ב"כ הנאשם התנגד להגשת התעודה מן הטעם שהיא אינה עונה - כך טען - להגדרת "תעודת עובד ציבור" כמשמעותה בסעיף 23 לפקודת הראיות.
סעיף 23 לפקודת הראיות קובע לאמור:
"בית משפט רשאי... לקבל כראיה תעודה על דבר שנרשם במסמך רשמי. התעודה תהא חתומה בידי עובד הציבור שעשה את הרישום או את המעשה או קיבל את הידיעה שנרשמה..."
מהאמור עולה כי תעודה תוגדר "תעודת עובד ציבור" באם נתקיימו בה שתיים אלה.
הוא חתומה בידי עובד ציבור.
שעשה הרישום או המעשה.
היא מעידה על דבר שנרשם במסמך רשמי.
קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תעודת עובד ציבור פקודת הראיות:
1. העבירה מיוחסת לנאשם תיק זה עניינה אי ציות לאור אדום ברמזור, עבירה על תקנה 22(א) לת"ת.
ביום 31.12.98 נשמעו ראיות התביעה שבסיומם הגישה ב"כ המאשימה שני צילומים עוקבים (ת1/) המוכחים - לטענתה - את ביצועה של העבירה המיוחסת לנאשם בכתב האישום.
2. בתום חקירת עדי התביעה, החתומים על מסמך שכותרתו "תעודת עובד ציבור" מיום 28.9.98 (להלן: "התעודה") ביקשה ב"כ המאשימה להגיש תעודה זו כראיה מטעם התביעה להוכחת תקינות המצלמה, שמירת הסרט והפקת הצילומים (ת1/) בלא שייעשו בהם כל שינוי.
ב"כ הנאשם - עוה"ד מורג - התנגד להגשת התעודה מן הטעם שהיא אינה עונה - כך טען - להגדרת "תעודת עובד ציבור" כמשמעותה בסעיף 23 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"ה1971- (להלן: "פקודת הראיות").
לטענת הסניגור המלומד הואיל ואין התעודה מתייחסת לדברים שנרשמו "במסמכים רשמיים" כנדרש בסעיף 23 לפקודת הראיות - אין המדובר בתע"צ ומשום כך תעודה זו אינה קבילה.
עוד טען הסניגור המלומד, כי משהעידו העדים החתומים על גבי התעודה, אין מקום לקבלה כראיה לאחר שהיתה להם הזדמנות לאמר את דברם בפני בית המשפט.
3. לאחר שעיינתי היטב בטענות הצדדים לנוכח הוראות החוקים הרלוונטים, אני דוחה את טענות הסניגור וקובע כי "התעודה" הינה "תעודת עובד ציבור" (להלן: תע"צ) וככזו הינה קבילה כראיה. להלן נימוקי:
4. א. סעיף 23 לפקודת הראיות קובע לאמור:
"בית משפט רשאי... לקבל כראיה תעודה על דבר שנרשם במסמך רשמי. התעודה תהא חתומה בידי עובד הציבור שעשה את הרישום או את המעשה או קיבל את הידיעה שנרשמה..." (הדגשה שלי - ח' ט').
מהאמור עולה כי תעודה תוגדר כתע"צ באם נתקיימו בה שתיים אלה.
הוא חתומה בידי עובד ציבור.
שעשה הרישום או המעשה.
היא מעידה על דבר שנרשם במסמך רשמי.
אין חולק על כך - ואף הסניגור המלומד לא טען כזאת - שהחתומים על התעודה הנדונה הים עובדי ציבור כאמור בסעיף 28 לפקודת הראיות והם אלה שביצעו את הבדיקות ו/או הפעולות האמורות "בתעודה".
השאלה שעלי לדון בה - והשנויה במחלוקת - היא האם "התעודה" מעידה על דברים שנרשמו "במסמך רשמי" - אם לאו.
ב. אני סבור שאין ממש בטענת הסניגור המלומד.
הלכה פסוקה היא כי המילים "מסמך רשמי" שבסעיף 23 לפקודת הראיות, כוללים בחובם גם רישומים שנועדו לשמש למטרה רשמית ובלבד שאלה נערכו על ידי אדם הפועל מטעם הרשות (ראה לעניין זה, השופט י' קדמי - "על הראיות" (ח"א) עמ' 455).
