1. בפנינו תביעתו של התובע, פרקליט בפרקליטות מחוז חיפה (אזרחי), כנגד המדינה בעניין דחיית בקשתו לקבל היתר לעסוק בעבודה פרטית בשכר, שעניינה אימות בקשות הגירה לקנדה ומתן חוות דעת לעניין חוק קנדה (הגירה) (להלן :"העבודה הפרטית") במקביל למילוי תפקידו כפרקליט בשירות המדינה. במסגרת תביעתו עותר התובע למתן צו הצהרתי, אשר יקבע כי האיסור לעסוק בעבודה פרטית , כקבוע בנסמן 42.415 (ה) לתקשי"ר, הוא איסור גורף, מפלה ועומד בניגוד לחוק יסוד: חופש העיסוק וכי ביה"ד יורה על ביטול האיסור. עוד עותר התובע למתן צו עשה אשר יורה למדינה להתיר לו לעסוק בעבודה הפרטית ויחייבה לגבש קריטריונים לבחינת ניגוד עניינים של עובדי השרות המשפטי. 2. בד בבד עם הגשת התביעה, הגיש התובע בקשה לסעד זמני, לפיו יורה ביה"ד למדינה לאשר את בקשתו לעסוק בעבודה הפרטית, עד למתן הכרעה בהליך העיקרי. הבקשה נמחקה עפ"י החלטת ביה"ד מיום 12.10.09, לבקשת ב"כ התובע ולאור הודעתה כפי שנמסרה בישיבה אשר התקיימה במועד הנ"ל. 3. לבקשת ב"כ התובע ובהסכמת הנתבעים הורינו על צירוף לשכת עורכי הדין, ארגון פרקליטי המדינה והיועמ"ש לממשלה כמתייצבים בהליך, לצורך קבלת עמדותיהם בהתייחס לתביעה. ארגון פרקליטי המדינה ולשכת עוה"ד הגישו לביה"ד פירוט בכתב של עמדותיהם. מטעם היועהמ"ש לממשלה התקבלה הודעה, כי לא מצא מקום להתייצבותו בהליך ו/או למסירת עמדתו בנוסף ומעבר לעמדת הנתבעת. 4. העיד בפנינו מר אביתר טסלר, מנהל מחלקה בכיר ביעוץ המשפטי בנציבות המדינה, המשמש כנציג הלשכה המשפטית ברשות העליונה להיתרי עבודה פרטית. מר טסלר נחקר על תצהירו בפנינו. מנגד, ב"כ הנתבעת ויתר על חקירת התובע על תצהירו מאחר שלדידו העובדות אינן שנויות במחלוקת והסוגיות בתיק הן משפטיות. 5. בנוסף, הגישו הצדדים הגישו רשימה מוסכמת של מוסכמות ופלוגתאות. יצויין, כי ב"כ המדינה ויתר גם על הגשת סיכום טענות מטעמו והודיע, כי אין בכוונתו להוסיף על טענות המדינה כפי שפורטו בפני ביה"ד וביקש לראות בתצהיר עדותו הראשית של מר טסלר כסיכומים מטעם המדינה. 6. רקע עובדתי והשתלשלות העניינים א. התובע הינו עו"ד במקצועו, חבר לשכת עורכי הדין בישראל. ב. התובע מועסק כפרקליט במשרד המשפטים במחוז חיפה (אזרחי), החל מחודש אוגוסט 1995. קודם לכן, בשנים 1992 - 1994, התמחה התובע במשרד המשפטים, פרקליטות מחוז דרום. ג. במסגרת עבודתו מייצג התובע את המדינה בערעורי מס שבח מקרקעין, ערעורי מע"מ ובתיקי נזיקין שונים. כמו כן, מטפל התובע בתביעות כספיות שונות המוגשות מטעם המדינה וכנגדה ומופיע בפני ערכאות משפטיות רלוונטיות לתחומים הללו, בבתימ"ש השלום והמחוזי בחיפה. ד. החל מחודש נובמבר 2001 ועד לחודש