##דוגמא לכתב תביעה של גבר נגד אישה:## ## א. תיאור של בעלי הדין ## 1. התובע, מר _________ ת.ז. _________, תושב _________, _________, יליד שנת 1980, אשר ייוצג בהליך זה על ידי עורך דין _________. 2. הנתבעת, גב' _________ ת.ז. _________, תושבת _________, _________, ילידת שנת 1982, אשר ייוצג בהליך זה על ידי עורך דין _________. ## ב. הסעד המבוקש ## 3. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעת בתשלום סך כולל של 115,145 ש"ח בגין נזקים שנגרמו לתובע עקב הפרת הבטחת הנישואין, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל, וכן בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. ## ג. העובדות הנחוצות לביסוסה של עילת התביעה ומתי נולדה ## 4. במהלך שנת 2006 הכירו התובע והנתבעת זה את זו, וביום 27.1.07 התארסו בטקס רשמי כמקובל בעדה הנוצרית אליה הם משתייכים. בהמשך, נקבע מועד הנישואין ליום 18.5.07. 5. לאחר טקס האירוסין, ובהסתמך על הבטחת הנישואין, רכש התובע עבור הנתבעת תכשיטי זהב, שכר דירת מגורים ב_________ לצרכי מגורי בני הזוג לאחר חתונתם, והזמין רהיטים ומוצרי חשמל לבית החדש, כל זאת בהסכמת הנתבעת ובתיאום עימה. 6. ביום 12.4.07, או בסמוך לאחר מכן, הודיעה הנתבעת לתובע על ביטול האירוסין ואי רצונה להתחתן עימו, וביום 13.5.07 חזרה על הודעתה במכתב רשמי. 7. עילת התביעה נולדה ביום 12.4.07, עת הודיעה הנתבעת על ביטול האירוסין, ובוודאי ביום 13.5.07, עם קבלת מכתבה הרשמי המאשר את הביטול. ## ד. העובדות המקנות סמכות לבית המשפט ## 8. עניינה של תביעה זו הוא בסכסוך כספי הנובע מהפרת חוזה, ועל כן הסמכות העניינית לדון בה נתונה לבית משפט נכבד זה. 9. מקום מגוריהם של הצדדים, _________, וכן מקום התרחשות האירועים המהווים את עילת התביעה, _________, מקנים סמכות מקומית לבית משפט נכבד זה. ## ה. פירוט הטענות ## ## הפרת הבטחת נישואין ## 10. הנתבעת הבטיחה לתובע הבטחת נישואין מפורשת וברורה, אשר באה לידי ביטוי בטקס אירוסין רשמי, קביעת מועד חתונה, ותכנון משותף של חיי הנישואין, לרבות רכישת דירה, רהיטים ותכשיטים, ועל כן מדובר בהסכם מחייב לכל דבר ועניין. 11. התובע הסתמך על הבטחת הנישואין של הנתבעת ופעל בתום לב מוחלט, תוך השקעת משאבים כספיים ורגשיים ניכרים לקראת הקמת התא המשפחתי המשותף, ועל כן ביטול ההבטחה על ידי הנתבעת מהווה הפרה יסודית של ההסכם. 12. ביטול הבטחת הנישואין על ידי הנתבעת נעשה באופן חד צדדי, מפתיע וללא כל סיבה מוצדקת, לאחר שהתובע כבר נשא בהוצאות כבדות והתחייבויות משמעותיות לקראת החתונה, דבר המעיד על חוסר תום לב קיצוני מצדה. 13. הנתבעת הייתה שותפה מלאה לכל ההכנות לקראת החתונה, לרבות בחירת תכשיטים, רהיטים ודירת מגורים, ובכך חיזקה את הבטחתה להינשא לתובע ויצרה אצלו ציפייה לגיטימית לקיום הנישואין. 14. הפרת הבטחת הנישואין על ידי הנתבעת גרמה לתובע נזקים כספיים ישירים ועקיפים, בנוסף לעוגמת נפש קשה, ועל כן הוא זכאי לפיצוי מלא בגין כלל נזקיו. ## חובת תום הלב במשא ומתן ## 15. הנתבעת הפרה באופן בוטה את חובת תום הלב המוטלת עליה מכוח סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, בכך שביטלה את האירוסין והנישואין המתוכננים ללא כל סיבה עניינית או מוצדקת, ובכך גרמה לתובע נזקים כבדים. 16. התנהלות הנתבעת, אשר כללה הסכמה לאירוסין, קביעת מועד חתונה, והשתתפות פעילה בהכנות, ולאחר מכן ביטול פתאומי של כל אלה, מהווה חוסר תום לב מובהק בניהול המשא ומתן לקראת כריתת הסכם הנישואין. 17. הנתבעת יצרה אצל התובע מצג שווא של רצינות וכוונה כנה להינשא לו, תוך שהיא מודעת להשקעותיו הכספיות והרגשיות, ולאחר מכן נסוגה מהבטחתה, דבר המהווה ניצול ציני של תמימותו ותום ליבו. 18. חובת תום הלב במשא ומתן לקראת נישואין מחייבת גילוי נאות ושקיפות מלאה, והנתבעת, בביטולה הפתאומי, פעלה בניגוד מוחלט לעקרונות אלו, תוך שהיא גורמת לתובע נזקים בלתי הפיכים. 19. הפסיקה קבעה כי הפרת חובת תום הלב במשא ומתן, ובפרט בהקשר של הבטחת נישואין, מזכה את הצד הנפגע בפיצויים, לרבות פיצוי בגין נזקים עקיפים ועוגמת נפש, ועל כן התובע זכאי לסעדים המבוקשים. ## נזקים בגין רכישת תכשיטי זהב ## 20. התובע רכש עבור הנתבעת תכשיטי זהב בשווי כולל של 13,100 ש"ח, כמתנת אירוסין וכחלק מההכנות לנישואין, וזאת בהסכמתה ועל פי בחירתה של הנתבעת. 