בהוראה ותפקידי הדרכה בהיקף משרה כולל של 79% משרה לפחות, תהיה זכאית לתוספת מורה אם בתנאי שהיקף העסקה בהוראה + הדרכה + תוספת מורה - אם לא יעלה על 100% משרה.

ואולם מי שהתבקשה ע"י המשרד לעבוד מעל למשרה, תהיה זכאית לקבל את תוספת האם מעבר למשרה כמקובל, ובתנאי שהיקף עבודתה בהוראה יהיה לפחות 50%" .

2. אמהות לילדים שנסתיימה זכאותן לתוספת אם:

"עובדות הוראה אימהות שנסתיימה זכאותן לתוספת-אם בגין ילדם שהגיע לגיל 14, תהיינה זכאיות להשלים את היקף משרתן בתוספת שעות הוראה עד לגובה השכר אותו קיבלו בפועל כעובדות אמהות, אך לא יותר ממשרה. ההשלמה תיעשה בבית ספרן, ככל שניתן"(ההדגשה שלי ר.ר.).

הסכם 95

3.5. ביום 12/9/95, נחתם הסכם קיבוצי מיוחד (השלמה), בין מדינת ישראל, מרכז השלטון המקומי ושלוש הערים הגדולות, לבין ארגון המורים. בהסכם נקבע כי הוא מהווה השלמה להסכם הקיבוצי שנחתם ביום 31.8.04 (להלן: "הסכם 95") בסעיף י' להסכם נקבע:

"י. מורות אם בתפקיד הדרכה

"עו"ה אם לילד עד גיל 14 המועסקת בהוראה ותפקידי הדרכה בהיקף משרה כולל של 79% משרה לפחות, תהיה זכאית לתוספת מורה- אם שלא יעלה על 100% משרה.

ואולם מי שהתבקשה ע"י המשרד לעבוד מעל למשרה, תהיה זכאית לקבל את תוספת האם מעבר למשרה כמקובל, ובתנאי שהיקף עבודתה בהוראה יהיה לפחות 50%.

עובדות הוראה אימהות שנסתיימה זכאותן לתוספת-אם בגין ילדם שעבר את גיל 14 תהיינה זכאיות להשלים את היקף משרתן בתוספת שעות הוראה עד לגובה השכר אותו קיבלו בפועל (כולל תוספת אם), אך לא יותר ממשרה. ההשלמה תיעשה בבית ספרן, ככל הניתן, ללא התחייבות ".

נמצאנו למדים כי הוראות הסכם 94 והסכם 95 בנוגע לתנאי הזכאות לתוספת אם, נחתמו על ידי שני הארגונים כהשלמות להסכמים קיבוציים עליהם חתמו בשנת 94. בעוד שהסתדרות המורים הגיעה להסכמה בעניין בשנת 94, ההסכמה עם ארגון המורים התגבשה בשנת 95.

מתוך ההסכמים חשוב להדגיש כי הזכאות לתשלום התוספת למורה אם העובדת בפועל מעל למשרה מלאה, הינה למי התבקשה על ידי המשרד לעבוד בפועל מעל למשרה.

בנוסף, לעניין הבנת טיבה של הזכות, יש חשיבות מיוחדת להוראות הקובעות זכאותה של מורה אם שילדה עבר את גיל 14, להשלמת היקף משרתה בתוספת שעות הוראה עד לגובה השכר אותו קיבלה בפועל (כולל תוספת אם), אך לא יותר ממשרה. דהיינו מורה שהיקף משרתה הקבוע 90%, ובהיותה מורה אם קיבלה תוספת כספית של 10% לשכרה, תהיה זכאית עם הגיע ילדה לגיל 14, להשלמת היקף משרתה בשעות הוראה, ל-100%. זכאות כזו להשלמת המשרה הינה עד למשרה מלאה ולא יותר מכך.

ההליך בבית הדין האזורי ופסק הדין

4. ארגון המורים, יחד עם 28 מורות מחברותיו, כולן אמהות לילדים עד גיל 14, שהיקף משרתן הקבועה הוא 100% והן זכאיות לתוספת אם, הגיש שלוש בקשות צד בסכסוך קיבוצי כנגד המדינה. הבקשות הוגשו בעקבות הודעות שנמסרו לאותן מורות, לפיהן, בשל קיצוצים במערכת החינוך,לא ניתן יהיה בשנת הלימודים תשס"ד, לאפשר להן להיות מועסקות בפועל מעל 100% משרה (לגבי חלקן של המורות התייחסה ההודעה לשנת תשס"ה). לפי העולה מהתכתבות שצורפה לעניין זה לתיק, הובהר למורות כי תוכלנה לממש את זכותן לתוספת אם על פי הוראות ההסכמים הקיבוציים, בדרך של קיצור שבוע העבודה, כך שהן תשתכרנה בהתאם להיקף משרתן הקבועה העומדת על 100%, אך תידרשנה לעבודה בפועל בהיקף משרה של 90% בלבד. במקור הוגשו בקשות ארגון המורים לבתי הדין האזוריים בבאר שבע, בנצרת ובחיפה. על פי החלטת נשיא בית הדין הארצי השופט סטיב אדלר, נדונו שלוש הבקשות בבית הדין האזורי בחיפה.

5. בעתירתו לבית הדין האזורי טען ארגון המורים, כי משרותיהן של המורות הקבועות חברות הארגון קוצצו באופן חד צדדי, בניגוד להוראות ההסכמים הקיבוציים החלים על הצדדים; כי על המדינה להמשיך ולהעסיקן בהיקף משרה של 100% או בהיקף המשרה המקורי שבו הייתה להן קביעות, וכי אין לגרוע מהיקף משרת עובדות הוראה בגין הזכאות לתוספת אם. לטענת הארגון, המורות זכאיות לתוספת כתוספת כספית לכל דבר ועניין, בנוסף למשרה המלאה.

בשים לב לכך ש"תוספת אם" הינה תוספת המעוגנת גם בהסכמים הקיבוציים עם הסתדרות המורים, נעתר בית הדין האזורי בחיפה לבקשת המדינה, וצירף את הסתדרות המורים כצד להליך.

6. בהליך שהתקיים לפני בית הדין האזורי העידו לפניו מטעם ארגון המורים, בין השאר, מר רן ארז, יו"ר הנהלת הארגון, וגב' נורית ולנסי יו"ר המחלקה הפרופסיונאלית בארגון; מטעם המדינה העיד מר מוטי מרוז, חשב משרד החינוך; מטעם הסתדרות המורים העיד מר גד דעי, מ"מ מזכ"ל ויו"ר האגף לאיגוד מקצועי של הסתדרות המורים. יצוין כי מדברים שמסר מר דעי בתצהירו ובעדותו בבית הדין האזורי, למדנו לדעת כי במהלך שנת 2004 התעוררה בעיה דומה אצל מורות חברות הסתדרות המורים. לדבריו של מר דעי, לאחר שהוכרז סכסוך עבודה, נמצא פתרון לאותה שנת לימודים, ולה בלבד (עמ' 15 ש' 5).

7. לאחר שעמד על טענות הצדדים ועל העובדות כפי שהעידו עליהן העדים, קבע בית הדין האזורי כי "למעשה אין חולק כי עד לשנת תשס"ד, שאז נדרש משרד החינוך לקצץ בהוצאותיו, ונקט באקט חד צדדי של הפחתת משרתן של מורות-אמהות להן קביעות על 100%, באופן שרק תשלום תוספת האם בשיעור של 10% העמיד את שכרן על גובה השכר בעד משרה מלאה, לא התעוררה כל בעיה ביישום ההסכמים ובפועל מרבית מורות- אם חברות ארגון המורים, עבדו משרה מלאה וקבלו בנוסף תוספת אם בשיעור של 10%" (ראו סעיף 60 לפסק הדין).

8. בית הדין נדרש בפסק דינו לפירוש ההסכמים הקיבוציים הרלוונטיים, בין השאר, על דרך של בירור השינוי וההתפתחות בהוראותיהם במהלך השנים, כמו גם דרך בירור התנהגות הצדדים בקשר ליישום הוראותיהם.

