##סוג התביעה: ##___ ##הסעד המבוקש: ##___ ##אגרה: ##___ ##האם קיים הליך נוסף בבית משפט או בבית דין, בקשר למסכת עובדתית דומה שהתובע הוא צד לו או היה צד לו? ##____[כן/לא] ##א. תיאור של בעלי הדין ## 1. התובעת, גב' שרה כהן, ילידת 1949, ת.ז. _________, תושבת _________, נתניה, אשר נפגעה בתאונה נשוא תביעה זו. 2. הנתבעת, עיריית נתניה, תאגיד סטטוטורי, ח.פ. _________, אשר מכוח דין אחראית לתחזוקת המדרכות והשטחים הציבוריים בתחומה. 3. התובע הנוסף, המוסד לביטוח לאומי, תאגיד סטטוטורי, אשר שילם לתובעת גמלאות בגין התאונה, ומבקש לחזור אל הנתבעת בתביעת שיבוב. ##ב. הסעד המבוקש ## 4. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעת לפצות את התובעת בגין כל נזקיה שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה, לרבות כאב וסבל, הפסדי שכר והכנסה, הוצאות רפואיות, עזרת צד ג', והפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים, בסכום כולל שייקבע על ידי בית המשפט. 5. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעת לשפות את המוסד לביטוח לאומי בגין כל הסכומים ששולמו וישולמו לתובעת כגמלאות בגין התאונה. 6. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעת בהוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין בתוספת מע"מ. ##ג. העובדות הנחוצות לביסוסה של עילת התביעה ומתי נולדה ## 7. ביום 25.5.1999, או בסמוך לכך, צעדה התובעת על מדרכה ברחוב _________ בנתניה, כשלפתע נתקלה בשתי תעלות פעורות במדרכה, מעדה ונפלה. 8. כתוצאה מהנפילה, נחבלה התובעת בקרסולה השמאלי ופונתה לבית החולים "הדס יפה" בחדרה, שם אובחן שבר בשלושת הפטישונים בקרסול. 9. התובעת אושפזה למשך שלושה ימים, במהלכם טופלה רגלה בקיבוע פנימי, אך שבוע לאחר שחרורה התפתח זיהום בקרסול, והיא אושפזה שוב ונותחה להוצאת הקיבוע הפנימי. 10. כתוצאה מהתאונה, נגרמה לתובעת נכות לצמיתות ונזקים רבים נוספים, אשר בגינם הוגשה תביעה זו. עילת התביעה נולדה במועד התאונה, 25.5.1999. ##ד. העובדות המקנות סמכות לבית המשפט ## 11. סכום התביעה הכולל, לרבות נזקי התובעת ותביעת השיבוב של המוסד לביטוח לאומי, עולה על סמכותו העניינית של בית משפט השלום, ועל כן הסמכות נתונה לבית משפט נכבד זה. 12. מקום אירוע התאונה, רחוב _________ בנתניה, נמצא בתחום שיפוטו של בית משפט נכבד זה, ועל כן קיימת סמכות מקומית לדון בתביעה. ##ה. פירוט הטענות ## ##הפרת חובת זהירות מושגית וקונקרטית ## 13. הנתבעת, כרשות מקומית האחראית על תחזוקת המדרכות בתחומה, חבה חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי הולכי הרגל, ובכללם התובעת, לדאוג למעבר בטוח וללא מכשולים. 14. חובה זו כוללת את החובה לבדוק באופן שוטף את מצב המדרכות, לאתר מפגעים, ולתקנם באופן מיידי, או לכל הפחות לסמנם ולהתריע עליהם באופן ברור ובולט לעין. 15. הנתבעת הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה בכך שהותירה את המדרכה ברחוב _________ בנתניה במצב מסוכן, עם תעלות פעורות ומהמורות, אשר היוו מכשול ממשי להולכי הרגל. 16. הנתבעת התרשלה בכך שלא דאגה לשילוט מתאים, לסימון המפגעים, או לחסימה שתמנע נפילה, ובכך יצרה סיכון בלתי סביר להולכי הרגל. 17. התרשלותה של הנתבעת היא הגורם הישיר והבלעדי לנפילתה של התובעת ולנזקים שנגרמו לה, שכן ללא המפגעים במדרכה, התאונה לא הייתה מתרחשת. ##קיומו של מפגע מסוכן במדרכה ## 18. המדרכה ברחוב _________ בנתניה, במקום אירוע התאונה, הייתה במצב רעוע ומסוכן, וכללה תעלות פעורות, סדקים עמוקים ומהמורות משמעותיות, אשר חרגו מסטנדרט תחזוקה סביר. 19. המפגעים במדרכה לא היו בגדר "סיכוני חיים רגילים" אלא היוו סכנה ממשית ובלתי סבירה להולכי הרגל, אשר לא יכלו לצפות אותם או להימנע מהם בקלות. 