##תביעה לפיצויים בגין פלישה לרכוש פרטי, שימוש בחשמל ללא רשות ופגיעה בקניין## ## סוג התביעה: ## ___ ## הסעד המבוקש: ## ___ ## אגרה:## ___ ## האם קיים הליך נוסף בבית משפט או בבית דין, בקשר למסכת עובדתית דומה שהתובע הוא צד לו או היה צד לו? ## לא ## א. תיאור של בעלי הדין ## 1. התובעת: גב' שרה לוי, ת.ז. _________, המתגוררת ברחוב _________, תל אביב. 2. הנתבעת: חברת "יס-די.בי.אס" שירותי לווין בע"מ, ח.פ. _________, חברה המספקת שירותי טלוויזיה בלוויין. ## ב. הסעד המבוקש (באופן מפורט) ## 3. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצויים בסך כולל של 25,000 ₪, בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה ממעשיה הבלתי חוקיים של הנתבעת, כמפורט להלן: א. פיצוי בגין פלישה לרכוש פרטי והסגת גבול. ב. פיצוי בגין שימוש בחשמל ללא רשות וללא תמורה. ג. פיצוי בגין עוגמת נפש, טרחה והוצאות שנגרמו לתובעת. ד. פיצוי בגין פגיעה בזכות הקניין והפרטיות. 4. בנוסף, כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעת בהוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין בתוספת מע"מ כחוק. ## ג. העובדות הנחוצות לביסוסה של עילת התביעה ומתי נולדה ## 5. התובעת מתגוררת בבניין מגורים ברחוב _________, תל אביב, מזה כשלוש שנים. 6. התובעת מעולם לא הייתה לקוחה של הנתבעת ולא צרכה את שירותיה. 7. ביום 12.02.2010, בעת שחשמלאי הוזמן לבדוק מנורת חשמל בחדר המדרגות בבניין, הוא הבחין בקבל חשמלי בלתי מזוהה המחובר למערכת החשמל הפרטית של התובעת. 8. לאחר בדיקה מעמיקה, התברר כי הקבל המחובר לארון החשמל הפרטי של התובעת שייך לנתבעת, וכי הוא משמש לאספקת חשמל לציוד הלוויין של הנתבעת. 9. חיבור זה נעשה ללא ידיעתה, הסכמתה או רשותה של התובעת, וללא כל בסיס חוקי. 10. ביום 27.12.2010 הגישה התובעת תלונה במשטרה כנגד הנתבעת בגין מעשים אלו. 11. עילת התביעה נולדה ביום 12.02.2010, עת התגלתה הפלישה והחיבור הבלתי חוקי לארון החשמל של התובעת. ## ד. העובדות המקנות סמכות לבית המשפט ## 12. סכום התביעה, העומד על 25,000 ₪, מקנה סמכות עניינית לבית משפט השלום. 13. מקום מגוריה של התובעת ומקום התרחשות האירועים, ברחוב _________, תל אביב, מקנים סמכות מקומית לבית משפט השלום בתל אביב. ## ה. פירוט הטענות ## ## פלישה והסגת גבול ## 14. הנתבעת פלשה לרכושה הפרטי של התובעת, ארון החשמל שלה, והסיגה גבול במקרקעין, בכך שחיברה קבל חשמלי ללא רשות וללא הסכמה, ובכך פגעה בזכותה הקניינית של התובעת ובשליטתה הבלעדית על רכושה. 15. מעשה הפלישה של הנתבעת לארון החשמל הפרטי של התובעת מהווה הסגת גבול במקרקעין, שכן ארון החשמל הוא חלק בלתי נפרד מדירתה של התובעת ומהווה רכוש פרטי שלה, וכל חיבור אליו ללא רשות הוא בגדר פלישה אסורה. 16. הנתבעת פעלה בחוסר תום לב מובהק כאשר התחברה לארון החשמל של התובעת, שאינה לקוחה שלה, תוך ניצול העובדה כי מדובר בפעולה שקשה לאדם מן היישוב לגלותה, ובכך פגעה בזכותה של התובעת לפרטיות ולשקט נפשי בביתה. 