לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 6.5.2009 בב"ש 20801/09 (כבוד השופטת מ' ברנט) שבמסגרתה נדחה ערר על החלטתו של בית משפט השלום בבאר-שבע מיום 22.4.2009 בב"ש 2043/09 (כבוד סגן הנשיא השופט י' שפסר) אשר הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. העובדות על פי כתב האישום 1. לפי האישום הראשון, על רקע מתיחות בעבודה בין הנאשם 1, אביו של העורר (להלן: האב), ששימש כסגן מנהל עבודה בחברה המעסיקה, לבין אדם נוסף שעבד באותה חברה (להלן: המתלונן), איים האב על המתלונן שישבור את ידיו ואת רגליו. מספר ימים לאחר מכן, ביום 5.6.2007, תקף העורר, הוא הנאשם 2 בכתב האישום, את המתלונן באגרופים ובבעיטות בפניו ובכל חלקי גופו, חנק אותו והפילו ארצה, כאשר אף לאחר שזה נפל המשיך העורר להכותו באגרופיו. לאחר שנחלץ המתלונן, איים עליו האב לבל יגיש תלונה, פן יבולע לילדיו ולרכושו. לפי האישום השני, בתחילת חודש אפריל שנת 2008, סמוך ליום 6.4.2008, קשרו העורר ואביו, ביחד עם אדם נוסף שזהותו אינה ידועה, קשר להביא את המתלונן לדירתו של הנאשם 3 ולתקוף אותו שם. לאחר שהנאשמים 2 ו-3 התחייבו בפני המתלונן כי לא יפגעו בו, התפתה המתלונן להיכנס לרכב והנאשמים הסיעו את המתלונן, בניגוד לרצונו, לדירתו של הנאשם 3, שם נעלו את הדלת, תקפו את המתלונן בבעיטות ובאגרופים ואיימו עליו. בגין מעשים אלו יוחסו לעורר העבירות שלהלן: במסגרת האישום הראשון, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה על סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ובמסגרת האישום השני, קשירת קשר לפשע, עבירה על סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; כליאת שווא, עבירה על סעיף 377 לחוק העונשין ותקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, עבירה על סעיפים 380 ו-382(א) לחוק זה. הליכים קודמים 2. במקביל להגשתו של כתב האישום ביקשה המשיבה לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. תחילה נעצר העורר עד תום ההליכים לשם קבלת תסקיר מעצר בעניינו. בשל עיצומי שירות המבחן חל עיכוב בעריכת התסקיר וביום 15.6.2008 הורה בית משפט השלום על שחרור העורר למעצר בית בתנאים מגבילים, אולם בעקבות קבלת תסקיר שירות המבחן והבהרה מטעמו וכן לאחר שהוגש ערר לבית המשפט המחוזי, הורה בית משפט השלום (כבוד השופט י' שפסר) ביום 30.6.2008 על מעצרו של העורר עד תום ההליכים (ב"ש 4383/08). על החלטה זו הגיש העורר בקשה לעיון חוזר, לה נענה בית משפט השלום ביום 28.7.2008 (כבוד השופט ג' טהר-לב) ושחרר את העורר למעצר בית חלקי בבית חברו בדימונה, וכן התיר לעורר להגיע למקום עבודתו בחוף ים המלח (ב"ש 2043/09). לאחר כחמישה חודשים הותר לעורר לחזור להתגורר בביתו בערד. ביום 9.3.09 נתפס העורר בתחנה המרכזית בתל-אביב, מרחק רב מהמקום שבו היה אמור להימצא במסגרת מעצר הבית, כאשר בכיסו נמצא חומר החשוד כסם מסוכן מסוג הרואין בכמות של 0.6 גרם, כמות העולה על כמות לשימוש עצמי. משכך, הגישה המשיבה לבית משפט השלום בקשה לעיון חוזר שבמסגרתה ביקשה להורות על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. העורר