האם אפשר לקבל פיצויים על נפילה במדרגות ?
בתביעות פיצויים בגין נפילה במדרגות, יש לאבחן נכונה בין מדרגות תקינות ללא תקינות (ללא מעקה בטיחות או פסים למניעת החלקה), ירידה במדרגות בזרועות פנויות, המאפשרות אחיזה במעקה, לבין ירידה בזרועות לא פנויות כאשר הידיים מחזיקות חפץ כלשהו העלולות להסתיר או לשבש את רצף קשר העין אל המדרגה הבאה, כדי להניח עליה בבטחה את מדרך הרגל. סיכון נוסף הינו בעצם ירידה במדרגות עם נעליים "לא תקינות" כאשר לדוגמא סוליית הנעליים שחוקה או קרועה.
נפילה במדרגות ללא מעקה בטיחות:
בת"א 39497-04-16 פלוני נ' רשות ניקוז כנרת, בית המשפט פסק לעניין מעקה הבטיחות כי, עצם העובדה שהמדרגות היו נתמכות במעקה אמצעי, מלמדת על כך, כי סכנת ההחלקה הייתה ידועה לנתבעת ולמי מטעמה, ובשל כך נועד המעקה למנוע סכנה זו.
אי קיומו של מעקה בטיחות עד סוף גרם המדרגות מהווה סיכון בלתי סביר. התקנת מעקה עד סוף המדרגות, מהווה אמצע זהירות סביר שהנתבעת יכלה לנקוט בו ובעלות נמוכה, ואשר היה בו כדי למנוע החלקה ונפילה של המשתמשים במדרגות. כך שאין ספק כי מדרגות רטובות ומתחת למים מהוות משטח היוצר סיכון גבוה למשתמשים בהן.
יש לציין כי גם במקרים שהעדר מעקה ומאחזי יד במדרגות מהווים הפרה של חובת זהירות או חובה חקוקה, עדיין יש להוכיח את הקשר הסיבתי בין אותה הפרה לבין התרחשות התאונה.
נפילה במדרגות ישנות:
בית המשפט ציין בפסיקתו כי מי שבונה בנין לפי היתר שניתן כדין, לפי הנורמות התכנוניות שהתקיימו בעת מתן ההיתר, אינו הופך לעבריין או למעוול, רק מפני שהתקנות שונו ואילו ביקש לבנות היום, היה נדרש לעמוד בתנאים אחרים למתן היתר הבניה.
לא קיים מקור נורמטיבי כלשהו המחייב את המדינה להתאים מעת לעת את מבנה המדרגות לנורמה הנוכחית. לעתים מחייב שינוי נורמטיבי התאמה של מבנים לנורמה החדשה – כך נעשה, למשל, כאשר נקבעו חובות הנגשה של מבני ציבור לנכים – אלא שזה אינו המצב השגרתי, אלא דווקא יוצא הדופן, וכאשר הוא מתרחש הדבר מוסדר בהוראות דין ברורות.
עם זאת, בת"א 9624/02 - לוי נ' מדינת ישראל, בית המשפט פסק לתובע שנפל במדרגות במהלך עבודתו פיצויים לאחר שנטען כי המדרגות משמשות במיוחד בשעת חירום והן נבנו בתקופה בה חל פטור מדרישות ההיתר שבחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה – 1965 ובטרם כניסתה לתוקף של פקודת הבטיחות בעבודה, התש"ל – 1970 ושל תקנות התכנון והבניה (בקשת היתר ואגרות), התש"ל – 1970, בהן מופיעות המידות הנדרשות לשם קבלת היתר.
בית המשפט קיבל את עמדת התובע להיותן של המדרגות על פי מידותיהן סוטות ממידות המתיישבות עם נורמה של זהירות מצד הנתבעת כמעבידה, בפרט שאיפשרה קיומן של מדרגות גבוהות וצרות (במועד הרלונטי) מן המתחייב ממעבידה סבירה וזהירה.
מה הדין בסוגיית נפילה במדרגות ?
האחריות בעוולת הרשלנות בגין נפילה במדרגות כוללת בחובה חובת זהירות מושגית וחובת זהירות קונקרטית. משמעותה של חובת הזהירות הקונקרטית היא , האם בין המזיק הספציפי לבין הניזוק הספציפי , בנסיבותיו המיוחדות של המקרה , קיימת חובת זהירות קונקרטית בגין הנזק שהתרחש. כמו חובת הזהירות המושגית, כך גם חובת הזהירות הקונקרטית נקבעת על פי מבחן הצפיות.
