הכרעת דין לפי סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, אני מודיעה כי החלטתי לזכות את הנאשם מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום. הנאשם הואשם בכך שביום 16.6.06, בשעה 23:58, בשדרות הרצל באשדוד, נהג בשכרות, כשבדגימת אוויר נשוף שמסר, נמצא כי ריכוז האלכוהול הינו 675 מיקרוגרם לליטר אוויר נשוף. הנאשם כפר כפירה כללית בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום. ראיות התביעה מטעם התביעה העידו שלושה שוטרים, והוגשו דו"חות ומסמכים שהוכנו על ידיהם. עדותו של העד דורון פייר העד דורון פייר רשם את דוח ההזמנה לדין (ת/1), ערך את בדיקת הנשיפה במכשיר הדראגר (ת/2, ת/3, ת/5), ואת כיול המכשיר (ת/7) וערך תחקור לנאשם (ת/4). מת/1 עולה, כי העד הגיע למקום לאחר שהתבקש לכך ע"י העד שלומי כהן, הריח ריח חריף של אלכוהול מפיו של הנאשם, ביקש הסכמתו לבדיקת נשיפה, ומשהסכים, עיכב אותו לתחנה, שם בוצעה בדיקת הנשיפה. בדברי הנהג, כתב העד מפי הנאשם: "שתיתי לפני 4 שעות ליציאה לנהיגה ואני מצטער מאד וזה לא יחזור על עצמו ולא הייתי שיכור". בתחקור ת/4 רשם מפי הנאשם, כי שתה כוס יין אחת בבית הוריו, 4 שעות לפני שיצא מביתו. כעולה מעדותו ומת/2, העד ערך לנאשם מספר בדיקות נשיפה, הראשונה ב- 23:51 שהיתה פסולה, השניה ב- 23:52 מדדה 695 מיקרוגרם, השלישית ב- 23:53 נפסלה שוב, והרביעית ב- 23:54 מדדה 675 מיקרוגרם. העד התבקש להסביר כבר בעדותו הראשית, כיצד יתכן שהשעה שנרשמה בדוח ההזמנה לדין, כשעת ביצוע העבירה היא 23:58, ואילו בדיקת הנשיפה בוצעה בין השעות 23:51 - 23:55, כלומר מספר דקות לפני כן. לדברי העד, בתקופה הרלוונטית למועד רישום הדו"ח, ההנחיות שקיבל היו לרשום בדו"ח את שעת רישום הדו"ח (לאחר ביצוע הבדיקה) ולא את השעה בה נצפה הנאשם מבצע עבירה, וכך פעל. בחקירתו הנגדית טען העד, כי הוא עצמו לא עצר את הנאשם ולא ראה אותו נוהג, אלא התבקש להגיע למקום ע"י העד שלומי כהן, והוא לא זוכר באיזו שעה ארע הדבר. עוד טען כי פעל על פי ההנחיות שנכתבו במכשיר עצמו, ולכן בוצעו הבדיקות במרווחים של כדקה זו מזו. לטענת העד, הוא הקפיד על המתנה של 15 דקות לפני הבדיקה, וכך ציין בדו"ח ת/3. עדותו של העד שלומי כהן העד העיד כי בעת שנסע כמתנדב בניידת סמויה, הנאשם עקף אותו וחצה פס הפרדה רצוף, ולכן כרז לו לעצור, ולאחר שנסע אחריו זמן קצר, הנאשם עצר. בדוח הפעולה שכתב העד (ת/8), ציין כי הנאשם והנוסעים ברכב נחשדו בביצוע עבירות פליליות, וכשניגש לשוחח עם הנאשם אשר נהג ברכב, הריח שנודף מפיו ריח של אלכוהול ולכן עיכב את כל הנוכחים לתחנת המשטרה, כשבתחנה נערכה לנאשם בדיקת נשיפה. בחקירתו הנגדית טען העד כי הבחין ברכב הנאשם לראשונה בשעה 23:37 (השעה המצויינת בת/8 כשעת הארוע), וכי נסע מאחוריו מהלך של כ-800 מ' במהירות גבוהה, כלומר מספר שניות. לדבריו, בין המקום בו נעצר הנאשם לבין תחנת המשטרה, מפרידה נסיעה של כ- 5 דקות. עדותו של העד כליף אוחיון העד זומן לאחר שדוח המאפיינים שערך הוגש כמוצג מטעם ההגנה (נ/1). בנ/1 ציין העד כי ערך את בדיקת המאפיינים לנאשם בתחנת המשטרה בשעה 23:45. העד רשם בנ/1 את גרסת הנאשם, כי שתה כוס יין אחת בביתו, 4 שעות לפני כן. במבחני הביצוע רשם בנ/1: מבחן עמידה - יציב, הליכה על קו - רגילה, הבאת אצבע יד ימין ואצבע יד שמאל לאף בעיניים עצומות - לא החטיא. במאפיינים