להלן פסק דין בנושא תאונת עבודה של קבלן שיפוצים - נפילה מפיגום: עיקרי העובדות והמחלוקת התובע קבלן שיפוצים, אשר פעל כקבלן משנה עבור הנתבעת 1 (להלן: "מחלב") ונפגע בתאונה. זאת, לדבריו, כתוצאה מנפילה מפיגום במהלך שיפוץ גג בבסיס צבאי, במסגרת חוזה של מחלב עם משרד הביטחון. המחלוקת נסובה על שאלת האחריות במישור הנזיקי ובמישור החוזי. הנתבעת 2 (להלן: "חברת הביטוח") ביטחה את מחלב בביטוח אחריות מעבידים לרבות בגין אחריות קבלני משנה. אין מחלוקת כי במקום התאונה לא נכח כל נציג מטעם מחלב וכי התובע הגיע למקום עם עובדיו ועם כלי העבודה. הוא הרכיב הפיגום בעצמו ועשה את העבודה, בשיתוף עם עובדיו, ללא כל מעורבות ישירה של חברת מחלב, למעט עצם ההפניה לביצוע העבודה במקום. במישור הנזיקי טוען התובע כי הנתבעת התרשלה כלפיו, בכך שלא פיקחה כראוי על פעולתו ולא הדריכה אותו לגבי אופן ביצוע העבודה, אשר כללה אלמנטים של סיכון עמם לא היה רגיל לעבוד. זאת, למרות בקשתו ממנה לעשות כן. במישור החוזי טוען התובע כי החוזה בכתב שבין הצדדים כולל סעיף המחייב את מחלב להנפיק עבורו ביטוח. יתרה מזו, לטענתו, חוזה הביטוח של מחלב עם חברת הביטוח, המתייחסת גם לאחריות קבלני משנה, מבטחת אותו בגין נזקיו בתאונה זו. הנתבעות טוענות כי נסיבות התאונה לא הוכחו, ומכל מקום לא הוכחה רשלנות כלשהי, בוודאי לא של מחלב. מכל מקום, התובע הוא אשר עשה את כל הפעולות, ואם הייתה רשלנות, הרי הרשלנות הייתה שלו, כלפי עצמו, כעוסק ולא כעובד. במישור החוזי, הנתבעות מזכירות כי על פי החוזה ביניהם מתחייב התובע לשפות את מחלב בגין כל תביעה נגדה, שנגרמה באשמתו, כך שאפילו הייתה חבות שלהם רלוונטית, כשולחותיו, הרי החבות המקורית היא שלו, ועליו היה לשפות את מחלב. עוד טוענות הנתבעות, כי ביטוח האחריות שהוציאה מחלב אצל חברת הביטוח, חלה על אחריות מעבידים כלפי עובדים, אך לא במקרה פגיעת המעביד עצמו בעצמו, כפי שקרה במקרה זה. נסיבות התאונה והאחריות לה בכתב התביעה טען התובע כי "ביום 9.12.04 נפגע התובע עת פיגום שעליו עמד לשם ביצוע עבודתו אצל הנתבעת 1 התפרק לפתע וכתוצאה מכך הוא נפל מגובה של 3 מטר". כן טען כי חברת מחלב "לא התקינו את הפיגום כיאות". אולם, כבר מתצהירו של התובע התברר כי הפיגום לא היה "אצל הנתבעת" והוא אף לא "התפרק לפתע". שם מסר כי העבודה אמורה הייתה להתבצע, הוא ביקש מהנתבעת שישלחו למקום מנהל עבודה או מפקח, אך בקשתו לא נענתה. משמע, העבודה לא הייתה "אצל הנתבעת". התצהיר שותק בשאלה מי בנה את הפיגום בפועל, אך עולה כי הפיגום לא "התפרק" אלא נעשה לא יציב "זז והתהפך". בתצהיר ציין התובע כי אף ביום ביצוע העבודה ביקש שישלחו למקום מפקח, אך "הנתבעת השיבה שהיא סומכת עלי ולא עשתה דבר בעניין". בעת החקירה הנגדית הוסיף התובע ופירט כי באותו גג עשה עבודות קודם לכן, במקום בו השיפוע מתון. אז, עלה על סולם לביצוע העבודות, ולא הייתה כל תקלה. אולם, כאשר שב ביום נוסף לבצע המשך של העבודות (החלפת פלטות), היה זה במקום בו השיפוע חד, ולפיכך נאלץ להיעזר