קראו דוגמא מהפסיקה בנושא גרסאות סותרות לתאונת דרכים: רקע וצדדים התביעה הוגשה בשל נזק משמעותי לרכב התובע, שנגרם לטענתו בתאונת דרכים מיום 13.01.13 בראשון לציון. התובע טען כי פנה שמאלה בנתיב הימני מבין שני הנתיבים הפונים מרח' הכרמל לרח' הרצל, ולאחר שהשלים את הפנייה, הגיח מימינו רכב הנתבע, שהיה בעצירה באזור חניה, "חתך" את נתיב התחבורה הציבורית מימין התובע ופגע בצידו הימני של רכב התובע. הנתבע מאידך טען כי הגיע - כמו התובע - מרח' הכרמל ופנה שמאלה לרחוב הרצל, לא היה בעצירה ולא היה בנתיב הימני, אלא נסע בנתיב האמצעי כאשר בכוונתו לפנות ימינה בפניה הקרובה, על מנת להגיע לקניון רוטשילד. לטענת הנתבע, התובע הוא שסטה באופן חד מהנתיב השמאלי לתוך נתיב נסיעתו, גרם לתאונה. בדיון שנערך העידו הצדדים ועד מטעם הנתבע, שני הצדדים שרטטו את מקום התאונה ואופן התרחשותה לטענתם, והוגשו תמונות נזק של שני כלי הרכב המעורבים. דיון והכרעה 5. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, התנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, יש לדעתי לדחות את התביעה, הכל כפי שיפורט להלן. 6. אמנם, התביעה מתבררת בבית המשפט לתביעות קטנות בו ישנה גמישות בסדרי הדין, אולם גם בהליך זה חל על התובע נטל השכנוע, הוא החובה להוכיח את תביעתו, על פי הדרישה לפיה "המוציא מחברו עליו הראיה". הפסיקה קבעה לא פעם כי תובע שאינו עומד בנטל השכנוע - לא יוכל לזכות בתביעתו והיא תידחה. על מנת לזכות בתביעתו, על התובע לשכנע את בית המשפט כי הסבירות שגרסתו היא הנכונה, הינה בשיעור של 51% לפחות. מכאן, כי מקום בו ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי גרסאות סותרות שמעלים הצדדים הן שקולות, הרי שהתובע לא עמד בנטל המוטל עליו ולפיכך תידחה תביעתו. 7. במקרה דנן, התובע לא הצליח להרים את הנטל המוטל עליו, להוכיח כי גרסתו עדיפה על גרסת הנתבע, לפיה לא היה בחניה בצד ימין אלא בנסיעה בנתיב האמצעי ברחוב הרצל - ולפני פניה ימינה לכיוון קניון רוטשילד. אם היה צריך לקבוע העדפה של גרסה אחת על פני האחרת, הרי שבמקרה דנן יש עדיפות מסויימת לגרסת הנתבע, בשל אלה: ראשית, עדות העד תמכה באופן מלא בעדות הנתבע. מדובר בעד שהוא חייל המשרת עם הנתבע, הוא אינו קרוב משפחה שלו ואין לו כל עניין בתוצאות הדיון. אין כל סיבה לסברה כי העד אינו אובייקטיבי בנסיבות העניין. שנית, מאחר והשתכנעתי כי הנתבע היה בדרכו לקניון רוטשילד והיה בכוונתו לפנות ימינה בסמוך לאחר נקודת אירוע התאונה, אין לנתבע כל סיבה לסטייה שלו (כטענת התובע) באופן חד לתוך הנתיב האמצעי כפי שטוען התובע - שכן הפניה ימינה בסמוך לאחר מכן צריכה להיעשות מהנתיב הימני, ולא מתוך האמצעי. שלישית, התובע טען כי היה בדרכו לרחובות, ולפיכך ולפי גרסה זו, ניתן היה לצפות כי לאחר התאונה, היה עוצר בצד ימין של רחוב הרצל, מעט קדימה במידת הצורך כדי להחליף פרטים עם הנתבע. בפועל - לפי העדויות הן של הנתבע והן של העד מטעמו -התובע עצר לרגע קט באמצע רחוב הרצל, ולאחר מכן נכנס לרכבו, המשיך בנסיעה ופנה ימינה, שם עצר את רכבו כדי להחליף פרטים. פניה זו של התובע ימינה כדי לעצור להחליף פרטים אינה ברורה כלל, כאשר הוא בדרכו ישר ואין סיבה לסטייה מנתיב הנסיעה כאשר ניתן לעצור בצד ימין של הדרך. ניתן להסביר נסיעה זו ופניה ימינה של התובע רק במידה ונקבע כי זה היה מסלול נסיעתו המתוכנן - ומכאן ניתן גם להסביר את סטייתו מהנתיב השמאלי לימני - כדי להמשיך לאחר מכן ולעבור לנתיב הימני, ומשם לפנות ימינה. 8. הנזקים: למעשה, לאחר שנקבע שהתביעה נדחית מחמת אי עמידתו של התובע בנטל השכנוע, אין צורך לדון בנזקים, אך למעלה מן הצורך מצאתי לנכון להעיר מספר הערות בעניין זה: א. אין חולק שברכב התובע היו שריטות בפינה הימנית של המגן הקדמי, שאינן קשורות לתאונה נשוא התביעה - ואף לא נזכרו בחוות דעת השמאי מטעמו. ב. הנזק שנגרם ברכב הנתבע הוא בפינה השמאלית של הפגוש הקדמי, מתחת למלוא גובה הצמיג. בשל מיקום הנזק כאמור, לא ניתן להסביר את הנזק שנגרם למראת הצד הימני ברכב התובע, שנפגע גם מאחור (שריטות) וגם בצד הזכוכית, שנשברה. הנזק למראה נכלל בחוות דעת השמאי. ג. הכיסוי של הגלגל הימיני אחורי ברכב התובע לא ניזוק כלל ואין בו כל סימן - למרות השריטות בחלק התחתון של צידו הימני של הרכב, כן לפני הגלגל והן לאחריו. לו השריטות כולן היו נגרמות בתאונה, היה צריך להישאר סימון על כיסוי הגלגל, שנמצא באמצע ובמהלך מיקומי השריטות האמורות. בשל כך, נראה כי השריטות - לכל הפחות בחלק שנמצא מאחורי הגלגל, לא נגרמו בתאונה זו, למרות שנזקים אלה נכללו בחוות דעת שמאי התובע שצורפה לכתב התביעה. מסקנה זו משליכה על קבלת הטענה כי השריטות באותו גובה, גם לאורך כל הדלת האחורית, נגרמו בתאונה זו. ממקבץ האמור לעיל עולה, כי רכב התובע היה מעורב בתאונה או תאונות נוספות, שבהן נגרמו השריטות שאינן קשורות לתאונה דנן: הן בחלק שמאחורי הגלגל האחורי, והן באותו גובה במגן הקדמי, והנזק למראה הימנית. 9. לפיכך, וגם אלמלא קביעתי בשאלת האחריות, לא ניתן היה לקבל את התביעה, בהעדר כל אפשרות להפריד בין הנזקים בחוות דעת השמאי הנובעים מהתאונה דנן, לבין אלה שנגרמו באירועים אחרים. סוף דבר 10. התביעה נדחית. התובע ישלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות משפט בסך 250 ₪ (ובסה"כ 750 ₪) בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין אצל הנתבע, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד. גרסאות סותרותתאונת דרכיםגרסאות לתאונה