ההליכים 1. התובענה שבפנינו הוגשה במקורה לבית המשפט לתביעות קטנות בטבריה. בתובענה, עתר התובע לחייב את הנתבעת (שהיא קופת חולים שהתובע חבר בה), להחזיר לו סך של 12,530 ₪ שהתובע הוציא בעבור בדיקות רפואיות. מתוך סכום זה, סך של 1,400 ₪ שילם לפרופ' ברנרד בלאסן (וביתר דיוק - לחברה בשם "פרופסור בלאסן ברנרד ייעוץ רפואי בע"מ") וסך נוסף של 11,130 ₪, שאותו שילם התובע למרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי (שייקרא להלן: "ביה"ח איכילוב" או "איכילוב") בעבור בדיקה אלקטרופיזיקלית שהתובע עבר שם, בהמלצת פרופ' בלאסן. 2. הנתבעת טענה שבית המשפט לתביעות קטנות מחוסר סמכות עניינית לדון בתובענה, נוכח הוראת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 (שייקרא להלן: "חוק ביטוח בריאות ממלכתי"). בהחלטתה מיום 23/9/09, קיבלה השופטת תמר נסים שי את טענתה זו של הנתבעת ולפיכך - העבירה את התובענה להתברר בבית דין זה. 3. בבסיס התביעה, כפי שהיא פורטה בכתב התביעה, עמדה טענת התובע שרופא המשפחה של התובע, ד"ר גספר גוטאירז (שייקרא להלן: "ד"ר גספר"), למעשה, אישר את הבדיקה הנדרשת באיכילוב והורה למזכירות המרפאה לתת לתובע טופס התחייבות לתשלום הוצאות הבדיקה, אך למרות זאת - הנתבעת לא הוציאה התחייבות מעין זו ואף לא הסכימה להשיב בדיעבד את אשר התובע נאלץ הוציא מכיסו (הנימוקים בתביעה לא התייחסו לסכום בסך 1,400 ₪ שהתובע שילם לפרופ' בלאסן עצמו, אך התובע עתר, כזכור, שגם סכום זה יושב לו). בעת הטיעונים בעל פה בבית הדין, העלתה באת כחו של התובע טענה נוספת; הטענה שלפיה על הנתבעת לשפות את התובע על אשר הוציא, כדי להשוות בין מצבו לבין מצב מבוטחים אחרים של הנתבעת, שקיבלו מימון לבדיקה מעין זו, גם באיכילוב. 4. הנתבעת, בכתב הגנתה, הכחישה את טענותיו העובדתיות של התובע באשר לדברים שנאמרו על ידי ד"ר גספר, והכחישה כי מוטלת עליה חובה כלשהי לשפות את התובע בשל הוצאה כלשהי. 5. בעת הדיון המוקדם (ביום 14/1/10), התברר כי לתובע יש טענה על כך שלא רק ד"ר גספר הבטיח לו כי הנתבעת תאפשר לו לעבור את הבדיקה באיכילוב על חשבונה, אלא הדבר הובטח גם על ידי ממלא תפקיד אחר אצל הנתבעת, ד"ר מנחם פישר (שייקרא להלן: "ד"ר פישר"), אשר הוא מנהל "מנהלת הגליל" של הנתבעת. ד"ר פישר הוא נציג ציבור בבית דין זה, וענין זה הובהר לצדדים בעת הדיון המוקדם. בדיון המוקדם היה נראה ששני הצדדים סומכים על ד"ר פישר. לפיכך, הומלץ לצדדים שתיעשה פניה אל ד"ר פישר והוא יתבקש לחוות את דעתו על גורל התובענה, תוך שהוברר שאם ההמלצה תתקבל לא יהיה ניתן לראות בד"ר פישר משום "מגשר" בין הצדדים ובוודאי שלא משום בורר, אך ייתכן שחוות דעת שלו על גורל התביעה - תוכל לשכנע את הצדדים לפעול על פיה. הצדדים קיבלו את ההמלצה, וד"ר פישר נשאל אם הוא מוכן לחוות את דעתו. אכן, ד"ר פישר חיווה את דעתו, בכתב, אך הדבר לא הביא להסכמה בין הצדדים, ולפיכך - נקבע התיק לישיבת הוכחות. 