בפיגום. התובע אישר שהוא במקצועו קבלן גגות, הוא הביא את הפיגום, הוא הרכיב אותו והוא אבטח אותו. כן אישר כי אין זו הפעם הראשונה שהוא עושה כן, אם כי אינו עובד הרבה עם פיגומים בשיטה זו. התובע הוסיף והסביר כי הוא ועובד נוסף עבדו על הפיגום עצמו, ועובד נוסף מסר להם דברים מלמטה. התובע אישר בחקירתו הנגדית כי הוא ראה מה טיב העבודה לפני התחלתה. הוא טען כי אפילו דחה את תחילת העבודות על מנת שמחלב ישלחו מפקח, אך אלה לא שלחו מפקח. הוא ביצע את העבודה לדרישתו של המפקח מטעם הצבא, אחד בשם ניסים. לשאלות מפורשות השיב התובע (עמ' 21), שלא היה דבר לא תקין בפיגום, והוא לא היה שבור או סדוק. כן הוסיף (עמ' 22) שהוא והעובד עלו וירדו מספר פעמים מהפיגום ללא תקלה. הפיגום היה קשור לקורה ממתכת, והיו מתקדמים עם הפיגום עם התקדמות העבודה ומאבטחים הפיגום במקום החדש. בשלב זה, באמצע החקירה הנגדית (בעמוד 23), מסר התובע לראשונה כי הפיגום נפל כאשר עלו לפיגום באחד הפעמים, לאחר התקדמות, לפני שהספיקו לקשור אותו במקום החדש. זאת, כאשר הוא אישית אמור היה לקשור הפיגום. בינתיים, העובד האחר כבר עלה עמו להתחיל להתארגן. זה לעצמו לא היה חריג, אולם אז "הבחור למטה" מסר להם פלטה, וכך היו השניים מרוכזים בעובד שנשאר למטה, ואז התהפך הפיגום, שלא נקשר. זאת, לאחר שהוא היה על הפיגום מספר שניות, ולא הרגיש שהפיגום מתנדנד בעת עלייתו (עמ' 24). התובע אישר כי, מן הסתם, אם הפיגום היה קשור הוא לא היה מתהפך, ולו היה מרגיש שהפיגום אינו יציב, לא היה נותן לעובד לעלות עמו. התובע לא הביא כל ראיה נוספת לעניין אופן התרחשות התאונה. לא תמונה, צילום או הדגמה, ולא אף אחד מהעדים לאירוע, היינו אחד העובדים שהיו עמו או אותו מפקח מטעם הצבא שהיה במקום. כישלון זה בהבאת ראיות שניתן היה להביא פועלת לחובתו של התובע, ומקשות על קבלת גרסתו. למעשה, בשים לב לחסרים אלה, צריך היה התובע אישית להיות משכנע במהימנות יוצאת דופן, כדי לסמוך על דבריו לבדם, ללא כל תמיכה נוספת. אולם, מהימנות התובע אינה כזו, ובנסיבות אלה, מקובלת עלי טענת הנתבעות שלא ניתן לקבוע ממצאים אודות נסיבות התרחשות התאונה. אופן גרימת התאונה, הקשור באופן הדוק לטענה אודות רשלנות הנתבעת, נמסרו אך במרומז בכתב התביעה ובתצהיר, כאשר שני אלה סתרו זה את זה, כאמור לעיל. אם אכן התאונה התרחשה כפי שטען התובע בשלבים המתקדמים של חקירתו הנגדית, הרי שכתב התביעה מנוסח באופן מתחמק ומטעה. משתמע מכתב התביעה כי התאונה ארעה במקום שהוא בשליטת הנתבעת, כי הפיגום היה שלה והיא הרכיבה אותו. אפילו בתצהיר, התובע לא מציין שהוא עצמו הרכיב במו ידיו את הפיגום ולא מסביר את אופן התהפכות הפיגום. הוא נמנע מלציין נקודה קריטית, שעלתה לכאורה בחקירה הנגדית, והיא שפיגום הצליח להתהפך משום שלא היה מקובע, אף ששיטת העבודה כללה קיבוע. העדות כללה פרטים רבים נוספים שהיו קריטיים לכאורה לביסוס אחריותה של הנתבעת, או כל גורם אחר, ואלה לא צוינו קודם לכן. כך לדוגמא, לא נאמר שהעבודה הייתה על גג בשיפוע חד ומסוכן באופן