חיפוש מתקדם
קטגוריה

תחומים ראשיים

הגדרת שכר יסוד

מהי הגדרת שכר יסוד ?

בהתאם לסעיף 18 לחוק שעות עבודה ומנוחה, "שכר רגיל" לעניין סעיפים 16,17 לחוק (המפרטים את דרך חישוב גמול העבודה בשעות נוספות ובמנוחה שבועית) הוא שכר הכולל את כל התוספות שמעביד משלם לעובדו.

על סעיף זה אמר יו"ר ועדת העבודה של הכנסת, בהביאו את הצעת החוק לקריאה שניה: "בסעיף 18 שהוסיפה הועדה באנו לפרש את משמעות המונח 'שכר רגיל' כשבאים לחשב את גמול עבודת השעות הנוספות או שעות המנוחה השבועית, כדי שהתשלום בעד עבודה זו יכלול את כל התוספות המשתלמות לעובד והמהוות למעשה יסוד לחישוב ערך יחידת הזמן או העבודה".

בהתאם לפסיקת בית הדין לעבודה ופסיקת בית המשפט העליון, השכר הרגיל לעניין גמול שעות נוספות משמעו, השכר המשתלם בעד השעות שקדמו לשעות הנוספות, והוא יכלול גם תוספות שהשתלמו בשעות אלו, כמו "תוספת משמרות" ו"תוספת כוננות".

להלן פסק דין בסוגיית הגדרת שכר יסוד:

פסק דין

השופטת ורדה וירט ליבנה

1. האם זכאי המשיב (להלן - העובד) לקבלת גמול בגין עבודה בשעות נוספות אצל המערערת (להלן - החברה), והאם דרך חישוב ההפרשים עבור עבודתו בשעות נוספות צריכה להיעשות בהתאם לאמור בפסק דינו של בית הדין האזורי, או בהתאם לחישובו של מי מהצדדים. אלו הן השאלות העומדת לדיון בשני הערעורים שבפנינו.

הרקע העובדתי

2. העובד שימש כנהג אוטובוס נוסעים בחברה החל מיום 20.12.94 ועד לפיטוריו ביום 30.11.01. עבודתו כללה, בעיקר, הסעות ברחבי הארץ. בדו"חות העבודה שמילא העובד פורטו הנסיעות שביצע ושעות עבודתו.

3. שיטת תשלום השכר בחברה הייתה כדלקמן:

א. עבור עבודה בין השעות 5:00 ועד 7:00 שולם תעריף בשיעור 150%.

ב. עבור 8 שעות עבודה מהשעה 7:00 ועד 15:00 שולם שכר בשיעור 100%.

ג. עבור עבודה בין השעות 15:00 ועד 19:00 שולם תעריף בשיעור 125%

ד. עבור עבודה משעה 19:00 ואילך שולם תעריף בשיעור 150%.

תחשיב שכרו של העובד לשעה נעשה על בסיס שכר יסוד מחולק ל- 200.

4. העובד הגיש תביעה לבית הדין האזורי לתשלום הפרשי שכר בגין עבודתו שעות נוספות, מבלי ששולם לו גמול על פי התעריף הקבוע בחוק שעות עבודה ומנוחה התשי"א - 1951 (להלן - חוק שעות עבודה ומנוחה או החוק).

פסק דינו של בית הדין האזורי

5. בית הדין האזורי (השופטת הדס יהלום ונציג הציבור מר לאוזון; עב 8610/02) בחן את טענות הצדדים וכלל החומר שהיה בפניו וקבע, כי דין תביעתו של העובד להתקבל. בכך, הכריע בית הדין האזורי כי על החברה לשלם לעובד הפרשים עבור עבודה בשעות נוספות, בניכוי שכר העבודה ששולם לו, וקבע את העקרונות לפיהם יש לחשב את הגמול בגין השעות הנוספות.

6. ככלל, קבע בית הדין האזורי את העקרונות הבאים:

א. בימים ובשעות בהם נרשם, כי העובד היה "לשרות המשרד", עמד העובד לרשות העבודה, ועל כן יהא זכאי לקבל תשלום עבורם.

ב. בימים בהם היו לעובד הפסקות בין הנסיעות, שאינן עולות כדי הפסקה של יום שלם, הרי שלא הוכח שיכול היה לפנות לענייניו הפרטיים בזמן שבין נסיעה לנסיעה.

ג. בימים בהם ביצע שתי נסיעות ליום, לכאורה היה פנוי לעשות לעצמו, אולם משלא הוכח מספר השעות שעבד העובד באותם ימים, נדחתה טענת הקיזוז של החברה.

