חברת הביטוח בטיעוניה המקדמיים כפרה בחבותה לפיצויים כלפי המשיבה מן הטעם כי ביום התאונה לא היה האופנוע מבוטח בביטוח חובה, שכן זה בוטל ביוזמת המבוטחת. המבוטחת טענה כי חברת הביטוח לא שלחה לה הודעה בכתב ובדואר רשום בדבר ביטול הפוליסה, שנעשה בהסכמה הדדית, כפי שמתחייב מהוראת סעיף 24 לפקודת ביטוח רכב מנועי. להלן פסק דין בנושא ביטול ביטוח חובה: 1. לפני בקשה לדחיית התובענה על הסף. המשיבה הגישה תביעה כנגד המבקשת, בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), ולפיה נפגעה בתאונת דרכים מיום 23.4.02, בעת שרכבה על אופנוע אשר בוטח בביטוח חובה אצל המבקשת בפוליסה שתוקפה מיום 16/8/01 ועד 31/8/02. 2. המשיבה ציינה בכתב תביעתה כי עובר לתאונה, ביום 31/3/02, פנתה אל המבקשת בבקשה לביטול הפוליסה עקב גניבת האופנוע הנ"ל, שאף דווחה למשטרה בתאריך זה. ואולם, ביום 5/4/02 הודיעה המשטרה למשיבה כי האופנוע אותר. המשיבה שכחה להודיע למבקשת כי האופנוע הושב וכי היא עושה בו שימוש ולא ביקשה לחדש את תוקף הפוליסה, ולרוע המזל, נפגעה בתאונת דרכים. טענות המבקשת 3. המבקשת בטיעוניה המקדמיים כפרה בחבותה לפיצויים כלפי המשיבה מן הטעם כי ביום התאונה לא היה האופנוע מבוטח בביטוח חובה, שכן זה בוטל ביוזמת המשיבה ולבקשתה, וזו אף החזירה את תעודת ביטוח החובה למבטחת. בנסיבות אלו, טוענת המבקשת, נעדר כתב התביעה עילה כנגדה ודין התביעה להידחות על הסף. טענות המשיבה 4. המבקשת לא שלחה למשיבה הודעה בכתב ובדואר רשום בדבר ביטול הפוליסה, שנעשה בהסכמה הדדית, כפי שמתחייב מהוראת סעיף 24 לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל - 1970 (להלן: "הפקודה"), על מנת שייכנס הביטול לתוקפו. משכך, הביטול לא נכנס לתוקף ובשעת התאונה היה האופנוע מבוטח. 5. המשיבה אף טוענת, כי לא החזירה את תעודת החובה למבטחת, אך מוסיפה וטוענת כי אין בכך כדי לשנות מאי תוקפו של הביטול, לאור העובדה שהמבקשת לא פעלה כנדרש בסעיף 24 הנ"ל. משמע, אף אם החזירה את התעודה, הרי שהפוליסה הייתה עדיין בתוקף, מאחר ולא נשלחה הודעה בכתב מטעם המבקשת על ביטולה. 6. לטענת המשיבה, הוראת סעיף 24 לפקודה מתיישבת עם הוראת סעיף 7 לחוק הפיצויים, אשר מגדיר אילו נפגעים אינם זכאים לפיצוי ותכליתו עונשית, ובמקרה המתאים לכאן, הרתעת אנשים שנהגו ללא ביטוח על-ידי שלילת זכאותם לפיצויים, כאמור בסעיף 7 (5) לחוק. המשיבה טוענת כי אינה נופלת בגדר הסעיף שכן לא פעלה בזדון אלא טעתה טעות אנוש שלא בשליטתה. אם הייתה המבקשת פועלת כמצוות סעיף 24, לא הייתה נקלעת המשיבה למצב האמור ואין ספק כי זו הייתה כוונת המחוקק בחייבו את המבטח להודיע בכתב ובדואר רשום למבוטח על ביטול הפוליסה, אף כאשר הביטול הוא הדדי. תגובת המבקשת 7. המבקשת בתגובתה עומדת על כך, כי המשיבה החזירה את תעודת הביטוח ובידה העתק של עותק התעודה המקורית שהוחזרה. 