להלן פסק דין בנושא התפוצצות רימון בצה"ל: פסק דין ערעור על החלטת הועדה רפואית העליונה על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקים) תשי"ט-1959 (להלן: "החוק"). המערער, יליד 1975 נפצע מהתפוצצות רימון ב-11.9.04 במהלך שירותו הצבאי והוכר כנכה על פי החוק בגין ירידה בשמיעה ופגיעה קשה בכף יד ימין. דרגת נכותו של המערער נקבעה על פי תקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות) תש"ל-1968 כדלקמן: 30% נכות בגין שיתוק עצב אולנרי בצורה קשה לפי פרט 31(5)א. לתקנות הנכים. 10% בגין פגיעה קלה בעצב המדיאני. 1% נכות בגין ירדה בשמיעה. 1% נכות בגין צלקת ביד ימין. בע"א 3471/00 שהוגש על החלטת הועדה הרפואית העליונה הגיעו הצדדים להסכמה לפיה הדיון יוחזר לועדה שתשוב ותבדוק את טענת המערער ביחס לשיעור הנכות שיש לקבוע בגין הצלקת בכף ידו על פי התקנות החדשות וכן תבדוק את נכותו הנטענת בגין מצב אחרי שבר בעצם המסרק ותתייחס לקשר בין תפקוד האצבעות לפציעה. בהחלטתה מיום 28.11.00 הותירה הועדה הרפואית על כנה את הנכות שנקבעה בגין הצלקות וביחס להפרעות בתפקוד אצבעות יד ימין קבעה כי הינה תוצאה של הפגיעה העצבית. על החלטה זו הוגש ערעור (ע.א. 1136/00) אשר במסגרתו שבו הצדדים והסכימו על החזרת הדיון לועדה הרפואית על מנת שזו תמלא אחר פסק הדין בע"א 3471/00. בישיבתה מיום 28.5.05 החליטה הועדה הרפואית העליונה להעלות את שעור הנכות בגין הצלקות ל-10% ובו זמנית הפחיתה את שעור הנכות בגין הפגיעה בעצב האולנרי ל-20% ואת הנכות בגין הפגיעה בעצב המדיאני ל- 5%. מנימוקים שלא הובהרו בושש המשיב לשלוח את פרוטוקול הדיון וההחלטה לב"כ המערער. רק לאחר פנייתו השלישית של עורך דין צדקוני הועבר לו הפרוטוקול והמערער זומן לישיבה נוספת של הועדה ביום 31.12.03. בדיון שהתקיים באותו תאריך ביקש עורך דין צדקוני מהועדה לפסול עצמה מאחר שחרגה מהמנדט שניתן לה על ידי בית המשפט ולא הזהירה את המערער מראש כי היא שוקלת אפשרות להפחית את שעור הנכות. הועדה קיבלה את הבקשה ונימקה החלטתה כדלקמן: "הועדה, לאחר עיון בפרוטוקול הקודם בפרוטרוט ולאחר שהשתכנעה שתאור הפגמים הינו מדויק ומשתרע על כל פרט ופרט אין למעשה דרך להוסיף עליו, שמעו את טעוניו של עו"ד צדקוני והגיעה להחלטה שיש מקום על מנת שהצדק יראה ולא רק יעשה, יש מקום לבקש לפסול את עצמה ולאפשר למערער להביא את טענותיו לועדה בהרכב שונה". למרות האמור לעיל הודיע המשיב לב"כ המערער, בתאריך 28.1.04, כי יו"ר הועדות, פרופ' שקד, אינו מקבל את בקשת הועדה לפסול את עצמה ומחזיר התיק לועדה שתסכם את החלטתה. בתאריך 3.3.04 קיימה הועדה ישיבה נוספת אליה זומנו המערער ועו"ד צדקוני אשר שטח בפניה את השגותיו המשפטיות והדיוניות בקשר להחלטה שלא לפסול את הועדה וסדרי הדין. הועדה החליטה בשלב זה שלא להחליט מן הטעם שהיא ממתינה "להבהרות מחייבות בתחום פרוצדורלי מטעם יישות מוסמכת". בתאריך 27.10.04 התכנסה הועדה לישיבה נוספת בה הופיעו עו"ד צדקוני וב"כ המשיב עו"ד גב' וולף. הועדה בחנה את טענת ב"כ הצדדים ובסיומו