17. הפלישה לרכושה של התובעת אינה רק עניין של נזק כספי זעום, אלא פגיעה מהותית בעקרונות יסוד של דיני הקניין והפרטיות, המצדיקה פיצוי משמעותי שישמש כהרתעה מפני מקרים דומים בעתיד. 18. הנתבעת, כגוף מסחרי גדול, הייתה מחויבת לנקוט בכל האמצעים הנדרשים על מנת לוודא כי חיבוריה נעשים כדין וברשות, וכי אינה פוגעת בזכויות קניין של צדדים שלישיים, והפרה חובה זו באופן בוטה. ## שימוש בחשמל ללא רשות ## 19. הנתבעת עשתה שימוש בחשמל פרטי של התובעת, ללא כל רשות או הסכמה, ובכך גרמה לתובעת לשאת בעלויות חשמל עבור שירותים שאינה צורכת, דבר המהווה עשיית עושר ולא במשפט על חשבון התובעת. 20. גם אם עלות צריכת החשמל הישירה נראית זעומה, הרי שהשימוש הבלתי מורשה בחשמל פרטי של אדם אחר, ללא ידיעתו, הוא מעשה פסול מיסודו המצדיק פיצוי, שכן הוא פוגע בעקרון היסוד של תשלום עבור שירותים ומשאבים. 21. הנתבעת לא הציגה כל אישור או הסכמה מצד התובעת לשימוש בחשמל שלה, וטענתה כי קיבלה אישור מוועד הבית אינה רלווננטית לשימוש בחשמל פרטי, שכן ועד הבית אינו מוסמך לאשר שימוש כזה. 22. הנתבעת נהנתה מחיבור חשמל קבוע ויציב, על חשבון התובעת, לצורך הפעלת שירותיה המסחריים, ובכך חסכה לעצמה עלויות תפעול שהייתה צריכה לשאת בהן באופן עצמאי, דבר המהווה התעשרות שלא כדין. 23. העובדה שהנתבעת הסירה את החיבור מיד עם קבלת כתב התביעה, מהווה הודאה דה-פקטו בכך שהחיבור היה בלתי חוקי וכי היא עשתה שימוש בחשמל ללא רשות, ומחזקת את טענת התובעת לפיצוי. ## עשיית עושר ולא במשפט ## 24. הנתבעת התעשרה על חשבון התובעת שלא כדין, בכך שחסכה לעצמה עלויות חיבור חשמל ותשלום עבור צריכת חשמל, תוך ניצול רכושה הפרטי של התובעת ללא כל תמורה או הסכמה. 25. עקרון עשיית עושר ולא במשפט קובע כי אין אדם זוכה להתעשר על חשבון חברו שלא כדין, והנתבעת, בחיבורה הבלתי מורשה, הפרה עקרון יסוד זה באופן בוטה ומובהק. 26. הנתבעת קיבלה שירותי חשמל חינם, למשך תקופה ארוכה, על חשבון התובעת, ובכך חסכה לעצמה הוצאות תפעול משמעותיות, דבר המהווה התעשרות בלתי הוגנת המצדיקה השבה ופיצוי. 27. גם אם הנתבעת טוענת לתום לב, הרי שאין בכך כדי לפטור אותה מחובת ההשבה והפיצוי בגין ההתעשרות שלא כדין, שכן עקרון עשיית עושר אינו דורש כוונת זדון אלא רק התעשרות על חשבון אחר שלא כדין. 28. התעשרותה של הנתבעת באה לידי ביטוי לא רק בעלות החשמל הזעומה, אלא גם בעצם היכולת להפעיל את שירותיה ללא צורך בהשקעה בתשתיות חשמל עצמאיות, ובכך נהנתה מיתרון כלכלי על חשבון התובעת. ## פגיעה בזכות הקניין והפרטיות ## 29. חיבור הנתבעת לארון החשמל הפרטי של התובעת מהווה פגיעה חמורה בזכות הקניין של התובעת, שהיא זכות יסוד חוקתית, ובשליטתה הבלעדית על רכושה ועל המרחב הפרטי שלה. 30. הפגיעה בזכות הקניין אינה נמדדת רק בנזק כספי ישיר, אלא גם בפגיעה בתחושת הביטחון, השליטה והאוטונומיה של התובעת בביתה, דבר המצדיק פיצוי בגין עוגמת נפש ופגיעה בזכויות יסוד. 31. הנתבעת חדרה למרחב הפרטי של התובעת, ללא רשות, ובכך פגעה בזכותה לפרטיות, שהיא זכות יסוד חוקתית, וגרמה לתובעת לתחושת חוסר אונים וחוסר ביטחון בביתה. 