פסק דין המבקשת- Albrace LTD, הינה חברה פרטית הרשומה בבריטניה, הנמצאת בשליטתו של מר אבי ליאור. משיבה -1 אינפלואנט בע"מ, חברה פרטית רשומה בישראל עוסקת בפיתוח מוצרים רפואיים, ביניהם מוצר ייחודי הידוע בשם REPOSE, לפתרון בעיה של צניחת לשון. מנהלי החברה הם ה"ה ביאר, גלוברמן ומגל. משיבה -2 דיסקוטק טכנולוגיות רפואיות בע"מ, הינה חברה פרטית, רשומה בישראל ועוסקת בפיתוח מוצרים רפואיים. משיבה 2 היא בעלים של מרבית מניות משיבה 1. ה"ה גלוברמן וביאר הינם בעלי מניות ומנהלים גם בדיסקוטק. בעקבות היכרות שנערכה בין מר ליאור לבין ה"ה גלוברמן ביאר, הסכימו הצדדים כי מר ליאור יעניק שירותי יעוץ למשיבה 1 בתחום השיווק. ב- 1/12/99, נחתם הסכם עם מר ליאור באמצעות המבקשת, למתן שירותי ניהול למשיבה 1. לטענת המבקש, המדובר בשירותי ניהול כלליים ובעיקר ניהול מכירות, שיווק והפצה של מוצרי החברה. לטענת המשיבים, מדובר בהסכם ניהול הממנה את מר אבי ליאור לשמש כמנכ"ל יחיד במשיבה 1. סעיף 1.1 להסכם הניהול : “The Consultant [Albrace/ Avi Lior] will assume the responsibility of managing influent “ תמורת שירותי הניהול התחייבה משיבה 1 לשלם למבקשת : 1) דמי ניהול בסך השווה ל9,000-$ לחודש; 2) עמלות בגין מכירת מוצרי החברה, כמפורט בנספח להסכם; 3) החזר הוצאות טלפון והוצאות אחרות שהוציאה המבקשת בקשר עם הייעוץ שנתנה; 4) אופציה למבקשת לרכישת מניות רגילות של החברה בכמות השווה ל10%- מהון המניות המונפק, על פי שווי של 1,000,000$. מימוש האופציה נקבע לתקופה של 3 שנים, באופן שבו זכאי מר ליאור לממש 1/3 מהאופציה בתום כל שנה בה ניתנים השירותים למשיבה 1. (סעיף 2.1 להסכם הניהול- מנגנון "במבי" Buy me Buy you). ב- 28/11/00, הודיעה משיבה 1 למר ליאור בכתב כי החליטה להביא את ההסכם לידי סיום, וכי ניתנת למבקשת הודעה מוקדמת בת 30 יום מראש לסיום ההתקשרות. בהודעה האמורה הודיעה משיבה 1 למר ליאור כי בהתאם לסעיף 2.1 להסכם, שווי החברה עומד על 1.4 מליון דולר. החברה מוכנה למכור למר ליאור את מניות החברה (המוחזקות על ידי משיבה 2), לפי שווי חברה של 1.4 מליון דולר, או לקנות מהמבקשת את האופציות והמניות הנובעות מהן, על-פי ההסכם. על מר ליאור היה להודיע על מימוש האופציה תוך 15 יום. ב- 30/11/00, פנה מר ליאור למנהלי משיבה 1 לקבלת פרטים לגבי מצב הייצור של ה-REPOSE, על מנת שיוכל לגבש החלטה בקשר למימוש האופציה. ב- 6/12/00, פנה מר ליאור פעם נוספת למנהלי משיבה 1 ולחשב, במכתב בו הוא מביע תמיהה בדבר שווי החברה וביקש לקבל פרטים ונתונים לצורך קבלת החלטה אם לרכוש את המניות. כל פניותיו נדחו. ב- 13/12/00 בתום 15 הימים הקבועים בהסכם למתן תשובה, פנה מר ליאור למשיבה 1 והודיע לה כי הוא מעוניין לרכוש את המניות בתנאי שמשיבה 1 תאפשר לבצע בדיקת נאותות ויקבל מידע בעניינים מהותיים הנוגעים לפעילות החברה. ב- 14/12/00 הודיעה משיבה 1 כי היא דוחה את הודעת המימוש וכי עתה קמה לה הזכות לרכוש ממר ליאור את האופציות והמניות, על-פי סעיף 2.1 להסכם. לטענת משיבה 1, אין ההסכם מקנה למבקשת זכות לביצוע בדיקת נאותות או כל בירור אחר. הדרישה כמוה כ- "הצעה חדשה", אשר אינה עומדת בדרישות ההסכם. עוד טוענת משיבה 1, כי העלאתן של דרישות לבדיקת נאותות על-ידי מי ששימש כמנכ"ל משיבה 1, מעידה על רשלנות מצדו של מר ליאור במילוי תפקידו במשיבה 1. לפי מנגנון "במבי" שקבעו הצדדים, המבקשת או מי מטעמה אינם זכאים למידע המבוקש. להודעה צורף שיק על סך של 49,272 ש"ח בגין המניות המגיעות למבקשת אשר ערכן חושב לפי שווי חברה של 1.4 מליון דולר. ב- 19/12/00 שלח מר ליאור מכתב הדוחה את האמור בהודעת משיבה 1. ב- 26/12/00, נערכה פגישה בין מר ליאור לחשב משיבה 1, בה הוצע למר ליאור לסיים את המחלוקת תמורת 20,000$. ההצעה לא התקבלה שכן לטענת מר ליאור חובה של משיבה 1 גדול בהרבה מהסכום המוצע (40,000$ דמי ניהול הוצאות ועמלות ולפחות 13,000$ עבור שווי המניות). ביום 28/01/01 הגישה המבקשת המרצת פתיחה זו (ה"פ 197/01) ועתרה לצו מניעה זמני (בש"א 3623/01). הבקשה לסעד זמני נשמעה, במעמד הצדדים, בפני כבוד השופט י. זפט ביום 12/02/01. הצדדים הגיעו להסדר: " א. המשיבים לא ימכרו את המניות השנויות במחלוקת אלא אם כן יתנו למשיבים הודעה מראש של 14 יום על כוונתם למכור את המניות. ב. אם תינתן הודעה כאמור המבקשים יוכלו להגיש בקשה חדשה לצו מניעה זמני. ג. הבקשה תמחק. ד. בה"פ 197/01 ימחקו הסעדים 2 ו- 3. ה. הצדדים ימנעו מחקירת המצהירים, ובית המשפט יתבקש להכריע בתובענה על פי הטיעונים הכתובים שהוגשו במסגרת הבקשה לסעדים זמניים." ניתן להסדר תוקף של החלטה ב- 18/02/01. נותר לדון בסעדים הבאים: 1. להצהיר כי המבקשת זכאית לרכוש את מניות המשיבה 2 במשיבה 1 מכוח האופציה שניתנה לה בכפוף לכך שהמשיבות יגלו לה את המידע את המידע החיוני הדרוש לצורך מימוש האופציה. 2. לחייב את המשיבות בהוצאות המבקשת בבקשה זאת בתוספת שכר טרחת עו"ד ובצירוף מע"מ כדין. ד י ו ן האם רשאית הייתה משיבה 1 להודיע כי היא דוחה את הודעת המימוש וכי קמה לה הזכות לרכוש ממר ליאור את האופציות והמניות כאמור בהסכם. בעניין זה עלינו לפנות אל תניות החוזה. סעיף 3.5 לחוזה: “Stock Option The consultant shall receive a stock option to purchase Common shares of the Company equal to 10% of the issued Common share capital of the Company at foundation of the Company, pursuant to the INFLUENT stock option plan and subject to the stock ption agreement with the Consultant at an exercise price represent a Company value of one (1) Million US $ ...” סעיף 2.1 לחוזה: “... Within 15 days the other party will decide if he want to sell his shares or to buy the other party’s shares, based on the given price evaluation...” ניתן ללמוד על אומד דעת הצדדים לחוזה מהטקסט ומתכלית ההתקשרות, אשר נועדה לאפשר למר ליאור לנהל את משיבה 1 ובתמורה לזכות באופציה למימוש מניות של משיבה 1 המוחזקות בידי משיבה 2. (סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג 1973- וע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום, 1991 בע"מ, פ"ד מט(2) 265,313 ). מן הטקסט אנו למדים כי הושגה הסכמה בדבר מימוש האופציה בעת סיום ההתקשרות בין הצדדים. ניתן להניח כי ההסכמה כוללת זכות לקבלת מידע והבהרות בנוגע לעתיד החברה, במהלך 15 הימים שנועדו לגיבוש החלטה. אין לקבל הטענה כי היותו של מר ליאור מנהל כללי של החברה שולל ממנו הזכות לדרוש הבהרות וכי עולה מדרישה זו יסוד של רשלנות במילוי תפקידו. הזכות לקבלת מידע אינה חסומה בפני בעלי תפקיד בחברה והצורך בהבהרות ובבדיקה אינו מעיד על רשלנות. סעיף 184 לחוק החברות התשנ"ט- 1999: "לבעלי מניות זכות עיון במסמכי החברה המפורטים להלן: (1) פרוטוקולים של האסיפות הכלליות, כאמור בסעיף 90; (2) ... (3) מסמך שברשות החברה, כאמור בסעיף 185; (4) תקנון ודוחות כספיים כאמור בסעיף 187; (5) כל מסמך שעל החברה להגיש לפי חוק זה ולפי כל דין לרשם החברות או לרשות לניירות ערך, העומד לעיון הציבור ברשם החברות או ברשות ניירות ערך, לפי הענין." סעיף 185 לחוק החברות: "(א) בעל מניה זכאי לדרוש מהחברה, תוך ציון מטרת הדרישה, לעיין בכל מסמך הנמצא ברשות החברה בכל אחד מאלה: (1) ... (2) ... (ב)החברה רשאית לסרב לבקשתו של בעל מניה אם לדעתה הבקשה הוגשה שלא בתום לב או שיש במסמכים הנדרשים סוד מסחרי או פטנט, או שגילוי המסמכים עלול לפגוע בדרך אחרת בטובת החברה" במקרה שבפנינו ניתן להקיש מהוראות סעיפים 184-185 גם על בעל מניה מיועד (מר ליאור) ולקבוע כי זכותו של מר ליאור לדרוש הבהרות בטרם יחליט לממש את האופציה. דרישתו לגיטימית. ואולם הסירוב לפנייתו וההודעה על רכישת המניות על-ידי משיבה 2, מהווים שימוש בזכות הנובעת מחוזה, שלא בתום לב. (ס' 39 לחוק החוזים [חלק כללי], התשל"ג- 1973, וע"א 3912/90 EXIMIN S.A., תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה אינטל סטייל פראררי בע"מ פ"ד מז' (4) 64, 78,76). לסיכום: הבקשה מתקבלת. המשיבה תעביר לידי מר ליאור את ההבהרות המבוקשות תוך 10 ימים. ממועד המצאת המסמכים, יעמדו למר ליאור 15 יום למתן הודעה על מימוש האופציה. הוצאות התובענה בסך 14,000 ש"ח על המשיבות. אופציהדיני חברותמניותמימוש אופציהצוויםצו מניעה