מהי תעודת עובד ציבור ?
תקנה 178 (א1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי לא תישלח הזמנה לעובד ציבור לתת עדות בעל פה, אם ניתן לקבל עדותו באמצעות תעודה של עובד הציבור או תעודה ציבורית כמשמעותן בפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971; היתה העדות כזו שאי אפשר לתיתה בתעודה כאמור, יגיש בעל הדין בקשה לבית המשפט לשלוח הזמנה לעובד הציבור לתת עדות בעל פה.
ההלכה הפסוקה קובעת כי יש לבחון את תקנה 178 לתקנות בכפיפות לסעיף 1 (ב) לפקודת הראיות וגם אז יש לבדוק האם ישנה רלוונטיות לעדות או אם לאו.
סעיף 1 (ב) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 קובע כי בית המשפט רשאי, לפי שיקול דעתו, לסרב להוציא הזמנה אם אין בה צורך או אם ראה שנתבקשה למטרה שאיננה גילוי האמת.
הכלל הוא שאין לשלוח הזמנה לעובד ציבור למתן עדות בעל-פה, אם ניתן לקבל את עדותו באמצעות תעודה של עובד הציבור או תעודה ציבורית, כמשמעותן בפקודת הראיות.
החריג לכלל זה הוא, שרק במקרה שאי אפשר ליתן תעודה ציבורית כאמור, יתיר בית המשפט משלוח הזמנה לעובד הציבור לבוא וליתן עדות בעל-פה. הוראה זו מצויה בפסקה (א1) שהוספה לתקנה 178 לתקנות.
הפסיקה התייחסה להוראות תקנה 178 (א1) וקבעה כי הזמנה לעובד ציבור נשלחת רק אם לא ניתן לקבל את עדותו בדרך שנקבעה בתקנה 178 (א1), דהיינו: בדרך של תעודת עובד ציבור.
הזמנה לעובד ציבור נשלחת רק אם לא ניתן יהיה לקבל את עדותו בדרך שנקבעה בתקנה 178 (א' 1) לתקנות סדר הדין האזרחי, ועל כן עליו, להגיש בקשה, ולנמק מדוע דווקא אותם עדים ספציפיים הם אלו שיש להם ידע אישי באשר לעילת התביעה ומדוע לא ניתן יהיה לקבל את עדותו באמצעות תעודת עובד ציבור, כאמור בתקנה 178 (א 1) לתקנות סדר הדין האזרחי.
ככל שהדבר נוגע לזימון עובד ציבור לעדות, קובעת תקנה 178 (א1) לתקנות, כי אין לזמן עובד ציבור לעדות, אם ניתן לקבל עדותו באמצעות תעודה של עובד הציבור. רק במקרה שלא ניתן לקבלה, יתיר בית המשפט משלוח הזמנה לעובד הציבור לבוא וליתן עדות בעל-פה.