קראו דוגמא מהפסיקה בנושא שבר בעצם האף בתאונת דרכים: תביעה לפיצוי לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975 - המחלוקת על הנזק בלבד. 1. התובע יליד 16.8.84, בן 23 ביום התאונה. כיום בן 29. התובע נפצע בתאונת דרכים מיום 30.9.07. כתוצאה מהתאונה נגרמו לו חבלות ושברים בעצם באף ובמרפק יד ימין [דומיננטית]. 2. התובע אושפז למשך 3 ימים בבית חולים תל השומר במהלכם טופל שמרנית, בוצעו תפרים בפנים והוא שוחרר עם מתלה ליד, המלצות לשימוש בצווארון עד לביצוע CT ומנוחה למשך שבועיים. בדיקות CT לא העלו ממצא אורטופדי. התפרים הוסרו לאחר כ - 5 ימים. לאחר מכן עבר טיפולי פיזיותרפיה. הנכות הרפואית - מומחי בית המשפט 3. האורטופד ד"ר דרור מצא שלא נותרה נכות בתחומו. הגם שבסיכום מחלה נכתבה אבחנה של שבר ברדיוס, היא לא התגלתה בבדיקות ה CT. ד"ר דרור לא התייחס לעניין אי כושר במהלך תקופת ההחלמה. 4. מומחה א.א.ג, ד"ר בן טובים העמיד את נכותו של התובע בשיעור של 5% עקב סטייה במחיצת האף ו - 5% נוספים נכות אסתטית עקב צלקות פנים וצוואר. הסטייה באף גורמת לחסימת הנשימה האפית מצד שמאל בלבד ובאופן מינורי. חסימה זו ברת תיקון כירורגי. במידה וינותח, הנכות לעיל זמנית ויש לקבוע לאחר מכן האם ובאיזו מידה נותרה נכות צמיתה. 5. ד"ר בן טובים לא פירט את סיכויי ההצלחה של הניתוח, התובע לא נותח עד כה. הוא לא נחקר על עמדתו ביחס לניתוח. על פי הפסיקה, הנתבעת היא זו שצריכה לשאת בנטל לשכנע שהתובע לא פעל להקטנת נזק [ע"א 252/86 גולדפרב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פד"י מה [4] 45, 54]. הנתבעת לא טענה כך. יוצא שהנכות ה"זמנית" הינה גם הנכות הצמיתה. אי כושר זמני 6. הרופאים המטפלים אישרו לתובע חופשות מחלה למשך חודשיים וחצי. מאחר ומומחי בית המשפט לא התייחסו לכך, לא התבקשו על ידי הצדדים להתייחס לכך ובהיעדר טענה ספציפית לגבי אמינותם, אני מקבלת את האישורים כראיה וקובעת שתקופת אי הכושר הינה בת חודשיים וחצי. היסטוריית תעסוקה 7. התובע עלה ארצה בשנת 2007 בהיותו כבן 23 וזמן קצר לאחר מכן נפגע בתאונה. עד לתאונה עבד כמחסנאי ברשת סטימצקי והשתכר, מה שהצריך ממנו להרים משאות כבדים. שכרו לאחר ניכוי מס כחוק ובנתוני היום - 8,200 ₪. 8. ב - 13.11.08, לאחר התאונה, התגייס לצה"ל כחייל בודד עם פרופיל מלא ושירת בגולני. הוא השתחרר לאחר שירות מקוצר באוגוסט 2010. 9. באוקטובר 2010 החל לעבוד בחברת בטיחות בתנועה בע"מ ועסק בין היתר בהתקנת שלטי חוצות. שכרו בערכי היום ולאחר ניכוי מס כחוק, עומד על כ - 7,000 ₪. 8. כך עבד עד אשר בחודש אפריל 2013 פחת שכרו ל - 4,740 ₪. מעדותו היום עולה שבחודש זה ובעת שהרים שלט כבד, "נתפס" לו הגב ["תאונת עבודה"] המעביד דרש ממנו לעבוד שעות נוספות עד לסיום מטלותיו וכאשר לא עמד בכך, הפסיק את עבודתו. המעביד סירב לתת בידו טופס בל/ 250 למל"ל. מאז ועד היום נסמכת משפחתו של התובע על השתכרותה של אשתו. התובע אינו עובד מאז בעבודה כלשהי. 9. על אף סירובו של המעביד לתת בידו את הטופס, הכיר המל"ל בתאונת עבודה ושילם לו דמי פגיעה. התובע הגיש תביעה להכרה בנכות מעבודה, אך המל"ל טרם קבע נכות. הפסדי השתכרות לעבר 10. אי כושר לאחר התאונה - התובע לא עבד משך חודשיים וחצי באישור רופאיו. נוכח פגיעותיו ניתן להעריך שאכן בתקופה זו היה נתון לאי כושר מלא. בתקופה זו לא שולם לו שכר. הפסדו עומד על 7,000 ₪ X 2.5 חודשים = 17,500 ₪. 