##דוגמא לבקשה למתן צו ניהול לפי חוק האפוטרופוס הכללי, תשל"ח-1978## בית המשפט הנכבד מתבקש בזאת: ליתן צו ניהול לפי חוק האפוטרופוס הכללי, תשל"ח-1978, על חלק המקרקעין הידועים כגוש _________ חלקה _________, המצויים ב_________, ראשון לציון, הרשומים על שם מר _______ ז"ל, ת.ז. _________, וזאת על מנת לאפשר את מכירתם ומימוש מטרות ההקדש. ואלו נימוקי הבקשה: ## א. הצדדים לבקשה ## 1. המבקשת: קרן _________ לקידום החקלאות, עמותה רשומה מס' _________, בעלת זכויות בחלק בלתי מסוים (5/8) במקרקעין הידועים כ"פרדס _________", גוש _________ חלקה _________, ב_________, ראשון לציון. 2. המשיב: האפוטרופוס הכללי, הממונה על פי חוק האפוטרופוס הכללי, תשל"ח-1978. ## ב. מסכת העובדות ## 3. המבקשת רשומה כבעלת זכויות בחלק ממקרקעין המצויים בראשון לציון והידועים כ"פרדס _________". זכויות אלו הועברו כתרומה לטובת המבקשת בהסכם מיום 8.1.1957 בין המבקשת ובין התורמת, גב' _________ ז"ל. 4. הסכם התרומה יצר הקדש, שבו המבקשת משמשת כנאמן, והתחייבה "לעבד את הפרדס ולדאוג שישמש לדוגמה מבחינת יעילות הניהול ובחינת גובה היבול וההכנסה ממנו" (סעיף 6 להסכם), וכן להקים קרן מלגות ע"ש התורמת עבור סטודנטים של הפקולטה לחקלאות באוניברסיטת _________. 5. חלקה של המבקשת במקרקעין מהווה 5/8 (חמש שמיניות) מהמקרקעין, ואילו יתרת הפרדס, דהיינו 3/8 ממנו, רשומה על שם מר _______ ז"ל, ת.ז. _________. 6. המבקשת פעלה במשך שנים רבות לפי התחייבותה, עיבדה את הפרדס והשתמשה בהכנסותיו לחלוקת מלגות, אך כיום אין בידה כל אפשרות לנצל את הנכס במצבו הנוכחי ולהפיק ממנו הכנסה לצורך מימוש רצון התורמת. 7. לצורך מימוש מטרות ההקדש, המבקשת מבקשת למכור את הקרקע ולהעביר את התמורה לקרן המלגות, אך לצורך מכירה זו נדרשת הסכמת שותפה בזכויות במקרקעין, מר _______ ז"ל. 8. בין השנים 1964-1977 קיימה המבקשת קשר עם מר _______ ז"ל, שהתגורר באותה עת ב_________, שוויץ, אולם לאחר מכן נותק הקשר עמו. 9. המבקשת עשתה ניסיונות רבים לאתר את מר תומר ז"ל או את יורשיו, אך ללא הועיל, ובעקבות כך פנתה למשיב בבקשה לנקוט בצעדים המקובלים לגבי נעדר ולדאוג להוצאת צו ניהול עבור חלק המקרקעין הרשום על שמו. 10. ביום 20.1.1997 הודיע המשיב למבקשת כי הצליח לאתר את יורשי המנוח וביקש מהם לדאוג לרישום המקרקעין על שמם, אך משלא נעשה שינוי רישום, פנתה המבקשת שוב בבקשה לקבל את שמות היורשים ומקום מגוריהם. 11. ביום 27.1.1999 התקבלה תשובה נוספת מהמשיב, לפיה פניותיו ליורשים לא נענו, וכי בנסיבות אלו אין לו ביטחון בזהות היורשים ולכן אינו יכול למסור את פרטיהם, וכי הוא ממשיך לפעול לאיתורם. 12. לאחר פנייה נוספת של המבקשת, טען המשיב במכתבו מיום 10.3.1999 כי איתר יורשים פוטנציאליים אשר לא דאגו להסדיר את הנושא, וכי מאחר וזהות היורשים ידועה, אין הוא יכול לפעול לקבלת צו לניהול הנכסים. 