קראו דוגמא מהפסיקה בנושא דרגת אי כושר 60%: 1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה לעררים מיום 25.7.2013 אשר קבעה למערער דרגת אי כושר בשיעור 60% החל מיום 1.7.2013. ביום 28.10.2013 התקיים דיון, אך הצדדים לא הצליחו להגיע להבנות. 2. להלן עיקר טיעוני ב"כ המערער: א. לא ברור מה השינוי שחל במצבו הרפואי של המערער ממועד התכנסות הוועדה הרפואית מיום 18.2.2013 לבין המועד בו התכנסה הוועדה הרפואית אשר קבעה למערער נכות רפואית צמיתה באותו שיעור ומה הביא לשינוי בקביעת דרגת אי הכושר. ב. הוועדה לא נתנה את דעתה למכלול ליקויי המערער כפי שפורטו בחוות הדעת של הרופא התעסוקתי ד"ר שלמה משה מיום 16.1.2012 ובחוות הדעת של פרופ' ברוק מיום 13.6.2012. וכן בחוות הדעת של הרופא התעסוקתי ד"ר יבגני לייקין מיום 7.1.2013. ג. לא ברור למה התכוונה הוועדה, בשים לב לליקויים מהם סובל המערער, עת קבעה כי הוא מסוגל לבצע עבודות חרושת קלה בהיקף חלקי. ד. יש להחזיר את עניינו של המערער לוועדה בהרכב חדש מאחר ונראה כי הוועדה נעולה על דעתה. 3. להלן עיקר טיעוני ב"כ המשיב: א. קביעתה הקודמת של הוועדה התבססה על נכויות זמניות שחלפו. ב. לא חלה החמרה במצבו של המערער. הוועדה התייחסה לתפקודו של המערער ולא נפל פגם כלשהו בהחלטתה. ג. הוועדה התייחסה לחוות הדעת של ד"ר שלמה משה והייתה מודעת להגבלות המקצועיות שפורטו בחוות הדעת. הן הוועדה והן ד"ר משה שלמה הגיעו למסקנה סופית זהה והיא שהמערער איננו מסוגל לשוב לעבודתו כמכשירן תעשייתי. ד. לא נפלה טעות משפטית כלשהי בהחלטת הוועדה. 4. החלטת הוועדה - דיון ומסקנות: א. המערער הופיע בפני הוועדה, טען כי אין ביכולתו לבצע עבודה כשלהי. במסגרת קביעתה ציינה הוועדה כדלקמן: "התובע בן 61 אובחן כסובל מדום נשימה בשינה, פסוריאזיס, מחלת לב, הגבלה ע.ש. מותני, עודף משקל, בקע סרעפתי, חוסר שיניים, בקע טבורי, איזופביטוס, טנטון, סה"כ 78%. בהופעתו בפני הוועדה מוסר כי מצבו הרפואי בכלל אינו מאפשר לו לעבוד כלל. לאור בחינת ההגבלות הנובעות מהליקויים ובהתייחס לכך שהתובע עבר ניתוח בליבו ובעקבותיו חלה הטבה מה, הרי התובע אכן מוגבל לביצוע עבודות פיזיות, הרמת משאות כבדים, עבודות במקומות גבוהים ונהיגה. יחד עם זאת אין מניעה שהתובע ישתלב בעבודה חלקית, בעבודות קלות חרושתיות מקצועיות או מקצועיות למחצה. באשר לחוות הדעת שבתיק, הוועדה עיינה בחוות דעתו של פרופ' ברוק, מומחה למחלות פנימיות מ- 13.6.12 ושל ד"ר שלמה משה, רופא תעסוקתי מ- 16.1.12 ואינה מקבלת את מסקנותיהם לגבי כושרו לעבוד. הוועדה בדעה כי לא מסוגל לחזור לעבודתו הקודמת כמכשירן, אולם יכול להשתלב בעבודות קלות מקצועיות או מקצועיות למחצה בתחום חרושת קלה בהיקף חלקי כפי שמופיע ומפורט לעיל. במצב זה ניתן לראות בדרגת אי כושר חלקית כמשקפת נאמנה את כושר עבודתו. לכך יש להוסיף שהועדה מודעת לאחוזי הליקוי בשיעור 78%, אולם לעניין זה אין התאמה והלימה בין אחוזי הליקוי הרפואיים לבין דרגת אי הכושר אשר מתייחסת לתפקודו. לאור האמור לעיל הערעור נדחה". ב. עינינו הרואות כי הוועדה הייתה מודעת לליקויים מהם סובל המערער וכן לדרגת הנכות שנקבעה לו. טענת המערער שכביכול הוועדה הייתה מחויבת לקבוע דרגת אי כושר בשיעור של 100% לאור העובדה כי נקבעה לו בעבר דרגת אי כושר זמנית בשיעור זה עד ליום 30.6.2013 על בסיס אותה נכות רפואית, דינה להידחות. מעיון מפרוטוקול