21. רכישת תכשיטי הזהב נעשתה בהסתמך על הבטחת הנישואין של הנתבעת, ועם ביטול ההבטחה, נותרו התכשיטים בידי הנתבעת, אשר סירבה להשיבם לתובע, למעט חלק קטן מהם. 22. התובע זכאי להחזר מלא של עלות תכשיטי הזהב שרכש עבור הנתבעת, שכן מדובר בהוצאה ישירה שנגרמה לו עקב הפרת הבטחת הנישואין מצדה. 23. הנתבעת מודה בקבלת חלק מתכשיטי הזהב, ועל כן אין מחלוקת כי התובע זכאי להחזר עלותם, או להשבתם בפועל, בתוספת פיצוי בגין אובדן ערך או בלאי. 24. אי השבת תכשיטי הזהב במלואם על ידי הנתבעת, למרות ביטול האירוסין, מהווה התעשרות שלא כדין על חשבון התובע, ועל כן יש לחייבה בהחזר מלא של עלותם. ## נזקים בגין ביטול אולם חתונות ## 25. התובע התחייב לתשלום פיצוי מוסכם בסך 15,000 ש"ח לאולם החתונות "_________", בו הייתה אמורה להתקיים מסיבת הנישואין, וזאת בהסתמך על הבטחת הנישואין של הנתבעת ובהסכמתה. 26. ביטול מסיבת הנישואין על ידי הנתבעת גרם לתובע נזק ישיר בדמות חבותו לתשלום הפיצוי המוסכם לאולם, ועל כן הנתבעת אחראית לפצותו בגין נזק זה. 27. התחייבות התובע לאולם החתונות הייתה חלק בלתי נפרד מההכנות לנישואין, ונעשתה בתום לב מוחלט ובהסתמך על קיום ההבטחה, ועל כן הנתבעת אינה יכולה להתנער מאחריותה לנזק שנגרם. 28. גם אם התובע טרם שילם בפועל את הפיצוי המוסכם לאולם, הרי שחבותו לתשלום קיימת ומוכחת, ועל כן הוא זכאי לפיצוי מהנתבעת בגין נזק זה, אשר עלול להתממש בכל עת. 29. הנתבעת, בביטולה את הנישואין, היא הגורם הישיר והבלעדי לנזק זה, ועל כן עליה לשאת במלוא עלות הפיצוי המוסכם לאולם החתונות. ## נזקים בגין שכירת דירה ## 30. התובע שכר דירת מגורים ב_________ לצרכי מגורי בני הזוג לאחר חתונתם, וחתם על הסכם שכירות מיום 20.2.07, וזאת בהסתמך על הבטחת הנישואין ובהסכמת הנתבעת. 31. עקב ביטול האירוסין על ידי הנתבעת, נאלץ התובע לבטל את הסכם השכירות ולשאת בהוצאות כבדות, לרבות דמי שכירות, קנס ביטול, חשמל, מים וארנונה, בסך כולל של 13,645 ש"ח. 32. הוצאות אלו נגרמו לתובע באופן ישיר כתוצאה מהפרת הבטחת הנישואין על ידי הנתבעת, ועל כן היא אחראית לפצותו בגינן במלואן. 33. התובע פעל בתום לב ובסבירות כאשר שכר את הדירה המיועדת למגורי בני הזוג, ועל כן אין להטיל עליו את האחריות לנזקים שנגרמו עקב ביטול ההסכם על ידי הנתבעת. 34. הנתבעת הייתה מודעת לשכירת הדירה ואף השתתפה בניקיונה, ובכך אישרה את הסכמתה למהלך ואת ציפייתה למגורים משותפים, ועל כן עליה לשאת בנזקים שנגרמו עקב חזרתה מהבטחתה. ## נזקים בגין רכישת רהיטים ## 35. התובע רכש סלון ורהיטים נוספים לדירה המשותפת בסך 12,900 ש"ח, וזאת בהתאם לדרישותיה ובחירתה של הנתבעת, ובהסתמך על הבטחת הנישואין. 36. מדובר בהזמנה מיוחדת של רהיטים, אשר לא ניתן להשיבם למוכר, ועל כן התובע נותר עם נזק ישיר בדמות עלותם המלאה של הרהיטים. 37. רכישת הרהיטים הייתה חלק בלתי נפרד מההכנות להקמת הבית המשותף, ונעשתה בתום לב מוחלט ובהסתמך על קיום הנישואין, ועל כן הנתבעת אחראית לנזק שנגרם. 38. סירובו של המוכר להחזיר את הרהיטים, בשל היותם הזמנה מיוחדת, הופך את הנזק של התובע לממשי ובלתי הפיך, ועל כן יש לחייב את הנתבעת בפיצוי מלא. 39. הנתבעת, בביטולה את הנישואין, היא הגורם הישיר והבלעדי לנזק זה, ועל כן עליה לשאת במלוא עלות הרהיטים שנרכשו. ## נזקים בגין רכישת מוצרי חשמל ## 40. התובע רכש מוצרי חשמל לבית החדש בסך 10,500 ש"ח, וזאת בהתאם לבחירתה של הנתבעת ובהסתמך על הבטחת הנישואין. 41. עקב ביטול האירוסין, מוצרי החשמל לא סופקו לתובע ונותרו בחנות, והתובע לא קיבל בחזרה את תמורתם, למרות ניסיונותיו. 42. התובע זכאי להחזר מלא של עלות מוצרי החשמל שרכש, שכן מדובר בהוצאה ישירה שנגרמה לו עקב הפרת הבטחת הנישואין מצדה של הנתבעת. 43. טענת הנתבעת כי התובע לא פעל להקטנת הנזק אינה רלוונטית, שכן התובע ניסה לקבל את המוצרים או את תמורתם, אך נתקל בסירוב, ועל כן הנזק נגרם לו במלואו. 