13. המבקשת, בהיותה שותפה במקרקעין ו"צד מעוניין" לפי סעיף 6(א) לחוק, מבקשת מבית המשפט הנכבד ליתן צו ניהול על חלק המקרקעין הרשום על שם מר _______ ז"ל, בטענה כי מדובר ב"נכס עזוב" שאין מי שרשאי ומסוגל לנהוג בו מנהג בעלים. ## ג. הטיעון המשפטי ## ## הגדרת "נכס עזוב" והיקף סמכות האפוטרופוס הכללי ## 14. המבקשת תטען כי הגדרת "נכס עזוב" בחוק האפוטרופוס הכללי, תשל"ח-1978, מתייחסת למצב שבו אין מי שרשאי ומסוגל לנהוג בנכס מנהג בעלים, וכי במקרה דנן, למרות איתור היורשים, היעדר פעולתם בפועל הופך את הנכס לכזה. 15. המבקשת תטען כי תכלית החוק היא להבטיח ניהול תקין של נכסים שאין להם בעלים פעילים, וכי במצב שבו היורשים אינם פועלים לרישום זכויותיהם ואינם יוצרים קשר עם השותפה, הנכס נותר ללא ניהול אפקטיבי, דבר המצדיק התערבות. 16. המבקשת תטען כי העובדה שהמשיב איתר את היורשים אינה מספקת כשלעצמה כדי לשלול את הגדרת הנכס כ"עזוב", שכן מהות העזובה טמונה בהיעדר פעולה אקטיבית וניהול בפועל של הנכס על ידי בעליו החוקיים. 17. המבקשת תטען כי פרשנות מצמצמת של המונח "נכס עזוב", כפי שהוצגה על ידי המשיב, מרוקנת מתוכן את מטרת החוק ועלולה להותיר נכסים רבים ללא ניהול, תוך פגיעה באינטרס הציבורי ובאינטרסים של צדדים שלישיים מעוניינים. 18. המבקשת תטען כי יש לבחון את המצב העובדתי בשטח, שבו הנכס אינו מנוהל בפועל על ידי היורשים, וכי היעדר פעולה מצדם, למרות פניות חוזרות ונשנות, מצביע על חוסר יכולת או רצון לנהוג בו מנהג בעלים. ## אינטרס המבקשת כ"צד מעוניין" ## 19. המבקשת תטען כי בהיותה שותפה במקרקעין, היא "צד מעוניין" כהגדרתו בסעיף 6(א) לחוק, וכי יש לה אינטרס לגיטימי ומוגן בניהול תקין של הנכס המשותף, ובמיוחד במימוש מטרות ההקדש. 20. המבקשת תטען כי אי-ניהול חלקו של השותף המנוח פוגע ביכולתה לממש את מטרות ההקדש, שכן היא אינה יכולה למכור את הנכס או לנהל אותו ביעילות ללא הסכמת השותף או נציגיו החוקיים. 21. המבקשת תטען כי האינטרס שלה אינו רק כלכלי גרידא, אלא נובע מחובתה כנאמן על פי הסכם ההקדש, לדאוג למימוש רצון התורמת, וכי היעדר צו ניהול מונע ממנה למלא חובה זו. 22. המבקשת תטען כי הפגיעה ביכולתה לממש את מטרות ההקדש, כתוצאה מהיעדר ניהול של חלקו של השותף המנוח, מהווה נזק ממשי ומתמשך, המצדיק התערבות שיפוטית. 23. המבקשת תטען כי מעמדה כ"צד מעוניין" מקנה לה זכות עמידה מיוחדת לבקש את הסעד המבוקש, וכי יש לפרש את הוראות החוק באופן המאפשר לה להגן על אינטרסים אלו. ## היעדר פעולה מצד היורשים ## 24. המבקשת תטען כי למרות שהמשיב איתר את יורשי המנוח, הם לא פעלו לרישום זכויותיהם בלשכת רישום המקרקעין, וכי היעדר פעולה זו במשך שנים רבות מהווה אינדיקציה ברורה לחוסר עניין או חוסר יכולת לנהל את הנכס. 25. המבקשת תטען כי היורשים נמנעו מליצור קשר עם המבקשת, שותפתם במקרקעין, למרות פניות המשיב אליהם, דבר המעיד על חוסר רצון לשתף פעולה בניהול הנכס המשותף. 