בקשר להסכם 89 קבע בית הדין האזורי כי "תוספת האם, נקבעה במקור כתוספת כספית בשיעור של 10% מהיקף משרה מלאה ושולמה ככזו לכל מורה אם שהיקף משרתה היה 79% עד 90% וכל עוד היא הייתה אם לילד מתחת לגיל 14. בהתאם ללשון הסכם 89, תוספת זו הופחתה/ נשללה מכל מורה- אם לה קביעות על 90%- 100% משרה. חרף זאת, בפועל הצדדים יישמו בהסכמה את הוראת סעיף 6.5.2 להסכם 89, באופן שאפשר למורות-אמהות להפחית את שעות העבודה השבועיות שלהן (שלוש שעות ביסודי ושעתיים בחטיבת הביניים ובתיכון), מבלי לפגוע בשכרן, קרי ההטבה ניתנה ע"י הפחתת שעות העבודה" (ההדגשה שלי ר.ר.)

על סמך העדויות שנשמעו בפניו, קבע בית הדין כי הסכמי 93 נחתמו נוכח קשיים שהתגלעו ביישום הסכם 89 בקשר להפחתת שעות העבודה. הקשיים שהתעוררו נבעו לפי קביעת בית הדין, בחלקם מצרכי המערכת, ובחלקם מקשיים של המורות בחטיבות הביניים ובתיכון, לאור אופי עבודתן המיוחד, שמנע או הגביל אפשרות הפחתה בשעות העבודה, ומתוך מטרה להבטיח למורות אלה, וגם למורות שנדרשו לעבוד במשרה מלאה, שלא יפסידו את ההטבה הגלומה בתוספת האם.

בהסתמך על לשון הוראת סעיף 17 להסכם 93 קבע בית הדין, כי ההסכם אפשר תשלום תוספת כספית של 10%, למורה שתעבוד בהיקף משרה שבין 90% ועד 140% משרה, לפי דרישת המעסיק. בית הדין ציין כי לכאורה אין הסעיף מתייחס לקבוצת מורות שהיקף משרתן הינו 90%-100%. אלא שבפועל הצדדים יישמו אותו גם לגבי מורות שעבדו בהיקף משרה זה, שביקשו או בחרו לעבוד במשרה מלאה, באופן שהחל ממועד חתימתו של ההסכם עבדו המורות האלה בהתאם להיקף משרתן, ובנוסף שולמה להן תוספת אם בשיעור של 10%. כאן מצא בית הדין להבחין בין המורות חברות הארגונים השונים בציינו כי מרביתן של המורות עליהן יושם ההסכם באופן האמור הן מורות חברות ארגון המורים המלמדות בתיכון ובחטיבת הביניים. בית הדין האזורי קבע כי "לגבי המורות חברות הסתדרות המורים יושם סעיף 17 בהסכם 93 כלשונו, קרי, בהתקיים התנאי של דרישת המעסיק גם לגבי מורות שלהן קביעות על 100% משרה".

9. בית הדין דחה את טענת המדינה לפיה האישור שניתן על ידה במשך השנים לתשלום תוספת 10% על עבודה במשרה מלאה, ניתן נוכח צורכי המערכת, וכי הייתה נתונה בידה הסמכות שלא לאשרו. בית הדין קבע כי הקביעות שרכשו המורות במשרתן הינה זכות מוקנית שאינה תלויה ואינה יכולה להיות תלויה בצרכי המערכת. כך גם לאור תכליתה, תוספת אם אינה יכולה להיות תלויה בצורכי המערכת. עוד ציין בית הדין כי לא ניתן היה לנהוג עוד כלפי קבוצת המורות שהיקף משרתן מעל 90% לפי הסכם 89, שקיפח אותן.

10. בית הדין קבע כי אומד דעתם של הצדדים התברר דרך האופן בו הם יישמו את הוראות ההסכמים במהלך השנים. לפי קביעתו, יישום ההוראות השתנה בהתאם להשתייכותן הארגונית של המורות האמהות. על כן קבע בית הדין כי הפרשנות הנכונה להוראות ההסכמים הרלוונטיים היא כדלקמן:

"מורות- אמהות חברות ארגון המורים

מורות-אמהות חברות ארגון המורים, שלהן קביעות על 100%-90 משרה זכאיות לעבוד בפועל את היקף משרתן הקבועה ולקבל בנוסף תוספת-אם כתוספת כספית בשיעור של 10%.

מורות- אמהות חברות הסתדרות המורים

א. מורות-אמהות שלהן קביעות על 100% משרה, מימוש ההטבה של תוספת- אם יהיה בדרך של קיצור שעות העבודה, באופן שיחד עם תשלום תוספת- האם ישתלם להן שכר בגין משרה מלאה.

ב. הקבוצה של מורות- אמהות שנדרשו ע"י המעסיק, משרד החינוך, לעבוד מעל 90% משרה ועד 140%, תשתלם תוספת- האם כתוספת כספית בשיעור של 10%, בנוסף לשכרן המשולם בגין עבודתן בפועל.

ג. לגבי שתי הקבוצות הנ"ל, עם פקיעת זכאותן לתוספת- אם, יחול סעיף 2 להסכם 94, והתחייבות המדינה.

ד.ביחס למורות- אם חברות הסתדרות המורים שנדרשו לעבוד מעל 90% ועד 140% משרה, לפי דרישת המעסיק, אנו דוחים את טענת הסתדרות המורים הכללית לפיה, בכל מקרה ומרגע שמורה-אם התבקשה לראשונה לעבוד בהיקף משרה מעל 90% ועד 140%, זכות זו תעמוד לה עד סוף תקופת הזכאות לתוספת האם, ולו מהטעם העיקרי שגם הסתדרות המורים מסכימה כי ההעסקה בהיקף משרה כזו מותנה בתנאי מקדמי של דרישת המעסיק וצרכי המערכת".

בית הדין מצא לנכון להוסיף ולקבוע לגבי מורות אמהות חברות הסתדרות המורים, שעבדו במשך שלוש שנים רצופות ויותר בפועל בהיקף משרה של 100%, ושולמה להן תוספת 10% לשכרן, כדלקמן:

"במקרה זה שינוי מתכונת העבודה והחזרתה למתכונת של הפחתת שעות העבודה בפועל, להיקף פחות ממשרה מלאה וקבלת תוספת- אם, תהיה כפופה לחובת ההידברות של המדינה עם הסתדרות המורים ועריכת שימוע למורה-אם הרלבנטית" (ההדגשה לא במקור)

בקשר להחלטת המדינה בדבר הפחתת שעות העבודה של המורות חברות ארגון המורים, ותשלום שכרן בגין משרה מלאה כולל תוספת האם, נקבע כי ההחלטה הייתה החלטה חד צדדית, בניגוד להוראות ההסכמים הקיבוציים כפי שהצדדים יישמו אותם לאורך שנים, בניגוד לכללים וההסדרים הנוהגים המחייבים הידברות ומו"מ עם ארגון המורים, ובניגוד לחובת השימוע בה חב המעסיק כלפי כל מורה. בהתאם לכך קבע בית הדין כי על משרד החינוך לפעול להשבת שעות העבודה שקוצצו, והורה על תשלום פיצוי למורות חברות הארגון, בשיעור הפרשי השכר שנמנעו מהן עקב הקיצוץ שלא כדין במשרתן ובשכרן.

