הגדרת ''תושב אילת'' לצורכי מס

בשומת המס נקבע כי אדם חדל להיות "תושב אזור אילת" זאת כיוון ש"מקום מגוריו הקבוע" החל מ-1998 הינו ברעננה, שם גרים אשתו וילדיו ושם גר גם הוא לעתים בסופי השבוע. בערעור זה משיג המערער כנגד קביעה זו: להלן פסק דין בנושא הגדרת "תושב אילת" לצורכי מס: פסק דין 1. בשנת 1964, והוא בן 14, הגיעו המערער והוריו לגור בעיר אילת ושם קבעו את מגוריהם. שם נשא לאשה את רעייתו [בשנת 1990], שם נולדו שני ילדיו, ושם עסקיו ועיסוקיו המסועפים. במהלך שנת 1998 רכשו המערער ורעייתו בית ברעננה [בנוסף על ביתם שבאילת] ומאז גרים בו דרך קבע האשה והילדים. המערער עצמו ממשיך בעיסוקיו ובעבודתו באילת ומתגורר משך השבוע בבית המשפחה שבאילת. בחלק מסופי השבוע, החופשות והחגים מצטרף המערער לאשתו וילדיו ברעננה ובחלקם האחר מצטרפים הם אליו לביתם שבאילת. 2. עפ"י סעיף 11 לחוק אזור סחר חופשי באילת (פטורים והנחות ממסים) תשמ"ה-1985 [להלן: "החוק"]: "יחיד שהוא תושב תחום העיר אילת זכאי לזיכוי ממס הכנסה בשיעור של 10% מההכנסה החייבת לפי סעיפים 2 (1) או 2 (2) לפקודה, שנצמחה או הופקה בתחום העיר אילת או באזור חבל אילות..." "תושב אזור אילת", כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הינו: "יחיד שמקום מגוריו הקבוע הוא בתחום העיר אילת או באזור אילת, והתגורר שם לפחות שלושה חודשים רצופים לפני שהוא מבקש הטבה לפי חוק זה". בשומת המס שהוציא המשיב למערער לשנים 1998-2001, נקבע על ידו כי המערער חדל להיות "תושב אזור אילת" זאת כיוון ש"מקום מגוריו הקבוע" החל מ-1998 הינו ברעננה, שם גרים אשתו וילדיו ושם גר גם הוא לעתים בסופי השבוע. בערעור זה שבפני משיג המערער כנגד קביעתו ושומתו הנ"ל של המשיב. לטענתו הוא נותר "תושב אזור אילת" כהגדרתו בחוק - שכן, זוהי עיר מגוריו בה ממשיך הוא להתגורר כל ימות השבוע, שם עבודתו, שם עיסוקיו ושם פעילותו החברתית - ובתמצית, כך טענתו, אילת היתה ונותרה מקום מגוריו הקבוע. אשתו ושני ילדיו גרים אמנם דרך קבע ברעננה, לשם עברו לצורך מציאת מסגרות חינוך מתאימות לילדים, שלא נמצאו להם בעיר אילת, אולם אין הדבר משנה מקביעות מקום מגוריו שלו באילת, לצורך ההגדרה והבחינה הנדרשת לכך עפ"י החוק דנן. זו השאלה המתעוררת בערעור זה. 3. העובדות הצריכות להכרעה כמעט ואינן שנויות במחלוקת, ואלו שנותרו במחלוקת בסיכומי הצדדים, אינן צריכות להכרעה בערעור זה. נקודת המוצא העובדתית הינה כי החל משנת 1998 אשת המערער וילדיהם גרים דרך קבע ברעננה ושם מגורי הקבע של משפחת המערער, יחסי המשפחה טובים וחמים ו"ביתו זו אשתו" כמאמר חז"ל. לאור זאת טענת המשיב הינה כי גם בהינתן ובהיוותר כל הזיקות הרבות והמסועפות של המערער עצמו לעיר אילת, ובהן היותה מקום עבודתו ועיסוקיו מזה 40 שנים והמקום בו מתגורר הוא רוב ימות השבוע, כל אלה אינם אלא אינדיקציות למגורי ארעי, שכן "מקום מגוריו הקבוע" של אדם הינו בבית משפחתו ובחיקה. 