26. המבקשת תטען כי היעדר פעולה מצד היורשים, הן ברישום והן ביצירת קשר, מותיר את הנכס במצב של קיפאון, ומונע כל אפשרות לניהולו או למימוש הפוטנציאל הכלכלי שלו. 27. המבקשת תטען כי אין די בידיעה על זהות היורשים כדי לשלול את הצורך בצו ניהול, אלא נדרשת פעולה אקטיבית מצדם, ובהיעדר פעולה כזו, הנכס נותר "עזוב" מבחינה מהותית. 28. המבקשת תטען כי התנהלות היורשים, אשר אינם פועלים לרישום זכויותיהם ואינם יוצרים קשר עם השותפה, מונעת כל אפשרות לקידום ענייני הנכס ופוגעת באינטרסים של כלל הצדדים המעורבים. ## חובת הנאמן ומימוש מטרות ההקדש ## 29. המבקשת תטען כי כנאמן על פי הסכם ההקדש, מוטלת עליה חובה חוקית ומוסרית לדאוג למימוש רצון התורמת, וכי מצב הנכס הנוכחי מונע ממנה למלא חובה זו. 30. המבקשת תטען כי אי-מתן צו ניהול יפגע באופן בלתי הפיך ביכולתה להקים את קרן המלגות ולחלק מלגות לסטודנטים, ובכך יסכל את מטרת ההקדש. 31. המבקשת תטען כי מכירת הקרקע והעברת התמורה לקרן המלגות היא הדרך היחידה כיום לממש את רצון התורמת, שכן הפרדס אינו רווחי עוד ואינו יכול לשמש כמקור הכנסה. 32. המבקשת תטען כי חובת הנאמן מחייבת אותה לפעול בנאמנות ובמסירות למען מטרות ההקדש, וכי הגשת בקשה זו היא חלק בלתי נפרד ממילוי חובה זו. 33. המבקשת תטען כי בית המשפט, כמי שאמון על פיקוח על הקדשות, צריך לאפשר את מימוש מטרות ההקדש, ובמקרה זה, מתן צו ניהול הוא הכלי היחיד שיאפשר זאת. ## פרשנות תכליתית של חוק האפוטרופוס הכללי ## 34. המבקשת תטען כי יש לפרש את חוק האפוטרופוס הכללי בפרשנות תכליתית, המאפשרת את ניהולם של נכסים שאין להם בעלים פעילים, גם אם זהותם ידועה, כאשר הם אינם פועלים לניהול הנכס. 35. המבקשת תטען כי תכלית החוק אינה רק איתור בעלים, אלא גם הבטחת ניהול יעיל של נכסים, ובמצב שבו הבעלים אינם פועלים, יש לאפשר למשיב או לצד מעוניין לנהל את הנכס. 36. המבקשת תטען כי פרשנות דווקנית של המונח "נכס עזוב" עלולה להוביל לתוצאות אבסורדיות, שבהן נכסים ייוותרו ללא ניהול במשך שנים רבות, תוך פגיעה בערכם ובאינטרסים של צדדים שלישיים. 37. המבקשת תטען כי יש לאזן בין זכות הקניין של היורשים לבין האינטרס הציבורי בניהול נכסים ומימוש מטרות הקדש, וכי במקרה זה, האיזון נוטה לטובת מתן צו ניהול. 38. המבקשת תטען כי הפסיקה הכירה בחשיבות הפרשנות התכליתית של חוקים, וכי במקרה זה, פרשנות כזו תתמוך במתן הסעד המבוקש. ## היעדר חלופות סבירות ## 39. המבקשת תטען כי ניסיונותיה לאתר את היורשים וליצור עמם קשר עלו בתוהו, וכי פניותיה למשיב לא הניבו פתרון מעשי לבעיה, דבר המעיד על היעדר חלופות סבירות אחרות. 40. המבקשת תטען כי היעדר שיתוף פעולה מצד היורשים, גם לאחר איתורם על ידי המשיב, מותיר את המבקשת ללא כל דרך אחרת לקידום ענייני הנכס ומימוש מטרות ההקדש. 