6. ביום 27/5/10, שמענו את עדויותיהם של התובע ושל ד"ר גספר. באות כחם של הצדדים העדיפו שלא להשמיע את סיכומיהם בעל פה, ולפיכך - הוגשו סיכומים בכתב, וכעת ניתן פסק דין זה. הערות בטרם קביעת העובדות 7. בטרם נעבור לפרט את העובדות שאותן אנו קובעים, ברצוננו להעיר שעדותו של ד"ר גספר נראית בעינינו כמהימנה לחלוטין. לא זו בלבד שד"ר גספר עורר בנו רושם אמין, אלא שברור לנו שאין לו כל ענין אישי בכך שהתביעה תידחה. אדרבא; לדעתנו, מבחינה אישית הוא היה מעדיף שעניינו של התובע, המטופל שלו, יסתיים באופן שישביע את רצונו של התובע. אולם, למרות רצונו האישי של ד"ר גספר, הוא חש את עצמו מחוייב למסור את העובדות כהווייתן, וכך הוא עשה. על כן, אנו נותנים משקל רב לעדותו של ד"ר גספר. 8. לעומת זאת, יש בעייתיות מסויימת בגרסתו של התובע, כמודגם להלן: א. שלא כמשתמע מהנטען בכתב התביעה, הרי שבעדותו - התובע הודה כי ד"ר גספר אמר לו, עוד טרם הבדיקה באיכילוב, שהנתבעת מסרבת לממן את הבדיקה שם, וכי גם לאחר הבדיקה, ד"ר גספר לא הבטיח לתובע להסדיר את הענין. ב. גם לגבי ד"ר פישר, התובע גרס תחילה כי הוא אמר שהוא "יסדיר את הענין" ורק בהמשך העדות, הסתייג התובע ואמר שד"ר פישר אמר ש"אולי" הוא יסדיר זאת. חשוב להבהיר; אין אנו רואים את התובע כמי שעדותו בלתי מהימנה. להיפך; התובע, בעדותו, שכנע אותנו שהוא מנסה להיזכר בהשתלשלות הדברים כפי שהוא ראה אותה, ולמסור אותה בהתאם לזכרונו. אולם, הדברים שהתובע מסר בעדותו, אינם מתיישבים היטב עם הטענות שהועלו על ידי התובע בכתב התביעה ועם מה שנטען הן מפי התובע והן מפי באת כחו בעת הדיון המוקדם, כך שגרסת התובע, בכללותה, אינה די-עקבית. למעשה, אנו סבורים שאילו גרסתו הראשונית של התובע היתה כפי שהיא עולה מעדותו בלבד, ייתכן שלא היה צורך לשמוע עדויות, שכן ייתכן שבמקרה כזה לא היתה כלל מחלוקת עובדתית. 9. העובדות שאותן אנו קובעים ואשר תפורטנה להלן, מבוססות על העדויות ששמענו, ועל המסמכים שבפנינו, אך המשקל שאנו נותנים לעדותו של ד"ר גספר גבוה מהמשקל הראייתי שאנו נותנים לגרסת התובע, כך שכשהגרסאות לא התיישבו היטב, העדפנו לאמץ את גרסת ד"ר גספר. אלה העובדות 10. התובע, יליד שנת 1945, הוא חבר שרותי בריאות כללית. בנובמבר 2006, לקה התובע באוטם בשריר הלב. הוא אושפז, טופל בצנתור, ושוחרר. לאחר מכן, התובע אושפז עוד מספר פעמים בשל תסמינים שונים הקשורים גם לפעולת הלב, לרבות בענין הפעילות החשמלית של הלב, באשר נמצא כי היו לו הפרעות קצב. 11. בחודש נובמבר 2007 אושפז התובע פעמיים בשל התופעות האמורות. במהלך האשפוז השני, הוחלט על שינוי הטיפול התרופתי לטיפול בהפרעות הקצב וכן התובע עבר - בין השאר - בדיקת הולטר של הלב. בשחרורו מהאשפוז השני, ביום 26/11/07, הומלץ לו להמשיך ליטול את תרופותיו כפי שהוחלט על שינויין, ולבצע בדיקה חוזרת של הולטר, כדי לראות את השפעת השינוי בטיפול התרופתי. בסיכום האשפוז נאמר כי אם תוצאותיה של בדיקת ההולטר החוזרת תהיינה בלתי תקינות - יהיה צורך לשקול בדיקת EPS (היא הבדיקה שהתובע עבר בסופו של דבר באיכילוב, שהתשלום בעבורה משמש נושא לתובענה שבפנינו). 