8. עוד טוענת המבקשת כי סעיף 24 לפקודה, אינו רלוונטי בעניין דנן שכן אין מדובר בביטול על ידי חברת הביטוח, כי אם בהקפאת הביטוח על-ידי המבוטחת ביוזמתה. הקפאת הביטוח הינה זכותו של כל מבוטח ולכן אין כל צורך בהודעת ביטול מצד המבטחת, כאשר המבוטחת עצמה בטלה והחזירה את התעודה. 9. לסיום טיעוניה מוסיפה המבקשת, כי גם אם תפורש ה"הקפאה" כ"ביטול", לפי סעיף 24, הרי שמיום הביטול (1/4/02) ליום התאונה (23/4/02) חלפו 21 ימי ההארכה הסטטוטורית של תקופת הכיסוי. דיון 10. האם נדרש מבטח לשלוח למבוטח הודעת ביטול, הגם שיוזמת הביטול הינה של המבוטח עצמו, על-מנת לתת תוקף לביטול, כאמור בסעיף 24 לפקודה? זו השאלה הניצבת בבסיסו של דיון זה. יאמר כאן כי התובעת לא טענה כי ביקשה להקפיא הפוליסה אלא לבטלה - ראה סעיף 6 לכתב התביעה. 11. בין הצדדים אף מחלוקת עובדתית בשאלה אם שלחה המבוטחת את תעודת הביטוח שביקשה לבטל אל חברת הביטוח. 12. סעיף 24 לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל - 1970, שהינו סייג לסעיף 19 אשר מעגן את זכות הניזוק להיפרע מן המבטח, קובע כדלקמן: 24. כשבטלה הפוליסה לפני המאורע (תיקון: תשל"ג) "מבטח לא יהיה חייב לשלם לפי סעיפים 19 או 21(א), בקשר לחבות, אם לפני המאורע שגרם למוות או לחבלת הגוף שמהם נובעת החבות בוטלה הפוליסה בהסכמה הדדית או בתוקף הוראה שבפוליסה; אולם לא יהיה לביטול תוקף כלפי הניזוק או שאיריו אלא כעבור עשרים ואחד יום לאחר שניתנה לבעל הפוליסה הודעה בכתב על הביטול; ניתנה ההודעה בדואר רשום עם אישור-מסירה, יראו את התאריך המסומן באישור המסירה כתאריך מתן ההודעה." 13. סעיף זה מקורו בפקודת ביטוח רכב מנועי (סיכוני צד שלישי) [נוסח חדש], תש"ל - 1970, דמ"י, נוסח חדש 15, עמ' 320. הרישא במקור זהה לרישא שבפקודה והוראתה תואמת את כללי החוזים שאין תוקף לחוזה שבוטל. עם זאת, הסיפא בנוסח המקורי מורה כי על מנת לשמור על זכויותיו של הניזוק ושל שאיריו, שאינם צד לחוזה הביטוח, ייכנס הביטול לתוקפו לאחר שחלפו 7 ימים מיום מתן הודעה לרשות הרישוי אודות הביטול. וזוהי לשונה: " ...; אולם אם הייתה סיבת הביטול, או אחת הסיבות לכך, כרוכה בכושרו של בעל הפוליסה לנהוג ברכב, בדרכי נהיגתו ברכב או בהיותו פרוע או מופרע, לא יהיה לביטול תוקף כלפי הניזוק או שאיריו אלא כעבור שבעה ימים לאחר שניתנה הודעה על ביטולה לרשות הרישוי." באשר לביטול הפוליסה עובר לתאונה, נראה אם כן כי פרט למקרים בודדים, אין הפקודה מגבילה את אפשרות הביטול, אלא שהיא מתנה במקרים אחדים את תוקף הביטול, כלפי צד שלישי, בכך