1. התובע מבקש לחייב את הנתבע בתשלום סך של 4,150 ש"ח ליום 13.10.09 בגין תשלום חוב למס רכוש. 2. בהתאם להסכמה אליה הגיעו הצדדים, ניתן להלן פסק-דין מנומק בתביעה לאחר שכל צד סיכם את טענותיו ללא חקירות או הגשת תצהירי עדות ראשית. 3. אין מחלוקת בין הצדדים באשר לעובדות כמפורט להלן: א. במועדים הרלוונטיים לתביעה מונה הנתבע במסגרת תיק הוצל"פ 02-23537-04-4 ככונס נכסים על נכס מקרקעין הידוע כגוש 13533 חלקה 101 בצפת (להלן: "הנכס"). מינוי הנתבע ככונס נכסים נעשה לבקשת בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ, נושה של חברת א.ד.פ.א. פיתוח ובינוי בע"מ, ואשר היתה חייבת כספים לבנק (להלן: "החייבת"). ב. ביום 17.10.07 נערך ונחתם בין החייבת, באמצעות הנתבע ככונס נכסים, לבין התובע הסכם לפיו רכש האחרון את הנכס (להלן: "ההסכם"). בסעיף 9 (ו) להסכם נקבע כי חוב מס רכוש ישולם על-ידי החייבת באמצעות הנתבע ובסעיף 10 (ב) להסכם התחייב הנתבע להמציא לתובע, בין היתר, אישורי מס רכוש לצורך רישום הנכס על שמו בלשכת רישום המקרקעין. ביום 12.5.08 נתן ראש ההוצאה לפועל אישור להסכם בהתאם לסעיף 34 א' לחוק המכר, תשכ"ח-1968. ג. על הנכס רבץ חוב למס רכוש על שם הבעלים הקודמים של הנכס בסך של 3,941 ש"ח ליום 14.4.09 (להלן: "חוב מס רכוש"). ד. התובע פנה לנתבע בדרישה לתשלום חוב מס רכוש ומשלא נעשה הדבר, ובכך נמנע ממנו לרשום את הנכס על שמו, הוא שילם את החוב מכיסו. מכאן התביעה. 4. התובע מבסס את תביעתו על עילה חוזית, ליתר דיוק על הוראות סעיפים 9 (ו) ו-10 (ב) להסכם, וטוען כי מאחר וכונס הנכסים לא הסדיר את החוב למס רכוש, על אף התחייבותו, ועל מנת לא לעכב רישום הנכס על שמו, הוא שילם את החוב מכיסו ורשאי להיפרע מהנתבע את אשר שילם. התובע מבסס את תביעתו גם כן על הוראות סעיף 54 (ב) לחוק מס רכוש וקרן פיצויים, תשכ"א-1961, לפיו, אדם המשלם מס בעד אדם אחר, רשאי לדרוש החזר הסכום אשר שילם מהחייב בו. 5. הנתבע מעלה טענות מקדמיות לפיהן, היה על התובע לפנות בעניינו אך ורק לראש ההוצאה לפועל אשר מינה את הנתבע ככונס נכסים, או לקבל את אישור ראש ההוצאה לפועל להגשת התביעה. משלא נעשה הדבר, מן הדין לדחות את התביעה על הסף. לגוף העניין, הנתבע טען כי במסגרת תפקידו ככונס נכסים הוא טיפל בחובות לרשויות המס הן על הנכס נשוא התביעה והן על נכסים אחרים של החייבת, והדבר נודע לתובע באמצעות בא כוחו. על אף זאת, התובע העדיף שלא להמתין לסיום טיפול הנתבע ושילם את הסכום מכיסו. בעשותו כן פעל התובע בניגוד להוראת ראש ההוצאה לפועל אשר הטיל על הנתבע לטפל בענייני המס על הנכס וכן בניגוד להוראות ההסכם לפיו נקבע כי הנתבע ידאג להמציא לתובע אישורי רשויות המס בדבר תשלום החוב. כמו כן, בעשותו כן פעל התובע בהעדר תום לב, בזלזול ובהעדר אכפתיות לגבי חובות שהנתבע כלל לא היה משלמם. הנתבע מבקש לקזז מכל סכום שייפסק בתביעה, אם