ד. "שעת המתנה" שניתנה לעובד עבור שעות הנסיעה מביתו למשרד ולהיפך, היתה חלק מתנאי השכר של העובד לאורך כל תקופת עבודתו, ועל כן לא תקוזז; בחישוב הפרשי השעות הנוספות יופחת מכל יום מחצית השעה בגין הפסקה.

7. אשר לחישוב הגמול עבור עבודתו של העובד שעות נוספות, קבע בית הדין האזורי כי נפלו פגמים בשיטת החברה לחישוב השעות הנוספות. על כן, הפנה בית הדין את הצדדים לחישוב מדויק של ההפרשים להם זכאי העובד, בהתאם לחוק, והצדדים הגישו תחשיבים מטעמם.

8. בית הדין האזורי בדק את רשימות התחשיבים מטעם הצדדים, והוסיף וקבע את העקרונות הבאים בהחלטה מיום 24.11.05:

9. אין לקזז תוספת הקרויה "כלכלה" או תוספות כמו "לינת שטח" או "תוספת ערבה" מהסכומים המגיעים לעובד על פי פסק הדין, משלא הועלתה טענת הגנה בעניין זה, והוא לא נדון; מן התחשיבים יש להפחית חצי שעת הפסקה ליום, בהתאם לאמור בפסק הדין.

10. הצדדים הופנו לבצע את תחשיביהם בהתאם לעקרונות כאמור. בא כח העובד הגיש את תחשיביו המתוקנים, ובאי כוחה של החברה טענו לטעויות הקלדה (אשר תוקנו לאחר מכן על ידי בא כח העובד), ביקשו לעיין מחדש בהחלטה שלא להתיר לחברה לקזז את התוספות ששולמו לעובד והודיעו, כי הפחתת חצי שעת ההפסקה בתחשיבי העובד מיישמים נכונה את האמור בהחלטת בית הדין.

11. בית הדין האזורי דחה את הבקשה לעיין מחדש בהחלטתו, ונתן את פסק דינו הסופי ביום 26.02.06 (להלן - פסק הדין). בפסק הדין קיבל את חישוביו של העובד, כדלקמן:

12.

"א.הנתבעת תשלם לתובע הפרשים בגין שעות נוספות, בסך 61,132 ₪ (קרן) כמצויין בנספח ת/3 לתחשיבי התובע שהוגשו לתיק בית הדין ביום 12.02.06.

ב. נספח ת/3 הנ"ל מהווה חלק בלתי נפרד מפסק הדין.

ג. כל אחד מהסכומים המפורטים ב- ת/3, לפי החודשים, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהמועד שנקבע לתשלומו כחוק, ועד למועד התשלום בפועל.

ד. התשלום יבוצע לא יאוחר מחלוף 30 יום מהיום. "

13. כנגד פסק הדין והחלטות בית הדין כאמור, שקדמו לפסק הדין, הגישו הצדדים ערעור וערעור שכנגד.

טענות הצדדים בערעור

14. עיקר טענתה של החברה כנגד קביעותיו של בית הדין האזורי, היא על כך שקבע שיטת חישוב אשר לא נטענה על ידי מי מהצדדים, וזאת על אף שקבע כי העובד לא השכיל להוכיח את חישוביו.

15. עוד טוענת החברה, כי תעריף שעת העבודה של העובד צריך היה להיות מחושב על בסיס של 196 שעות עבודה ולא 186, שכן צו ההרחבה בדבר קיצור שעות העבודה במשק הוצא רק לקראת סיום תקופת עבודתו בחברה. עוד טענה, כי העובד לא ביקש לקבל גמול בגין שעות העבודה ביום שישי, ועל אף זאת פסק לו בית הדין האזורי גמול בשיעור 150%.

כנגד החלטת בית הדין הדוחה את טענת קיזוז התוספות השונות שקיבל העובד, טוענת החברה כי טענותיה אלו לא הועלו בהליך העיקרי, הואיל ודרך החישוב שקבע בית הדין בפסק דינו לא עמדה כלל לדיון לאורך ההליך.

16. בערעור שכנגד טוען העובד את הטענות הבאות: לא היה מקום להפחית את זמן ההפסקה מסך כל שעות עבודתו של העובד, מאחר וטענה זו הועלתה על ידי החברה כהרחבת חזית בסיכומיה; שיטת התשלום שנהגה בחברה נועדה לתמרץ את העובדים, בעיקר ביחס לשעות הבוקר המוקדמות (05:00 - 07:00) ועל כן אין לראות בהם שעות נוספות, כי אם תוספת קבועה בשיעור 150%; בהתאמה, יש לחשב את השכר לשעה, לצורך גמול שעות נוספות, בצירוף כל תוספות השכר שקיבל, כמו גם התוספות בשיעור 125% ו- 150%; עוד טוען העובד, כי היה על בית הדין האזורי לפסוק באשר לאופן חישוב גמול השעות הנוספות שעבד בימי שבת וחג, וקבל על כך שלא הכריע ביחס לימים בהם לא חלה הפסקה בת 8 שעות בין יום אחד למשנהו; עוד נטען לזכאותו של העובד לפיצויי הלנה בגין גמול השעות הנוספות, משלא הוכחה מחלוקת אמיתית באשר לזכאותו לגמול.