32. הפסיקה הכירה בחשיבות ההגנה על זכות הקניין והפרטיות, וקבעה כי פגיעה בזכויות אלו, גם אם אינה מלווה בנזק כספי משמעותי, מצדיקה פיצוי שישקף את חומרת הפגיעה ואת הצורך בהרתעה. 33. התנהלות הנתבעת, אשר ניצלה את חוסר הידע של התובעת ואת הקושי לגלות את החיבור הבלתי חוקי, מהווה פגיעה חמורה באמון הציבור ובזכויות הפרט, ומחייבת תגובה שיפוטית הולמת. ## אחריות הנתבעת ## 34. הנתבעת אחראית באופן מלא למעשיה הבלתי חוקיים, שכן היא זו שביצעה את החיבור לארון החשמל של התובעת, והיא זו שנהנתה מהשימוש בחשמל ללא רשות. 35. טענת הנתבעת לתום לב או לטעות אינה פוטרת אותה מאחריות, שכן חובתה של חברה מסחרית היא לוודא כי פעולותיה נעשות כדין וברשות, וכי אינה פוגעת בזכויות קניין של אחרים. 36. הנתבעת, כגוף מקצועי ובעל ידע, הייתה צריכה לדעת כי אישור ועד הבית להתקנת צלחת לווין אינו מקנה לה רשות להתחבר לארונות חשמל פרטיים של דיירים שאינם לקוחותיה. 37. אחריות הנתבעת נובעת גם מהעובדה כי היא זו שיצרה את הסיכון לפגיעה בזכויות התובעת, וכי היא זו שהייתה יכולה למנוע את הנזק באמצעות בדיקה נאותה וקבלת אישורים מתאימים. 38. העובדה שהנתבעת לא פנתה לתובעת מעולם בעניין החיבור, וכי התובעת גילתה את הדבר במקרה, מעידה על רשלנות חמורה מצד הנתבעת ועל זלזול בזכויותיה של התובעת. ## נזקים ועוגמת נפש ## 39. לתובעת נגרמו נזקים כספיים ישירים, גם אם זעומים, בגין צריכת החשמל הבלתי מורשית, וכן נזקים עקיפים בגין טרחה, זמן והוצאות שהוציאה לצורך גילוי הפלישה וטיפול בה. 40. מעבר לנזק הכספי, התובעת סבלה מעוגמת נפש רבה, תחושת פגיעה בפרטיות ובביטחון, וכעס על התנהלותה הבלתי הולמת של הנתבעת, אשר ניצלה את רכושה ללא רשות. 41. הפסיקה הכירה בזכות לפיצוי בגין עוגמת נפש במקרים של פגיעה בזכויות קניין ופרטיות, גם כאשר הנזק הממוני אינו גבוה, וזאת על מנת לשקף את חומרת הפגיעה ואת הצורך בהרתעה. 42. הפיצוי המבוקש בסך 25,000 ₪ משקף לא רק את הנזק הממוני הישיר, אלא גם את הנזק הלא ממוני, עוגמת הנפש, הפגיעה בזכויות היסוד והצורך בהרתעה מפני מקרים דומים בעתיד. 43. יש לראות בפיצוי זה גם פיצוי עונשי, שנועד להעביר מסר ברור לחברות גדולות כי אין להן רשות לפגוע בזכויות הפרט ולנצל את כוחן לרעה, גם אם מדובר בנזק כספי קטן לכאורה. ## אישור ועד הבית ## 44. אישור ועד הבית, עליו מסתמכת הנתבעת, מתיר התקנת צלחת קליטה ותשתית נלווית בבניין, אך בשום אופן אינו מתיר חיבור לארונות חשמל פרטיים של דיירים שאינם לקוחות. 45. ועד הבית אינו מוסמך לאשר שימוש ברכוש פרטי של דיירים, ובטח שלא לאשר צריכת חשמל פרטית, וכל טענה של הנתבעת כאילו אישור זה מקנה לה רשות כזו היא חסרת בסיס משפטי. 46. הנתבעת, כגוף מקצועי, הייתה צריכה לדעת את גבולות סמכותו של ועד הבית, וכי אישור כללי להתקנת צלחת אינו מהווה "צ'ק פתוח" לפלישה לרכוש פרטי ולשימוש במשאבים פרטיים. 