שניים אוחזים במכונית וטוענים לבעלות בה.
הסוגיה הטעונה הכרעה עניינה זכותו של מי גוברת: של הבעלים ממנו נגזלה המכונית, לבין מי שרכש אותה, לטענתו, בתום לב ובתמורה.
א. מבוא:
התובעים היו בעליו הראשונים של רכב מסוג סוזוקי סוויפט מ.ר. 5573913 שנת ייצור 2012 (להלן: "הרכב" ו/או "סוזוקי").
ביום 8/11/13 פירסמו התובעים מודעה למכירת הרכב באתר האינטרנט "יד 2".
המשיב 1 (להלן: "אסעד" ו/או "אמארה") יצר קשר טלפוני עם התובע, הציג עצמו כבעלים של מפעל שקדים, והציע לרכוש את הרכב תמורת סך של 90,500 ₪ (מחיר הרכב במחירון).
התובעים קבלו הצעתו, וביום 15/11/13 חתמו עם אסעד על זיכרון דברים למכירת הרכב.
עוד הוסכם בין הצדדים כי במעמד החתימה על זיכרון הדברים ישלם אסעד לתובעים סכום של 200 ₪ במזומן, והיתר ישולם בשיק בנקאי שיופקד על ידי אסעד ישירות לחשבון הבנק של התובעים.
5. ביום 17/11/13 הפקיד אסעד שיק לחשבון התובעים, והודיע להם טלפונית על ביצוע ההפקדה.
מאחר והיה יום א' בשבוע (יום בו סניף הבנק סגור), בדקו התובעים באמצעות המוקד הטלפוני של הבנק, וקבלו אישור טלפוני כי אכן הופקד בחשבונם שיק על סך 90,500 ₪. בסמוך לאחר מכן (עוד באותו יום) נפגש התובע עם אסעד בבנק הדואר לצורך העברת הבעלות ברכב.
6. אסעד ביקש מהתובע כי הבעלות ברכב תירשם על שם בנו, המשיב 2 (להלן: "עמיד"), והציג לתובע ייפוי כוח בהתאם. התובע חתם על העברת בעלות באופן שהבעלות אכן נרשמה על שם עמיד, ומסר את הרכב לאסעד.
7. למחרת היום (18/11/13), קיבלו התובעים הודעה מהבנק כי השיק שהפקיד אסעד בחשבונם ביום 17/11/13, חולל בהיעדר פירעון. עוד הוברר לתובעים כי השיק שהופקד בחשבונם לא היה שיק בנקאי כפי שסוכם, ואף לא שיק אישי של אסעד אלא שיק שנמשך מחשבונם של אנה ואיגור קושניר מיום 16/11/13.
8. התובעים פנו אל אסעד וזה הבטיח להם כי יפקיד באופן מיידי סך של 90,500 ₪ בחשבונם של קושניר ממנו נמשך השיק, על מנת לאפשר את פירעונו, ברם הדבר לא נעשה והתובעים לא קבלו את התמורה המוסכמת עבור הרכב, כאשר ניסיונותיהם החוזרים ליצור קשר עם אסעד עלו בתוהו, והם נותרו ללא רכב, וללא תמורה.
9. עוד הוברר בדיעבד כי זמן קצר ביותר (שעה וחצי) לאחר שהתובע העביר את הבעלות ברכב על שם בנו של אסעד ומסר לאסעד את הרכב, מכר אסעד את הרכב למשיב 3 (להלן: "יניב"), שהינו סוחר רכב מורשה ומנהל "רכב עלמה" - מגרש למכירת כלי רכב משומשים.
כן הוברר, בדיעבד, כי מספר ימים קודם לכן (ביום 13/11/13), רכש יניב, לראשונה, רכב אחר מאסעד (מסוג סקודה), וכי ביום 17/11/13 פנה אליו אסעד בשנית והציע לו לרכוש את הרכב נשוא תיק זה.
יניב מאשר כי לאחר שערך בדיקה במשרד הרישוי ובדק את הרכב, הוא אכן רכש אותו מאסעד, תמורת סכום כולל של 65,500 ₪ (33,000 ₪ שולם במזומן, והיתרה ב - 2 המחאות עתידיות ליום 17/12/13).
כן העיד יניב כי למחרת היום (ביום 18/11/13), שב וקנה מאסעד רכב נוסף (רכב שלישי).
10. ביום 18/11/13 (ע"פ עדות יניב) יצר עוזרו של יניב קשר טלפוני עם התובעת על מנת לברר עמה פרטים בנוגע לטיפולים שעבר הרכב. נטען כי התובעת מסרה לצחי את המידע הדרוש, ולא העלתה כל טענה בדבר עסקת מכירת הרכב לאסעד.
11. ביום 20/11/13 יצר בנם של התובעים קשר עם יניב וסיפר לו כי השיק שניתן לתובעים תמורת מכירת הרכב - חולל. במועד זה אף הגישו התובעים תלונה במשטרה כנגד אסעד, ובעקבות תלונתם חולט הרכב מיניב, והועבר למגרש אחסנת כלי רכב של המשטרה.
