מינוי מקבל גמלה מביטוח לאומי:     1.      מהותו ומיהותו של "מקבל גמלה" כמשמעותו בסעיף 304 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי) וגדרי הפיקוח עליהם, זו הסוגיה לה אנו נדרשים בערעור שלפנינו. העובדות 2.      המשיב (להלן: המוסד לביטוח לאומי או המוסד) הכיר בזכותו של המערער, שהוא חולה נפש, לקצבת נכות (להלן גם: הקצבה) אשר השתלמה לו החל מיום 25.10.78.   3.      ביום 25.2.1997, הוכרז המערער כחסוי, בצו שיצא מלפני בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (תמ"ש 23330/97) לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (להלן: חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות או החוק) ואגודת שפר (מט"ב) (להלן: העמותה) מונתה כאפוטרופוס על המערער, במינוי כללי.   4.      החל מיום 9.4.97 העביר המוסד את קצבתו של המערער ישירות לידיה של העמותה, לפי דרישתה, לאחר שהמציאה למוסד את הצו בו מונתה כאפוטרופוס למערער. כך, מבלי שהוּדָע למערער דבר וחצי דבר, לאחר שבמשך 19 שנה שולמה קצבת הנכות לידיו, הועברה זו לידי האפוטרופוס - היא העמותה, מבלי שהמוסד ראה לנכון להודיעו על כך, קודם לביצוע הפעולה. 5.      ביום 10.12.2000 פנה המערער למוסד בבקשה לקבל ישירות לידיו את מלוא הקצבה החודשית בסך 3,226 ש"ח, מן הטעם שהאפוטרופוס מעביר לידיו דמי מחיה בסך 200 ש"ח לשבוע בלבד, עבורו ועבור בני משפחתו. לנוכח פנייתו זו, העמיד המוסד את המבקש לבדיקת רופא פסיכיאטר מטעמו, אשר קבע בחוות דעת מיום 24.12.2000 כי המערער "אינו יכול לגבות קצבה". אי לכך, הודיע המוסד למערער כי הוא "זקוק למקבל" וכי על כן ימשיך המוסד לשלם את קצבתו לעמותה. כעבור שנה, לאחר שהמערער חזר ובקש לקבל את הקצבה לידיו, הועמד לבדיקה פסיכיאטרית נוספת, ב- 13.11.01 ומשלא השתנתה חוות הדעת בעניינו, חזר המוסד והודיע למערער "אינך מסוגל לגבות קצבה זקוק למינוי מקבל". [כך בלשון הכתוב- נ.א.]   6.      כנגד דחיית מבוקשו לקבלת הקצבה לידיו, הגיש המערער תביעה לבית הדין האזורי בתל-אביב (סגנית השופט הראשי עליה פוגל בשבתה כדן יחיד; בל 1123/02). בהסתמך על הוראתו של סעיף 304(א) לחוק הביטוח הלאומי ולנוכח חוות הדעת של הרופאים הפסיכיאטריים, נדחתה התביעה ומכאן הערעור שלפנינו.   7.      בערעורו ביקש המערער לקבל לידיו את תשלום הגמלה, אשר בחודשים מרץ-מאי 2002 עמדה בממוצע על סכום של כ - 3,000 ש"ח לחודש. זאת, מן הטעם ש"האפוטרופוס נותנת לי 200 שקל בשבוע שזה לא עונה על צרכי בשום אופן". המוסד מצידו תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי, והוסיף וטען כי משהוכרז המערער חסוי על פי הצו, ובהתאם לחוות הדעת הרפואיות, אין הוא יכול לקבל לידיו את קצבתו. בנסיבות המקרה של המערער אף הוברר ש"אין מישהו מהמשפחה שיכול לקבל ואי אפשר למנות לו מקבל קצבה". במענה לשאלות שהפנה אליו בית דין זה, במהלך הערעור, הרחיב המוסד את תגובתו ואת טיעוניו, תוך התייחסות להיבט הכללי של הוראות החוק ויישומן, עליהם נעמוד בהמשך הדברים.   