## סוג התביעה: ## ___ ## הסעד המבוקש: ## ___ ## אגרה: ## ___ ## האם קיים הליך נוסף בבית משפט או בבית דין, בקשר למסכת עובדתית דומה שהתובע הוא צד לו או היה צד לו? ## ___[לא] א. תיאור של בעלי הדין התובע: רונן בירן, ת.ז _________, מרחוב _________, באר שבע. הנתבע 1: "הלילה שלך" בע"מ, ח.פ _________, מרחוב _________, תל אביב. הבעלים של המועדון. הנתבע 2: יניב מאור, ת.ז _________, מרחוב _________, תל אביב. עובד במועדון "הלילה שלך" בע"מ. ב. הסעד המבוקש 1. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע פיצויים בסך 50,000 ש"ח בגין נזקים לא ממוניים שנגרמו לו כתוצאה מהאפליה האסורה, לרבות עוגמת נפש, השפלה, פגיעה בכבוד ובשם הטוב. 2. כבוד בית המשפט מתבקש ליתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים להפלות מבקרים בכניסה למועדון "הלילה שלך" בע"מ, מכל סיבה שהיא, לרבות על בסיס מוצא, גוון עור או חזות חיצונית. 3. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בתוספת מע"מ. ג. העובדות הנחוצות לביסוסה של עילת התביעה ומתי נולדה 4. ביום 9.10.2009, סורבה כניסתו של התובע למועדון "הלילה שלך" בע"מ בתל אביב, אשר בבעלות הנתבע 1 ובו עובד הנתבע 2. 5. סירוב הכניסה נעשה, לטענת התובע, בשל חזותו המזרחית וגון עורו הכהה, מה שמהווה הפליה אסורה בהתאם לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א-2000. 6. התובע הגיע למועדון בסביבות השעה 23:00, יחד עם חברו דני ששון, וביקש מהנתבע 2, שעמד בכניסה, להיכנס. 7. הנתבע 2 סירב לאפשר את כניסתם של התובע ושל חברו, תוך שהוא מאפשר כניסתם של בליינים אחרים שהגיעו אחריהם. 8. כאשר התובע ביקש מהנתבע 2 הסבר לסירוב, הנתבע 2 טען שהערב הוא "למוזמנים בלבד", טענה שהתבררה כשקרית, שכן חבר של התובע, יאיר גולדמן, נכנס למועדון דקות ספורות לאחר מכן, למרות שלא היה מוזמן. 9. עילת התביעה נולדה ביום 9.10.2009, עת סורבה כניסתו של התובע למועדון "הלילה שלך" בע"מ. ד. העובדות המקנות סמכות לבית המשפט 10. הסמכות המקומית נתונה לבית משפט זה, שכן מקום ביצוע מעשה האפליה, קרי סירוב הכניסה למועדון, הוא בתל אביב, אשר נמצאת בתחום שיפוטו של בית משפט זה. 11. הסמכות העניינית נתונה לבית משפט זה, שכן סכום התביעה עולה על הסכום המקסימלי המצוי בסמכותו של בית משפט לתביעות קטנות. ה. פירוט הטענות ## קיומה של אפליה אסורה על פי חוק איסור הפליה ## 12. התובע טוען כי סירוב הכניסה למועדון "הלילה שלך" בע"מ מהווה אפליה אסורה על פי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א-2000, שכן הסירוב נעשה בשל חזותו המזרחית וגון עורו הכהה, שהם מאפיינים המוגנים על פי החוק. 13. הנתבעים הפרו את הוראות החוק בכך שמנעו מהתובע את הזכות לשוויון בכניסה למקום ציבורי, ללא כל הצדקה עניינית או רלוונטית, ובכך פגעו בזכותו החוקתית לכבוד ולשוויון, שהם ערכי יסוד במשפט הישראלי. 