התנגד לבקשה והסביר כי נסע לתל-אביב על מנת לקנות מתנה לרעייתו, כאשר ביחס להימצאות הסם בכיסו טען כי נקלע לעסקת סמים אשר אינה שייכת לו שבמסגרתה אדם שהוא אינו מכיר זרק את הסם לכיסו. בית משפט השלום דחה גרסה זו של העורר בציינו כי על פי חומר הראיות הסם נמצא בתוך ארנק שהיה בכיס מכנסיו דבר המדגיש את חוסר הסבירות שבגרסת העורר בנקודה זו. בית משפט השלום עמד על האמור בתסקיר שירות המבחן אשר הוגש בעניינו של העורר ביום 2.4.2009, שממנו עולה כי קיימת רמת סיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות מצדו של העורר, כאשר שירות המבחן התקשה להמליץ על שחרור העורר לחלופת מעצר והותיר את העניין לשיקול דעתו של בית המשפט. כן עמד בית משפט השלום על כך שהפרתו של העורר את תנאי השחרור מלמדת על בעיית אמינות מצידו, ועל עברו הפלילי המכביד של העורר שבגינו הוא אף ריצה עונש מאסר בפועל לתקופה של 17 חודשים. נוכח האמור לעיל, קבע בית משפט השלום כי אין לתת עוד אמון בעורר והורה על מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. 3. על החלטה זו של בית משפט השלום ערר העורר לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו כי הפרת תנאי השחרור על ידי העורר, קל וחומר כאשר לכך מצטרפים הימצאותו של סם מסוכן בכיסו בכמות שאינה כמות לצריכה עצמית ועברו הפלילי המכביד, מלמדת על כך שלא ניתן ליתן בו אמון ודחה את הערר. טענות העורר 4. לטענת העורר - באמצעות באת כוחו, עו"ד ס' שלו - שגה בית המשפט המחוזי עת קבע, על סמך הפרה חד פעמית של תנאי השחרור ולאחר שהעורר הקפיד עליהם במשך תשעה חודשים, כי אין ליתן בו אמון. לטענת עו"ד שלו, אין מדובר בהפרה חמורה של תנאי המעצר, שכן העורר היה מעוניין לקנות מתנה לאשתו וחשש להיראות בערד מחשש שייעצר. לטענת עו"ד שלו, עד היום אין הוכחה שאכן החומר שנמצא ברשותו של העורר הוא סם מסוכן ולא הוגש נגדו כל כתב אישום בגין פרשה זו. עוד טוען העורר כי הוא מצא במקרה את הארנק שבו נמצא החומר החשוד ולגרסתו הוא נקלע לעסקת סמים לא לו (זאת לאחר שבבית משפט השלום טען, כאמור, כי מאן דהוא שאינו מכיר זרק את הסם לכיסו). מכל מקום, טוענת עו"ד שלו, כי אמנם העורר הפר את תנאי מעצר הבית אולם יש לראות את הדברים בפרופורציה, על רקע תשעה חודשים שבהם הקפיד על תנאי השחרור. 5. העורר משיג גם על כך שבית המשפט המחוזי התעלם בהחלטתו מכך ששירות המבחן נטה להמליץ על שחרורו לחלופת המעצר, הגם שבסופו של יום הוא השאיר את ההחלטה בעניין לשיקול דעתו של בית המשפט. עוד טענה עו"ד שלו כי בית המשפט המחוזי נתן משקל יתר לעברו הפלילי של העורר, כשעסקינן בעבירות שבוצעו בהיותו בחור צעיר בן 18, לפני כחמש שנים. 6. עוד טוען העורר כי הותרתו במעצר מהווה אפליה בלתי מוצדקת בינו לבין שני הנאשמים האחרים בתיק. אביו, הנאשם 1, שוחרר מיד לאחר הגשת כתב האישום, ומאוחר יותר נעצר בגין הפרת הוראה חוקית וחשד לאיום על עד תביעה, אך לפני חודשיים שוחרר שוב למעצר בית ואף ניתן לו היתר לצאת לעבודה. הנאשם 3 היה במעצר במשך תשעה חודשים רק משום שלא היה בידו להציע חלופת מעצר מתאימה, אולם לאחר תשעה חודשים הורה בית משפט זה לשחררו ממעצר ללא מגבלות. 