הקדמה ורקע כללי: לפני בקשה לאישור הסדר נושים של חברת רושרוש מ. פ. בניין ופיתוח בע"מ (בהקפאת הליכים) (להלן: "החברה") ושל הערבים לחובותיה, בהתאם להוראות סעיף 350 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"). החברה היא חברה פרטית שהתאגדה ביום 13/12/94, ועוסקת בביצוע עבודות קבלניות עבור מזמינים שונים, רובם מוסדיים (משרדי ממשלה, חברות ממשלתיות וכיוצ"ב). במהלך שנות פעילותה צברה החברה מוניטין רב, וסווגה בשוק כבעלת יכולת וסיווג קבלני מתאימים לביצוע פרויקטים מורכבים עבור לקוחות דוגמת משרד הביטחון, משרד השיכון, משרד הרווחה וחברת החשמל. ביום 5/3/08 ניתן צו הקפאת הליכים נגד החברה, במסגרתו מונה רו"ח רענן רוזנטל כנאמן החברה בתקופת הקפאת ההליכים (להלן: "הנאמן"). הנאמן הפעיל את החברה כ"עסק חי", לצורך השלמת הפרויקטים שהיו בשלבי ביצוע עבור המזמינים השונים, הגיע להסכמות עם מרבית מזמיני העבודה, ספקי החברה וקבלני המשנה של החברה ופעל לגביית יתרת התמורות המגיעה לחברה. לאחר שבחן את מצב החברה, הגיע הנאמן לכלל מסקנה כי רק באמצעות המשך הפעלתה (תחת הקפאת הליכים), סיום ביצוע הפרויקטים ומסירתם למזמיני העבודות, ניתן יהיה לשקמה ולפעול לגיבושו של הסדר נושים. במסגרת החלטה מיום 7/12/08, ועד להכרעה בבקשה לאישור הסדר הנושים גופה, קבעתי כי תוקף צו הקפאת ההליכים נגד החברה יוארך עד ליום 21/12/08. בהמשך, הוארך צו הקפאת ההליכים פעם נוספת, עד להכרעה בבקשה לאישור הסדר הנושים. הבקשה לאישור הסדר הנושים: ביום 16/9/08 כינס הנאמן אסיפות של נושי החברה, בהן נידון הסדר הנושים המוצע. לאחר בחינת עמדות כלל המצביעים עולה - כך לטענת הנאמן - כי בכל אסיפות הנושים, לסוגיהן, הושג הרוב הדרוש לאישור הסדר הנושים, כנדרש בסעיף 350(ט) לחוק החברות. אי לכך, הוגשה ביום 28/9/08 הבקשה דנא, במסגרתה נתבקש בית המשפט ליתן להסדר הנושים של החברה והערבים לחובותיה תוקף של פסק דין. בדיון שהתקיים לפניי ביום 23/11/08, אפשרתי לנושים להרחיב בטיעוניהם והוריתי לנאמן להשלים טיעון בכתב ביחס לנושאים שהועלו בדיון, וכך נעשה. ההסדר המוצע: הצעת הסדר הנושים המקורית מבוססת על החזר של 9.55 מיליון ₪ מתוך חובות החברה באופן הבא: החזר של 100% משוויה הריאלי של הבטוחה לנושים המובטחים בשעבודים ספציפיים, וזאת בין על ידי תשלום ובין על ידי מסירת הבטוחה למימושה על ידי הנושה; החזר של 100% מהסכום המגיע לעובדי החברה על פי דין בחלופה של פירוק החברה, לרבות חוב בדין קדימה ולרבות סכומים שהיו משתלמים להם בפירוק על ידי הביטוח הלאומי, תוך שהעסקתם בחברה תיחשב כאילו הסתיימה ביום 5/3/08, היינו מועד מתן צו הקפאת ההליכים; החזר של 100% מקרן החוב לנושים שבדין קדימה; החזר מוערך של כ-12% לנושים הבלתי מובטחים של החברה, בפריסה של 6 שנים; ולבסוף, לטובת הנושים בעלי הערבויות האישיות יוקצו בנוסף לשיעור הדיבידנד לו הם זכאים כנושים בלתי מובטחים, 20% מההכנסות שישולמו לערבים לחובות החברה על ידי החברה במשך תקופת ביצוע ההסדר, עד לסך של 150,000 ₪ לשנה, למשך 6 שנות ההסדר (הצעה זו שופרה בהמשך, כפי שיפורט להלן). כמפורט בהסדר הנושים, הנאמן סבור כי הצעת ההסדר מציבה אלטרנטיבה טובה יותר מאלטרנטיבת הפירוק לנושים שבדין קדימה ובייחוד לנושים הבלתי מובטחים, וזאת מפני שבהליכי כינוס או פירוק, לא ייוותרו מקורות לפירעון החובות לנושים הלא מובטחים ואף הנושים שבדין קדימה יהיו צפויים לקבל החזר נמוך יותר מגובה החוב של החברה כלפיהם, אם בכלל. לפיכך, לטענת הנאמן, אין ספק כי בחלופה של הסדר נושים, ייהנו הנושים הבלתי מובטחים והנושים שבדין קדימה משיעורי החזר גבוהים באופן משמעותי לעומת שיעורי ההחזר בהליכי כינוס או פירוק. יתירה מכך, לטענת הנאמן, הסדר הנושים מאפשר את המשך הפעלת החברה כ"עסק חי", תוך שמירה על אפשרות המשך קיומו של מקור עבודה ופרנסה לעובדים ולמשפחותיהם ועל המשך קיומו של מקור לספקים ולקבלני משנה למכירת סחורות ושירותים. הנאמן מדגיש כי החברה הינה חברת ביצוע בסדר גודל קטן עד בינוני, שיש לה צוות ניהולי וביצועי שצבר מוניטין רב במשך שנים רבות של עבודה, ועל כן יש לאפשר לכל הנוגעים בדבר למצות את הסיכוי לשיקום והבראת החברה, על אחת כמה וכמה מקום בו לקוחות מוסדיים גדולים, כגון משרד הביטחון, הודיעו כי הם מעוניינים בהשתתפות החברה במכרזים לביצוע פרויקטים בעתיד. לטענת הנאמן, תחילה תתאפשר הפעלת החברה בעיקר באמצעות התקשרות עם קבלנים יזמיים, אשר יעסיקו את החברה בקבלנות משנה כקבלן מפתח, ואשר לצורך כך יעמידו לחברה את ההון החוזר לביצוע הפרויקטים, קרי: יממנו את רכישת חומרי הגלם ויעמידו למזמיני העבודות את הערבויות הנדרשות. מן העבר השני, החברה תעמיד את הידע המקצועי של מנהליה ומהנדסיה לצורך ביצוע הפרויקטים, וכן תעמיד את כוח הביצוע והעבודה בפרויקטים. לפי ההסדר המוצע, באמצעות התקבולים שיתקבלו מביצוע פרויקטים בעתיד, יתאפשר לחברה לבצע את החזר החובות, כמפורט בהסדר הנושים. כמו כן, בהמשך תשתתף החברה במכרזים של גופים מוסדיים. אשר למקורות למימון ההסדר, לטענת הנאמן, אלה כוללים את יתרת התקבולים הצפויים להתקבל ממזמיני העבודות, לאחר השלמת ביצוע הפרויקטים אשר נמצאים כעת בביצוע ולאחר מסירתם למזמינים (תקבולים אלה משועבדים בשעבודים ספציפיים); את התקבולים שהחברה תקבל מביצוע פרויקטים עתידיים; ולבסוף את תמורת מימוש נכסי החברה. נושיה של החברה: 1. נושים מובטחים לטענת הנאמן, מדובר בנושים שיזכו להחזר מלא, בהתאם לשווי הריאלי של הבטוחות שיוחדו לטובתם, וזאת באמצעות תשלום או באמצעות מסירת הבטוחה למימוש. על פי הנטען, החובות לנושים המובטחים מגובים גם בבטוחות חיצוניות לנכסי החברה. הנאמן מבהיר כי הסכום תחת ראש פרק זה נתון להערכה והוא אינו סופי ועשוי להשתנות. 2. עובדים לטענת הנאמן, חובותיה של החברה כלפי עובדיה, עד לגובה תקרת גמלת המוסד לביטוח לאומי המשולמת לעובדים בפירוק, מסתכמים בסך של כ-2.5 מיליון ₪. לפי הסדר הנושים, לעובדי החברה יוחזר מלוא חוב החברה כלפיהם, עד לגובה תקרת גמלת המוסד לביטוח לאומי המשולמת לעובדים בפירוק. 3. נושים בדין קדימה (לא כולל עובדי החברה) לפי האומדן הנוכחי, סכומי הנשייה בדין קדימה על פי תביעות החוב שהוגשו לנאמן, יסתכמו בסך של כ-0.85 מיליון ₪. לשיטת הנאמן, לנושי החברה שבדין קדימה (למעט עובדים) ישולם במסגרת הסדר הנושים 100% מקרן החוב שבדין קדימה. 4. נושים בלתי מובטחים לטענת הנאמן, סכום הנשייה הבלתי מובטחת של החברה על פי תביעות החוב שהוגשו על ידי הנושים בהשוואה לספרי החברה, כולל סכומי הנשייה הבלתי מובטחת שמעבר לשוויין הריאלי של הבטוחות שבידי הנושים המובטחים וכולל סכומי הנשייה הבלתי מובטחת של העובדים שמעבר לחלופת הפירוק, מסתכם לסך כולל של 47.2 מיליון ₪. הנאמן סבור כי ייתכן שלאחר בדיקת תביעות החוב, יפחת סכום הנשייה הבלתי מובטחת, ואז שיעור ההחזר לנושים הבלתי מובטחים יגדל בהתאם. לטענת הנאמן, לטובת ביצוע ההחזר לנושים הבלתי מובטחים של החברה יוקצה סך של 5,300,000 ₪, המשקף, על פי ההערכות, שיעור החזר של כ-12%. 5. נושים בעלי ערבויות אישיות לשיטתו של הנאמן, מתוך הסך של 47.2 מיליון ₪ הנ"ל, קיים סך של כ-36.9 מיליון ₪ אשר מגובה בערבויות אישיות. בשלב ראשון הציע הנאמן כי לטובת הנושים בעלי הערבויות האישיות יוקצו בנוסף לשיעור הדיבידנד לו הם זכאים כנושים בלתי מובטחים, 20% מההכנסות שישולמו לערבים לחובות החברה על ידי החברה במשך תקופת ביצועו של ההסדר ועד לסך של 150,000 ₪ לשנה, למשך 6 שנות ההסדר. עם זאת, הנאמן הבהיר כי הסכמתם של הערבים לחובות החברה, שמרביתם עוסקים בתפקידים ניהוליים ומקצועיים בחברה, ליטול על עצמם את ההתחייבויות כמפורט בהסדר הנושים, מבוססת על קבלת הסכמת הנושים כי כל עוד תעמוד החברה בהסדר הנושים, לא יפעלו נושי החברה בהליכים משפטיים כנגדם. כן עמד הנאמן על החשיבות הרבה שיש להעניק לעניין זה, שכן יכולת הביצוע של הפרויקטים תלויה, במידה רבה, ביכולתם המקצועית של בעלי המניות והמנהלים, ובמידה ויינקטו נגדם הליכים משפטיים לצורך גביית חובות החברה, לא תתאפשר פעולת החברה וביצוע פרויקטים עתידיים. בהודעה שמסר הנאמן לבית המשפט ביום 25/11/08 הודיע כי בעלי המניות והמנהלים, הערבים לחובות החברה, משפרים את תנאי הצעת ההסדר לבעלי הערבויות האישיות, כפי שיפורט בהמשך. תרומת בעלים: לטענת הנאמן, בעלי המניות ומנהלי החברה נרתמו להבראת החברה ולהפעלתה בדרך של עבודה מסורה תוך הפחתה משכרם במהלך תקופת הקפאת ההליכים. כמו כן, במסגרת הצעת ההסדר נטלו על עצמם בעלי המניות של החברה התחייבות לביצועו של ההסדר, במשך כל שנות ביצועו, כשהם מקבלים תנאי שכר מופחתים, וזאת על מנת לייצר את התמורה הנדרשת לביצועו של ההסדר. לשיטתו של הנאמן, ללא הירתמות זו של בעלי המניות ומנהלי החברה, אין משמעות מעשית לסיווגי החברה ולמוניטין שלה, שכן הנכס העיקרי של החברה הוא הידע והיכולות המקצועיות של מנהליה ובעלי מניותיה. תוצאות ההצבעה באסיפות הנושים: ביום 16/9/08 נערכו אסיפות הנושים של החברה לצורך הצבעה על נוסח ההסדר המוצע. הנושים וההצבעות סווגו לארבע אסיפות שונות: אסיפת נושים מובטחים, אסיפת נושים בדין קדימה (לרבות עובדים), אסיפת נושים בלתי מובטחים ואסיפת נושים בעלי ערבויות אישיות. במסגרת אסיפת הנושים הבלתי מובטחים השתתפו 112 נושים שסכום הנשייה שלהם, לפי ספרי החברה ומבלי שתביעות החוב נבדקו על ידי הנאמן, מגיע לכדי 45.5 מיליון ₪. בסיומה של אסיפה זו אושרה הצעת הסדר הנושים של החברה ברוב הדרוש מתוך נושיה הבלתי מובטחים של החברה (תמכו בהסדר הנושים 67% מהמשתתפים בהצבעה, שסכום נשייתם מגיע לכ-37.1 מיליון ₪, המהווה 81.2% מהערך הכספי המיוצג בהצבעה). לטענת הנאמן, בחלק מטפסי ההצבעה הופיעו הסתייגויות מצד נושי החברה, ואלו נלקחו בחשבון בעת שקלול ההצבעות. במסגרת אסיפת הנושים בדין קדימה (למעט עובדים), זכה הסדר הנושים לתמיכה של 100% מהנושים, בכפוף להסתייגויות של רשויות מע"מ, מס הכנסה והמוסד לביטוח לאומי, אשר קיבלו ביטוי בהצעת ההסדר. באסיפת העובדים שנערכה ביחס לסכומי הנשייה המגיעים לעובדים עד לגובה תקרת המוסד לביטוח לאומי המשולמת לעובדים בפירוק, השתתפו 44 עובדים, שסכום הנשייה שלהם, לפי ספרי החברה ומבלי שתביעות החוב נבדקו על ידי הנאמן, מגיע לכדי 2.247 מיליון ₪. בסיומה של אסיפה זו אושרה הצעת הסדר הנושים של החברה ברוב הדרוש (תמכו בהסדר הנושים 91% מהמשתתפים בהצבעה, שסכום נשייתם מגיע לכ-2.05 מיליון ₪, המהווה 91.4% מהערך הכספי המיוצג בהצבעה). במסגרת אסיפת הנושים המובטחים השתתפו הנושים הבאים: בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (שהינו הנושה הגדול ביותר של החברה, הן מבחינת גובה נשייתו המובטחת והן בגובה נשייתו הבלתי מובטחת), בנק ערבי ישראלי בע"מ, בנק מזרחי טפחות בע"מ, אקרשטיין תעשיות בע"מ וחברת דוד צ'פניק ובניו בע"מ. בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ הביע הסכמתו להסדר המוצע, בכפוף למכתב ב"כ הבנק מיום 16/9/08 ולהודעה משותפת שהגישו ב"כ הבנק וב"כ הנאמן לבית המשפט ביום 6/10/08. בנק ערבי ישראלי בע"מ נתן אף הוא את הסכמתו להסדר הנושים המוצע, כמפורט במכתב ב"כ הבנק מיום 9/9/08 ובתיקון מסוים, כמפורט בהודעה מטעם הבנק שהוגשה לתיק בית המשפט ביום 9/11/08. גם אקרשטיין תעשיות בע"מ נתנה תחילה את הסכמתה להצעת ההסדר, בכפוף לתנאים המפורטים בטופס האישור מיום 16/9/08. אשר לבנק מזרחי טפחות בע"מ, הנאמן הודיע תחילה כי מתנהל מולו משא ומתן מתקדם לצורך פירעון השווי הריאלי של הבטוחות שבידיו. על פי תגובת הנאמן להתנגדויות הנושים, שהוגשה לתיק בית המשפט ביום 23/11/08, משא ומתן זה לבסוף