12. בתחילת חודש דצמבר 2007, לאחר שחרורו של התובע מהאשפוז השני, הוא הגיע לרופא המטפל, ד"ר גספר. ד"ר גספר הפנה את התובע לביצוע בדיקת הולטר, כפי שהומלץ בבית החולים. בפועל - בדיקת ההולטר בוצעה רק בינואר 2008, לאחר ביצוע הבדיקה שהיא נושא התובענה שבפנינו (לא היה טעם לעשות את בדיקת ההולטר מוקדם יותר, באשר השפעת השינוי התרופתי אמורה להימדד רק לאחר מספר שבועות). 13. התובע זכר כי פרופ' בלאסן טיפל בהצלחה באחותו של התובע, שסבלה גם היא מהפרעות קצב של הלב, כ-10 שנים לפני כן. לפיכך, החליט התובע לפנות אל פרופ' בלאסן. לפרופ' בלאסן יש מרפאה פרטית ברמת השרון והוא מנהל היחידה לקרדיולוגיה התערבותית במערך הקרדיולוגי של בית החולים איכילוב. 14. פרופ' בלאסן קיבל את התובע לבדיקה במרפאתו הפרטית, ביום 4/12/07. התובע שילם לו סך של 1,400 ₪ בעבור הבדיקה. פרופ' בלאסן המליץ לתובע לעבור בדיקת EPS שהיא בדיקה אלקטרופיזיולוגית של הלב, שאותה עוברים במהלך אשפוז. את הבדיקה האמורה ניתן לבצע בבית החולים איכילוב, בבית החולים שיבא או בבית החולים בילינסון, השייך לנתבעת. פרופ' בלאסן מסר לתובע מכתב בעבור ד"ר גספר. במכתב נאמר, בין השאר, כך: "הדבר החשוב בשלב זה הוא ל[ה]עריך את [ה]סיכון של הפרעות קצב חדריות מסכנות חיים. לכן, אזמן אותו לבדיקה אלקטרופיזיקלית באיכילוב.". אכן, פרופ' בלאסן דאג לכך שהתובע יקבל הזמנה לאשפוז באיכילוב. הוא קבע לתובע תור לאשפוז באיכילוב ביום 11/12/07, לשם ביצוע הבדיקה. ההזמנה לאשפוז מולאה ביום 5/12/07 ונשלחה אל התובע בפקסימיליה. 15. התובע פנה לד"ר גספר עם מכתבו של פרופ' בלאסן ועם ההזמנה לאשפוז באיכילוב. ד"ר גספר אמר לתובע שהוא יפנה את הענין אל המוקד של הנתבעת - מוקד מית"ר ("מידע, ייעוץ, תמיכה רפואית), כדי לבדוק אם הנתבעת תאשר את מימון האשפוז והבדיקה. ד"ר גספר הסביר לתובע שייתכן שהנתבעת לא תאשר את המימון, וכי אם אכן לא יינתן אישור, ד"ר גספר יבדוק מה הנימוקים לכך, וינסה לראות אם יהיה ניתן בכל זאת לשכנע את המוקד לאשר זאת. הוא ביקש מהתובע להתעניין מספר ימים לאחר מכן מה עלה בגורל הבקשה לאישור. 16. אכן, התובע בא למרפאה ביום 9/12/07, ואז - נאמר לו כי המוקד לא נתן אישור לאשפוז באיכילוב, אך כי ניתן לבצע את הבדיקה בביה"ח בילינסון (השייך לנתבעת). לתובע נמסרה התחייבות לביצוע הבדיקה בביה"ח בילינסון. 