נובמבר 2003 שהה התובע בקנדה בחופשה ללא תשלום ( להלן - "חל"ת), לשם יצא על מנת להתלוות לאשתו אשר נשלחה לקנדה ע"י מעסיקתה דאז, חברת "אמדוקס". ה. במהלך שהותו בקנדה, בחודש אוקטובר 2002, עבר התובע בחינות ללשכת עורכי הדין האמריקאית ובשנת 2003 עבר בחינות ללשכת עוה"ד הקנדית. על פי הצהרתו, מחזיק הוא ברישיון אמריקאי לעריכת דין מטעם מדינת ניו יורק וברישיון לעריכת דין מטעם פרובינציית אונטריו בקנדה. לדבריו, בהתאם למידע המופיע באתר לשכת עוה"ד בישראל, רק כחמישה/ששה עורכי דין בארץ מחזיקים ברישיון הקנדי. ו. בשלהי 2003, לאחר סיום החל"ת, חזר התובע לעבודתו בפרקליטות במחוז חיפה. ז. ביום 26.1.09 הגיש התובע בקשה למשרד המשפטים, לקבלת היתר לעבודה פרטית בשכר. בטופס הבקשה, הגדיר התובע את העבודה הפרטית המבוקשת, כדלקמן: "אימות בקשות הגירה לקנדה +חוו"ד לעניין חוק קנדה (הגירה)". התובע הוסיף וציין בטופס, כי העבודה תבוצע על ידו כעצמאי בימי שישי בשעות 10-12, בסה"כ - עד ארבע שעות בחודש (להלן:"בקשת התובע"). ח. התובע צרף לבקשתו מכתב בו הבהיר, כי הצורך בעבודה הפרטית התעורר נוכח צמצום ההכנסה המשפחתית, בעקבות פיטורי אשתו מעבודתה בחברת "אמדוקס". ט. על פי הצהרת התובע, "חוות הדעת" שהוא מבקש לתת היא ייעוץ לפונים פוטנציאליים בדבר סיכוייהם לקבל אשרת הגירה לקנדה. לדבריו, אין מדובר ב"חוות דעת כתובה" המיועדת להצגתה בפני גורם כלשהו. י. על פי הצהרת התובע, בהתאם לחוקי ההגירה הקנדיים, יעוץ בשכר לפונה פוטנציאלי בעניין הגירה לקנדה ופניה בשמו לשגרירות יכולים להיעשות על ידי אחד משניים: עורך דין המחזיק ברישיון קנדי או מי שעבר קורס בהגירה של ממשלת קנדה (Immigration Consultants). כך גם דורשת ממשלת קנדה, כי לכל בקשת הגירה יצרף הפונה "תעודת יושר". יא. בטופס הבקשה, במקום המיועד לחוות דעת הממונה הישיר ציין עו"ד איתן לדרר- פרקליט מחוז חיפה, דקלמן: "איני רואה כל ניגוד עניינים בין עבודתו בפרקליטות לבין העבודה הפרטית. באם אין הדבר נוגד מדיניות כללית - אני ממליץ לאשר בנסיבות האישיות המפורטות במכתבו". יב.. ביום 19.2.2009 נדחתה בקשת התובע. על גבי טופס הבקשה, במקום המיועד לכך, ציין היועץ המשפטי למשרד המשפטים, עו"ד משה דיין, כדלקמן: "הבקשה והפרטים אינם תואמים את הוראות פרק משנה 42.4 בתקשי"ר" ופירט: "למיטב הבנתי זו עבודה של עו"ד פרטי. תקשי"ר פסקה 42.415 ס"ק (ה)". הגב' אתי שטרית - מנהלת אגף א' משאבי אנוש במשרד המשפטים הוסיפה וציינה אף היא בטופס: "עפ"י פיסקה 42.415 (ה) עו"ד אינו רשאי לעסוק בעבודה פרטית בכל תחום מתחומי עיסוקו של עו"ד פרטי בעריכת דין." (עמדותיהם הנ"ל של עו"ד דיין וגב' שטרית ייקראו