שתימסר הודעה על כך לרשות הרישוי. הסיפא הנ"ל תוקנה בחוק לתיקון פקודת ביטוח רכב מנועי (סיכוני צד שלישי), תשל"ב - 1972 (הצעת החוק ודברי ההסבר פורסמו בה"ח 1009, תשל"ב, עמ' 400), ובמקומה באה ההוראה: "...; אולם לא יהיה לביטול תוקף כלפי הניזוק או שאיריו אלא כעבור עשרים ואחד יום לאחר שניתנה לבעל הפוליסה הודעה בכתב על הביטול." ובחוק לתיקון פקודת ביטוח רכב מנועי (סיכוני צד שלישי), תשל"ג - 1973, שהתקבל בסופו של דבר (ס"ח 707, תשל"ג) הוספה הסיפא לעניין אישור המסירה, כפי שמופיע בפקודה. 14. על-פי דברי ההסבר, תיקון הסיפא מורה כי לא יהיה תוקף לביטול כלפי הניזוק או שאריו אלא כעבור עשרים ואחד ימים לאחר שניתנה הודעה לבעל הפוליסה, וזאת בלי להתחשב בסיבת הביטול. הארכת אחריותו של המבטח לאחר ביטול הפוליסה דרושה כדי לאפשר לבעל הפוליסה להסדיר מחדש את ביטוח רכבו ולמנוע ככל האפשר נהיגה בהעדר פוליסת ביטוח. ההודעה תשלח לבעל הפוליסה ולא לרשות הרישוי כקבוע בסעיף הישן, מאחר שהניסיון הראה כי רשות הרישוי אינה יכולה לנקוט הצעדים הדרושים כלפי הנוהג ברכב שפוליסת הביטוח של רכבו בוטלה. מטרת התיקון הינה, אם כן, להרחיב את זכויותיו של הנפגע שאינו בעל הפוליסה כלפי חברות הביטוח. פקודת הביטוח נתנה דעתה לשמור על זכויות נפגע כזה אף במקרים נוספים, וקבעה כמה סייגים המחייבים את המבטח בתשלום אף אם לפי הדין הוא פטור מאחריות. כך למשל, מורה הפקודה, שאם הפוליסה משחררת מאחריות את חברת הביטוח בשל גילו של הנהג או בשל מצבו הגופני או הנפשי, או בשל חלופות נוספות המפורטות בסעיף 15, אין אותו תנאי תופס. לעומת זאת, אין הניזוק מוגן בכל מקרה, ויש שהפקודה שומרת על זכויותיו של המבטח. 15. הנה כי כן, הפקודה מקנה לצד השלישי זכויות של "מעמד מועדף", על פני זכויותיו של המבוטח. לא רק שרשאי הצד השלישי לתבוע את המבטח ישירות, אלא שתנאים מסוימים, התקפים ביחסיו של המבטח עם המבוטח, לא יהיו בני תוקף ביחסי המבטח עם הניזוק. מגמה זו, המתבטאת אף בפסיקה, מובנת על רקע הרצון למנוע את שחרורה של חברת הביטוח מחבותה לניזוק, כי אז לניזוק קמה עילת תביעה כנגד "קרנית". לפיכך, מוטלת על המבטח החובה להוכיח כי מסר הודעת ביטול בדואר רשום, שכן אי עמידה בתנאי זה מאיינת את תוקפה של הודעת הביטול כלפי הניזוק או שאיריו (ראה ע"א 821/79 "סקוריטס" משרד לביטוח בע"מ נ' אברמסקי ואח', פ"ד לד(3) 617; ע"א 248/73 אברהים בג'אלי נ' סוכנויות קסטל בע"מ, פ"ד כח(1) 315, עמ' 320). 