התובע, מינהל מקרקעי ישראל מנהל את המקרקעין היודעים כגוש 6450 חלקה 85 בידועה חלקה ב' במשק 13 במושב ירקונה, אשר בעלות רשות הפיתוח ו/או קק"ל (להלן:"המקרקעין"). בשנת 1933 חתמה קק"ל עם מר בן ציון שכטר על חוזה חכירה ל- 49 שנה במסגרתו הוחכרו לו המקרקעין. בשנת 1964 הועברו זכויות החכירה בנחלה לנתבע. לטענת התובע הנתבע הפעיל במקרקעין גן אירועים בניגוד לשימוש שנקבע בהסכם, וללא ששילם דמי שימוש ראויים. התובע הגיש כנגד הנתבע שתי תביעות האחת בת.א. 7252/05 שעיקרה תביעה למתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבע לעשות שימוש שאינו חקלאי בחלקה ברשותו וכן צו עשה אשר מחייבו לסלק מן הקרקע כל מחובר שהוקדם על ידו שלא כדין. השניה בת.א. 10681/06 הינה תביעה לתשלום דמי שימוש ראויים בגין השימוש שנעשה בקרקע עד למועד הגשת התביעה. הנתבע הגיש כתבי הגנות וטען לדחיית התביעות כנגדו. מאחר והצדדים הגישו כל אחד חוות דעת שמאי מטעמו לענין תשלום דמי השימוש הראויים, החליט בית המשפט למנות שמאי מטעמו , את השמאי זאב כהן לצורך בחינת דמי השימוש הראויים. בדיון שהתקיים בפני ביום 11.11.09 הסכימו הצדדים לוותר על חקירות בכל הנוגע לתביעה בת.א. 7252/05 שהסעדים המבוקשים בה הינם צו מניעה וצו עשה וכן סילוק המחוברים, ולסכם טענותיהם בענין. כן הסכימו לקיים חקירות בכל הנוגע לדמי השימוש הראויים כולל חקירת השמאי. משכך פסק דיני החלקי מתייחס לטענות הצדדים בכל הנוגע לצו המניעה הקבוע בלבד. טענות התובע : מעמדו של הנתבע בקרקע הינו מעמד של בר רשות היות וחוזה החכירה לא הוארך לתקופה נוספת . במצב זה חל חוזה המשבצת לפיו אגודת מושב ירקונה הינה השוכרת של הקרקע והיא מתירה לנתבע להשתמש בקרקע שימוש חקלאי , ולפיכך מעמדו של הנתבע הינו מעמד של בר רשות. הנתבע קיבל רשות מאת אגודת המושב להשתמש בקרקע שימוש חקלאי, אולם השימוש אותו הוא עושה בפועל הפעלת גן אירועים אינו שימוש חקלאי ולכן מפר את חוזה המשבצת . קיים פסק דין מרשיע חלוט בהליך פלילי שנפתח כנגד הנתבע הקובע צו הריסה והפסקת שימוש חורג. טענת הנתבע : הנתבע הינו בעלים ממש של הקרקע או לפחות חוכר לדורות. זכותו של הנתבע בקרקע הינה זכות בעלות או לפחות חכירה לדורות , זכויות אלו נובעות מהסכם הנתבע עם הקק"ל , הסכם המשבצת בין התובע לבין אגודת מושב ירקונה אינו חל על הנתבע היות וזכויותיו של הנתבע בגין הקרקע הבשילו לידי זכות בעלות או חכירה לדורות עוד בטרם נחתם הסכם המשבצת . מהותו של הסכם זה בין הנתבע לקק"ל נעוצה בימי ראשית ההתיישבות בארץ ,בימים אלו מטרת הקק"ל היתה גאולת הארץ על ידי התיישבות והיאחזות בקרקע. על ידי החכרת הקרקע למתיישבים הושגה מטרת גאולת הארץ תוך אספקת מקור פרנסה למתיישבים בעיסוק בחקלאות . זכות החכירה לדורות הוכרה כזכות הקרובה יותר