ייפסק, הוצאותיו בגין ניהול הליך זה. 6. פרק ה' לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, עניינו בכינוס נכסים במסגרת תיק הוצאה לפועל וסעיף 54 לחוק מונה את סמכויותיו וחובותיו של כונס הנכסים, ואלה הם: "(א) כונס-הנכסים יקח לרשותו את הנכס שנתמנה לו, ינהלו, ימכרנו, יממשו ויעשה בו כפי שיורה רשם ההוצאה לפועל; וידו של כונס-הנכסים בכל אלה כיד החייב. (ב) רשם ההוצאה לפועל רשאי לתת הוראות לפי סעיף זה אם מיזמתו ואם לפי בקשת הזוכה או החייב, או לפי בקשת כונס הנכסים. (ג) כונס-הנכסים ינהל פנקסים וימסור דינים-וחשבונות לרשם ההוצאה לפועל או למי שיורה עליו רשם ההוצאה לפועל. (ד) כונס-הנכסים ימסור למנהל לשכת ההוצאה לפועל כל הכנסה שהגיעה לידו מניהול הנכס, ממכירתו או ממימושו, במועד ובצורה שנדרש למסרה בכתב-המינוי או בהוראה מיוחדת". סעיף 58 (א) לחוק ההוצאה לפועל מוסיף וקובע אחריותו של כונס הנכסים שלא קיים חובותיו כמצוטט לעיל, באומרו: "כונס נכסים אשר ללא הצדק סביר לא מילא חובה מחובותיו לפי פרק זה, רשאי רשם ההוצאה לפועל לחייבו בפיצוי הנזק שגרם בכך, ורשאי הוא להורות על חילוט הערובה שנתן כונס-הנכסים, כולה או מקצתה, לשם סילוק המגיע ממנו". 7. בספרו של בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה שביעית, כרך שני, נאמר בעמוד 929 לעניין הפורום המתאים להגשת תביעה נגד כונס הנכסים אשר מונה על-ידי ראש ההוצאה לפועל כדלקמן: "אין מניעה שגם בית משפט ידון בתביעה המוגשת נגד כונס נכסים שמונה ופעל לפי הוראות חוק ההוצאה לפועל, ואין לרשם סמכות בלעדית לדון בתביעות נגד כונס נכסים. סעיף 58 (א) לחוק קובע כי לרשם נתונה סמכות לחייב כונס נכסים בפיצוי הנזק שגרם, מכיוון שלא מילא חובה מחובותיו לפי פרק ה' לחוק. החובות של הכונס מנויות בסעיף 54 לחוק, ומאחר שהרשם אינו שופט, יש לפרש את סמכותו בצורה המצמצמת ולקבוע כי הוא יכול לחייב בפיצוי הנזק רק לגבי הפרת אותן חובות המנויות במפורש בסעיף 54. אולם חובות המנויות בסעיף 54 אינן ממצות, שכן על הכונס חלות גם חובות מן הדין הכללי, כגון חובת תום הלב או החובה שלא לנהוג ברשלנות. אלא שלעניין הפרת חובות אלה, שמקורן בדין הכללי ולא בחוק ההוצאה לפועל, הסמכות נתונה לבתי המשפט הכלליים - והכל לפי סכום התביעה, וסעיף 58 אין עניינו לכאן...". כאמור, במקרה דנן בעילת התביעה הינה חוזית וכן מבוססת על הוראות הדין שבסעיף 54 (ב) לחוק מס רכוש. עניינים אלה אינם מוסדרים במסגרת סעיף 54 לחוק ההוצאה לפועל, ולפיכך, מהמצוטט לעיל, מתחייבת המסקנה כי אין כל מניעה כי בית המשפט ידון בתביעה. 