מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא תחולת הדין הישראלי ביהודה ושומרון:   בפני בר"ע על החלטתו של בית משפט השלום בנתניה, לפיה הדין החל בתביעה זו הינו הדין הישראלי. המבקשות טוענות כי, טעה בית משפט קמא בהחילו את הדין הישראלי על מקרה זה וכי היה עליו להחיל את הדין הירדני. אדון בבר"ע כבערעור גופו. המשיב בתיק זה, הינו תושב השטחים, מוסכם כי הוא אינו תושב או אזרח ישראלי. המבקשת מס' 2, חברה ישראלית, פועלת בשטחים. חברת הביטוח, המבקשת מס' 1 היא חברה ישראלית, אך לעניין זה משמעות טכנית בלבד ואין בהיות החברה חברת ביטוח ישראלית בכדי להשפיע על ההחלטה. (כך גם מסכים ב"כ המשיב בעמ 5 לתגובתו לבר"ע). על כן אתייחס אך ורק לצדדים הישירים למקרה זה, היינו התובע (הניזוק) והנתבעת (המזיקה). הפוליסה שאוזכרה בבר"ע זו אומנם לא הוצגה, אולם על פי הנטען ע"י המבקשים, טענה שלא הוכחשה, היא מחילה את החוק הירדני.   המנשר בדבר סדרי שלטון והמשפט (אזור הגדה המערבית) (מס' 2), תשכ"ז- 1967 קובע בסעיף 2 - תוקף המשפט הקיים:   "המשפט שהיה קיים באזור ביום כ"ח באייר תשכ"ז (7 יוני 1967) יעמוד בתוקפו, עד כמה שאין בו משום סתירה למנשר זה או לכל מנשר או צו, שינתנו על ידיו, ובשינויים הנובעים מכינונו של שלטון צבא הגנה לשיראל באזור."   המשפט שהוחל איפוא על פי המנשר, הינו המשפט הירדני. החלת המשפט הירדני שומרת על סדר החיים הציבוריים באזור ומעניקה ודאות משפטית. פרופ' דינשטיין מתייחס לכך במאמרו "שמירת הסדר והחיים הציבוריים בשטחים המוחזקים" (עיוני משפט י', 405):   "נוסח ההוראה הרלבנטית של סעיף 43 לתקנות הנספחות להסכם האג הרביעי, משנת 1907, בדבר דיני ומנהגי המלחמה, אשר זו לשונו: "בעבור סמכות השלטון החוקי למעשה לידי הכובש, עליו לנקוט בכל האמצעים שביכולתו על מנת להחזיר ולהבטיח במידת האפשר את הסדר והחיים הציבוריים, תוך כיבוד החוקים שבתוקף בארץ אלא אם כן קיימת מניעה מוחלטת לכך.""   המנשר בדבר סדרי שלטון ומשפט (מס' 2) מקיים הלכה למעשה את הסכם האג וקובע כי המשפט שהיה קיים באזור יעמוד בתוקפו. גם על פי כללי המשפט הבינלאומי החלים אלמלא הוחל החוק הירדני, נראה כי יש להחיל את המשפט הירדני.   המבחנים שיש לנקוט בהם לצורך בחינת הדין החל על התביעה הינם: א. מבחן מקום ביצוע העוולה (lex loci delicti ) ,על פיו ניתן לצפות מאנשים, שיתנהגו בהתאם לדיני המדינה בה הם נמצאים ( "לקראת כללים חדשים לברירת הדין בנזיקין?", פרקליט כו, עמ 171) . מבחן מקום ביצוע העוולה מעניק אחידות וודאות משפטית. במקרה דנן, על פי מבחן זה יש להחיל את הדין הירדני. בת"א 188/94 עזבון ויורשי המנוח איאד עמלי ז"ל ואח' נ' מדינת ישראל (דינים מחוזי, כו (6) 74), נקבע כי הדין החל הוא הדין שבאזור ולא הדין הישראלי. השופט קבע כי, תוצאה זו נכונה בין אם נלך לפי ההלכה האנגלית, השמה דגש על מקום ביצוע העוולה, ובין אם נשים דגש על זיקות הצדדים המתדיינים לדין. בפסק דין קלאוזנר (ע"א 750/79 פד"י לז(4) 449) מודעת כבוד השופטת בן פורת לחשיבות מבחן מקום ביצוע העוולה, המעניק אחידות וודאות משפטית. במקרה שלפנינו מקום ביצוע העוולה הוא בשטחים, ולכן יחול דין האזור.   ב. מבחן מירב הזיקות ( The proper law of the tort ) הוגדר במאמר בפרקליט "לקראת כללים חדשים לברירת הדין הנזיקין?":   "יש להתחשב בזיקות השונות, הקושרות את הצדדים ואת ההתנהגות נשוא התביעה לדינים שונים, ובאינטרסים של המדינות ה'מעורבות' בהחלת דיני הנזיקין שלהן. לאחר שקילת הזיקות והאינטרסים הנ"ל, מחילים את דיני המדינה, שלה הקשר החזק ביותר עם ההתנהגות נשוא התביעה."