המשיב טען בתגובה לבקשה לביטול פסק בורר כי המבקש איחר את המועד בהגשת בקשת הביטול ולגופה של הבקשה טען כי היא הוגשה בחוסר תום לב משהמבקש המתין עד לקבלת תוצאות הפסק, ומשאלה לא נשאו חן בעיניו, העלה את טענותיו. לעצם הענין גרס כי העתק הפרוטוקול נאמן למקור והמבקש לא הביא כל ראייה להוכחת היפוכו של דבר, וזאת אף שהפרוטוקול נמצא בידו כל העת.
החלטה
1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת י. צור) מיום 16.1.00 בה.פ. 513/99, 515 בו נדחתה בקשת המבקש לביטול פסק בורר ונתקבלה הבקשה הנגדית לאשר את הפסק שניתן על ידי הבורר השופט (בדימוס) יעקב בצלאל.
2. נתתי דעתי לנימוקי הבקשה ובאתי לכלל מסקנה כי יש לדחותה אף בלא בקשת תשובה.
אלה הטעמים:
3. בין המבקש למשיב נתגלעה מחלוקת ביחס לחלקה ברח' הזית 7 במעוז ציון. הצדדים הסכימו על העברת המחלוקת להכרעת בורר ופטרו את הבורר מכפיפות לדיני הראיות, סדרי הדין, וחובת ההנמקה. כבורר מונה השופט (בדימוס) משה חסון ז"ל אשר שמע את כל עדויות הצדדים והעדים. ביום 21.12.98 הודיע הבורר מ. חסון כי נוכח מצב בריאותו לא יוכל להמשיך בתפקידו, ובמקומו מינו הצדדים את השופט (בדימוס) בצלאל. לצורך הנוחות הוסכם כי הפרוטוקול שנכתב בידי הבורר חסון יודפס ויועמד לרשות הבורר בצלאל בנוסף לפרוטוקול המקורי בכתב יד של הבורר חסון ובמסגרת זו אף הועמדו לרשות הצדדים קלטות שתיעדו את מהלך הישיבות בפני הבורר לצורך סיוע בהדפסת הפרוטוקול מתוך כתב היד. הפרוטוקול המודפס נשלח לבורר בצלאל ביום 9.6.99.
ביום 15.7.99 נתן הבורר בצלאל את פסק הבוררות וקבע כי על המבקש לשלם למשיב סך 85,131 דולר בתוספת ריבית, וכן קבע קביעות לענין הוצאות הבוררות.
4. ביום 15.9.99 עתר המבקש לבית המשפט המחוזי לביטול פסק הבוררות על יסוד מספר עילות המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות התשכ"ח1968-.
עיקר טענתו בבקשה לביטול הינה כי הבורר חרג מסמכותו כאשר הסתמך על ההעתק המודפס של הפרוטוקול בטרם זכה נוסח זה לאישורו של הבורר חסון, או הועמד לביקורת הצדדים. כן טען כי לא ניתנה לו הזדמנות נאותה לעיין בפרוטוקול המודפס ולטעון טענותיו לגביו וכי יש בכך כדי חריגה מכללי הצדק הטבעי. המשיב טען בתגובה כי המבקש איחר את המועד בהגשת בקשת הביטול ולגופה של הבקשה טען כי היא הוגשה בחוסר תום לב משהמבקש המתין עד לקבלת תוצאות הפסק, ומשאלה לא נשאו חן בעיניו, העלה את טענותיו. לעצם הענין גרס כי העתק הפרוטוקול נאמן למקור והמבקש לא הביא כל ראייה להוכחת היפוכו של דבר, וזאת אף שהפרוטוקול נמצא בידו כל העת. בית משפט קמא דחה את בקשת הביטול לגופה וממילא לא נזקק לטענת הסף בדבר איחור בהגשת בקשת הביטול. הוא מצא כי לא הוכח שנפל שיבוש כלשהו בהעתק הפרוטוקול המודפס שנמסר לידי הבורר . כן נקבע כי למבקש עצמו היתה נתונה מלוא ההזדמנות לקבל את הפרוטוקול המודפס לידיו ולהשוות בינו לבין הפרוטוקול המקורי עוד לפני מתן פסק הבורר , אך הוא בחר שלא לעשות כן והמתין עד לאחר מתן הפסק ורק אז העלה טענה כנגד הליך הבוררות. טענה כזו הוא מנוע מלהעלות רק "בשל חשש תיאורטי כי נפל שיבוש כלשהו בהדפסת הפרוטוקול" כלשון ההחלטה. בית המשפט מצא, בסיכומם של דברים, כי לא נגרם עיוות דין כלשהו למבקש ודחה את בקשתו.
5. בפנינו חוזר המבקש על עיקרי הטענות שהעלה בפני בית משפט קמא, וקובל על ההוצאות שהושתו עליו בערכאת קמא.
6. אין מקום להיענות לבקשה זו ולו מן הטעם כי ככלל, אין בית משפט זה נוטה ליתן רשות ערעור בענין של בוררות אשר נדון בפני בורר ולאחר מכן בבית המשפט המחוזי, ומגיע לערכאה זו בגלגול שלישי אלא אם כן הצביע המבקש על קיומה של שאלה בעלת חשיבות כללית, וזאת אפילו אילו ניתן היה למצוא טעות כלשהי בהכרעות הקודמות. (רע"א 235/89 כוכבי נ' ארמה בנין בע"מ, דינים עליון כרך י"ב, 374). המקרה שלפנינו אינו מעלה שאלות בעלות חשיבות עקרונית, בין משפטית ובין ציבורית, אשר עשויות היו להצדיק מתן רשות ערעור. מעבר לכך, לא מצאתי כל טעות בהכרעת הבורר או בפסיקת בית המשפט המחוזי אשר היתה עשויה להצדיק התערבות לגופם של דברים, ובכלל זה בענין שיעור ההוצאות שבית משפט קמא ראה לנכון לפסוק כנגד המבקש. אין מדרכו של בית משפט של ערעור להתערב בפסיקת הוצאות שפסק בית משפט קמא. מקל וחומר כך הוא כאשר ההתערבות מתבקשת במסגרת בקשת רשות ערעור. (רע"א 6322/99 קרן נ' ועדה מקומית לתכנון ובנייה, תק' על' 99(3), 104; ע"א 406/80 אלקיים נ' הוברמן, פד"י לו(4) 416, 418; ע"א 449/88 עופרי נ' פרלמן, פד"י מה(1) 600).
לאור כל האמור, הבקשה נדחית.
משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.