44. הנתבעת, בביטולה את הנישואין, היא הגורם הישיר והבלעדי לנזק זה, ועל כן עליה לשאת במלוא עלות מוצרי החשמל שנרכשו. ## החזר כספים שניתנו לנתבעת ## 45. התובע נתן לנתבעת סך כולל של 20,000 ש"ח במועדים שונים, לצורך רכישת חומרי ניקוי לבית (3,000 ש"ח), בגדים (5,000 ש"ח) וכן שמלת כלה ועיצוב שיער (12,000 ש"ח). 46. כספים אלו ניתנו לנתבעת בהסתמך על הבטחת הנישואין ונועדו לצרכי ההכנות לחתונה ולהקמת הבית המשותף, ועל כן עם ביטול הנישואין, על הנתבעת להשיבם לתובע. 47. אי השבת הכספים על ידי הנתבעת מהווה התעשרות שלא כדין על חשבון התובע, שכן מטרת העברת הכספים לא התממשה עקב הפרת ההבטחה מצדה. 48. הנתבעת מכחישה קבלת כספים במזומן מהתובע, אך טענה זו אינה עומדת במבחן ההיגיון והשכל הישר, שכן סביר להניח כי התובע נשא בהוצאות אלו לקראת הנישואין. 49. התובע זכאי להחזר מלא של הכספים שנתן לנתבעת, שכן מדובר בהוצאה ישירה שנגרמה לו עקב הפרת הבטחת הנישואין מצדה. ## עוגמת נפש ## 50. הפרת הבטחת הנישואין על ידי הנתבעת, באופן חד צדדי ומפתיע, גרמה לתובע עוגמת נפש קשה, סבל רב, אכזבה עמוקה ופגיעה קשה בכבודו ובשמו הטוב. 51. התובע השקיע רגשית ונפשית במערכת היחסים ובהכנות לנישואין, וביטול ההבטחה גרם לו למצוקה נפשית ניכרת, אשר יש לפצותו בגינה. 52. הפסיקה הכירה בזכות לפיצוי בגין עוגמת נפש במקרים של הפרת הבטחת נישואין, וזאת לאור הפגיעה הרגשית והנפשית הכרוכה בכך, ועל כן התובע זכאי לפיצוי בסך 30,000 ש"ח בגין ראש נזק זה. 53. הנתבעת, בהתנהלותה חסרת תום הלב, גרמה לתובע נזק בלתי ממוני משמעותי, אשר יש לפצותו בגינו באופן הולם ומרתיע. 54. הפיצוי בגין עוגמת נפש נועד לפצות את התובע על הסבל, הבושה והאכזבה שנגרמו לו, ועל כן יש לחייב את הנתבעת בתשלום הסכום המבוקש. ## הטעיה ומצג שווא ## 55. הנתבעת הוטעתה על ידי התובע בעניינים מהותיים ורלוונטיים ביותר לגיבוש עמדתה האם להינשא לו אם לאו, ולו ידעה עליהם מבעוד מועד, הייתה נמנעת מלהתארס עימו. 56. התובע הציג מצג שווא שקרי בנוגע למצבו הכלכלי, תוך שהוא טוען כי מצבו מצוין, בעוד שבפועל היה מסובך בחובות כבדים והתנהלו נגדו תיקי הוצאה לפועל בסכומים ניכרים. 57. התובע הסתיר מהנתבעת את עברו הפלילי, לרבות רישומים פליליים בגין עבירות שונות, וכן חקירה משטרתית בחשד לביצוע עבירה של פציעה או חבלה זדונית, וזאת בניגוד לחובת הגילוי המוטלת עליו. 58. התנהלות התובע, אשר כללה הסתרת מידע מהותי והצגת מצגי שווא, מהווה הטעיה חמורה ובוטה, אשר פגעה באוטונומיה של הנתבעת ובזכותה לקבל החלטה מושכלת בנוגע לנישואין. 59. הפסיקה קבעה כי הטעיה במשא ומתן, ובפרט בהקשר של נישואין, מהווה עילה לביטול ההסכם ולדחיית תביעה בגין הפרתו, ועל כן יש לדחות את תביעת התובע. ## התנהגות פסולה של התובע ## 60. הסיבה הישירה אשר בעקבותיה החליטה הנתבעת שלא להינשא לתובע הייתה התנהלותו המבישה והפסולה ביום 12.4.07, במהלך ניקוי הדירה המשותפת. 61. התובע ניסה להתנהג כלפי הנתבעת בצורה לא יפה, תוך שהוא מנסה להתחיל איתה באופן פסול, וזאת בנוכחות אחותה ואחייניתה של הנתבעת. 62. התנהגות זו של התובע מהווה הפרה חמורה של האמון הבסיסי הנדרש במערכת יחסים לקראת נישואין, ועל כן הנתבעת הייתה זכאית לבטל את האירוסין. 63. התובע ידע היטב מהי גרסת הנתבעת לאירוע שהיה ביום 12.4.07, וניסיונו להתכחש לכך ולהתמם, מעיד על חוסר אמינותו ועל ניסיונו להסתיר את האמת. 64. התנהלותו הפסולה של התובע מהווה עילה מוצדקת לביטול האירוסין, ועל כן אין לחייב את הנתבעת בפיצויים כלשהם בגין ביטול זה. ## חוסר אמינות התובע ## 65. התובע הותיר רושם שלילי בעדותו, אשר הייתה רצופת סתירות, התחמקויות וטענות מוגזמות ומופרכות, ועל כן אין ליתן אמון בגרסתו. 66. טענות התובע בנוגע למצבו הכלכלי, לפיהן היה "נורמלי", הופרכו לחלוטין על ידי דו"ח תיקי ההוצאה לפועל שהתנהלו נגדו, אשר חשף חובות בסך למעלה מ-1.5 מיליון ש"ח. 67. התובע התעלם בתצהירו מטענות הנתבעת לעניין הרישומים הפליליים על שמו, ורק בחקירתו הנגדית ניסה לטעון, ללא הוכחה, כי הנתבעת ידעה על כך, דבר המהווה עדות כבושה. 68. טענות התובע בנוגע לנזקיו, לרבות רכישת שרשרת לגבר כמתנת אירוסין, אי תשלום קנס לאולם החתונות, ואי קבלת מוצרי חשמל, הופרכו על ידי העדים מטעמו ועל ידי מסמכים. 