הערעורים

עיקר טענות המדינה בערעורה

11. המדינה מטעימה בטיעוניה כי הזכות שהוענקה בהסכמים הקיבוציים עם שני ארגוני המורים, למורות שהן אמהות לילדים עד גיל 14, היא הזכות לקיצור שעות עבודה, ואין מדובר בזכות שהיא במהותה זכות כספית. לטענת המדינה "תכליתה של הזכות היא להעשיר את האם העובדת בזמן פנוי לצורך טיפול בילדים על מנת לעודד אמהות לילדים להמשיך להשתלב בשוק העבודה. מימוש הזכות בא ליד ביטוי בכך שהאם העובדת מקבלת את שכרה לפי היקף משרתה הקבועה אך נדרשת לעבוד פחות שעות". המדינה מוסיפה וטוענת כי "בצד זאת הוסיפו הצדדים וקבעו בהסכם קיבוצי מאוחר יותר כי מקום בו צורכי המעסיק מתיישבים עם העסקתה של מורה אם במלוא היקף משרתה הקבועה או מעבר לכך או אז חלף הזכות לקיצור שבוע העבודה תקבל האם העובדת תוספת כספית של 10%" (ההדגשות במקור). לטענת המדינה זו גם עמדת הסתדרות המורים כפי שהיא משתקפת בטיעוניה לפני בית הדין האזורי.

12. לביסוס עמדתה העקרונית סוקרת המדינה בטיעוניה בערעור את התשתית ההסכמית הרלוונטית. לטענת המדינה, תוספת אם לפי הסכם 89 הייתה ויושמה בפועל כזכות לקיצור שבוע עבודה, וטעה בית הדין האזורי בקובעו כי ההסכם התכוון להעניק תוספת אם כזכות כספית. אף בית הדין עצמו הגיע למסקנה שפרשנות זו משוללת היגיון, שכן ממנה עולה כי מי שמועסקת בהיקף משרה של 91% עד 100% מקבלת תוספת כספית בשיעור נמוך מזה שמקבלות חברותיה המועסקות בהיקף נמוך יותר, ומי שמועסקת בהיקף 100% משרה, אינה מקבלת כלל תוספת אם. פרשנות זו מביאה לתוצאה בלתי הגיונית.

13. הסכם 93 קבע כי מורה אם הזכאית לקיצור שבוע עבודה, אך לפי דרישת המעסיק מועסקת בפועל בהיקף של 90%-140%, זכאית לקבל תוספת של 10% למשרה כך ששכרה יחושב כאילו עבדה בהיקף משרה גדול ב-10% מכפי שעבדה בפועל. דרישת המעסיק הינה תנאי בלעדיו אין להמרת הזכות לקיצור שבוע עבודה בזכות כספית. בקיצור שבוע העבודה של מורה אם אין כל פגיעה בהיקף משרתה. הנכון הוא כי הזכות לקיצור שבוע עבודה מאפשרת למורה לקבל את שכרה לפי היקף משרתה הקבועה, ובה בעת היא נדרשת לעבוד פחות שעות.

14. לטענת המדינה אין שוני מהותי בין המורות בבתי הספר היסודיים לבין מורות חטיבות הביניים, המצדיק מתן פרשנות שונה לשני ההסכמים. זאת במיוחד שהשתייכותן הארגונית של המורות בחטיבות הביניים היא בחלקה לארגון המורים, ובחלקה להסתדרות המורים. המדינה מדגישה כי בהליך בבית הדין האזורי לא עמד לבירור עניינן של מורות בבתי הספר התיכונים, היות שהבעלויות כלל לא היו צד לדיון. כמו כן, העובדה שהמורות בחטיבות הביניים מועסקות 24 שעות שבועיות ומורות בבתי הספר היסודיים מועסקות 30 שעות שבועיות, אינה יכולה להצדיק פרשנות שונה להסכמים קיבוציים שהם זהים במהותם. מערכת החינוך חיה בסביבה שבה מערכת השעות של המורים מתאפיינת בהיקפים משתנים. אין כל יסוד להנחה כי יש קושי ליישם את קיצור שבוע העבודה לגבי מורות המועסקות בחטיבות הביניים, בעוד שאין קושי כזה לגבי מורות בבתי הספר היסודיים. כמו כן מדגישה המדינה את הנוהג שאפיין את המערכת ההסכמית שהייתה קיימת עם ארגוני המורים עד לחתימת רפורמת אופק חדש, לחתום על אותם הסכמים קיבוציים. לטענת המדינה אין כל שוני בין הוראות הסכם 94 החלות על הסתדרות המורים לבין הוראות הסכם 95 שנחתם עם ארגון המורים. בסיפא לשני ההסכמים נקבע כי מקום שהסתיימה זכאותה של מורה לתוספת אם, המורה תהיה זכאית להשלים את היקף משרתה בתוספת שעות הוראה.

15. המדינה מציינת כי לא ברורה קביעתו הסתמית של בית הדין האזורי ביחס למורות חברות הסתדרות המורים שנהנו שלוש שנים מתוספת אם כתוספת כספית, לגביהן תידרש המדינה בטרם תורה על שינוי מתכונת העבודה ומתן התוספת באופן של קיצור שבוע העבודה, להידבר עם הסתדרות המורים ולערוך שימוע למורה. הסכם 93 עוסק בדרישות המעסיק ויש לפרשו על פי ההקשר התעשייתי של עבודת המורים, כדרישות המעסיק כפי שהן מתגבשות לקראת כל שנת לימודים.

16. בקשר לעמדת ארגון המורים טוענת המדינה כי הארגון שינה את חזית טיעונו בשינוי מהותי. בעוד שבבקשת הצד טען הארגון כי תוספת האם הינה תוספת כספית בלבד, לאחר שהוגשה עמדת המדינה שינה הארגון טעמו וטיעונו, וטען לראשונה כי תוספת האם נתונה לבחירתה של עובדת ההוראה. שינוי זה בחזית הטיעון אינו שינוי פרוצדוראלי בלבד כי אם שינוי מהותי. זאת מן הטעם שבהליך המתנהל נערך בירור אודות הפירוש הנכון של הוראת ההסכם לרבות דרך בירור אומד דעתם של הצדדים. בכך שהארגון לא הצביע על האופציה הפרשנית בדבר בחירת המורה בבקשת הצד שהגיש, יש כדי להשליך גם על בחינת הטענה לגופה, ולבסס דחייתה. אף לשון ההסכם קובעת ההיפך. הבחירה לעניין זה נתונה למעסיק.

17. במהלך כעשור מאז נחתם הסכם 93 ועד לשנת 2003, צורכי המדינה כמעסיק אפשרו לה לנהוג בגמישות ולאפשר במקרים רבים למורות עובדות מדינה בבתי הספר היסודיים ובחטיבות הביניים לקבל חלף הזכות ההסכמית לקיצור שבוע העבודה, את התוספת הכספית, מבלי לקצר את שבוע העבודה. התנהלות המדינה במהלך השנים איננה מלמדת על פירוש ההסכם, אין למצוא בה ויתור על הפררוגטיבה הנתונה לה על פי הוראות ההסכמים, ואין היא יכולה לעמוד למדינה לרועץ שעה שצרכיה כמעסיק משתנים, ואינם מאפשרים לה עוד את אותה גמישות, כפי שהייתה בידיה בעבר.

עיקר טענות ארגון המורים

18. לטענת הארגון, כמפורט בסיכום עיקרי טענותיו בערעור, יש להותיר את פסק דינו של בית הדין האזורי על כנו. לטענתו, הפירוש שנותנת המדינה להוראות ההסכמים עומד בניגוד לדרך יישומו בפועל. לשון הוראות הסכם 95 אף היא אינה תומכות בעמדת המדינה, ומכל מקום הפררוגטיבה של המעסיק, אינה מאפשרת לו עריכת קיצוץ בהיקף משרה קבועה, והמדינה לא הראתה כל טעם בעריכת קיצוץ כזה. על פי חוזר מנכ"ל, על מעסיק המבקש לקצץ בהיקף משרה קבועה לבוא בדברים עם ארגון המורים, ולקיים שימוע למורה. דבר מכל אלה לא נעשה. לטענת הארגון, עמדתו לא השתנתה במהלך הדיון ולא היה בה שינוי חזית. הארגון מוסיף כי קביעות במשרה משמעה הזכות לעבוד בהיקף המשרה בפועל. לטענת הארגון אופן ביצוע ההסכם על ידי המדינה במשך שנים די בו כדי ליצור השתק ומניעות. מחויבות המדינה איננה רק במישור הקיבוצי כי אם גם כלפי המורות באופן אישי, משום שמכוח התנהגות המדינה הפכה הזכאות לתוספת להיות חלק מתנאי העסקתן, ואין היא ניתנת לביטול חד צדדית.