12. בדיעבד הוברר כי פרט לתלונת התובעים הוגשו 23 תלונות נוספות כנגד אסעד בגין עבירות דומות שביצע באותה תקופה.
ביום 2/1/14 הוגש כנגד אסעד כתב אישום בו פורטו 24 אישומים דומים (ובכללם האירוע נשוא תביעה זו), בהם נקט אסעד בשיטה דומה של רכישת רכבים מאנשים פרטיים באמצעות המחאות גנובות/מזויפות (המחאות ללא כיסוי) כאשר הוא מנצל את מרווח הזמן שבו ערך השיק מתעדכן בחשבון הבנק כאילו הוא כובד, ובטרם הודעת הבנק כי השיק חזר, לצורך העברת הבעלות ברכב ומכירתו המיידית לסוחרי רכב.
אסעד נעצר ביום 19/12/13, ובקשה להארכת מעצרו עד תום ההליכים תלויה ועומדת.
13. בתיק שבפני הגישו המבקשים בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים לבצע כל דיספוזיציה ברכב.
בהחלטה מיום 26/11/13 נעתרתי לבקשה וניתן צו ארעי האוסר על המשיבים לבצע דיספוזיציה ברכב.
זמן קצר לאחר מכן הגיש המשיב 3 - יניב, בקשה לביטול הסעד הארעי שניתן.
14. בדיון שהתקיים בפני ביום 10/12/13 הוסכם כי המבקשים יקבלו את הרכב לידם, ימכרו אותו ויפקידו את סכום המכירה בקופת בית המשפט עד למתן החלטה בתיק העיקרי שיקבע בהקדם.
15. מיותר לציין כי המשיבים 1,2 לא הגישו כתב הגנה ו/או לא התייצבו לישיבות שהתקיימו.
המשיבה 4 קבלה פטור מחובת התייצבות לדיונים, והודיעה כי תכבד כל קביעה שתתקבל.
16. בישיבת ההוכחות שהתקיימה בפני נשמעה עדות יניב ועוזרו - צחי בוגנים.
ב"כ המשיבים ויתר על חקירת המבקש, וב"כ הצדדים סכמו טענותיהם בע"פ.
עוד הוסכם כי תיק המשטרה יומצא לעיוני וניתן צו בהתאם.
התיק נמסר לעיוני ביום 9/1/14.
ב. טענות הצדדים:
התובעים:
17. מכירת הרכב על ידי התובעים לאסעד לא השתכללה לכדי עסקה בהעדר תשלום שהינו תנאי מהותי בעסקה, וכן מכיוון שנעשה כלפיהם מעשה גזל/גניבה.
לחילופין זכאים התובעים לבטל את ההסכם ולקבל לידיהם את הרכב בחזרה.
18. ליניב לא עומדת הגנת "תקנת השוק" בפרט נוכח העובדה שמוכר הנכס (אסעד) אינו עוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר, ומכירת הרכב לא הייתה במהלך הרגיל של עסקיו.
כן לא עמד יניב בדרישת תום הלב כאמור בסעיף 34 לחוק המכר.
19. קיים שינוי מהותי בין גרסת יניב בבקשה לביטול הצו הזמני (שם לא טען כי אסעד הינו סוחר רכב), לבין גרסתו בכתב התשובה.
20. מהעסקאות שבצע יניב עם אסעד עולים סימני שאלה רבים שיש בהם ללמד על קנוניה בין יניב לאסעד: מתן המחאות דחויות, ביצוע העברת הבעלות ללא נוכחות בנו של אסעד שהרכב נרשם על שמו, רכישת רכב ללא בדיקה בנוגע לעברו - מספר הידיים, רכישה מהירה מאוד של רכב מבלי לברר עם הבעלים הקודמים דבר, פער זמנים קצר מאוד בין רכישת הרכב על ידי יניב לבין קנייתו על ידי אסעד וכו'.
21. ככל שלא תתקבל הטענה בדבר קנוניה בין יניב לאסעד, אזי, לכל הפחות קיימת עצימת עיניים מצד יניב והעדר תום לב.
הנתבע 3 (יניב):
22. התובעים בחרו להעביר את הבעלות ברכב בטרם וידאו קבלת תמורה ובכך התרשלו.
23. לא הוכחה כל קנוניה בין יניב לבין אסעד, וראיה טובה לכך היא העובדה שיניב יצר קשר טלפוני עם התובעים לאחר קניית הרכב על מנת לברר עימם פרטים בנוגע לרכב.
24. יניב רכש את הרכב בתום לב ובתמורה.