41. המבקשת תטען כי השארת המצב הקיים על כנו תגרום לנזק מתמשך למטרות ההקדש ולנכס עצמו, שכן הוא אינו מנוהל ואינו מניב הכנסות. 42. המבקשת תטען כי מתן צו ניהול הוא הפתרון היחיד והמעשי במצב הנתון, שיאפשר את מכירת הנכס ומימוש מטרות ההקדש, תוך שמירה על זכויות היורשים. 43. המבקשת תטען כי בית המשפט צריך לשקול את כלל הנסיבות, ובכלל זה את חוסר האונים של המבקשת מול היעדר פעולה מצד היורשים, ולהעניק את הסעד המבוקש. ## חובת המשיב לסייע לצדדים מעוניינים ## 44. המבקשת תטען כי על המשיב, כגוף ציבורי, מוטלת חובה לסייע לצדדים מעוניינים בניהול נכסים, ובמיוחד כאשר מדובר בנכסים המשמשים למטרות ציבוריות כגון הקדש. 45. המבקשת תטען כי סירוב המשיב ליתן צו ניהול, למרות היעדר פעולה מצד היורשים, אינו עולה בקנה אחד עם תפקידו ותכלית החוק, וכי עליו לפעול לטובת ניהול יעיל של נכסים. 46. המבקשת תטען כי המשיב, בהיותו הגורם היחיד שיכול לאתר את היורשים ולפעול מולם, צריך היה לנקוט בצעדים אקטיביים יותר כדי להבטיח את ניהול הנכס, או ליתן צו ניהול. 47. המבקשת תטען כי המשיב לא פעל באופן מספק כדי להביא את היורשים לפעול, וכי טענתו בדבר "ידיעת זהות היורשים" אינה מספקת כאשר אין פעולה בפועל. 48. המבקשת תטען כי יש להטיל על המשיב חובה אקטיבית יותר במקרים כאלה, שבהם יש צד מעוניין בעל אינטרס לגיטימי בניהול הנכס. ## עקרון תום הלב ושיתוף פעולה ## 49. המבקשת תטען כי עקרון תום הלב מחייב את כלל הצדדים, ובכלל זה את היורשים, לשתף פעולה בניהול נכס משותף, וכי היעדר שיתוף פעולה מצדם פוגע בעקרון זה. 50. המבקשת תטען כי היורשים, ביודעם על קיומו של הנכס ועל היותם יורשים, היו צריכים לפעול לרישום זכויותיהם וליצור קשר עם השותפה, וכי מחדלם מהווה חוסר תום לב. 51. המבקשת תטען כי גם אם אין חובה חוקית מפורשת על היורשים לשתף פעולה, הרי שחובת תום הלב הכללית במשפט הישראלי מחייבת אותם לפעול באופן סביר והוגן. 52. המבקשת תטען כי היעדר שיתוף פעולה מצד היורשים מונע מהמבקשת לממש את זכויותיה וחובותיה כנאמן, וכי יש לראות בכך עילה למתן צו ניהול. 53. המבקשת תטען כי בית המשפט צריך לאכוף את עקרון תום הלב על כלל הצדדים, ובמקרה זה, לאפשר למבקשת לפעול לניהול הנכס כאשר היורשים אינם עושים זאת. ## מניעת נזקים ושימור ערך הנכס ## 54. המבקשת תטען כי אי-מתן צו ניהול יגרום להמשך הידרדרות מצב הנכס, שכן הוא אינו מנוהל ואינו מניב הכנסות, ובכך ייפגע ערכו לכלל השותפים, כולל היורשים. 55. המבקשת תטען כי מטרת החוק היא גם למנוע נזקים לנכסים עזובים ולשמר את ערכם, וכי במקרה זה, מתן צו ניהול ישרת מטרה זו. 56. המבקשת תטען כי השארת הנכס במצב הנוכחי, ללא ניהול פעיל, עלולה להוביל להפסדים כלכליים משמעותיים, הן למבקשת והן ליורשים. 57. המבקשת תטען כי בית המשפט צריך לפעול למניעת נזקים אלו ולאפשר את ניהול הנכס באופן שישמר את ערכו וימנע הפסדים נוספים. 