20. הנתבעת, באמצעות עובדיה ומהנדסיה, הייתה צריכה לדעת על קיומם של המפגעים במדרכה, או לכל הפחות הייתה צריכה לגלותם בבדיקות שגרתיות וסבירות. 21. העובדה שהנתבעת לא פעלה לתיקון המפגעים או לסימונם, למרות היותם בולטים ומסוכנים, מעידה על רשלנות חמורה והזנחה של חובותיה הבסיסיות כלפי הציבור. 22. התמונות שצורפו לכתב התביעה, אשר צולמו בסמוך למועד התאונה, ממחישות באופן ברור את קיומם של המפגעים ואת מצבה המסוכן של המדרכה, בניגוד לטענות הנתבעת. ##אחריות הנתבעת כבעלת מקרקעין ## 23. הנתבעת, כבעלת השליטה והאחריות על המדרכה ברחוב _________ בנתניה, חבה חובה מכוח דיני הנזיקין לדאוג לשלומם של המשתמשים במקרקעין שבשליטתה. 24. חובה זו כוללת את החובה למנוע קיומם של מפגעים מסוכנים, ולתקן כל ליקוי העלול לגרום נזק למשתמשים סבירים במקרקעין. 25. הנתבעת הפרה את חובתה זו בכך שהותירה את המדרכה במצב מסוכן, ולא נקטה באמצעים סבירים למנוע את התאונה, למרות שהייתה יכולה וצריכה לעשות כן. 26. התרשלותה של הנתבעת כבעלת המקרקעין מתבטאת גם באי-הצבת שילוט אזהרה מתאים, אשר היה יכול למנוע את נפילתה של התובעת. 27. הנתבעת לא הוכיחה כי נקטה בכל האמצעים הסבירים למניעת התאונה, ועל כן יש להטיל עליה אחריות מלאה בגין הנזקים שנגרמו לתובעת. ##נזקי הגוף שנגרמו לתובעת ## 28. כתוצאה מהתאונה, סבלה התובעת משבר בשלושת הפטישונים בקרסול השמאלי, אשר דרש אשפוז, ניתוח וטיפולים רפואיים ממושכים. 29. התובעת סבלה מכאבים עזים, סבל רב, הגבלה בתנועה, ופגיעה קשה באיכות חייה, אשר נמשכים עד היום וצפויים להימשך בעתיד. 30. חוות הדעת הרפואית מטעם התובעת קובעת כי נותרה לה נכות צמיתה בשיעור של 15% בגין הפגיעה בקרסול, וכי היא זקוקה לעזרת צד ג' ולטיפולים רפואיים נוספים. 31. התובעת נאלצה להיעדר מעבודתה לתקופה ממושכת, ונגרמו לה הפסדי שכר והכנסה ניכרים, וכן הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים. 32. התובעת נשאה ונושאת בהוצאות רפואיות רבות, לרבות תרופות, פיזיותרפיה, נסיעות לטיפולים, ועזרת צד ג', אשר הנתבעת צריכה לפצותה בגינן. ##קשר סיבתי בין הרשלנות לנזק ## 33. קיים קשר סיבתי ישיר וברור בין רשלנותה של הנתבעת בהזנחת המדרכה לבין נפילתה של התובעת ונגרם לה נזק. 34. לולא המפגעים במדרכה, התובעת לא הייתה נופלת ולא הייתה סובלת מהשבר בקרסול ומהנזקים הנלווים לו. 35. הנתבעת הייתה צריכה לצפות כי מדרכה במצב כה רעוע עלולה לגרום לנפילת הולכי רגל ולפגיעות גוף חמורות. 36. אין כל גורם זר מתערב שניתק את הקשר הסיבתי בין רשלנות הנתבעת לנזקי התובעת, ועל כן האחריות מוטלת במלואה על הנתבעת. 37. טענת הנתבעת בדבר אשם תורם של התובעת אינה עומדת במבחן המציאות, שכן התובעת צעדה לתומה על המדרכה ולא הייתה יכולה לצפות את המפגעים הנסתרים. ##אי-הצבת שילוט וסימון מתאים ## 38. הנתבעת התרשלה באופן חמור בכך שלא הציבה כל שילוט אזהרה, סימון או חסימה סביב המפגעים במדרכה, ובכך מנעה מהתובעת כל אפשרות להיזהר. 39. חובת הנתבעת לסמן מפגעים בולטים וליצור סביבה בטוחה להולכי רגל היא חובה יסודית, אשר הפרתה מהווה רשלנות מובהקת. 40. העדר כל אמצעי אזהרה או סימון במקום התאונה מעיד על זלזול מוחלט של הנתבעת בחיי אדם ובשלומם של הולכי הרגל. 41. לו הייתה הנתבעת נוקטת באמצעי זהירות סבירים, כגון הצבת מחסומים או שילוט ברור, התאונה הייתה נמנעת לחלוטין. 42. הנתבעת לא יכולה לטעון כי לא ידעה על המפגעים, שכן חובתה היא לבדוק ולתחזק את המדרכות באופן שוטף, ולגלות מפגעים כאלה. ##אחריות המוסד לביטוח לאומי ## 43. המוסד לביטוח לאומי שילם לתובעת דמי תאונה וקצבת נכות כללית בשיעור של 10% בגין הפגיעה בקרסול, וזאת מכוח חוק הביטוח הלאומי. 