דיון והכרעה 9. בסעיף 303 לחוק הביטוח הלאומי, נקבעה ההוראה היסודית, לפיה "זכות לגמלת כסף אינה ניתנת להעברה, לערבות או לעיקול בדרך כלשהיא אלא לשם תשלום מזונות המגיעים מהזכאי לגמלה...." זכות זו אף אינה עוברת בירושה . סעיף 304(א) לחוק שכותרתו "מינוי מקבל גמלה" דן במקרה החריג והיוצא מן הכלל והוראתו, מושא דיוננו, היא זו: " נוכח המוסד כי הזכאי לגמלה או אדם שלידיו צריכה הגמלה להינתן אינו יכול לגבותה, או כי מתן הגמלה לידי כל אחד מאלה אינו לטובת הזכאי או לטובת האדם שבשבילו היא ניתנת, רשאי המוסד למנות את מי שבהחזקתו או בהשגחתו נמצא הזכאי, או אדם אחר, בתנאים שקבע המוסד, כמקבל הגמלה, ולשלם לו את הגמלה, כולה או חלקה, והכל בתנאים שייראו למוסד; החלטה לגבי מינוי מקבל גמלה שאינו הורה או ילד של הזכאי טעונה התייעצות עם פקיד שיקום שהמוסד הסמיכו לכך".   עשיית המינוי מתוקף הוראתו של סעיף 304(א) לחוק, הפקיד המחוקק בידי המוסד לביטוח לאומי סמכות רחבה ויוצאת דופן בהשלכותיה, במינויו של "מקבל גמלה" ל"זכאי". במנויו של "מקבל גמלה" משתלמת, למעשה, הגמלה לידיו של אחר ו"נלקחת" מידיו של הזכאי זכות כספית שניתנה לו על פי דין. שלילת הזכות, כאמור, נתונה לשיקול דעתו של המוסד בלבד. זאת, בלא פיקוחו של בית משפט על עשיית המינוי של "מקבל הגמלה", אף לא על חובות הדיווח והפיקוח הכרוכות במינוי ובפעולתו הלכה למעשה בגמלתו של הזכאי. טעמה של ההוראה ותכליתה, בהענקת סמכות למוסד להגן על ה"זכאי" ולסייע בידיו, באותם מקרים בהם "נוכח המוסד", כי ה"זכאי" לגמלה "אינו יכול לגבותה, או כי מתן הגמלה לידי כל אחד מאלה אינו לטובת הזכאי או לטובת האדם שבשבילו היא ניתנת". נמצא, איפוא, כי הלכה ולמעשה, עשה המחוקק את המוסד לביטוח לאומי כעין אפוטרופוס-על או כעין נאמן-על לזכאי, בהקנותו למוסד את הסמכות להעביר את זכותו של הזכאי לידי אחר - הוא "מקבל הגמלה". אי לכך, בבואו למנות "מקבל גימלה" על המוסד לעשות שימוש בסמכותו זו בקפידה רבה ולתחום גבולותיה בצמצום יתר. המחוקק נתן דעתו לכך שמינויו של "מקבל גמלה" היא פעולה יוצאת דופן וחריגה, הפוגעת בזכויות המוקנות בדין לזכאי. על כן, ומתוך הזהירות הנדרשת, מורה סעיף 304(א) כי המוסד רשאי למנות את "מקבל הגמלה" בתנאים, לשיעורין, לשעה, או לצמיתות; המינוי, יכול ויהיה למלוא הגמלה או לחלקה בלבד, "בתנאים שקבע" המוסד ו"שייראו" לו; ככל שמקבל הגמלה אינו הורה או ילד של הזכאי, טעון מינויו התייעצות עם פקיד שיקום שהמוסד הסמיכו לכך.   