14. התובע טוען כי הנתבעים הפלו אותו לרעה ביחס לאחרים, שכן בעוד שכניסתו סורבה, הותרה כניסתם של בליינים אחרים שהגיעו אחריו, ללא כל הסבר סביר או הגיוני, מלבד אפליה פסולה על בסיס חזות חיצונית. 15. הנתבעים לא הציגו כל ראיה או הסבר משכנע מדוע סורבה כניסתו של התובע, מלבד הטענה השקרית שהערב הוא "למוזמנים בלבד", טענה שהוכחשה על ידי כניסתו של חבר התובע, יאיר גולדמן, שלא היה מוזמן. 16. התובע טוען כי התנהלות הנתבעים מעידה על מדיניות אפליה פסולה במועדון "הלילה שלך" בע"מ, שמטרתה למנוע כניסתם של אנשים בעלי חזות מזרחית וגון עור כהה, ובכך לפגוע בזכותם לשוויון ולכבוד. ## הפרת חובת ההוכחה על ידי הנתבעים ## 17. לאחר שהתובע הוכיח כי סורבה כניסתו למועדון בעוד שאחרים הוכנסו, הנטל עבר לנתבעים להוכיח כי הסירוב לא נעשה מטעמי אפליה, אלא מטעמים ענייניים ולגיטימיים, כגון תפוסה מלאה או חשש לביטחון הציבור. 18. הנתבעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם, שכן לא הציגו כל ראיה משכנעת או אובייקטיבית לכך שהמועדון היה בתפוסה מלאה בעת שהתובע ביקש להיכנס, או שהתובע היווה סכנה לביטחון הציבור. 19. הנתבעים נמנעו מלהציג את קלטות האבטחה של המועדון, שיכלו לשפוך אור על האירועים שהתרחשו בכניסה, ובכך יש לזקוף לחובתם את אי הצגת הראיות, שכן חזקה על בעל דין שנמנע מלהציג ראיה שהיא לרעתו. 20. עדותם של הנתבעים הייתה בלתי מהימנה ומתחמקת, וניסתה להסתיר את האמת על מדיניות האפליה הנהוגה במועדון, ובכך יש לחזק את טענות התובע בדבר קיומה של אפליה אסורה. 21. הנתבעים לא הציגו כל הסבר סביר או הגיוני מדוע סורבה כניסתו של התובע, מלבד הטענה השקרית שהערב הוא "למוזמנים בלבד", טענה שהוכחשה על ידי כניסתו של חבר התובע, יאיר גולדמן, שלא היה מוזמן. ## קיומו של קשר סיבתי בין האפליה לנזקי התובע ## 22. כתוצאה מהאפליה האסורה שחווה התובע, הוא סבל מנזקים לא ממוניים משמעותיים, לרבות עוגמת נפש, השפלה, פגיעה בכבוד ובשם הטוב, תחושת תסכול ואכזבה, ופגיעה בדימוי העצמי. 23. האפליה גרמה לתובע להרגיש מושפל וחסר אונים, שכן הוא נתקל ביחס משפיל ומפלה רק בשל חזותו החיצונית, דבר שפגע בתחושת השייכות שלו לחברה הישראלית. 24. התובע נאלץ להתמודד עם תחושות קשות של כעס, תסכול ועלבון, שכן הוא לא הבין מדוע סורבה כניסתו למועדון, בעוד שאחרים הוכנסו, דבר שגרם לו להרגיש דחוי ומופלה לרעה. 25. האפליה פגעה בשמו הטוב של התובע, שכן הוא נתפס בעיני אחרים כמי שאינו רצוי במועדון, דבר שגרם לו למבוכה ולתחושת אי נוחות. 26. הנזקים שנגרמו לתובע הם תוצאה ישירה ובלתי נמנעת של האפליה האסורה שחווה, ולכן הנתבעים חייבים לפצות אותו בגין נזקים אלו. ## חובת הזהירות של הנתבעים כלפי התובע ## 27. הנתבעים חבים חובת זהירות כלפי התובע, כמו כל מבקר אחר במועדון, לדאוג לשלומו ולכבודו, ולמנוע כל אפליה או פגיעה בזכויותיו. 