69. חוסר אמינותו של התובע משליך לא רק על גובה הנזק הנטען, אלא גם על גרסתו באשר לסיבת ביטול האירוסין, ועל כן יש לדחות את תביעתו במלואה. ## זכות הנתבעת לבטל את ההבטחה ## 70. הנתבעת הייתה זכאית לבטל את הבטחת הנישואין, שכן הסכמתה לא הייתה סופית, ותקופת האירוסין נועדה לאפשר לבני הזוג להכיר לעומק זה את זו. 71. הסכמת הנתבעת להינשא לתובע ניתנה בהסתמך על מצג שווא שקרי שהציג בפניה, ומשנתגלה מצג זה, הייתה זכאית לחזור בה מהבטחתה. 72. התנהלות התובע במהלך האירוסין, לרבות התערבותו בבני משפחתה של הנתבעת וניסיונו לסכסך ביניהם, היוותה עילה מוצדקת לביטול האירוסין. 73. הנתבעת פעלה בתום לב כאשר ביטלה את האירוסין, שכן גילתה עובדות מהותיות אודות התובע, אשר לו ידעה עליהן מראש, לא הייתה מתארסת עימו. 74. זכותה של הנתבעת לחזור בה מהבטחת הנישואין, בנסיבות העניין, עולה בקנה אחד עם עקרונות הצדק וההגינות, ועל כן אין לחייבה בפיצויים. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק לקבל את התביעה על כל חלקיה. ####דוגמא לפסק דין: #### מבוא ועובדות מוסכמות: 1. התובע מבקש לחייב את הנתבעת בתשלום סך של 115,145 ש"ח בטענה להפרת הבטחת נישואין. 2. במהלך שנת 2006 הכירו התובע והנתבעת זה את זו והם התארסו בטקס שנערך ביום 27.1.07, כמקובל בעדה הנוצרית אליה הם משתייכים. בהמשך, נקבע מועד הנישואין ליום 18.5.07. 3. לאחר טקס האירוסין רכש התובע עבור הנתבעת תכשיטים מזהב (להלן: "תכשיטי זהב"), חתם על הסכם שכירות מיום 20.2.07 לפיו הוא שכר דירת מגורים במעלות תרשיחא לצרכי מגורי בני הזוג לאחר חתונתם (להלן: "הסכם השכירות" ו"הדירה" בהתאם) וכן הזמין רהיטים ומוצרי חשמל לבית החדש (להלן: "הרהיטים" ו"מוצרי החשמל" בהתאם). 4. ביום 12.4.07 עסקה הנתבעת בניקוי הדירה ובמקום נכחו התובע, אחותה של הנתבעת ואחיינית שלה. בו ביום או בסמוך לאחר אותו מועד הודיעה הנתבעת לתובע על ביטול האירוסין ואי רצונה להתחתן עימו. כמו כן, ביום 13.5.07 פנתה הנתבעת לתובע במכתב בו היא חזרה על הודעתה בדבר ביטול האירוסין וביקשה ממנו לסור אליה לקבלת המתנות אשר קיבלה במהלך תקופת האירוסין. 5. התובע לא נענה לפניית הנתבעת לעיל ותחת זאת הוא הגיש תביעתו דנן. טענות הצדדים בתמצית: 6. לטענת התובע, הנתבעת הבטיחה להינשא עימו, אולם, היא הפרה הבטחתה באופן מפתיע וללא כל סיבה. הבטחת הנישואין עולה ומתחייבת לאור קביעת מועד החתונה, ההכנות שנערכו לקראתה, רכישת תכשיטי זהב ורהיטים, הזמנת אולם חתונות והשכרת הדירה, והרי כל אלה נעשו בהסכמת הנתבעת ובתיאום עימה. הפרת הבטחת הנישואין מצד הנתבעת גרמה לתובע נזקים כמפורט להלן: סך של 13,100 ש"ח עבור רכישת תכשיטי זהב. סך של 15,000 ש"ח פיצוי מוסכם לאולם החתונות בו היתה אמורה להתקיים מסיבת הנישואין. סך של 13,645 ש"ח עבור תשלום דמי שכירות עבור הדירה, קנס ביטול הסכם השכירות, חשמל, מים וארנונה, הכל מכוח הסכם לביטול הסכם השכירות עליו חתם התובע ביום 25.7.07. סך של 12,900 ש"ח עבור סלון אשר רכש התובע ולא ניתן להשיבו למוכר, בדומה ליתר הרהיטים, הואיל ומדובר בהזמנה מיוחדת לפי דרישת הנתבעת (להלן: "הסלון"). סך של 10,500 ש"ח עבור רכישת מוצרי חשמל על-ידי התובע שלא סופקו לאחר ביטול האירוסין ונותרו בחנות. סך של 20,000 ש"ח החזר כספים אשר נתן התובע לנתבעת במועדים שונים לצורך רכישת חומרי ניקיון לבית (3,000 ש"ח), בגדים (5,000 ש"ח) וכן שמלת כלה ועיצוב שיער (12,000 ש"ח). סך של 30,000 ש"ח עבור עוגמת נפש. 7. לטענת הנתבעת, היא אמנם הסכימה להינשא לתובע, אולם הסכמתה לא היתה סופית. תקופת האירוסין בחברה המסורתית אליה משתייכים בעלי הדין נועדה לאפשר לבני הזוג לעתיד להכיר היטב ולעומק זה את זו. כמו כן, הסכמת הנתבעת להינשא לתובע ניתנה בהסתמך על מצג שווא שקרי. משהתגלה אותו מצג ולאור התנהלות התובע במהלך האירוסין, בחרה הנתבעת שלא להינשא לתובע. להלן פירוט הטענה: התובע התערב בבני משפחתה של הנתבעת וניסה לסכסך בין אחותה לבין החבר שלה ולמנוע נישואיהם. התובע הבטיח לנתעבת להתחיל בבניית דירת מגורים, אולם, הוא לא קיים את הבטחתו. התובע טען כי מצבו הכלכלי מצויין אך בפועל הוא היה במצוקה כלכלית ומסובך בחובות כבדים. התובע הסתיר מהנתבעת כי יש לו רישום פלילי. התובע