16. כל זאת באשר למערכת היחסים שבין המבטח לצד השלישי. ומה באשר למערכת היחסים שבין המבטח למבוטח? בספרו של פרופ' ד' פרידמן, פקודת ביטוח רכב מנועי, הוצ' תאגידים (תשל"ב-1972), בעמ' 146, מביע המלומד דעתו כי לאור גישתה הכללית של הפקודה, אין מקום לכך שהיא תתערב באפשרויות ביטול הפוליסה לפני יום התאונה, שכן עניין זה שייך ליחסים שבין המבוטח לבין חברת הביטוח: "הפקודה אינה מעוניינת להגן על המבוטח, ואין סיבה להגביל את זכויות חברת הביטוח לבטל את הפוליסה לפני תאריך התאונה, כאשר לא קיים עדיין צד שלישי העלול להיפגע מכך. קיימת אמנם סכנה מסוימת שהמבוטח ימשיך להשתמש ברכב לאחר ביטול הפוליסה, ולפני שרכש ביטוח חדש, אולם סכנה זו איננה שונה במהותה, מהסכנה שאדם ישתמש ברכב ללא ביטוח כלל..." 17. בהיות חוזה הביטוח כפוף למערכת דינים נוספת לזו של דיני החוזים באופן כללי, לא יהיה הדיון שלם מבלי שנבחן את האמור בחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח"), המסדיר את נושא ביטול חוזה הביטוח בסעיף 10, כדלקמן: 10. ביטול החוזה "ביטל אחד הצדדים את החוזה על פי תנאיו או על פי חוק זה, מתבטל החוזה כעבור 15 ימים מהיום שבו נמסרה הודעת הביטול לצד השני." פרופ' ידין (מתוך "חוק חוזה הביטוח" פירוש לחוקי החוזים בעריכת טדסקי סאקר 1984), מסביר את תכלית הסעיף כך: "כשהמבטח מבטל החוזה, נשאר המבוטח לפתע בלי כיסוי ביטוחי. לכן נותנים לו תקופה של 15 ימים כדי שיוכל להשיג בינתיים כיסוי אחר". וראה גם: ת.א. 4263/00 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' טישקביץ ליאוניד (לא פורסם). במקרה זה, התקופה עד למועד הביטול תכליתה לאפשר למבוטח להתארגן לרכישת ביטוח חליפי. המבוטח לא אמור למצוא עצמו ללא הגנה ביטוחית, כשהוא חשוף לסיכונים, ללא התראה נאותה קודם לביטול הפוליסה ע"י המבטחת. הטעם לשכלול הביטול רק עם מסירת ההודעה מובן אף על רקע דיני החוזים. הצד שכלפיו בוטל החוזה צריך לדעת מעמדו ואם ההודעה לא הגיעה אליו, כיצד ידע זאת? נותן ההודעה הוא היודע כי ההודעה ניתנה ולרוב אין לו קושי לברר אם הגיעה. לעומת זאת, הצד השני עשוי שלא לדעת על כך דבר ואין לצפות ממנו שינסה לברר אם נשלחה אליו הודעה כלשהי (ראה ד' פרידמן, ני' כהן, חוזים כרך ב', עמ' 1092). אף מהוראת סעיף 9(א)(2) לחוק הפיצויים ניתן ללמוד כי המחוקק לא הסיח דעתו מהאפשרות, שעקב הזנחה, רשלנות או מסיבה אחרת יכול לחול איחור בחידוש הפוליסה, אך הוא מצא לראוי להגן על המבוטח, רק אם האיחור אינו עולה על 30 ימים ורק לגבי שלילת זכות החזרה של "קרנית" (ראה: ע"פ 247/81 איריס דוידסקו נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(4) 549). 18. לנוכח טיבו ומהותו של חוזה הביטוח כחוזה אישי, ששורשיו נטועים בשדה המשפט הפרטי, נאמר בת.