בקשות להוספת אסמכתאות

17. לאחר שהתקיים דיון לשם השלמת טיעונים בעל פה, ביקש העובד להוסיף אסמכתאות לטיעוניו (בש"א 519/07). החברה התנגדה לבקשה זו. האסמכתאות המבוקשות היו פסק דין של בית דין זה בעניין חובת מעביד לשלם לעובד זכויות מכח חוקי המגן, מבלי לוותר על זכויותיו הקוגנטיות; צו ההרחבה לקיצור שבוע העבודה שהוחל על ענף ההובלה; העמוד הרלבנטי מספר הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, לצורך הוכחת סיווגו של המעסיק בענף ההובלה; ופסיקה לעניין הסתמכות על ספר הסיווג האחיד לצורך בחינת שאלת תחולתו של צו הרחבה על ענף מסוים.

18. לאחר שעיינו בבקשה ובתגובת החברה, לא מצאנו מקום לקבלה בשלב בו הוגשה. יחד עם זאת, התייחסנו לגופו של עניין לטענותיו של העובד גם באשר לסיווגו של המעסיק בענף ההובלה, לפי ספר הסיווג האחיד, ודחינו את טענותיו בגוף הדברים, כפי שעוד יפורט.

19. בקשה נוספת להוספת אסמכתא הוגשה מטעם העובד ביום 21.10.07, ובה ביקש להתיר לו להוסיף את סעיף 14 בפסק הדין בעע 570/06 עו"ד עמוס אגרון - עו"ד זיוה כץ (מיום 14.10.07). בהוספת אסמכתא זו ביקש העובד לחזק את טענתו, כי היה מקום לראות בהפסקות כחלק משעות העבודה.

20. לאחר שעיינו בבקשה ובתגובת המשיבה, לא מצאנו מקום לקבלה בשלב בו הוגשה. יתר על כן, טענת העובד לראות בהפסקות כחלק משעות העבודה דינה להידחות, כפי שיפורט בהכרעה להלן.

דיון והכרעה

21. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים בכתב ובהשלמת טיעונם בעל פה, מוצאים אנו כי דין הערעור להידחות, באופן חלקי. כמו כן, הגענו לכלל מסקנה, כי דין הערעור שכנגד להידחות אף הוא, ברובו.

בחינת הערעור מעלה כי פסק דינו של בית הדין האזורי, בכל הנוגע לעצם זכאותו של העובד להפרשים בגין עבודה בשעות נוספות, מפורט ומנומק כראוי. פסק הדין מבוסס היטב על התשתית העובדתית שנפרשה בפניו ומסקנותיו מסתברות נכונה מתשתית זו. יחד עם זאת, נעמוד להלן על מספר נקודות הראויות להתייחסות, כפי שעלו מטענות הצדדים.

זכאותו של העובד להפרשי גמול בגין עבודה בשעות נוספות

22. העקרונות שקבע בית הדין האזורי ביחס לשיטת חישוב הגמול הראוי בגין עבודתו של העובד שעות נוספות - הם ראויים ונכונים מן הבחינה המשפטית.

לא מצאנו פגם המצדיק את התערבות ערכאת הערעור בקביעות אלו, ביניהן הקביעה, לפיה זכאי היה העובד לקבל תשלום עבור השעות בהם נרשם כי היה "לשרות המשרד". כמו גם העובדה שלא הוכחו מספר השעות שעבד בימים בהם ביצע שתי נסיעות ליום בלבד.

נכון הדבר אף ביחס ל"שעת המתנה", שהיוותה חלק מתנאי עבודתו של העובד לאורך תקופת עבודתו, ועל כן זכאי הוא לתשלום בגינה.

23. בית הדין האזורי בחן את שיטת תשלום השכר בחברה, וקבע נכונה כי מלכתחילה, אין לדחות שיטה גמישה שבחרו הצדדים לנהוג על פיה בקשר לשעות העבודה ותשלום השכר.

יחד עם זאת, מקום בו שיטת תשלום השכר איננה תואמת את הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה ובה בעת מקפחת ככלל, את העובדים - הרי שיש לתקנה באופן שיביא לכך, שאלו יזכו, לכל הפחות, בתשלום המגיע להם על פי החוק.