הוועדה הרפואית מיום 11.10.2010 עולה כי למערער נקבעו נכויות זמניות שונות בגין מחלת לב אסכמית, וכן נקבעה למערער נכות זמנית בשיעור 30% בגין מחלת פסוריאזיס. הנכויות היו זמניות בלבד. לפיכך, קביעת דרגת אי כושר זמנית בשיעור 100% הייתה מבוססת על דרגת נכות רפואית זמנית בלבד. ג. הוועדה אשר עמדה בפניה חוות דעת של פרופ' ברוק וד"ר שלמה משה, קבעה כי אינה מקבלת את האמור בחוות דעת אלה מבלי שהתייחסה לאמור בהם בצורה מנומקת. יש לציין כי ד"ר שלמה משה פירט במסגרת חוות הדעת את תלונותיו הרפואיות של המערער והתמקד במגבלות הנובעות ממחלות אלה והגיע, בסופו של דבר, למסקנה כי המערער "אינו כשיר למעשה לשום עיסוק". נימוקי חוות הדעת של ד"ר שלמה משה, מומחה ברפואה תעסוקתית, כלל אל זכו להתייחסותה של הוועדה. קביעת הוועדה כי אינה מקבלת את מסקנותיו של ד"ר משה מבלי לנמק את הסיבות לכך, איננה מתיישבת עם ההלכה הפסוקה המחייבת וועדה להתייחס בצורה מנומקת לחוות דעת המונחת בפניה. ד. למערער, כאמור נקבעה נכות רפואית בשיעור של 78%. על פי ההלכה הפסוקה דרגת הנכות הרפואית מבטאת דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד. מתוך נקודת מוצא זו הוועדה מחויבת לקבוע את דרגת אי הכושר לפי נסיבותיו האישיות של המבוטח כגון: היכולת לחזור לעבודתו הקודמת, גיל, השכלה ויכולת אינטלקטואלית ופיזית. [(ראו עב"ל 327/03 מוהרה - המוסד לביטוח לאומי (פס"ד מיום 15.4.2004)]. במקרה דנן, הוועדה הייתה מחויבת להסביר מהן הנסיבות האישיות של המערער אשר הצדיקו את הסטייה מאחוזי הנכות הרפאית שנקבעו. אומנם הוועדה קבעה כי הייתה מודעת לאחוזי הליקוי הרפואי וציינה כי "אין התאמה והלימה" בין אחוזי הניכויים הרפואיים לבין דרגת אי הכושר, אך לא נימקה את קביעתה. ה. מכל האמור לעיל עולה כי הוועדה לא נימקה מדוע אינה מקבלת את האמור בחוות הדעת של פרופ' ברוק ושל ד"ר שלמה משה לגבי כושרו של המערער לעבוד. כמו כן, מעיון כאמור בפרוטוקול לא ברור אם הוועדה הייתה מודעת להלכה הפסוקה הקובעת כי דרגת הנכות הרפואית מבטאת דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד, שכן במסגרת החלטת הוועדה לא ניתן לדעת אם הוועדה לקחה במסגרת מכלול שיקוליה את השכלתו ויכולתו האינטלקטואלית והפיזית של המערער, עת קבעה את דרגת אי הכושר. 5. לסיכום לאור כל האמור לעיל, הנני מורה בזאת, על החזרת עניינו של המערער לוועדה באותו הרכב, משלא השתכנעתי כי הוועדה נעולה על דעתה, כדי שתפעל כדלקמן: א. תעיין שוב בחוות הדעת של ד"ר שלמה משה ושל פרופ' ברוק ותנמק מדוע אינה מקבלת את מסקנותיהם בכל הקשור לכושרו של המערער לעבוד. ב. תבחן את דרגת אי הכושר מחדש תוך מתן דגש על נסיבותיו האישיות של המערער כגון אי יכולתו לחזור לעבודתו הקודמת, גילו, השכלתו ויכולתו האינטלקטואלית והפיזית ותקבע אם אין בשיקולים אלה כדי להביא לשינוי בקביעתה. תשומת לב הוועדה להלכה הפסוקה כי נקודת המוצא היא שהנכות הרפואית מבטאת דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד. החלטת הוועדה תהיה מנומקת וברורה. בנסיבות העניין, המשיב ישלם למערער הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,000 ₪, וזאת בתוך 30 יום מהיום, אחרת סך זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד יום התשלום בפועל. 6. כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום קבלתו. אי כושר עבודה