לא נשא פרי. בהתאם לתגובת הנאמן, חברת דוד צ'פניק ובניו בע"מ, שהינה נושה מובטח של החברה, הודיעה אף היא על הסכמה להסדר הנושים. יש לציין כי חברת אקרשטיין תעשיות בע"מ, שנתנה תחילה את הסכמתה להסדר הנושים, הודיעה לבסוף כי היא עומדת על כך שהנאמן יכריע בתביעת חוב שהגישה בטרם יאושר ההסדר על ידי בית המשפט. יוצא אפוא, כי לאחר עדכון הנושים המובטחים שהביעו את התנגדותם להסדר הנושים, עומד אחוז הנושים שאישר את ההסדר על 60% מהמשתתפים באסיפה ו-95% מהערך הכספי המיוצג באסיפה, כך שהושג הרוב הדרוש לצורך אישור ההסדר במסגרת אסיפת הנושים המובטחים. לטענת הנאמן, במסגרת אסיפת הנושים בעלי ערבויות אישיות, השתתפו 46 נושים, שסכום הערבויות האישיות שניתנו להם מסתכם בסך של 36.66 מיליון ₪. בסיומה של אסיפה זו אושרה הצעת הסדר הנושים של החברה ברוב הדרוש (תמכו בהסדר הנושים 56% מהמשתתפים בהצבעה, שסכום נשייתם מגיע לכ-28.9 מיליון ₪, המהווה 78.8% מהערך הכספי המיוצג בהצבעה). הנאמן מבקש להבהיר כי האמור במכתב ב"כ בעלי המניות והערבים מיום 18/9/08 הינו חלק בלתי נפרד מהסדר הנושים. לאחר שתוקנה טבלת ההצבעות עקב התנגדות חברת דב פרנקל בע"מ (ראה להלן), הסתבר כי עדיין קיים הרוב הדרוש לאישור ההסדר (בתגובה שמסר הנאמן לבית המשפט ביום 23/11/08 הבהיר כי לאחר עדכון תוצאות האסיפות עולה כי תמכו בהסדר הנושים במסגרת אסיפה זו 54% מהמשתתפים בהצבעה, המייצגים רוב של 76.5% מהערך הכספי המיוצג באסיפה). יש לציין כי במסגרת הדיון שהתקיים ביום 23/11/08 בבקשה לאישור הסדר נושים, טען ב"כ בעלי המניות כי לחברה יש חוב של כ-2.9 מיליון ₪ כלפי בעלי המניות והמנהלים וכי הנאמן עודכן בנדון, ואולם חרף האמור לא נלקחו בעלי המניות בחשבון בעת ספירת ההצבעות. עם זאת, הוסיף ב"כ בעלי המניות כי מדובר בחוב נדחה שאין כוונה לגבות אותו בהליכי ההסדר. כן הוסיף ב"כ בעלי המניות כי מן הראוי שההפטר שיינתן לבעלי המניות והבעלים יותנה בשני תנאים: ראשית, עמידה בתנאי והוראות ההסדר במשך כל תקופתו; ושנית, כל נכס שיתגלה במהלך 12 החודשים הראשונים, שלא הוצהר עליו מבעוד מועד, ימומש ויצורף לקופת הנאמן. ב"כ בעלי המניות אף הבהיר כי בעלי המניות והערבים מתחייבים לעבוד בחברה בתקופת הקפאת ההליכים. הנאמן טען בתגובתו להתנגדויות הנושים כי במסגרת אסיפת הנושים בעלי ערבויות אישיות, הקפיד הקפדה יתרה, הרבה מעבר לנדרש על פי דין. כך למשל, לטענת הנאמן, התבססה טבלת ההצבעות שצורפה לבקשה לאישור הסדר נושים, על ההנחה לפיה כל נושה בעל ערבות אישית אשר הצביע נגד ההסדר, מתנגד גם להסדר של בעלי הערבויות האישיות, וזאת גם במקרים בהם אותם נושים לא מסרו לנאמן את התנגדותם על גבי טופסי ההתנגדות. כמו כן, גם נושים אשר לא הצביעו כלל במסגרת ההסדר, נספרו כמתנגדים להפטר המוצע לערבים. לשיטתו, אלמלא ההחמרה בה נקט, ניתן היה לקבוע כי תמכו בהסדר הנושים 66% מהמשתתפים בהצבעה, המייצגים רוב של 77.7% מהערך הכספי המיוצג באסיפה. עוד מוסיף הנאמן בתגובתו כי יש ליתן את הדעת על כך שנושי החברה בדין קדימה נתנו את הסכמתם להסדר הנושים, חרף העובדה שעל פני הדברים רק הם חשופים הגדרתית ליצירת חובות נוספים כלפיהם בגין פעילות החברה בתקופה שלאחר מועד מתן צו הקפאת ההליכים, והעובדה כי העדיפו למצות את הסיכויים להבראת החברה, תחת פירוקה, הינה נתון שלא ניתן להתעלם ממנו. כמו כן, שב הנאמן ומדגיש כי בימים אלה, נוכח התרחבות מעגל האבטלה מדי יום ביומו, יש ליתן דגש מיוחד על הצורך בשמירת מקומות העבודה של עובדי החברה ועל הצורך בשמירת מקור עבודה לספקים וקבלנים, וגם מטעם זה יש לשמור על החברה כ"עסק חי" ולאשר את ההסדר. הודעת הנאמן מיום 25/11/08 בהתייחס לטענות המתנגדים: בהודעת הנאמן לתיק בית המשפט מיום 25/11/08, ציין הנאמן כי בעלי המניות והמנהלים הערבים לחובות החברה הודיעו לו כי הם משפרים את תנאי הצעת ההסדר לבעלי הערבויות האישיות כדלקמן: ראשית, מעבר למוצע במסגרת ההסדר המקורי, הנושים בעלי הערבויות האישיות יקבלו, בנוסף לשיעור הדיבידנד לו הם זכאים כנושים בלתי מובטחים, סך נוסף של 300,000 ₪ שישולמו במשך שנתיים נוספות, כך שתקופת ההסדר של הערבים אישית תיפרס על פני 8 שנים (קרי למשך שנתיים נוספות לאחר תום תקופת הסדר הנושים של החברה); שנית, שופרה ההצעה באופן שהתחייבות בעלי המניות והמנהלים תהפוך מהתחייבות לתשלום סך של עד 150,000 ₪ לשנה, לתשלום סכום קבוע שלא יפחת מ-150,000 ₪ לשנה. הנאמן מדגיש כי מדובר בשיפור של ההצעה בשיעור של 33% ובאופן שלטובת הנושים בעלי הערבויות האישיות יועמד סך כולל של 1,200,000 ₪; שלישית, במסגרת שיפור ההצעה הוסכם על הארכת תוקפה של התחייבות בעלי המניות והמנהלים בעניין ה"אפסייד" מ-6 שנים ל-8 שנים. רביעית, הוסכם על החמרת התנאים להסכמת בעלי המניות והמנהלים להעמיד את עצמם לחקירה, ובכלל זאת: עמידת הערבים בתנאי ההסדר למשך כל 8 שנותיו, קביעת זכות הנושים לבצע חקירות בדבר נכסי הערבים למשך 12 חודשים מיום אישור ההסדר, בכפוף לקבלת אישור מבית המשפט, ולבסוף, קביעה כי כל נכס שיתגלה במהלך אותם 12 חודשים ימומש מיידית ויצורף לקופת הנאמן לצורך תשלום לנושים; חמישית, בעלי המניות והמנהלים בחברה מתחייבים לעבוד בחברה תמורת סך של 8,000 ₪ ברוטו לחודש, וכן מתחייבים לעבוד רק עבור החברה, במהלך כל שנות ההסדר. כן מדגיש הנאמן בהודעתו כי בניגוד לנטען על ידי חלק מהמתנגדים, לבית המשפט סמכות לאשר הסדר נושים המתייחס להפטר הערבים, ומפנה בעניין זה לפסיקת בית המשפט העליון. בנוסף לכך, הנאמן מפרט במסגרת הודעתו האמורה את תאריכי התחלת התשלומים ביחס לכל נושה ונושה על פי הצעת הסדר הנושים. אשר לטענה לפיה התנאי במכתב ב"כ בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ מיום 16/9/08 לפיו הערבים לא יופטרו מערבותם כלפי הבנק, אלא בתשלום סך של 8 מיליון ₪ לידי הבנק (סעיף 7.1 למכתב), מהווה העדפת נושים פסולה - טוען הנאמן כי הבנק הינו נושה מובטח אשר זכאי לקבל במסגרת ההסדר, ככל יתר הנושים המובטחים, את השווי הריאלי של בטוחותיו. לטענת הנאמן, הבנק לא קיבל כל העדפה על פני נושה אחר בהתאם לתנאי ההסדר, אלא הגיע עם הנאמן לתנאי פירעון, לפי השווי הריאלי של בטוחותיו השונות, ומקבל את חלקו על פי תנאי ההסדר, כשאר הנושים. עוד מתייחס הנאמן בהודעתו באופן קונקרטי להתנגדות בנק מזרחי, כפי שיפורט להלן. הודעתו המשלימה של הנאמן מיום 14/12/08 ביחס לטענות המתנגדים: בהודעתו המשלימה של הנאמן שהוגשה לתיק בית המשפט ביום 14/12/08, להבהיר כי תנאי להתחייבויות הנוספות אותן הסכימו בעלי המניות והערבים לקחת על עצמם, הינו ביצוע מלוא התחייבויות החברה והתשלומים כלפי נושי החברה לסוגיהם, בהתאם לתנאי ההסדר ונספחיו. הנאמן צירף להודעתו זו עותק ממכתב ב"כ בעלי המניות והערבים, לפיו מרשיו אישית מסכימים לתיקונים בהודעתו המשלימה של הנאמן. כן הודיע הנאמן כי לאור התנגדויות הצדדים והערות בית המשפט, הוסכם עם ב"כ בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, כי סעיפים 7.1 ו-8 למכתב ב"כ הבנק מיום 16/9/08, שעניינם דרישת הבנק לקבלת תשלום בסך של 8,000,000 ₪ כתנאי להסדר, יימחקו, לסעיף 7.2 לאותו מכתב יוספו המילים "ועמידת החברה והערבים במלוא התחייבויותיהם על פי הסדר הנושים", ובמקום סעיף 8 יירשם "סכום הנשייה המובטחת של הבנק בחברה, בסך של 5,914 אלפי ₪ (בהתאם לפירוט בנספח א'1 לתגובת הנאמן מיום 20/11/08 ונספח ב' להודעת הנאמן מיום 25/11/08), ייפרע לפי המועדים והתשלומים המפורטים בס"ק 8.1 עד 8.5 עד לפירעונו במלואו". הנאמן צירף להודעתו עותק ממכתב ב"כ בנק מרכנתיל, לפיו הבנק מסכים לתוכן הודעתו המשלימה של הנאמן. כמו כן, הודיע הנאמן כי לאור הערות בית המשפט במסגרת הדיון מיום 23/11/08, הוסיף להסדר הנושים בסיפא של סעיף 12.3 את המילים "אלא אם כן אישר בית המשפט הגשת הוכחות חוב לאחר אישור הסדר הנושים", וכן מחק את המשפט "ערעור שיוגש לאחר מועד זה לא יתקבל", המופיע בסעיף 12.5 להסדר הנושים. בתגובה להודעה זו, ציין ב"כ בנק מזרחי טפחות בע"מ כי הפחתת הסך שביקש הנאמן לשלם לבנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ מ-8,000,000 ₪ ל-5,914,000 ₪ אין בה די, שכן הכספים העודפים שהופחתו לא הופנו לתשלום נוסף לנושים האחרים אלא נותרו בידי החברה או הערבים, ויש בכך כדי להצדיק דחיית הסדר הנושים. כן ציין ב"כ בנק מזרחי טפחות כי טרם פורטו מקורות המימון של הסכום, כפי שנקבע על ידי בית המשפט, וגם מטעם זה יש לדחות את ההסדר. התייחסות קונקרטית ומפורטת יותר להתנגדות בנק מזרחי טפחות תפורט בהמשך. על אישור הסדר נושים - כללי: עיקרון היסוד ועיקרון העל בהקשר הפעלת שיקול דעתו של בית המשפט בבואו לדון בבקשה לאישור הסדר נושים, הינו כי בית המשפט יימנע מלהתערב בשיקול דעתה של אסיפת הנושים ככל שמדובר בהערכת כדאיותו הכלכלית של ההסדר, וזאת אף אם לדעת בית המשפט טעו הנושים ברובם בשיקול דעתם והוא היה מגיע לתוצאה אחרת לו עמד במקומם (אלשיך ואורבך, הקפאת הליכים הלכה למעשה, התשס"ו-2005, עמ' 447 (להלן: "אלשיך ואורבך"); א' חביב-סגל, דיני חברות - לאחר חוק החברות החדש (2004), כרך ב', עמ' 302 (להלן: "חביב-סגל")), לאמור בית המשפט לא יחליף את שיקול דעת הנושים בשיקול דעתו שלו, אלא רק יפקח עיניו כדי לוודא שמירת הכללים והעקרונות המנחים קיומו של הליך השגת הסדר הנושים. פועל יוצא מכך הוא שרובם המוחלט של המקרים, בקשתם של נושי המיעוט להפוך את החלטת אסיפת הנושים משיקולים של כדאיות כלכלית - דינה להידחות, מבלי שבית המשפט יכריע בשאלת הכדאיות לגופה (אלשיך ואורבך, שם). עם זאת התערבות בית המשפט תתאפשר בשני מצבים עיקריים: ראשית, מצבים בהם בית המשפט משתכנע כי הרוב שהושג באסיפת הנושים אינו מבטא, הלכה למעשה, הכרעת כדאיות מצד הרוב האמיתי של הנשייה, ובכלל זאת כאשר הושג רוב על ידי עיוות או חוסר הגינות בחלוקת הנושים לקבוצות נפרדות ששללה מקבוצת אינטרסים חשובה את כוחה, כאשר נפלו פגמים מהותיים באופן עריכת האסיפות שפגמה באורח משמעותי בהגינותן, או כאשר תוצאות ההצבעה הוכרעו שלא כדין על ידי נושה שפעל בחוסר תום לב מהותי; ושנית, מצבים בהם קיימים שיקולים לבר-כלכליים חשובים מתחום המדיניות המשפטית-ציבורית, הצדק או תקנת הציבור, המחייבים פסילת ההסדר חרף שיקולי הכדאיות של רוב הנושים (אלשיך ואורבך, עמ' 450). ככלל, תומכת המדיניות השיפוטית, ככל שניתן, בקיומם של הסדרי נושים על פני פניה לאפיקי פירוק הגורמים לקריסת חברות (ע"א 673/87 יחזקאל סאלח נ' דורון כוכבי עו"ד מפרק פרץ את איסר חברה לבנין והשקעות בע"מ(בפירוק), פ"ד מג(3) 57 (1989); בש"א (תל-אביב-יפו) 10834/03 עו"ד ג. מויאל נ' אמדר לבניין, תק-מח 2003(2) 3899). יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט ד' לוין בע"א 359/88 סולל בונה בע"מ נ' ד"ר י. נאמן כונס ומפרק של א' כוכב השומרון עמנואל בע"מ, פ"ד מה(3) 862, כדלקמן: "אין לך בהליכי פרוק של חברה החלטה פשוטה, החלטית ומהירה מאשר מתן צו לפרוקה של החברה, אולם קיצורי דרך במקרים כאלה לעתים קרובות מחטיאים את המטרה. במקום להושיע ככל שניתן את הנושים ולהעמיד עסק כלכלי על רגליו ולשקמו לטובת הנושים, ציבור העובדים והחברה בכללותה, עלולים מתוך חפזון יתר למוטט סופית ישות כלכלית ולהמיט על כלל הנושים ובעיקר על נושים לא מובטחים הפסדים כספיים או אובדן כל השקעתם בחברה שלא בהכרח. הסדר פשרה סביר ומאוזן המקובל על מרבית הנושים עדיף ברוב המקרים על פרוק כפוי שאולי ייטיב עם נושה זה או אחר, וברוב המקרים רק יתן בידו, תיאורטית, עמדת מיקוח טובה יותר להשגת יתרונות לעצמו, אך ירע את מצבם של הרבים שלא מטובתם ולא על דעתם". אור