##דוגמא לכתב תביעה## ## סוג התביעה: ## ## הסעד המבוקש: ## ## אגרה: ## ## האם קיים הליך נוסף בבית משפט או בבית דין, בקשר למסכת עובדתית דומה שהתובע הוא צד לו או היה צד לו? ## לא ## א. תיאור של בעלי הדין ## 1. התובעת 1, "ביטוחית בע"מ", ח.פ. _________, הינה חברה לביטוח הרשומה בישראל, אשר ביטחה את רכבה של התובעת 2 במועד הרלוונטי לאירוע התאונה. 2. התובעת 2, גב' _________ _________, ת.ז. _________, הינה הבעלים והנהגת של הרכב המעורב בתאונה, אשר היה מבוטח אצל התובעת 1. 3. הנתבעת, עיריית _________, הינה רשות מקומית המהווה תאגיד סטטוטורי, אשר בתחום שיפוטה ואחריותה מצוי הכביש בו אירעה התאונה נשוא תביעה זו. ## ב. הסעד המבוקש ## 4. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעת בתשלום סך של 13,003 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לרכב התובעת 2 כתוצאה מרשלנותה של הנתבעת, בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל. 5. בנוסף, כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעת בהוצאות המשפט של התובעות, לרבות אגרות בית משפט, שכר עדים, וכן שכר טרחת עורך דין בתוספת מע"מ כחוק. ## ג. העובדות הנחוצות לביסוסה של עילת התביעה ומתי נולדה ## 6. ביום 26.12.06, בסביבות השעה 10:00 בבוקר, נהגה התובעת 2 ברכבה מסוג _________, מ.ר. _________, בכביש _________ בעיר _________, בדרכה היומיומית. 7. בעת שהתובעת 2 הגיעה לעיקול בכביש, בירידה, הבחינה בשני רכבים נוספים שהיו מעורבים בתאונה וחסמו את נתיב הנסיעה. 8. התובעת 2 ניסתה לבלום את רכבה על מנת למנוע פגיעה ברכבים החוסמים, אך עקב כתם שמן או בוצה שהיה על הכביש, רכבה החליק, איבד שליטה ופגע במעקה הבטיחות בצד הדרך. 9. כתוצאה מההתנגשות, נגרמו לרכב התובעת 2 נזקים כבדים, אשר הוערכו בסך של 13,003 ₪, כפי שיפורט בהמשך. 10. עילת התביעה נולדה ביום אירוע התאונה, 26.12.06, עת נגרמו הנזקים לרכב התובעת 2 כתוצאה מרשלנותה של הנתבעת. ## ד. העובדות המקנות סמכות לבית המשפט ## 11. סכום התביעה, העומד על 13,003 ₪, מקנה סמכות עניינית לבית משפט השלום. 12. מקום אירוע התאונה, כביש _________ בעיר _________, מצוי בתחום שיפוטו של בית משפט השלום ב_________, ועל כן קיימת סמכות מקומית לבית משפט נכבד זה לדון בתביעה. ## ה. פירוט הטענות ## ## חובת זהירות של הנתבעת כלפי משתמשי הדרך ## 13. הנתבעת, כרשות מקומית האחראית על תחזוקת כבישים בתחום שיפוטה, חבה חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי משתמשי הדרך, ובכללם התובעת 2, לדאוג לתקינות הכבישים ולמנוע מפגעים העלולים לסכן את שלומם. 14. חובה זו כוללת את האחריות לוודא כי הכבישים נקיים ממפגעים מסוכנים כגון כתמי שמן, בוצה או כל חומר אחר העלול לגרום להחלקה ולאובדן שליטה של כלי רכב, במיוחד בתנאי מזג אוויר רטובים. 