לפיכך, קבע בית הדין האזורי עקרונות לחישוב ההפרשים בגין עבודה בשעות נוספות, על פי אמות המידה הקבועות בחקיקת המגן.

24. הלכה למעשה, קבע בית הדין האזורי שניים אלו: מחד, קיבל את טענתו של העובד, לפיה הוא זכאי לתשלום הפרשי גמול בגין עבודה בשעות נוספות, בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה. זאת, לאור הפגמים שנפלו בשיטת תשלום השכר שהנהיגה החברה לגבי העובד, ובהתאם לעקרונות החישוב שהתווה בית הדין בהחלטתו מיום 23.06.05.

מאידך, דחה בית הדין האזורי את טענתו של העובד, לפיה יש להתייחס לתעריף שנקבע לשעות עבודתו כאל "תמריץ", וכי בחישוב ההפרשים להם הוא זכאי יילקח בחשבון התעריף הגבוה, שגילם גם את התוספת על עבודתו בשעות נוספות.

שיטת החישוב שקבע בית הדין האזורי וזכות הטיעון

25. טוענת החברה, כי קביעתו של בית הדין האזורי כאמור, כמו גם שיטת חישוב ההפרשים להם זכאי העובד, אינן עולות בקנה אחד עם טענותיהם של מי מהצדדים. כך, למרות שנדחתה גרסתו של העובד ביחס לסכומים להם הוא זכאי, קבע בית הדין שיטה שלישית, אשר לא ניתנה לגביה אפשרות להעלות טענות. טענה זו של החברה איננה מקובלת עלינו, ודינה להידחות.

26. בית הדין לא יהא כפוף לטענותיהם המשפטיות של הצדדים, ורשאי הוא לקבוע את המסגרת המשפטית הראויה, כפי הבנתו וניתוחו את כלל נסיבות העניין. משנמצאו פגמים בשיטת תשלום השכר שהנהיגה החברה, קבע בית הדין האזורי נכונה, כי יש לתקן את הפגם ולפסוק לזכותו של העובד הפרשים בגין עבודה בשעות נוספות.

אשר לשיטת החישוב של הכספים להם זכאי העובד, ברור שבית הדין איננו מוגבל לתבנית החישובים אותם הציעו הצדדים במסגרת כלל טענותיהם. בנסיבות העניין, מצאנו כי עקרונות החישוב שקבע בית הדין האזורי הן סבירות הגיוניות ועולות מפני הדברים, באופן שישיב ככל הניתן את המצב לקדמותו. כך, זכאי יהיה העובד לקבל גמול בגין עבודה בשעות נוספות, בהתאם לקבוע בחוק, ומבלי ששיטת התשלום שהנהיגה החברה תקפח את זכויותיו.

ויודגש, קביעתו של בית הדין האזורי כי "החישובים שנערכו בכתב התביעה ובתצהיר לא הוכחו", איננה כובלת אותו מלהכריע באופן מושכל, מה יהיו העקרונות לפיהם ישולמו ההפרשים להם זכאי העובד.

דינן של תוספות השכר

27. טוענת החברה, כי האפשרות הראשונה שניתנה לה להעלות את טענותיה בנוגע לתוספות השונות שקיבל העובד ולהפחתתן מן הסכומים המגיעים לו, היתה ביום שהגיש העובד את תחשיביו, לפני מתן פסק הדין. לגופו של עניין, טוענת החברה כי תוספות ששולמו לעובד בגין "כלכלה", "לינת שטח" ו"תוספת ערבה", יש להפחיתן מסך התשלומים ששולמו לו.

בנדון זה סבורים אנו, כי על אף שצודקת החברה בטענתה, שעניין קיזוז התוספות עלה לראשונה רק לאחר שהוגשו תחשיבי העובד בבית הדין האזורי, הרי שאין מקום לקבל את טענתה לגופו של עניין. ולהלן נבהיר.

28. בהתאם לסעיף 18 לחוק שעות עבודה ומנוחה, "שכר רגיל" לעניין סעיפים 16,17 לחוק (המפרטים את דרך חישוב גמול העבודה בשעות נוספות ובמנוחה שבועית) הוא שכר הכולל את כל התוספות שמעביד משלם לעובדו.

על סעיף זה אמר יו"ר ועדת העבודה של הכנסת, בהביאו את הצעת החוק לקריאה שניה: "בסעיף 18 שהוסיפה הועדה באנו לפרש את משמעות המונח 'שכר רגיל' כשבאים לחשב את גמול עבודת השעות הנוספות או שעות המנוחה השבועית, כדי שהתשלום בעד עבודה זו יכלול את כל התוספות המשתלמות לעובד והמהוות למעשה יסוד לחישוב ערך יחידת הזמן או העבודה" (דברי הכנסת כרך 9 ע' 1730).