לבעלות מאשר לשכירות . זכות חכירה זו הינה ל-49 שנים וכוללת אופציה ל-49 שנים נוספות כך שלמעשה זכות החכירה תסתיים מכוח החוזה רק בשנת 2031 ולכן בשל אורך התקופה יש לראות בה כזכות בעלות. אמנם החוזה לא הוארך פורמלית אולם מעצם ביצועו במשך שנים רבות לאחר שפג תוקפו טוען הנתבע כי התובע הביע הסכמתו בפועל להארכת החוזה למרות שלא הוארך פורמלית . הנתבע רכש את הזכויות בקרקע בתמורה מלאה- ההסכם בין הקק"ל לחוכר המקורי נחתם בשנת 1933 , בסוף שנת 1963 הועברה זכות החכירה לידי הנתבע , על פי שטר העברת זכות החכירה , כל זכויות החכירה והתנאים המקוריים בהסכם החכירה הועברו לנתבע והנתבע רשום בלשכת רישום המקרקעים כחוכר השטח בתנאי השטר המקורי. יש לפרש את לשון הסכם החכירה לפי המטרות אותן נועד לשרת בעת חתימתו - מטרת ההסכם הינה גאולת הארץ והיאחזות תוך מתן למתיישבים אמצעי לפרנסה , לטענת הנתבע לו היינו חוזרים בזמן ובשנת 1933 היה מתבקש להקים גן אירועים בקרקע אין ספק כי אף גורם ממוסדות היישוב לא היה מתנגד לכך כל עוד הנתבע יושב ונאחז בקרקע. האזור בו מצויה הקרקע אינו אזור חקלאי "טהור" אלא הקרקע מצויה באזור תעשיה בו נמצאים מפעלים ובתי משרדים - לטענת הנתבע מדובר בקרקע הממוקמת באיזור תעשיה הוד השרון וסביבה מצויים מפעלים רבים, מבני תעשיה, בתי משרדים ובתי עסק. הסכם החכירה נוגד את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו - החלק בהסכם המגביל את שימוש הנתבע בקרקע מהווה פגיעה בקניין , פגיעה זו אינה ראויה ואינה מידתית . שינוי מטרת השכירות בהסכמת הצדדים - גם אם יקבע כי מטרת השכירות הינה לשימוש חקלאי הרי יש לראות במטרה זו כמטרה ששונתה על ידי התנהגות הצדדים בפועל, הנתבע קיבל את אישור הועדות המקומיות והמחוזיות לתכנון ובניה, ועדות אשר בהן יושב נציג המנהל, לאור הסכמת ועדות אלו יש לראות במנהל כמי שהסכים לשינוי מטרת החכירה למטרה שאינה חקלאית . השתק ומניעות של התובע - המנהל מנוע מלטעון כי הנתבע עושה שימוש שאינו חקלאי בקרקע וזאת בשל שתיקתו רבת השנים נוכח השימושים השונים שנעשו בקרקע , שתיקה זו יצרה מצג שווא אצל הנתבע לפיו המנהל אינו מתנגד לפעילותו בקרקע , מעבר לשתיקה זו המנהל גם פעל באופן אקטיבי בכך שאישר במסגרת ועדה מקומית ומחוזית לתכנון ובניה ובועדה לשמירה על קרקע חקלאית בקשות לשימוש חורג על ידי הנתבע , על סמך מצג זה שינה הנתבע א תמצבו לרעה והשקיע השקעות רבות במקרקעין ולכן כעת המנהל מושתק מלטעון כי השימוש הינו שימוש חורג. הנתבע טוען כי פנה לועדה המקומית לתכנון ובניה על מנת שזו תדון בבקשתו להיתר לשימוש חורג מבלי הסכמת התובע אולם הועדה סרבה לכך , הנתבע הגיש ערר לועדת ערר במסגרתו ניתנה החלטה לפיה על הועדה המקומית לתכנון ובניה לדון בבקשתו משיקולים תכנוניים ומבלי