המצביעים על חשד לשכרות ציין העד בנ/1: ריח אלכוהול מהפה - יש, הופעה - מרושלת, התנהגות - רדומה. ובהערות ציין כי ברכב היה בקבוק בירה פתוח במתקן של תפיסת שתיה ליד הנהג. בחקירתו הנגדית טען העד, כי אינו זוכר באיזה סוג בירה מדובר, אינו זוכר אם הבקבוק היה ריק או מלא, ואף לא נגע בו כי "אני לא נוגע בדברים שברכב לא שלי". העד לא זכר את נסיבות הארוע מעבר למה שכתב בנ/1, ולא זכר כמה זמן עבר מעת שהנאשם נעצר ועד לבדיקת המאפיינים. עדות הנאשם הנאשם טען כי ביום הארוע יצא מביתו בבני עיי"ש ונסע לאשדוד, כי 4 שעות קודם לכן שתה כוסית יין קטנה, וכי פרט לבדיקות המאפיינים שבוצעו לו לא בוצעו בדיקות נוספות. בחקירתו הנגדית הודה הנאשם כי הוא נהג ברכב, ואף זיהה את חתימתו על פלטי מכשיר הדראגר, אך לשאלת בית המשפט ענה, כי לא נעשתה לו בדיקת נשיפה, וכי "הביאו לי רק לחתום וחתמתי", ואחר כך הוסיף וטען כי לא קרא על מה חתם, וכי "הוא גם לא אמר לי על מה אני חותם, רק אמר לי תחתום פה ופה". לשאלה מדוע לא אמר במהלך עדותו של העד דורון פייר כי הוא משקר, שכן כלל לא ערך לו בדיקה, השיב הנאשם כי אינו יודע. סיכומי הצדדים ב"כ המאשימה עתרה להרשיע את הנאשם, על פי דוח המאפיינים ועל סמך בדיקת מכשיר הדראגר, אשר אמינותו לא נסתרה. לטענתה, גרסת הנאשם כי כלל לא נערכה לו בדיקת נשיפה, היא גרסה כבושה, שכן לא עלתה בשום שלב, לרבות בחקירתו הנגדית של העד דורון פייר. ב"כ הנאשם טען כי בדיקת המאפיינים נמצאה תקינה לחלוטין, וכי לא נערכה לנאשם כל בדיקה לגילוי רמת שכרות. עוד טען ב"כ הנאשם כי לא יתכן שהנאשם נעצר בשעה 23:58 ואילו הבדיקות החלו מספר דקות קודם למעצרו, בשעה 23:51, ולכן מסקנתו היא שהפלט שהוצג לבית המשפט הוא בבחינת הודעה כוזבת, והוא למעשה מבטא תוצאה של בדיקה שנעשתה לאדם אחר עובר למעצר הנאשם. לאור כל האמור לעיל, ולאור טענת הסנגור לכשלים שנפלו בהפעלת מכשיר הדראגר ע"י העד דורון פייר, עתר לזיכוי הנאשם, ולחילופין, להרשיעו בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים. דיון והכרעה כאמור ברישא להכרעת הדין, החלטתי לזכות את הנאשם מהעבירה שיוחסה לו, ואולם עליי להדגיש כי הזיכוי אינו נובע מקבלת טענות ההגנה, ואף ניתן לומר כי החלטתי לזכות את הנאשם למרות טענות הנאשם. יצויין, כי עדותו של הנאשם הותירה בי רושם עגום, וכי לא קיבלתי את טענותיו לפיהן לא נערכה לו בדיקת נשיפה, או את טענות הסנגור לגבי פברוק ראיות ע"י העד דורון פייר. מעבר לרושם שהותירה עדות הנאשם, אציין כי מדובר בגרסה כבושה אשר לא הועלתה, ולו ברמז, בשום שלב של הדיון, לרבות בחקירה הנגדית של העד דורון פייר, ולכן משקלה ממילא מועט מאד. עוד יצויין, כי התרשמתי כי עדי התביעה העידו באופן אמין, וכי לא היה לאיש מהם אינטרס לעוות את המציאות, או להעליל עלילת שווא על הנאשם, ומקל וחומר לא לפברק נגדו בדיקת נשיפה הכוללת ארבע נשיפות. יתרה מכך, קיבלתי את הסברו של העד דורון פייר, כי בשל הנחיות בעייתיות בתקופה נשוא כתב האישום, נהג לרשום כשעת ביצוע העבירה את שעת סיום ביצוע בדיקת הנשיפה ולא את שעת הנהיגה בפועל. למרות זאת, החלטתי לזכות את הנאשם משום הספק שהתעורר בליבי, האם מכשיר הדראגר הופעל במקרה זה בהתאם לנוהלי הפעלתו. כידוע, מכשיר הדראגר אמור לבדוק את כמות האלכוהול באוויר הננשף מריאותיו של הנבדק, אך קיימת אפשרות רחוקה כי שאריות של אלכוהול או