עיקר טענות הסתדרות המורים בערעורה

19. ערעורה של הסתדרות המורים מתמקד בשני עניינים. הראשון שבהם מתייחס להבחנה שהבחין בית הדין האזורי בין המורות האמהות, באופן שהורה על יישום שונה של הסכמים קיבוציים זהים, על פי על פי השתייכותן הארגונית של המורות. העניין השני נוגע לתנאי שהציב בית הדין האזורי לאיסור על צמצום היקף המשרה של מורה אם, רק למקרה שבו הייתה קיימת זכאות קודמת רצופה בת שלוש שנים להיקף משרה מלאה ולתוספת כספית בשיעור של 10%.

20. לטענת ההסתדרות, קביעת הבחנה ביישום הוראות ההסכמים הזהים, על פי השתייכותן הארגונית של המורות, הינה קביעה מוטעית מיסודה, אינה מידתית ואינה סבירה; אין היא מתיישבת עם הראיות שהובאו לפני בית הדין, והיא יוצרת הפליה פסולה בין עובדי הוראה אצל אותו מעסיק, רק בשל השתייכותם הארגונית. על כן מבקשת ההסתדרות בערעורה לקבוע, כי פרשנות בית הדין האזורי כפי שנקבעה לגבי ארגון המורים תחול גם עליה.

21. עוד טוענת ההסתדרות כי במהלך כעשר שנים לפחות נהגה המדינה בפועל באופן שהתאפשר למורה אם אשר בחרה בכך וצרכי המערכת אפשרו זאת, לעבוד במשרה מלאה ולקבל שכר לפי 110% מהשכר המשולב. על פי הפסיקה, הסכם קיבוצי יפורש בהתאם לנוהג אותו קיימו הצדדים משך שנים. האופן שבו נהגה המדינה מלמד כי אין ולא הייתה כוונה לכרוך את העסקת מורות אמהות עם הגבלה לפי צרכי המערכת, בכל פעם להעסקה למשך שנה אחת. על מעסיק שהוא צד להסכם קיבוצי חלה חובה שלא לעשות שינויים בתנאי העבודה מבלי לנהל עם ארגון העובדים משא ומתן בנושא, ולקבל הסכמתו לשינוי. על כן נטען כי "משנדרש עובד הוראה במשרת אם לעבוד במשרה מלאה עומדת לו הזכות להמשיך ולעבוד ולקבל 10% תוספת אם, אלא אם יינקטו כנגדו ההליכים המתבקשים בהסכמי העבודה לקיצוץ בהיקף המשרה". על כן לשיטתה של ההסתדרות לא היה מקום להגביל את הזכות לעבוד במשרה מלאה רק למקרה שבו מלאו שלוש שנים לעבודה במשרה מלאה וקבלת תוספת. לחלופין, ולמצער, מבקשת ההסתדרות "לקבוע כי עובדי הוראה חברי הסתדרות המורים שהיקף משרתם 100% וקיבלו תוספת אם במשך 8 חודשים לא תקוצץ משרתם בסוף תקופת הזכאות לתוספת אם". עוד לחלופין מבקשת ההסתדרות לקבוע כי "מששובץ עובד הוראה חבר הסתדרות המורים בהיקף משרה של 100% אין לקצץ במשרתו אלא לאחר קיום שני הליכים חוזיים מוקדמים: א.הידברות קיבוצית מוקדמת עם ההסתדרות המורים ב. קיום שימוע אישי למורה ג.קיום של שאר התנאים וההליכים שנקבעו לעניין זה בהסכמים הקיבוציים ו/או בדין."

22. בתגובה לטענות ההסתדרות בערעור, טוענת המדינה כי אין להסכין עם טענת ההסתדרות במסגרת הערעור, לפיה יש להחיל גם עליה את פסיקת בית הדין האזורי כפי שנקבעה בהתייחס לארגון המורים. זאת לאור העובדה שההסתדרות לא חלקה על כך שצורכי המעסיק מהווים תנאי לכך שמורה אם תקבל את התוספת הכספית חלף הזכות לקיצור שבוע העבודה. בנוסף, משעה שהסתדרות המורים מלמדת כי צורכי המעסיק הם תנאי לקבלת התוספת הכספית, אין היא יכולה לטעון באותה נשימה כי צרכי המעסיק כפי שהתגבשו בשנה הראשונה להפיכתה של המורה למורה אם, יקבעו את האופן שבו היא תקבל את הזכות לקיצור שבוע העבודה למשך כל השנים. שהרי צורכי המעסיק בהקשר זה מתגבשים בכל שנה מחדש. לטענת המדינה משעה שדרישות המעסיק השתנו, היא רשאית הייתה להורות למורות אמהות, כי הן זכאיות מכוח ההסכמים הקיבוציים לקיצור שבוע העבודה בפועל, ולקבלת שכרן לפי היקף משרתן הקבועה, ואין מוטלת עליה החובה לנהל משא ומתן בנושא זה עם ארגוני המורים.

בירור אפשרות לפתרון בהסכמה

23. בדיון שקיימנו בערעור ביקשנו לקבל מן הצדדים פרטים אודות בירורים, ככל שנערכו ביניהם, בקשר לעניינים מושא המחלוקת, במגמה למציאת פתרון מוסכם לסכסוך. בקשר לכך נמצאנו למדים כי התקיימו בין הצדדים ניסיונות למציאת פתרון עוד קודם להליך שהתנהל בבית הדין האזורי, אלא שהדבר לא עלה בידם. הוברר, כי במסגרת דיון שהתקיים ביום 6.11.05 אצל "ועדת הארבעה", בהשתתפות המנהלת הכללית דאז של משרד החינוך, ראשי ארגוני המורים, ונציגות משרד האוצר, צוין כי "משרד החינוך ומנכ"לית המשרד מקבלים את זכות המורה להיות מועסקת 100% משרה בשעות עליהן יתווסף גמול הניתן כתוספת שכר למורות אם. השעות שקוצצו השנה יחושבו כחופשה ללא תשלום ויוחזרו בשנה"ל הבאה". באותו דיון סוכם כי "מוטי מרוז יקיים דיון עם ראשי ארגוני המורים על מנת להגיע להבנה משותפת ומוסכמת לגבי הקביעות על היקף המשרה". לפי העולה מן התיק, התקיים בין הצדדים דיון נוסף בנושא, אלא שהצדדים לא הגיעו לכלל הסכמה, ונחוצה הכרעה משפטית בסכסוך.

דיון והכרעה

סדר הדיון

24. הסכסוך שבין הצדדים, שהתעורר על רקע דרישת המדינה ממורות אמהות המועסקות בהיקף משרה של 100%, לעבוד בפועל בהיקף של 90% משרה, מחייב בירור סוגיות עקרוניות, שהמרכזית בהם היא הסוגיה בדבר טיבה ומהותה של הזכות לתוספת אם. לפני שנכנס לעובי הקורה בעניין טיבה של הזכות כאמור, נבהיר עמדתנו בקשר לפסיקת בית הדין האזורי, שהבחין לעניין תנאי הזכאות לתוספת אם בין מורות אמהות לפי השתייכותן הארגונית.

את הדיון בדבר טיבה של הזכות ותנאי הזכאות לה נערוך בהמשך, תוך התייחסות להוראות ההסכמים, לתכלית הזכות כפי שהיא משתקפת מהם, כמו גם מאופן יישומם בפועל, עד להתגבשותם של ההסכמים האחרונים בשנים 93-95. בחלקו האחרון של הדיון נעמוד על הנפקות, ככל שיש כזו להתנהלות המדינה במשך כ-10 שנים מאז שנחתם הסכם 93, על תנאי הזכאות לתוספת.