לעקרונות אלה, נבחן להלן האם נסיבות המקרה דנא מצדיקות את אישורו של הסדר הנושים, אם לאו. פירוט ההתנגדויות לאישור ההסדר: 1. התנגדות ישראל מנדלסון הספקה טכנית והנדסית קמ"ן (2005) בע"מ חברת ישראל מנדלסון הספקה טכנית והנדסית קמ"ן (2005) בע"מ (להלן: "ישראל מנדלסון"), נושה בחברה, בהתאם לשיק בערבות רושרוש דורגאם ורושרוש עטאף, בסך של 21,993.4 ₪, דהיינו אחוז שולי וזניח מכלל הנשייה. לחברת ישראל מנדלסון מספר טענות כנגד אישור ההסדר. בראש ובראשונה, לטענתה, הצגת הנתונים על ידי הנאמן נעשתה באופן בלתי ברור. כמו כן, על פי הנטען, הערב רושרוש עטאף פנה אל ב"כ חברת ישראל מנדלסון וביקש לשלם את מלוא החוב ב-8 תשלומים שווים, ברם הסכם זה לא יצא לבסוף אל הפועל נוכח התנגדות הנאמן. התנהגות זו, לטענת חברת ישראל מנדלסון, מהווה העדפת נושים פסולה, כאשר הערב מנצל את העובדה שאינו מצוי בהליכי פשיטת רגל, מחד גיסא, ומבקש להיכלל בהסדר הנושים של החברה, מאידך גיסא. בתגובת הנאמן להתנגדות זו, מציין הנאמן כי הצגת הנתונים בהצעת ההסדר היתה ברורה וכי טענות ישראל מנדלסון בנדון לא בא זכרן בפניו קודם לכן, אף לא במסגרת אסיפת הנושים במהלכה ניתנו הבהרות שונות בהתאם לנושאים שהועלו על ידי מספר נושים שנכחו באסיפות, מה גם שיתר נושי החברה לא טענו דבר בעניין הצגת נתונים באופן לא ברור. באשר לפעולות שעל פי הנטען ננקטו על ידי אחד הערבים לחובות החברה, מציין הנאמן, כי אלה לא נעשו על דעתו ו/או בהסכמתו. עוד טוען הנאמן כי התנגדותה של ישראל מנדלסון נלקחה בחשבון במסגרת הצבעות הנושים, ואולם חרף התנגדות זו, הושג הרוב הדרוש לאישור ההסדר. לאחר בחינת התנגדות זו סבור אני כי אין בה ממש ודינה דחייה. אשר לטענה בדבר דרך הצגת הנתונים על ידי הנאמן בהצעת ההסדר, לא מצאתי יסוד לטענה לפיה זו נעשתה באופן לא ברור, ומכל מקום, היה על חברת ישראל מנדלסון לברר את הטעון בירור במהלך אסיפת הנושים, ומשלא העלתה כל טענה בנדון עד כה, אין לה להלין אלא על עצמה. בנוגע לטענה בדבר פנייה, לכאורה, של הערב, עטאף רושרוש, אל חברת ישראל מנדלסון, לשם תשלום החוב, לא הובהרו עד תום נסיבות הפניה, המהלכים שקדמו לה, מועד הפניה וכיוצ"ב, וכן לא ברור עד כמה היה הערב מודע למשמעות הליך הסדר הנושים התקף גם כלפיו. עם זאת, אין מחלוקת שפניה בנסיבות כפי שתוארה, אם אכן התרחשה, אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם הליך אישור הסדר הנושים, בהיותה העדפת ישראל מנדלסון על פני נושים אחרים, ועל כן, בדין ובצדק סוכלה על ידי הנאמן בטרם יצאה אל הפועל. 2. התנגדות חברת אקרשטיין תעשיות בע"מ חברת אקרשטיין תעשיות בע"מ (להלן: "אקרשטיין") הינה נושה מובטחת של החברה על פי שיעבוד שנרשם כדין ביום 24/10/06 על מלוא הזכויות בחוזה מס' 1-010-460/6516/5 בין משרד הביטחון לבין החברה. כמו כן, לטובתה של אקרשטיין נרשם שיעבוד כדין ביום 25/3/07 על זכויות החברה בגוש 15520 חלקות 174, 175, 176, 177. הסכום הנדרש בהוכחת החוב של אקרשטיין, כמפורט בטבלת ההצבעות המעודכנת של הנושים המובטחים, עומד על סך של 986,749 ₪. חברת אקרשטיין טוענת כי ככל הנראה שווי הבטוחה שלה אינו עולה בקנה אחד עם היקף הנשייה, היינו כי חלק מנשייתה אינו מובטח. לשיטתה, פנתה אל הנאמן בבקשה להכריע בתביעת החוב שלה לשם קביעת שווי הבטוחה, על מנת לברר האם חלק מנשייתה אינו מובטח, דבר שיש לו השלכה על השאלה האם היה עליה להצביע גם בקטגוריית הנושים הבלתי מובטחים (ביחס לאותו חלק שאינו מובטח), ואולם הנאמן לא הכריע בתביעת החוב, כך שייתכן ואקרשטיין לא הצביעה באסיפה של קבוצת הנושים המתאימה, דבר שעלול להוביל לעיוות בהצבעה ובתוצאה הסופית של האסיפה במסגרתה נתקבל האישור להסדר הנושים. יתירה מכך, לטענת אקרשטיין, במידה ואכן אינה נושה מובטחת (מלאה ו/או חלקית), הרי שעומדת לה הזכות להתנגד להצעת ההסדר, שכן מדובר בהצעה לא ריאלית, אשר חורגת באופן מובהק מהפרמטרים המקובלים בדיני הקפאות הליכים, במיוחד לעניין שיעור החוב, פריסת התשלומים, בטוחות ותרומת בעלים, וכמו כן, לא נתבצע על ידי הנאמן בירור אמיתי ו/או חקירה בנוגע לנסיבות קריסת החברה. אקרשטיין מוסיפה וטוענת כי ההסדר עצמו מושתת על תזרים ו/או רווח בגין ביצוע עבודות עתידיות אשר טרם נולדו ואין בגינן כל הסכם ביצוע, וגם מטעם זה יש לדחות את ההסדר. במסגרת הדיון בבית המשפט הוסיפה אקרשטיין וציינה כי אין התחייבות של הערבים לעבוד בפועל ולתרום לאינטרסים של החברה, לצורך יצירת מקורות הכנסה לפירעון ההסדר. ב"כ אקרשטיין העלה ספקות בדבר יכולתם של מנהלי החברה להסתפק במשכורת של 8,000 ₪, וכן ביקש להוסיף להסדר סעיף התעשרות לפיו, ככל שמנהלי החברה ירוויחו כסף ממקורות אחרים, תהא לבית המשפט סמכות להגדיל את "תרומתם" לפי ההסדר. עוד הפנתה אקרשטיין לכך שסכום החוב של החברה כלפיה, כפי שצוין בטבלת ההצבעות של אסיפת הנושים בעלי ערבויות אישיות, אינו תואם את תביעת החוב שלה. בתגובת הנאמן להתנגדות זו, מציין הנאמן כי כפי שהודיע לאקרשטיין, לא היתה כל אפשרות להכריע בתביעות החוב הרבות שהוגשו אליו, ובכלל זאת תביעת החוב של אקרשטיין, הואיל והנאמן היה עסוק בהשלמת הפרויקטים המבוצעים על ידי החברה, כמו גם בנושאים רבים נוספים הכרוכים בהפעלת החברה. בנוסף, לטענת הנאמן, אין מקום להפלות את יתר הנושים בבדיקת תביעות החוב ולהעדיף את בדיקת תביעת החוב של אקרשטיין, רק משום שזו התנתה את הסכמתה להסדר בכך שתביעתה תיבחן קודם. הנאמן מוסיף ומציין כי בכל מקרה, הכרעתו בתביעת החוב תהא נתונה לביקורת שיפוטית, אם וככל שלא תהלום את עמדתה של אקרשטיין. זאת ועוד, לטענת הנאמן, אקרשטיין סווגה הן באסיפת הנושים הבלתי מובטחים והן באסיפת הנושים המובטחים, על סמך ההערכות שבידי הנאמן לגבי הסכומים בהם מובטחת אקרשטיין בבטוחות שנרשמו לטובתה. מכל מקום, לאור הודעתה של אקרשטיין כי היא מתנגדת להסדר, ככל שיתברר כי חלק מנשייתה הוא במעמד של נשייה בלתי מובטחת, עודכנו תוצאות ההצבעה בהתאם, והיא נספרת עתה כמתנגדת להסדר הנושים. במסגרת הודעתו לבית המשפט מיום 25/11/08 שב הנאמן על טענותיו ביחס להתנגדות חברת אקרשטיין וטען כי התנייתה למתן הסכמתה להסדר בסיווג כל החוב כלפיה כנשייה מובטחת הינו בגדר ניסיון סחטנות ותו לא. כן כופר הנאמן בטענתה של אקרשטיין לפיה סכום החוב של החברה כלפיה, כפי שצוין בטבלת ההצבעות של אסיפת הנושים בעלי ערבויות אישיות, אינו תואם את תביעת החוב שלה, ומבקש להבהיר כי ממילא במסגרת הכרעת החוב שתיעשה בהמשך, אם יאושר ההסדר, יוכל אותו סכום להשתנות, בהתאם לבדיקה פרטנית שיערוך הנאמן. לאחר בחינת התנגדותה של חברת אקרשטיין סבורני כי גם התנגדות זו דינה דחייה. אקדים ואדגיש כי הסדר נושים הוא הסדר שכולו לוטה בערפל העתיד, היינו: אמנם מדובר בהסדר אשר בנוי על תוכנית ויסודות שניתן לבחון אותם, אך ברור שקיומו יהיה בעתיד, ומטבע הדברים יכול והוא טומן בחובו דברים בלתי צפויים. עתה, נקודת הזמן בה מבקשים לאשר הסדר הנושים, בוחנים אנו את האפשרות ליישם את ההסדר העתידי, כולל חלק ההסדר המבוסס על פרויקטים עתידיים שתבצע החברה לצורך קיום ההסדר. יתירה מכך, הרי מטרת ההסדר היא לגרום לכך שהחברה תמשיך להתקיים ולעבוד, להשתתף ולזכות בפרויקטים עתידיים, להעסיק עובדים ולהזרים כספים לכיסוי ההתחייבויות שבהסדר, כך שטענתה של אקרשטיין שיש לפסול את ההסדר היות ובחלקו מושתת על פרויקטים עתידיים, סותרת, מניה וביה, את היסודות והעקרונות שבהסדרי הנושים!! אשר לטענה לפיה חלק מנשייתה של חברת אקרשטיין אינו מובטח, דבר שיש לו השלכה על השאלה באיזו קטגוריה (או ליתר דיוק קטגוריות) היה עליה להצביע באסיפת הנושים, סבורני כי אין ממש בטענה זו. במסגרת בש"א (תל-אביב-יפו) 10834/03 עו"ד ג. מויאל נ' אמדר לבניין, תק-מח 2003(2) 3899), עמדה כב' השופטת אלשיך על ההבחנה בין דיון בתביעת חוב לצורך קביעת זכויות הצבעה לבין דיון בתביעת חוב לצורך חלוקת דיבידנד, זאת, מתוך הנחת יסוד כי לחץ הזמן והבהילות קיימים לעניין עריכת אספת הנושים והכרעתה, אך משתמו אלו, וההסדר אושר, סר הלחץ וניתן לבדוק את תביעות החוב ולהכריע בהן בקפידה הראויה. באותו עניין קבעה כב' השופטת אלשיך דברים היפים גם לענייננו: "ניסיון החיים מלמד כי לא פעם, מנסה מיעוט מקרב הנושים, אשר עמדתו לא זכתה לתמיכה באספות הנושים, לגבור על "רוע הגזירה", ולהשמיע טענות מטענות שונות בכדי לעכב או למנוע את אישור ההסדר, חרף העובדה כי זכה לרוב. על רקע הבעייתיות המרובה הקיימת בלאו-הכי בשאלת חישוב קולות ההצבעה, קיים חשש לא מבוטל, כי דרך חישוב הקולות ואחוזי הנשייה לצורך ההצבעה (דבר אשר מעורבת בו מניה וביה מידה לא מבוטלת של אי-דיוק אפשרי ושיקול דעת מצד הנאמן), תשמש את המתנגדים כ"מקור לא אכזב" להעלאת טענות מטענות שונות המיועדות לתקוף את דרך עריכת ההצבעה ולשנות את יחסי הכוחות שהתגלו בה. באלו, יש לנקוט גישה זהירה ומצמצמת, תוך הקפדה על הגישה הכללית כי כוונתו המפורשת של מחוקק המשנה הינה כי הליך בדיקת תביעות החוב לצורך הצבעה יהיה הליך מהיר, אף אם דבר זה בא לעיתים על חשבון הדיוק. אמנם, החוק מקנה לנושה מעמד לתקוף החלטות נאמן אשר פגעו בו, עילה שהיא רחבה למדי, ואינה מוגבלת אך ורק לפעולת נאמן הנוגעת לו במישרין. אלא, שאך ברור הוא כי מתן פתח רחב מדי עשוי לאפשר לכל מיעוט לפתוח בהתדיינות והתנצחות מתישה, אשר עצם השיהוי בו היא כרוכה עלול לסכל את ההסדר. אי לכך, לא ימהר בית המשפט להטות אוזן ולעצור את ההליך בשל טענות מיעוט כי אי-אלו פגמים נפלו בחישוב הקולות, וזאת במיוחד כאשר: א. הנושה אינו קובל על טעות אשר פגעה בכוחו הוא, אלא מנסה "להיות לפה" לנושים אחרים, אשר קופחו כביכול. ב. הנושה המתנגד אינו מייצג אלא מיעוט קטן (להבדיל ממקרה בו עסקינן, בטרם העלאת הטענות, באחוז נשיה המתקרב לסף הקריטי של 25%)". כמקובל, סיווג הנושה ישויכו לאסיפות נושים זו או אחרת נעשה על פי סוגי תביעת החוב שהנושה עצמו מגיש, כך שהנושה עצמו, לכאורה, קובע את אסיפת הנושים אליה הוא שיך, וככל שהמסמכים תומכים בסוג תביעת החוב שהגיש, לשם ישויך נושא שבפיו טענות נגד שיוכי לאסיפות נושים מסויימת, יהא עליו להעלות טענותיו לפני הנאמן, ומיד לאחר מכן לפנות לבית המשפט אך לא יותר לו להעלות טעות ממין זה רק במסגרת התנגדותו להסדר הנושים. נושה שישן על טענותיו בנדון דא, אין לו להלין אלא על עצמו, בייחוד מבום בו בין מועד קיום אסיפות הנושים ועד ליום הגשת הבקשה להסדר נושים עברה חלפה תקופה ממושכת. כן מצאתי לנכון להדגיש כי בהתאם להוראות תקנה 24(ד) לתקנות החברות (בקשה לפשרה או להסדר) תשס"ב-2002, על בעל התפקיד (ובמקרה דנא הנאמן) להמציא את החלטתו ב"תביעת החוב" המוגדרת בסעיף 1 לתקנות כ"תביעה המוגשת על פי תקנות אלה בידי נושה של חברה לשם קביעת זכותו להשתתף באסיפות וקביעת כוח הצבעתו בהן ולצרך גיבוש הפשרה או ההסדר בלבד" (היינו החלטת הנאמן בעניין סיווג הנושים לאסיפות הנושים השונות), למספר גורמים, ובכלל זאת לנושה שהגיש את תביעת החוב ולבית המשפט, בתוך המועד שיקבע בית המשפט. במקרה דנא, מהדברים שפורטו בדיון בבקשה לאישור הסדר נושים, כפי שמצאו את ביטויים גם בכתבי הטענות של הצדדים, עולה כי הנושים ידעו מבעוד מועד אודות סיווגים ושיוכם לאסיפות השונות, ולמרות זאת לא העלו כל התנגדות בנדון לפני הנאמן ו/או לפני בית המשפט בטרם הגשת הבקשה לאישור הסדר הנושים. נושה ששמר בליבו השגה כזו - כאמור - לא יותר לו להעלותה בשלב זה, לאחר שהשתתף, ללא מחאה, בהצבעה באסיפות הנושים, כך שיש לדחות את טענתה של חברת אקרשטיין כעת. זאת ועוד, מחלוקת בדבר אחוזי נשיה וביחס לשאלה האם תתקבל תביעת חוב פלונית, אם לאו, אין בה, כעיקרון, כדי