פסקי דין בעניין ערר לוועדה למוגבלות בניידות 1. בפניי ערעור על החלטת וועדה רפואית לעררים לעניין ניידות מיום 18/01/2009 אשר קבעה כי הליקוי ממנה סובלת המערערת אינו נכלל ברשימת הליקויים שבתוספת להסכם הניידות. 2. עיקר טענות ב"כ המערערת: א. הוועדה טעתה בכך שלא בחנה את מצב ניידותה של המערערת בפועל שכן בהתאם לחומר הרפואי שהיה בפני הוועדה למערערת ליקוי ניידות ברור שאינו מאפשר לה להתנהל ככל אדם. בעניין זה ב"כ המערערת מפנה לחוות הדעת מאת ד"ר קורנגרין, שעמד מלכתחילה על נושא הבעייתיות בהיבט הסעיפים. ב. הוועדה לניידות מוסמכת לקבוע ליקוי בגין ניידות מקום בו קיימת מוגבלות קשה בפועל של המבוטח, שאינה נכללת בסעיף ליקוי ספציפי של הסכם הניידות ולחילופין הוועדה מחוייבת לשקול ביצוע התאמות של סעיפי ליקוי קיימים, למצבו בפועל של המבוטח, המוגבל בניידות, לשם הגשמת תכליתו של הסכם הניידות, בצורה מקבילה להסדר הקבוע בתקנה 14 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956. לטענת ב"כ המערערת פרשנות בתי הדין לעבודה מחייבת לקבוע כי במקרה בו קיימת "לאקונה" בהוראות ההסכם, כאשר אין סעיף קונקרטי ומנגד, ישנה מגבלת ניידות חמורה, פוגעת בחיי היום יום יש לקבוע זכאות לגמלת ניידות בהתאם לשיקול דעתה של הוועדה או בהקבלה לתקנה 14 לתקנות הביטוח הלאומי. ג. הוועדה לא התייחסה כלל לחוות דעתו של ד"ר קורנגרין וזאת בניגוד להלכה הפסוקה כי על וועדה להתייחס לחוות הדעת בצורה עניינית ומנומקת. 3. עיקר טענות ב"כ המשיב: א. לא נפל כל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. הוועדה ערכה למערערת בדיקה אורטופדית יסודית והתייחסה לצילומים מיום 05/10/2008, 18/05/2008, 17/08/2008 ו-09/07/2008. כמו כן ערכה הוועדה למערערת בדיקה נוירולוגית. הוועדה ציינה כי מבחינה נוירולוגית הממצאים אינם ניתנים ליישום ומבחינה אורטופדית לא נמצאו קשיונות במפרקים למעט קרסול שמאל מאחר וזהו ממצא חד צדדי לא ניתן להכלילו במסגרת תקנון הניידות. ב. הסכם הניידות הינו הסכם צר וספציפי ולוועדה אין סמכות להתאים סעיף ליקוי למצב שאינו נכלל בהגדרה של ההסכם. ג. המסמך מאת ד"ר קורנגרין אינו בגדר חוות דעת הקובעת אחוזי נכות בניידות, אלא מדובר במכתב כללי האומר שישנה בעיה. אף ד"ר קורנגרין במסמך מטעמו אינו מצביע על סעיף ליקוי ספציפי להסכם הניידות. ד. החלטת הוועדה הינה החלטה רפואית גרידא ואין מקום להתערב בה. דיון והכרעה: 4. הערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים הפועלת מכוח הסכם הניידות הינו בשאלה משפטית בלבד. 5. הלכה פסוקה היא שאין בית הדין מתערב בשאלות רפואיות ובקביעה בסעיף המתאים לעניין הניידות, קביעות המסורות לוועדה המיומנת לכך, אלא אם מדובר בטעות בולטת על פני ההחלטה. 6. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה ערכה למערערת בדיקה אורטופדית וכן בדיקה נוירולוגית. הוועדה התייחסה לצילומי רנטגן שעמדו בפניה. הוועדה ציינה בהחלטתה: "מבחינה נוירולוגית הממצאים לא ניתנים ליישום. מבחינה אורטופדית - לא נמצאו קשיונות במפרקים למעט קרסול שמאל. מאחר והממצא הוא חד צדדי, לא ניתן להכלילה במסגרת תקנון הניידות". 7. השאלה העומדת בתיק זה הינה האם לוועדה הרפואית יש סמכות לקבוע ליקוי בגין ניידות במקרה בו קיימת מוגבלות קשה בפועל אשר איננה נכללת בסעיף ליקוי ספציפי של הסכם הניידות והאם על הוועדה לשקול ביצוע התאמות של סעיפי ליקוי קיימים, למצבה בפועל של המערערת וזאת בצורה מקבילה להסדר הקבוע בתקנה 14 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפעי עבודה), תשט"ז - 1956. 