הוראות הנוהל 10.  הובאו לעיוננו הוראות נוהל שהוציא המוסד להסדרת דרכי הפעולה ב"העברת גמלה ומינוי מקבל" (להלן: הנוהל). בהוראות אלה אכן נדרשת הקפדת יתר בהחלטה על עצם מינוי "מקבל גמלה" לזכאי. כך, ובין היתר, מפורטות הנחיות בדבר בדיקת הנסיבות המצדיקות מינוי "מקבל גמלה"; דרישה לחוות דעת רפואיות, חוות דעת פקיד שיקום ורשויות הרווחה; קבלת מידע מגורמים בקהילה; ובדיקת התאמתו של "מקבל הקצבה" לעשות שימוש בקצבה לטובת הזכאי. בהנחיות נקבע, בין היתר, גם מידרג "הגורמים אותם ניתן למנות כמקבלי גמלה" והראשון בהם "אפוטרופוס שמונה ע"י בית משפט לטפל בעניני הזכאי". לאחריו, יישקל מינויים של בני משפחה, אדם אחר, ולבסוף אגודות שנקבעו כמתאימות למינוי. בכל מקרה, על מקבל הגמלה להתחייב בפני המוסד לעשות בה שימוש לטובת הזכאי ול"מסירת מידע למוסד בכל הנוגע לשינויים אצל הזכאים, או אצל מי שעבורו משולמת הגמלה" (שם, בסעיף 21.4.8.4).   11.  הוראה מיוחדת בנוהל (21.4.15) מטילה חובת דיווח על מקבל הגמלה, לפי דרישת המוסד, לרבות דיווח מפורט על השימוש שנעשה בכספי הגמלה בצירוף כל המסמכים הנדרשים לכך. הוראה זו אינה חלה על האפוטרופוס "הואיל והפקוח על פעולותיו הוא באחריות האפוטרופוס הכללי". זאת ועוד. הגם, שלכאורה, רואה המוסד באפוטרופוס "מקבל גמלה" מועדף, הרי שלפי הוראתו של סעיף 21.4.12.4 "... אם לדעת פקיד התביעות תשלום הקצבה לידיו [של האפוטרופוס - נ.א.] אינה לטובת הנכה או לטובת התלויים בו, ניתן למנות מקבל גמלה אחר תחתיו". זאת, לאחר היוועצות בין היתר, גם בפקיד השיקום. 12.  הלכה למעשה, דומה, כי פני הדברים שונים הם. לפי שהוברר מן הטעונים המשלימים לפנינו, המוסד לביטוח לאומי הוא מעצם טיבו בחזקת "שָלָם" של הגמלאות, ואין הוא ערוך לקבלת דיווח או לקיום פיקוח או בקרה על "מקבל גמלה", למעט "התייעצות עם פקיד שיקום" מוסמך, במקרים בהם נדרש לעשות כן, לפי הוראתו של 304 לחוק. לשיטתו של המוסד, מינוי של אפוטרופוס לרכושו של הזכאי, מכיל בחובו, מאליו, גם את מינויו כ"מקבל גמלה" עבור הזכאי. על כן, אין המוסד מצידו מפעיל כל שיקול דעת בהעברת כספי הזכאי לאפוטרופוס, אין הוא ממנה אותו כ"מקבל גמלה" עבור הזכאי, ו"מקבל הגמלה" נבלע, לשיטתו של המוסד, ונעלם בתחתית כובעו של האפוטרופוס, כדי כך שאין ניתנת על כך הודעה מוקדמת לזכאי. עם זאת, הוברר, כי במקרים ספורים וחריגים, בהם באה לידיעת המוסד התנהגות בלתי הולמת של האפוטרופוס, הודיע המוסד לאפוטרופוס הכללי על כוונתו להעביר את כספי הגמלה ל"מקבל גמלה אחר" תחת האפוטרופוס.   13.  