להשליך על השאלה האם לקבל הסדר או לדחותו (שם). טענות אלו, היוצרות זיקה בין הכרעה בתביעת החוב לבין הסרת ההתנגדות, אף מעלות "ניחוח עז של סחטנות" ומעידות על ניסיון לשפר עמדות בדרך שאינה עולה בקנה אחד עם עקרון תום הלב (אלשיך ואורבך, בעמ' 474-475). בנוגע לטענתה של אקרשטיין לפיה הסדר הנושים, ככל שעניינו ההחזר לנושים הבלתי מובטחים, אינו סביר ואינו ריאלי, אין בנימוק זה כדי למנוע את אישור ההסדר, הואיל ומדובר בטענה שעניינה כדאיות העסקה (וליתר דיוק אי כדאיות העסקה) עבור אקרשטיין, ושיקולים כגון דא אין בהם כדי למנוע אישור של הסדר נושים שאושר ברוב הדרוש על פי דין, למעט במקרים חריגים שהמקרה הנדון אינו נמנה עליהם. יתירה מכך, אחוז ההחזר - גם אם הוא קטן יחסית - עדיף על פני העדר החזר כלל, הרי לטענה שאחוז ההחזר אינו מהמקובלים יש טענת קונטרה - מה האלטרנטיבה?!! אקרשטיין התעלמה לחלוטין מהצעת אלטרנטיבה, משום שבפירוק, נושה לא מובטח לא יקבל דבר, מקום שחלק מההסדר - כפי שפורט לעיל - בנוי על רווחים מהפרויקטים העתידיים. אשר לטענה כי הנאמן לא ביצע חקירות לגבי קריסת החברה, לא מן הנמנע כי הנאמן יוכל לעשות כן גם במהלך תקופת הסדר הנושים, ואולם אין בכך כדי להביא לדחיית הסדר הנושים כמבוקש, משום ששאלה זו אינה השאלה הרלוונטית עתה. מצב החברה כיום ברור לכולם, והסיבה שהביאה לכך זו שאלה שיכולה להיבחן גם בהמשך, על כל המשתמש מכך. בכל הנוגע לטענה לפיה ההסדר מושתת על רווח בגין ביצוע עבודות עתידיות אשר טרם נולדו, לא מצאתי בכך כל פגם, שכן זהו טיבו של הסדר נושים, ואין בכך כדי להצדיק את דחיית הסדר הנושים כנטען על ידי אקרשטיין, כפי שהקדמתי ופירטתי. עם זאת, מצאתי טעם בדרישתה של אקרשטיין לכלול בהסדר הנושים סעיף התעשרות, לפיו ככל שמנהלי החברה ירוויחו כסף ממקורות אחרים, תהא לבית המשפט סמכות להגדיל את "תרומתם" לפי ההסדר, לאחר שהעניין יובא לפתחו של בית המשפט ויקבל את אישורו, ובמידה שהטענה תתעורר בהמשך אדון ואכריע בה לגופה, להסרת ספק, אני חוזר ומדגיש כאן, כי הפתח לכך פתוח וכניסתו של הטוען לכך בשערי בית המשפט לא תיחסם. אשר לטענת אקרשטיין כי סכום החוב המופיע בטבלת ההצבעות של אסיפת הנושים בעלי ערבויות אישיות אינו תואם את תביעת החוב שלה, הרי שלנוכח ההבדלים הקטנים בין הסכומים באופן יחסי אל מול סכום הנשייה הכולל, אין לכך משמעות של ממש לעניין שיעור המתנגדים להסדר במקרה דנא. יושם אל לב כי הסכום המופיע בטבלת ההצבעות של אסיפות הנושים נסמך על הסכום הנקוב במכתבו של ב"כ חברת אקרשטיין מיום 12/3/08 אל הנאמן (נספח ד' להודעת הנאמן מיום 25/11/08), כך שטענותיה של אקרשטיין בנדון זה אינן ברורות, מה גם שאין מניעה כי סכום זה ישתנה שוב בהמשך, בהתאם לבדיקה פרטנית שיערוך הנאמן. 3. התנגדות חברת הפניקס פלטינום בע"מ חברת הפניקס פלטינום בע"מ (להלן: "הפניקס פלטינום"), נושה בחברה כמחזיקה בערבויות אישיות בלתי מוגבלות של בעלי החברה (מסעף רושרוש וכמיל רושרוש), בסך של 1,144,853.6 ₪. כן נושה חברת הפניקס פלטינום בחברה כנושה בלתי מובטחת, בסכום זהה. חברת הפניקס פלטינום מבקשת להתנגד להסדר הנושים לנוכח שיעורי ההחזר הנמוכים לנושים הבלתי מובטחים ולנושים בעלי הערבויות האישיות - כך לטענתה - וכן לנוכח הפטר בעלי המניות ומקורביהם מערבותם האישית לחובות החברה, וזאת על אף תרומתם הכספית הזניחה, כנטען, להסדר הנושים. בהקשר זה טוענת הפניקס פלטינום כי הסדר הנושים המוצע אינו הסדר סביר המשקף חלוקה הוגנת של רכוש החברה בין הנושים השונים, שכן הסכום המוצע במסגרת ההסדר לנושים הבלתי מובטחים הינו מזערי לעומת היקף חובותיה של החברה לנושים הבלתי מובטחים. עוד מוסיפה הפניקס פלטינום וטוענת כי אישור ההסדר במתווה הנוכחי עלול לשדר מסר בלתי ראוי לציבור לפיו חברות שונות יכולות לצבור חובות עצומים, שכן ממילא באם ייקלעו לקשיים, יידרשו לשלם סכומים מזעריים בלבד ולאחר מכן יוכלו לצאת לדרך חדשה ללא חובות. לטענת הפניקס פלטינום, לגופו של עניין ניתן היה לשפר את ההסדר בצורה משמעותית, אף ללא פגיעה ביתר הנושים, אילו היה נקבע כי גם לנושים הבלתי מובטחים זכות להשתתף ברווחים עתידיים של החברה, ככל שיהיו. מעבר לכך, טוענת הפניקס פלטינום כי גובה ההחזר לנושים בעלי ערבויות אישיות אף הוא מזערי ואינו סביר וכי אין להתיר את הפטר בעלי החברה מערבותם האישית מקום בו הם ימשיכו להשתכר מעבודתם בחברה וייאלצו להפריש רק סכום זעיר משכרם (150,000 ₪ לשנה), וגם זאת - רק למשך תקופה של 6 שנים (כמתואר בהסדר המקורי), שלאחריה יופטרו מסך של 36.9 מיליון ₪, בגינו נתנו ערבויות אישיות, ואף יוכלו בהמשך לקבל לידיהם רווחים נאים. לשיטתה של הפניקס פלטינום, חלופת הפירוק מבטיחה לה, בהחזיקה ערבויות אישיות של בעלי החברה ומקורביהם, ערך נשייה גבוה יותר מזה שתקבל באם יאושר ההסדר. כמו כן, טוענת הפניקס פלטינום כי אסיפות הנושים של החברה, על סוגיהן, נתקיימו שלא בהתאם לזמנים הקבועים בהזמנה לאסיפות הנושים, בערבוביה, ללא שבוצעה הפרדה ראויה בין סוגי אסיפות הנושים השונות, ומבלי שהנאמן ימסור הסבר להצעת הסדר הנושים בפני כל אחת מאסיפות הנושים בנפרד, כי אם רק פעם אחת בפני אסיפת הנושים המובטחים, בתחילת האסיפה. אי לכך, טוענת הפניקס פלטינום כי נפגעה זכותה הדיונית לקבל לידיה את כל המידע וההסברים אשר ניתנו במסגרת ההצעה להסדר הנושים, ואשר יכולים היו לסייע בעדה לקבל החלטה מושכלת וזהירה טרם ההצבעה באסיפה. בנוסף, לשיטתה של הפניקס פלטינום, לא נתקיימה אסיפת נושים נפרדת לנושים בעלי הערבויות האישיות, כי אם קוימה אסיפת נושים אחת הכוללת את הנושים הבלתי מובטחים ואת הנושים בעלי הערבויות האישיות, במאוחד, בניגוד למצג שניתן על ידי הנאמן. זאת ועוד, לטענת הפניקס פלטינום, על הנאמן היה לסווג את אסיפות הנושים לא רק בהתאם לסוגי תביעות החוב, אלא גם על פי האינטרסים שיש לכל קבוצה וקבוצה, כך שמקום בו היו קבוצות של נושים בעלי אינטרסים נוגדים, מן הראוי היה לקיים אסיפות נושים נפרדות. בהקשר זה טוענת הפניקס פלטינום כי על הנאמן היה להפריד את הנושים המובטחים, דוגמת בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, אשר להם גם זכות לנשיה בלתי מובטחת וערבויות אישיות, מאסיפת הנושים הבלתי מובטחים ו/או בעלי הערבויות האישיות, שכן לבנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ בכובעו כנושה מובטח היה אינטרס ברור לתמוך בהצעת הסדר הנושים, ומכאן ניגוד העניינים הברור בין כובעו של הבנק כנושה מובטח לבין כובעו כנושה בלתי מובטח ו/או בעל ערבויות אישיות, ניגוד עניינים אשר שלל את הבסיס הקיים לקבוצת הנושים הבלתי מובטחים ו/או בעלי הערבויות האישיות, על אחת כמה וכמה מקום בו התברר בסופו של יום כי לו היה הבנק "מופרד" מאסיפת הנושים הבלתי מובטחים ו/או בעלי הערבויות האישיות, לא היה מאושר הסדר הנושים. בתגובת הנאמן להתנגדות זו, מציין הנאמן במסגרת הודעתו לבית המשפט מיום 25/11/08 כי ההתנגדויות להסדר הנושים מטעמים פרוצדוראליים הינן חסרות בסיס ולא הוכחו כנדרש. כן מוסיף הנאמן כי לאור בקשת חלק מהנושים שנכחו באסיפה ואשר צמו את צום הרמדאן, השתנו במקצת לוחות הזמנים שנקבעו לאסיפות, ברם המדובר בשינויים מקובלים, והנאמן הבהיר לכל הנושים שהגיעו מאוחר יותר את כל הדברים הטעונים הבהרה וכן ענה על כל שאלה שנשאל, כך שהטענות בדבר פגמים פרוצדוראליים באסיפת הנושים, אין להן מקום. לאחר שעיינתי בהתנגדות זו ובחנתי אותה לעומקה, סבורני כי גם התנגדות זו דינה להידחות. לעניין הטענה כי שיעורי ההחזר לפי הסדר הנושים הינם נמוכים הרי אין לי אלא להפנות לדברי לעיל, ולגבי הטענה כי ההסדר המוצע אינו הסדר סביר המשקף חלוקה הוגנת של רכוש החברה בין הנושים השונים, טענה זו עניינה כדאיות או העדר כדאיות של הסדר הנושים, ובית המשפט יימנע מלהתערב בשיקול דעתה של אסיפת הנושים ככל שמדובר בהערכת כדאיותו הכלכלית של ההסדר. אשר לטענה כי אישור ההסדר עלול לשדר מסר בלתי ראוי לפיו חברות יכולות לצבור חובות עצומים, ובאם ייקלעו לקשיים, יידרשו לשלם סכומים מזעריים בלבד, טענה זו אין בה כדי לסייע לחברת הפניקס פלטינום, שכן כוחה של הטענה יפה ביחס למספר רב של הסדרים, וגם הסדר נושים המבוסס על 20% או אף 40% החזר לנושים הבלתי מובטחים, עדיין טומן בחובו ויתור על מרבית החוב, כך שלמעשה, לפי טענתה של הפניקס פלטינום, לא ניתן לאשר הסדרים רבים שייתכן והם ראויים, ובכל אותם מקרים יש לצאת מנקודת מוצא של פירוק כאפשרות היחידה העומדת על הפרק - תוצאה שאין הדעת סובלתה. בנוסף, גם טענה זו נוגעת, בתוכנה ובמהותה, לכדאיות ההסדר, ולמרות כך, אסיפות הנושים אישרו את ההסדר כמות שהוא. אוסיף, בבוא בית המשפט לשקול אישור הסדר נושים או דחייתו, שומה עליו להביט מלמעלה במבט כוללני על העניין כולו, ולשקול בנדון דא לא רק את אחוזי ההחזר, אלא כל ההשלכות הכלליות על החברה, העובדים, המצב הכלכלים, הספקים, המשק והשוק וגם הנושים. להיתלות באחוזי ההחזר ולהתעלם מיתר חלקי התמונה, תגרום לנו להחטיא את המטרה. לגבי הטענה לפיה היה ראוי לכלול בהסדר קביעה לפיה גם הנושים הבלתי מובטחים רשאים להשתתף ברווחים עתידיים של החברה, ככל שיהיו, הרי שאין בכך כדי להוות טעם של ממש להתנגדות להסדר הנושים, שכן אילו היתה נכנסת החברה להליכי פירוק (וזו האלטרנטיבה השנייה העומדת על הפרק, תחת אישור הסדר הנושים), לא היו הנושים הבלתי מובטחים זכאים לכל חלק ברווחים עתידיים (בפירוק לא היה ניתן כלל להגיע לרווחים שכאלה), כך שאין בטענתה זו כדי לסייע להפניקס פלטינום וסירובה להסדר מטעם זה אינו מוצדק ואף אינו עולה בקנה אחד עם עיקרון תום הלב. בנוגע לטענות הפרוצדוראליות שהעלתה הפניקס פלטינום, לרבות ביחס לשעת כינוס האסיפות, העדר הפרדה בין הנושים השונים, העדר הסברים מצד הנאמן להצעת ההסדר בתחילת כל אסיפה ואסיפה ועוד, טענות אלה לא בא זכרן עד כה ואין הצדקה לאפשר לה להעלותן כעת, בדיעבד, מקום בו לא ראתה לנכון לעמוד על זכויותיה ולדרוש הבהרות והסברים בעת כינוס אסיפת הנושים, מה גם שאי הסדרים הנטענים אינם יורדים לשורש העניין ואף לא הוכחו כדבעי (השווה רע"א 2244/02 גזייה סואעד ואח' נ' י.