25. עסקינן בשתי עסקאות נוגדות (שכן התובעים לא טענו שהעסקה לא נכרתה או שהבעלות ברכב לא עברה אלא הם טוענים כי יש להם זכות לבטל את העסקה), ומכאן שדי בתום לב ותמורה על מנת להתגבר על זכות התובעים, ואין כל צורך לבחון תנאי תקנת השוק. מכל מקום התנאי הנוסף של רכישה מסוחר רכב במהלך עסקים רגיל התקיים במקרה דנן שכן אסעד הצהיר בבית המשפט כי הוא סוחר רכב והדבר מספק.
26. התנהלות יניב היתה תקינה לחלוטין: יניב העיד כי ראה את רישיון הרכב טרם ביצוע העסקה ומכאן שידע את מספר הידיים, באשר לתשלום בהמחאות דחויות הוסבר כי הדבר נהוג ומקובל. בנוגע לאי הצגת תו סחר על ידי אסעד נטען כי לסוחרי רכב רבים אין תו סחר והדבר אינו הכרחי.
גם העובדה כי המשטרה לא ראתה ביניב חשוד עניין, מחזקת את המסקנה כי המשיב
פעל בתום לב ולא היה מודע לתרמית שביצע אסעד.
ג. דיון והכרעה:
בפתח הדברים אומר כי דין התביעה להתקבל כך שיוצהר כי הבעלות במכונית הינה של התובעים.
להלן הנימוקים:
27. "הוצאת" המכונית מידי בעליה המקורים (התובעים) נעשתה שלא כדין ובתרמית, ודין ההסכם שנכרת למכירתה הינו ביטול מעיקרו באופן שיש לקבוע כי הבעלות במכונית כלל לא עברה לאסעד שכן הוא גזל מהתובעים את המכונית ללא מתן תמורה.
לקביעה דומה בנסיבות דומות ראה דברי כבוד השופטת גנות בת.א. (ראשל"צ) 2085/05 סקיאן נ' נטליה ניתן ביום 30/4/06:
""עיסקת המכר" שנערכה לכאורה בין התובעים לבין נטליה הינה בטלה ומבוטלת שכן הינה נגועה במרמה חמורה, וממילא לא ניתנה בגינה כל תמורה..".
כן ראה האמור בת.א (חיפה) 32321/8/10 עידו ליברמן נ' פתחי ניתן ביום 20/11/12 ע"י כב' הש' פריאל.
28. יודגש כי מאחר והמכונית נגזלה מהתובעים (שכן יצאה מחזקתם עקב מעשה גזל), הרי שזכות הקניין בה נותרה בידם והם הבעלים החוקיים של המכונית הזכאים להשבתה.
אומנם התובעים נסחו כתב תביעתם, בין היתר, בבקשה להורות על ביטול הסכם המכר שכרתו עם אסעד, ואולם משהעלו במקביל גם טענת הגזל (כאמור בסעיפים 2, 34-36 לכתב התביעה), וכן משהעלו את הטענה כי רכבם "נגנב מהם על ידי נוכל" - כאמור בסעיף 20 לבקשה לסעד זמני), אזי, יש לקבוע כי זכות הקנין במכונית נותרה בידם שכן יצאה מהם עקב מעשה גזל של אסעד.
29. כלל בסיסי בדיני קניין הוא שאין אדם יכול להקנות לאחר יותר זכויות מאלה המוחזקות על ידו:
"מכלל זה נגזר כי מי שרוכש נכס נוטל על עצמו, כלפי כולי עלמא (למעט מוכר הנכס וחליפיו) את הסיכון בכל הנוגע לזכויות שרכש. כאשר נכס יוצא מרשות בעליו המקורי שלא כדין (כגון שאבד או נגנב), זכות הקניין אינה עוברת לחוליות הבאות בשרשרת והכלל הוא שכל קונה של הנכס בתוך השרשרת אינו זכאי לבעלות...מדיניות זו משקפת את אינטרס החברה לצמצם את הסיכון לפגיעה בזכויות קניין" - דנ"א 2568/97 כנען נ' ממשלת ארה"ב פ"ד נז(2) 632.
ואולם לכלל שצוטט לעיל קיים חריג בדמות תקנת השוק המסדירה את התחרות בין הבעלים המקורי בנכס לצד שלישי, באופן שצד שלישי יכול בנסיבות מסוימות, לרכוש זכויות קניניות בנכס על אף זכות קודמת וסותרת של הבעלים המקוריים.
כן ראה האמור בסעיף 53 לפקודת הנזיקין המעניק הגנה לנתבע שרכש מטלטלין שהוצא מבעליו עקב מעשה גזל בהתאם לתנאי תקנת השוק בחוק המכר
30. סעיף 34 לחוק המכר התשכ"ח-1986 קובע את תנאי תקנת השוק כדלקמן:
"נמכר נכס נד על ידי מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של ממכר, והמכירה היתה במהלך הרגיל של עסקיו, עוברת הבעלות לקונה נקייה מכל שעבוד, עיקול וזכות אחרת בממכר אף אם המוכר לא היה בעל הממכר או לא היה זכאי להעבירו כאמור, ובלבד, שהקונה קנה וקיבל אותו לחזקתו בתום לב".