חומר אחר המצויות בפיו של הנבדק ישפיעו על תוצאות הבדיקה. לאור האמור, ועל מנת לוודא כי טעויות כאלו לא יתרחשו (אם כי מדובר בטעויות נדירות), נקבע בהנחיות הפעלת המכשיר, כי יש לוודא שב-15 הדקות לפני הבדיקה הנבדק לא אכל, לא שתה, ולא הקיא, וכי לא עישן במשך 5 הדקות שלפני הבדיקה. לפיכך, הנחיות המשטרה קובעות כי על מפעיל המכשיר לוודא כי במשך 15 דקות בהן שוהה הנבדק בנוכחותו או בנוכחות שוטר אחר, הנבדק לא אכל, לא שתה ולא הקיא. בענייננו, אמנם בת/3 - "דוח הפעלת ינשוף", סימן העד דורון פייר כי וידא שהנאשם לא שתה ולא הקיא 15 דקות לפחות, ולא עישן 5 דקות לפחות. עם זאת, לאחר בחינת זמני הבדיקה, נראה כי הזמנים הללו לא נשמרו בקפידה. כאמור לעיל, לפי עדותו של העד שלומי כהן, הוא הבחין ברכב הנאשם לראשונה בשעה 23:37, הורה לו לעצור, המשיך בנסיעה קצרה אחריו, ולאחר שהנאשם עצר את רכבו, ניגש אליו ועיכב אותו ואת הנוסעים עימו ברכב. עד זה לא העיד ולא כתב בדו"ח הפעולה, כי השגיח שהנאשם לא שתה, לא הקיא ולא אכל. מעדותו של העד דורון פייר, עולה כי הוא הגיע למקום בו עוכב הנאשם בעקבות בקשת העד שלומי כהן, ומשם עיכב אותו לתחנה, שם נערכה בדיקת הנשיפה. אולם, העד לא ציין את שעת הגעתו למקום, וכאמור, השעה שרשם בדו"ח ההזמנה לדין היא שעת סיום הבדיקה. מצירוף שתי העדויות עולה, כי העד דורון פייר ראה את הנאשם לראשונה מספר דקות לאחר השעה 23:37, ורק משעת הגעתו למקום, יכול היה לוודא כי הנאשם לא אכל, לא שתה, לא הקיא ולא עישן. מפלט מכשיר הדראגר עולה כי הנשיפה הראשונה של הנאשם בוצעה בשעה 23:51, כלומר 14 דקות מעת שנצפה הנאשם לראשונה בנהיגה ע"י העד שלומי כהן, כך שלא יתכן כי העד דורון פייר השגיח ווידא כי הנאשם לא שתה, לא אכל ולא הקיא במשך 15 דקות לפחות. במצב דברים זה, משלא הוכח כי מפעיל מכשיר הדראגר הפעילו בהתאם לנוהלי ההפעלה, החלטתי כי לא ניתן להסתמך על ממצאי הבדיקה לצורך הוכחת רמת השכרות של הנאשם, כפי שיוחסה לו בכתב האישום. אמנם, ניתן להוכיח שכרות גם באמצעים אחרים, לא מדעיים, בהסתמך על מאפייני שכרות שנצפו אצל הנאשם. בענייננו, מטופס בדיקת המאפיינים שנערך לנאשם (נ/1) עולה, כי הנאשם עמד בכל מבחני הביצוע, עמידתו היתה יציבה, הליכתו רגילה והוא לא החטיא בהבאת אצבע לאף. הממצאים היחידים שנמצאו היו ריח אלכוהול, הופעה "מרושלת", התנהגות "רדומה" והמצאות בקבוק בירה פתוח במתקן תפיסת שתיה ליד הנהג. עורך הדו"ח נ/1, העד כליף אוחיון, לא הסביר למה התכוון כשכתב "הופעה מרושלת" או "התנהגות רדומה", למרות שבדוח נדרש פירוט של הדברים. העד גם לא זכר באיזה בקבוק בירה מדובר, האם היה מלא או ריק, והוא אף לא תפס אותו כמוצג. יתרה מכך, מכיוון שמעדות העד שלומי כהן עולה כי ברכב ישבו 3 אנשים נוספים, תמוה כי הנאשם או שאר הנוכחים ברכב לא נחקרו אודות בקבוק הבירה, כך שלא הובאה בפניי כל ראיה הקושרת את הבקבוק לנאשם דווקא. לאור כל האמור לעיל, לאור הכשלים במילוי דוח בדיקת המאפיינים, ולאור הבדיקות בהן הצליח הנאשם, המכרסמות בטענה שהנאשם היה שיכור, אינני סבורה כי די בריח של אלכוהול כדי להרשיע אדם בעבירה של נהיגה בשכרות, או אפילו בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים. לאור כל האמור לעיל, החלטתי, כאמור, לזכות את הנאשם מחמת הספק מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום. משפט תעבורהשכרות