א. (ב"ש) 261/74 עזבון הכט נ' וקנין, פ"מ תשל"ז (2) 192 ע"י כב' השופט טירקל: "ברור כי לא יתכן ליצור, על ידי חיקוק, התקשרות חוזית כפויה אלא אם כן גילה המחוקק בפירוש את כוונתו לעשות כן ואמר את דברו בשפה ברורה". לפיכך, יש לנהוג בזהירות רבה בעת שמבקשים לכפות על חברת הביטוח, מכוח פרשנות מרחיבה, הנעדרת עיגון מילולי בלשון החוק, כיסוי ביטוחי העומד בסתירה להסכמות שבינה ובין המבוטח ביחס לפוליסה. 19. סעיף 24 לפקודה מדבר על ביטול "בהסכמה הדדית או בתוקף הוראה שבפוליסה". לאור תכליתה של הפקודה וההרמוניה המתבקשת בינה לבין דיני החוזים לרבות דיני חוזי הביטוח, דעתי היא כי יש לפרש הסעיף כך: במקרה שהביטול נעשה ביוזמת חברת הביטוח, אם לא נשלחה הודעת הביטול בדואר רשום, עם אישור מסירה, תהא הפוליסה בתוקפה הן כלפי המבוטח והן כלפי הצד השלישי. ואילו אם נמסרה ההודעה לבעל הפוליסה, תוסיף ותהיה הפוליסה בתוקפה למשך 21 ימים נוספים אך ורק כלפי הצד השלישי ושאיריו. ובמקרה שהביטול היה ביוזמת המבוטח כי גם אז תחול הוראת הפקודה, לפיה יכנס הביטול לתוקפו כלפי הניזוק או שאיריו רק לאחר תקופת ההמתנה הנקובה בה. אולם, לא יהיה הביטוח בתוקף במערכת היחסים שבין המבטח למבוטח, וזאת בכפוף לאמור בסעיף 10 לחוק חוזה הביטוח, שכן הרציונל העומד מאחורי מתן ההודעה אינו מתקיים במקרה זה. משמע יש אבחנה בסעיף בין הניזוק לבין בעל הפוליסה ואין מדובר בגורם זהה אחד. הניזוק הינו בבחינת צד שלישי אינו בעל הפוליסה. 20. ומן הכלל אל הפרט. אין חולק כי במקרה שלפנינו הסכימו הצדדים ביניהם על ביטול הפוליסה בין אם בהסכמה הדדית ובין אם על-פי סעיף ביטול בפוליסה שהמשיבה הפעילה (העתק הפוליסה לא צורף). במצב דברים זה, הסיפא לסעיף 24 קובעת מפורשות כי יש צורך במסירת ההודעה ואם זו לא נמסרה, התוצאה היא שהביטול אינו בר תוקף כלפי הניזוק או שאיריו וכלפיהם בלבד. נמסרה ההודעה, ייכנס הביטול לתוקפו כלפי הניזוק או שאיריו רק כעבור 21 ימים לאחר שניתנה ההודעה. אולם, כפי שמציין פרופ' פרידמן, "בשום מקרה, אין הסעיף גורע מתוקף הביטול ביחסים שבין חברת הביטוח למבוטח" (שם בעמ' 149) אלא לעניין הצד השלישי. 21. ומכאן, שבמערכת היחסים שבין המבטחת לצד שלישי (שבמקרה זה לא קיים) בהיעדר מסירת הודעה על ידי המבטחת, ממשיך להיות הביטוח בתוקף, ואילו במערכת היחסים שבין המבטחת לבין המבוטחת, התובעת דכאן אין תוקף לביטוח וזאת מכוח הודעת הביטול שנעשתה על ידה ונמסרה למבטחת. מהאמור לעיל עולה כי ביום התאונה, 23/4/02, נהגה המשיבה ללא שהיה בידה ביטוח בר תוקף ומשכך, דין התביעה להידחות על הסף. 22. משהגעתי למסקנתי זו מתייתר הצורך בדיון בשאלה האם הוחזרה תעודת הביטוח אם לאו. סיכום 23. לאור האמור לעיל, הבקשה מתקבלת והתביעה נדחית על הסף. בנסיבות העניין ולפנים משורת הדין אין צו להוצאות. 23. יחד עם החלטתי זו בטל גם מינויו של המומחה, ד"ר אייכנבלט. רכבביטוח חובה