של הדיון אישרה את ההחלטה מיום 28.5.03. בערעור שבפני טוען ב"כ המערער כי דיוני הועדה כפי שפרטו לעיל מהווים פגיעה בכללי הצדק הטבעי וכי יו"ר הועדות הרפואיות חרג מסמכותו בכך שהורה לועדה הרפואית, אשר פסלה את עצמה, להמשיך ולדון בערעור. ב"כ המשיב חולק על גישה זו וסבור שהחלטת הועדה מעוגנת בראיות שהיו בפניה אשר כללו תוצאות בדיקות רפואיות מקיפות ומסמכים רפואיים. באשר לנסיבות הפחתת שעור הנכות נטען כי נתנה הזדמנות לב"כ המערער לטעון את טענותיו בענין זה. כן נטען שלא נמצאה בהתנהלות הועדה עילת פסילה. דיון תקנה 4(א) לתקנות הנכים (ועדה רפואית עליונה) תשכ"ד-1964 קובעת: "הוועדה רשאית לאשר החלטת הועדה הרפואית, לבטלה או לשנותה, בין שנתבקשה לעשות זאת ובין שלא נתבקשה, בין שהמערער הוא הנכה ובין שהוא קצין התגמולים". מכאן, שהועדה מוסמכת גם להפחית את אחוזי הנכות על פי שיקול דעתה המקצועי. יחד עם זאת התגבשו בפסיקה כללים המחייבים את הועדה להזהיר את הנכה שאפשרות זו קיימת, על מנת שיוכל לטעון את טענותיו עובר למתן ההחלטה. עיון בפרוטוקולים של הועדה מעלה, שניתנה לב"כ המערער ההזדמנות לטעון את טענותיו אשר נרשמו במלואן (בתאריך 27.10.04), לאחר שהובהר הבהר היטב כי הועדה שוקלת את האפשרות להפחית את שעור הנכות. יחד עם זאת, סבורה אני כי אין להתייחס ל"אזהרה" כאל מס שפתיים בלבד. בדיון שהתקיים בתאריך 28.5.03 החליטה הועדה להפחית את שעור הנכות בגין הפגיעות העצביות ונשאלת השאלה מה היתה מטרת הדיונים הנוספים שקויימו על ידה בהמשך להחלטתה. יתרה מכך, בהחלטתה מיום 3.12.03 חזרה ועדה וקבעה כי היא עומדת מאחורי ההחלטה הראשונה, אך למען מראית פני הצדק היא פוסלת עצמה מלהמשיך ולדון בעניינו של המערער. משהבהירה הועדה כי דעתה מגובשת לא ברור על שום מה דחה יו"ר הועדות הרפואיות את הבקשה להעביר הדיון לועדה בהרכב אחר. גם בהנחה שלא התקיימו בענייננו נסיבות המצדיקות פסילתה של הועדה, משהביעה זו את דעתה שמן הראוי להעביר הדיון לועדה אחרת לא היה מקום להתערבותו של יו"ר הועדות הרפואיות בהחלטתה. כי ממה נפשך, אם סבר יו"ר הועדות כי הדיון בתאריך 28.5.03 התנהל כדין והועדה פעלה על פי הסמכות הנתונה לה לא היה מקום לשוב ולכנס את הועדה ולזמן הצדדים, והיה עליו לאשר את ההחלטה ולהעבירה לקצין התגמולים. מאידך גיסא, אם סבר יו"ר הועדות כי נפל פגם בדיוני הועדה בשל העובדה שהנכה ובא כוחו לא הוזהרו בפני האפשרות שהועדה תפחית את שיעור הנכות היה עליו לאפשר דיון אמיתי בטענות; דיון שלא ניתן היה לקיימו בפני ועדה שהביעה דעתה כי למען מראית פני הצדק יש להעביר הדיון לועדה אחרת והיתה כנה די הצורך כדי להבהיר שהיא עומדת מאחורי ההחלטה הראשונה. לאור האמור לעיל החלטתי לקבל את הערעור ולהחזיר הדיון לועדה הרפואית שתתכנס בהרכב שונה ותדון בנכותו העצבית של המערער ובצלקות ביד ימין. המשיב ישלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ בתוספת מע"מ ובתוך 30 יום מהיום. ממועד זה ואילך ישא החיוב הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל. צבארימוןצה"ל