שלמנהל תהיה זכות וטו בעניין התכנוני. הועדה המקומית לאחר שדנה בבקשת הנתבע המליצה לאשר את בקשתו לקיום גן האירועים . הנתבע מוסיף כי גילה כי בשנת 2002 נתנה הועדה לתכנון ובניה היתר בניה למבנים בגן האירועים ולמעשה על פי היתר זה אושר קיומו של גן האירועים. היתר זה ניתן מכוח תוכנית שינוי מתאר שד' 1284, תוכנית המאפשרת שימושים שאינם חקלאיים בהסכמת הועד המקומי , הועד המקומי אישר פעמיים את הקמת גן האירועים והפעלתו , כלומר : מלכתחילה לא היה צורך להגיש בקשות לשימוש חורג לועדות לתכנון ובניה. ההיתרים שניתנו לנתבע - היתר לשימוש חורג ל-5 שנים שניתן לנתבע החל משנת 1997 ועד לשנת 2002 . תב"ע שד' 1284 על פיה השימוש בקרקע מותר לשימושים שאינם חקלאיים גרידא . החלטת הועדה המקומית לתכנון ובניה הממליצה לתת היתר לשימוש חורג בקרקע לצורך גן האירועים . היתר הבניה שניתן לנתבע מאשר את הקמת המבנים לגן האירועים . רשויות אלו הן הרשויות התכנוניות וחתימת המנהל הינה פורמלית גרידא שכן המנהל אינו רשות תכנונית . העובדות בהתאם למסמכים שהוצגו בפני: בשנת 1964 הועברו זכויות החכירה בנחלה לנתבע אשר קיבל על עצמו ההתחייבויות על פי חוזה החכירה המקורי (ראה חוזה החכירה, תיקון לחוזה ושטר העברת זכויות - נספחים ב, ג , ד לתצהיר הגב' צביה ספיר מטעם התובע). תוקף חוזה החכירה הישיר פג בתחילת שנות ה - 80 ומאז לא חודש ההסכם על ידי הצדדים. בשנת 1994 הגיש הנתבע לתובע בקשה לחידוש חוזה החכירה בתנאי חוזה החכירה המקורי (נספח ה' לתצהיר צביה ספיר מטעם התובע), אולם עד היום למרות שהוצגו לו מספר חלופות של חוזה חכירה לא חודש החוזה. הוצג היתר זמני לשימוש חורג במקרקעין משנת 1997 אשר תוקפו למשך חמש שנים שנערך על ידי הועדה המקומית ללא שניתן אישור בעל הקרקע. (נספח י' לתצהיר הנתבע). כן ניתן לגן האירועים רשיון לניהול עסק שהיה בתוקף עד יום 31.12.2002 (צורף כנספח יא לתצהיר הנתבע). הנתבע השכיר חלק מהמקרקעין לצורך הפעלת גן אירועים בשם "אגדת גן" אשר הופעל ע"י מר שמעון בן נון באמצעות חברת "סי מון קייטרינג". הסכם השכירות הראשון נערך בין הצדדים ביום 12.6.96. (ההסכם צורף כנספח ז' לחוות דעת מומחה בית המשפט). ביום 8.7.98 נחתמה תוספת להסכם (צורפה כנספח ח' לחוות הדעת), וביום 7.1.04 נחתם הסכם שכירות נוסף בין הצדדים (צורף כנספח ט' לחוות הדעת). דיון משפטי: כעולה מהמסמכים שהוגשו בפני ביום 29.5.05 הגישה הוועדה המקומית לתכנון ובניה כנגד הנתבע וכנגד מפעילי גן האירועים כתב אישום לבית משפט השלום בכפר סבא בגין בניה ללא היתר במקרקעין ובגין ביצוע שימושים חורגים במקרקעין (עמ"ק 20080/05). כעולה מעובדות כתב האישום במקרקעין מבנה בשטח של כ- 2000 מ"ר אשר יעודו על פי היתר הוא סככה חקלאית, אולם בוצעו במהלך השנים 2001-2003 עבודות