8. קיימת פסיקה עניפה בשאלת סמכות וועדה רפואית הפועלת מכוח הסכם הניידות להפעיל סעיף ליקוי מותאם. פסק הדין המנחה בנושא זה, עב"ל 389/99 המוסד לביטוח לאומי נ' מאיר כהן מיום 28/05/2000, דן בנושא סמכויותיה של הוועדה הרפואית בענייני ניידות והיקף שיקול דעתה: "סמכותה של הוועדה הרפואית בענייני ניידות והיקף שיקול דעתה - סעיף 2 לתוספת ב' - בהסכם הניידות קובע: א) הוועדה הרפואית תקבע: (1) את אחוז מוגבלותו בניידות של הנבדק בהתאם לאמור בהסכם זה ובהתאם לרשימת הליקויים בתוספת א' להסכם זה בלבד (להלן: המוגבלות בניידות). המילה "בלבד" הוספה בסעיף זה בתיקון ההסכם משנת 77 (לעומת ההסכם שהיה קיים משנת 75), ובאה להדגיש כי אין לוועדה הרפואית כל סמכות לקבוע אחוזי נכות אלא בהתאם לפריטים המופיעים ברשימת הליקויים בתופסת א' להסכם. (ב) עם זאת, היתה הפסיקה ערה לכך כי מדובר בהסכם שלטוני, אשר נתון לביקורת שיפוטית של בית הדין, ועל כן נפסק כי "אין מקום להתאמה, מקום שליקוי מסויים לא נקבע ברשימת הליקויים אשר בתוספת א'... אף כי, לעתים, בית הדין "הכשיר" התאמה זו בהעדר ערעור מטעם המוסד, אולם יתכן וסטיה קלה מהמידות לקביעת זכאות, לא תפגע בכלל, מאחר ולוועדות, ולבית הדין, שיקול דעת רחב אימתי ניתן, חרף האמור, לקבוע דרגת מוגבלות מותאמת (דב"ע נה' 23-01 המוסד נ' חיה פיק פד"ע כט 546). לעומת זאת סטיה משמעותית מהמבחנים לא תעמוד במבחן הסבירות (דב"ע מד 590-01 חיים תשובה נ' המוסד פד"ע טז' 227). (ג) היקף שיקול דעתה של הוועדה הרפואית לעררים בענייני ניידות מצומצם יותר מזה המסור על פי חוק הביטוח הלאומי ותקנותיו לוועדה הרפואית בנפגעי עבודה (הדגשה שלי מ.ש.). בענף נפגעי עבודה קיימת הוראה מפורשת המתירה התאמת סעיפי ליקוי (ראה ת' 14 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז - 1956 הקובעת במפורש אפשרות של "התאמה", והתקנה אף נושאת כותרת שוליים בשם זה. מחוקק המשנה העניק במפורש לוועדה הרפואית בביטוח נפגעי עבודה שיקול דעת לקבוע אחוזי נכות גם בגין "פגימה דומה" לליקוי בו לקה הנפגע, אם אין ליקוי זה מצוי ברשימת המבחנים, וכן - לקבוע את אחוזי הנכות תוך התאמה לפגימה אחרת שנקבעה לגבי אותו איבר או אותה מערכת, בהתחשב בסוג הפגימה ובהגבלה שנגרמה לנפגע. אין הדבר כך באשר לוועדות רפואיות הפועלות מכוח הסכם הניידות. כאמור בסעיף 2 בתוספת ב' אשר צוטט לעיל מוסמכת הוועדה לקבוע את אחוז המוגבלות בהתאם לרשימת הליקויים שבתוספת א' בלבד. התאמת סעיפי הליקוי נעשית על ידי הוועדה מכוח פרשנות תכליתית שניתנה להסכם על ידי הפסיקה". 9. במקרה דנן, הוועדה קבעה בצורה מפורשת כי "מבחינה נוירולוגית הממצאים לא ניתנים ליישום וכי מבחינה אורטופדית, לא נמצאו קשיונות במפרקים למעט קרסול שמאל ומאחר והממצא הינו חד צדדי לא ניתן להכלילו במסגרת תקנות הניידות". ליקוייה של המערערת אינם נכנסים בגדר סעיף הליקוי ג' (7) וזאת מאחר וסעיף ליקוי זה דורש קישיון פרקי הקרסול של שתי הגפיים. בנסיבות אלו ונוכח ההלכה הפסוקה בנוגע לשיקול הדעת המצומצם של הוועדה לניידות בנוגע להתאמת סעיף ליקוי איני מוצא פגם משפטי בהחלטת הוועדה. 10. הוועדה לא התייחסה למסמך מאת ד"ר אמיר קרונגרין אולם אין מדובר בחוות דעת רפואית הממליצה על דרגת מוגבלות בניידות, ומשכך איני מוצא פגם משפטי בהחלטת הוועדה. 11. לאור האמור, דין הערעור להדחות. 12. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. ניידותערר