28. הנתבעים הפרו את חובת הזהירות המוטלת עליהם בכך שמנעו מהתובע את הזכות לשוויון בכניסה למועדון, ללא כל הצדקה עניינית או רלוונטית, ובכך פגעו בזכותו החוקתית לכבוד ולשוויון. 29. הנתבעים התרשלו בכך שלא פיקחו על עובדיהם, ובפרט על הנתבע 2, כדי לוודא שהם אינם מפלים מבקרים בכניסה למועדון, ובכך אפשרו את האפליה האסורה שחווה התובע. 30. הנתבעים לא נקטו בכל אמצעי הזהירות הסבירים כדי למנוע את האפליה, כגון הדרכת עובדים, קביעת נהלים ברורים, ופיקוח על יישומם, ובכך הפרו את חובת הזהירות המוטלת עליהם. 31. כתוצאה מהפרת חובת הזהירות של הנתבעים, נגרמו לתובע נזקים לא ממוניים משמעותיים, ולכן הנתבעים חייבים לפצות אותו בגין נזקים אלו. ## אחריותם השילוחית של הנתבעים למעשי הנתבע 2 ## 32. הנתבע 1, כבעלים של המועדון, אחראי באופן שילוחי למעשיו של הנתבע 2, שהיה עובד שלו בעת ביצוע מעשה האפליה. 33. הנתבע 2 פעל במסגרת תפקידו כעובד המועדון, ובשם המועדון, כאשר סירב לאפשר את כניסתו של התובע, ולכן יש לראות במעשיו כמעשים של המועדון עצמו. 34. הנתבע 1 לא פיקח כראוי על עובדיו, ובפרט על הנתבע 2, כדי לוודא שהם אינם מפלים מבקרים בכניסה למועדון, ובכך אפשר את האפליה האסורה שחווה התובע. 35. הנתבע 1 לא נקט בכל אמצעי הזהירות הסבירים כדי למנוע את האפליה, כגון הדרכת עובדים, קביעת נהלים ברורים, ופיקוח על יישומם, ובכך הפר את חובתו לפקח על עובדיו. 36. כתוצאה מאחריותו השילוחית של הנתבע 1, הוא חייב לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה ממעשי האפליה של הנתבע 2. ## חוסר תום לב מצד הנתבעים ## 37. הנתבעים פעלו בחוסר תום לב מובהק כאשר סירבו לאפשר את כניסתו של התובע למועדון, תוך שהם מסתירים את הסיבה האמיתית לסירוב, ומציגים טענות שקריות ומתחמקות. 38. הנתבעים ניסו להסתיר את מדיניות האפליה הנהוגה במועדון, ובכך פעלו בחוסר תום לב כלפי התובע וכלפי הציבור הרחב. 39. הנתבעים לא שיתפו פעולה עם התובע בניסיון לברר את נסיבות האירוע, ובכך פעלו בחוסר תום לב ובניגוד לחובתם לנהוג בהגינות וביושר. 40. הנתבעים לא הציגו כל הסבר סביר או הגיוני מדוע סורבה כניסתו של התובע, מלבד הטענה השקרית שהערב הוא "למוזמנים בלבד", טענה שהוכחשה על ידי כניסתו של חבר התובע, יאיר גולדמן, שלא היה מוזמן. 41. התנהלות הנתבעים מעידה על חוסר תום לב קיצוני, ולכן יש לחייב אותם לשלם לתובע פיצויים מוגדלים בגין נזקיו. ## מדיניות האפליה הנהוגה במועדון ## 42. התובע טוען כי סירוב הכניסה למועדון אינו מקרה בודד, אלא חלק ממדיניות אפליה נהוגה במועדון, שמטרתה למנוע כניסתם של אנשים בעלי חזות מזרחית וגון עור כהה. 43. מדיניות האפליה הנהוגה במועדון פוגעת בזכותם של אנשים רבים לשוויון ולכבוד, ולכן יש לנקוט בכל האמצעים כדי למנוע את המשך קיומה. 