15. הנתבעת, באמצעות עובדיה ומוסדותיה, מחויבת לנקוט בכל האמצעים הסבירים והמקובלים על מנת לאתר, לנטרל ולתקן מפגעים בכבישים באופן מיידי ויעיל, ובכך למנוע סיכון מיותר לציבור הנהגים. 16. הפרת חובת הזהירות של הנתבעת מתבטאת בכך שלא דאגה לתחזוקה נאותה של הכביש, לא פיקחה באופן מספק על מצבו, ולא פעלה להסרת המפגע המסוכן שגרם לתאונה, ובכך התרשלה כלפי התובעות. 17. הנתבעת הייתה צריכה לצפות כי אי-טיפול במפגעים מסוג זה, במיוחד בכביש מרכזי ובעיקול בירידה, עלול להוביל לתאונות דרכים ולגרום נזקים כבדים למשתמשי הדרך, ועל כן חובתה לנקוט אמצעי זהירות הייתה מוגברת. ## רשלנות הנתבעת באי-טיפול במפגע ## 18. הנתבעת התרשלה בכך שלא פעלה באופן סביר ומהיר מספיק להסרת כתם השמן או הבוצה המסוכן שהיה על הכביש, אשר גרם להחלקת רכבה של התובעת 2 ולאירוע התאונה. 19. על אף שהנתבעת קיבלה הודעה על המפגע בסביבות השעה 10:35 בבוקר, כחצי שעה לאחר התאונה, הרי שקיימת סבירות גבוהה כי המפגע היה קיים על הכביש זמן מה קודם לכן, והנתבעת לא גילתה אותו במועד. 20. התנהלות הנתבעת, אשר שלחה ניידת מחלקת דרכים רק בשעה 10:50, לאחר שהתאונה כבר אירעה, מעידה על אי-עמידה בסטנדרט הטיפול הנדרש מרשות מקומית סבירה ואחראית. 21. הנתבעת לא הוכיחה כי ביצעה בדיקות שגרתיות ופיקוח יעיל על הכביש במועד שקדם לתאונה, אשר היו מאפשרות לה לאתר את המפגע ולטפל בו בטרם יגרום נזק. 22. אי-הצגת פלט ההודעות המלא שהתקבל במוקד העירוני באותו בוקר, למעט ההודעה שמסרה התובעת, מעלה חשש כבד כי הנתבעת ידעה על המפגע או על מפגעים דומים קודם לכן ולא פעלה כנדרש. ## קשר סיבתי בין רשלנות הנתבעת לנזק ## 23. רשלנותה של הנתבעת, באי-טיפול הולם ובמועד בכתם השמן או הבוצה על הכביש, היא הגורם הישיר והמכריע לתאונה ולנזקים שנגרמו לרכב התובעת 2. 24. לולא המפגע המסוכן על הכביש, אשר גרם להחלקת הרכב, התובעת 2 הייתה מצליחה לבלום את רכבה בבטחה ולמנוע את ההתנגשות במעקה הבטיחות. 25. התאונה והנזקים שנגרמו הם תוצאה ישירה וצפויה של אי-הסרת המפגע על ידי הנתבעת, ועל כן קיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין רשלנותה לבין הנזק. 26. התובעת 2 נהגה בזהירות הנדרשת בנסיבות העניין, וניסתה למנוע את התאונה, אך המפגע הבלתי צפוי והמסוכן על הכביש מנע ממנה כל אפשרות סבירה למנוע את ההחלקה וההתנגשות. 27. הנתבעת לא הציגה כל ראיה המעידה על גורם אחר שהיה יכול למנוע את התאונה, ועל כן יש לקבוע כי רשלנותה היא הגורם הבלעדי או העיקרי לנזק. ## אחריות הנתבעת כמחזיקת מקרקעין ## 28. הנתבעת, כמי שמחזיקה ושולטת בכביש _________ ובשטח הציבורי בו אירעה התאונה, חבה חובת זהירות מוגברת לדאוג לבטיחותם של העוברים ושבים במקום. 29. חובה זו נובעת מעצם היותה בעלת השליטה והאחריות על המקרקעין, והיא כוללת את החובה למנוע סיכונים בלתי סבירים העלולים להיגרם למשתמשים במקרקעין. 