44. מאחר והתאונה נגרמה כתוצאה מרשלנותה של הנתבעת, זכאי המוסד לביטוח לאומי לחזור אל הנתבעת בתביעת שיבוב להשבת כל הסכומים ששולמו וישולמו לתובעת. 45. תביעת השיבוב של המוסד לביטוח לאומי היא תביעה עצמאית, אשר נועדה להבטיח כי הנתבעת, שהיא הגורם האחראי לנזק, תישא במלוא העלות. 46. הנתבעת אינה יכולה להתנער מאחריותה כלפי המוסד לביטוח לאומי, שכן היא זו שגרמה לנזק ולתשלום הגמלאות. 47. צירופו של המוסד לביטוח לאומי כתובע נוסף נועד לייעל את ההליך המשפטי ולמנוע כפל התדיינויות, ועל כן יש לקבל את תביעתו במלואה. ##אשם תורם של התובעת ## 48. טענת הנתבעת בדבר אשם תורם של התובעת, אשר "לא שמה ליבה לדרך ולא נזהרה בהליכתה", הינה טענה סתמית ובלתי מבוססת. 49. התובעת צעדה על מדרכה ציבורית, והייתה רשאית לצפות כי המדרכה תהיה בטוחה למעבר וכי לא יהיו בה מפגעים מסוכנים. 50. אין לצפות מהולך רגל סביר שיבחן כל סנטימטר של המדרכה בטרם יצעד עליה, במיוחד כאשר מדובר במפגעים שאינם בולטים לעין באופן מיידי. 51. גם אם התובעת לא הבחינה במפגעים באופן מיידי, אין בכך כדי להטיל עליה אשם תורם, שכן האחריות העיקרית למניעת מפגעים מוטלת על הנתבעת. 52. הנתבעת לא הוכיחה כי התובעת נקטה בחוסר זהירות כלשהו, ועל כן יש לדחות את טענת האשם התורם מכל וכל. ##חובת הנתבעת לתחזק את המדרכות ## 53. חובת הנתבעת לתחזק את המדרכות בתחומה נובעת מחוקי העזר העירוניים, פקודת העיריות, ודיני הנזיקין הכלליים. 54. חובה זו כוללת את האחריות לתיקון סדקים, מהמורות, תעלות פעורות וכל ליקוי אחר העלול לסכן את הולכי הרגל. 55. הנתבעת לא יכולה להתנער מחובתה זו בטענה כי לא קיבלה קריאות או הודעות על המפגע, שכן חובתה היא לבדוק באופן יזום את מצב המדרכות. 56. העובדה שהנתבעת תיקנה את המפגעים במקום התאונה, גם אם באיחור, מעידה על כך שהיא הכירה בקיומם ובחובתה לתקנם. 57. אי-מילוי חובת התחזוקה של הנתבעת מהווה הפרה יסודית של חובותיה הציבוריות והמשפטיות, ועל כן יש להטיל עליה אחריות מלאה. ##נטל ההוכחה ומהימנות העדויות ## 58. התובעת הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה, והוכיחה באמצעות עדותה, התמונות וחוות הדעת הרפואית, את נסיבות התאונה ואת נזקיה. 59. עדותה של התובעת הייתה מהימנה ועקבית, והיא תיארה באופן ברור את אירוע הנפילה ואת המפגעים שגרמו לה. 60. טענות הנתבעת בדבר אי-ידיעת התובעת את סיבת הנפילה אינן עומדות במבחן המציאות, שכן התובעת הצביעה על המפגעים מיד לאחר הנפילה. 61. עדותה של הגב' שושנה חקינזרי, מטעם הנתבעת, אינה רלוונטית ואינה מהימנה, שכן היא לא ראתה את הנפילה ולא הייתה עדה למצב המדרכה. 62. יש לדחות את טענות הנתבעת בדבר אי-הגשת חוות דעת מומחה, שכן קיומו של מפגע מסוכן במדרכה הינו עניין שבעובדה שאינו דורש בהכרח חוות דעת מומחה. ##פיצויים בגין כאב וסבל ## 63. התובעת סבלה מכאב וסבל ניכרים כתוצאה מהתאונה, אשר כללו כאבים פיזיים עזים, סבל נפשי, הגבלה בתנועה, ופגיעה קשה באיכות חייה. 64. הפיצוי בגין כאב וסבל נועד לפצות את התובעת על הפגיעה באוטונומיה שלה, על הסבל הפיזי והנפשי, ועל הפגיעה בהנאות החיים. 65. יש לקחת בחשבון את גילה של התובעת, את חומרת הפגיעה, את תקופת ההחלמה הארוכה, ואת הנכות הצמיתה שנותרה לה. 66. סכום הפיצוי בגין כאב וסבל צריך להיות משמעותי, וזאת בהתאם לפסיקה הרווחת במקרים דומים. 67. כבוד בית המשפט מתבקש לפסוק לתובעת פיצוי הולם בגין כאב וסבל, אשר ישקף את מלוא נזקיה הלא-ממוניים. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק לקבל את התביעה על כל חלקיה.כתב תביעהמסמכיםתאונות נפילהנפילה ברחוב / שטח ציבורינפילה