להלן: "ההחלטה"). יג. ביום 6.5.2009 ערער התובע על ההחלטה הנ"ל בפני סגן נציב שירות המדינה ויו"ר הרשות המרכזית למתן היתרים לעבוד הפרטית בנציבות שירות המדינה )להלן - "הרשות למתן היתרים בנציבות"), מר מאיר אהרונוב. יד. ביום 25.5.2009 התקיים דיון, ברשות המרכזית למתן היתרים בנציבות, בערעור שהגיש התובע ובסיומו - נדחתה בקשתו של התובע. הודעה בהתאם נמסרה לתובע במכתב מיום 10.6.09. לעניין זה יצוין, כי לתובע היו השגות לגבי עיתוי ואופן קבלת התשובה בערעור לרבות אי קבלת פרוטוקול הערעור, אך הוא לא חזר עליהן בסיכומיו. טו. על האמור לעיל נוסיף, כי במהלך שנת 2007 הוקמה היחידה לתביעות ולמיקור חוץ במשרד המשפטים (להלן: "היחידה למיקור חוץ"). במסגרת פעילות היחידה למיקור חוץ, מעבירה המדינה תיקים שבהם היא בעל דין לטיפולם של עורכי דין בשוק הפרטי, בהתאם ל"מסמך הקריטריונים" מיום 9.6.2005, המפרט את הנסיבות והקריטריונים בהם ניתן להעביר תיקים מסוימים למיקור חוץ. 7. הסוגיות העומדות להכרעה במסגרת התביעה דנן: א. במישור הכללי, האם הוראת נסמן 42.415(ה) לתקשי"ר, לפיה נאסר על עובדי השירות המשפטי בשירות המדינה לבצע עבודה פרטית בתחום העיסוק של עורכי דין, היא בבחינת איסור גורף, בלתי מידתי העולה לכדי אפליה פסולה בין קבוצות שונות של עובדי מדינה והאם מהווה היא פגיעה בחופש העיסוק, כטענת התובע. ב. בעניינו של התובע דנן - האם קיים ניגוד עניינים בין תפקידו כעובד המדינה לבין העבודה הפרטית המבוקשת והאם בעל הסמכות הפעיל, במקרה זה, שיקול דעת ראוי עובר לבחינת נסיבותיו של התובע. נדון, אפוא, בסוגיות הללו, כאשר במסגרת הדיון תפורטנה טענות הצדדים בהתייחס לכל סוגיה ותחילה לסוגיה העקרונית. דיון והכרעה 8. טענות התובע א. בניגוד לעמדת המדינה, כי קיים "ניגוד עניינים מובנה" בין עבודה פרטית בתחום עריכת דין לעבודה בשירות המשפטי, בבית המשפט העליון נקבעה הלכה לפיה קיימים קריטריונים ברורים לבחינת עניינו של ניגוד עניינים. על פי הלכה זו לא ניתן לקבע באופן מוחלט ומראש, בכל סיטואציה שהיא, כי קיים ניגוד עניינים, אלא - חובה לבחון זאת על פי מבחנים שנקבעו בפסיקה. ב. העסקת עורכי דין במסגרת מיקור חוץ, שומטת את הקרקע מטענת המדינה לקיומו של ניגוד עניינים מובנה. עורכי דין המועסקים במיקור חוץ יכולים לייצג את המדינה במיקור החוץ ובד בבד לייצג לקוחות פרטיים כנגד המדינה והמדינה לא רואה בזה ניגוד עניינים מובנה. כאשר קיימים אינטרסים כלכליים ואינטרסים של יעילות לא מתקיים ניגוד עניינים מובנה. ניגוד עניינים זה כן מתקיים כאשר מדובר באפשרות של עו"ד בשירות המדינה להשתכרות נוספת או להתפתחות מומחיות ומקצועיות. לטענת