ר. כספי תעשיות בע"מ, תק-על 2002(2) 1155 (2002); אלשיך ואורבך, בעמ' 469; חביב-סגל, בעמ' 303). כמו כן, מלבד טענה כללית כי קיום ההצבעה במאוחד היתה עלולה לגרום להפעלת לחצים פסולה מצד הנושים המובטחים על הנושים הבלתי מובטחים, לא טענה הפניקס פלטינום כי אכן הופעל כלפיה לחץ פסול ולא פירטה מהו הלחץ שהופעל עליה, על ידי מי הופעל, באילו נסיבות וכיוצ"ב פרטים שמן הראוי היה לפרטם. כמו כן, לא הבהירה הפניקס פלטינום אם נגרם לה בפועל נזק כתוצאה מאי קבלת המידע המלא על ידי הנאמן אודות הצעת הסדר הנושים כנטען בהתנגדותה ובאיזה אופן התבטא המחסור באינפורמציה אודות הצעת ההסדר, כנטען על ידה, על החלטתה. אשר לטענה כי היה על הנאמן להפריד את הנושים המובטחים, דוגמת בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, אשר להם גם זכות לנשיה בלתי מובטחת וערבויות אישיות, מאסיפת הנושים הבלתי מובטחים ו/או בעלי הערבויות האישיות, סבורני כי טענה זו דינה דחייה. בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ הינו הנושה הגדול ביותר של החברה (וכתוצאה מכך הוא גם הניזוק הגדול ביותר מאישור הסדר הנושים), ומשכך, ברור כי השפעתו על מערך ההצבעה היא המשמעותית ביותר בכל אחת מהאסיפות אליהן יסווג. לדידי, אין מניעה כי הבנק יסווג כנושה מובטח או בלתי מובטח, ובמקביל לכך יסווג לאסיפת הנושים בעלי ערבויות אישיות; הבעייתיות שיכולה להתעורר היא מקום בו הבנק יסווג כנושה מובטח ובמקביל לכך יסווג כנושה בלתי מובטח, בגין אותו חוב. וכל כך למה? משום שמקום בו הבנק מצביע באסיפת הנושים הבלתי מובטחים ובמקביל לכך מצביע באסיפת הנושים בעלי ערבויות אישיות, לא עומדים על הפרק אינטרסים מנוגדים זה לזה, כי אם הבנק פועל במספר מישורים כדי לגבות את כספו - הן במישור הרחב של החברה והן במישור הצר יותר של בעלי המניות והערבים, וכן מצביע בשני הסדרים שונים - פעם בהסדר עבור החברה ופעם בהסדר עבור הערבים (היינו מדובר בשני הליכים מקבילים לפירעון חובות הבנק), בעוד שבמצב השני (הצבעה באסיפת הנושים הבלתי מובטחים ובמקביל לכך באסיפת הנושים המובטחים), יכול הבנק להיקלע למצב של ניגוד עניינים מובהק, שכן בכובעו כנושה מובטח יעשה כל שלאל ידו כדי להביא לאישור ההסדר עבור החברה, גם במחיר "גבוה" מבחינת הנושים הבלתי מובטחים, אשר שניהם ניזונים ממקור אחד - כספי החברה, ועל כן במצב זה מן הראוי לשמור על הפרדה במסגרת האסיפות השונות. הואיל ובמקרה דנא סווג בנק מרכנתיל באסיפת הנושים המובטחים כאשר החוב המאושר להצבעה עמד על 5,914,000 ₪, ובמקביל לכך סווג באסיפת הנושים בעלי ערבות אישית בגין חוב מאושר בסך של 17,020,195 ₪, אינני מוצא כי נפל פגם בסיווג האסיפות ודין ההתנגדות להידחות. יתירה מכך, המגמה השלטת בשאלת אופן חלוקת הנושים לאספות היא להתחשב בטיב האינטרסים השונים בין הנושים, הנמנים על קבוצה רחבה אחת (ע"א 3225/99 ע"א 3254/99 שיכון עובדים בע"מ נ' טש"ת חברה קבלנית לבנין בע"מ, פ"ד נג(5) 97 (1999)). עם זאת, ככל שהנושים מחולקים לקבוצות רבות מדי, כך קרובים אנו למצב בו מוקנית לכל קבוצה קטנה של נושים זכות וטו על אישור ההסדר, והתוצאה עלולה להיות קריטית, שכן הכרה בתת קבוצות שונות של נושים מגבירה את הסיכון להתנהגות "סחטנית", בה מספר מצומצם של נושים דורש לשפר את תנאיו בהסדר הנושים כתנאי לאישורו (אלשיך ואורבך, עמ' 457). על כן, הכרה בקבוצת נושים מצומצמת, המבקשת להתנתק מקבוצה רחבה יותר אליה שויכה, מחייבת זיהויים של אינטרסים שונים בתכלית מן האינטרסים של שאר חברי הקבוצה, ועל המבקש לעצמו מעמד של קבוצה נפרדת להוכיח אינטרס אובייקטיבי שונה באופן ניכר משל קבוצת האם ממנה הוא רוצה להתנתק (ע"א 9555/02 זידאן זידאן נ' ברית פיקוח לקואופרציה החקלאית העובדת בע"מ, פ"ד נט (1) 538 (2004)). במקרה דנא, לא מבקשת חברת הפניקס פלטינום לערוך חלוקה אחרת של אסיפות הנושים בשל אינטרס אובייקטיבי שונה של מי מהנושים אלא בהתבסס על עמדתם העקרונית של הנושים כלפי הסדר הנושים המוצע, ונימוק שכזה אינו יכול להצדיק חלוקת אסיפת הנושים לקבוצות ותתי-קבוצות נוספות ודינו להידחות (אלשיך ואורבך, עמ' 460). יפים לעניין זה דבריה של כב' השופטת אלשיך בפש"ר (מחוזי ת"א) 1553/00 ברית פיקוח לקואופרציה החקלאית העובדת בע"מ נ' בקשה, תק-מח 2002(3) 68151 (2002), אשר אושר על ידי בית המשפט העליון בע"א 9555/02 הנ"ל: "משמעותה של עמדה זו הינה "היפוך סדרי עולם" בכל האמור לחלוקת קבוצות הנשייה; תחת חלוקה לפי מעמד בפועל, אשר ממנו ומתוך האינטרסים הכרוכים בו שוקל כל נושה את שיקולי הכדאיות המביאים אותו לתמוך או להתנגד להסדר, מצעים המתנגדים חלוקה הנעשית מראש (שלא לומר בדיעבד, לאחר ההצבעה), לפי התנגדותם או הסכמתם של חברי קבוצת העובדים למהלכי הפירוק ולהסדר. בדרך זו, משריינים לעצמם המתנגדים מראש זכות וטו מוחלטת על ההסדר. לכך, לא יוכל בית משפט זה ליתן את ידו. לסיכום נקודה זו; בלא לפסוק בשאלה המדויקת של איזה אינטרס פנימי של קבוצת עובדים ראוי להכרה כקבוצת אינטרס נפרדת, הרי עמדה סובייקטיבית לגבי כדאיות ההסדר על חלקיו השונים, אינה מצדיקה, בשום פנים ואופן, הכרה כקבוצה נפרדת". אי לכך אין מקום להתנגדותה של חברת הפניקס פלטינום והיא נדחית בזאת. 4. התנגדות חברת דב פרנקל בע"מ חברת דב פרנקל בע"מ (להלן: "דב פרנקל"), נושה בלתי מובטחת בחברה בסך של 1,101,804 ₪, קרי אחוז נמוך מכלל הנשייה (בהמשך סווגה על ידי הנאמן גם כנושה בעלת ערבויות אישיות). לטענת חברת דב פרנקל, הנאמן סיווג את תביעת החוב שהוגשה מטעמה במסגרת קבוצת הנושים הבלתי מובטחים, במקום לסווגה בקבוצת הנושים בעלי ערבות אישית, על אף שבידה כתב ערבות חתום בידי מנהל החברה, דורגאם רושרוש, שעותק ממנו הועבר לנאמן, וכן שיק עליו מופיעה ערבותו האישית של מסעף רושרוש. לשיטתה, הנאמן בחר ביודעין לסווג את תביעת החוב כפי שבחר על מנת שהחברה תקבל פחות כסף וכדי לקבל את הרוב הדרוש על מנת "להעביר" את הסדר הנושים באסיפת הנושים. כמו כן, לטענתה, בנסיבות אלה עובר נטל ההוכחה אל כתפי הנאמן להראות כי סיווג את תביעת החוב באופן נכון ומוצדק. יובהר כבר כעת כי טענה זו התבררה על ידי הנאמן כנכונה, ועל כן סווגה חברת דב פרנקל גם כנושה בעלת ערבויות אישיות והתנגדותה נלקחה בחשבון, ואולם גם לאחר התיקון קיים הרוב הדרוש לאישור ההסדר. כמו כן, לטענת דב פרנקל, עיון בפירוט הצבעות הנושים השונים באסיפות, בהתאם לדו"חות שצורפו לבקשה לאישור הסדר הנושים, מלמד כי קיימת כפילות בסיווג תביעות החוב, וכי למעשה מדובר במתן זכויות הצבעה כפולות באסיפות שונות בגין אותו חוב, בניגוד לדין. כך למשל, חברת הורטל הנדסה (1988) בע"מ מופיעה כנושה באסיפה של הנושים הבלתי מובטחים, אשר הצביעה בעד אישור ההסדר, וכן מופיעה כנושה עם אותו שווי נשייה באסיפת בעלי הערבויות האישיות, וגם שם הצביעה בעד אישור הסדר הנושים. לשיטתה של חברת דב פרנקל, על הנאמן היה להעריך את שווי הבטוחה של כל נושה, ובמידה שנותרה יתרת חוב, רק את אותה יתרה היה עליו להחשיב בתור חוב ללא בטוחה או ערבות, ומשלא עשה כן מצביע הדבר על כך שעשה כל שלאל ידו כדי "להכשיר" את הסדר הנושים בכל דרך שהיא, מה גם שלא ניתן לשייך נושה בעל ערבות אישית גם לקבוצת הנושים הבלתי מובטחים. חברת דב פרנקל מוסיפה ומדגישה כי באם תיערך ספירת קולות המצביעים שנכחו באסיפות הנושים לפי הרשימות שצורפו לבקשה לאישור הסדר נושים, יתברר כי נכחו באסיפות מעל 100 בעלי זכויות הצבעה, בעוד שבפועל נכחו בהצבעה כ-30 מצביעים, אם לא פחות מכך. לטענתה, בנסיבות אלה יש לראות את הרשימות שצורפו לבקשה ואת החישובים לפיהם נערכו ההצבעות כבטלים מעיקרם, ולערוך את חישוב ההצבעות מחדש. בנוסף, טוענת חברת דב פרנקל כי הצעת ההסדר ככל שעניינה תוספת לנושים בעלי הערבויות האישיות בשיעור 20% מההכנסות שישולמו לערבים, אינה ברורה, לאקונית ובלתי ניתנה לכימות, ומכל מקום אין בתוספת זו כדי להשפיע על מצבת החובות של החברה, שכן לכל היותר כל נושה בעל ערבות אישית עשוי לקבל עוד 100 ₪ לכל היותר. לא זו בלבד, אלא שלטענתה של חברת דב פרנקל, אין בהצעת ההסדר כדי להצביע על הבראה לחברה, שכן הנפשות הפועלות למעשה ייוותרו באותה עמדה בחברה וימשיכו לנהל את החברה ללא פיקוח, כך שאין כל בטוחה כי טעויות העבר לא ישובו גם בעתיד. כמו כן, על פי הנטען בתגובת דב פרנקל, בניגוד לאמור בבקשה לאישור הסדר נושים, צוות המהנדסים של החברה אינו קיים עוד במתכונתו המקורית, שכן אחד מהמהנדסים עזב, השני מתעתד לעזוב והשלישי, כמיל רושרוש, הינו בנו של בעל המניות, והוא היחיד שכפי הנראה יישאר בתפקידו. כן מעלה חברת דב פרנקל טענות פרוצדוראליות ביחס להליך אישור הסדר הנושים באסיפת הנושים. בהקשר זה נטען כי אסיפת הנושים, בפועל, לא פוצלה כנדרש, אלא נערכה כאסיפה כללית בה נכחו כל סוגי הנושים - הן הנושים המובטחים, הן העובדים, הן בעלי הערבויות האישיות והן הנושים הלא מובטחים. כן נטען כי ההצבעה להצעת ההסדר נערכה בצורה חפוזה וחשאית על ידי הגשת כתבי הסכמה או התנגדות, גם על ידי נושים שלא נכחו באסיפה, מבלי שהנוכחים באסיפה עצמה ידעו מי הצביע ובאיזה אופן, נתון המשליך על תקינות ההליך. בתגובת הנאמן להתנגדות זו, מציין הנאמן כי בתביעת החוב של דב פרנקל, לא צוין דבר הערבות האישית, ומשכך לא נמנתה חברת דב פרנקל במסגרת אסיפת הנושים בעלי הערבויות האישיות. עם זאת, מבדיקה שנערכה התברר כי דב פרנקל אכן אוחזת בערבות אישית, ולאור התנגדותה, הוסיף הנאמן את ההתנגדות לטבלת תוצאות אסיפת הנושים בעלי הערבויות האישיות, ואולם גם לאחר הוספת ההתנגדות, ישנו רוב מספיק לאישור ההסדר. אשר לטענת דב פרנקל לגבי "סיווג כפול" בהצבעות, הרי שטענה זו - כך לטענת הנאמן - בטעות יסודה, שכן אין מניעה כי תיווצר כפילות מקום בו מדובר בערבות אישית (להבדיל ממצב של כפילות בין נשייה בלתי מובטחת לבין נשייה מובטחת), ובהקשר זה מדובר בהסדר עבור הערבים ולא עבור החברה. במסגרת הודעתו לבית המשפט מיום 25/11/08 שב הנאמן על טענות אלה ביחס להתנגדות חברת דב פרנקל להסדר הנושים. כן מבהיר הנאמן כי סיווג נושי הקבוצה לתתי קבוצות רבות מדי עלול להביא למצב של "סחטנות", ועל כן יש לעשות כן רק במקרים חריגים. אשר לטענת הכפילות, לטענת הנאמן, באסיפת הנושים המובטחים נספרו רק הנושים בעלי הבטוחות שהועמדו לטובתם על ידי החברה ורק בגובה שוויין המוערך של הבטוחות שבידיהם, ואילו היתרה (היינו הסכום מעבר לשווי הבטוחות המוערך) הועברה לאסיפת הנושים הבלתי מובטחים, כך שבהקשר זה אין כפילות. באותו אופן, באסיפת העובדים נלקחו בחשבון רק חובות החברה לעובדים שעד לגובה תקרת המס לביטוח לאומי, בעוד שעובדים שחוב החברה כלפיהם עלה על סכום זה, הועברה יתרת החוב לאסיפת הנושים הבלתי מובטחים, כך שגם כאן אין כפילות. עם זאת, לטענת הנאמן, באסיפת הנושים בעלי הערבויות האישיות, שונה המצב, שכן הכפילות של החוב באסיפה זו מתחייב מעצם העניין. בתגובת חברת דב פרנקל להודעת הנאמן מיום 25/11/08, טוענת החברה כי בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ מופיע ברשימת ההצבעות של 3 אסיפות הנושים שסווגו על ידי הנאמן, בגין אותו חוב, דבר אשר לנוכח גובה נשייתו של הבנק, מאיין את זכות ההצבעה של כל נושה אחר. לשיטתה של דב פרנקל, בנסיבות אלה מן הראוי היה לערוך סיווג שונה של קבוצות הנושים, בהתאם למבחן האינטרסים, וזאת לא נעשה. כמו כן, לטענת דב פרנקל, מהודעתו של הנאמן לא ברור מהו הבסיס שהנחה את הנאמן בחלוקת הנושים לאסיפות כאלה ואחרות, ויש ליתן לכך את המשקל הראוי. לדעתי גם התנגדות זו אינה מוצדקת ודינה להידחות. אשר לטענה כי קיימת כפילות בסיווג תביעות החוב ביחס לחברת הורטל הנדסה (1988) בע"מ, הרי שכפי שציינתי קודם, אין מניעה כי זו תופיע כנושה באסיפה של הנושים הבלתי מובטחים, ובמקביל לכך כנושה עם אותו שווי נשייה באסיפת בעלי הערבויות האישיות, ולכל אחת מאסיפות אלה מקור אחר - פעם החברה ופעם בעלי המניות והערבים, מטרה אחרת - פעם הסדר לחברה ופעם הסדר לערבים, וכן תוצאה שונה - פעם פטור לחובות החברה ופעם הפטר לערבים. בנוגע לטענה כי הצעת ההסדר ככל שעניינה תוספת לנושים בעלי הערבויות האישיות בשיעור 20% מההכנסות שישולמו לערבים, אינה ברורה, הרי שכאן מצאתי לנכון להבהיר דבר מה, שתחילה אף אני לא סברתי כי הוא ברור דיו; כוונת הנאמן בנדון, כוונה עליה למדתי במסגרת הדיון בבקשה לאישור הסדר הנושים, היא כי אותם 20% מההכנסות שישולמו לערבים על ידי החברה ייגזרו מתוך ה-12% המוקנים לנושים הבלתי מובטחים במסגרת הסדר הנושים, כך שבנוסף להחזר בשיעור 12%, יקבלו בעלי הערבויות האישיות לידיהם סכום נוסף המהווה 20% מתוך ההחזר של ה-12%, וזאת למשך תקופת ביצועו של ההסדר. בנוגע לחשש שהביעה חברת דב פרנקל לפיו אותם אנשים ימשיכו לנהל את החברה, הרי שלשם מניעת חזרה על טעויות העבר מונה הנאמן, שעתיד לקבל לידיו במהלך תקופת קיום ההסדר את סמכויות הניהול של החברה, ואשר יימצא תחת פיקוח וביקורת של בית המשפט למשך כל אותה תקופה, כל זאת על מנת להבטיח, ככל הניתן, כי טעויות העבר לא יישנו. אשר לטענות הפרוצדוראליות שהעלתה דב פרנקל, ובכלל זאת לעניין העדר פיצול באסיפות הנושים כנדרש ולעניין דרך ההצבעה, סבורני כי אין באלה כדי לפגום בתקינות ההליך, ולעניין זה אין לי אלא לשוב ולהפנות לדברים שציינתי לעיל בנדון. 