הבחנה בין ארגוני המורים

25. ראש וראשון נדגיש, כי אין מקובלת עלינו ההבחנה שהבחין בית הדין האזורי לעניין פירוש ההסכמים הקיבוציים החלים, בין המורות האמהות חברות הסתדרות המורים לבין עמיתותיהן חברות ארגון המורים. צודקת המדינה לעניין זה בהדגישה את הנוהג כפי שאפיין את המערכת ההסכמית שהייתה קיימת עם ארגוני המורים עד לחתימת רפורמת אופק חדש, להתקשר בהסכמים קיבוציים המנהיגים תנאי העסקה זהים למורים חברי שני הארגונים. נוהג זה בא לידי ביטוי מובהק בתנאים הזהים לתוספת אם, כפי שנקבעו במהלך השנים בהסכמים עליהם חתמו שני הארגונים. אף יש קושי לקבל את ההבחנות שערך בית הדין בהצביעו על צרכים שונים של המערכת ביחס למורות האמהות על פי השתייכותן הארגונית, וזאת לו נוכח תוצאת קביעה זו, בהתייחס למורות אמהות המועסקות בחטיבות הביניים, שחלקן חברות ארגון המורים וחלקן חברות בהסתדרות המורים.

מכל מקום, עוד בפתח הדיון שהתקיים לפנינו בערעורים הודענו לצדדים כי לטעמנו, דינם של ערעור המדינה וערעור ההסתדרות לעניין זה להתקבל. במהלך הדיון שקיימנו, הודיע ב"כ ארגון המורים כי מקובל הדבר בעיניו, כי דין אחד חל על כלל המורות האמהות, בלא להבחין ביניהן לאור השתייכותן הארגונית, וזאת לדבריו "כמובן בהסתייגות של אופק חדש" (עמ' 9 לפרוטוקול הדיון). אשר על כן נקבע בזאת כי אין להבחין לעניין תנאי הזכאות לתוספת אם בין מורות אם על פי השתייכותן הארגונית, ולעניין זה אנו מקבלים את ערעור המדינה כמו גם את ערעור הסתדרות המורים.

טיבה של הזכות לתוספת אם

26. נקדים ונאמר, בכל הקשור לטיבה של הזכות ולתנאי הזכאות לה לפי הוראות ההסכמים הקיבוציים, כי לאחר שעיינו במכלול ההוראות שבהסכמים, בעדויות שנשמעו בפני בית הדין האזורי ובכלל החומר שבתיק, הגענו לכלל המסקנה כי הזכות ל"תוספת אם" היא זכות דו מימדית, ולה שני פנים. מחד, טמונה בה זכות למורה שהיא אם לילד עד גיל 14 לקיצור שבוע עבודתה ב-10% מהיקף משרתה הקבועה, ומאידך, במקרה של עבודה במלוא היקף משרתה הקבועה, ובתנאים מסוימים לפי הקבוע בהסכמים, היא מהווה תוספת כספית.

בקשר למהות הזכות כמבטאת אפשרות לקיצור של שבוע עבודה, מקובלת עלינו עמדת המדינה כפי שבאה לידי ביטוי גם בעמדת הסתדרות המורים שהוגשה בכתב לבית הדין האזורי לפיה "מטרת ההסכם הייתה לאפשר קיצור שבוע העבודה למורה אם, על מנת להקל עליה במשימת גידול ילדיה בלא שתיפגע הכנסתה. כלומר, לאפשר למורה אם אשר יש לה קביעות על משרה מלאה שלא לעבוד במשרה מלאה אלא לעבוד 90% משרה, אך לקבל שכר זהה לשכר שמקבלת מורה העובדת משרה מלאה" (ראו בס' 7 לעמדת ההסתדרות בבית הדין האזורי).

לא למותר הוא להביא בהקשר זה מדברי השופטת וירט ליבנה לעניין הזכות לקיצור יום עבודה לאמהות עובדות מדינה, היפים בשינויים המחויבים לענייננו, ובאלו המילים :

" לאם עובדת בשירות המדינה ניתנת הזכות לקיצור יום עבודה, על מנת שתוכל לצאת מוקדם יותר מהעבודה ולטפל בילדים. במקרה בו האם מנצלת את זכותה זו ויוצאת מוקדם יותר מהעבודה, היא מקבלת שכר עבודה כאילו עבדה יום מלא על פי תקן משרתה[ע"ע 361/08 מדינת ישראל- דן בהט (18.4.2010),שם בפסקה 24, ההדגשה שלי ר.ר.]

וכן בהמשך:

"הזכאות ליום עבודה מקוצר היא בגדר זכאות בעין ליציאה מוקדמת מהעבודה, וכאשר היא מנצלת זכאות זו, שכרה לא נפגע למרות ששעות העבודה מתקצרות" (שם בפסקה 29, ההדגשה שלי ר.ר., ראו בפסק הדין לצורך השוואה, גם את תיאור ההתפתחות בתנאי הזכאות לעובדות המדינה).

עם זאת, ככל שמדובר בזכאות לתוספת אם על פי הוראות ההסכמים הקיבוציים החלים על עובדות הוראה, "לכתחילה הוגדרה הזכות במונחים של תוספת כספית"(ראו שם בעמדת הסתדרות המורים).

וחשוב להדגיש- בהסכמים הקיבוציים ניתן להבחין בתנאים שונים ומיוחדים לזכאות, ככל שהיא מתייחסת למורות אמהות שהיקף משרתן הינו 79%-90%, לעומת אלה שהיקף משרתן מעל ל- 90%. פניה הדו מימדיים של הזכות, כפי שהן משתקפות בהוראות ההסכמים, משתנות בין שתי הקבוצות.

27. במה דברים אמורים-

בלשונו של אף אחד מן ההסכמים הקיבוציים הרלוונטיים שהזכרנו, לא נמצא ביטוי מפורש לתכלית תוספת אם, במונחים של קיצור בעין של שבוע העבודה. באף אחד מהם אין התייחסות לקיצור שבוע העבודה למורה אם, כבא להקל עליה במשימת גידול ילדיה בלא שתיפגע הכנסתה. לעומת החסר הזה, כן נמצא בהסכמים השונים ביטוי לתוספת אם במשמעות כספית. כך, בהסכם 79 נקבע כי משכורת של עובדת הוראה שהיא אם לילד עד לגיל 14 העובדת במשרה חלקית של 80% לפחות, תוגדל על פי נוסחה חשבונאית מפורטת, תוך הפניה לדוגמאות בקשר לדרך החישוב.

בהסכם 89 נקבע כי מורה אם שהיקף משרתה בין 79% ל-90% תקבל תוספת לשכרה המשולב בשיעור של 10%, בעוד ששכרה של מורה שהיקף משרתה בין 91% ל-100% תקבל תוספת לשכרה כך שיושלם ל-100% משרה. בהסכם 93 ובאלה שאחריו נערך "יישור קו" ונקבעו הוראות לגבי עובדות הוראה העובדות בפועל על פי דרישת המעסיק בהיקף משרה של מעל 90% ועד 140%. עובדות אלה תהיינה זכאיות לתוספת 10% לשכרן.

בהסכם 94 ובהסכם 95 באה תוספת אם לידי ביטוי בין השאר כחלק מהיקף משרה, במובן זה שלאחר תום תקופת הזכאות לתוספת אם תהיינה המורות זכאיות להשלים את היקף משרתן בתוספת שעות הוראה עד לגובה השכר אותו קיבלו בפועל כעובדות אימהות אך לא יותר ממשרה.

הנה כי כן, על פני הדברים התמונה המצטיירת מלשון ההסכמים לפחות היא כי מדובר בזכות לתוספת כספית.