מאחר ומדובר בתקנה שהינה חריג לכלל, אזי, רק בהתקיימם של ששת התנאים המצטברים המנויים בה ירכוש הקונה (בענייננו יניב) בעלות בנכס שרכש.
באשר לנטל ההוכחה הרי שהטוען כי הוא נהנה מתקנת השוק, ועל כן זכאי לקבל הבעלות על נכס שרכש, עליו הראיה והנטל להוכיח כי התקיימו תנאי תקנת השוק.
בנוגע לטיב הנטל המוטל על הקונה נפסק בע"א 5664/93 כנען נ' ממשלת ארה"ב כי: "יש למקם את רף הדרישות שבאותו סעיף גבוה ככל שניתן, במידה שתצדיק הקניית הנכס לקונה" (ההדגשה לא במקור - ע.ב.).
אוסיף בנוגע לטיב הנטל כי יש, לטעמי, משמעות לזהות מי שמבקש "להנות" מתנאי תקנת השוק, שכן במקרה הנדון לא מדובר באדם מן הישוב הרוכש רכב בעסקה חד פעמית המתרחשת פעם בכמה שנים (כשאדם מחליט להחליף את רכבו), אלא בסוחר רכבים העוסק בתחום ומכיר אותו היטב, כך שהדרישות לגביו אף צריכות לעמוד ברף גבוה יותר.
31. ששה תנאים מצטברים נדרשים אפוא כדי שקונה ייהנה מתקנת השוק:
א. כריתת חוזה מכר (בתנאי זה מובלעת גם דרישת התמורה)
ב. הממכר הוא נכס נד.
ג. המוכר עוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר.
ד. המכירה נעשתה במהלך העסקים הרגיל של המוכר.
ה. הנכס בהחזקת הקונה.
ו. הקונה פעל בתום לב.
לפירוט התנאים ראה האמור בספרו של זמיר על חוק המכר (בעריכת טדסקי תשמ"ז 1987).
חמשת התנאים הראשונים הם אוביקטיבים ואילו התנאי הששי הינו סוביקטיבי.
32. התנאים הרלבנטים אותם יש לבחון במקרה דנן הם כי המוכר עוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר, כי המכירה נעשתה במהלך העסקים הרגיל של המוכר, וכי הקונה פעל בתום לב. יתר התנאים מתקיימים.
33. האם עוסק המוכר במכירת נכסים מסוגו של הממכר ?
הראיה היחידה לכך שעיסוקו של אסעד הוא בסחר מכוניות הינה עדות יניב שאף היא עדות כבושה כפי שאפרט להלן. מכל מקום אסעד לא זומן על ידי יניב ולא השמיע גרסתו ועדותו בדבר עיסוקו ובדבר פרטי העסקה שנערכה בינו לבין יניב.
34. בבקשה לביטול הצו הארעי לא העלה יניב טענה כלשהי בדבר היות אסעד סוחר מכוניות. נהפוך הוא יניב בחר להדגיש כי זו הפעם הראשונה בה הוא מתקשר עם אסעד ולא ציין כי הכיר אותו קודם לכן ו/או וידע שהוא סוחר רכב:
"ביום 13/11/13 התייצב המשיב 1...בעסק והציע לי לרכוש רכב סקודה, אשר היה בחזקתו ואשר בבעלותו/בעלות בנו. אדגיש כי מעולם לא ביצעתי כל עסקה מכל סוג שהוא, עם מי מהמשיבים 1 או 2 (אסעד או בנו - לא במקור - ע.ב.), וזו הפעם הראשונה שהוא רכש ממר אמארה רכב" (סעיפים 5 ו-6 לתצהיר יניב).
טענת יניב כי אסעד הינו סוחר רכב הועלתה על ידו, לראשונה, רק בכתב התשובה ובתצהיר שצורף לו.
35. לאמור לעיל אוסיף כי גם בעדויות שמסר במשטרה במועד סמוך מאוד לרכישת הרכב לא הזכיר ולו במילה כי אסעד הינו סוחר מכוניות.
בעדות הראשונה מיום 21/11/13 כל שנאמר ביחס לאסעד הוא כך:
"הגיע בתאריך 17/11/13 בחור בשם אמארה אסעד (הנ"ל הציג לי תעודת זהות של אסעד אמארה). הוא הגיע יחד עם הבן שלו עמיד עמיד...ורצה למכור רכב, שאל אותי אם אני רוצה לקנות רכב ואני הסתכלתי על הרכב ובדקתי מספר שילדה, שאין תאונות ורכשתי בסכום של 25-26 אחוז פחות שזה נפוץ בענף הרכב...".