התובע המדינה לא נתנה תשובה עניינית לטענתו זאת. ג. פיסקה 42.415 בתקשי"ר היא איסור גורף. טענת המדינה שאין פיסקה זו איסור גורף בשל קיומו של פיסקה 42.479, המתיר לעובד מדינה לשמש כחבר מותב של רשות שיפוטית, נסתרה בדבריו של המצהיר מטעמה בכתב תשובתו, כמו גם בעדותו. בכתב תשובתו טוען התובע כי פיסקה 42.479 מכפיפה עצמה לפיסקה 42.415 הרלוונטית לתביעה שבנידון ובכך יש בו, לכאורה, סתירה מובנית. בנסיבות של בקשת היתר לעבודה פרטית בעלת אופי שיפוטי, בודקת המדינה קיומו של ניגוד עניינים כנדרש על פי ההלכה שנקבעה בבית המשפט העליון. ד. קיומו של איסור גורף מהווה הפליה פסולה בין קבוצות עובדים בשירות המדינה. התובע הפנה לעניין זה לקבוצות עובדים אחרות, כמו הרופאים, המקבלות היתר לעבודה פרטית. בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, קבוצת השוויון של עובדי השירות המשפטי היא כלל עובדי המדינה, שכן מדובר במעביד זהה ואין מקום להבחנה בין יחידות שונות. כל עובדי המדינה כפופים לתקשי"ר ואין כל סיבה שהוראות התקשי"ר יטיבו עם קבוצת עובדים אחת ויפגעו בקבוצת עובדים אחרת. בהיות התקשי"ר הסכם קיבוצי חד צדדי המכיל הוראה מפלה, נטיית בתי הדין להתערב ולבטל את ההוראה המפלה. ה. האיסור בפיסקה 42.415 הינו גורף ופוגע בחופש העיסוק. איסור זה הוא לא מידתי בהיותו מוחלט וללא קריטריונים לבחינת קיום ניגוד עניינים. הוא מפלה את עובדי השירות המשפטי לעומת קבוצות אחרות בשירות המדינה. והוא אינו לתכלית ראויה 9. עמדת ארגון פרקליטי המדינה א. האיסור בפיסקה 42.415(ה) הוא איסור גורף, רוחבי ונוקשה, אף כשמדובר בעבודה ללא תמורה, הנובע רובו ככולו מחשש לניגוד עניינים. בשורה ארוכה של פסקי דין קבע בית המשפט העליון קריטריונים לבחינת קיומו של ניגוד עניינים, וכן שלא ניתן לקבוע מראש ובאופן מוחלט שבכל סיטואציה שהיא תהיינה נסיבותיה אשר תהיינה, מתקיים ניגוד עניינים. משקיימים כלים ברורים לבחינת קיומו של ניגוד עניינים התנהלות המדינה מנוגדת להלכה המשפטית ופוגעת פגיעה לא מידתית בעובדי השירות המשפטי במדינה. ב. המדינה גיבשה קריטריונים מוגדרים וברורים לעו"ד העובדים במיקור חוץ עבור המדינה. המדינה לא רואה כל בעיתיות להעסיק עו"ד שמייצג את המדינה ולאחר מכן מייצג כנגד המדינה. כך גם אפשר לגבש קריטריונים ברורים למתן היתר לעבודה פרטית לעורכי דין בשירות המדינה באופן שימנע ניגוד עניינים, בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון. לעמדת הארגון הוראות התקשי"ר ארכאיות ולא מידתיות לנוכח התנהלות המדינה עצמה אשר נוהגת אחרת לגביה מטעמים כלכליים. ג. האיסור הגורף על עורכי דין מפלה אותם לרעה לעומת עובדי מדינה