28. עם זאת, נמצאנו למדים מקביעתו של בית הדין האזורי, עליה אין חולק, כי לצד הביטוי הכספי שניתן לזכות בלשון ההסכמים, בפועל ניתנה אפשרות על פי הוראותיהם, למימוש הזכאות לתוספת דרך קיצור שבוע העבודה של המורות האמהות על פי היקף משרתן, ב-10%. ביטוי מובהק ניתן לכך בקשר להוראות הסכם 89, שלכאורה, לא קמה על פיו זכאות לתוספת, למורה אם שהיקף משרתה 100%, ומורות בהיקף משרה שבין 91% ל-100% קבלו תוספת כספית המשלימה את שכרם אך עד 100%. בית הדין האזורי עמד על כך, ועל קביעותיו לעניין זה אין חולק, שיישום הוראות ההסכם, ומימוש זכותן של המורות האמהות במקרים אלה לתוספת אם, היה דרך קיצור שבוע העבודה. כך יצא שמורה שהיקף משרתה 100% בחטיבת הביניים, עבדה 22 שעות במקום 24 שעות שבועיות, ובבתי הספר היסודיים עבדה 27 שעות שבועיות במקום 30 שעות שבועיות, ושכרה שולם לה לפי משרה מלאה. כאמור, על פי הוראת הסכם 93, התאפשר למורה לעבוד על פי דרישת המעסיק בהיקף משרה מלאה ולקבל תוספת כספית של 10%, ובדרך זו למצות את זכותה ל"תוספת אם".

29. להמחשת הדברים באשר לשני פניה של הזכות לתוספת אם, כפי שהיא יושמה ומומשה בפועל במהלך השנים, נביא להלן דברים מתוך עדויות שנשמעו בבית הדין האזורי. כך למשל ציינה העדה מטעם ארגון המורים הגב' נורית ולנסי, כי "הרציונל מאחורי תוספת אם הינו לעודד מורות לעבוד כמורות, על מנת לאפשר ולהיות אטרקטיבי לגבי אמהות לעבוד במערכת החינוך, והשני לפצות אותן בגין הוצאות מיוחדות שיש להן כתוצאה מטיפול בילדים כשהן בבית הספר, והדבר הזה בא לידי ביטוי או על ידי הפחתת המשרה כדי שיהיו בבית או על ידי תוספת כסף" (ההדגשה שלי ר.ר, עמ' 13 לישיבה מיום 3.6.07, ש' 25). כך גם השיב חשב משרד החינוך מר מוטי מרוז, בחקירתו הנגדית בבית הדין האזורי:

"ש. בתצהירך אמרת שעיקר החשיבות של ההסכם זה קיצור היקף המשרה של המורה בפועל. אותה מורה שעובדת 80% משרה אין לה את הפריבילגיה של קיצור כי זה ישלול ממנה את הזכאות לתוספת אם?

ת. כשנחתמו ההסכמים הקיבוציים סברנו ולדעתי בצדק שיש לתת מוטיבציה ותגמול למורות שיש הן ילדים קטנים ......

ש. ז"א שעיקר החשיבות היא לא הפחתת השעות אלא תשלום תוספת תגמול ומוטיבציה למורות אם

ת. זה גם וגם"(עמ' 12 לישיבה מיום 2.7.07, ש' 1, ההדגשה שלי ר.ר).

30. בקשר לטיבה של הזכות כפי שהיא באה לידי ביטוי בהתפתחות שחלה בין הוראות הסכם 89 להסכם 93, ראויים לציון והדגשה דברים מעדותו של גד דעי, מ"מ מזכ"ל ויו"ר האגף לאיגוד מקצועי של הסתדרות המורים, ובאלה המילים:

"ש. תסתכל על סעיף 6.5 להסכם 89 כמו שאתה רואה בסעיף הזה בהסכם 89 יש התייחסות לשני סוגי מורות אם, בין 79 ל90 אחוז משרה וכאלה שעובדות בין 91- 100 אחוז משרה?

ת. כן.

ש. לפי הסכם 89 אי אפשר לקבל אחרי התוספת יותר מ-100% משרה?

ת. נכון.

ש. ז"א שתסכים איתי שבשנת 89 מורה בביס יסודי שעבדה 30 שעות וילדה ילד, לא השתלם לה להמשיך ולעבוד 30 שעות כי ממילא היא לא הייתה מקבלת תוספת אלא הדבר היחיד שהשתלם לה זה לעבוד פחות שעות ולקבל תוספת אם?

ת. נכון. אם התוספת לא ניתנה מעל 100% ברור שהיא תבחר לעבוד פחות, ביסודי תעבוד 27 שעות ותקבל 100%.

ש. לכן כדי לפתור את בעיה זו נחתם הסכם 93 ..

ת. נכון."(עמ' 19 לישיבה מיום 2.7.07 ש' 17).

הנה כי כן, שני פניה של הזכות באים לידי ביטוי מובהק בלשון ההסכמים, בהתפתחות שחלה בהוראותיהם במהלך השנים, ובאופן יישומם בפועל.

31. בטענה בדבר פעולתה על פי הוראות ההסכמים הקיבוציים, נסמכת המדינה על היות הזכות לתוספת אם, זכות שהיא במהותה זכות לקיצור בעין של שבוע העבודה, ולביטוי כפי שניתן לכך בהוראות ההסכמים הקיבוציים. כמו כן מצביעה המדינה על הפררוגטיבה כפי שהוענקה לה לטענתה בסעיף 17 להסכם 93 לקבוע, כי מורה אם שקביעותה היא במשרה מלאה, המבקשת לממש זכאותה לתוספת, תוכל לממשה כזכות כספית אך אם צורכי המערכת מחייבים זאת. ויודגש, מימוש הזכות לתוספת כתוספת כספית למי שהיקף משרתה הקבוע הינו 100%, משמעה תשלום שכר לפי היקף משרה של 110%. על פני הדברים, מעמדת הסתדרות המורים כפי שהוצגה בבית הדין האזורי בהתייחס לבקשת ארגון המורים עולה הסכמה להבנה זו של הוראות ההסכם. הסכמה זו אף באה לידי ביטוי בעדותו של מר דעי ובזו הלשון:

"ש. ביחס לסעיף 17 להסכם האם אתה מסכים איתי וגם כתבת זאת בתצהירך שעבודה של מורה אם מעל 90% משרה היא לפי דרישת המעסיק?

ת. נכון. מוכח שהמערכת זקוקה למורות עקב הפעלת יום חיוך ארוך היא שכנעה מורות ונתנה להם הטבה של 10% מעל ה- 100%....לצערי המשרד באופן חד צדדי פגע בהן ובתנאי עבודתן ושכרן"( עמ' 20 ש' 1, ההדגשה שלי ר.ר.).

וכן ראו את דבריו של מר רן ארז בהתייחס להוראת סעיף 17 להסכם 93:

"....... על פי החלטות של משרד החינוך משותפות לנו, עוד מלפני שנים רבות, מורה קבוע בביה"ס זכאי לקבל כל שעה שמתפנה או מתווספת לביה"ס לצורך השלמת משרתו עד כדי 100% משרה. כך נוהג משרד החינוך , המנהלים וכך נוהגים גם אנו המורים.

מעל למשרה ועד ל- 140% משרה יכולים לתת את התוספת הזו למורים או למורות אך ורק על פי צרכי ביה"ס, אין למורה לדעת משרד החינוך חזקה על שעות מעל למשרה מלאה, ולכן הוכנס הסעיף הזה בניסוח שהוכנס, עד 140% משרה בהתאם לצרכי ביה"ס.

ש.בסופו של דבר הדברים נבחנים כעל פי צרכי ביה"ס?

ת. אנחנו משרתים את ביה"ס ולא הוא אותנו" (עמ' 9 ש' 6- ש' 13, ההדגשה שלי ר.ר.)

"קיצור שבוע עבודה" האם משמע "קיצוץ בהיקף משרה"

32. הנה כי כן, על רקע התשתית ההסכמית כפי שפורטה, על פי לשונה ובהתאם לתכליתה, כמו גם בשים לב לרקע העובדתי עליו עמדנו, השאלה הנשאלת היא האם במסירת ההודעות למורות האמהות שהיקף משרתן הקבועה הוא 100%, בהן הן מתבקשות לעבוד בפועל בהיקף משרה של 90%, ושכרן יושלם לפי היקף משרה של -100%, הפר משרד החינוך את הוראות ההסכמים הקיבוציים החלים על הצדדים, בין בכך שהפחית שלא כדין מהיקף משרתן הקבועה של המורות האמהות, ובין בדרך אחרת. או שמא, כטענת המדינה, נוכח מהות הזכות וטיבה, ולאור הפררוגטיבה הנתונה בידה לפי הוראות ההסכמים, אין בהודעותיה למורות על קיצור שבוע העבודה של בפועל, אלא הודעה על מימוש הזכות על פי טיבה ותכליתה.