58. המבקשת תטען כי מתן צו ניהול יאפשר למכור את הנכס במחיר הוגן, ובכך למקסם את התמורה שתשמש למימוש מטרות ההקדש ולשמירה על זכויות היורשים. ## סעד חלופי - חשיפת פרטי היורשים ## 59. המבקשת תטען כי ככל שבית המשפט הנכבד לא ייעתר לבקשה למתן צו ניהול, הרי שיש להורות למשיב לחשוף בפני המבקשת את זהות היורשים ופרטי התקשרות עמם, מכוח סעיף 13(א) לחוק. 60. המבקשת תטען כי היא "צד מעוניין" כהגדרתו בחוק, וכי זכות העיון במסמכי המשיב כוללת גם את הזכות לקבלת פרטי היורשים, וזאת על מנת לאפשר לה לפעול למימוש מטרות ההקדש. 61. המבקשת תטען כי חשיפת הפרטים חיונית לצורך יצירת קשר ישיר עם היורשים וניסיון להגיע להסכמות בדבר ניהול הנכס או מכירתו, ובכך למנוע את הצורך בהליכים משפטיים נוספים. 62. המבקשת תטען כי זכותה לפרטיות של היורשים אינה מוחלטת, וכי במקרה זה, האינטרס הציבורי במימוש מטרות ההקדש ובניהול תקין של נכסים גובר על זכות זו. 63. המבקשת תטען כי המשיב מחזיק במידע זה, וכי מניעת גישה אליו פוגעת ביכולתה של המבקשת למלא את חובותיה כנאמן, וכי יש להורות על חשיפת הפרטים. ## ד. סיכום הסעד: ## לאור האמור לעיל, בית המשפט הנכבד מתבקש להורות על מתן צו ניהול לפי חוק האפוטרופוס הכללי, תשל"ח-1978, על חלק המקרקעין הרשומים על שם מר _______ ז"ל, ת.ז. _________, המהווים 3/8 מהמקרקעין הידועים כגוש _________ חלקה _________, ב_________, ראשון לציון, וזאת על מנת לאפשר את מכירתם ומימוש מטרות ההקדש. לחלופין, מתבקש בית המשפט הנכבד להורות למשיב לחשוף בפני המבקשת את זהות היורשים ופרטי התקשרות עמם. יהא זה מן הדין ומן הצדק להיעתר לבקשה. ##להלן דוגמא לפסק דין## 1. זוהי בקשה למתן צו ניהול עפ"י חוק האפוטרופוס הכללי, תשל"ח - 1978 (להלן: החוק). המבקשת רשומה כבעלת זכויות בחלק ממקרקעין המצויים בראשון לציון והידועים כ"פרדס טופשפולסקי". זכויות אלו הועברו כתרומה לטובת המבקשת בהסכם מיום 8.1.57 בין המבקשת ובין התורמת. הסכם זה יצר, למעשה, הקדש שבו המבקשת היא הנאמן. במסגרת ההסכם התחייבה המבקשת "לעבד את הפרדס ולדאוג שישמש לדוגמה מבחינת יעילות הניהול ובחינת גובה היבול וההכנסה ממנו" (סעיף 6 להסכם). כמו כן התחייבה המבקשת להקים ע"ש התורמת קרן מלגות, עבור הסטודנטים של הפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה. כאמור, המבקשת היא בעלת הזכויות בחלק בלתי מסוים מהמקרקעין. חלקה מהווה 5/8 (חמש שמיניות) מהמקרקעין. יתרת הפרדס, דהינו 3/8 ממנו, רשומה ע"ש מר יעקב תומס ז"ל. המבקשת טוענת כי במהלך השנים פעלה לפי התחייבותה בהסכם, הפרדס עובד והכנסותיו שימשו לחלוקת מלגות לסטודנטים עפ"י רצון התורמת. עם זאת, טוענת המבקשת, כיום אין בידה כל אפשרות לנצל את הנכס במצבו ולהפיק ממנו הכנסה כלשהי לצורך מימוש רצון התורמת. לפיכך, היא מבקשת למכור את הקרקע ולהעביר