בניה ללא היתר שכוללות הקמת מבנים, משטחים מרוצפים, גדר, סככה עמודי עץ. באישום השני נטען שהמבנה בשטח של 2000 מ"ר משמש למטרת אולם אירועים הקרוי "אגדת גן" וזאת ללא קבלת היתר לשימוש חורג. הנתבע הודה בעובדות שפורטו בכתב האישום והורשע בעבירות. באותו יום ניתן גזר הדין לפיו ניתן צו הריסה וצו איסור שימוש חורג במקרקעין על המבנים נשוא האישומים וניתנה דחיה לשנה. ביום 4.2.08 הגיש הנתבע בקשה לבית המשפט להארכת המועד לכניסת הצווים לתוקף למשך שנה נוספת. כב' השופט פדר קבע בהחלטתו מיום 2.4.09 שדין הבקשה להדחות. על החלטה זו הוגש ערעור לבית משפט המחוזי במחוז מרכז (עפ"א 10223-04-09). ביום 1.6.09 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי לפיה הערעור נדחה. עוד נקבע שצו ההריסה וצו הפסקת שימוש חורג ייכנסו לתוקפו ביום 1.10.09 . הנתבע הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"פ 4902/09) . בפסק דינו של בית המשפט העליון מיום 30.6.09 נדחתה בקשת רשות הערעור כאשר בית המשפטי קבע שהצווים הפכו לחלוטים. בהתאם להוראות סעיף 42 א' לפקודת הראיות ממצאי פסק דין פלילי וחלוט קבילים כראיה במשפט האזרחי. משהורשע הנתבע בהתאם להודאתו בעבירות של בניה ללא היתר ושל שימוש חורג במקרקעין ללא קבלת היתר, שוב אינו יכול לטעון בפני שאינו עושה כל שימוש חורג במקרקעין הנדונים. הנתבע לא פנה בבקשה מתאימה בהתאם לסעיף 42 ג' לחוק להביא ראיות לסתור, ומשלא עשה כן, עומדת הקביעה שנקבעה בפסקי הדין שהפכו לחלוטים לפיה הנתבע בנה ועשה שימוש חורג במקרקעין הכל ללא היתרים כחוק. משכך יש מקום לקבל התביעה וליתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבע לעשות כל שימוש חורג במקרקעין וכן צו עשה הקובע שעליו להרוס כל הבנוי שלא בהיתר. טענות הנתבע בכל הנוגע לזכות החכירה שרכש למעשה עומדות בסתירה להודאתו במסגרת ההליך הפלילי. אם אכן קיימת לו זכות חכירה במסגרתה אינו נדרש כלל לקבל אישור לשימוש חורג, מדוע הודה בעובדות המפורטות בכתב האישום? אם אכן סבר שזכותו הינה זכות הקרובה לבעלות ואינו זקוק לכל אישור לשימוש חורג שכן יכול לעשות כרצונו במקרקעין אשר בחזקתו היה עליו לכפור בעובדות כתב האישום ולנהל הליך הוכחות. 13 .לא זו אף זו, הנתבע אף הגיש ערר לוועדת הערר של מחוז מרכז לתכנון ובניה על החלטת הועדה המקומית שלא להתיר לו שימוש חורג בשטח החקלאי אותו חוכר. החלטת הועדה המקומית ניתנה לאחר שהמינהל סירב לחתום על הבקשה להיתר מאחר וטען שהנתבע הפעיל במשך השנים שלא כדין גן אירועים על קרקע חקלאית מוכרזת ואף הורשע בפלילים. ועדת הערר קיבלה הערר והורתה על החזרת הדיון לוועדה המקומית "כך שלבעלים לא תהיה זכות ווטו בענין התכנוני והבקשה תידון לפי שיקולים תכנונים בלבד". על החלטה זו עתר התובע לבית