5. התנגדות בנק מזרחי טפחות בע"מ בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: "בנק מזרחי"), נושה מובטח אשר לטובתו רשומים שעבודים על שבעה כלי רכב, ובפועל מחזיק הבנק בארבעה כלי רכב המשועבדים לזכותו. גובה חובה של החברה כלפיו עומד נכון ליום 18/11/08 על סך של 451,043 ₪, לא כולל ריבית רבעונית בגין פיגורים בהלוואה, היינו שיעור נמוך מאוד מכלל הנשייה, העומדת על סכום של עשרות מיליוני שקלים. לטענת בנק מזרחי, במסגרת אסיפת הנושים שהתקיימה, הודיע על התנגדותו להצעת ההסדר, אולם מסיבה בלתי ברורה, לא נרשמה התנגדותו במסגרת הבקשה לאישור הסדר הנושים ובנספחים המצורפים לה, ותחת זאת צוין על ידי הנאמן כי מתנהלים עימו הליכים סופיים של משא ומתן לצורך פירעון השווי הריאלי של הבטוחות שבידיו. לטענתו, המשא ומתן שנוהל לא צלח, ועל כן עומד הבנק על זכויותיו לקבל לאלתר מהנאמן את מלוא חובה של החברה כלפיו, ולחילופין, לקבל את הכספים השמורים בידי הנאמן לטובת הבנק, בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 4/5/08, וכן את כלי הרכב המשועבדים לטובתו, על מנת לממשם לצורך כיסוי מלוא החוב כלפיו. לטענת בנק המזרחי, העובדה שאין בתוצאות ההצבעה תיעוד להתנגדותו להסדר מובילה לעיוות תוצאות ההצבעה שהובאו בפני בית המשפט, ודי בכך כדי להביא לדחיית הבקשה. לגופם של דברים, מבקש בנק מזרחי להתנגד להסדר הנושים ממספר טעמים. ראשית, לנוכח העובדה שהצעת ההסדר איננה מפרטת מתי יקבל הבנק את החוב כלפיו ואיזה סכום הוא עתיד לקבל. בנק מזרחי מציין בהקשר זה כי הוא זכאי לקבל את מלוא החוב כלפיו לאלתר, וללא קשר להחזר ערבויות ולגביית יתרת תקבולים בגין השלמת פרויקטים, וזאת משום ששוויין של הבטוחות המשועבדות לטובתו היה במועד מתן צו הכינוס גבוה משווי חובה של החברה כלפיו, וגם כיום שווי הכספים שצריכים להיות בידי הנאמן צריך להיות גבוה מגובה חובה של החברה כלפיו. לשיטתו של בנק המזרחי, פעולות הנאמן לא הביאו ולא יביאו לשיפור במצבו כנושה מובטח, שכן בכל מקרה רשאי היה הבנק להיפרע מלוא חובו לפני כשישה חודשים, ללא קשר לפעולותיו של הנאמן. כן מתנגד בנק מזרחי להסדר לנוכח העובדה שהנאמן מבקש לאשר לו לקבל הפרשי הצמדה בלבד, חרף זכותו לקבל ריבית בנקאית מקסימאלית בגין החוב, בהתאם להסכמים שנכרתו בין הבנק לבין החברה, ולכל הפחות את הריבית החלה על ההלוואה המובטחת בשעבודים. עוד מתנגד בנק מזרחי להסדר לנוכח העובדה שהנאמן מבקש לפטור עצמו באופן גורף ושלא כדין מכל אחריות וחבות כלפי הנושים, גם אם הבנק (או כל נושה אחר לצורך העניין) לא יקבל כספים כלשהם שאין מחלוקת שמגיעים לו, וכן לנוכח העובדה שהנאמן מבקש שלא כדין לקבל שכר טרחה מתוך הכספים המגיעים לבנק כנושה מובטח (העולים כאמור על גובה חוב החברה לבנק). בנוסף לכך, טוען בנק מזרחי כי אין זה סביר והגיוני לקבוע כי כל ההליכים המשפטיים שנפתחו על ידי מי מהנושים כנגד החברה יידחו לאחר אישור הסדר הנושים על ידי בית המשפט, באופן שעשוי להקים לנושים השתק עילה, וכן לא יעלה על הדעת לקבוע כי כל העיקולים המוטלים על נכסי החברה וזכויותיה יוסרו לאחר אישור הסדר הנושים, כל זאת שעה שכלל לא בטוח כי החברה תצליח לקיים את ההסדר המוצע, ומקל וחומר כלפי הבנק, שהינו נושה מובטח ואשר כלל לא ברור מהצעת ההסדר מה הוא עתיד לקבל ומתי. לבסוף מתנגד בנק מזרחי להסדר הנושים לנוכח העובדה שהנאמן מבקש להפטיר את בעלי המניות מחבותם כערבים כלפי הבנק, חרף העובדה שהעלימו כלי רכב המשועבדים לטובת הבנק, כל זאת מבלי לפרט מהי התמורה המדויקת שיתרמו הערבים לצורך הסדרת החוב. זאת ועוד, כפי שעולה מהבקשה לאישור הסדר נושים, המקורות שיועמדו לטובת ההסדר הינם, בין היתר, תקבולים שהחברה תקבל מביצוע פרויקטים עתידיים, ואולם החברה אינה יודעת להצביע על אילו פרויקטים מדובר ואינה מציינת אם קיבלה לידיה פרויקט עתידי כלשהו, אם לאו, כך שלא ברורה מידת הוודאות לקבלת כספים בעתיד, אם בכלל. במסגרת הדיון בבית המשפט הוסיף ב"כ בנק מזרחי וציין כי הבנק, בהיותו מובטח בבטוחות העולות על גובה החוב כלפיו, אינו יכול להימנות באותה קטגוריה כמו נושים מובטחים המובטחים רק בחלק קטן מהחוב דוגמת בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, שכן מערך השיקולים של כל אחד מהנושים הללו הוא שונה, ומן הראוי היה לבצע אבחנות לפי האינטרסים של הנושים השונים, ומכל מקום לא ניתן לכפות את ההסדר על נושה המובטח במלוא החוב, גם אם יש לכך רוב באסיפת הנושים. בתגובת הנאמן להתנגדות זו, מציין הנאמן כי התנגדויות בנק מזרחי אינן ברורות לו, שכן ממילא הוא צפוי להיפרע את מלוא חובו, הואיל ועל פי הסדר הנושים, יקבל את מלוא חובו עד לגובה שוויין הריאלי של הבטוחות שלטובתו, וגם לטענת הבנק עצמו, שווי הבטוחות שיוותרו עולה בהרבה על גובה החוב. במסגרת הודעתו לבית המשפט מיום 25/11/08 טוען הנאמן כי החברה מבקשת לפרוע את חובה לבנק בהתאם לתנאים המקוריים של לוח הסילוקין של ההלוואה שנטלה החברה מהבנק. כמו כן, מפנה הנאמן לכך שבמסגרת הדיון בבקשה בבית המשפט, הוסכם כי יועברו לבנק מזרחי שני רכבים למימוש מיידי, כאשר בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 4/5/08, ישולם לבנק בגין שני רכבים אלה שווי הפחת וכן סכום הריבית הרגילה החלה על שווי הרכב בתקופה הרלוונטית. לטענת הנאמן, כל מבוקשה של החברה הוא כי יוותרו בידיה שני כלים הנדסיים הדרושים לה לביצוע העבודות, והתעקשותו של הבנק לממש את שני הכלים הנ"ל - כך על פי הנטען על ידי הנאמן - מעלה חשש כי הדבר נובע משיקולים שאינם ממין העניין. עוד מוסיף הנאמן וטוען כי טענת בנק המזרחי לפיה אינו יכול להימנות באותה קטגוריה כמו נושים מובטחים המובטחים רק בחלק קטן מהחוב - דינה להידחות. לשיטתו של הנאמן, אין לאפשר "סחטנות" של נושים באופן זה שאין לחלק את הנושים לקבוצות קטנות מדי, כך שלכל קבוצה יכולת לסכל אישור ההסדר. לחלופין טוען הבנק כי גם אם נקבל את טענתו של בנק המזרחי בנדון ונחלץ מאסיפת הנושים המובטחים את בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ ואת חברת אקרשטיין בע"מ, עדיין יוותר הרוב הדרוש לצורך אישור הסדר הנושים, כך שאין בטענה זו כדי לסייע לבנק המזרחי בכל מקרה. יושם אל לב כי בסוגיה זו חלוקים הנאמן ובנק מזרחי שכן לטענת בנק מזרחי, בנק ערבי ישראלי בע"מ אף הוא דינו כדין בנק מרכנתיל (היינו מובטח בחלק מחובו בלבד), ועל כן, במסגרת קבוצת הנושים המובטחים במלוא חובם (הכוללת את בנק מזרחי ואת חברת דוד צ'פניק בע"מ), לא ניתן להעביר את הסדר הנושים ברוב הנדרש. בנוגע לסוגיית השתתפות הנושים המובטחים בשכ"ט הנאמן, טוען הנאמן כי אין להקדים את המאוחר בעניין זה וכי בית המשפט יכריע בנדון בהתבסס על בקשה שתושתת על העקרונות הקבועים בתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ותשלום שכרם), התשמ"א-1981. בנוסף, מציין הנאמן כי מן הראוי שכל נושי החברה ישאו בשכר הטרחה שייפסק שווה בשווה ואין הצדקה להפיל את התשלום רק על חלק מהנושים, בייחוד מקום בו בנק מזרחי הינו הנושה המובטח היחיד המתנגד לתשלום שכר הטרחה, על אף שהוא צפוי להיפרע מלוא חובו. מנגד, לטענת בנק מזרחי בתגובה להודעת הנאמן, בניגוד להחלטת בית המשפט, לא פורטו מקורות המימון של הסך של 8,000,000 ₪ שדורש בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ לקבל כתנאי (מבין תנאים נוספים) להסכמה להסדר הנושים, לא פורטו הנכסים המשועבדים לבנק מרכנתיל, כיצד הוערך שווים ועל ידי מי, האם המימון של הסכום האמור יהיה באמצעות מימוש מי מהבטוחות הללו ועוד, והדבר מעלה חשש כי הנאמן מאפשר לבנק מרכנתיל לממש נכסים המשועבדים לבנק מזרחי ואולי אף כלי רכב שיכולים להוות אלטרנטיבה לכלי הרכב המשועבדים לטובתו. לטענת בנק המזרחי, כל שנאות הנאמן לפרט הוא כי מקורות המימון הינם חלקו של בנק מרכנתיל בהסדר כנושה מובטח לפיו השווי הראלי של הבטוחות השונות, לרבות בטוחה חיצונית לחברה, אותה לא פירט. על פי הנטען, בנסיבות אלה, מדובר בהעדפת נושים פסולה, שכן על ידי מניעת מימושם של אותם נכסים חיצוניים לחברה (שלא הובהר כי הם דרושים לצורך הפעלת החברה וגיבוש ההסדר), ותחת זאת תשלום לבנק מרכנתיל מרווחי החברה העתידיים, מגנים החברה והנאמן שלא כדין על נושים עלומים בעלי נכסים "חיצוניים לחברה", ומעניקים להם לכאורה שלא כדין הגנה מפני מימוש נכסיהם, תוך כדי העדפתם כנושים של החברה על פני נושים אחרים. זאת ועוד, בנק מזרחי מביע תמיהה הכיצד זה הסכים הנאמן במקור כי שווי הבטוחות של בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ הינו 8,000,000 ₪, בעוד שבטבלת ההצבעות של אסיפת הנושים המובטחים נרשם כי הסכום המאושר להצבעה לגבי בנק מרכנתיל עומד על סך של 5,914,000 ₪ בלבד. לטענתו, על פניו מדובר בהצגת מצג בלתי נכון בפני הנושים ובפני בית המשפט, ויש לראות זאת בחומרה רבה, מה גם שבמסגרת טיוטת הסדר הנושים שהוצגה בפני הנושים, לא בא לביטוי הסכום של 8,000,000 ₪ אותו דרש בהמשך בנק מרכנתיל כתנאי להסכמתו להסדר. לחלופין, טוען בנק מזרחי כי אף אם יחליט בית המשפט לאשר את הסדר הנושים, יש לעשות כן לאחר שינוי התניות בהסדר ככל שהן נוגעות אל בנק מזרחי. בראש ובראשונה טוען הבנק בהקשר זה כי לא הוכח שהסדר הנושים מחייב את השארת כלי הרכב המשועבדים לבנק בידי הנאמן, ולא הובהר האם לא ניתן לנקוט באלטרנטיבה אחרת, כגון שכירת כלי רכב חלופיים, אשר יוכלו לאפשר לחברה את המשך פעילותה ובד בבד יאפשרו לבנק כנושה מובטח לממש את ערבותו. עוד מציין בנק מזרחי כי במסגרת הסדר הנושים אושר כי נושים מובטחים יקבלו 100% מהשווי הריאלי של הבטוחה באמצעות תשלום או באמצעות מסירת הבטוחה למימוש על ידי הנושה, ואולם כיום ההסדר שעומד על הפרק הינו שונה שכן לא רק שהבנק לא יקבל 100% מהחוב כלפיו (שכן הבנק יספוג את ההוצאות שנגרמו לו עקב ההליכים המשפטיים, ובנוסף לכך, מהתשלום לבנק ינוכה שכ"ט הנאמן), אלא אף הבנק לא יקבל את סכום החוב בתשלום אחד, כי אם במספר תשלומים המתפרסים על פני שלוש שנים. על כן, מבקש בנק מזרחי לקבוע כי במידה ויאושר הסדר הנושים, ישולם לו לאלתר מלוא החוב כלפיו, לרבות הריבית החריגה הרובצת על החוב וההוצאות המשפטיות שנגרמו וייגרמו בגין החוב, ללא הפחתות, בתשלום אחד, ולחילופין, יועברו לידיו כל כלי הרכב המשועבדים לו, לצורך מימושם. לאחר בחינת התנגדות זו סבורני כי דינה כדין יתר ההתנגדויות - להידחות. אשר לטענה כי הצעת ההסדר אינה מפרטת מתי ייפרע הבנק את חובו ואיזה סכום הוא עתיד לקבל, הרי שבמסגרת הודעת הנאמן מיום 25/11/08, פירט הנאמן את תאריכי התחלת התשלומים ביחס לכל נושה ונושה על פי הצעת הסדר הנושים. בנוגע לטענה כי בנק מזרחי זכאי לקבל את מלוא החוב כלפיו לאלתר, ועל כן יש לאפשר לו מימוש כלי הרכב המוחזקים בידי הנאמן, אכן דיני הקפאת ההליכים מגנים על הנושה המובטח במובן זה שמניעת זכותו לממש את בטוחתו לא תיעשה אלא אם בית המשפט שוכנע כי ניתנה לו "הגנה הולמת" הרי (סעיף 350(ו) לחוק החברות), ואולם במקרה הנדון שוכנעתי כי ניתנה לבנק "הגנה הולמת" גם במידה שתחול שחיקת ערך בכלי הרכב המובטחים המוחזקים בידי הנאמן, כיוון שלפי ההסדר תשולם לבנק בכל מקרה 100% משוויין הריאלי של הבטוחות שבידיו, ובהתאם להחלטת בית המשפט מיום 4/5/08, תשולם לבנק מקופת הנאמן ירידת הערך של הרכבים לפי הפרש המחירים במחירון יצחק לוי, כשמחיר הבסיס הוא המחיר הנקוב במחירון 4/08 בהשוואה למחיר הרכבים ביום מסירתם לבנק למימוש, בתוספת ריבית כקבוע בהסכם ההלוואה, ועל כן, עיכוב המימוש אין בו