4. המערער לעומתו אינו חולק כי הבית ברעננה הינו החל מ-1998 "בית הקבע של אשתו וילדיו" [עמ' 6 לסיכומיו], הוא מאשר בשמחה כי חיי המשפחה שלמים וטובים וזוהי משפחתו. אולם, תמצית טענתו הינה כי "מקום המגורים הקבוע" הנדרש לעניין הגדרת "תושב אילת" שבחוק דנן, הינו מקום מגוריו הקבוע של הנישום. לטענתו, כל הסימנים שניתנו בפסיקה לזיהוי "מקום מגורים קבוע" מתקיימים בעניינו של המערער באילת למעט מגורי אשתו וילדיו ברעננה. משמתקיימים בו כל אלה, כך טענתו, אין בעובדת מגורי הקבע של משפחתו ברעננה לשלול ממנו את מעמדו שלו כמי שמתגורר מגורי קבע באילת. הפרשנות ל"מקום מגורים קבוע" 1. בחוק דנן הוגדר תושב אילת כמי ש"מקום מגוריו הקבוע" באילת. בע"א 1117/92 [לונדנר נ' מע"מ פד"י מ"ז (5) 91] נקבע לעניין זה כי: "מקום מגורים קבוע הוא המקום שבו מתגורר אדם דרך קבע, במובחן ממגורים ארעיים או מזדמנים". דהיינו, מבחן על דרך השלילה והאלימינציה. מגורי קבע הינם מגורים שאינם על דרך הארעי או ההזדמנות. באותו העניין נדון ערעורה של רופאת שיניים שעבדה בעיר אילת ארבעה ימים בחודש, ונפסק כי אין בכך די לראות באילת מקום מגורי הקבע שלה. בעמ"ה [חיפה] 218/00 [עאסי נ' פ"ש, תק'-מח 2002 (2) 268] נבחנה שאלת תושבותו של המערער בכפר "פסוטה", לעניין שאלת זכאותו להקלות המס עפ"י תקנות מס הכנסה [הנחות ממס ביישובי גבול הצפון] תשמ"ו. באותן התקנות הגדרת "תושב" ב"יישוב מזכה" הינה "יחיד שמגוריו הקבועים הם באותו מקום". כב' השופט ד. ביין פסק לעניין זה כדלהלן: "מבחינה מהותית, הקריטריון שעל פיו יש לבחון את זכאות המערער להנחה הוא, היכן מתקיים "מרכז חייו". למבחן זה שני פנים. האחד - "פיזי", דהיינו היכן מצויות מירב הזיקות של האדם והשני - "סובייקטיבי", כלומר מה היתה כוונתו של האדם והיכן רואה הוא את מרכז חייו". [באותו עניין דובר במערער שנולד בפסוטה (היישוב "המזכה"), עקר עם משפחתו לחיפה ולאחר שנים רבות החל לעבוד בפסוטה ולהתגורר שם בגפו בבית הוריו מספר ימים בשבוע תוך שמשפחתו נשארה בחיפה, ובהינתן כל אלה נקבע כי אין לראות בו מי שמקום מגוריו הקבוע בפסוטה]. נבחן להלן את סוגיית תושבותו של המערער באילת עפ"י המבחנים האמורים בע"א 1117/92 ובעמ"ה 218/00 הנ"ל. 2. בענייננו, לא ניתן לראות בהמשך מגוריו של המערער באילת, גם לאחר מעבר משפחתו לרעננה ב-1998, בבחינת "מגורים מזדמנים" או "מגורים ארעיים", כמבחן שנקבע לעניין זה ע"י הנשיא שמגר בע"א 1117/92 הנ"ל, שכן כל נסיבותיהם שוללות התייחסות אליהן כאל מגורי ארעי או מגורים מזדמנים. מקובל עלי "המבחן הכפול" לבחינת מגורי קבע שנקבע ע"י כב' השופט ד. ביין בעמ"ה 218/00 הנ"ל - לאמור, המבחן "הפיזי" והמבחן "הסובייקטיבי". במובחן מעובדות העניין שנדון בעמ"ה 218/00 הנ"ל, הרי שבכל הקשור למבחן "הפיזי", שונה המערער דהכא מהמערער דהתם. המערער דנן גר דרך קבע מזה 40 שנים בעיר אילת וממשיך בקיום כל הזיקות "הפיזיות" לעיר אילת, גם לאחר 1998. לאמור - ממשיך להתגורר בביתו שלו בעיר אילת [שם גר עם משפחתו לפני 1998], ממשיך בעבודתו ובניהול עסקיו המסועפים בעיר אילת, ממשיך להיות חבר ופעיל בגופים ציבוריים באילת וכך הוא גם לעניין כל שאר הסממנים "הפיזיים". השאלה הינה האם עומד הוא גם במבחן "הסובייקטיבי". המערער [בתצהירו ובחקירתו] מעיד על עצמו כי בכל הנוגע לתחושתו