מטיעוניו המשלימים של המוסד נמצא, כי בהסכם כללי שחתמה האגודה, כלפי המוסד לביטוח לאומי, ביום 12.5.96, התחייבה העמותה, בין היתר, לעשות שימוש יעיל בכספי הגמלאות המועברים לידיה לטובת הזכאים לגמלה. בתוך כך התחייבה "להעביר למוסד, אחת לשנה דו"ח" - על כל פעולותיה בחשבונות הזכאים - ש"יהיה ערוך, ככל האפשר, לפי חלוקה למקבלי גמלת זיקנה ושאירים ולמקבלי גמלת נכות". בד בבד, חויבה העמותה לאפשר "לנציגי המוסד לעיין בתיקי הזכאים... ככל שהדבר נוגע להוצאותיו והכנסותיו של זכאי". אולם, בפועל, כך נטען מטעם המוסד, חובת הדיווח והפיקוח מסוייגת. אם מונתה העמותה כאפוטרופוס לזכאי, רואה היא עצמה מחוייבת בדיווח כלפי האפוטרופוס הכללי בלבד, ופטורה מדיווח למוסד. ואילו באותם מקרים בהם המוסד הוא שמינה את העמותה כ"מקבל גמלה" רק אז ממלאת העמותה חיוביה בהסכם הכללי, וממציאה את הדיווח הנדרש למוסד, אחת לשנה. דרך התנהלות זו מעידה אף היא על כך שהמוסד התפשט, למעשה, מסמכות הפיקוח שהוקנתה לו בחוק, ובפועל עברה סמכות זו לרשות האפוטרופוס הכללי, אשר בו רואה העמותה בעל דברה.   14.  אכן, לא מן הנמנע ש"הזכאי" בו דן סעיף 305 לחוק הביטוח הלאומי, יכול ויהיה "חסוי", כמשמעותו בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, דוגמת המערער שלפנינו. במקרה מעין זה, רשאי המוסד לביטוח לאומי לקבוע כי "מקבל הגמלה" יהיה אותו אדם שבית המשפט לענייני משפחה מינהו כאפוטרופוס לחסוי. אולם, שומא על המוסד להפעיל שיקול דעתו גם במינויו של האפוטרופוס כ"מקבל גמלה" ואל לו "להעביר" את הזכאי היישר לזרועותיו של האפוטרופוס, או למנותו באופן אוטומטי, ובלא כל בחינה ובדיקה כ"מקבל הגמלה". הגם שלא מן הנמנע, כי הדיווח הנדרש מן האפוטרופוס - "מקבל הגמלה" והפיקוח על פעולותיו ייעשה על ידי בית המשפט שמינה אותו לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, או על ידי האפוטרופוס הכללי, הפועל בנדון זה, במסגרת הסמכויות המוקנות לו בחוק האפוטרופוס הכללי, התשל"ח-1978.   15. המוסד רשאי למנות כ"מקבל גמלה" גם את מי שקיבל מינוי כדין מבית המשפט או הנאמן הציבורי, שהוא האפוטרופוס הכללי, להיות נאמן על נכסי ה"זכאי" לפי חוק הנאמנות, התשל"ט-1979 (להלן: חוק הנאמנות). מערכת היחסים בין "מקבל הגמלה" - "הנאמן" ובין הזכאי, על הזכויות והחובות הכרוכות בה והנובעות הימנה, עשויה להיות מוסדרת, בעת ובעונה אחת, הן לפי חוק הביטוח הלאומי ובמסגרתו, והן לפי הוראותיו של חוק הנאמנות ובגדרו. ככל שיראה לנכון לעשות מינוי ממין זה של "מקבל גמלה" על המוסד לתת דעתו לכך שבחוק הנאמנות לא הוטלו חובות דיווח ופיקוח על הנאמן בפעולותיו בנכסי הנהנה - הוא הזכאי לענייננו; אף לא נקבעה, בחוק הנאמנות, רשות המוסמכת לפקח על פעולותיו של הנאמן בנכסי הנהנה. אי לכך, חוזרת אל המוסד לביטוח לאומי חובת הפיקוח על פעולותיו של הנאמן שמונה כ"מקבל