יצויין כי בעדותו הראשונה במשטרה אף כלל לא מסר כי רכש מאסעד מכונית נוספת מספר ימים קודם לכן, ורק בעדות מאוחרת שנתן במשטרה ביום 24/11/13 ספר את הסיפור המלא גם ביחס למכונית הקודמת, אך גם בעדות זו חזר וציין ביחס לאסעד כי מעולם לא רכש ממנו מכוניות בעבר, ומכל מקום לא ציין כי הכיר את אסעד כסוחר רכב.
יניב אף נשאל שאלה ספציפית כמה זמן אתה מכיר את אסעד וענה:
"שלוש שנים בערך ולא קניתי ממנו בעבר מכוניות" - עמ' 3 שר' 74.
36. תשובתו בבית המשפט לשאלה מדוע לא ציין את עובדת היותו של אסעד סוחר רכב בתצהיר הראשון שהגיש במסגרת הסעד הזמני, ומדוע הועלתה הטענה בעניין זה רק בכתב התשובה, הייתה יותר מתמוהה:
"שכחתי להגיד לו (הכוונה לעורך דינו - לא במקור - ע.ב.) שאסעד הוא סוחר רכב ואז נזכרתי שהוא סוחר ותיקנו את זה" - עמ' 17 שר' 11.
וכן:
"אחרי שהגישו את התביעה חפשנו פסקי דין באינטרנט ואז מצאתי רכב שהוא קנה והיה רשום שהוא סוחר רכב ושם הוא הצהיר שהוא סוחר רכב אז ידעתי שהוא סוחר רכב אבל גם הכרתי אותו בשלמה סיקס וגם סוחרים בעיר שלי גם יודעים שהוא סוחר רכב" - עמ' 17 שר' 14.
37. כאמור פרט לעדות יניב לא הובאה עדות של אדם נוסף (סוחר רכב) שיכול היה לתמוך בעדות יניב, והעובדה כי אסעד "גנב" מכוניות מאנשים תמי לב ומכר אותם מבלי שנתן לאותם אנשים תמורה כלשהי עבור המכונית, אינה הופכת אותו לסוחר רכב.
38. לאמור לעיל אוסיף את הדברים הבאים:
א. הוברר כי לאסעד לא היה תו סחר רכב - תו שניתן לסוחרי הרכב המאפשר להם להרשם במשרד הרישוי כבעלים של רכב מבלי שהדבר ימנה במספר הידיים/בעלויות של הרכב.
ב. יניב העיד, כאמור, במפורש כי עובר לשבוע בו רכש מאסעד 3 רכבים מעולם לא קנה מאסעד רכב כלשהו.
ג. אסעד לא מסר ליניב קבלה בגין אף לא אחת מהעסקאות שערך עימו - דבר תמוה ומוזר שאינו עולה בקנה אחד עם הטענה כי מדובר בסוחר רכב מסודר שעוסק בתחום. כן לא הוצגה חשבונית כלשהי ביחס לאחת העסקאות שבצע יניב עם אסעד, ולא הוצגו פרטים כלשהם בנוגע למקום עסקו של אסעד.
ד. אסעד לא מופיע במרשם סוחרי רכב מורשים המנוהל על ידי משרד התחבורה.
39. לסיכום האמור לעיל אומר כי לא הוכח שאסעד הינו סוחר רכב, ומכאן שאף לא הוכח התנאי השני לפיו נעשתה המכירה במהלך עסקיו הרגיל, משאין מכירת רכב בגדר עסקיו הרגילים של מי שאינו סוחר רכב.
40. ואולם אף אם טעיתי במסקנתי לעיל הרי שממילא לא מתקיים התנאי הדורש קיומו של תום לב מצידו של יניב.
רוכש לא תם לב הינו רוכש אשר - "היו לו אינדיקציות או אפילו ידיעה ממש כי העסקה המוצעת לו אינה כשרה ובכל זאת מצא לנכון להתקשר בעסקה זו" - רע"א 1096/97 אבו ג'ובה נ' פימן פ"ד נג(1) 481.
כן נפסק כי: "בית משפט אינו בוחן כליות ולב, ובדיקת תום הלב נעשת, מטבע הדברים, גם על סמך נסיבות אוביקטיביות שיש בהן כדי לצמצם את הפער המעשי בין המבחן האוביקטיבי למבחן הסוביקטיבי" - דברי כב' הש' יצחק עמית בה"פ 222/97 (שלום-עכו) דבאח נ' מגדל ניתן ביום 21/8/98.
מכל מקום יש בנסיבות שיפורטו להלן כדי להסיק העדרו של תום לב כנדרש בסעיף 34 לחוק המכר ובסעיף 53 לפקודת הנזיקין:
א. גובה המחיר וצורת התשלום:
הוברר כי מחיר העסקה היה נמוך בכ-30%-25% משווי הרכב במחירון.
יניב העיד כי הסכום מקובל ולצורך כך הציג הסכמים ודפי מחירון של מספר רכבים אחרים שרכש, ברם לא הובאו כל נתונים ביחס לרכבים האחרים: האם עברו תאונות, מספר ידיים, מספר קילומטרים - נתונים מהותיים לצורך קביעת המחיר והסיבה בגינה נרכשו במחיר נמוך מהמחירון (ואזכיר כי הרכב הנדון היה רכב חדש בן שנה בלבד וללא תאונות).