ולהכרתו, הוא היה ונותר תושב העיר אילת. בכל נסיבותיו של המערער דנן, שאינן שנויות במחלוקת, איני מוצא מקום לפקפק באמיתות תחושתו והכרתו זו. השאלה הטעונה הכרעה הינה בשקלול המבחנים יחדיו. לאמור, אין די בהתקיימות הזיקות הפיזיות כשלעצמן מבלעדי אותה "הכרה סובייקטיבית" של הנישום, ואין די "בהכרה סובייקטיבית" שכזו מבלעדי הזיקות הפיזיות. שכן, בחינת מקום "מגוריו" של אדם, עניין הוא ל"זיקות הפיזיות", ואילו בחינת "קביעותם" של אותם המגורים צורכת גם את אלמנט התחושה, ההכרה וההשתייכות לאותו המקום. אדם יהיה למי "שגר בקביעות" בעיר פלונית שעה ששקלול מכלול הנתונים ייטה לזהותו כתושב אותה העיר. 3. דרך זו של שקלול הנתונים, פיזיים כסוביקטיביים, נקבעה ע"י המחוקק לעניין הגדרת "תושב ישראל" בפקודת מס הכנסה, כפי שתוקנה בשנת 2002. עפ"י הגדרה זו [סעיף 1 לפקודת מס הכנסה]: "תושב ישראל" או "תושב" (א) לגבי יחיד - מי שמרכז חייו בישראל, ולעניין זה יחולו הוראות אלה: (1) לשם קביעת מקום מרכז חייו של יחיד, יובאו בחשבון מכלול קשריו המשפחתיים, הכלכליים והחברתיים, ובהם בין השאר: (א) (א) מקום ביתו הקבוע. (ב) מקום המגורים שלו ושל בני משפחתו. (ג) מקום עיסוקו הרגיל או הקבוע או מקום העסקתו הקבוע. (ד) מקום האינטרסים הכלכליים, הפעילים והמהותיים שלו. (ה) מקום פעילותו בארגונים, באיגודים או במוסדות שונים". אכן, הגדרה זו של "תושבות" עניינה "תושב ישראל" לצורך פקודת מס הכנסה, ואילו אנו ענייננו בהגדרת "תושב אילת" לצורך החוק דנן ותכליות שני החיקוקים האמורים אינן חופפות זו לזו. ברם, איננו פטורים מלדרוש ולהקיש זו מזו וזו על זו. משאמרנו כי "קביעות" מגורים לעניין החוק דנן עניינה באיתור "מרכז חייו" של הנישום - אם בעיר פלונית או אלמונית - ומשבא המחוקק בפקודת מס הכנסה והורנו מה יבוא חשבון בכלל בחינת ואיתור "מרכז חייו" של אדם, עומדים מבחנים אלו ככלי חשוב גם בפרשנותו של סעיף החוק דנן. שלוש עשרה מידות [דרכי פרשנות] מנו חכמים למדרש הכתובים [ובשפתנו - "פרשנות החוק"] - ובהן "דבר הלמד מעניינו" ו"גזירה שווה". ואם "דבר הלמד מעניינו" אינה מידת המדרש והפרשנות הישימה בהיקש שבין שתי הוראות החוק השונות זו מזו, "גזירה שווה" ודאי שניתן לדרוש ולהקיש ביניהן [ר' לעניין מידות המדרש, מ. אלון המשפט העברי, כרך א' עמ' 270 ואילך]. העולה מפירוט מרכיבי הגדרת "מקום מרכז חייו" של אדם שבפקודה הינו, כי מקום מגורי משפחתו ו"מכלול חייו המשפחתיים" מהווים נדבכים חשובים ומרכזיים לצורך קביעה זו - וזאת, כחלק מ"מכלול קשריו המשפחתיים, הכלכליים והחברתיים". אולם, אין "מקום מגורי המשפחה" המרכיב היחידי שבלעדיו אין, ושבהיעדרו מתאיינים כל יתר המרכיבים ש"במכלול". ככל שמתרבות הזיקות הנוספות - הכלכליות, החברתיות, מקום העיסוק הקבוע, מקום האינטרסים הכלכליים, הפעילות החברתית והארגונית -כך נצבע "המכלול" יותר ויותר בצבעו של אותו המקום. איני מוצא הצדקה שבסברה או שבתכלית החוק דנן לפרש את ההיגד "מקום מגורים קבוע", כמתעלם מהמכלול הנדרש לעניין זה וכמתמקד כל כולו אך ורק ב"מקום מגורי המשפחה" ובו בלבד. 4. ההכרעה בשאלה אם ממשיך המערער להיות "תושב אילת" [כהגדרתו בחוק דנן] גם בשנים נשוא ערעור זה - מן הדין שתיעשה תוך שקלול "מכלול קשריו המשפחתיים, הכלכליים והחברתיים" של המערער באותן השנים. בחינה זו מלמדת שלמעט העובדה כי מקום מגורי אשתו וילדיו אינו באילת, כל שאר מרכיבי המכלול מצביעים על העיר אילת כמרכז חייו ואלו הם: א. המערער מתגורר רוב ימות השבוע בבית המשפחה שבאילת, אותו הבית בו התגורר זה עשרות בשנים. ב. המערער ממשיך בעבודתו ובעסקיו באילת, מאותם המשרדים ומאותו בית המגורים בהם התגורר ועבד בכל השנים שלפני 1998. ג. פעילותו הציבורית והחברתית של המערער בארגונים ובגופים השונים שבאילת ממשיכה לאחר 1998 כפי שהיתה קודם לכן. ד. עפ"י הכרתו הסובייקטיבית והרגשית של המערער, הוא ממשיך להיות תושב קבע באילת ורואה בה את מרכז חייו שלו. לאור זאת, איני מוצא כי שינוי מגורי המשפחה ב-1998 מאילת לרעננה [למגורי הקבע של האשה והילדים] יש בו כשלעצמו כדי איון וניטרול כל יתר מרכיבי המכלול האמורים. 5. עפ"י לשונה של הגדרת "תושב אזור אילת" שבחוק דנן, מגורי הקבע הינם מגוריו של הנישום - ובלשון החוק: "יחיד שמקום מגוריו הקבוע הוא בתחום העיר אילת..." אסתפק בהשערה סטאטיסטית כי ברוב רובם של המקרים, מקום מגוריו הקבוע של פלוני הינו גם מקום מגוריה של משפחתו. קיימים מקרים נוספים בהם מתגורר אדם "מגורי ארעי או מגורים מזדמנים" [כדברי הנשיא שמגר בע"א 1117/92 הנ"ל] לצד מקום מגוריו הקבוע עם משפחתו. על קבוצת מקרים אלה נמנים לטעמי פסקי הדין השונים אליהם מפנה לעניין זה ב"כ המשיב בסיכומיו. התייחסות משווה ומעניינת לעניין זה מצינו בתשובה שהשיב הרשב"א [מגדולי יהדות ספרד במאה ה-13] ואלו דבריו: "...הכל לפי לשון בני אדם. כי יש מקומות שקורין "דר" [ולענייננו - "תושב"] למי שמתעכב בעיר זמן קצוב, ויש מקומות שקורין "דר" למי שמתעכב זמן גדול מן הראשון... ואני רואה שאין קוראין אשטרנט [תושב קבע] אלא למי שקובע דירה במקום. שאלו הסוחרים אף על פי שמתעכבין בה [בעיר פלונית] שנה תמימה בסיבת [לצורך-י.א.] סחורתם, לא ייקראו "אשטרנט" אלא למקום ביתם, לא למקום סחורתם..." [מתוך שו"ת הרשב"א, חלק ז' סימן ת"ח ור' כמו כן בשו"ע יו"ד סימן ר"ז, סעיף ל"ב ובנושאי הכלים שם] . אולם, יש ותתקיימנה נסיבות בהן מקום "מרכז חייו" של פלוני - לאמור, מקום מגורי הקבע שלו, יהיה שונה ממקום מרכז החיים של אשתו וילדיו - וזאת כאשר "מכלול קשריו המשפחתיים, הכלכליים והחברתיים" של אותו פלוני מצביעים על פיצול "מרכז החיים" ומקום מגורי הקבע בין אותו פלוני לבין בני משפחתו. קביעה שכזו באותם המקרים אינה אמורה לעמוד בסתירה לעובדת היות אותו פלוני ובני משפחתו משפחה אוהבת ומאוחדת. דברים ברוח זו נאמרו באימרת אגב ע"י כב' השופט י. טירקל בשולי פסק דינו שבה"פ 2075/95 [תק. מח. 95 (ד), 4]. באותו עניין נדרש ביהמ"ש לפרשנות ההגדרה שבס' 101 (1) לצו המועצות המקומיות (א) תשי"א-1950 הפוסלת מחברות במועצת הרשות המקומית "מי שמקום מגורים הקבוע שוב אינו בתחום המועצה". וכך נכתב באותו פסק הדין: "בשולי הדברים יש מקום להערת אגב אורחא שאינה חלק מהנמקתו של פסק הדין. דומני שבימנו תש כוחה של ההנחה