גמלה". חובה זו יכול ותיעשה בהטלת חובת דיווח עיתי על "מקבל גמלה" בכל הנוגע לפעולותיו בגמלת הזכאי המשתלמת לידיו - כפי שנקבע בהוראת הנוהל, או בכל דרך אחרת שימצא לנכון, ובלבד שחובות אלה יבוצעו הלכה למעשה. מאליו ברור, וביתר שאת, כי מינויו של "נאמן" כ"מקבל גמלה" לא ייעשה באופן אוטומטי, אלא תוך הקפדה על התנאים המיוחדים הנדרשים "ממקבל הגמלה" בנסיבותיו המיוחדות של הזכאי.   התנערות מסמכות נוגדת את הדין 16.  מכלל האמור לעיל, עולה, כי הוראות הנוהל המחייבות את "מקבל הגמלה" בדיווח הן, למעשה, אות מתה. המוסד לביטוח לאומי אינו יוצא ידי חובתו במינוי "מקבל גמלה" בלבד, ואין הוא יכול להתנער מחָבוּתוֹ הראשונית כלפי הזכאי, שהיא לדאוג לכך ש"מקבל הגמלה" יפעל לטובתו של הזכאי בכספי הגמלה המשתלמים לידיו. משנתן המחוקק סמכות בידי המוסד לביטוח לאומי למנות "מקבל גמלה" לזכאי, אין המוסד יכול להתנער מסמכותו זו, בדרך של ויתור מוחלט על הפעלת שיקול הדעת. כזאת משתמע מהמדיניות בה נוקט המוסד לפיה משמוּנָה לזכאי אפוטרופוס, הופך הוא מאליו גם ל"מקבל גמלה" עבור הזכאי. כל עוד לא התיר המחוקק במפורש למוסד שלא להפעיל שיקול דעת במינוי מקבל גמלה לזכאי שמונה לו אפוטרופוס, אין המוסד רשאי להתנער מן הסמכויות שהוקנו לו בסעיף 304(א) לחוק הביטוח הלאומי. למעשה, פעמיים מתנער המוסד מסמכויותיו, כאשר מתמנה לזכאי אפוטרופוס: פעם אחת בכך שאינו מפעיל כל שיקול דעת במינויו ל"מקבל גמלה" עבור הזכאי, כדי כך שאף אינו נותן בידו כתב מינוי למעמד זה. פעם שניה, ובדרך אותה שיטה עצמה, מתנער המוסד מסמכויותיו, בכך שאין הוא מקיים, בכוונת מכוון, פיקוח על פעולותיו של האפוטרופוס - "מקבל הגמלה" ומעביר את סמכות הפיקוח הנתונה לו בחוק הביטוח הלאומי, לידיו של האפוטרופוס הכללי, הפועל במסגרת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.   17.  העברת שיקול הדעת שהקנה המחוקק למוסד, הַיְשֵר לידי האפוטרופוס הכללי באותם מקרים בהם מונה לזכאי אפוטרופוס, כפי שהיא מוצאת ביטויה המוצהר הלכה למעשה, אינה אפשרית אלא אם החוק התיר אותה בלשון מפורשת (ראו: יצחק זמיר, הסמכות המינהלית, נבו הוצאה לאור, תשנ"ו - 1966,כרך ב' עמ' 518). לא מצאנו בסעיף 304(א) הוראה המגבילה את שיקול דעתו של המוסד לביטוח לאומי במינוי "מקבל גמלה" שעה שמונה אפוטרופוס לזכאי, גם אין הוראה הקובעת כי האפוטרופוס שמונה לזכאי יהיה גם "מקבל גמלה" עבורו. למותר לציין, כי המוסד אינו יכול להתנער מדרישותיו כלפי "מקבל גמלה" שהוא עצמו מינה, לקיים את הדיווח העיתי, ככלי פיקוח על פעולותיו של זה האחרון בכספי גמלתו של הזכאי.   18.  