המשפט המחוזי בתל אביב בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. בית המשפט, (כב' השופט ישעיה) קיבל את העתירה וקבע שבנכס שהוא מקרקעי ישראל נדרשת חתימת מינהל מקרקעי ישראל על הבקשה להיתר, כתנאי לדיון בוועדה. לכן קבע שהועדה המקומית לתכנון ובניה מנועה מלדון בבקשת הנתבע לשימוש חורג, אלא אם יחתום המינהל על הבקשה. על החלטה זו הגיש הנתבע ערעור לבית המשפט העליון. ביום 15.12.09 נמחק הערעור כאשר נקבע בהחלטת השופטים שלאור התיקון לתקנות משנת 2009 ניתן לקיים דיון בבקשה במקרקעי ישראל אף בלא חתימת המינהל על הבקשה, תוך שמתן ההיתר עצמו יותנה בחתימת המינהל. משכך הסכים הנתבע למחוק הערעור שכן הלכה למעשה תוכל הועדה לקיים דיון בבקשתו. 14. במצב דברים זה, כאשר הערעור נמחק ולא צוין שאף החלטת השופט ישעיה בוטלה, אזי עומדת היא בעינה, ואף ממנה ניתן ללמוד שבהעדר כל אישור לשימוש חורג, אשר על הנתבע היה לקבלו, עליו להפסיק מידית את השימוש החורג שעושה במקרקעין, שהינו הפעלת גן אירועים. הנתבע אשר הבין שעליו להשיג אישור לשימוש חורג פנה לקבלת האישור וכאשר לא קיבלו, אינו יכול כעת לטעון שאינו זקוק כלל לאישור מעין זה שכן זכותו במקרקעין הינה כזכות בעלות. 15 .למעלה מן הצורך אוסיף ואתייחס לטענות הצדדים. 16 .הוכח בפני על ידי התובע שהקרקע נשוא התובענה הינה קרקע חקלאית בה מותר לעשות שימוש חקלאי בלבד על פי הוראות מועצת מקרקעי ישראל. אף הנתבע היה מודע לכך ובהסכם ההפעלה מול גן האירועים משנת 2004 בסעיף 3.5 נכתב שידוע לשוכר שהמקרקעין הינם ליעוד חקלאי בלבד. עוד מצוין בהסכם שאין כל היתר לשימוש חורג בגן האירועים, משכך איני יכולה לקבל טענתו שאין עסקינן בקרקע חקלאית. לשון ההסכם הינה ברורה וחד משמעית, ומשכך כיצד יכול היום לטעון הנתבע היפוכו של דבר? 17. המקרקעין הינם מקרקעי המדינה בבעלות קרן קיימת לישראל. הוראות חוזה החכירה המקורי (נספח ב' לתצהיר צביה מהתובע) והוראות הסכם המשבצת (נספח ט' לאותו התצהיר) קובעות שלא ניתן לעשות כל שימוש שאינו חקלאי במקרקעין ללא הסכמת התובע. הנתבע היה מודע לכך ועל כן אף פנה לוועדות התכנון לצורך קבלת אישור והיתר לשימוש חורג לגן האירועים. אם סבר שהשימוש הינו בהתאם להסכם מדוע פנה לקבלת אישור מעין זה? 18. הפסיקה הגדירה בעבר מהו שמוש חורג במקרקעין שאינו חקלאי, וראה לענין זה בר"ע 30/86 פ.א.ב שירותים בע"מ נ' מדינת ישראל, מ"ו (1) 249, שם נקבע שמה שאינו דרוש במישרין ליצור החקלאי אינו בגדר שימוש חקלאי. הקמת גן אירועים אינה תואמת המטרות והאינטרסים שבהסכם החכירה, אינה דרושה ליצור חקלאי ומהווה שינוי מטרות ההתיישבות החקלאית ומשכך מהווה שימוש חורג במקרקעין שאינו חקלאי אשר נדרש אישור בעל המקרקעין. 