ניסה לנצל את הנתבעת מבחינה כספית ולהשתמש בשמה לצורך ניהול עסקיו. בנוסף, הסיבה הישירה אשר בעקבותיה החליטה הנתבעת שלא להינשא לתובע היתה התנהלותו המבישה והפסולה ביום 12.4.07 במהלך ניקוי הדירה. הנתבעת מבקשת שלא לפרט נסיבות המקרה מטעמים של צנעת הפרט ומאחר וכיום היא נשואה לאדם אחר ואמא לילדה. הנתבעת מכחישה קבלת חלק מתכשיטי הזהב הנטענים. ביחס ליתר התכשיטים, היא מודה בקבלתם והיא הסכימה, ועדיין מסכימה, להשיבם לתובע. כמו כן, הנתבעת מכחישה קבלת כספים במזומן מהתובע. ד י ו ן: 8. במסגרת הדיון בתביעה העידו התובע, מר בהג'את עאמר, נציג משכיר הדירה, מר נאהי בשארה ומר פייסל מטאנס, מהם רכש התובע את תכשיטי הזהב (למעט טבעת הנישואין), וכן מר סאלח דיב, נציג החנות ממנה רכש התובע את מוצרי החשמל. מנגד, העידה הנתבעת והצדדים סיכמו את טענותיהם בתביעה. 9. העילה של הפרת הבטחת נישואין מקורה בדין האנגלי והיא נקלטה במשפט הישראלי (ר' ע"א 174/65 בדש נ' שדה, פ"ד כ(1) 617, 623, ע"א 545/77 פלוני נ' פלונית, פ"ד לב(2) 393). הואיל ועסקינן בתביעה חוזית, ולא בתביעה נזיקית בעילת תרמית או מצג שווא, ניתן אפוא לזכות בפיצוי בגין הפרת הבטחת נישואין גם בהעדר כוונה של המבטיח, הנתבעת במקרה דנן, לרמות את מקבל ההבטחה, התובע (ר' ע"א 724/79 עאמר נ' סעיד פ"ד יז 281). 10. הואיל ובמקרה דנן אין חולק כי הוסכם בין הצדדים להינשא זה לזו, מתייתר הצורך לדון בשאלה האם אכן ניתנה הבטחת נישואין על-ידי הנתבעת והאם השתכלל בין הצדדים הסכם מחייב כפי שנדרש בסעיף 2 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. 11. סע' 12(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל''ג-1973, קובע כי יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה. אחד הביטויים המובהקים לתום הלב, הוא חובת גילוי עובדות חשובות ורלוונטיות לצד שכנגד המתקשר בהסכם. לעניין זה נפסק ב- ע''א 144/87 מדינת ישראל נ. אינג' פבר ואח' פ''ד מד(3) עמ' 769, כדלקמן: ''על-פי עקרון תום הלב במשא ומתן טרום-חוזי 'מחויב כל צד למשא ומתן לפעול תוך נאמנות כלפי הצד האחר למשא ומתן, ותוך נאמנות לרוח העסקה ולמטרתה. השאלה המרכזית ביישום סעיף 12 היא אם האמצעים שננקטו במהלך המשא ומתן מתישבים עם דרישת תום-הלב'. (ראה שלו, בספרה הנ"ל, בעמ' 48). במסגרת החובה לנהוג בתום-לב בעת המשא ומתן, על צד למשא ומתן גם לגלות למשנהו את אותן עובדות אשר ניתן לצפות שצד תם-לב יגלה למשנהו. כפי שקובעת בעניין זה המחברת המלומדת שלו, בספרה הנ"ל, בעמ' 49: 'תחום תחולה מובהק ושכיח של חובת תום-הלב במשא-ומתן הוא תחום הגילוי. הפרת החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום-לב במשא-ומתן לובשת צורה של אי-גילוי עובדות, כאשר על-פי הנסיבות היה מקום לצפות לכך שהאדם המנהל משא ומתן יגלה אותן לצד השני. בתחום זה חובת תום-הלב היא אקטיבית, ומטילה חובת-עשייה. חובת תום-הלב כוללת חובה לגלות לצד השני לפני כריתת החוזה עובדות חשובות, ואפילו עובדות שהצד השני היה יכול לגלותן בכוחות עצמו, כאשר גילוי זה מתחייב ממהות העסקה ומנסיבות המקרה" (שם, עמ' 776-777). 12. סעיף 15 לחוק החוזים הכללי, קובע בעניין התקשרות בחוזה בעקבות הטעיה, כדלקמן: "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטענו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לעניין זה 'הטעיה' - לרבות אי-גילויין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן". בספרה "דיני חוזים" - החלק הכללי הגדירה פרופ' שלו את המונח ''הטעיה'' כ-"הצהרת טרום חוזית כוזבת. ההצהרה המהווה בסיס להטעיה תהיה בדרך כלל מפורשת ותבוטא בכתב או בעל פה" (שם, עמ' 309). הביטוי להצהרה כוזבת טרום חוזית יכול לבוא לידי ביטוי בחוזה גופו וכחלק מתניותיו ויכול להיות מחוץ לחוזה. לעניין זה נאמר בספר הנ"ל של פרופ' שלו כי "במקרים רבים תישאר הצהרה טרום חוזית כוזבת מחוץ לחוזה, ועל כן יהיה ניתן לבסס עליה רק טענת הטעיה. אולם כאשר נכללת הצהרה טרום חוזית בחוזה ומתברר כי היא כוזבת, פתוחות בפני המתקשר, לבד מטענת ההטעיה, כל הטענות הנובעות מהפרה חוזית".(ר' ע"א 44/66 דרייב נ' הרץ, פ"ד כ"א(1) 576, 588, ע"א 373/80 וופנה נ' אוגש פ"ד לו(2) 215, 218, 219 וכן ע"א 4646/90 בר חן נ' שמעון פ"ד מו(5) 798, 808) (שם, עמ' 312 והערה 9). 