בהתאם לפסיקת בית דין זה ופסיקת בית המשפט העליון, השכר הרגיל לעניין גמול שעות נוספות משמעו, השכר המשתלם בעד השעות שקדמו לשעות הנוספות, והוא יכלול גם תוספות שהשתלמו בשעות אלו, כמו "תוספת משמרות" ו"תוספת כוננות". (דב"ע לט/24-3 בתי הזיקוק לנפט בע"מ - זאב למפל, פד"ע י 421; בג"צ 613/79 בתי הזיקוק לנפט בע"מ - בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד לד(2) 317; דב"ע מו/11-4 מדינת ישראל - ההסתדרות, פד"ע יח 128; עע 1089/02 יוסף ברנע - בזק בע"מ, ניתן ביום 13.10.04).

29. לענייננו, בהתאם לגרסת החברה, ניתנו תוספות השכר "כלכלה", "לינת שטח" ו"תוספת ערבה" לנהגים, על מנת לפצותם בגין עבודה מחוץ למסגרת העבודה הרגילה. מכרטיסי העבודה שהגיש העובד בבית הדין האזורי עולה, כי תוספות אלו שולמו לו בימים בהם נאלץ לבצע נסיעות מיוחדות, כגון נסיעות לאיזור הערבה, או בימים בהם נאלץ ללון בשל הנסיעות, שלא בביתו.

מן האמור עולה, כי תוספות השכר כאמור שולמו באופן קבוע לעובד אשר ביצע נסיעות מיוחדות מחוץ למסגרת העבודה הרגילה.

לאור האמור, ובהתאם לפסיקה שפירטנו לעיל, סבורים אנו כי יש לכלול בשכר הרגיל את תוספות השכר שהשתלמו לעובד (באותם ימים בהם שולמו) לצורך חישוב גמול העבודה בשעות נוספות.

בכך דוחים אנו את טענתה של החברה בערעור בעניין זה.

פסיקה מעבר למה שנתבע

30. טוענת החברה, כי בית הדין האזורי פסק לעובד - ביחס ל- 16 חודשי עבודה מתוך כלל תביעתו - סכומים הגבוהים מאלו שתבע בכתב תביעתו. העובד מצידו טען, כי סך כל התשלום שנפסק לזכותו הינו פח?ת מסך כל הסכום שתבע בגין עבודה בשעות נוספות.

בעניין זה מקובלת עלינו טענתה של החברה. זאת, בהתאם לכלל, לפיו לא יזכה תובע בסעד שלא עתר לו בתביעתו, ובית המשפט לא יעניק סעד מעבר לזה שנתבקש לו בכתב התביעה (זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית) 1995, 162-164; ע"א 8659/99 חברת נוף ים כחול השקעות ופיתוח פרוייקטים בע"מ נ' פיינרו, פ"ד נד(2) 625, 633; ע"ע 1326/04 עביר שאהין נ' מכללת מאר אליאס ואח', 2.11.2005).

ויודגש, בעניין זה לא תועיל לעובד טענה, כי סך כל התשלום שנפסק לזכותו הינו פחות מזה שתבע. שכן, זכאותו של העובד לגמול בגין עבודה בשעות נוספות עומדת באופן עצמאי ומצטבר מדי חודש בחודשו, ובאופן מופשט מקימה מדי חודש עילת תביעה נפרדת.

31. מן האמור לעיל עולה, שבחישובי הפרשי הגמול בגין עבודה בשעות נוספות יהא בית הדין מוגבל לפסוק, לכל היותר, וכלל שימצא לנכון, את הסכום שנקב העובד בתביעתו המפורטת.

בסיס חישוב שעות העבודה

32. העובד הועסק בחברה מחודש דצמבר 1994 ועד לחודש נובמבר 2001. טוענת החברה, כי רק לקראת תום התקופה (והחל מיום 01.07.00) הוצא צו ההרחבה בדבר קיצור שעות העבודה השבועיות, הקובע מכסה שבועית של 43 שעות עבודה, ממנה נגזר חישוב לפי מכסה של 186 שעות עבודה חודשיות. לפיכך, טוענת החברה כי בסיס החישוב של שכר עבודתו של העובד צריך היה להיעשות על בסיס של 196 שעות, עבור התקופה שלפני כניסת צו ההרחבה לתוקף, ולא על בסיס 186 שעות, כפי שחישב בית הדין האזורי עבור כל התקופה.