את התמורה בגינה לקרן לצורך מתן מלגות. לצורך מכירה זו זקוקה המבקשת להסכמה מצד שותפה בזכויות במקרקעין, מר יעקב תומס. 2. לטענתה, בין השנים 1964-1977 קיימה המבקשת קשר עם מר יעקב תומס, שהתגורר באותה עת בשוויץ, אלא שלאחר מכן נותק הקשר עמו. המבקשת טוענת כי עשתה ניסיונות רבים לאתר את מר תומס או יורשיו, אך ללא הועיל. בעקבות כך פנתה המבקשת למשיב, וביקשה ממנו לנקוט בצעדים המקובלים לגבי נעדר, ולדאוג להוצאת צו ניהול עבור חלק המקרקעין הרשום ע"ש מר תומאס הנ"ל. ביום 20.1.97 הודיע המשיב למבקשת כי הצליח לאתר את יורשי המנוח, כי ביקש מהם לדאוג לרשום את המקרקעין על שמם. משלא נעשה שינוי רישום בלשכת רישום המקרקעין, פנתה המבקשת פעמים נוספות בבקשה לקבל את שמות היורשים ומקום מגוריהם. (ר' נספחים ו' ו-ט' לבקשה). ביום 27.1.99 התקבלה תשובה נוספת מטעם המשיב, לפיה המשיב פנה מספר פעמים ליורשים אך לא נענה. המשיב טען באותו מכתב, כי בנסיבות אלו, בהן פניותיו לא נענות, אין לו ביטחון בזהות היורשים ולכן אין הוא יכול למסור את פרטיהם. עוד צוין במכתב זה, כי המשיב ממשיך לפעול לאיתור יורשיו של דר' יעקב תומס (נספח י' לבקשה). לאחר פנייה נוספת של המבקשת למשיב, טען המשיב במכתבו מיום 10.3.99 כי במסגרת הליך גילוי שביצע לאיתור יורשי המנוח, איתר המשיב יורשים פוטנציאלים אשר למרות פניות רבות מצדו, לא דאגו להסדיר את הנושא. עוד ציין המשיב, כי מאחר וזהות היורשים ידועה אין הוא יכול בשלב זה לפעול לקבלת צו לניהול הנכסים (נספח ו' לתשובה). 3. בתובענה דנן, התבקש בית המשפט ליתן צו הקובע, כי חלקי המקרקעין אשר בבעלותו של הנעדר לכאורה, מר יעקב תומס, הם "נכס עזוב", באשר לא נמצא מי שרשאי ומסוגל לנהוג בהם מנהג בעלים. המבקשת טענה, כי בהיותה שותפה של אותו נעדר לכאורה, היא "צד מעונין" לצורך סעיף 6(א) לחוק. לפיכך, התבקש בית המשפט ליתן צו ניהול לפי החוק על אותו חלק מקרקעין. 4. בתצהיר המשיב נטען, כי עם קבלת פנייתה הראשונה של המבקשת, פתח המשיב בחקירה עפ"י סעיף 5 לחוק, במטרה לברר אם אמנם יש מקום לניהולם של נכסי המנוח ע"י המשיב כ"נכס עזוב". כתוצאה ממאמצי המשיב לגילוי יורשי המנוח, הצליח לטענתו, "בפעולה בסיסית ופשוטה" ליצור קשר עם שתי בנותיו של המנוח, אשר אישרו כי הן היורשות היחידות של המנוח, וכי ידוע להן שנכסי המקרקעין נשואי בקשה זו רשומים ע"ש אביהן, וכי הן פועלות לרישום הנכסים על שמן (סעיף 3 לתצהיר). עוד נטען בתצהיר, כי המשיב ניסה לסייע למבקשת בכך שפנה ליורשות בבקשה כי יצרו קשר עם המבקשת. חרף פניותיו בעניין זה, נמנעו היורשות מלעשות כן, ואף הבהירו כי אין להן עניין בכל קשר עם המבקשת. המשיב טען בתצהירו כי בנסיבות אלו, כאשר זהות יורשות המנוח ידועה והן פועלות להירשם כבעלות הנכסים, אין נכסי המנוח בגדר "נכסים עזובים, ואין מקום ליתן צו לניהולם ע"י המשיב. 