(עמ 173)   באותו מאמר מודגש היתרון העיקרי של מבחן הזיקות על פני קודמיו, וזאת בהתבסס על כך שהמבחן מתחשב בשיקולים השונים העשויים להיות רלבנטיים לצורך האחריות בנזיקין. לפי מבחן זה לא נפנה באופן אוטומטי לדין זה או אחר, אלא נבדוק כל מקרה לפי נסיבותיו ונפנה אל הדין אליו מפנות מרבית הזיקות, הנוגעות לעניין. מבחן מירב הזיקות אומץ בפסקי דין רבים. בפס"ד קלאוזנר קובעת השופטת בן פורת כדלקמן:   "המבחן הקובע, לפיו נקבע הדין בכל מקרה נתון, הוא, לאיזו מדינה 'הזיקה האמיצה ביותר' לעניין." (עמ 458).   בע"א 300/84 אבו עטיה ואח' נ' ערבטיסי ואח' פד"י לט (1) 365, קובעת השופטת שטרסברג כהן:   "הגישה המבקשת להחיל בכל מקרה את הדין שיש לו הקשר האמיץ ביותר עם בעלי הדין ועם שאר נסיבות הענין, שמעצם טיבה הוגנת ועושה צדק עם בעלי הדין ומתחשבת גם במאזן האינטרסים וגם במבחן הזיקות, עדיפה על גישת המבחן המסורתי." (עמ 381)   כך גם השופט אור בפסק דין ע"א 5118/92 חברת אלטריפי נ' איאד זיין פד"י נ (5) 407, מאמץ את דברי השופטת שטרסברג כהן והשופטת בן פורת לעניין מבחן הזיקה המשמעותית.   בהסתמך על מבחן הזיקות, המסקנה המתקבלת, במקרה שלפנינו הינה, כי יש להחיל את הדין הירדני. מדובר במשיב (ניזוק) תושב השטחים, אשר מרכז חייו בשטחים ועל כן הזיקה המשמעותית של המשיב היא לאזור השטחים, כמו כן הציפיות של אדם עובד באזור מסויים, גם כאשר מדובר בחברה זרה, הן כי הוא ידון על פי דיני המקום. לכן אין לקבל את טענות המשיב כי הוא ציפה להידון על פי הדין הישראלי. גם השופטת בן פורת בפסק דין קלאוזנר הנ"ל מעדיפה את דין מקום מושבו של הניזוק אף כאשר מקום העוולה היה מקום מושבו של המזיק (בעמ 459).   אמנם החברה המעבידה היא חברה רשומה ברשם החברות הישראלי, אך הזיקה הישראלית של החברה הינה זיקה פורמלית בלבד, ואינה מהותית שכן מקום פעילותה הוא בשטחים. הגם שאין אני רואה מקום להתייחס לחברה כתושבת שטחים, פעולתה המרכזית היא בשטחים ועל כן יש להתייחס לזיקה זאת כזיקה המשמעותית ביותר. בע"א 2705/91 רג'אח סאלם חסן אבו ג'חלה נ' חברת החשמל מזרח ירושלים בע"מ (פד"י מח(1) 554) דובר במקרה בו התאונה ארעה באזור השטחים, המערער תושב השטחים והמשיבה שהינה תאגיד, פעלה בשטחים ונרשמה בישראל כחברה לפי פקודת החברות. אומנם פסק דין זה מתייחס לפורום נאות ולא לעניין הדין החל, אך ניתן להקיש בעניין החברה הישראלית למקרה שלפנינו. הנשיא שמגר בוחן את עיקר פעילותה של החברה באזור, ומתייחס בעיקר לעובדה שהמערער אינו יכול להיבנות מההבדל העובדתי שהחברה הינה חברה הרשומה בישראל, שכן, מדובר בשוני פורמלי ולא מהותי. באותו פסק דין דובר אומנם על חברת חשמל שעניינה הספקת חשמל לאזור ולכן זיקתה לאזור חזקה, אך גם בענייננו זיקת החברה (המעבידה) לאזור חזקה, במיוחד לאור העובדה שמרכז פעילותה בשטחים ולא בישראל.   הזיקה של חברת שיש מרבלי לישראל היא זיקה פורמלית בלבד, המתבססת על רישום ברשם החברות ,אך שאר פעילותה ואופיה מצביעים על זיקה לשטחים. זאת ועוד, הצפיות הסבירה של חברה הפועלת בשטחים היא להתדיין על פי הדין בו היא מקימה את מפעלה, היא מתאימה את עצמה לחוקי המקום ולרמת הזהירות הנדרשת שם. חברת שיש מרבלי הינה חברה הרשומה בישראל, אך בעלת זיקה מהותית וחזקה לשטחים.    על כן, נוכח העובדות המצביעות על כך כי מדובר בעובד תושב השטחים ומעבידה עם זיקה חזקה לשטחים, ובשל מקום ביצוע העוולה- בשטחים, אני מקבל את הערעור וקובע כי, יש להחיל בתביעה זו את הדין הירדני. המשיב ישלם הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 3,000 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה .   שטחי יהודה ושומרון