17. לגרסת התובע, הוא ניסה לברר מתי תוכל הבדיקה להתבצע בביה"ח בילינסון ונאמר לו כי הדבר מצריך המתנה בת 3 חודשים. אין אנו יכולים לקבוע אם כך אכן נאמר לתובע, אך על סמך עדותו של ד"ר גספר אנו קובעים כי גם אכן נאמר כך - התובע לא יידע את ד"ר גספר על משך זמן ההמתנה הצפוי בביה"ח בילינסון. 18. התובע היה אצל ד"ר גספר ביום 9/12/07 או ביום 10/12/07. ד"ר גספר - לאחר בירור שערך - אמר לתובע כי איכות הבדיקה בביה"ח בילינסון זהה לאיכות הבדיקה באיכילוב. אולם, התובע מסר לו כי הוא אינו מעוניין בבדיקה בביה"ח בילינסון אלא באיכילוב בלבד. ד"ר גספר פנה, ביחד עם התובע, למשרד המרפאה, כדי לברר אם ניתן לקבל החזר של עלות הבדיקה מהביטוח המשלים של הנתבעת. הבירור העלה שלא ניתן לעשות זאת, מאחר שביה"ח איכילוב אינו נמנה עם המוסדות שהביטוח המשלים של הנתבעת משפה את המבוטחים על ההוצאות אליהם. התובע אמר לד"ר גספר שהוא יבצע את הבדיקה באיכילוב, וכי לאחר מכן - ינסה לתבוע את הנתבעת כדי שתשיב לו את הסכום. 19. התובע פנה, ביום 10/12/07, אל "מנהלת הגליל" של הנתבעת, בקשר למימון אשפוזו באיכילוב. בעקבות פנייתו, דיבר ד"ר פישר (מנהל "מנהלת הגליל"), עם התובע. ד"ר פישר הסביר לתובע שמדיניות הנתבעת היא שלא לאשר הוצאה כזו באיכילוב, בשל כך שניתן לבצע את הבדיקה בביה"ח בילינסון. 20. ביום 11/12/07, בהתאם להזמנה, אושפז התובע בבית החולים איכילוב ועבר את הבדיקה הנדרשת. תמורת הבדיקה והאשפוז, שילם התובע סך של 11,130 ₪. גורל התביעה 21. כאמור כבר לעיל, בכתב התביעה התבסס התובע על הבטחת ד"ר גספר לכך שהענין יוסדר, כלומר - שהנתבעת תסכים לשפות את התובע על ההוצאה שהוציא. ככל שהתביעה מבוססת על עילה זו - דינה להידחות. באשר בהתאם לעובדות שקבענו, ד"ר גספר לא הבטיח לתובע הבטחה מעין זו (כאמור לעיל, גם התובע עצמו לא חזר בעדותו על גרסה כזו ולא העיד שד"ר גספר הבטיח לו את מה שניתן להבין מכתב התביעה שהתובע גרס שהובטח לו). 22. בעת הדיון המוקדם, העלה התובע טענה נוספת, טענה של אפליה בינו לבין מבוטחים אחרים שלהם כן אושרה בדיקה כזו. לא הוכחה בפנינו כל עובדה המאפשרת לקבוע את קיומה של אפליה נטענת כזו. מעדותו של ד"ר גספר עולה כי הוא הפנה מטופלים לבדיקות אחרות באיכילוב, כגון בדיקות הקשורות לגידולי עצמות, שכן איכילוב נחשב למרכז ארצי בענין זה. ד"ר גספר אישר שייתכן שהוא הפנה גם מטופל לניתוח בכתף באיכילוב. דווקא עניינים אלה מלמדים על כך שהנתבעת לא החליטה באופן שרירותי שלא להפנות את מבוטחיה לאיכילוב, אלא - כנראה - שוקלת עניינית את הטיפול או הבדיקה המבוקשים ובהתאם לכך מגיעה להחלטות. מכל מקום, לא הוכח שהיו אחרים שמצבם הרפואי היה דומה לזה של התובע ואשר הופנו על ידי הנתבעת לבדיקת EPS באיכילוב, ודווקא התובע, כביכול, הופלה לרעה לעומתם. 