5. יש מקום לקבל את טענות המשיב בעניין זה. למשיב הסמכות לקבוע אם נכס הנו "עזוב" אם לאו. המשיב ערך את חקירתו והגיע בסופה לזהות היורשות וכתובתן, והן אישרו בפניו, כי הן אכן היורשות היחידות של נכסי אביהן, וכי הן יודעות על קיומם של המקרקעין, נשוא בקשה זו. חזקה על המשיב כי הוא עורך את חקירתו בעניין זה ביעילות הדרושה, וכי הגיע להחלטה לאחר זהירות ועיון קפדניים. (ר' בר"ע 7/81 האפוטרופוס הכללי נ' עיריית חולון, פ"ד לו(1) 484(. החוק נועד לאפשר את ניהולם של נכסים בידי המשיב, כאשר אין מי שרשאי ומסוגל לנהוג בהם מנהג בעלים. תכלית החוק, אינה כוללת הגנה על אינטרסים כלכליים של בעלי המקרקעין, ואין החוק נועד להסדיר את היחסים בין שותפים במקרקעין. העובדה כי היורשות בוחרות, מסיבות השמורות עמן, להימנע מיצירת קשר עם המבקשת, שותפתן לזכויות במקרקעין, אין בה כדי להפוך את הנכסים ל"נכסים עזובים". במצב בו הבעלים ידוע, ויש מי שינהג בנכס מנהג בעלים, הנכס אינו "עזוב". לפיכך, אין להתערב בשיקול דעתו של המשיב בעניין זה, ויש לדחות את טענות המבקשת בעניין. 6. בסיכומיה טוענת המבקשת, לראשונה, לסעד חלופי. במסגרת סעד זה, מתבקש המשיב לחשוף בפני המבקשת את זהות היורשות, וזאת מכוח סעיף 13(א) לחוק, הקובע זכות עיון במסמכי המשיב. המבקשת לא ביקשה להסתמך על הוראות חוק חופש המידע, תשנ"ח - 1998, בעניין זה. לטענת המבקשת, היא "צד מעוניין", ולכן רשאית לעיין במסמכים הנוגעים לנכס, ולקבל את פרטי היורשות, וזאת במטרה להגשים את רצונה של התורמת המנוחה, בקשר לנכס האמור. אין בדעתי להיכנס לשאלה, האם למבקשת זכות עיון הכוללת קבלת פרטי היורשות, מכוח הסעיף הנ"ל. סעד זה לא התבקש, ואף לא נרמז במסגרת התובענה. ראוי לציין, כי העובדה שבידי המשיב מצויים פרטי היורשות הייתה ידועה למבקשת זה מכבר, ואף בטרם הגשת בקשה זו לבית המשפט. היא אף ביקשה פרטים אלו במכתביה ונענתה בעניין (ר' נספח ו' וט' לבקשה ונספח ו' לתשובה. למרות זאת, בחרה המבקשת שלא לבקש סעד חלופי זה בעת הגשת הבקשה. אין בעובדה כי בדיון בפני בית משפט זה עלתה שאלת אפשרות איתורן של היורשות ע"י המבקשת, כדי לשנות. במסגרת המרצת הפתיחה התבקש סעד אחד בלבד והוא מתן צו ניהול. סעד זה נידחה כאמור. הסעד החלופי המבוקש אינו סעד של מה בכך, הוא מעורר שאלות כבדות משקל כגון תכלית תפקידו של המשיב והזכות לפרטיות. למעלה מן הצורך אציין, כי אף שהמבקשת טענה בבקשתה המקורית כי עשתה ניסיונות רבים לאיתורן של היורשות, לא מצאה מקום להביא כל אסמכתא לניסיונות כאמור. לאור כל אלה, אין מקום להיעתר לסעד חלופי שלא התבקש מלכתחילה. בשולי פסק הדין אציין כי טענת העדר סמכות מקומית הועלתה לראשונה ע"י המשיב בסיכומיו. לאור זאת, ולאור מסקנתי לעיל, דין טענה זו להידחות. התוצאה הסופית היא שיש לדחות את הבקשה. המבקשת תשלם למשיב הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ש"ח. האפוטרופוס הכלליצוויםאפוטרופסות