11. מאז ועד היום - התובע שירת בגולני, יחידה המצריכה כושר פיסי וגופני מירבי. אין בידיו אישורים רפואיים המצביעים על פגיעה בכושרו. לאחר שחרורו עבד בהתקנת שלטים, מה שמצריך על פניו כושר פיסי משמעותי ומכל מקום לא הוכיח גריעה בכושר זה, או קשר סיבתי בין נכות א.א.ג. לגריעה, אפילו הוכחה. 12. אין קשר בין הגריעה משכרו והפסקת עבודתו בחברת השלטים לבין פגיעותיו בתאונה. התובע לא הוכיח הפסדי השתכרות נוספים. עזרת הזולת לעבר 13. התובע טען שלאחר ועקב התאונה נאלץ להיזקק לעזרת חברים ועבר להתגורר אצלם למשך מספר חודשים. התובע לא זימן אותם לעדות. בהיותו של התובע עולה חדש בודד בארץ ובהינתן מגבלותיו בתקופת אי הכושר, מצאתי שהתובע הוכיח צורך בעזרה, ממילא לא היה בידיו להתפרנס ולהתמודד לבדו עם מצבו הרפואי והפיסי. אני פוסקת לו על דרך האומדן 2,000 ₪. הוצאות לעבר 14. התובע הגיש קבלות על סכומים מזעריים. מרבית הוצאותיו מכוסות במסגרת "סל בריאות". אני פוסקת לו על דרך האומדן 500 ₪. הפסדי השתכרות לעתיד 15. נכותו הרפואית של התובע ומגבלותיו מסתכמות בחסימה מינורית של נשימה אפית מצד שמאל. ראינו שמגבלה זו לא מנעה ממנו לשרת ביחידה מובחרת ולעבוד לאחר שחרורו ועד אפריל 2013 בעבודה פיסית. כושר עבודתו זה פחת או פסק עקב תאונת העבודה וללא קשר עם מגבלות הנשימה. הצלקת ודאי אינה נושאת השלכות תפקודיות. 16. מאידך לפני התובע שנות עבודה ארוכות, כ - 39, עד הגיעו לגיל 67. התובע אינו עובד כיום ללא קשר לתאונה, אך אין לשלול השלכות של מגבלותיו, כאשר עליו להתחרות בשוק העבודה אגרסיבי וכאשר לא מובטח לו מקום עבודה. אני פוסקת לו סכום גלובאלי של 25,000 ₪. 17. לסכום זה יש להוסיף גריעה בזכויות סוציאליות בשיעור של 7% = 1,750 ₪. הוצאות ועזרה בעתיד 18. אין כיום ולו נתון אחד המצביע על צרכים אלו. איני פוסקת סכום נוסף. נזק לא ממוני 19. הנתבעת עומדת על חישוב הסכום לפי נכות משוקללת של 9.75%. דעתי שונה. בנסיבות העניין יש לפסוק לתובע את הסכום המקסימאלי כמשמעו בתקנה 2 [ב] לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים [חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון] תשל"ו - 1976. חישוב זה אינו מאפשר להביא בחשבון ימי אשפוז. אני פוסקת לתובע 17,500 ₪. סה"כ - 64,250 ₪. ניכויים 20. הנתבעת עותרת לנכות את שכר טרחתו של ד"ר דרור בו נשאה כמימון ביניים. זאת משום שלא קבע לתובע נכות צמיתה. איני מקבלת את הטענה. התובע סבל מפגיעות אורטופדיות מובהקות. הדרך היחידה שהייתה פתוחה לפניו, להוכחת נכות בתחום זה, הייתה באמצעות מומחה בית המשפט. ד"ר דרור, אפילו לא קבע נכויות זמניות, תיאר את סבלו של התובע ואת הטיפולים שעבר בעקבות התאונה. הוא לא שלל אי כושר בסמוך לאחר התאונה. אין מקום לנכות שכר טרחתו של ד"ר דרור. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע 64,250 ₪ + שכ"ט עו"ד בסך 9,860 ₪ [כולל מע"מ] + הוצאות משפט בסך 1,000 ₪. הסכומים צמודים למדד ונושאים ריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. אףתאונת דרכיםשבר