13. כאשר עסקינן בהבטחת נישואין, הרי לחובת תום הלב וחובת הגילוי משנה תוקף וקשה להפריז בחשיבותן. באותם מקרים אין מדובר בהתקשרות עסקית אלא בהתקשרות בברית הנישואין האמורים להתקיים עשרות שנים ולהשפיע באופן מהותי על מהלך חייהם של בני הזוג כמו גם על חיי ילדיהם לעתיד . ודוק, התובע משתייך לכנסייה הקתולית אשר בהתאם לכללים הנהוגים בה מימים ימימה, לא ניתן להשתחרר מברית הנישואין, יהיו כושלים ככל שיהיו . מן הכלל אל הפרט. 14. בסעיף 19 לתצהיר עדותו הראשית, מוצג ת/1, התייחס התובע לטענת הנתבעת, לפיה, בניגוד למצג שהציג בפניה, מצבו הכלכלי לא היה מצויין והוא היה מסובך בחובות, וטען באומרו: "הנתבעת ידעה היטב מה מצבי הכלכלי, אך בכל מקרה מצבי הכלכלי הינו נורמלי ולא כפי שטענה הנתבעת בכתב הגנתה". בחקירתו הנגדית נשאל התובע למשמעות דבריו ''מצב כלכלי נורמלי'' והוא השיב באומרו: "ש. מה זה מצב כספי נורמאלי בעינייך? ת. נורמאלי שאפשר להתפרנס, לשמור על הבית, לא להשאיר את הבית בלי לשלם חשמל, וחסר אוכל, כמובן אפשר לבקר מידי פעם בחו"ל." (שם, עמ' 9-10 החל משורה 33 לפרוטוקול הדיון). בהמשך חקירתו התגלה כי מצבו הכלכלי של התובע, המכונה בפיו "נורמאלי", אינו כזה כלל ועיקרי וכי במהלך הקשר שלו עם הנתבעת, בשנים 2006-2007, הוא היה מסובך בחובות כבדים והתנהלו נגדו מספר תיקי הוצאה לפועל. תחילה מסר התובע תשובות מתפתלות, ניסה להמעיט מחומרת הבעיה וטען כי הנתבעת ידעה על חובותיו, באומרו: "ש. פאתנה אומרת שלא רק אותה התנהגות שהיא מספרת שהתחלת איתה, היא אומרת שגם התחילה לגלות שאתה בעצם לא סיפרת לה אמת על מצבך הכלכלי, והיא גילתה שאתה חייב הרבה כסף, כך למשל למרות מה שסיפרת קודם, עוה"ד שלך שלח לבקשתי פירוט חובות שלך, מיליון וחצי ש"ח. ת.        אתה צודק, אבל ממתי החובות האלה, האם הם לפני 2006 או אחרי. ש.        אתה אומר שהחובות האלה הם אחרי 2006? ת.        יש לך מסמכים. ש.        אני חוזר על השאלה. ת.        יש חלק לפני ויש חלק אחרי, והיא יודעת. ש.        אתה אומר שבשנת 2006 מצבך היה כפי שתיארת רק שהסתבכת אחרי 2006? ת.        לא היתה הסתבכות. אם אתה אומר אחרי 2006-7 התחילו הדברים, חלק מהדברים. בהתחלה היו חובות אבל בסכומים קטנים, אפשר לראות ברשימה ממתי החובות. לשאלת בית המשפט האם היו לי חובות כשהתארסנו אני משיב שכן, אבל חוב קטן מאוד, של 70-80 אלף ש"ח או 100 אלף ש"ח והיא ידעה מכך.'' (שם, עמ' 14-15 החל משורה 24 לפרוטוקול הדיון). אך בהמשך הוצג בפני התובע דו''ח רשימת תיקי הוצל''פ שהתנהלו נגדו, מוצג נ/3, וממנו עולה כי עד לשנת 2007 היו 13 תיקי הוצאה לפועל וסכום החוב בהם עולה על 1.5 מיליון ש"ח (נכון ליום 11.3.2010). למותר לציין אפוא כי מצבו הכלכלי של התובע אינו בבחינת מצב "נורמאלי" וניסיונו לטעון כי לא היה מסובך בחובות כבדים ולצייר תמונה ורודה, דינו להיכשל. 15. במסגרת תצהיר עדותו הראשית בחר התובע להתעלם מטענות הנתבעת לעניין הרישומים הפליליים המופיעים על שמו. מנגד, מטעם הנתבעת הוגש דו''ח רישום פלילי של התובע, מוצג נ/4, וממנו עולה כי במהלך השנים 1980-1997 הוא ביצע 6 עבירות שונות, הועמד לדין פלילי והורשע בהתאם. כמו כן, מהדו''ח עולה כי טרם הסתיימה חקירת המשטרה בעניינו של התובע בחשד לביצוע עבירה של פציעה או חבלה זדונית מיום 29.5.06, כחצי שנה לפני האירוסין לנתבעת. התובע נשאל בחקירתו הנגדית לעניין הרישום הפלילי על שמו והוא מסר תשובה לא משכנעת, באומרו: "ש. לפני שהנתבעת ראתה את המרשם היא אמרה, שגם את זה לא גילית לפיו היא רק התחילה להבין ממך שאתה אדם עם עבר, נכון שחלק מהעבירות הן כשהיית יותר צעיר, אבל יש עבירות אחרות משנת 2000, 97, 93 יש איומים, תקיפה חבלנית, למה לא גילית זאת לנתבעת? ושהיא גילתה זאת היא לא יכלה להמשיך. ת. על מה שנשאלתי עניתי, היא אומרת שהיא לא יודעת, אבל אני יכול להוכיח שהיא ידעה את הכל, אחד המקרים היא ידעה והתווכחה, רבה עם שכנה שלהם, שהם אמרו שאני לא בסדר... היה ויכוח והיא ידעה את הכל. הוויכוח היה שבועיים שלושה לפני שנפרדנו. ש. אתה בתצהירך לא אמרת בשום מקום שהיא ידעה על הרישומים הפליליים. ת. לא נשאלתי, עכשיו נשאלתי אני עניתי. ש. בכתב ההגנה סעיף 7 ו' זה כן נטען, מדוע לא התייחסת לזה בתצהירך? ת. אני לא יודע, יש לי את עוה"ד, העברתי את הניירת, נשאלתי ועניתי בכתב. אני לא מתמצא במשפט" (שם, עמ' 15-16 החל משורה 31 לפרוטוקול הדיון) (ההדגשות אינן במקור - ר.