מיוחד, או כי בדרך כלל ניתן היה לעבוד על סולמות, ורק כאן הייתה שיטת עבודה בפיגום, שלא היה לתובע ניסיון רב בה, אלא ניסיון מועט. אף פרטים אלה עלו רק בחקירה בבית המשפט, תוך שינוי חזית בוטה. השמטת פרטים קריטיים אלה מכתב התביעה ומהתצהיר, אינם מלמדים על תום לב בניהול התובענה, ודי בהן כדי למנוע את קבלת גרסת התובע. זאת, הן בשל חוסר המהימנות המזדקרת בהצגה החלקית של הדברים במסמכים בכתב, והן בשל שינוי החזית באמצע החקירה הנגדית, ללא נטילת רשות וללא כל הצדקה נראית לעין. ניתן להפסיק הבחינה של הדברים בקביעה זו שעדות התובע נדחית ולפיכך לא ניתן לקבוע ממצא כלשהו, כל שכן שלא לחובת הנתבעות, בהקשר לאופן גרימת התאונה. אולם, מעבר לכך יש לומר שאפילו ניתן היה לקבל את גרסתו של התובע, כפי שנתגבשה במהלך החקירה הנגדית, איני מבין כיצד ניתן לייחס אחריות לנתבעת. שכן, מגרסתו האחרונה, לא עולה כל אחריות כזו. כל טענתו של התובע כלפי מחלב היא שצריך היה לשלוח מפקח או מנהל עבודה, על מנת שידריך ויפקח על אופן ביצוע העבודה. אולם, מטבע הדברים, מפקח אינו אמור להיות בכל מקום בכל רגע ורגע. אפילו מתקיים פיקוח והדרכה, הרי שזו נעשית בתחילתה של העבודה, ובאישור שיטת העבודה, ולא בהשגחה על כל פעולה ופעולה ועל כל צעד ושעל. התובע העיד כי שיטת העבודה שלו כללה נקיטה באמצעי זהירות אשר יכול היה למנוע את התרחשות התאונה. התובע טען כי בשל כך שהעבודה לא הייתה צמודה לקיר, עוגן הפיגום בקורה. כך, בכל פעם שעבר עם הפיגום והתקדם הלאה לאורך הגג, עיגן התובע מחדש את הפיגום. התובע הסביר גם שלו היה הפיגום מעוגן כראוי, סביר להניח שהפיגום לא היה מתהפך והוא לא היה נופל (עמ' 24 שורה 14- 15). משמע, שאפילו היה נוכח במקום מפקח, הרי שיטת העבודה עצמה הייתה בטוחה, ולא היה בנוכחות מפקח כדי להועיל או לשנות. הרי, התאונה עצמה נגרמה ברגע מסוים, לפי דברי התובע עצמו, כאשר לא הוא לא פעל לפי שיטה זו כראוי. דבר שכזה לא היה נמנע על ידי קיומו של פיקוח. משתמע מדברי התובע (בעמוד 23 - דברים אשר גם אותם - כאמור - אין לקבל בהכרח), כי הפיגום מוקם במקום חדש. הוא והעובד, שעשה עמו על הפיגום, עלו למעלה. הם היו מרוכזים בהעלאת הציוד תוך כדי עליה לפיגום לפני קיבועו. לאחר מכן "התרכזנו לרגע גם בבחור שהיה למטה שיביא פלטה או משהו כזה, אם אני זוכר נכון", זאת בעוד הפיגום "קשור הוא לא היה". משמע, התובע עלה שלא לבדו ולא בזהירות המתחייבת בהיות הפיגום לא קשור. התובע לא ניגש לקשור הפיגום כשלב ראשון, לפני העלאת עובד נוסף ולפני העלאת הציוד. התובע, בעוד הפיגום עדיין אינו קשור, עלה עם ציוד, והעלה עובד נוסף ואלה אף החלו לקבל מהעובד למטה פלטה (של 2.5 מטר - כפי שנמסר במקום אחר). כל זאת, כאשר הפיגום עדיין לא נקשר למקומו. איך מפקח היה מונע התנהגות רשלנית זו, בנקודה מסוימת, בה התובע אינו נוהג לפי שיטת העבודה שהוא עצמו נקט בה בדרך כלל? אכן, לו היה התובע שכיר במקום עבודה, אפשר היה שהאחריות המוגברת של מעביד, לעקוב אחר שיטת העבודה המדויקת באופן קרוב, ואף