בנוסף, בחלק מהעסקאות הנוספות שהוצגו ע"י יניב נקנו הרכבים מחברה העוסקות ככל הנראה במכירת מכוניות (בטר קאר בע"מ) - דבר שונה מרכישת רכב מאדם פרטי (כשהתובעים היו בעליו היחידים, דהיינו, יד אחת בלבד) כפי שנעשה במקרה דנן.
כן לא הובאו מטעם יניב ראיות נוספות של סוחרי רכב או חוות דעת מומחה בתחום להוכיח טענתו, ומכאן שלא הוכח כי כדבר שבשגרה נמכרים רכבים במחיר נמוך בהרבה ממחיר המחירון.
ראיה נוספת לכך שמחיר הרכב היה נמוך מהמקובל היא העובדה שבעבר יניב לא רכש רכבים מאסעד, על אף שע"פ גרסתו המאוחרת טען יניב כי נעשו מצידו של אסעד ניסיונות למכור לו רכבים גם בעבר (ראה גם עדות בוגנים לפיה ראה את אסעד כבר בשנת 2012 וכי הוא "הציע רכבים לרכוש" (עמ' 5 שר' 10).
העובדה שיניב לא רכש קודם לכן רכבים מאסעד, והפעם רכש ממנו 3 רכבים בתוך 5 ימים ! מלמדת כי הרכבים הוצעו למכירה במחיר נמוך, והדבר פוגם בתום ליבו של יניב.
גם מהירות ביצוע העסקה (ראה פירוט בנוגע ללוחות הזמנים בהמשך) מצביעה על האטרקטיבית העצומה שהייתה גלומה במחיר שהוצע מבחינת יניב - דבר הפוגם אף הוא בתום ליבו.
יתר על כן - יניב שילם לאסעד סכום של 33,000 ₪ במזומן, ואילו היתרה (סכום נוסף של 32,500 ₪) שולמה בשתי המחאות מעותדות. למרות שחלק ניכר מהתשלום נעשה בהמחאות מעותדות הבעלות ברכב הועברה מיד על שם יניב.
עניין זה תמוה על רקע נסיבות בהן הוברר כי מדובר בהתקשרות חדשה לחלוטין בין שני אנשים, שלא הוכח כי קיימים ביניהם יחסי ידידות קודמים ו/או יחסי אמון כלשהם.
כן תמוהה העובדה, שכבר צויינה, לפיה יניב לא עמד על קבלת קבלה בגין הסכום ששלם ואסעד מצידו לא מסר קבלה. אומנם הובא מטעם יניב מכתב רואה חשבון המסביר מדוע אין צורך בקבלת קבלה (אם כי כאשר קנה יניב רכבים מחברת בטר קאר קיבל קבלה - ראה נספח 2), ברם הדבר אינו מסביר כיצד אסעד, שע"פ טענת יניב המאוחרת הינו סוחר רכב העוסק בכך, אינו מוציא קבלה בגין כסף שהוא מקבל וגם בכך יש כדי להשפיע על תום ליבו של יניב.
ב. אישיות המוכר ואופי עסקו:
ברי כי ככל שהמוכר הוא בעל עסק ותיק, מכובד, ידוע ומפורסם, ניתן יהיה להניח כי הקונה יסתמך בתום לב על מהיימנות הרכישה, בעוד שעסק חדש ולא ידוע בהחלט עלול וצריך לעורר חשד.
במקרה דנן יניב העיד כי מעולם לא ערך קודם לכן עסקאות עם אסעד, על אף שהעיד כי הכיר אותו מחברת שלמה סיקס בה עבד.
כן תמוהה העובדה כי על אף שלא ערך איתו עסקאות קודמות, מציע לו אסעד לקנייה 3 רכבים בהפרש של ימים בודדים.
יניב אף ענה בעדותו במשטרה כי אסעד אמר לו שיביא לו:
"הרבה מכוניות ולא אמר לי מאיפה" -עמ' 2 שר' 20, תשובה שאף היא מעוררת חשד, ומעלה סימני שאלה שיש בהם לפגום בתום ליבו של יניב.
לכל האמור לעיל אוסיף כי לא נטען ולא הוכח שלמוכר - אסעד היה עסק ותיק, ידוע ומפורסם.
ג. נסיבות העסקה:
גם מהמהירות היוצאת דופן בה התרחשה העסקה עולים סימני שאלה רבים הפוגמים בתום הלב הדרוש.
להלן לוח הזמנים שהוכח:
בשעה 10:05 מעביר אסעד בעלות ברכב מהתובעים לבנו בסניף הדואר בחיפה.