השאלה היא, האם אדם סביר יכול היה לצפות, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה את התרחשות הנזק . בעניין זה נקבע ככלל, כי כל אדם ההולך בדרך או יורד במדרגות עשוי אמנם לעיתים למעוד ולהחליק , אולם אלה סיכונים סבירים, אשר יש להכיר בהם ולחיות עימם בחיי היומיום, וכעניין של מדיניות משפטית אין להטיל בגינם אחריות בנזיקין (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח'; ע"א 169/89 רחל בלייכפלד נ' אונ' בר אילן).
ניסיון החיים מלמד כי תאונות יכולות להיגרם גם ללא קיומו של מפגע וגם ללא הפרתה של חובת זהירות. כך שגם לא ניתן לומר כי המדובר כאן בסיכון בלתי סביר שהתממש; מדובר בירידה במדרגות ונפילה שלא כתוצאה ממפגע או מסיכון (השוו: עניין ועקנין עמ' 126).
מעבר לתובנה כי "תאונות יכולות לקרות" וכי אדם יכול ליפול במדרגות ללא גורם חיצוני וללא הימצאות מפגע, במקרה ספציפי זה יכולים להיות הסברים אפשריים לנפילה , הנעוצים בנתוניו של התובע.
הנתבע לא יחויב רק משום שהתובע החליק במקרקעיה משמעה הטלת אחריות מוחלטת על בעל מקרקעין תוך טשטוש ההבחנה בין דיני הנזיקין לדיני הביטוח החוזי והסוציאלי (ע"א 9073/09 אסותא נ' שרף).
מי שהולך בדרך או יורד במדרגות עשוי לעיתים למעוד ולהחליק, אלה הם סיכונים סבירים, אשר יש להכיר בהם ולחיות עמם בחיי היום-יום. סיכוני חיים ובריאות אורבים לפתחנו כל העת, ובהולכנו אל מקום פלוני לא נדע אם נגיע אליו. לכל נזק יש שם ברפואה, אך לא לכל נזק יש שם של אחראי במשפט.
לא כל נזק שניתן לצפותו (באורח תיאורטי), המשפט מטיל בגינו אחריות נורמאטיבית.
על התובע להראות כי מתקיימים עקרונות היסוד בדיני הנזיקין – שהנתבע התרשל או הפר חובה חקוקה, שקיים קשר סיבתי בין התנהלותו לבין התאונה ושניתן היה למנוע את התאונה באמצעים סבירים.
אחריות המעביד לפיצויים על נפילה במדרגות:
מעביד התובע ובעל הנכס נושאים בחובת זהירות מושגית כלפי התובע (ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם; ע"א 663/88 שיריזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ).
במסגרת חובה זו על הנתבעת כמעבידה לדאוג שתנאי העבודה ושיטות העבודה יהיו בטוחים, להדריך את עובדי ה מפני סיכונים ולפקח על נקיטת אמצעי הזהירות הדרושים (ראו גם: ע"א 5850/ 10 חברת דפרון בע"מ נ' עזבון המנוח יבגני גולובין; ע"א 655/80 מפעלי קירור בצפון בע"מ נ' מרציאנו).
דיני הנזיקין אכן מרחיבים את אחריותו של המעביד, אשר עליו החובה לנקוט באמצעים סבירים הדרושים לבטיחותם של עובדיו אולם אין משמעות הדבר כי העובד משוחרר מכל אחריות. ברוח זו נפסק, כי "אשם תורם של עובד קיים כאשר מחמת אי-נקיטת אמצעי זהירות הנדרשים ממנו בנסיבות המקרה הוא גורם נזק לעצמו" (ע"א 417/75 בן דוד נ' מפעלי טקסטיל כרדאנה בע"מ), ובעניין אחר נפסק, כי "ניתן לצפות שאדם השקוע בעבודתו, יפחית במידת מה את זהירותו כלפי עצמו, ואין לראות בכך אשם תורם, זאת בתנאי שבהתנהגותו אין הוא נוטל על עצמו סיכון בלתי סביר, או מתעלם מסיכונים וודאיים" (ע"א 4114/90 שושן נ' כריכיה קואופרטיבית).
בחינת הטלת האשם התורם נבחנת, כמו בכל שאלות של חלוקה האחריות על פי מבחן האשמה המוסרית. על פי מבחן זה יש להשוות את מעשי רשלנותם של הצדדים או מחדליהם זה מול זה, תוך התבוננות אל נסיבות המקרה.