30. המפגע בדמות כתם השמן או הבוצה על הכביש מהווה סכנה בלתי סבירה ובלתי נסבלת, אשר הנתבעת הייתה צריכה לדעת עליה ולטפל בה לאלתר. 31. אי-טיפול במפגע זה מהווה הפרה של חובת הזהירות המוטלת על הנתבעת כמחזיקת מקרקעין, ועל כן היא נושאת באחריות לנזקים שנגרמו כתוצאה מכך. 32. הנתבעת לא הוכיחה כי נקטה בכל האמצעים הסבירים למניעת המפגע או להסרתו, ועל כן יש להטיל עליה אחריות מלאה בגין הנזקים שנגרמו. ## נטל הראיה והיפוך נטל הראיה ## 33. על אף הכלל לפיו המוציא מחברו עליו הראיה, במקרים מסוימים, כגון זה שלפנינו, עשוי נטל הראיה לעבור לנתבעת, במיוחד כאשר המידע הרלוונטי מצוי בשליטתה הבלעדית. 34. אי-הצגת פלט ההודעות המלא של המוקד העירוני על ידי הנתבעת, למרות חשיבותו המכרעת להוכחת ידיעתה על המפגע, מהווה התנהלות שיש לפרשה לחובתה. 35. התנהלות זו של הנתבעת, אשר בחרה להציג הודעה בודדת בלבד, מונעת מהתובעות את היכולת להוכיח באופן פוזיטיבי את ידיעתה המוקדמת של הנתבעת על המפגע. 36. בנסיבות אלו, כאשר הנתבעת מונעת גישה לראיות מהותיות המצויות בשליטתה, יש להחיל את הכלל של היפוך נטל הראיה ולהעביר את הנטל להוכיח כי לא התרשלה. 37. הנתבעת לא עמדה בנטל זה, ולא הוכיחה כי נקטה בכל האמצעים הסבירים למניעת התאונה, ועל כן יש לקבוע כי התרשלה וכי אחריותה לנזק הוכחה. ## אי-גילוי מסמכים ופגיעה בהליך המשפטי ## 38. סירובה של הנתבעת להציג את פלט ההודעות המלא שהתקבל במוקד העירוני באותו בוקר, מהווה אי-גילוי מסמכים מהותי ופוגע ביכולתן של התובעות לנהל את תביעתן באופן הוגן ויעיל. 39. מסמך זה, לו היה מוצג, היה יכול לשפוך אור על שאלת ידיעתה של הנתבעת על המפגע, או על קיומם של מפגעים דומים באותו כביש ובאותו מועד. 40. התנהלות זו של הנתבעת, אשר בחרה להסתיר מידע רלוונטי, מעידה על חוסר שקיפות ועל ניסיון למנוע מבית המשפט להגיע לחקר האמת. 41. אי-גילוי המסמכים פגע בזכותן של התובעות להליך הוגן, ועל כן יש לפרש את העובדות לחובת הנתבעת ולהסיק מסקנות שליליות מהתנהלותה. 42. כבוד בית המשפט מתבקש לראות באי-הצגת הפלט המלא כהודאה בכך שהיו הודעות קודמות על מפגעים דומים, או כי הנתבעת ידעה על המפגע ולא פעלה כנדרש. ## נזקי התובעות ## 43. כתוצאה מהתאונה, נגרמו לרכב התובעת 2 נזקים כבדים, אשר כללו פגיעה במעטפת הרכב, במערכותיו הפנימיות ובמכלולים שונים, ואשר הצריכו תיקונים יקרים. 44. עלות תיקון הנזקים, כפי שפורטה בחוות דעת שמאי שהוגשה, עומדת על סך של 13,003 ₪, סכום המשקף את הנזק הישיר שנגרם לרכב. 45. התובעת 1, כחברת הביטוח, שילמה את תגמולי הביטוח לתובעת 2 בגין הנזקים שנגרמו לרכב, ועל כן היא זכאית להיפרע מסכום זה מהנתבעת מכוח סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981. 