47. הסתמכות הנתבעת על אישור ועד הבית, תוך התעלמות מהוראותיו המפורשות ומהגבלותיו, מעידה על התנהלות רשלנית וחסרת אחריות, ואינה יכולה לשמש לה כהגנה מפני התביעה. 48. גם אם בעבר הרחוק בעלת הדירה הקודמת הייתה מנויה לשירותי הנתבעת, אין בכך כדי להכשיר את החיבור הבלתי חוקי, שכן התובעת הנוכחית מעולם לא הייתה לקוחה ולא נתנה הסכמתה. ## חובת זהירות והתרשלות ## 49. הנתבעת חבה חובת זהירות כלפי התובעת, ככל אדם אחר, להימנע מפגיעה ברכושה ובזכויותיה, וחובה זו הופרה באופן בוטה כאשר הנתבעת התחברה לארון החשמל הפרטי ללא רשות. 50. הנתבעת התרשלה בכך שלא נקטה באמצעים סבירים לוודא כי החיבורים שהיא מבצעת נעשים כדין וברשות, וכי אינה פוגעת בזכויות קניין של צדדים שלישיים. 51. התרשלות הנתבעת באה לידי ביטוי גם בכך שלא בדקה את זהות הדיירים ואת מעמדם כלקוחות, ובכך חיברה את הציוד שלה לארון חשמל של מי שאינו לקוח, ללא כל הצדקה. 52. חובת הזהירות של הנתבעת כללה גם את החובה לוודא כי אישור ועד הבית אכן מקנה לה את הרשות הנדרשת לחיבורים ספציפיים, ולא להסתפק בפרשנות רחבה ומוטעית של האישור. 53. התנהלות הנתבעת, אשר הובילה לפלישה לרכוש פרטי ולשימוש בחשמל ללא רשות, מהווה הפרה של חובת הזהירות המוטלת עליה, ומקימה לתובעת עילת תביעה בגין רשלנות. ## אינטרס ציבורי והרתעה ## 54. קבלת התביעה ופסיקת פיצוי משמעותי לתובעת תשרת את האינטרס הציבורי הרחב, בכך שתעביר מסר ברור לחברות גדולות כי אין להן רשות לפגוע בזכויות הפרט ולנצל את כוחן לרעה. 55. יש חשיבות רבה בהרתעת גופים גדולים מניצול ידע ומשאבים לרעת האזרח הקטן, ובמניעת מקרים שבהם חברות פועלות בניגוד לחוק תוך הסתמכות על כך שהנזק קטן וקשה לגילוי. 56. פסיקת פיצויים במקרים כאלה תעודד אזרחים לדווח על פגיעות דומות, ותחזק את אמון הציבור במערכת המשפט כי היא מגנה על זכויות הפרט מפני גופים חזקים. 57. התופעה של חיבורים בלתי חוקיים לרכוש פרטי, גם אם מדובר בנזק כספי קטן לכל פרט, עלולה להפוך לתופעה נפוצה בעלת משמעות כלכלית עצומה ברמה הארצית, ולכן יש להיאבק בה בחומרה. 58. בית המשפט מתבקש להטיל קנס כספי משמעותי על הנתבעת, שישקף את חומרת המעשים ואת הצורך בהרתעה, ולא רק את הנזק הממוני הישיר, וזאת למען הגנה על זכויות הציבור. ## חוסר תום לב וניצול לרעה ## 59. הנתבעת פעלה בחוסר תום לב מובהק כאשר התחברה לארון החשמל של התובעת, שאינה לקוחה שלה, תוך ניצול העובדה כי מדובר בפעולה שקשה לאדם מן היישוב לגלותה. 60. התנהלות הנתבעת, אשר לא טרחה לבדוק את זהות הדיירים או לקבל את הסכמתם, מעידה על זלזול בזכויות הפרט ועל ניסיון להשיג יתרון כלכלי על חשבון אחרים. 61. הנתבעת ניצלה את פערי הכוחות והידע בינה לבין התובעת, אשר לא הייתה מודעת לחיבור הבלתי חוקי, על מנת להמשיך ולצרוך חשמל ללא תמורה. 62. טענת הנתבעת כי התובעת לא פנתה אליה מעולם בעניין, אינה יכולה לשמש לה כהגנה, שכן חובת הבדיקה והקבלת אישורים מוטלת על הנתבעת, ולא על התובעת לגלות את הפלישה. 