19. לענין טענות ההגנה אתיחס כדלקמן: בהתאם להוראות חוזה החכירה (נספח ב' לתצהיר צביה) ולהוראות הסכם המשבצת החל על כלל המקרקעין של האגודה (נספח ט' לתצהיר צביה) המקרקעין נמסרו בין אם לנתבע ובין אם לאגודה לצרכים חקלאיים ומגורים בלבד. הנתבע חתם על שטר העברת זכות השכירות וקיבל על עצמו את הוראות ההסכם המקורי. 20. בנסח הרישום המהווה ראיה לתוכנו זכות הנתבע רשומה כזכות שכירות הכפופה לזכות הבעלות של קרן קיימת לישראל. משכך השטר המקורי אינו מעניק לנתבע זכות בעלות ואף אוסר עליו שימושים מסחריים. לא אוכל לראות זכותו כזכות בעלות לאור האמור לעיל. 21. אף אם הייתי מגיעה למסקנה שהסכם החכירה המקורי הוא החל אזי אין הוא קובע יותר משתי תקופות חכירה. תשלום דמי החכירה הינו עבור הזכות למגורים ואינו מקנה זכויות. חוזה המשבצת אינו מלמד על כל זכות קניינית כאשר משנת 2000 פועל המינהל התובע כנגד הנתבע ובכך הביע דעתו שההיתר שניתן היה בניגוד לדיון ומשכך לא הוכח שהתובע נתן אישורו לנתבע. 22. לא הוכח בפני שהתובע נתן אישורו לשימוש החורג, אף אם ישב נציג בוועדת התכנון אין בכך כדי ללמד על אישור בעל הקרקע בהתאם לנהלים, כאשר יש לזכור שכיום אף האישור לשימוש חורג פג ועבר מן העולם. לא יעלה על הדעת שהנתבע ללא תשלום דמי היתר, דמי שימוש ודמי הסכמה יכול להקים על נחלתו גן אירועים ולהרוויח סכומים ניכרים כעולה מהסכמי השכירות שהוצגו (אלפי דולרים לחודש ) וזאת בניגוד להסכם החכירה ולמטרות ההתיישבות תוך ניצול זכויותיו החקלאיות שהוענקו לו במקרקעי ישראל . 23. דבר לא מנע מהנתבע להקים עסק מסחרי על קרקע בה מותרת הקמת עסק מעין זה באישור בעלי הקרקע ותוך תשלום כנדרש. 24. אף הטענה שהשימושים החורגים הינם כורח המציאות אין מקומה כאן. הנתבע מנצל את זכויותיו החקלאיות שהוענקו לו במקרקעי ישראל וזאת לצורך גריפת רווחים משימושים מסחריים. החוזה מיטיב עם הנתבע ומעניק לו זכות חכירה בשטח העולה על עשרות מונים על זכות חכירה עירונית במחיר שאינו עולה על המחיר המשולם בגין זכות חכירה עירונית שכן כעולה מעדותו ואף מהמסמכים הנתבע משלם סך של כ- 500 ₪ לשנה כדמי חכירה, ולא הוכח כי שולמו דמי חכירה ראשוניים על ידי זה שקדם לו (ראה עמ' 58 שורות 1-6 לפרוטוקול). החלטות המינהל אף מסדירות שימושים חורגים, הכל בהסכמת התובע. 25. המגבלות החלות על המקרקעין הינן סבירות מידתיות ועולות בקנה אחד עם מדיניות הקרקעות במדינה. מטרות השכירות בהסכם לא שונו שכן יש צורך בהסכמת התובע לשינוי, והיא לא הוכחה בפני כלל ועיקר. התובע מעולם לא הסכים לשימושים החורגים והביע דעתו כנגדם ומשכך לא הוכיח הנתבע טענתו להסכמה. הסכמה שבשתיקה אינה משנה מטרת השכירות. היתר הועדה המקומית כאמור לעיל פג בשנת 2002. נספח כד לסיכומים הינו היתר שמאפשר העתקת מבנים קיימים, הריסה ותוספת פרגולה. היתר זה אינו עוסק כלל באישור שימוש חורג. לא הוכח בפני שהתב"ע מאשרת שימושים מסחריים שכן כעולה מנספח תז לתצהיר הנתבע (תקנון התב"ע) עולה שמדובר בתב"ע לשימוש למגורים ו/או חקלאות ו/או מבני ציבור. סעיף 13 (8) אינו משנה מעקרונות התב"ע ואם היה עושה כן, היה עליו לפרט עובדה זו. 26 .