ח.). טענות התובע כמצוטט לעיל הינן עדות כבושה ומטעם זה אין לקבלה. יתירה מכך, התובע לא הציג כל הוכחה כי הנתבעת ידעה לפני האירוסין על עברו הפלילי. מכל מקום, דבריו של התובע, לפיהם הוא ענה על מה שנשאל מלמדת כאלף עדים כי מלכתחילה לא היתה לו כוונה ליזום גילוי פרט כה מהותי וחשוב בשיקולי הנתבעת האם להינשא לו אם לאו. 16. כאמור, הנתבעת טענה כי הסיבה הישירה אשר הביאה לביטול האירוסין עם התובע היתה התנהלותו במהלך ניקוי הדירה ביום 12.4.07. בנדון טענה הנתבעת בסעיף 6(ט) לתצהיר עדותה הראשית, כדלקמן: "הסיבה הישירה שהביאה אותנו להיפרד היתה התנהגותו הפסולה של התובע במהלך שהותנו בדירה השכורה במעלות, ואני מבקשת לאפשר לי ליתן פרטים על אותה פרשה בפני בימ"ש ומבלי לפרט זאת בתצהירי זה". התובע התייחס בסעיף 11 לתצהירו להתרחשות מיום 12.4.07, באומרו: "ביום 12.4.07, וללא סיבה התחילה פאתנה להתחמק ממני, ובאותו יום הודיעה לי כי אין בכוונתה להתחתן איתי. כאן יודגש כי לפני הודעת הנתבעת על החלטתה לביטול החתונה לא קדמו כל חילוקי דעות ביני לבינה ולמעשה ועד עצם היום איני מבין מדוע הגיעה הנתבעת להחלטה כזו כאשר מערכת היחסים בינינו היתה מושלמת, לפחות כך חשבתי". היתממות התובע וטענתו כאילו בטרם ביטול האירוסין על ידי הנתבעת לא היו חילוקי דעות בין הצדדים והוא לא ידע, כביכול, מה גרם לביטול הנישואין, דינה להידחות על הסף מאחר ואין בה אמת. בחקירתו של התובע, ברגע של היסח הדעת ובשל פליטת פה, התגלה כי הוא ידע גם ידע מהי גרסת הנתבעת לאירוע שהיה ביום 12.4.07 ולהחלטתה להפסיק את הקשר עם התובע בעקבותיו. להלן ציטוט: "ש. פאתנה אומרת שבאותו יום ניסית להתנהג אליה בצורה לא יפה והיא אמרה לך אצל ג'אמילה שאתה יודע למה היא מפסיקה ולא רוצה לדבר יותר. ת. קודם כל זה לא נכון. בכלל בכלל בכלל. ש. היא בדתה מהראש? ת. אני אספר לך מה היה שם, יש שם 4 חדרים, חלק למעלה, חלק למטה, ואני באותו רגע שהלכתי לעזור לפאתנה ולאחיות שלה והאחיינית שלה, לנקות, הוצאתי את החלון הגדול של המרפסת ושנייה אחת לא היינו ביחד, חוץ מזה אני לא בן 18 להתנהג בצורה הזאת בזמן שמנקים בית ויש 4-5 נפשות מנקים בפנים. לשאלת בית המשפט למה הכוונה בצורה כזאת אני משיב שאני לא צעיר, היא הלכה ואמרה שאני התנהגתי בצורה לא יפה, כאילו התחלתי איתה. היא אמרה את זה אחרי כמה חודשים, כשתבעתי, היא הכניסה את זה בתצהיריהם. כאשר בית המשפט מפנה אותי לכך כי בתצהיר הנתבעת לא נטען מפורשות שהיא טוענת שאני ניסיתי להתחיל איתה, אני משיב שרק בתצהיר שהגישה לבית המשפט אני שמעתי על הטענה הזאת ולא לפני זה" (שם, עמ' 12-13 החל משורה 29 לפרוטוקול הדיון) (ההדגשה אינה במקור - ר.ח.). כאמור, הנתבעת לא פירטה גרסתה בתצהיר עדותה הראשית לאירוע שהיה בדירה ביום 12.4.07, והנה, על אף זאת, התובע ידע לספר בעצמו ומיוזמתו על אותו אירוע, ללמדך כי האירוע אכן התרחש ונסיבותיו ידועות היטב לשני הצדדים בעלי הדין. 17. התובע העלה טענות סתמיות, מוגזמות ומופרכות ביחס לנזקיו הנטענים בעקבות ביטול האירוסין על-ידי הנתבעת וההוצאות אשר הוציא במהלך התקופה הרלוונטית. הדברים משליכים על אמינות התובע לא רק לעניין גובה הנזק הנטען, אלא גם לעניין גרסתו באשר לסיבת ביטול האירוסין. אפרט להלן: א. התובע טען כי רכש מחנות התכשיטים של העד מטעמו, מא נאהי בשארה, מספר פריטים בשווי של 7,000 ש"ח ובתמיכה לטענה הוא צירף כנספח א' לתצהירו חשבונית רכישה. מנגד, הנתבעת הודתה בקבלת פריט אחד בלבד מהפריטים המפורטים בחשבונית. הפריט האחרון בחשבונית הוא שרשרת לגבר ומעדותו של בעל חנות התכשיטים, מר בשארה, עולה כי מחירה הוא 2,700 ש"ח (שם, עמ' 6 שורה 12 לפרוטוקול הדיון). תמוה הדבר כי התובע בחר לתת לנתבעת שרשרת זהב לגבר כמתנת אירוסין ובהעדר כל הסבר לדבר, יש להסיק כי פריט זה לא ניתן לנתבעת והתובע מנסה להתעשר שלא כדין על חשבונה. ב. בתצהיר עדותו הראשית ובסיכומי טענותיו התובע ביקש לחייב את הנתבעת בתשלום סך של 12,900 ש"ח עבור הסלון בנימוק כי מדובר בהזמנה מיוחדת והמוכר סירב להחזירו. לתובע ניתנה הזדמנות להזמין את בעל החנות למתן עדות במשפט, אולם הוא ויתר על עדותו. בנסיבות העניין, ראוי היה כי התובע לא ישוב ויעלה במסגרת סיכומיו טענותיו ודרישותיו ביחס לסלון. ג. בסעיף 10 לתצהיר עדותו הראשית טען התובע לעניין מוצרי החשמל, באמרו: "ביום 12.4.07 נכחנו בשוק ע. דיב בע"מ מוצרי חשמל ולאחר בחירת (כך במקור - ר.