44. הנתבעים לא הכחישו את קיומה של מדיניות האפליה, אלא ניסו להסתיר אותה, ובכך יש לחזק את טענות התובע בדבר קיומה של מדיניות פסולה. 45. התובע מבקש מבית המשפט ליתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים להפלות מבקרים בכניסה למועדון, מכל סיבה שהיא, לרבות על בסיס מוצא, גוון עור או חזות חיצונית. 46. יש להטיל על הנתבעים סנקציות משמעותיות כדי להרתיע אותם ואחרים מלנקוט במדיניות אפליה פסולה. ## חשיבות המאבק בתופעת האפליה במקומות ציבוריים ## 47. תופעת האפליה במקומות ציבוריים היא תופעה חמורה הפוגעת בזכותם של אנשים רבים לשוויון ולכבוד, ולכן יש להיאבק בה בכל האמצעים. 48. בתי המשפט צריכים להעביר מסר ברור וחד משמעי לפיו אפליה מכל סוג שהוא אינה מקובלת בחברה הישראלית, ויש להוקיע אותה בכל תוקף. 49. יש להחמיר עם מפלים ולחייב אותם לשלם פיצויים משמעותיים לנפגעי האפליה, כדי להרתיע אותם ואחרים מלנקוט במדיניות אפליה פסולה. 50. יש להגביר את האכיפה של חוק איסור הפליה במקומות ציבוריים, ולנקוט בכל האמצעים כדי למנוע את המשך קיומה של תופעת האפליה. 51. יש לחנך את הציבור לסובלנות ולקבלת השונה, כדי ליצור חברה שוויונית וצודקת יותר. ## הנזקים הלא ממוניים שנגרמו לתובע ## 52. כתוצאה מהאפליה האסורה שחווה התובע, הוא סבל מנזקים לא ממוניים משמעותיים, לרבות עוגמת נפש, השפלה, פגיעה בכבוד ובשם הטוב, תחושת תסכול ואכזבה, ופגיעה בדימוי העצמי. 53. האפליה גרמה לתובע להרגיש מושפל וחסר אונים, שכן הוא נתקל ביחס משפיל ומפלה רק בשל חזותו החיצונית, דבר שפגע בתחושת השייכות שלו לחברה הישראלית. 54. התובע נאלץ להתמודד עם תחושות קשות של כעס, תסכול ועלבון, שכן הוא לא הבין מדוע סורבה כניסתו למועדון, בעוד שאחרים הוכנסו, דבר שגרם לו להרגיש דחוי ומופלה לרעה. 55. האפליה פגעה בשמו הטוב של התובע, שכן הוא נתפס בעיני אחרים כמי שאינו רצוי במועדון, דבר שגרם לו למבוכה ולתחושת אי נוחות. 56. הנזקים שנגרמו לתובע הם תוצאה ישירה ובלתי נמנעת של האפליה האסורה שחווה, ולכן הנתבעים חייבים לפצות אותו בגין נזקים אלו. ## הצורך בהרתעה מפני מעשי אפליה עתידיים ## 57. יש להטיל על הנתבעים סנקציות משמעותיות כדי להרתיע אותם ואחרים מלנקוט במדיניות אפליה פסולה בעתיד. 58. יש להעביר מסר ברור וחד משמעי לפיו אפליה מכל סוג שהוא אינה מקובלת בחברה הישראלית, ויש להוקיע אותה בכל תוקף. 59. יש להחמיר עם מפלים ולחייב אותם לשלם פיצויים משמעותיים לנפגעי האפליה, כדי להרתיע אותם ואחרים מלנקוט במדיניות אפליה פסולה. 60. יש להגביר את האכיפה של חוק איסור הפליה במקומות ציבוריים, ולנקוט בכל האמצעים כדי למנוע את המשך קיומה של תופעת האפליה. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק לקבל את התביעה על כל חלקיה.כתב תביעהמסמכיםתל אביב