46. בנוסף לנזק הישיר לרכב, נגרמו לתובעות גם נזקים עקיפים, כגון עוגמת נפש, אובדן ימי עבודה, והוצאות נלוות שונות, אשר יש להביאן בחשבון בעת פסיקת הפיצויים. 47. כבוד בית המשפט מתבקש לפסוק לתובעות את מלוא סכום הנזק, בתוספת ריבית והצמדה מיום התאונה, וכן לפסוק להן פיצוי הולם בגין הנזקים העקיפים והוצאות המשפט. ## אחריות מוגברת של רשות מקומית ## 48. על רשות מקומית, כגון הנתבעת, מוטלת אחריות מוגברת לדאוג לבטיחות הציבור ולתקינות התשתיות הציבוריות, וזאת מכוח מעמדה הציבורי והסמכויות הרחבות הנתונות לה. 49. אחריות זו כוללת את החובה לקיים פיקוח שוטף ויעיל על הכבישים, לזהות מפגעים פוטנציאליים ולטפל בהם באופן מיידי, גם אם לא התקבלה הודעה ספציפית על המפגע. 50. הנתבעת, כמי שאמונה על שלום הציבור, הייתה צריכה לצפות כי בתנאי גשם, שכבת שמן המצטברת על הכביש הופכת אותו לחלקלק ומסוכן, ולנקוט אמצעי זהירות מיוחדים. 51. אי-נקיטת אמצעי זהירות אלו, ואי-טיפול במפגע המסוכן, מהווה הפרה חמורה של חובותיה הציבוריות של הנתבעת ושל אחריותה המוגברת. 52. הפסיקה קבעה כי אין להטיל אחריות אוטומטית על רשות מקומית, אך במקרה זה, כאשר הוכחה רשלנותה של הנתבעת באי-טיפול במפגע, יש להטיל עליה אחריות מלאה. ## מניעת נזקים עתידיים ואינטרס ציבורי ## 53. קבלת התביעה והטלת אחריות על הנתבעת תהווה מסר ברור לרשויות המקומיות בדבר חובתן לדאוג לתקינות הכבישים ולבטיחות הציבור, ובכך תתרום למניעת נזקים דומים בעתיד. 54. יש אינטרס ציבורי מובהק בכך שרשויות מקומיות יפעלו בשקיפות מלאה, יציגו את כל המסמכים הרלוונטיים לבית המשפט, ולא יסתירו מידע העלול להשפיע על תוצאות ההליך. 55. פסיקת פיצויים לתובעות תעודד את הנתבעת ואת רשויות מקומיות אחרות לנקוט באמצעים יעילים יותר לאיתור ולטיפול במפגעים בכבישים, ובכך תשפר את בטיחות הדרכים. 56. התנהלות הנתבעת, אשר לא הציגה את פלט ההודעות המלא, פוגעת באמון הציבור ברשויות ובמערכת המשפט, ועל כן יש להעביר מסר חד משמעי בדבר חשיבות השקיפות. 57. קבלת התביעה תבטיח כי נזקים שנגרמו כתוצאה מרשלנות רשויות מקומיות לא יישארו ללא מענה, ותחזק את עקרון האחריות הציבורית. ## חובת גילוי נאות של הנתבעת ## 58. על הנתבעת, כגוף ציבורי, מוטלת חובת גילוי נאות מוגברת כלפי בית המשפט וכלפי הצדדים, ובכלל זה חובה להציג את כל המסמכים הרלוונטיים לתיק, ללא הסתייגות. 59. אי-הצגת פלט ההודעות המלא של המוקד העירוני, למרות חשיבותו המכרעת, מהווה הפרה של חובת הגילוי הנאות ופוגעת ביכולת בית המשפט להגיע להכרעה צודקת. 60. הנתבעת הייתה צריכה להבין כי מסמך זה הוא מהותי להוכחת טענותיה או להפרכת טענות התובעות, וכי אי-הצגתו תפורש לחובתה. 61. חובת הגילוי הנאות אינה מותנית בדרישה ספציפית של הצד שכנגד, אלא היא חובה עצמאית המוטלת על הנתבעת מכוח מעמדה כגוף ציבורי וכבעלת דין בהליך משפטי. 