להתריע מפני הפרות של הכללים, הייתה מביאה לחיוב של מעביד. אולם, התובע אינו עובד של הנתבעת, אלא קבלן עצמאי, הפועל על פי מיומנויותיו שלו. חובת הנתבעת היא כללית ורחוקה הרבה יותר, על ידי פיקוח. פיקוח מסוג שלא היה מונע את התאונה. סיכומו של דבר, התובע לא עמד בנטל להוכיח כיצד נגרמה התאונה. זאת, הן משום שלא הביא כל ראיה תומכת לגרסתו, לא תמונות ולא עדים שהיו במקום והן משום שגרסה מפורטת לגבי נסיבות התרחשות התאונה ניתנה רק בחקירה הנגדית, תוך השמטת עיקרי הדברים מהתצהיר, ותוך סתירת כתב התביעה, בכך היה גם שינוי חזית וגם פגימת מהימנות, שאינן מאפשרות הסתמכות כלשהי על גרסתו של התובע. אם לא הוכח כיצד קרתה התאונה, ממילא לא הוכח שיש קשר סיבתי בין מחדל כלשהו של מחלב, אם היה מחדל כזה, לבין התאונה. יתרה מזו, למעלה מן הצורך, יש לקבוע שלפי גרסתו (האחרונה) של התובע אין למחלב אחריות. שכן, מדובר במחדל במעשה רשלני שבוצע ברגע, עניין של כמה שניות, תוך שהתובע חורג משיטת העבודה שלו עצמו. בנסיבות כאלה, אפילו היה פיקוח, לא היה בו כדי להועיל. לפיכך, מטעם כפול זה יש לדחות את התביעה נגד מחלב כאחראית בנזיקין. אחריות חוזית ותחולת פוליסת הביטוח טענת התובע בהקשר זה היא כי חלק מאחריותה של מחלב, על פי החוזה, הייתה לדאוג לכיסוי הביטוחי. כן נטען כי הפוליסה שהוציאה מחלב בפועל אכן מקיימת את החוזה (נספח ג לתצהיר התובע). זאת, משום שהיא כוללת גם אחריות של "קבלני משנה". בהיות התובע "קבלן משנה" של מחלב, הרי שהתאונה מכוסה. לא ניתן לקבל את התביעה על יסוד הפוליסה של "אחריות מעבידים" מכמה טעמים מצטברים. ראשית, התובע לא היה עובד של הנתבעת, ממילא אין אחריות זו חלה עליו. אכן "קבלן משנה" מוזכר בביטוח כמבוטח, אך זאת בהקשר ל"אחריות מעבידים", היינו לכאורה ביטוח אחריות של קבלן המשנה כלפי עובד שלו. אין מדובר בביטוח תאונות כללי, או תאונות עבודה מכל סוג, לקבלן המשנה בעצמו ואף לא לעובדיו. מכיוון שלא הוכחו נסיבות התאונה, ממילא לא הוכחה אחריות של מאן דהו, לא מחלב ולא התובע עצמו. מכיוון שאין אנו יודעים כיצד ארעה התאונה, ממילא לא הוכח שנתקיימה בנסיבות העניין "אחריות מעביד", בין של מחלב ובין של קבלן המשנה - התובע עצמו. אכן, הוכח שהייתה תאונת עבודה, אשר מכוסה על ידי הביטוח לאומי וטוב שכך, שכן ראוי שהתובע לא יצא קירח לגמרי בשל תאונת עבודה. אולם, לא כל תאונה במקום העבודה מתרחשת באחריותו של מאן דהו ולאו דווקא נובעת מרשלנות. לפיכך, כאשר נסיבות העניין אינן ידועות, לא ניתן ולא ראוי לחייב את פוליסת הביטוח, אשר הוצאה בגין סיכון מסוג מסוים, אחריות מעבידים, שלא ידוע כלל אם התממש. הרי, כאמור, אין זה ביטוח תאונות כללי. מעבר לאמור, אם הייתה רשלנות כלשהי, הרי שזו נובעת מגרסתו של התובע בלבד, שלא נתקבלה, ולא די בה לחייב את חברת הביטוח. אולם, על פי גרסתו שלו, כמפורט לעיל הרשלנות במקרה זה, ככל שהייתה, היא שלו בלבד. גרסתו שלו, אשר לימדה על רשלנות מקומית שלו, בעת עבודה בשיטה אשר הייתה בעקרון בטוחה. התובע