ש"ביתו זו אשתו" [מסכת גטין דף נ"ב עמוד א'] ואין לייחס לה עוד את המשקל שהיה לה בימים שבהם נכתב פסק הדין בבג"ץ 4/51 הנ"ל לפני יותר מארבעים שנה. בהקשר זה עולה השאלה המעניינת, אם יש להוסיף ולדבוק בהשקפה שלכל משפחה "מרכז חיים" אחד, או שיש מקום לדעה שיכולים להיות לה שני "מרכזי חיים". האם גם היום יש להמשיך ולראות את המשפחה כמין עיגול שיש לו מרכז אחד, או שיש לראותה כמין אליפסה שיש לה שני מרכזים? בתקופתנו מתרבות והולכות המשפחות שבהן חיים בני הזוג במקומות שונים באותה המדינה, ואף במדינות שונות, מקיימים למעשה משקי בית נפרדים ונפגשים לעתים מזומנות באחד משני מקומות המגורים של המשפחה. הבית, במשמעותו עתיקת היומין, אינו עוד הבית שהיה, על כל המשתמע מכך". 6. המשיב מוסיף וטוען בסיכומיו כי התכלית החקיקתית של הקלות המס הקבועות בחוק דנן מחייבת התייחסות ל"מקום מגורי המשפחה" כמרכיב המכריע - ובלעדיו אין - בקביעת תושבותו של נישום באילת. את אותה התכלית נמצא לדבריו בדברי ההסבר להצעת החוק ולפיהם "קיימת ציפיה שכתוצאה ממתן הטבות במס לעובדים שהם תושבי אזור אילת, יעברו עובדים לגור באילת". הוא אף מוסיף ומפנה לדברים שאמר מנהל אגף המכס בועדת הכספים של הכנסת כי כוונתו של חוק זה היתה "למנוע את ההגירה השלילית שהיתה באילת". מכאן טענתו לפיה מטרת המחוקק במתן אותן ההקלות היתה "לחזק את המרקם האנושי, החברתי והתרבותי בעיר בדרך של עידוד המגורים באילת ומניעת עזיבה של תושבים". לטעמי, הרחיק המשיב לכת בפרשנות התכליתית לה הוא קורא בעניינן של ההקלות הקבועות בסעיף 11 לחוק. הקטע שציטט מדברי ההסבר של הצעת החוק הינו אחד מ"שלושה מישורים" המנויים שם כעומדים במטרת קביעת הקלות המס לתושבי אזור אילת. הראשון - הפחתת עלויות ייצור וכתוצאה מכך עידוד ושיפור "הסחר הבינלאומי והייצור המקומי בתעשיות קלות". השני - הפחתת והוזלת עלויות שיאפשרו שיפור בענף התיירות הבינלאומי ותיירות פנים. השלישי - כאמור - עידוד למעבר עובדים לאילת [ור' ה"ח 1747 תשמ"ה עמ' 201]. הנה כי כן, שלושת התכליות הנקובות באותם דברי ההסבר, שמות הדגש דווקא על המרכיב "המסחרי" של ייצור ההכנסה באזור אילת ואין בהם התייחסות מפורשת, ואף לא עקיפה, לאותה "תכלית יחידה" שהמשיב קורא לה בסיכומיו. אין חולק כי המערער דנן עובד באילת וכל עיסוקיו המסחריים הינם באילת. התכלית אותה מבקש למצוא המשיב בהקלות המס שניתנו בחוק דנן - תכלית ראויה וטובה היא - אולם אין היא התכלית החקיקתית המונחת ביסוד ההקלות שבחוק זה, ובוודאי שאין היא התכלית היחידה או המרכזית שבהן. ס י כ ו ם 1. מסקנתי הינה כי גם לאחר שעברו אשת המערער וילדיו למגורים ברעננה, נותרה העיר אילת "מקום מגוריו הקבוע" של המערער, וזאת מתוך הפרשנות הראוייה להיגד זה שבחוק דנן ומתוך האינדיקציות והמרכיבים השונים בעניינו של המערער כפי שפורטו לעיל. הדברים אמורים כמובן לגבי התקופה נשוא השומות שבערעור זה. 2. לאור זאת, אני מקבל את הערעור ומבטל את השומות שהוצאו למערער ככל שעניינן בזכאותו להקלות המס הקבועות בסעיף 11 לחוק. 3. המשיב ישלם למערער הוצאות הערעור בסכום של 10,000 ₪. הגדרות משפטיותמיסים