23. בענין החזר הסך של 1,400 ₪ או חלקו על פי הביטוח המשלים של הנתבעת, נציין כי אכן תמוה שבמכתב אחד של "כללית מושלם" נאמר כי פרופ' בלאסן כלל לא נמנה עם היועצים בתכנית "כללית מושלם" ואילו במכתב אחר נאמר כי הסיבה לאי-ההחזר נעוצה בכך שהתובע כבר מילא את מכסת ההתייעצויות שלו לאותה שנה (3 בשנה), אך מכל מקום, התובע לא הראה על סמך מה הוא זכאי לקבל החזר של הסכום 1,400 ₪ ששילם באופן פרטי לפרופ' בלאסן. 24. כבר בשל האמור בסעיפים 21-23 לעיל, אנו סבורים שדין התביעה להידחות. עם זאת, נתייחס להלן - בקצרה - לעוד מספר עניינים שעלו בסיכומי באת כחו של התובע. 25. האמור בסעיף 5 לסיכומי ב"כ התובע בדבר ההבטחה הנטענת של ד"ר גספר, אינו מתיישב עם עדותו של התובע עצמו. כפי שכבר צויין על ידינו לעיל, התובע בעדותו לא חזר על הגרסה שלפיה ד"ר גספר נתן לו הבטחה על הסדרת שיפויו, אך למרות זאת, בסעיף 5 לסיכומים, חזרה באת כחו של התובע על הטענה שהועלתה בכתב התביעה בענין אותה "הבטחה". (במאמר מוסגר נעיר כי בסעיף 16 לסיכומים, ציינה גם באת כחו של התובע כי ד"ר גספר לא הבטיח את הסדרת השיפוי אלא רק הבטיח להשתדל בענין זה וכי התובע היה זה ש"לא האמין" שהענין לא יוסדר. אמונה סובייקטיווית זו של התובע, אינה זהה להבטחה שהענין יוסדר). על כן, לא היה מקום שבסעיף 5 לסיכומים תחזור הטענה בדבר ה"הבטחה". 26. הטענות בענין הוראות סעיף 23(ב) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 ובענין תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (הסדרי בחירה בין נותני שירותים), התשס"ה-2005, היו יכולות להיות יפות לעניינו של התובע אילו היה מוברר שהנתבעת חורגת מהוראות חיקוקים אלה. אולם, בהתאם לתקנה 4 לתקנות ביטוח בריאות ממלכתי (הסדרי בחירה בין נותני שירותים), התשס"ה-2005, הנתבעת הודיעה (בהודעתה שהוגשה ביום 20/5/10, בטרם ישיבת ההוכחות בתובענה זו), כי היא אכן מפרסמת את הסדרי הבחירה במרפאותיה ואף באתר האינטרנט שלה. התובע לא הביא כל ראיה לסתור טענה זו, ואין אנו רואים סיבה לקבוע שהנתבעת לא פעלה כראוי בענין הבאת המידע למבוטחיה (והתובע בכללם), בדבר הסדרי הבחירה בין נותני השירותים שהיא מקבלת מהם שירותים. נעיר כי חיפוש פשוט באתר האינטרנט של הנתבעת מעלה לכאורה שהיא קיימה את חובתה בענין פרסום באתר האינטרנט שלה, מכח תקנה 4 האמורה. ראו בענין זה את האתר בקישור זה. () 27. טענת ב"כ התובע, בסעיף 18 לסיכומיה, על כך שהתובע סמך על פרופ' בלאסן, אכן מקובלת עלינו. זכותו של התובע לסמוך על פרופ' בלאסן וזכותו גם לעבור דווקא אצלו את הבדיקה, אך אין בכך כדי לחייב את הנתבעת לשפות את התובע על ההוצאות שהוציא בשל בחירתו בפרופ' בלאסן דווקא. 28. אשר על כן, אנו דוחים את התביעה. 29. מאחר שהתביעה הוגשה בנסיון למימוש זכויות בתחום הבטחון הסוציאלי, אין אנו מחייבים את התובע בהוצאות משפט. 30. כל אחד מהצדדים זכאי ערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. רפואהתביעות קטנותשאלות משפטיותקופת חולים