7. העורר מוסיף וטוען כי לאחר שמיעת ראיות התביעה חל כרסום משמעותי בראיות לכאורה. לדברי עו"ד שלו, עדויות התביעה, ובפרט הרופאים שהעידו מטעמה, מטילות צל כבד על גרסתו של המתלונן. עוד הוסיפה עו"ד שלו כי על אף שבמצטבר העורר עצור בתיק זה כבר כשבעה חודשים, המשפט אינו צפוי להסתיים בקרוב. עד כה נשמעו עדויות התביעה וקבוע מועד דיון אחד נוסף בלבד ב-17.6.2009 להשלמת עדותו של הנאשם 1. לדברי עו"ד שלו, אין סיכוי ששמיעת המשפט תסתיים בחודשים הקרובים, נוכח הפגרה הקרבה והעומס המוטל על בית משפט השלום. 8. לבסוף טענה עו"ד שלו כי הישארותו של העורר במעצר היא הרת גורל עבור משפחתו, הן מבחינת מצבה הכלכלי והן מבחינת מעמדן של אשתו ובתו הקטינה בישראל. עו"ד שלו ציינה כי העורר מסכים לחזור לשהות בחלופת המעצר הראשונה בבית חברו בדימונה. טענות המשיבה 9. באת כוח המשיבה, עו"ד ע' מנחם, טענה כי שחרורו של העורר לחלופת מעצר נעשה לאחר דיונים רבים והתלבטות גדולה הן מצד שירות המבחן והן מצד בית המשפט. כחמישה חודשים לאחר שחרורו למעצר בית פנה העורר בבקשה להקל בתנאי שחרורו ובית המשפט אִפשר לו לישון בביתו, אולם כחודש לאחר מכן נתפס בתל אביב כאמור, כשעליו חומר החשוד כסם מסוג הרואין בכמות שאינה לצריכה עצמית. לטענת המשיבה, אין מדובר בהפרה מינורית, כפי שניסתה באת כוח העורר לטעון. עו"ד מנחם בהגינותה הודתה כי בדיקת המעבדה לחומר שנתפס על העורר מתעכבת מסיבה שאינה ברורה אולם לדבריה היא ביקשה לזרז את עריכתה. 10. לטענת המשיבה, חלקו של העורר באירועים ובתקיפה הוא ממשי, ומדובר באירועים חמורים שקדם להם תכנון מראש. שירות המבחן אף העריך כי קיים סיכון מצד העורר להישנות העבירה. בנוסף, למרות גילו הצעיר, לעורר מספר הרשעות קודמות ואף עומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה. בין הרשעותיו הקודמות עבירות של הפרת הוראה חוקית, דבר שמחזק את הטענה שלא ניתן לתת בעורר אמון. 11. אשר לטענת האפליה למול הנאשמים האחרים בתיק, טענה עו"ד מנחם כי לא ניתן לקבלה, שכן נסיבותיו של העורר שונות מאלה של שני האחרים. הנאשם 3 שהה במעצר תשעה חודשים תמימים ורק לאחר מכן שוחרר כאשר הטענה להפרת אמון בית המשפט אינה תקפה לגביו. הנאשם 1, אבי העורר, הוא אדם מבוגר ללא אדם פלילי ולכן קיים יסוד לאבחנה ביניהם. עו"ד מנחם הוסיפה כי אכן המשפט לא התנהל בקצב מהיר אולם אחת הסיבות לכך היא שכל הנאשמים היו משוחררים. לדבריה, לאחר מעצרו של העורר פנתה המשיבה לבית המשפט קמא בבקשה לקבוע מועדים ובעקבות פנייתה נקבע המועד של 17.6.2009. עוד הבהירה כי המשיבה מתכוונת לפנות בבקשה לקביעת מועדים נוספים. עו"ד מנחם ציינה עוד כי בעוד כחודשיים צפויה להתבקש הארכת מעצרו של העורר מעבר לתשעה חודשים ואז יעביר בית משפט זה תחת שבט ביקורתו את קצב התקדמות המשפט למול האינטרס שבהותרת העורר במעצר. דיון והכרעה 12. לב העניין במקרה דנן הוא השאלה האם ראוי לאפשר לעורר להשתחרר ממעצרו לחלופת מעצר אם לאו. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ובחנתי את המסמכים שהועברו לעיוני (החלטותיהם הקודמות של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, תסקירי שירות המבחן, רישומו הפלילי של העורר, מכתב ממעסיקו של העורר ומכתב ממחלקת הרווחה בעיריית ערד), הגעתי לכלל מסקנה כי התשובה לשאלה זו היא בשלילה. להלן טעמיי. 13. המעשים המיוחסים לעורר בכתב האישום מלמדים על מסוכנות, וכך גם עברו הפלילי הכולל מספר עבירות של סחיטה באיומים, תקיפה, איומים, הפרעת שוטר במילוי תפקידו ועוד. על אף שעו"ד שלו טענה כי מדובר בעבר "רחוק", כשהיה העורר כבן 18 (בשנת 2003), אין להקל בכך ראש ויש לזכור כי על אף גילו הצעיר של העורר עברו הפלילי מכביד. גם שירות המבחן, בכל אחד מהתסקירים שניתנו בעניינו של העורר, ציין כי התרשמותו היא שקיימת רמת סיכון להישנות העבירה. באת כוח העורר אמנם טענה כי לאחר שמיעת ראיות התביעה חל כרסום בראיות, אולם אין בידי לבחון טענה זו על בסיס החומר שהונח לפניי, ולכן עליי לצאת מנקודת הנחה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר בעבירות המיוחסות לו. 14. בית משפט השלום נתן בעורר אמון והורה על שחרורו לחלופת מעצר. אולם בחלוף מספר חודשים הפר העורר את האמון שניתן בו. בכל הכבוד, איני יכול לקבל את הטענה כי מדובר בהפרה "מינורית". ראשית, העורר נתפס כשהוא מרחק של למעלה ממאה קילומטרים מהמקום שבו היה אמור להימצא במעצר בית. שנית, אצל העורר נתפס חומר החשוד כסם מסוג הרואין בכמות שאינה לשימוש עצמי. אין בדעתי להיכנס לטענת באת כוח העורר כי לא הוכח שמדובר בסם. אם אכן מדובר בסם - מדובר בעבירה חמורה המצדיקה כשלעצמה מעצר. מכל מקום, העורר לא הציג גרסה קוהרנטית להימצאות הארנק עם החומר החשוד בכיסו. הפרת האמון מצד העורר וניסיונו "להמעיט" בערכה של הפרה זו היא שיקול כבד נגד שחרורו פעם נוספת ממעצר. לכך יש להוסיף כי בעברו הפלילי של העורר שני מקרים של הפרת הוראה חוקית. 15. אשר לטענת האפליה, אין בידי לקבלה. הנאשם 3, כך עולה מדברי באי כוח הצדדים, לאחר שהיה עצור משך חודשים ארוכים, שוחרר ומאז לא הפר את תנאי השחרור. אביו של העורר אמנם אף הוא הפר את תנאי שחרורו ונעצר עקב כך אך הוא שוחרר פעם נוספת. יחד עם זאת, נסיבותיו של האב הן שונות בתכלית, שכן מדובר באדם מבוגר ללא עבר פלילי, לעומת העורר, שעל אף גילו הצעיר הוא בעל עבר פלילי לא מבוטל. 16. אמנם ללא ספק שהייתו של העורר במעצר אינה מיטיבה עם משפחתו, הן מן הבחינה הכלכלית והן מן הבחינה האישית, אולם בנסיבות העניין איני רואה מנוס מדחיית הערר. יש לקוות כי על אף העומס המוטל על בית משפט השלום, ייעשה מאמץ לקדם את שמיעת התיק דנן, נוכח העובדה כי העורר מצוי במעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. רשמתי לפניי את הצהרת באת כוח המשיבה שלפיה בכוונת המשיבה לפנות בבקשה מתאימה לקביעת מועדים. כן יש להוסיף כי בעוד כחודשיים צפויה להתקיים ביקורת נוספת של בית משפט זה בעניין הארכת מעצרו של העורר. למותר לציין כי בפני העורר פתוחה הדרך להגיש לערכאה המתאימה בקשה לעיון חוזר ככל שיהיו נסיבות חדשות המצדיקות זאת. 17. נוכח כל האמור לעיל, הערר נדחה. ניתנה היום, ט"ו בסיון התשס"ט (7.6.09). הארכת מעצרמעצר