8. בסעיף 9 (ו) להסכם נקבע כי "חוב מס רכוש, באם קיים בגין הנכס, ישולם על-ידי המוכרים באמצעות הכונס". אין חולק כי חוב כאמור אכן רבץ על הנכס ובפועל הוא שולם על-ידי התובע במקום על-ידי החייבת באמצעות הכונס. הנתבע אינו מעלה כל טענה, ומקל וחומר אינו מציג הוכחה, כי לו נמנע התובע מתשלום החוב למס רכוש, כי אז היה ביכולתו לבטל את הדרישה לתשלומו או מצמצם אותה. אדרבא, בסעיף 9 (א) לתצהיר הגנתו של הנתבע במסגרת ההוצאה לפועל עולה כי גם לאחר מו"מ ארוך ומייגע שנמשך כשנתיים, הוא שילם חובות מס רכוש לגבי יתר חלקות קרקע שהיו על שם החייבת. בנסיבות העניין, אין לומר כי לנתבע, ככונס נכסים, נגרם נזק כלשהו מהעובדה כי התובע שילם מכיסו את החוב למס רכוש. 9. אמנם נכון, בסעיף 9 (ו) להסכם לא התחייב הנתבע באופן אישי לשלם את החוב למס רכוש, אלא המוכרים, באמצעות הנתבע ככונס נכסים, הם אלה שנטלו על עצמם את ההתחייבות. אולם, בסעיף 10 (ב) להסכם הנתבע כן נטל על עצמו התחייבות אישית כלפי התובע, כדלקמן: "כמו כן ולשם העברת הזכויות בנכס ע"ש הקונה בלשכת רישום המקרקעין מתחייב הכונס להמציא לב"כ הקונה אישורי מס שבח, מס מכירה, מס רכוש ועירייה לרישום בפנקסי המקרקעין, והקונה יבצע הרישום בספרי רשם המקרקעין באמצעות בא כוחו". הנתבע, ועל אף הפניות אליו בכתב ובעל-פה, לא קיים התחייבותו לעיל. במכתב התובע מיום 5.4.09 נדרש הנתבע להסדיר תשלום חוב מס רכוש נשוא התביעה ובתגובה הודיע האחרון לתובע כי פנה בנדון לשלטונות מיסוי מקרקעין והבטיח לו "אשוב אליך בנושא זה לאחר שאסיים את הבדיקה בעוד כ-3 שבועות". הנתבע לא קיים את אשר הבטיח ולפיכך פנה אליו התובע במכתב בא כוחו מיום 5.5.09 והודיע לו כי שילם את החוב מכיסו. 10. אמנם נכון, בסעיף 10 (ב ) לעיל לא הוקצב מועד להמצאת אישורי רשויות המס על-ידי הנתבע לתובע לצורך רישום הנכס על שם האחרון, אולם בעניין זה נקבע בסעיף 41 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, כי "חיוב שלא הוסכם על מועד קיומו, יש לקיים זמן סביר לאחר כריתת החוזה, במועד שעליו הודיע הנושה לחייב זמן סביר מראש". כזכור, במקרה דנן ההסכם בין הצדדים נחתם ביום 17.10.07 וביום 12.5.08 הוכרז התובע על-ידי ראש ההוצאה לפועל כרוכש של הנכס. מהמועד האחרון לעיל ועד לתשלום החוב למס רכוש על-ידי התובע עברה כשנה תמימה, ועל אף פניות התובע לנתבע והבטחת האחרון, הנתבע לא המציא את אישור תשלום מס רכוש. פרק זמן של שנה הינו מעבר לפרק זמן סביר לקיום התחייבות הנתבע בהתאם לסעיף 10(ב) להסכם. 11. לאור האמור לעיל, דין התביעה להתקבל ובהתאם לכך אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 4,150 ש"ח ליום 13.10.09 בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהמועד הנ"ל ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, הנתבע ישלם לתובע הוצאות האגרה והוצאות משפט בסך של 800 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הוצאות האגרה מיום תשלומן ועל הוצאות משפט מהיום ועד התשלום המלא בפועל. כל הסכומים כאמור לעיל ישולמו תוך 30 יום. ניתן היום, כ"א אב תש"ע, 01 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים. מס רכוש - נזקי מלחמהמיסיםחוב