33. בשים לב לטיבה של הזכות כפי שעולה מלשון ההסכמים, מהתפתחותם במהלך השנים, ובהסתמך על כלל הראיות כפי שנפרשו בפני בית הדין האזורי לרבות עדויותיהם של ראשי ארגוני המורים הגענו למסקנה כי אין ממש בטענה לפיה בהודעות משרד החינוך טמון קיצוץ בהיקף משרתן הקבועה של המורות. לטעמנו, בבקשת המדינה שהופנתה אל המורות האמהות שהיקף משרתן הקבועה 100%, לעבוד בפועל בהיקף של 90% משרה, לא טמון קיצוץ של היקף משרתן הקבועה, באשר היקף זה נותר עומד על כנו, בשיעור של 100%. לכל היותר ניתן לראות בהודעות שמסרה המדינה בנסיבות אלה "בחירה" שבחרה המדינה, לאור צרכיה היא, כי הזכות לתוספת אם תמומש על דרך של קיצור שבוע העבודה בפועל, ולא על דרך של מתן תוספת כספית, והכל מבלי לפגוע בהיקף המשרה הקבועה של המורה שנותר עומד על 100%, ועל פיו משולם שכרה. כל זאת במקום מימוש הזכות על דרך של תוספת כספית בשיעור 10%, שמשמעו תשלום לפי היקף משרה 110%.

להבנתנו, ככל שמדובר בלשון ההסכמים, בתכליתם, ובתהליך העומד ברקע להסכמות שאליהם הגיעו הצדדים במהלך השנים, אין לראות בהודעות המדינה למורות האמהות מושא הדיון שינוי חד צדדי של תנאי ההסכמים, כי אם פעולה העולה בקנה אחד עם הוראותיהם. לא זו אף זו, התנהלות זו אף עולה בקנה אחד עם הנהוג והמקובל בין הצדדים כפי שהעיד יו"ר ארגון המורים מר רן ארז כי "מעל למשרה ועד ל- 140% משרה יכולים לתת את התוספת הזו למורים או למורות אך ורק על פי צרכי ביה"ס"

ודוק. למעלה מן הדרוש יובהר כי ככל שמורה אם שלה קביעות במשרה מלאה אינה מעוניינת לקצר בפועל את שבוע עבודתה, ממילא עומדת לה הזכות לעבוד לפי מלוא היקף משרתה הקבועה. במקרה כזה, על פי הודעת המדינה, לא קמה אפשרות למימוש הזכות לתוספת אם על דרך של תוספת 10% לשכר .

34. לא למותר הוא להוסיף ולהעיר, כי מורות אימהות שהיקף משרתן נמוך מ- 100% משרה, זכאיות לפי הקבוע בהסכם 94 והסכם 95, עם הגיע ילדן לגיל 14, להשלים שעות הוראה על פי שכרן כפי שהיה כולל תוספת אם, עד להיקף משרה מלאה ולא יותר מכך. בכך עשוי היקף משרתה הקבועה של מורה אם לגדול עם הגיעו של ילדה לגיל 14. לא כך הם פני הדברים אצל מורה אם שהיקף משרתה הקבועה 100%, והיא קיבלה תוספת 10% לשכרה. קבלת תוספת זו שבגינה שולם לה שכר לפי היקף משרה של 110%, ממילא לא תקנה לה כל זכות להגדלת היקף משרתה, שאינה יכולה לעלות על משרה מלאה. הנה כי כן, הסכסוך שלפנינו, מתמקד ב"מקרה קצה" של מורות אמהות שהיקף משרתן הקבועה עומד על 100%. כאמור, היקף משרתן לא קוצץ, וממילא לא ניתן לרכוש קביעות על היקף משרה בשיעור גבוה יותר.

התנהלות המדינה ביישום ההוראה בדבר "דרישת המעסיק"

35. משמצאנו כי אין ממש בטענה בדבר קיצוץ בהיקף משרתן של מורות קבועות שקביעותן הינה במשרה מלאה, וכי על פני הדברים, התנהלות המדינה מתיישבת עם הוראות ההסכמים, נותרה לבחינה השאלה בדבר הנפקות שיש ליתן להתנהלות המדינה בקשר ליישום ההוראה לעניין "צורכי המעסיק" כפי שהיא באה לידי ביטוי בהסכם 93 כמו גם בהסכמי 94 ו-95.

36. בסקירתנו את פסק דינו של בית הדין האזורי עמדנו על קביעתו, שהתייחסה למורות אמהות שהן חברות ארגון המורים לפיה "למעשה אין חולק כי עד לשנת תשס"ד, שאז נדרש משרד החינוך לקצץ בהוצאותיו... לא התעוררה כל בעיה ביישום ההסכמים ובפועל מרבית מורות-אם חברות ארגון המורים, עבדו משרה מלאה וקבלו בנוסף תוספת אם בשיעור של 10%" (סעיף 60 לפסק הדין, ההדגשה שלי ר.ר.). ואומנם, במידה רבה נסמך בית הדין האזורי בפסיקתו על דרך התנהלות המדינה במהלך השנים, כמצביעה על הפרשנות הנכונה להוראות ההסכם הקיבוצי. בקשר לכך מודה המדינה בטיעוניה, ובהתייחס למורות האמהות חברות שני הארגונים, כי במהלך כעשור מאז נחתם הסכם 93 ועד לשנת 2003, צורכי המדינה כמעסיק אפשרו לה לנהוג בגמישות ולאפשר במקרים רבים למורות עובדות מדינה בבתי הספר היסודיים ובחטיבות הביניים לקבל, חלף הזכות ההסכמית לקיצור שבוע העבודה, את התוספת הכספית מבלי לקצר את שבוע העבודה.

הנה כי כן בבואנו להכריע בשאלת טיבה של הזכות לתוספת אם, ותנאי הזכאות לה, על פי הוראות ההסכמים הקיבוציים הרלוונטיים, עלינו לתת דעתנו גם לדרך התנהלות המדינה, שעל פני הדברים איננה שנויה במחלוקת, לפיה, במהלך השנים מאז שנת 1993, התאפשר למרבית המורות האמהות לעבוד בפועל במלוא היקף משרתן הקבועה בשיעור של 100%, ולקבל תוספת כספית של 10% .

37. השאלה הנשאלת היא, האם באופן שבו יישמה המדינה את הוראות ההסכמים, יש כדי ללמד על פירוש אחר להוראות ההסכמים; האם בהתנהלות המדינה טמון ויתור שלה על התנאי שבהסכם בדבר דרישת המעסיק לעבודה בפועל בהיקף של למעלה מ-90% משרה; האם מנועה המדינה או מושתקת מלהסתמך על התנאים שבהסכמים לעניין צרכי המעסיק, והאם בהתנהלותה זו נוצרה לארגון זכות מן ההיבט הקיבוצי, ולמורות מן ההיבט האישי, לקבלת התשלום על פי הוראות ההסכם בלא להיזקק לתנאי בדבר "דרישת המעסיק".

38. לטעמנו, אין בהתנהלות המדינה כפי שתוארה לעיל כדי ללמד על פירוש אחר מזה שעליו הצבענו להוראות ההסכמים, ואף אין בה כדי להצביע על ויתור או כדי להקנות זכות לארגוני המורים, או זכות אישית למורות אימהות, להמשיך ולממש את זכותן לתוספת אם כזכות כספית. בקשר לכך נדגיש כי לפי העולה מן התיק, צרכי המעסיק, ככל שמדובר בשעות הוראה בבתי הספר, הם צרכים משתנים. צרכי המעסיק בשנה פלונית אינם אמורים לשקף את צרכי המערכת בשנה אלמונית. משכך, דרישת המעסיק הנסמכת על הצרכים בשנה אחת, אינה משקפת, על פי טיבה, התחייבות לקביעות, וודאי אין בה התחייבות לקביעות להיקפי משרה שמעבר למשרה מלאה. לטעמנו, מניעת המעסיק מלהשתמש בפררוגטיבה שלו, הנסמכת על צרכיו בשעות הוראה, וחיובו בתשלום שעות הוראה בהיקף של למעלה מ-100% משרה, כפי שלמעשה נטען על ידי הארגונים, אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות העומדים ביסוד השיטה,לפיהם תשלום לפי היקף משרה של מעל 100% תמיד יבחן לפי צרכי המעסיק, ועל רקע זה אף הוסכם על הוראת סעיף 17 להסכם 93 כפי שנקבעה (ראו לעיל דברי רן ארז בעדותו).