עצמו, לדבריו שלו, היה קבלן המשנה. הוא לא תבע בשם חברה בע"מ ולא הוסיף כנתבעת חברה בע"מ בבעלותו (לרבות לא החברה החתומה על החוזה עם מחלב). התובע לא טען כי הוא שכיר של חברה כלשהי. בנסיבות אלה, הוא לא נפגע מרשלנות של "מעביד", אלא רשלנות עצמית שלו כעוסק. כך, שאפילו בהנחה שגרסתו מתקבלת (והיא לא מתקבלת), מדובר בפגיעה עצמית, ולא רשלנות של קבלן ראשי או קבלן משנה כלפי עובד. כך, שאפילו לפי גרסה זו, אין תחולה לפוליסה. הנתבעות טוענות כי מעבר לכל טענות אלה, על פי החוזה בין הצדדים, יש חובת שיפוי של התובע כלפי מחלב, בגין כל מעשה שלו שיגרום להתחייבות שלה. כך שלשיטתם לא היה זכאי התובע לכל שיפוי. התובע טען כי מובן היה מתוך החוזה כי חובת מחלב לבטח אותו, באחריות מעבידים, ומכאן שלא הוא אמור לשאת בנזקים מסוג זה. דברים אלה, מעבר לבעיית המהימנות של התובע, הם דברים הסותרים לכאורה מסמך בכתב. אולם, נציג מחלב, בעדותו, (עמוד 39- 40) אישר כי תמורת הרווח הקבלני שלו "אני נותן לאילן את הביטוח שלי, אני עושה את כתב הכמויות, .... ואת הפיקוח ואת הגשת החשבון". משמע, אכן הייתה הבנה כי התובע מבוטח. יחד עם זאת, אין זה ביטוח תאונות כללי, כאמור, אלא ביטוח מעבידים, שאינו רלוונטי לנזקו של התובע. הסכמה זו אכן שוללת את טענת הנתבעות כי לו הייתה אחריות לפי הפוליסה, היה התובע מחויב לשפות את הנתבעת בגין ההוצאה (למעט אולי ההשתתפות העצמית). מטרת הביטוח היא לכסות את הסיכון, וההסכמה אכן מבטאת כיסוי של הסיכון הכרוך באחריות מעבידים, היינו רשלנות מעביד הפוגעת בעובד. אולם, משום שלא הוכחו נסיבות התאונה, אם היה בהן בכלל רשלנות של מאן דהו, כאמור, לא חל חוזה הביטוח בכל מקרה. נוכח כל האמור, בהעדר ראיה בדבר נסיבות התאונה, לא הוכח כי מדובר בנסיבות בהן חל הכיסוי הביטוחי מחמת "אחריות מעביד", וכן, בשים לב לכך שהתובע לא היה "עובד" לא של מחלב ולא של אישיות משפטית אחרת בתיק זה, המסקנה היא שאין כיסוי ביטוחי לתאונה. התובע יאלץ להסתפק בכיסוי הניתן לו במסגרת הביטוח הלאומי, ככל תאונת עבודה אחרת. תוצאה התובע לא הצליח להרים את הנטל להוכיח את נסיבות התאונה. ממילא לא הוכח קשר סיבתי למחדל כזה או אחר של הנתבעת. כך, נדחית התביעה בעילה הנזיקית כלפי הנתבעת. התובע לא הוכיח אפילו את רשלנותו שלו, וממילא אין הוא "עובד" של עצמו או "מעביד" של עצמו. אשר על כן, לא הוכח כי פוליסת הביטוח, אשר מטרתה כיסוי "אחריות מעביד" אף של קבלן המשנה, חלה בנסיבות העניין. התוצאה היא שהתביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעת שכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪, בערכי היום, וכן כל הוצאה ישירה שהוצאה לצורך משפט זה, אשר תוכח על פי קבלות, בצירוף הצמדה וריבית מיום הוצאתם. אם תיווצר מחלוקת בעניין היקף ההוצאות, זו תוכרע על ידי כבוד הרשם של בית המשפט. פסק הדין יישלח לב"כ הצדדים. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום. פיגוםתאונות נפילהקבלןשיפוצניקשיפוציםנפילהתאונת עבודהנפילה מגובה / מסולם