33. מנגד, טוען העובד כי בהתאם לצו ההרחבה שהחיל על ענף ההובלה את ההסכם הקיבוצי הכללי, שבוע העבודה כולל 44 שעות והשכר לשעה מחושב על בסיס 191 שעות לחודש, החל מיום 01.12.96. מיום 01.07.97 קובע צו ההרחבה שלעיל, כי שבוע העבודה כולל 43 שעות, וכי יש לחשב את השכר על בסיס 186 שעות לחודש. לפיכך, זכאי העובד לחישוב שכרו, לכל הפחות, לפי בסיס של 191 שעות לחודש ואחר כך לפי 186 שעות, בהתאם לתקופת כניסתו של הצו לתוקף ותקופת עבודתו בחברה.

34. החברה טענה, כי צו ההרחבה שהפנה אליו העובד איננו חל עליה, מאחר שזה חל על ענפי העבודה המפורטים בתוספת השניה, וביניהם ענף ההובלה, הכולל הובלת משא ומטענים ולא היסעים של בני אדם, בהם היא עוסקת.

מנגד, ביקש העובד להציג פירוט מתוך ספר הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה שמוציאה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (להלן - הסיווג האחיד). לפיו, בענף ההובלה (תחבורה) נכללים גם שירותי הסעות של אוטובוסים.

35. לאחר שבחנו את כלל טענות הצדדים בנושא זה, סבורים אנו כי הצדק עם החברה בטענתה, כי אין להחיל במקרה זה את צו ההרחבה שטען לו העובד, המרחיב את הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי (שמספרו 7010/95) על ענף ההובלה, החל מיום 01.12.96.

לצורך הכרעה בשאלת תחולתו של צו ההרחבה וההסכם הקיבוצי הכללי על ענף ההובלה עיינו בצו, בהסכם הקיבוצי ובהלכה הפסוקה באשר לשאלת סיווג המעסיק בענף ההובלה. כל זאת, תוך שימת לב אף להקשר התעשייתי העולה מן ההסכמים הקיבוציים בענף זה. מתוך אלו מצאנו שככלל, ההסכמים הקיבוציים בענף ההובלה נועדו לחול על מעבידים בעלי מפעלי הובלה ועובדיהם שתפקידם הקבוע הוא נהיגת רכב משא להובלת מטענים.

משכך, לא מצאנו לשנות מסיווג זה אף ביחס להסכם הקיבוצי הכללי (שמספרו 7010/95) באופן שאין מקום להחיל את הוראותיו, כמו גם את הוראות צו ההרחבה על המקרה שבפנינו, בו מדובר בשירותי הסעות של אוטובוסים ולא הובלות משא ומטענים.

למעלה מן הדרוש נציין, כי בהתאם לסיווג האחיד, ענף שירותי האוטובוסים לטיולים ולנסיעות מיוחדות (תת ענף 6001 בענף משנה 600) איננו נכלל בתחום הובלת המטענים אליו מתייחסים ההסכמים הקיבוציים וצוי ההרחבה בענף זה, שהם תחום הובלת מטענים המסווג בענף משנה שונה (תת ענף 6020 בענף משנה 602).

לאור האמור לעיל, צודקת החברה בטענתה, לפיה יש לחשב את שכרו של העובד על בסיס 196 שעות חודשיות עד ליום 01.07.00, אז החיל צו ההרחבה את ההסכם הקיבוצי הכללי (7010/95) על כלל המשק. ממועד זה יש לחשב את שכרו של העובד לפי בסיס של 186 שעות חודשיות.

גמול בשיעור 150% בגין עבודה בימי שישי

36. טוענת החברה, כי שבוע העבודה אצלה עמד מלכתחילה על שישה ימי עבודה, ועל כן לא היה מקום לפסוק לזכות העובד גמול בגין עבודה בימי שישי בגובה 150%. מה עוד, שהעובד לא ביקש לקבל גמול מוגדל כאמור בגין עבודתו בימי שישי.

בעניין זה יש לפעול בהתאם לצו ההרחבה בדבר קיצור שבוע העבודה, וכפי שפורט בתחשיביה של החברה - שהוגשו לבית דין זה ביום 14.06.07. כך, מכסת שעות העבודה ביום שישי תכלול 5 שעות ביום (עד לחודש יוני 2000) או 3 שעות ביום (החל מחודש יולי 2000). ככל שעבד העובד מעבר לשעות כאמור, יהא זכאי לגמול עבור עבודה בשעות נוספות, כפי שנקבע בחוק.

37. לסיכום, מתקבלת בזאת טענתה של החברה כנגד פסיקתו של גמול בגובה 150% בגין עבודה בימי שישי. העובד יהא זכאי לגמול עבור עבודה בשעות נוספות, ככל שעבד שעות עודפות מעבר לתחום שפורט בסעיף 32 שלעיל.