טוען הנתבע שערך הנחלה המקורית היה 90 לירות ארץ ישראליות וסכום זה שולם על ידי החוכרים המקוריים, כאשר אם מתווספים אליו סכומי ההשקעות שהשקיע הנתבע במהלך השנים בנכס ניתן להסיק מכך כאילו רכש את כלל החלקה. איני יכולה לקבל טענה זו שכן זכויות במקרקעין אינן נרכשות על דרך השקעות, ולא יעלה על הדעת שבעלי המקרקעין יאבד זכותו במקרקעין אם שוכר ביצע השקעות במקרקעין. מה גם שכלל לא הוכח בפני מהן סכומי ההשקעות שהשקיע הנתבע במקרקעין. 27. טוען הנתבע בסיכומיו שהעניין התכנוני עומד ממש בפני פתרון והליכים של הכשרה אף לאור החלטת בית המשפט העליון כפי שקבעתי לעיל. בית המשפט דן במצב הקיים כיום, כאשר כפי שפירטתי לעיל היום לנתבע אין כל זכות להמשיך ולנהל במקרקעין גן אירועים. 28 .לעניין הטענה שהתנהלות קק"ל מלמדת שיש לקבל את טענת הבעלות והעדר הגבלת השימוש במקרקעין אזי טענה זו, כעולה מסיכומי התגובה של התובע הינה טענה חדשה, שלא נטענה קודם, ועל כן הינה בגדר הרחבת חזית אסורה. אף המסמכים עליהם מסתמך הנתבע (אסמכתאות ה'- ז') לא צורפו קודם. גם לגופו של עניין, המסמכים אינם מהווים החלטות קק"ל ו/או מינהל ולא הובאו כל ראיות לכך, אלא הינם מסמכים פנימים המהווים לכל היותר תכתובת. עורכי המסמכים לא זומנו ומשכך, לא ניתן להגישם. כך גם המסמך שצורף לבקשה לצירוף ראיה חדשה משנת 1987 אינו מהווה כל מסמך רשמי ו/או ציבורי אלא מסמך פנימי בין מחלקות חלקאיות אותו כתב מר דרור קרישפין מי שהיה סגן מנהל האגף החקלאי. הנתבע לא ביקש לזמנו ועל כן לא ניתן להגיש מסמך זה. לגופו של עניין, במסמך זה מצוין שהינו נוהל ביניים להחתמת חוזים לנחלה במושב - לא ברור מתי היה נוהל זה, לאיזה תקופה התייחס ומדוע. בסעיף ההנחיות לביצוע מצוין שיש להמתין לניסוח חוזה חכירה לבעל זכויות לנחלה במושב שיאושר ע"י מועצת מקרקעי ישראל. כן ניתן לראות שהמסמך תומך בטענות התובע שם מפורטים תנאים לחידוש החוזה, דרישה לעיבוד כל שטחי הנחלה כאשר הנחלה משמשת לשימושים חקלאיים בלבד. 29. משכך יש מקום לקבל התביעה בכל הנובע למתן הצו. ניתן על ידי צו מניעה קבוע וכן צו עשה להפסקת כל השימושים החורגים כמבוקש בכתב התביעה. לענין סילוק המבנים הסכימו הצדדים שהמומחה מטעם בית המשפט יחווה דעתו בשאלה זו. מאחר והמומחה עדיין לא השיב אז כאשר תינתן החלטתו בענין, אקבע אף לענין זה. תוקף הצווים תוך 30 ימים מהיום. כן ישלם הנתבע הוצאות בסך 10,000 ₪ וכן מע"מ בגין הליך זה. אולם / גן אירועיםחקלאותקרקע חקלאית