בשעה 11:36 יניב כבר מוציא כסף מסניף הבנק בעפולה (שם ממוקם גם עסקו) לצורך תשלום לאסעד. הוצאת הכסף נעשתה רק לאחר שהעסקה ביניהם כבר נכרתה, ולאחר שיניב כבר בדק את הרכב וסיכם המחיר שישלם עבורו.
אם נקזז מפרק הזמן המלא (כשעה וחצי), את זמן הנסיעה מחיפה לעפולה, אזי, ברור כי המו"מ שהתקיים בין יניב לאסעד היה קצרצר ביותר אם לא "חטוף", ואף יניב אישר זאת בעדותו:
ש. כמה זמן לקח מהרגע שהוא הגיע עד הרגע שסיימתם את העסקה והנעת הרכב לבנק ?
ת. רבע שעה או 10 דקות. משהו כזה. בדקתי את הרכב, סגרתי מחיר וזהו" - עמ' 14 שר' 17.
מהעובדה כי לא תואר מו"מ ממושך או עמידת אסעד על קבלת סכום גבוה יותר, יש גם כדי להחליש את תום ליבו של יניב.
לאמור לעיל אוסיף את העובדה כי יניב העיד שאסעד הפתיע אותו בכך שהגיע לעסק, כלומר לא היה כל תיאום מוקדם או קביעה מוקדמת בין השניים:
"ש. כשהוא הגיע אליך אמארה אתה ידעת שהוא מגיע ?
ת. לא. לא היה תאום מוקדם. הוא פתאום הגיע עם הסוזוקי ואני הייתי בעסק באותו זמן...".
כן תמוהה העובדה כי יניב לא ערך בדיקה במשרד הרישוי טרם "סגר" עם אסעד על מחיר העסקה (הבדיקה נערכה על ידו רק לאחר שהסכום כבר הוסכם ונסגר), כך גם לא נבדקה על ידי יניב ההסטוריה של המכונית ומספר הבעלים - ראה פירוט בהמשך.
ד. התנהגות הקונה:
ברור כי רשלנות הקונה אינה מלמדת בהכרח על חוסר תום לב ברם המנעות הקונה מעריכת בדיקות כאשר עולים סימני שאלה עשויה להצביע על עצימת עיניים מצידו וזו אינה עולה בקנה אחד עם תום הלב הנדרש.
יניב ידע כי הרכב נרשם על שם בנו של אסעד. את הבן לא ראה ע"פ עדותו בבית המשפט מעולם, והבן לא הגיע למגרש המכוניות (אם כי עדות זו עומדת בסתירה מוחלטת לעדות הראשונה שמסר יניב במשטרה לפיה אסעד הגיע עם בנו - ראה הציטוט בסעיף 35 לעיל).
מכל מקום העובדה כי לא ראה את הבן, בצירוף העובדה כי לא קיבל מאסעד כל נימוק והסבר מדוע היה הרכב רשום על שם בנו של אסעד, בצירוף העובדה כי לא לאסעד ולא לבנו היה תו סחר כמתבקש אצל סוחרי רכב (דבר המונע הוספת "יד" על הרכב), היו אף הם צריכים לעורר סימני שאלה אצל יניב ופוגעים בתום ליבו.
ודוק - תשובת יניב לשאלה מדוע לא רשם אסעד את הרכב על שמו אלא על שם בנו הייתה יותר מתמוהה:
"ש. למה הוא רשם את הרכב על שם הבן שלו ?
ת. כי אין לו תו סחר
ש. מה זה נותן לו ?
ת. זה יד. הוא לא מאבד יד לא יודע למה הוא לא רושם על שמו, אין לי מושג, לא עניין אותי לשאול אותו" - עמ' 17 שר' 24.
לאמור לעיל אוסיף את העובדה כי אסעד לא פעל בהתאם לדרישות החוק שסביר להניח כי יניב, כבעל מגרש מכוניות וסוחר מורשה, מכיר ויודע היטב.
חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות) תשס"ח 2008 מטיל על מוכר רכב שעוסק במכירת רכב משומש למסור לרוכש בנפרד מהסכם המכר טופס גילוי מפורט הכולל פרטים מלאים על הרכב ובכלל זה: מספר בעלים קודמים, תאונות בהם היה הרכב מעורב, מספר הקילומטרים וכו'.
כן קובע החוק כי: "בכל עסקה בעניין רכישת רכב משומש שהעוסק ברכב הוא המוכר בה, יגלה העוסק ברכב לרוכש כי הוא מוכר או משווק כלי רכב דרך עיסוק" - לא הוצג ולא נטען כי אסעד מסר ליניב כדרישת החוק טופס גילוי מפורט.
יצויין כי העובדה שיניב הינו בעל מגרש למכירת מכוניות, וסוחר רכב מזה 20 שנים (כפי שהעיד על עצמו) , אזי, הוא בעל ידע וניסיון בתחום רכישת כלי רכב ואמור להיות מודע לתופעה של גניבת מכוניות משומשות באמצעות מעשי מרמה והונאה. דבר המטיל עליו חובת זהירות מוגברת.