טענות נוספות

38. טוען העובד, כי מכרטיסי העבודה עולה שעבד בימי שבת וחג. אולם, בית הדין האזורי לא קבע את אופן חישוב הגמול שיהא זכאי לו בגין עבודתו שעות נוספות בימי המנוחה השבועית, כאמור. החברה לא הגיבה בסיכומיה לטענה זו לגופה, פרט לטענה שהערעור שכנגד חורג מתחומי הערעור העיקרי.

טענת העובד מקובלת עלינו, באופן שעקרונות החישוב יכללו הוראה, לפיה יש להתחשב בשעות שעבד העובד בימי שבת וחג. חישוב השעות הנוספות בימים אלו ייעשו בהתאם לפסיקת בית דין זה בעע 300175/97; 300277/97 דניאל כהן - עיריית נהריה, פד"ע לז 49, אשר קבע את נוסחת חישוב גמול השעות הנוספות בשעות המנוחה השבועית.

39. בכך, דוחים אנו את טענת החברה, כי הערעור שכנגד חורג מתחומי הערעור העיקרי. בהתאם להלכה הפסוקה, רשאי משיב לערער במסגרת הערעור שכנגד באותם נושאים ועניינים אשר הוכרעו בפסק דינו של בית הדין קמא, ואשר נכללו בערעור העיקרי (דב"ע נה/72-3 מיכאל בן טובים - אביק בע"מ, עבודה ארצי כח(1) 248; סעיף 5 לפסק הדין).

במקרה דנא, כולל הערעור העיקרי טענות כנגד העקרונות שקבע בית הדין האזורי באשר לזכאותו של העובד לגמול עבודה בשעות נוספות, והערעור שכנגד - כמו הערעור העיקרי - נוגע לאותם עניינים בדבר אופן חישוב גמול השעות הנוספות.

40. נוסיף עוד, כי דוחים אנו את טענתו של העובד, כי משלא חלה הפסקה של 8 שעות בין יום אחד למשנהו, יש לראות בשעות שעבד המערער מעבר לשעות הרגילות, כשעות נוספות. סברה זה איננה עולה מהוראות סעיף 21 לחוק שעות עבודה ומנוחה, ועל כן אין לקבלה.

41. זאת ועוד, גם טענתו של העובד כנגד אי פסיקת פיצויי הלנה לזכותו - דינה להידחות. בנסיבות המקרה דנא פעלה החברה בשיטה מיוחדת לתשלום שכר וגמול בגין עבודה בשעות נוספות, ובבית הדין האזורי התעוררה מחלוקת שיש בה ממש, כמשמעותה בסעיף 18 לחוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958, באשר לזכותו של העובד לגמול בגין עבודתו שעות נוספות.

42. אשר לטענת העובד, לפיה יש לראות בהפסקות כחלק משעות העבודה - הרי שאף דין טענה זו להידחות. שאלת הכללתן של ההפסקות במסגרת חישוב שעות העבודה של העובד נדונה בפני בית הדין האזורי, אשר קבע כי על אף שטענת קיזוז שעות ההפסקה לא נטענה בכתב ההגנה, מצביע כל חומר הראיות על כך, שלעובד ניתנו הפסקות במהלך יום העבודה.

לא מצאנו טעם המצדיק את התערבותנו בקביעתו של בית הדין האזורי באשר להפסקות שניתנו לעובד ביום העבודה. על האמור נוסיף, כי העובד לא השכיל להוכיח את הטענה המשתמעת מבקשתו לצרף אסמכתא, לפיה החברה נהגה כלפיו באופן ששילמה לו עבור יום העבודה, מבלי להפחית לו את השכר בגין ההפסקות. טענה זו טעונה הוכחה, וראוי לה שתתבסס על מסמכים וראיות.

לאור האמור, ומשהוכח כי ניתנו לעובד הפסקות ביום העבודה - נכונה קביעתו של בית הדין האזורי, כי יש להפחית, מן הדין, חצי שעת הפסקה ביום.

סיכום

43. מכל האמור לעיל, עולה כי הערעור מתקבל בחלקו, ביחס לנושאים הבאים:

א. חישוב שכר השעה של העובד יחושב בהתאם לצו ההרחבה הכללי מיום 07.06.00 רק מן המועד בו הוא הוחל על כלל המשק (01.07.00). קרי, משכורתו החודשית של העובד תחולק ב- 186. ככל שמדובר בתקופה שלפני מועד זה, יחושב שכר השעה בהתאם לצו שחל בתקופה זו. קרי, משכורתו החודשית של העובד תחולק ב- 196.

ב. ההפרשים להם זכאי העובד יחושבו בכפוף לפירוט תביעתו, כפי שהובאה בכתב תביעתו, ולא יינתנו לו כספים מעבר למה שתבע בגין כל חודש מחודשי עבודתו.

