דוקטרינת הפסילה הפסיקתית

דוקטרינת הפסילה הפסיקתית דוקטרינת הפסילה הפסיקתית שנקבעה בע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי ואח', תק-על 2006(2) 1023 (להלן: "פס"ד יששכרוב") נועדה למנוע פגיעה שלא כדין בזכות להליך פלילי הוגן. דוקטרינת הפסילה הפסיקתית מדברת על פסילתה של ראייה מקום שהתמלאו לגביה שני תנאים (פסקאות 66-64 של פסק הדין): א. הראייה הושגה שלא כדין, משמע הושגה באמצעי חקירה בלתי חוקיים. ב. קבלת הראייה תפגע בזכות להליך הוגן. בסעיף 76 לפס"ד יששכרוב, מובאת תמצית עיקרי דוקטורינת הפסילה הפסיקתית כדלקמן: "הנחת המוצא בשאלת קבילותן של ראיות היא זו הנוהגת עמנו מאז ומתמיד, ולפיה הראיה שהיא רלבנטית - קבילה במשפט. עם זאת, בהתאם לדוקטורינה האמורה, לבית המשפט שיקול דעת לפסילת קבילותה של ראיה בפלילים, אם נוכח לדעת כי הראיה הושגה שלא כדין וקבלתה במשפט תיצור פגיעה מהותית בזכותו של הנאשם להליך הוגן, שלא בהתאם לגדריה של פיסקת ההגבלה. מדובר בנוסחת איזון עקרונית השואפת להשגת פשרה ראויה בין מכלול הזכויות והאינטרסים הרלבנטיים לשאלת קבילותן של ראיות שהושגו שלא כדין, ובהם: חשיפת האמת העובדתית, הלחימה בעבריינות, וכן ההגנה על שלום הציבור, ועל זכויות נפגעי העבירה מחד גיסא; אל מול ההגנה על זכויות הנאשם ועל הגינות ההליך הפלילי וטוהרו מאידך גיסא. נוסחת האיזון האמורה תיושם על פי שיקול דעתו של בית המשפט בהתחשב בנסיבותיו של כל מקרה לגופו, ובהתאם לאמות-המידה המנחות עליהן עמדנו. אמות-מידה אלה נוגעות לאופיה ולחומרתה של אי-החוקיות שהיתה כרוכה בהשגת הראיה; למידת ההשפעה של אמצעי החקירה הפסול על הראיה שהושגה, וכן לשאלת הנזק, מול התועלת החברתיים הכרוכים בפסילתה. דוקטורינה האמורה תהא כללית ומיושמת על כל סוגי הראיות, לרבות הודאות הנאשמים". על חשיבותה של הלכת יששכרוב עמד כבוד השופט א' לוי בע"פ 8332/05 יצחק איסקוב נגד מדינת ישראל (לא פורסם, 26.7.07), בפסקה 23: "על חשיבותה של ההלכה אין חולק. היא מאפשרת לפסול, בנסיבות המתאימות, ראיות שהושגו שלא כדין, באחד משני מסלולים אפשריים. האחד, מכח סעיף 12 לפקודת הראיות, כאשר נמצא כי הודיה שהנאשם מסר הושגה תוך "פגיעה משמעותית וחמורה באוטונומיית הרצון וחופש הבחירה של הנאשם במסירת הודאתו" (פס' 36 לפסק-הדין בעניין יששכרוב). המסלול השני לפסילה, ובכך החידוש העיקרי של ההלכה, עוסק באפשרות לפסילת ראיות שהושגו שלא כדין מחוץ להוראת סעיף 12 הנ"ל, מכח דוקטרינה פסיקתית לפסילת ראיות. על-פי דוקטרינה זו, נקבע, כי לבית-המשפט מסור שיקול-דעת להביא לפסילתה של ראיה שהושגה שלא כדין, אם הוא סבור כי "קבלתה במשפט תיצור פגיעה מהותית בזכותו של הנאשם להליך פלילי הוגן החורגת מגדריה של פסקת ההגבלה" (שם, בפס' 63)". לשם הכרעה בשאלה אם יש לפסול קבילותה של ראייה במסגרת דוקטרינת הפסילה הפסיקתית, על בית-המשפט לבחון מספר שיקולים שעניינם - אימתי קבלת ראייה שהוגשה שלא כדין תפגע בזכותו של נאשם להליך הוגן. אופייה וחומרתה של אי החוקיות שהייתה כרוכה בהשגת הראיה, ואין דינה של הפרה טכנית, זניחה או קלת ערך של כללי החקירה התקינה, כהרי הפרה חמורה של כללים תוך פגיעה משמעותית בזכות יסוד מרכזית של הנחקר. לשון אחר: חומרת ההפרה של כללי החקירה התקינה מהווה שיקול מרכזי לפסילת ראיה שהושגה שלא כדין. על בית המשפט לבחון אם רשויות אכיפת החוק הפרו במכוון את הוראות הדין, שכן התנהגות פוגענית מכוונת עשויה להוות נסיבה כבדת משקל בעד פסילת ראיה גם כאשר הפגם אינו חמור. כמו-כן, על בית-המשפט לבחון גם נסיבות שבכוחן להפחית מחומרת אי-החוקיות, למשל: כאשר אי החוקיות שנקטו רשויות החקירה נועדה למנוע העלמתה או השמדתה של ראיה חיונית על ידי הנאשם, או כאשר אי החוקיות נבעה מצורך דחוף להגן על ביטחון הציבור, וכן יש לבחון אם הראיה הייתה מתגלית גם ללא השימוש באמצעי החקירה הבלתי כשרים. בע"פ 5203/98 "עמאר חסון" שאוזכר לעיל, הסיק בית-המשפט לאור מכלול הנסיבות שהנאשם היה מוסר את הודאתו גם ללא הפגיעה שלא כדין בזכותו להיוועץ בעו"ד, ולכן נמנע בית-המשפט מלהורות על פסילת קבילות האמרה. דוקטרינת הפסילה הפסיקתית אינה מבוססת על תכלית הרתעתית - חינוכית, ושאלת קבילות ראיה, שהותרה בעקבות ראיה פסולה אחרת - תיבחן על-פי נסיבות כל מקרה לגופו. קבוצת שיקולים אחרת, שעשויה להיות רלבנטית, עניינה בהשפעה שתהא לפסילת הראיה על מלאכת עשיית הצדק, משמע: חשיבות הראיה להוכחת האשמה, מהות העבירה המיוחסת לנאשם, ומידת חומרתה. כאשר מדובר בראיה חשובה ומכרעת והעבירות המיוחסות לנאשם חמורות מאוד, ופסילתה של הראיה יכולה לפגוע בלחימה בפשע ובהגנה על שלום הציבור, ועל נפגעי העבירה - יבוא שיקול זה בין השיקולים בהם ידון בית המשפט לפני שיקבע אם לפסול הראיה, אם לאו.