התנהגות תמוהה נוספת של יניב נעוצה באי בדיקת מספר הידיים שעבר הרכב.
יניב העיד ביחס לקניית הסקודה (הרכב שרכש מאסעד 4 ימים קודם לרכישת הסוזוקי), כי לא ביקש לראות טופס העברת בעלות לבנו של אסעד שכן - הדבר לא מעניין אותו:
"ש. אתה בא לדואר ועושה העברת בעלות על שמך ולא יודע כמה ידיים יש ?
ת. זה לא רלבנטי בשבילי הידיים. מעניין אותי המחיר שאני רוכש...
...
ש. מה יותר חשוב לברר את העברת בעלות ולאמת שהוא קנה מהקונה שמופיע ברישיון רכב או להתקשר למחרת היום ולברר איזה מוסך ?
ת. אם הרכב רשום על שם הבן שלו והאוטו עבר על שמי זה מה שמעניין אותי. לא מעניין אותי איזה יד זה.
ש. אז איך אתה מתמחר את הרכישה ?
ת. לפני מצב הרכב, תאונות, סוג רכב, ידיים לא תמיד רלבנטי"
ברם בהמשך עדותו לא זכר מדוע לא ביקש טופס העברת בעלות:
"ש. מדוע לא בקשת ממנו טופס העברת בעלות שהוא רכש את הרכב ?
ת. לא זוכר
ש. זה חשוב או לא ?
ת. זה חשוב אבל אני לא זוכר למה".
גם ביחס לרכב נשוא התביעה לא ידע לומר בוודאות כי ראה את טופס העברת הבעלות (נדגיש ונזכיר כי לו היה רואה את טופס העברת הבעלות היה שם לב כי הבעלות עברה על שם בנו של אסעד כשעה בלבד לפני שהגיע למגרשו):
"ש. כשקנית את הסוזוקי גם קנית את הרכב ולא ידעת איזו יד זאת ?
ת. ידעתי שזאת יד ראשונה. אני חושב שהוא הראה לי טופס העברת בעלות.." -עמ' 14 שר' 22.
ההתנהלות ותשובות יניב מעוררות סימני שאלה שכן גם מי שאינו סוחר רכב יודע שיש משמעות למספר הידיים שעובר הרכב, ולא די לראות את רישיון הרכב שבו צוינו הבעלים הראשונים, משלא ידוע כמה עסקאות בוצעו (למשמעות מספר הידיים ראה את דברי כב' הש' עמית בה"פ 222/97 דבאח נ' מגדל חברה לבטוח ניתן ביום 21/8/98: "...אחד הפרמטרים לקביעת ערכה של מכונית משומשת הוא מספר הבעלים הקודמים ברישיון הרכב...").
41. ב"כ המשיב 3 מבקש לייחס משמעות רבה לשיחת הטלפון שקיים יניב באמצעות עוזרו עם התובעת לאחר הרכישה.
מדובר בפניה שנעשתה, כאמור, לאחר שיניב כבר רכש את הרכב (והיה "בטוח" בבעלותו על הרכב), ולא במטרה לברר פרטים טרם רכישה.
מכל מקום יש בשיחה זו כדי לחזק טענת יניב אותה יש לקבל לפיה לא נרקמה קנוניה בינו לבין אסעד, ברם אין בשיחה זו כדי להחליש את העדר תום הלב הנדרש כפי שפורט לעיל.
אוסיף בנוגע לטענת הקנוניה שנטענה כי עסקינן בטענה בעלת משמעות פלילית, ומכאן שהעלתה בהליך אזרחי, דורשת מידת הוכחה מוגברת המושפעת ממהות הנושא וממידת החומרה היינו: כמות הראיות שתידרש על מנת לעמוד בנטל השכנוע תהא גדולה יותר, כאמור בדעת הרוב בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל, פד"י מ(1) 589, ע"א 678/86 חניפס נ' סהר, פד"י מג(4) 177, ע"א 78/04 המגן נ' גרשון, ניתן ביום 5/10/06.
במקרה דנן לא הורם הנטל להוכיח קנוניה ושיתוף פעולה בין יניב לאסעד, ברם מנגד לא הוכח כי יניב רכש הרכב בתום לב.
42. סוף דבר - מכל הנימוקים שפורטו לעיל הנני מקבלת את התביעה ומצהירה כי התובעים הם הבעלים של רכב מסוג סוזוקי סוויפט מ.ר. 5573913 שנת ייצור 2012, וזכאים להרשם במשרד הרישוי כבעליו (באופן שימחקו כל הרישומים הקודמים: הן המכירה למשיב 2, והן המכירה למשיב 3), ואין למי מהמשיבים זכויות ברכב.
על אף התוצאה אליה הגעתי אין מקום לפסיקת הוצאות משפט לטובת התובעים, בשים לב להתנהלותם הרשלנית ב-"מכירת" הרכב על ידם.