כדי לפגוע בערך הבטוחות והתקיים תנאי ההגנה ההולמת. אשר לטענת בנק מזרחי כי הנאמן מבקש לאשר לו לקבל הפרשי הצמדה בלבד, חרף זכותו לקבל ריבית בנקאית מקסימאלית בגין החוב, טענה זו דינה להידחות שכן הבנק אינו יכול לעמוד על זכותו ה"היסטורית" לקבל ריבית בנקאית מקסימאלית מהחברה מקום בו לפנינו הליך הקפאת הליכים בו כל אחד מהצדדים "משלם" או "תורם" את חלקו לטובת כלל המעורבים, ובנסיבות אלה, יש לשערך את סכום החוב העומד לזכות הבנק לפי ריבית בנקאית החלה על האשראי, או לפי הריבית הרגילה, בהלוואה, לפי הגבוה מבין שתיהן, ולא לפי ריבית בנקאית מקסימאלית, מה גם שעל פני הדברים לא היתה כל מניעה כי הבנק יגדיל את מסגרת האשראי של החברה, שקופתה מדולדלת ממילא, כדי שלא ייווצרו לחובתה הפסדים וריביות בצורה מלאכותית, וגם מטעם זה אין מקום לחייב את החברה בריבית חריגה, אלא בריבית המקובלת על מסגרת האשראי, או כאמור, הריבית שהוסכמה בהסכם ההלוואה, כאילו היא משולמת, לפי הגבוה מבין שתיהן. בכל הנוגע להתנגדות ככל שהיא נסמכת על העובדה שהנאמן מבקש לפטור עצמו באופן גורף ושלא כדין מכל אחריות וחבות כלפי הנושים, סבורני כי יש צדק מסוים בטענה זו, ובנסיבות העניין אכן יש מקום לדרוש ערבות אישית של הנאמן או ערבות בנקאית על מלוא סכום החוב, נכון להיום, בכפוף לתיקון הריבית כנ"ל ערבות זו תופחת ככל שישולם לבנק סכום כלשהו על חשבון החוב. כפועל יוצא יש להורות על מחיקתם של כל הסעיפים בהסדר הנושים הפוטרים את הנאמן מכל חבות (סעיפים 13.2, 13.5, 13.6 ו-13.7 להסדר הנושים). אשר לנושא שכר טרחת הנאמן, מקרה בו הנאמן מממש את הבטוחה ומעביר את התמורה לבנק, נחסכות לבנק, הלכה למעשה, הוצאות המימוש בהן הוא היה אמור לשאת, לרבות שכר טרחת בא כוחו, ועל כן, מקום בו הנאמן מממש את הבטוחות בעצמו ומעביר את הכסף לידי הבנק, אך נכון הוא שחלק משכר טרחתו יוטל על הנושה המובטח, היינו בנק מזרחי. אי לכך, עבור אותם רכבים שהועברו לידי הבנק לצורך מימושם לכיסוי חלק מהחוב, הנאמן אינו זכאי להשתתפות הבנק בשכר טרחתו, ואולם, ביחס לרכבים שנותרו בחזקת הנאמן ואשר תמורתם תועבר בסופו של יום לידי הבנק, יהא זכאי הנאמן לדרוש את השתתפות הבנק בשכר טרחתו, כך שיוצא, כי השתתפותו של בנק מזרחי בשכר טרחת הנאמן צריכה להיגזר מסכום החוב שיוותר לאחר מימוש הבטוחות על ידי הבנק, וכך אני מורה. בנוגע לדחיית כל ההליכים המשפטיים שנפתחו כנגד החברה לאחר אישור הסדר הנושים, מובן כי מרגע שאושר ההסדר הוא מהווה "מעשה בית-דין" ביחס לכל אחת מן התביעות שהוסדרו בו (חביב-סגל, בעמ' 305), ואולם מובן גם כי היה והחברה ומנהליה לא יעמדו בהתחייבויותיהם בתוך תקופת הזמן המוצעת, לא יופטרו החברה ו/או הערבים לה, ההסדר יבוטל (מבלי לפגוע בתוקף החלק שמומש ובוצע) והדבר יקנה לנושים את מלוא הזכויות והסעדים המוקנים להם על פי דין כנגד החברה ומנהליה. יצוין בהקשר זה כי החשש שהביע הבנק ביחס להסרת העיקולים המוטלים על נכסי החברה לאחר אישור הסדר הנושים, אינו ברור, משום שנושה שהצליח להטיל עיקול על מי מנכסי החברה, לא יזכה לעדיפות על פני נושים אחרים רק מטעם זה בלבד, ובמידה והסדר הנושים לא יקוים, כי אז יוכל אותו נושה להגיש תביעת חוב במסגרת הליכי הפירוק. עם זאת, במידה וכוונת הבנק היא לשעבודים המוטלים על הרכבים, כי אז צודק הבנק בטענתו, והשעבוד המוטל על הרכבים יוותר על כנו גם בתקופת הקפאת ההליכים, אלא אם תינתן בטוחה מספקת לשביעות רצונו של הבנק, כגון ערבות אישית של הנאמן או ערבות בנקאית לגבי יתרת החוב המובטח, אשר יופחתו ככל שסכום החוב על פי הסדר הנושים יקטן, כפי שפירטתי לעיל. ביחס להתנגדות אשר נסמכת על כך שהנאמן מבקש להפטיר את בעלי המניות מחבותם כערבים כלפי הבנק, חרף העובדה שהעלימו כלי רכב המשועבדים לטובת הבנק - טענה זו אינה ברורה ואין בה ממש. במשך כל תקופת הקפאת ההליכים לא נטען ולא הוכח כי מאן דהוא העלים נכסים ו/או רכוש של החברה ו/או הערבים, ומכל מקום, במסגרת החלטתי זו ניתנת לנושים אפשרות להמשיך ולחקור את מצבת הנכסים של החברה והערבים, וככל שיעלה בידם למצוא נכסים שהועלמו, כי אז יוכלו לנקוט בפעולות המשפטיות המתאימות, בכפוף לקביעות שיפורטו בהמשך. בנוגע לטענה לפיה לא ברורה מידת הוודאות לקבלת כספים בעתיד עבור פרויקטים שעתידה החברה לבצע בהמשך, ככל שיאושר הסדר הנושים, הרי שלכך כבר ניתן מענה בפרק הדן בהתנגדותה של חברת אקרשטיין, וכמבואר שם, זהו טיבו של הסדר נושים שבחלקו צופה הוא פני עתיד ואין בכך כל פסול. אשר לטענה כי הבנק אינו יכול להימנות באותה קטגוריה כמו נושים מובטחים המובטחים רק בחלק קטן מהחוב, דוגמת בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, שכן מערך השיקולים של כל אחד מהנושים הללו הוא שונה, סבורני כי במקרה דנא אין הצדקה לתת-סיווג במסגרת קטגוריית הנושים המובטחים, ויפים לעניין זה הנימוקים אותם פירטתי לעיל בפרק הדן בהתנגדותה של חברת הפניקס פלטינום, מה גם שברמה העקרונית כל נושה מובטח סווג באסיפת הנושים המובטחים רק כדי שווי הבטוחה. בנוגע לטענת בנק מזרחי כי לא ניתן לכפות הסדר נושים על נושה המובטח במלוא החוב, גם אם יש לכך רוב באסיפת הנושים, הרי שטענה זו אין בה ממש לאור הוראות סעיף 350 לחוק החברות, והיא נדחית בזאת. ביחס לטענת בנק מזרחי כי לא פורטו מקורות המימון של הסך של 8,000,000 ₪ שדורש בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ לקבל כתנאי להסכמה להסדר (שתוקן לאחר מכן לסך של 5,914,000 ₪), ובנסיבות אלה מדובר בהעדפת נושים פסולה, הרי שסכום הנשייה המובטחת של בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ יוחזר לבנק אך ורק מקופת ההסדר (בכפוף להערות שבהמשך), אולם אם קופת ההסדר לא תוכל לשאת במימון הסכומים במועדים הקבועים במכתב ב"כ בנק מרכנתיל מיום 16/9/08 ובהודעת הנאמן מיום 25/11/08, ואם ירצו בעלי המניות לממן את ההחזר ממקורות חיצוניים, יהא עליהם לפנות לבית המשפט ולפרט מדוע קופת ההסדר אינה יכולה לממן את החזר הסכומים ומהם מקורות המימון החיצוניים עליהם הם נסמכים, ואז, רק לאחר קבלת אישור בית המשפט, יוכלו להזרים כספים ממקורות חיצוניים, כדי שהדבר יהא נתון לפיקוח שיפוטי הדוק. 6. התנגדות חברת סולוביצ'יק הנדסת חשמל בע"מ חברת סולוביצ'יק הנדסת חשמל בע"מ (להלן: "סולוביצ'יק") נושה בחברה כמחזיקה בערבויות אישיות בלתי מוגבלות של מנהלי החברה (מסעף רושרוש, כמיל רושרוש ודורגאם רושרוש), והגישה לנאמן תביעת חוב על סך של 1,233,869 ₪. בראש ובראשונה, לטענת חברת סולוביצ'יק, רק עם קבלת הבקשה לאישור הסדר הנושים, התברר לה כי הנאמן אישר לה רק חלק מהחוב וכי לא אושרה מלוא תביעת החוב שהגישה, ועל כן, משלא קיבלה הודעה מסודרת מאת הנאמן בנדון, יש לאשר לה את מלוא סכום תביעתה. כמו כן, לשיטתה של סולוביצ'יק, על פי ההסדר המוצע, תקבל לידיה רק 12% מהמגיע לה (ואם התשלום ייעשה לפי הסכום המופחת, תקבל לידיה למעשה 7% בלבד מהחוב), וזאת על אף שבידיה ערבות אישית של שלושה ערבים. זאת ועוד, חברת סולוביצ'יק טוענת כי סעיף 350 לחוק החברות אינו מאפשר את פטור הערבים מערבותם וכי אין לבית המשפט סמכות לחייב נושה לוותר על חובו בניגוד לרצונו, גם אם רוב הנושים מוכן לפטור את הערבים, ולחילופין, במידה וקיימת סמכות לפטור את הערבים מערבותם, הרי שסמכות זו קמה רק לאחר חקירה ובירור מקיפים אודות מלוא נכסי הערבים ובני משפחתם, ובכלל זה כל ההענקות והמתנות אשר העניקו בשנים האחרונות (בדומה לחקירה הקודמת להכרזה על פושט רגל). לשיטתה של סולוביצ'יק, ממידע הקיים ברשותה, למי מהערבים ישנן זכויות בתחנת דלק, ומן הראוי לברר נתונים אודות נכס זה ולקיים חקירה מקיפה אודות הערבים, בטרם הכרעה בבקשה. לצורך כך, מבקשת סולוביצ'יק לקבל לידיה עותק מכרטיסי הנהלת החשבונות של החברה, בהם מפורטים משיכות הערבים, וכן מבקשת לקבל עותק מהצהרות ההון אשר כל אחד מהערבים הגיש במהלך 10 השנים האחרונות. מכל מקום, לטענת סולוביצ'יק, "תרומת" בעלי המניות והערבים לביצוע ההסדר דנא הינה אפסית וזניחה, תוך שלהם עצמם אושרו סכומי חוב על סך 766,348 ₪, שייפרעו במלואם. לטענתה, מקום בו סכום החובות להם ניתנו ערבויות אישיות הינו כה גבוה (הנאמן אישר להצבעה סך של 36,666,290 ₪ מתוך סך של 51,157,739 ₪), ויתור על הסכום מהווה פגיעה קשה ובלתי מידתית בזכויות הקניין של הנושים השונים, ועל כן אין לפטור את הערבים, וזאת גם לאחר בחינת הצעתם ה"משופרת" של בעלי המניות והערבים. בתגובת הנאמן להתנגדות זו, מציין הנאמן כי בית המשפט מוסמך גם מוסמך לאשר הסדר המעניק הפטר לערבים. כמו כן, ביחס לטענתה של סולוביצ'יק כי לא נערכה חקירה ראויה לנכסי הערבים, הרי שלטענת הנאמן, כפי שפורט בבקשה לאישור ההסדר, הערבים הפקידו בבית המשפט תצהירים המפרטים את נכסיהם, וכן הביעו הסכמה להעמיד את עצמם לכל בדיקה או חקירה נדרשת בהתאם לאישור בית המשפט. במסגרת הדיון בבית המשפט ציינה סולוביצ'יק כי היא מוכנה להסכים להסדר הנושים, בתנאי שתינתן לה אפשרות לבדוק את כל מצבת הנכסים של בעלי המניות והמנהלים, וזאת במשך תקופה של 12 חודשים לפחות. יושם אל לב כי במסגרת טיעוניו, הודיע ב"כ הנאמן כי חברת סולוביצ'יק הביעה את הסכמתה להסדר הנושים, בכפוף למתווה מסוים הנוגע לחקירות הנכסים של בעלי המניות. עם זאת, בתגובה מעודכנת שהגישה סולוביצ'יק לבית המשפט ביום 3/12/08, לא ניתן כל אישור להסכמה זו, ולהיפך. ב"כ חברת סולוביצ'יק הדגיש את הטעמים להתנגדות מרשתו להסדר הנושים חרף ההתחייבויות הנוספות שהסכימו בעלי המניות והערבים לקחת על עצמם. לטענת סולוביצ'יק, הערבים לא פירטו מהם נכסיהם, מעבר לציון היותם בעלי בתים, וכן לא המציאו שומות אודות בתיהם. כמו כן, שבה סולוביצ'יק וטוענת כי במידה והועבר רכוש לבני משפחתם של הערבים, דין מתנות והענקות אלה, ככל שנעשו ב-10 השנים האחרונות להתבטל. זאת ועוד, לטענת סולוביצ'יק, אין זה תפקידו של נושה זה או אחר להתחקות אחר רכוש הערבים ולשאת בהוצאות הכרוכות באיתור רכוש זה, על חשבונו, כי אם זהו תפקידו של הנאמן. בנוסף לכך, טוענת חברת סולוביצ'יק כי אין לקבל את התחייבויות והצהרות בעלי המניות והערבים בדרך של מכתב בא כוחם, אלא יש לדרוש תצהירים מלאים ומפורטים בנדון. כן דורשת סולוביצ'יק לקבוע כי במידה ויימצא רכוש שהועלם ו/או הוברח, לא זו בלבד שרכוש זה יועבר אל קופת החברה, אלא שתוטל סנקציה נוספת על כל מעשה של העלמת והברחת רכוש. עוד טוענת סולוביצ'יק כי מדרישת בנק מרכנתיל כי ישולם לו סך של 8,000,000 ₪ ניתן ללמוד שקיימים בידי הערבים מקורות כספיים נעלמים מהם עומדים הם לשלם את הסכום האמור. כן שבה חברת סולוביצ'יק וטוענת כי הצעת ההסדר ביחס לנושים בעלי הערבויות האישיות אינה מאוזנת ואינה צודקת. על כן מבקשת חברת סולוביצ'יק לדרוש מהערבים להגדיל את השתתפותם בפירעון חובות החברה כלפי הנושים להם ערבו, וכן ליתן תצהירים מפורטים הנתמכים במסמכים הרלוונטיים בדבר כל נכסיהם בשנים האחרונות, משל הגישו בקשה לפשיטת רגל. לבסוף, מבקשת חברת סולוביצ'יק להורות על פטור מחיסיון מידע הנוגע לערבים וכן להורות כי כל גוף, לרבות שלטונות המס, יהא חייב לגלות את מלוא המידע אודות הערבים. סבורני כי התנגדותה של חברת סולוביצ'יק דינה להידחות, מהטעמים הבאים. אשר לטענה לפיה רק עם קבלת הבקשה לאישור הסדר הנושים, התברר לחברת סולוביצ'יק כי הנאמן אישר לה רק חלק מהחוב וכי לא אושרה מלוא תביעת החוב שהגישה, אין בטענה זו כדי להצדיק התנגדות להסדר הנושים, שכן הסכומים המפורטים בטבלאות ההצבעות אותן ערך הנאמן הינם סכומים נטענים בלבד, אשר נועדו לשרת את קביעת זכאותו של כל נושה ונושה להצביע באסיפות, ואין בהם משום הכרעה סופית בתביעת