ועוד זאת. באין דיווח ופיקוח מצידם של מקבלי הגמלה באשר הם (למעט האפוטרופוס), עלול להיווצר חלל ממשי, בו אין בנמצא רשות מוסמכת כלשהי אשר תפקח על פעולותיו של "מקבל הגמלה" ועד כמה אכן מבוצעות הן "לטובת הזכאי" או "לטובת האדם שבשבילו" הגמלה ניתנת. בה במידה, וביתר שאת, נראה כי המוסד אינו מנחה את הזכאי בנוגע לזכויות המוקנות לו בדין, ביחסיו עם "מקבל הגמלה". 19.  בכל מקרה ומקרה, על המוסד להפעיל את שיקול דעתו לפי הנדרש ממנו בחוק הביטוח הלאומי, בכל שלב ושלב: בראשית הדרך - אם בכלל יש למנות לזכאי "מקבל גמלה"; אם כן - למנות "מקבל גמלה" בין אם מונה כאפוטרופוס ובין אם לאו ; לחייב את "מקבל הגמלה" למלא אחר התנאים שנקבעו לו בפעילותו בגמלת הזכאי לטובת הזכאי. החלטה זו אינה שרירה לעולם וָעֵד, ויש לשוב ולשקול את המינוי מעת לעת, לפי הנדרש, דבר העשוי להתברר גם מהליכי דיווח של "מקבל הגמלה" ופיקוח המוסד על פעולותיו. 20.  בהוראתו של סעיף 304 עשה המחוקק את המוסד לכעין אפוטרופוס-על או לכעין נאמן-על לזכאי, ממנו ניטלה הזכות לקבל את הגמלה ולעשות בה שימוש לצרכיו. הסמכות שנתן המחוקק בידי המוסד למנות "מקבל גמלה" מחזיקה בחוּבָּה ומקימה מאליה, את חובת הפעלת שיקול הדעת, לרבות דרשית דיווח - למצער - מ"מקבל הגמלה", באופן שניתן יהיה לוודא כי הוא אכן ממלא אחר התנאים שקבע לו המוסד במינויו, וכי בגמלה שהופקדה בידיו נעשה השימוש הנדרש "לטובת הזכאי או לטובת האדם שבשבילו היא ניתנת". משכך הוא, אין המוסד יוצא ידי חובתו במינוי "מקבל גמלה" בלבד, ואין המוסד יכול להתנער מחָבוּתוֹ כלפי ה"זכאי" לדאוג לכך שאכן יקבל את הגמלה המגיעה לו כדין ועל פי דין.   21.  בל נשכח, כי המדובר במבוטחים שהם חסרי ישע, כדי כך שהמחוקק ראה למנות להם, באמצעות המוסד לביטוח לאומי, "מקבל גמלה" אשר יגן על זכויות שהוקמו להם כדין ועל טובתם, ככל שהמדובר בגמלה המשתלמת להם על פי חוק הביטוח הלאומי. עוד נזכור, כי המדובר בזכותו הקניינית של הזכאי, אותה נותן המוסד בידי אחר. פגיעה בזכותו החוקתית של הזכאי אפשרית, על פי החוק, רק אם אכן בפועל מוגשמת מטרתה להגנה על טובתו של הזכאי ועל זכויותיו. מטרה זו מסוכלת מעיצומה, באין הדיווח הנדרש המקים מאליו את הפיקוח על פעולותיו של "מקבל הגמלה" בגמלתו של הזכאי.   22.  כללם של דברים: העדר פיקוח - ולוּ בדרך הדיווח - על פעולותיו של "מקבל גמלה" מחטיא את מטרת המחוקק וחורג הימנה, עד כדי יצירת מצב של פתיחת פתח לפגיעה בטובת הזכאי, עליה מופקד בראש וראשונה המוסד לביטוח לאומי, ש"מקבל הגמלה" הוא ידו הארוכה, לצורך הוראתו של סעיף 304 לחוק. בשלב זה, רואים אנו להותיר בידי המוסד את ההחלטה בדבר הקמתו וניהולו של מנגנון הפיקוח, שעל חובת קיומו עמדנו לעיל. לא מן הנמנע, שהמוסד יסתייע באפוטרופוס הכללי לקיום פיקוח על כלל מקבלי הגמלה לפי סעיף 304(א) לחוק. זאת, במסגרת הפיקוח על אפוטרופוסים, אותו הוא מקיים ממילא, מתוקף סמכותו על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. העברת סמכות מעין זו, דורשת, כמובן, הסדר חוקי הולם.   23.  