ח.) של פאתנה קניתי מוצרי חשמל לבית בסך 10,500 ש"ח, ושוק ע. דיב מסרב להחזיר את דברי החשמל שקניתי". בחקירתו הנגדית הבהיר התובע כי הוא לא קיבל לחזקתו את מוצרי החשמל ואף לא קיבל בחזרה את תמורתם (שם, עמ' 18 שורה 9 לפרוטוקול הדיון). התובע הוסיף וטען כי הוא התחתן עם אישה אחרת ורכש מקרר נוסף מסוג שארפ במקום מקרר מסוג אמנה אותו רכש במהלך האירוסין לנתבעת (שם, עמ' 18-19 החל משורה 33 לפרוטוקול הדיון) וכי לא ניתן היה להחליף את מוצרי החשמל במוצרים של חברה אחרת מאחר ובחנות עבדו עם פירמה אחת בלבד (שם, עמ' 20 שורה 8 לפרוטוקול הדיון). עדות התובע לעיל הופרכה לחלוטין בחקירת העד מטעמו, נציג חנות החשמל, מר סאלח דיב. מחקירת העד עולה כי החנות משווקת מוצרים של כל הפירמות, ובכללן של חברת שארפ (שם, עמ' 26 שורות 2 ו-18 לפרוטוקול הדיון) וכי הוא עצמו פנה לתובע במספר הזדמנויות והציע למסור לידיו את מוצרי החשמל או מוצרים אחרים במקומם, אולם התובע לא נענה לפניותיו (שם, עמ' 26 שורה 24 לפרוטוקול הדיון). נוסף לסתירה בין העדויות כמפורט לעיל, יש לציין כי על התובע מוטלת חובת הקטנת הנזק ומשלא פעל בהתאם, ממילא הוא לא זכאי לקבל מהנתבעת תמורת מוצרי החשמל, כולם או בחלקם. ד. התובע דרש לחייב את הנתבעת בתשלום סך של 15,000 ש"ח עבור קנס מוסכם לאולם החתונות בעקבות ביטול מסיבת הנישואין. לתמיכה בדרישה הגיש התובע הזמנה של אולם החתונות, נספח ב' לתצהירו, לפיה הוא התחייב לשלם קנס בסך של 15,000 ₪ בעקבות ביטול מסיבת הנישואין. אולם, בחקירתו הנגדית הודה התובע כי לא שילם מאומה לאולם החתונות ומשנשאל מדוע על אף זאת הוא דורש לחייב את הנתבעת בראש נזק זה, הוא מסר תשובה בלתי משכנעת באומרו "יכול להיות שהוא יתבע אותי אחר כך" (שם, עמ' 18 שורה 3 לפרוטוקול הדיון). מהאמור לעיל עולה כי הנזק הנטען של התובע בשל ביטול מסיבת הנישואין לא התגבש וספק רב אם בכלל יתגבש בעתיד. מכל מקום, ראוי היה כי התובע יעמיד דברים על דיוקם מלכתחילה ומשלא עשה זאת, אות וסימן לחוסר אמינותו ומהימנותו. ה. טענת התובע ולפיה מסר לנתבעת בהזדמנויות שונות סך של 20,000 ש"ח לרכישת חומרי ניקוי, בגדים ושמלת כלה, לא נתמכה בראיה כלשהי ולפיכך דינה להידחות על הסף. 18. בניגוד לתובע אשר הותיר עלי רושם שלילי בעדותו, אני נותן אמון בנתבעת ובגרסתה הן לעניין הסיבות המוצדקות לביטול האירוסין עם התובע והן לעניין הפריטים אשר רכש והנזקים שנגרמו לו בעקבות זאת. 19. לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי בדין ביטלה הנתבעת את האירוסין וחזרה בה מהסכמתה להינשא לתובע. הנתבעת הוטעתה על-ידי התובע בעניינים מעניינים שונים הרלוונטיים ביותר לגיבוש עמדתה האם להינשא עימו אם לאו ולו ידעה עליהם מבעוד מועד, היא היתה נמנעת להתארס עימו. למותר לציין כי התנהלותו של התובע כלפי הנתבעת מהווה גם כן הפרה חמורה ובוטה של חובת תום הלב בהתאם לסעיף 12 לחוק החוזים הכללי, וגם מטעם זה הדין עם הנתבעת. 20. כאמור, הנתבעת מודה בקבלת חלק מתכשיטי הזהב מהתובע והיא מסכימה להשיבם לידיו. פריטים אלה כוללים סט זהב המורכב מצמיד וענק (פריט שני בחשבונית מס' 505/5 של נאהי בשארה, חלק מנספח א' לתצהיר התובע), צמיד וטבעת המפורטים באישור "תכשיטי רולא" המצורף כחלק מנספח א' לתצהיר התובע, וכן טבעת נישואין. הפריטים כמפורט לעיל יוחזרו תוך 30 יום לידי ב''כ התובע במשרד ב''כ הנתבעת על פי תיאום מראש וכנגד חתימה על אישור קבלתם. 21. בכפוף לאמור בסעיף 20 לעיל התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 12,000 ₪ וזאת תוך 30 יום שאם לא כן הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. כתב תביעהמסמכיםנישואין / חתונההפרת הבטחת נישואין