החוב לצורך חלוקת הדיבידנד. יתירה מכך, מחלוקת בדבר אחוזי נשיה וביחס להכרעת נאמן בתביעת חוב זו או אחרת, אין בה, כעיקרון, כדי להשליך על השאלה האם לקבל הסדר או לדחותו (בש"א (תל-אביב-יפו) 10834/03 עו"ד ג. מויאל נ' אמדר לבניין, תק-מח 2003(2) 3899); אלשיך ואורבך, בעמ' 474). בנוגע לטענה כי על פי ההסדר המוצע, תקבל סולוביצ'יק לידיה רק 12% מהמגיע לה, על אף שבידיה ערבות אישית של שלושה ערבים, ובנוגע לטענה כי תרומת בעלי המניות והערבים להסדר הנושים הינה שולית, הרי שכפי שפורט לעיל, כלל ידוע הוא כי בית המשפט לא יתערב בשיקולי כדאיות כלכלית של הסדר פשרה, מה גם שההסדר ביחס לנושים הבלתי מובטחים ובעלי הערבויות האישיות, על אף שאינו על הצד הגבוה, אינו בלתי סביר, בייחוד לנוכח הוספת שיעור מסוים להחזר המיועד לנושים אלה, כפי שיפורט להלן. ביחס לטענה כי סעיף 350 לחוק החברות אינו מאפשר את פטור הערבים מערבותם וכי אין לבית המשפט סמכות לחייב נושה לוותר על חובו בניגוד לרצונו, טענה זו אינה נכונה ואינה עולה בקנה אחד עם פסיקת בית המשפט העליון (ע"א 9244/06 אקרשטיין תעשיות בע"מ נ' איגלו חברה קבלנית לעבודות צנרת בנין ופיתוח בע"מ, תק-על 2008(2), 2394 (2008)). לעניין בקשתה של סולוביצ'יק לקבל לידיה עותק מכרטיסי הנהלת החשבונות של החברה בהם מפורטים משיכות הערבים, וכן בקשתה לקבל עותק מהצהרות ההון אשר כל אחד מהערבים הגיש במהלך 10 השנים האחרונות, עניין זה יישקל בהמשך, במידה ותוגש בקשה לביצוע חקירות בדבר נכסי הערבים וזכויותיהם, ככל שתוגש, אך ברור כי דרישה זו אינה רלוונטית לשלב אישור הסדר הנושים. אשר לטענת סולוביצ'יק כי הערבים לא פירטו מהם נכסיהם וכן לא המציאו שומות אודות בתיהם, הרי שבמסגרת החלטה זו מותיר בית המשפט פתח לכל אותם נושים הסבורים כי בעלי המניות והמנהלים הבריחו את נכסי החברה לטובתם, לפנות בבקשה לבית המשפט להתיר להם לחקור אודות נכסים וזכויות אלה, וככל שתוגש בקשה כזו ותאושר, ניתן יהיה לדרוש מהערבים להציג כל מסמך או ראיה כמבוקש על ידי סולוביצ'יק. בנוגע לטענת סולוביצ'יק, כי אין זה תפקידם של הנושים להתחקות אחר רכוש הערבים ולשאת בהוצאות הכרוכות בכך, כי אם זהו תפקידו של הנאמן - טענה זו אכן נכונה, במידה מסוימת, ברם מקום שהנושים אינם מסתפקים בממצאי הנאמן בהקשר זה, אזי עליהם לשאת בהוצאות החקירות הנוספות הדרושות להם, לשיטתם, על מנת לברר את נכונות הממצאים. ביחס לטענת סולוביצ'יק כי אין לקבל את התחייבויות והצהרות בעלי המניות והערבים בדרך של מכתב בא כוחם, אלא יש לדרוש תצהירים מלאים ומפורטים בנדון, אין ממש בטענה זו משום שבעלי המניות והערבים ליוו את ההליך והביעו נכונות במסגרת ההליכים בבית המשפט לעמוד בהתחייבויותיהם על פי ההסדר, אף אם הדברים לא נרשמו בפרוטוקול בית המשפט אחד לאחד. אשר לטענת סולוביצ'יק כי מדרישת בנק מרכנתיל שישולם לו סך של 8,000,000 ₪ ניתן ללמוד שקיימים בידי הערבים מקורות כספיים נעלמים מהם עומדים הם לשלם את הסכום האמור, אין ממש בטענה זו משום שבמכתב ב"כ בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נרשם תחילה כי המקור לתשלום הנשייה המובטחת של הבנק הוא קופת ההסדר, ורק מקום בו זו לא תוכל לממן את ההחזר, יהיו הערבים חייבים לפנות למקורות חיצוניים, ככל שידם משגת, ובכך אין פסול והדבר אף מיטיב עם הנושים, משום שבהעדר מימון כזה עשוי הסדר הנושים לקרוס, דבר שיגרום נזק לכל המעורבים כולם - הן בעלי המניות והערבים, הן העובדים והן הנושים עצמם ועל כן יש להקפיד כי הדברים ייעשו לפי המתווה שקבעתי לעיל, לאחר קבלת אישור בית המשפט, כדי להפעיל פיקוח שיפוטי גם על הליך זה. לעניין בקשתה של חברת סולוביצ'יק להורות על פטור מחיסיון מידע הנוגע לערבים, וכן להורות כי כל גוף, לרבות שלטונות המס, יהא חייב לגלות את מלוא המידע אודות הערבים, הרי שכפי שצוין לעיל, ככל שתוגש בקשה לבצע חקירות אודות הערבים, הרי שזו תידון ותוכרע לגופה, בהתחשב בנסיבותיו של המקרה דנא. הוכח לפניי כי ההסדר המוצע הוא המקסימום שניתן להשיג, בבחינת הסדר זה או צעידה לכיוון הפירוק, אלטרנטיבה שאינה משתווה, בראייה הכללית והכוללנית, לאלטרנטיבה של אישור ההסדר. לסיכום: במסגרת ההסדר המוצע ניתן לראות כי הנושים המובטחים אינם נפגעים וזוכים להחזר של 100% משוויה הריאלי של הבטוחה; עובדי החברה מקבלים החזר של 100% מהסכום המגיע להם על פי דין בחלופה של פירוק החברה; הנושים שבדין קדימה מקבלים החזר של 100% מקרן החוב; ואילו כל שאר הנושים זוכים להחזר, ולו חלקי, שאלמלא הסדר הנושים, לא היו מקבלים כלל. הסדר הנושים, אשר אושר על ידי כלל אסיפות הנושים ברוב הנדרש, הינו הסדר ראוי וסביר, בנסיבות העניין, כפי שהובאו לפניי, וגם אם אינו לשביעות רצון כל הנושים כולם, דומה כי היתרונות הטמונים בו עולים באופן מובהק על חסרונותיו, ואין אלא לקוות כי במבט לאחור, יבינו כל הנוגעים בדבר כי זהו הפיתרון הראוי, הצודק והמשתלם ביותר עבור כולם, בהתחשב בנסיבותיו של המקרה דנא. הוכח לפניי כי ההסדר המוצע הוא המקסימום שניתן להשיג, בבחינת הסדר זה או צעידה לכיוון הפירוק, אלטרנטיבה שאינה משתווה בראייה הכללית והכוללנית לאלטרנטיבה של אישור הסדר. חשוב להדגיש, היום יותר מתמיד, כי בהותרת החברה כ"עסק חי" יש השלכה ישירה על חייהם ופרנסתם של עובדי החברה ומשפחותיהם, כמו גם על ספקים של החברה, נתון אשר גם לו יש ליתן את המשקל המתחייב בנסיבות העניין, בייחוד בתקופת המיתון הכלכלי בו נתון העולם בכלל, וישראל בפרט. בתקופה שלנו שומה על בית המשפט להירתם למאבק באיומי האבטלה, ומקום בו ניתן לשמר מקומות עבודה, נכון יעשה בית המשפט אם ישאירם, תחת פירוק החברה, אף במחיר של אחוזי דיווידנד נמוכים בהשוואה להסדרים אחרים בתקופות אחרות. סוף דבר: על יסוד כל המוסבר לעיל, ובשל העובדה שהסדר הנושים אושר כדין בכל קבוצות הנשייה הרלוונטיות, אני מאשר את הצעת הנאמן להסדר הנושים ונותן לו תוקף של פסק דין כלפי כל נושי החברה והמנהלים, בכפוף להערות ולתיקונים המפורטים בהחלטה זו. על הסדר הנושים שצורף כנספח א' לבקשה לאישור הסדר נושים (בש"א 2267/08) נמנים המסמכים הבאים: נספח ג' לבקשה - על כל צרופותיו (מכתב רשויות מכס ומע"מ מיום 28/9/08, מכתב נציבות מס הכנסה מיום 15/9/08, מכתב נציבות מס הכנסה מיום 28/9/08, מכתב המוסד לביטוח לאומי מיום 16/9/08); נספח ה' לבקשה (מכתב ב"כ בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ מיום 16/9/08), בתוספת הודעתם המשותפת של ב"כ הבנק וב"כ הנאמן לבית המשפט מיום 6/10/08; נספח ו' לבקשה (מכתב ב"כ בנק ערבי ישראלי בע"מ מיום 9/9/08), בתוספת הודעת התיקון של ב"כ הבנק שהומצאה לתיק בית המשפט ביום 9/11/08; נספח ח' לבקשה (מכתב ב"כ בעלי המניות לב"כ הנאמן מיום 18/9/08); הודעת הנאמן לבית המשפט מיום 25/11/08 (סעיף 8 להודעה); נספחים א' - ג' להודעת הנאמן מיום 25/11/08; הודעת הנאמן לבית המשפט מיום 14/12/08 על נספחיה. מסמכים אלה יהוו חלק בלתי נפרד מהסדר הנושים. לנוכח ריבוי המסמכים, מובהר כי במידה ויתגלו סתירות בין התכתובות שצורפו כחלק מהסדר הנושים, יגבר עותק המכתב האחרון מבחינה כרונולוגית על פני תכתובות קודמות בזמן שנוהלו בין אותם צדדים. בתוך כך, אני מורה כדלהלן: אני ממנה את רו"ח רענן רוזנטל (הנאמן על הקפאת ההליכים) כנאמן לביצוע הסדר הנושים. הסדר הנושים ייושם על פי לוח הזמנים הקבוע בו, ובכפוף להודעת הנאמן מיום 25/11/08. הנאמן ידאג לכך שכל החזר לבנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ שאינו מקופת ההסדר, ככל שיהיה החזר כזה, יתבצע אך ורק לאחר קבלת אישור מבית המשפט, ולצורך כך ידווח הנאמן לבית המשפט מדי 60 יום אילו תשלומים בוצעו לכלל הנושים (לרבות בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ), הן מקופת ההסדר והן ממקורות חיצוניים, וכן יפרט מהו סכום התשלום השוטף, מהם סך כל התשלומים ששולמו עד אותו מועד ומהי יתרת החוב העומדת לפירעון. הואיל והתשלומים המפורטים בסעיף 8 למכתב ב"כ בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (סעיפים 8.1 עד 8.5) מגיעים לכדי סך של 6,700,000 ₪, בעוד הנשייה המובטחת של בנק מרכנתיל דיסקונט היא 5,914,000 ₪ בלבד, יוצא שיש להפחית מהסכומים סך של 786,000 ₪, ולפיכך, אני מורה על תיקון הסכומים כדלקמן: בסעיף 8.1 יירשם סך של 2,000,000 ₪ במקום 2,500,000 ₪; בסעיף 8.2 יירשם סך של 1,000,000 ₪, במקום 1,200,000 ₪; ובסעיף 8.5 יירשם סך של 914,000 ₪ במקום 1,000,000 ₪. הואיל ובמסגרת הודעת הנאמן מיום 25/11/08 הופחת סכום הנשייה המובטחת של בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ מ-8,000,000 ₪ ל-5,914,000 ₪, יוצא כי לכאורה התווסף לקופת ההסדר סך של 2,086,000 ₪. סכום זה אמור להתחלק בין הנושים הלא מובטחים והנושים בעלי הערבויות האישיות, באופן שישפר את שיעור הדיבידנד שנושים אלה יקבלו לפי ההסדר, אך כדי ללבן ולבדוק עניין זה, אני מורה לנאמן להגיש בתוך 30 יום מהיום הודעה במסגרתה יפרט מהי משמעות השיפור מבחינת אחוזי ההסדר לנושים אלה, לאור השינוי בסכום הנשייה שאמור להיות מוחזר לבנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ. לנוכח הסתירה בין החלטת בית המשפט מיום 30/6/08 בבש"א 1594/08 לבין הסדר הנושים, בשאלת המועד האחרון להגשת תביעות חוב, מובהר כי נושה שלא הגיש תביעת חוב עד ליום 15/7/08, לא יהיה זכאי עוד להגיש תביעת חוב מטעמו. הספקים שהינם נושים בלתי מובטחים של החברה יהיו רשאים להמשיך את עבודתם עם החברה, ככל שרצונם בכך, ובכפוף לכך שהתשלום שישולם להם יהא על פי מחירי השוק המקובלים והראויים, תוך מתן "זכות קדימה" להם (בכפוף למחיר) כדי לשפותם, ולו חלקית, על ויתוריהם בהסכמתם להסדר הנושים. בכפוף לעמידת החברה והמנהלים בכל הוראות הסדר הנושים במלואו, יוסרו ההגבלות על החברה והמנהלים, ואלה יופטרו מכל חוב אשר קדם למועד אישור הסדר הנושים. היה והחברה ומנהליה לא יעמדו בהתחייבויותיהם בתוך תקופת הזמן המוצעת, לא יופטרו החברה ו/או הערבים לה, ההסדר יבוטל (מבלי לפגוע בתוקף החלק שמומש ובוצע) והדבר יקנה לנושים את מלוא הזכויות והסעדים המוקנים להם על פי דין כנגד החברה ומנהליה (לרבות נקיטת הליכי פירוק, פשיטת רגל וכיוצ"ב). ההפטר שיינתן לאחר אישור ההסדר יהיה מותנה בנכונות התצהירים שמסרו בעלי המניות, במובן זה שמעבר למפורט בתצהיריהם, אין להם זכויות ו/או נכסים אחרים, בין במישרין ובין בעקיפין, בין אלו הרשומים על שמם ובין נכסים אשר בית המשפט יקבע כי הם נרשמו באופן מלאכותי על שם מקורבים או אחרים, לרבות נכסים וזכויות שהוענקו על ידי בעלי המניות, כמשמעות מונח זה בסעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980. הנושים יהיו רשאים לערוך חקירות ביחס לנכסי החברה ובעלי מניותיה והערבים לחובותיה ולהתחקות אחר נכסים נוספים שלא פורטו בתצהירים, בכפוף לקבלת אישור מראש מבית המשפט. ככל שיתגלו נכסים ו/או זכויות נוספות, שלא פורטו בתצהירים, פירות הנכסים הנוספים שיימצאו יוזרמו לטובת קופת ההסדר והדבר יקנה לנושים את מלוא הזכויות והסעדים המוקנים להם על פי דין כנגד החברה ומנהליה. יושם אל לב כי בעוד שתקופת קיום ההסדר על ידי החברה היא 6 שנים, הרי לגבי הערבים לחובות החברה התקופה היא 8 שנים, כמפורט לעיל. הנאמן יפרסם את דבר אישור הסדר הנושים בשני עיתונים יומיים, האחד בשפה העברית והשני בשפה הערבית, שאחד מהם יהיה עיתון כלכלי. הנאמן ידאג להמצאת החלטת בית המשפט, בהתאם להוראות תקנה 35 לתקנות החברות (בקשה לפשרה או להסדר), תשס"ב-2002, וכן ידאג להגיש דוחות הביניים מידי רבעון, כקבוע בתקנה 40 לתקנות הנ"ל. הקפאת הליכיםהסדר נושיםנושה