במקרה דנן, העדים החתומים על התעודה מעידים על רישומים שביצעו ואשר נועדו לשמש למטרה רשמית קרי: הגשתם לבית המשפט בהליך פלילי ו/או הגשת תעודה הנסמכת על רישומים אלה.
ג. במהלך החקירה הנגדית העיד ע"ת5/ רס"מ דיין אביטן בהאי לישנא:
"יש לנו רישום פנימי שבו אנו עושים את פעולות הביקורת של הסרטים בשטח. יש טופס פנימי שנמצא במעבדה ולכל סרט שהוצא מהמצלמה רשום תאריך הוצאתו ועל יד מי הוא הוצא..." (עמ' 3 שורות 21-22 (ההדגשה שלי - ח' ט').
כעין זה העיד ע"ה4/ רס"מ דרור שמואלי (ראה עמ' 2 שורות 24-25).
מכאן אתה למד כי פעולות הבדיקה, הוצאת הסרט ופיתוח הצילומים מתבצעים ונרשמים בטופס פנימי המצוי במעבדה והוא נשמר על מנת שישמש כהוכחה על אמינותן של הבדיקות לכשיהא צורך בכך.
הפועל היוצא מן האמור כי "התעודה" הנדונה הונפקה על ידי עובדי ציבור הפועלים מטעם הרשות, על סמך רישומים שנועדו לשמש למטרה רשמית.
המסקנה היא, איפוא, כי "התעודה" הנדונה, הינה "תעודת עובד ציבור" כאמור בסעיף 23 לפקודת הראיות.
זאת ועוד, בסעיף 27א(ב) לפקודת התעבורה, הוסמך שר המשפטים - בין היתר - להתקין תקנות בכל הקשור לאופן הגשת צילומים שהונפקו ממצלמה המופעלת באורח אוטומטי. ואכן התקין שר המשפטים, על פי הסמכות שהוקנתה לו כאמור, את תקנות (הגשת צילומים לבית המשפט) התשנ"ז1997- (להלן: "התקנות").
תקנה 5 לתקנות קובעת כי מי שביצע את הפעולות - או חלקן - מאלה המנויות בתקנה 4 לתקנות (בדיקת תקינות המצלמה, שמירת סרט והפקת צילום) יכול להגיש תעודת עובד ציבור על בסיס האישורים שהונפקו על ידו בעת ביצוע הפעולה.
היוצא מהאמור בתקנה 5 הוא, שאישור הפעולה של כל אחד מהמטפלים בשרשרת הפעולות - מבדיקת תקינות המצלמה ועד להנפקת הצילומים - מהווה מסמך רישמי כמשמעותו בסעיף 23 לפקודת הראיות.
6. אין אני מקבל, בכל הכבוד, את טענת הסניגור המלומד לפיה, הואיל והשוטרים החתומים על "התעודה" העיד בבית המשפט אין מקום להגשתה.
תכלית חקיקת סעיף 23 לפקודת הראיות, נועד להקל על עובדי הרשות כדי למנוע הבאתם לבית המשפט "חדשים לבקרים".
ברם, אין לומר שעדותו בבית המשפט של עובד ציבור על תעודה עליה הוא חתום - כמו גם מומחה החתום על חוו"ד - יש בה כדי לגרוע "ממעמדה" של תעודת עובד הציבור.
ראיה לדבר, היא הוראת סעיף 26(א) לפקודת הראיות המתירה לבית המשפט לצוות שעובד ציבור ייחקר בבית המשפט על התע"צ עליה הוא חתום וברי שאין בחקירה זו כדי לגרוע ממעמדה של התעודה, כראיה קבילה.
אני מסכים עם טענת ב"כ התביעה בצורך שבהגשת התע"צ, במקרה דנן, מאחר ויש בה כדי להוסיף פרטים על אלה שהעידו העדים ואין כל מניעה כי תעודה זו תוגש כראיה מטעם התביעה.
סוף דבר ולאור כל האמור, אני קובע כי התעודה מיום 28.9.98 הינה "תעודת עובד ציבור" כפי שכותרתה ונוסחה מעידים עליה.
אני מחליט, איפא, להיעתר לבקשת ב"כ התביעה ומקבל את התע"צ מיום 28.9.98 כראיה מטעם התביעה.
התע"צ מסומנת על ידי היום (5.1.99) כמוצג ת2/.