39. אנו סבורים כי פירוש אחר להוראות ההסכם אינו עולה בקנה אחד עם לשונו, עם תכליתו ועם הבנת הצדדים עצמם את הוראותיו. לטעמנו, שלילת הפררוגטיבה של המעסיק בנסיבות אלה, כפי שהיא עולה מפורשות מלשון הסעיף, מחייבת הסכמה מפורשת בין הצדדים, ולעניין זה לא ניתן להסתפק בכך שבמרבית המקרים אפשרה המדינה במהלך השנים למורות האמהות בעלות קביעות של 100% משרה לקבל 10% תוספת לשכרן. ויודגש, במימוש הפררוגטיבה הנתונה לה לפי הוראת ההסכם לא שללה המדינה מן המורות את זכותן כאמהות לקצר את שבוע העבודה מבלי שיפגע שכרן, או יקוצץ חלילה היקף משרתן. זכותן של המורות האמהות שהיקף משרתן 100% לקיצור שבוע עבודתן לא נפגעה כהוא זה.

לעומת זאת, הקניית סוג של קביעות למורה אם, על שכר בהיקף משרה של 110%, ולו עד הגיעו של ילדה של מורה אם לגיל 14 , אינה עולה בקנה אחד עם העקרונות העומדים בבסיס התשתית ההסכמית הנהוגה בין הצדדים, שלפיה אין זכות לקביעות מכל סוג שהוא לשכר שהוא מעבר לשכר משרה.

40. הנה כי כן, בכך שהמדינה אפשרה במהלך מספר שנים למורות אימהות שלהן קביעות על 100% משרה לקבל תוספת של 10% לשכרן המשולב, אין כדי להקנות זכות על פי ההסכמים הקיבוציים לקבלת התוספת, ללא קיום התנאי בדבר "דרישת המעסיק". כמו כן, אין בתשלום כאמור כדי להקנות זכות אישית למורות אימהות להמשיך ולקבל את התוספת מעבר לעבודה בפועל בהיקף משרה של 100%.

סוף דבר

41. אשר על כן, ולאחר כל אלה, אנו קובעים כי דין הערעורים להתקבל בחלקם כדלקמן:

א. אין להבחין לעניין תנאי הזכאות לתוספת אם בין מורות אם על פי השתייכותן הארגונית, ולעניין זה אנו מקבלים את ערעור המדינה כמו גם את ערעור הסתדרות המורים.

ב. ערעור המדינה על פסק דינו של בית הדין האזורי מתקבל. נקבע בזאת כי רשאית המדינה להורות למורות אמהות הזכאיות לתוספת אם, שהיקף משרתן 100%, לקצר בפועל את שבוע עבודתן, ולעבוד בפועל 90% משרה. למען הסר ספק מובהר כי בהוראה זו של המדינה אין כדי לפגוע או להפחית מהיקף משרתן הקבועה של המורות ובזכאותן לשכר לפי משרה מלאה.

משמדובר בסכסוך קיבוצי, אין אנו עושים צו להוצאות בערעור.



אולי יעניין אותך גם:

מהי תעודת עובד ציבור ?

מהי תעודת עובד ציבור ? תקנה 178 (א1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי לא תישלח הזמנה לעובד ציבור לתת עדות בעל פה, אם ניתן לקבל עדותו באמצעות תעודה של עובד הציבור או תעודה ציבורית כמשמעותן בפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971; היתה העדות כזו שאי אפשר

הגשת תעודת עובד ציבור

החלטה לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום, סגן הנשיא כב' השופט כ. מוסק, מיום 15.1.06, ועל פיה התיר הגשת "תעודת עובד ציבור" מטעם המשיבים 1 ו-2 והורה לצדדים לסכם טענותיהם עד ליום 15.2.06. במסגרת החלטתו האמורה של בית משפט קמא נקבע, כי

טופס הודעה על הגשת תביעה נגד עובד ציבור

להלן דוגמא של טופס הודעה על הגשת תביעה נגד עובד ציבור בבית (ה)משפט___ ב___ תיק___ נגד___ הודעה על הגשת תובענה נגד עובד ציבור נמסרת בזה הודעה כי ביום___הוגשה תובענה נגד עובד ציבור שהוא עובד מדינה/עובד רשות ציבורית (מחק את המיותר) בבית המשפט ב___, לפי תקנות הנזיקין (אחריות

התנגדות להגשת תעודת עובד ציבור

נגד הנאשם - כהן נמרוד - הוגש כתב אישום, המייחס לו נהיגה בדרך מהירה, בה מותרת מהירות מירבית של 90 קמ"ש, במהירות של 148 קמ"ש, זאת בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961. שמו של הנאשם בכתב האישום שונה מכהן יעקב לכהן נמרוד, לאחר שהוגש תצהיר של

אי הגשת תעודת עובד ציבור

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא אי הגשת תעודת עובד ציבור: השופט אליאסוף: .1המשיבים הגישו תביעות למוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד), לתשלום גמלה להבטחת הכנסה. משנדחו תביעותיהם בנימוק של אי-התייצבות בלשכת שירות התעסוקה או סירוב לקבל עבודה שהוצעה, הם הגישו תובענות נגד המוסד בבית

תעודת עובד ציבור פקיד שומה

להלן החלטה בנושא תעודת עובד ציבור פקיד שומה: החלטה 1. בפני בקשת ב"כ המבקשים ליתן צו לפקיד שומה ת"א 1 להמצאת תעודת עובד ציבור. הבקשה היא להורות לפקיד השומה להמציא תעודת עובד ציבור, שבה יצוין המועד להעברת החזר מס על סך 231,751 ₪ לחשבון של טורגד - חברה

תעודת עובד ציבור פקודת הראיות

ב"כ הנאשם התנגד להגשת התעודה מן הטעם שהיא אינה עונה - כך טען - להגדרת "תעודת עובד ציבור" כמשמעותה בסעיף 23 לפקודת הראיות. סעיף 23 לפקודת הראיות קובע לאמור: "בית משפט רשאי... לקבל כראיה תעודה על דבר שנרשם במסמך רשמי. התעודה תהא חתומה בידי עובד הציבור שעשה את הרישום או את

חיפוש לפי נושא
חוזה
4,988
מסמכים
3,806
רפואה
3,799
מקרקעין
3,543
בניה
3,415
פיצויים
3,149
צווים
3,082
שאלות משפטיות
3,046
משפט פלילי
3,036
מיסים
2,897
תאונת דרכים
2,892
משפט תעבורה
2,720
ערעור
2,719
תקנות
2,569
רכב
2,449
נכות
2,097
פיטורים
1,557
צבא
1,548
הצעות חוק
1,464
דיני חברות
1,422
עורך דין
1,389
קרקעות
1,388
ביטוח לאומי
1,371
חוק
1,332
שכירות
1,324
חוב
1,322
קטינים
1,247
התיישנות
1,235
תאונת עבודה
1,196
פוליסה
1,148
בנק
1,113
רשלנות
1,107
דיון
1,020
משרד הפנים
967
תביעות רשלנות רפואית
943
ארנונה
939
ערר
935
מעצר
919
יישוב סכסוכים
870
צו (חקיקה)
847
דיני חינוך
815
התפטרות
812
מומחה
790
מכרז
790
נפילה
788
הוצאה לפועל
712
הסכם קיבוצי
711
מס הכנסה
666
פינוי
658
עיקול
657
שיקים
652