62. כבוד בית המשפט מתבקש להטיל סנקציות מתאימות על הנתבעת בגין הפרת חובת הגילוי הנאות, ובכלל זה לפרש את העובדות לחובתה ולהסיק מסקנות שליליות מהתנהלותה. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק לקבל את התביעה על כל חלקיה. ##להלן פסק דין בנושא תביעה נגד העירייה תאונת דרכים - נזק לרכב:## לפני תביעה לתשלום סך 13,003 ₪ המהווים לטענת התובעות נזק שנגרם להן כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה ביום 26.12.06 בכביש פרויד בחיפה עת החליק רכב התובעת 2 שהיה מבוטח אצל תובעת 1, פגע במעקה וניזוק. הנתבעת היא עירית חיפה שבשטח שיפוטה מצוי הכביש.ר על פי גרסת התובעת ובעלה, הגיעו לעיקול בכביש בירידה ראו לפניהם שני רכבים נוספים שביניהם אירעה תאונה, הם ניסו לבלום את רכבם ע"מ שלא לפגוע באותם רכבים שחסמו את הנתיב, לא הצליחו והרכב החליק ופגע במעקה הבטיחות. כאן נתגלתה סתירה מסויימת בין שתי העדויות כאשר התובעת טענה שבעלי הרכבים שנפגעו שאלו האם גם התובעת ובעלה החליקו במקום ואילו הבעל עמד על כך שלא דיבר איתם ושלא הספיק לשאול ממה התאונה. התובעת מצידה העידה שאינה יודעת ממקור ראשון ובכלל מה הסיבה לאירוע התאונה בין אותם רכבים התובעת ובעלה העידו שנוסעים הם בכביש כל יום לפחות פעמיים וכי עזבו את המקום לפני השעה 10.50 בבוקר. בין הצדדים אין מחלוקת שהודעה מטעם התובעת ניתנה לעיריה כחצי שעה לאחר התאונה ובסביבות 10.35. הנתבעת טוענת כי אין רובצת עליה אחריות לאירוע התאונה, על כתם השמן ידעה ב- 10.35 ומיד נשלחה ניידת מחלקת הדרכים ששפכה חול על הכביש כבר בשעה 10.50 ובזה הסתיים האירוע. מטעמה העידו המוקדן שקיבל את ההודעה ומסר על המפגע למחלקת הדרכים וכן ראש מחלקת נזיקין ודרכים. לגבי עדותם ראוי לציין ואתייחס לכך בהמשך כי הם לא הביאו עימם את פלט ההודעות שהתקבלו במוקד העירוני באותו הבוקר ועד לשעת התאונה למאט ההודעה שמסרה התובעת. ב"כ הצדדים סיכמו ופסק הדין ינומק באופן תמציתי ובהתאם לתקנה 214 טז'. הכלל הוא כי המוציא מחברו, עליו הראיה. בנסיבות הענין לא חל הכלל של היפוך נטל הראיה ולמעלה מן הצורך אפשר לומר כי "המפגע" לא היה בשליטת הנתבעת בעת קרות התאונה, התובעות יודעות היטב כיצד נגרמה התאונה (ובעל התובעת אף ציין זאת במפורש) וכי אירוע התאונה אינו מתיישב יותר עם רשלנות הנתבעת, ההיפך הוא הנכון וכפי שיובהר להלן: הן התובעת 2 והן בעלה נשאלו מדוע לדעתם יש לחייב את הנתבעת ושניהם ענו פחות או יותר אותה תשובה ש"מישהו צריך להיות אשם" בגלל הכתם על הכביש. הפסיקה חושבת אחרת, לא די בכך שהיה מפגע ואין הטלת אחריות אוטומטית על הגוף הראשון שבנמצא. אולי מישהו אשם, אולי לא אבל הפסיקה קבעה כי לא לכל נזק יש כתובת וזה המצב במקרה שלפני. אלך דווקא עם גרסת בעל התובעת, אניח שמדובר בשמן או בוצה שמקורם לא בתאונה הקודמת שאירעה דקות לפני כן, גם לא ברכב אחר. אתעלם גם מכך שאין חוות דעת מומחה ואין ראיות