ג. שיעור שכרו של העובד בגין עבודתו בימי שישי לא יעמוד על 150%, כפי שנקבע בפסק דינו של בית הדין האזורי. העובד יהא זכאי לשכרו הרגיל, בצירוף גמול בגין עבודה בשעות נוספות, בהתאם להוראות החוק וצווי ההרחבה ההחלות בעניינו.

יתר טענות המערערת נדחות בזאת.

ערעורו של העובד מתקבל ביחס לטענה, כי חישוב ההפרשים להם יהא זכאי בגין גמול השעות הנוספות ייעשה בשים לב לעבודתו בימי שבת וחג, ויחושבו עבור אותם ימים בהתאם לפסיקה שצויינה בסעיף 32 לפסק דין זה.

מובהר בזאת, כי טענתו של המערער, לפיה תעריף השכר עבור עבודה בין השעות 05:00 - 07:00 (בבוקר) יחושב כ"שכר תמריץ" ויעמוד על 150% - נדחית בזאת.

הגמול בגין עבודה בשעות נוספות חושב, כאמור, בהתאם להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה.

44. על מנת שניתן יהיה להגיע לסכום סופי ואחרון לתשלום ההפרשים המגיעים לעובד בגין עבודה בשעות נוספות, מוחזר בזאת התיק לבית הדין האזורי, אשר ימנה חשב שכר, לצורך חישוב הפרשי גמול השעות הנוספות שישולמו לעובד, בהתאם לעקרונות הבאים:

א. שעת תחילת העבודה ושעת סיומה הם אלו המפורטות בדפי הנוכחות. בימים בהם אין דפי נוכחות יערך החישוב לפי דו"חות הטכוגרף שהוגשו בבית הדין האזורי.

ב. התשלום לו זכאי העובד ייערך בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה. קרי, עבור 8 שעות ראשונות יקבל שכר בשיעור 100%. בשעתיים שלאחר מכן יהא זכאי לשכר בשיעור 125%, ובשעות שמעבר לכך יהא זכאי לשכר בשיעור 150%.

ג. גם בימים בהם נרשם "לשירות המשרד", יש לחשב את השעות הנוספות.

ד. לצורך חישוב שכר השעה של העובד, יחושב שכרו הרגיל של העובד. השכר הרגיל יכלול את שכר היסוד בצירוף תוספות כלכלה, לינת שטח ותוספת ערבה - בימים בהם שולמו תוספות אלו (להלן - השכר הרגיל).

ה. מיום תחילת עבודתו של העובד בחברה (20.12.94) ועד ליום 01.07.00 יחושב שכרו לשעה לפי חלוקת שכרו הרגיל ב- 196. מיום 01.07.00 ועד למועד סיום עבודתו (30.11.01) יחושב שכרו לשעה לפי חלוקת שכרו הרגיל ב- 186.

ו. עבור עבודה בימי שישי זכאי העובד לגמול בגין עבודה בשעות נוספות כדלקמן:

מכסת שעות העבודה ביום שישי תכלול 5 שעות ביום (עד לחודש יוני 2000) או 3 שעות ביום (החל מחודש יולי 2000). ככל שעבד העובד מעבר לשעות כאמור, יהא זכאי לגמול עבור עבודה בשעות נוספות, כפי שנקבע בחוק.

ז. מכל יום עבודה תופחת חצי שעת הפסקה.

ח. תשלום ההפרשים עבור חודשי עבודתו של העובד בחברה, יהא כפוף לסכום שתבע עבור כל אחד מחודשים אלו בכתב תביעתו.

ט. בחודשי עבודה בהם עבד העובד בימי מנוחה שבועית (כשבתות וחגים), יחושב גמול עבודתו בשעות נוספות בהתאם לעקרונות שנקבעו בפסק הדין בעניין עע 300175/97; 300277/97 דניאל כהן - עיריית נהריה, פד"ע לז 49.

45. לאחר קבלת חוות דעתו של חשב השכר, יכריע בית הדין האזורי בסכום ההפרשים להם זכאי העובד בגין עבודתו בשעות נוספות, בהתחשב בסכומים ששולמו לו בתקופת עבודתו, ובלבד שהסכומים לא יעלו על הסכומים שנתבעו בכל אחד מרכיבי התביעה כמפורט בכתב התביעה.

46. סוף דבר - הערעורים נדחים, באופן חלקי.

בקשת המערער להוספת אסמכתאות (בש"א 519/07) נדחית בזאת.

התיק יוחזר לבית הדין האזורי, אשר יפעל בהתאם לעקרונות שהותוו בסעיפים 41-43 לפסק דין זה.

לאור תוצאת הערעורים, כל צד ישא בהוצאותיו.



חיפוש לפי נושא