בכל מקרה, ולמצער, מן הדין הוא שבד בבד עם מינויו של "מקבל גמלה" יודיע המוסד לביטוח לאומי ל"זכאי" וינחה אותו בכל הנוגע לזכויותיו שבדין, בגדרן יכול הוא לשטוח טרונייתו כנגד פעולותיו של "מקבל הגמלה" בגמלה המשתלמת לו. זאת, בין לפני פקיד התביעות ובין לפני בית המשפט לענייני משפחה, או האפוטרופוס הכללי, הכל לפי העניין. רשמנו לפנינו, את הצהרותיה של היועצת המשפטית של המוסד, לפיהן מכאן ולהבא, תמסר הודעה מראש לכל זכאי בדבר הכוונה למנות לו "מקבל גמלה" לרבות זכאי שמונה לו אפוטרופוס על פי דין, כגון המערער שלפנינו.   מן הכלל אל הפרט 24.  לגופו של עניין, אין מנוס מדחיית הערעור. בכל הנוגע לטענותיו של המערער כנגד מינויו של אפוטרופוס, שהוא בפועל גם "מקבל גמלה" בעבורו, נחה דעתנו, כי יש לאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו. במיוחד, לאור מצבו, לעת הזאת, כעולה מחוות הדעת הרפואיות בעניינו.   25.  ככל שלמערער טענה כנגד האפוטרופוס, על כי אין הוא ממלא כדין אחר צו האפוטרופסות בעניינו, רשאי הוא לפנות בנדון זה לבית המשפט לעניני משפחה ולבקש צמצום צו האפוטרופסות, או ביטולו. בנדון זה, בידי המערער לפנות גם אל היועץ המשפטי לממשלה, או לאפוטרופוס הכללי - כדי שיעשו, בתחום סמכותם, את הנדרש לבדיקות טענותיו כלפי האפוטרופוס, בפעולתו כלפיו במסגרת צו המינוי שהוצא לו.   26.  עם זאת, ולפי שהוברר במהלך הדיון בערעור, יזם המוסד לביטוח לאומי פניה לאפוטרופוס הכללי - כמי שבאחריותו נמצא הפיקוח על האפוטרופסים - בבקשה לקיים בירור בתלונתו של המערער על גובה התשלום שנותן האפוטרופוס בידיו; על מבוקשו לקבל את מלוא הקצבה לידיו; וכן התבקשה עמדתו "לגבי מינוי מקבל גמלה אחר, שאינו האפוטרופוס".   27.  לא למותר לחזור ולהדגיש, כי על המוסד להפעיל שיקול דעת עצמאי גם בהחלטתו בדבר מינוי בן משפחה או מקבל גמלה אחר עבור המערער. סוגיה זו מצויה בתחום סמכותו של המוסד, והגם שאין מניעה לכך שיוועץ באפוטרופוס הכללי, אין המוסד יכול להתנער מסמכותו כליל. לפיכך, בבחינת סוגיה זו, על המוסד לדרוש דיווח מן האפוטרופוס אודות פעולותיו בגמלתו של המערער - הזכאי ולאחר בדיקה כוללת, יחזור המוסד ויפעיל את שיקול דעתו העצמאי בבחינת מבוקשו של המערער, לקבל את הגמלה לידיו, או לידי בן משפחתו עבורו, באופן חלקי, או מלא .   28. סוף דבר הערעור נדחה. אין צו להוצאות.   29.  לאור כלל האמור לעיל, יומצא פסק דין זה לעיונם של היועץ המשפטי לממשלה ושל שר הרווחה, להמשך טיפולם, כנדרש.  התחום הנפשיחולי נפשרפואהנכותקצבת נכות