על כך שמדובר בתופעה פזיקלית כזו או אחרת וכי יש לה פתרון. אלך דווקא עם ההיגיון הפשוט שניסה עד התובעות להפעיל. הרי אם צצה ועלתה שכבה שומנית מהכביש ועקב הגשם שהיה באותו יום, הרי שיש להניח שמקורו של אותו שמן הוא ברכבים שעוברים שם מדי יום והשמן הולך ומצטבר על פני הכביש, ניסיון החיים מלמד שבגשמים ראשונים הופכת אותה שכבה שומנית לחלקלקה ומסוכנת לכן גם מוזהרים נהגים מפני החלה בעיקר באותם ימי חורף ראשונים. (יובהר, אינני קובע את האמור לעיל כממצא עובדתי אך אניח כי כך הדבר). מה אז? האם יש לדרוש מעיריות בישראל לשטוף את כל הכבישים באופן שיגרתי? ברור שלא. לא הגיוני, לא מעשי והוראה שכזו היא בבחינת אסון לאומי למדינה שמשק המים שלה על סף קטסטרופה. אז מה יכלה הנתבעת לעשות? פתרון כזה לא הוצג ע"י התובעות. אין פירוט של המחדל או הרשלנות המייחסים לה. מערכת נסיבות שכזו היא בהחלט מערכת נסיבות שיכולה לבסס את העמדה שלא לכל נזק (מפגע) יש כתובת. הרי התובעת ובעלה הצהירו שהם יורדים באותו כביש לפחות פעמים ביום והנה גם הם לא הבחינו מעולם וקודם לכן שהכביש "ספוג" בשמן. ואם אחזור מאותה הנחה שהנחתי לטובת התובעות הרי שהדברים הינם בבחינת קל וחומר. הנני מצטרף ללא סייג לעמדות ביהמ"ש כפי שבאו לידי ביטוי בפסיקה שהגיש לי ב"כ הנתבעות לפיה אין די שהיה כתם שמן (או מפגע) בשטח שיפוט העיריה והשאלה היא האם היתה התנהגות רשלנית מצד העיריה, התנהגות כזו מצריכה הוכחה בין אם בהוכחת מחדל אקטיבי ובין אם יוכח שהמפגע היה קיים וגלוי זמן מספיק שבו עיריה סבירה שמבצעת פיקוח היתה מגלה אותו. התובעות לא טענו באופן פוזיטיבי כי הנתבעת ידעה על המפגע לפני התאונה, גם לא טענו כי המפגע היה קיים זמן כלשהו כזה או אחר לפני התאונה, הם גם לא ביקשו לעיין בשום שלב בפלטי המוקד של אותו בוקר ולכן יש לקבוע כי לא הוכחה רשלנות מצד הנתבעת ועל כן נדחית התביעה. אשר לשאלת ההוצאות, אין תיק בעל אופי דומה שבו לא נדרשת עירית חיפה להציג את פלט ההודעות המתקבלות במועד סמוך לקרות האירוע נשוא התביעה ועדיין, משום מה, אין העיריה-הנתבעת מציגה את פירוט ההודעות ובוחרת להציג הודעה בודדת. אילו היה בפני פלט שכזה שבו אין שום הודעה קודמת באותו יום לגבי מפגע שמן בכביש פרויד, הרי שמיד לאחר שהייתי שומע את עדות הבעל בדבר השמן שעלה מן הכביש, הייתי ממליץ בפני ב"כ התובעות לרדת מהתביעה ובכך היה נחסך זמן שיפוטי רב. רק כפסע היה בין קבלת התביעה ולבין דחייתה בשל אי גילוי מלוא הפלט. רק בגלל שלא נטענה טענה פוזיטיבית בדבר ידיעה על המפגע בכתבי הטענות ורק בגלל שלא היתה דרישה לעיון ספציפי במסמך, נטתה הכף לטובת הנתבע והגם שאין חובה עליה לגלות את הפלט כולו, ראוי ונכון לגלותו וכן ראוי ונכון, לפחות לטעמי, לנהל את הדיון שהיה יכול להיות הרבה יותר קצר ולכן אינני נותן צו להוצאות. כתב תביעהרכבמסמכיםתאונת דרכיםעירייהנזק לרכב