63. חוסר תום הלב של הנתבעת בא לידי ביטוי גם בטענתה כי סכום התביעה מופרז, כאשר היא עצמה ביצעה מעשה בלתי חוקי ונהנתה ממנו במשך תקופה ארוכה. ## אחריות תאגידית ## 64. על הנתבעת, כחברה מסחרית גדולה, מוטלת אחריות תאגידית לפעול בהגינות, בשקיפות ובהתאם לחוק, ולכבד את זכויות הקניין והפרטיות של אזרחים. 65. התנהלות הנתבעת במקרה זה מנוגדת לעקרונות של אחריות תאגידית, ופוגעת באמון הציבור בחברות מסחריות ובמחויבותן לפעול בהתאם לכללי האתיקה והחוק. 66. חברה בסדר גודל של הנתבעת צריכה להחזיק במנגנוני בקרה ופיקוח שימנעו מקרים של פלישה לרכוש פרטי ושימוש בלתי חוקי במשאבים, והעובדה שמקרה כזה אירע מעידה על כשל במנגנונים אלו. 67. אחריות תאגידית מחייבת את הנתבעת לא רק לתקן את הנזק שנגרם, אלא גם לפצות את התובעת באופן שישקף את חומרת המעשים ואת הצורך בהרתעה, וזאת למען שמירה על נורמות התנהגות ראויות. 68. יש חשיבות רבה בכך שבית המשפט יבהיר לחברות מסחריות כי אחריותן אינה מסתכמת ברווחים כלכליים, אלא כוללת גם מחויבות עמוקה לשמירה על זכויות הפרט ועל שלטון החוק. ## נזק ראייתי ## 69. הנתבעת, בחיבורה הבלתי חוקי, יצרה נזק ראייתי לתובעת, שכן קשה לתובעת להוכיח את היקף צריכת החשמל המדויק שנעשה על ידי הנתבעת לאורך השנים. 70. במקרים של נזק ראייתי, הפסיקה הכירה באפשרות להעביר את נטל ההוכחה לנתבע, או לפסוק פיצויים על דרך האומדנה, וזאת על מנת למנוע מצב שבו הניזוק לא יקבל פיצוי בגין נזק שנגרם לו. 71. הנתבעת היא זו שהחזיקה במידע אודות צריכת החשמל של הציוד שלה, והיא זו שיכלה לתעד ולנטר את הצריכה, ולכן עליה לשאת בנטל ההוכחה או בתוצאות אי-ההוכחה. 72. טענת הנתבעת כי עלות צריכת החשמל זעומה, מבוססת על חוות דעת ישנה וכללית, ואינה משקפת בהכרח את הצריכה בפועל או את הנזק המצטבר לאורך תקופה ארוכה. 73. לאור הקושי של התובעת להוכיח את הנזק המדויק, כבוד בית המשפט מתבקש לפסוק פיצויים על דרך האומדנה, תוך התחשבות בחומרת המעשים, בתקופה שבה בוצעו, ובעוגמת הנפש שנגרמה. ## מניעת מקרים דומים ## 74. פסיקת פיצוי משמעותי במקרה זה תהווה גורם מרתיע ותסייע במניעת מקרים דומים בעתיד, שבהם חברות מסחריות ינצלו את כוחן לרעה ויפגעו בזכויות הפרט. 75. יש חשיבות ציבורית עליונה בכך שבית המשפט יבהיר כי פגיעה בזכויות קניין ופרטיות, גם אם נזקיה הכספיים הישירים נראים קטנים, לא תעבור ללא תגובה שיפוטית הולמת. 76. הנתבעת, כחברה מובילה בתחומה, צריכה לשמש דוגמה ומופת להתנהלות עסקית הוגנת וחוקית, ולא לפעול באופן שיפגע באמון הציבור ובזכויותיו. 77. קבלת התביעה תשלח מסר ברור לכלל החברות במשק כי עליהן לנקוט במשנה זהירות ולוודא כי פעולותיהן עומדות בדרישות החוק ואינן פוגעות בזכויות של צדדים שלישיים. 78. בית המשפט מתבקש להפעיל את סמכותו לפסוק פיצויים שישקפו לא רק את הנזק שנגרם לתובעת, אלא גם את הצורך בהרתעה כללית ובמניעת הישנות מקרים דומים בעתיד. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק לקבל את התביעה על כל חלקיה.כתב תביעהמסמכיםפיצוייםטלויזיה