אחרים, כגון רופאים. האיסור גם פוגע במומחיותם ומקצועיותם של עורכי הדין משנמנעת מהם האפשרות לעסוק בתחומים משפטיים נוספים בהם עוסקים במסגרת עבודתם במדינה. ד. ההגבלה על עבודה נוספת פוגעת בשכרם של עו"ד בשירות המדינה, אשר שכרם נמוך משכרם של עו"ד במגזר הפרטי, ולא ניתן על כך כל פיצוי. ארגון עובדי המדינה מזכיר כי בעבר ניתן מעין פיצוי על ההגבלה על עבודה נוספת, וההגבלה על השתכרות נוספת עקב כך, במתן פנסיה תקציבית. לעמדת הארגון איסור גורף זה אינו מידתי, אינו עולה בקנה אחד עם שינויי העיתים ויוצר הפליה ברורה בין עובדי השירות המשפטי ליתר עובדי המדינה. על המדינה ליצור קריטריונים שלאורם תבחן כל בקשה. 10. טענות המדינה א. התובע מועסק שנים רבות בשירות המדינה ולא קבל כנגד הפגיעה בחופש העיסוק. ב. טענה דומה כבר נדחתה על ידי בית הדין האזורי בירושלים בקשר עם תביעת עובד בשירות המדינה לעסוק בעריכת דין פרו-בונו. בית הדין האזורי בירושלים קבע, כי סעיף 42.415 נעל את הדלת לעבודה פרטית של עו"ד בשירות הציבורי בכל אופן שהוא. ג. באשר לטענה כי האיסור פוגע בחופש העיסוק טענה זו אינה רלוונטית משהתובע עובד במשרה מלאה. איסור על עבודה נוספת אינו פגיעה בחופש העיסוק. ההיתר לעבודה נוספת נתון לעולם לשיקול דעתו של המעביד וסירוב לתיתו אינו פגיעה בחופש העיסוק. טענת הפגיעה בחופש העיסוק נטענה שלא בתום לב. התובע מושתק מלטעון כנגד חופש העיסוק היות והוא בחר להיות עובד מדינה על אף האיסור. ד. אין האיסור בנסמן 42.415 (ה) בגדר איסור גורף ואין עו"ד בשירות המדינה מנועים מלעסוק בכל עבודה משפטית. על פי נסמן 42.479 קיימת אפשרות להיות חבר במותב של רשות שיפוטית משמעתית או מעין שיפוטית על פי היתר. לתובע עצמו ניתן היתר לייצג את אחיו בחקירת אקטואר בבית משפט לענייני משפחה. ה. כבר נקבע בפסיקה כי הגבלת עבודה נוספת של עובד היא אינטרס לגיטימי של המעביד על מנת למנוע ניגוד עניינים. במיוחד כאשר מדובר בעובד השירות הציבורי האמור לשמש כנאמן של הציבור. ו. עוד נקבע בפסיקה, כי האיסור נועד לממש את צפייתו הסבירה של המעביד שהעובד יקדיש את תשומת ליבו לעבודה עבורה מקבל הוא שכר מבלי שתשומת ליבו ודעתו תוסחנה על ידי מחויבות אחרות. ז. באשר למיקור חוץ, אין דמיון בין עו"ד הנותן לעת מצוא שירותים משפטיים, לעו"ד העובד בשירות הציבורי דרך קבע. ח. ההגבלה על עו"ד אינה פוגעת בשוויון. ההשוואה לצורך קביעה כי מדובר בהפליה פסולה צריכה להיעשות בין שווים, בין פרקליט לפרקליט ולא בין פרקליט לרופא ואי אפשר להשוות בין רופא לעו"ד. רופא אינו מצוי בניגוד עניינים מובנה בנתנו שירות רפואי פרטי בעוד שפרקליט חשוף, בנקל, לניגוד עניינים. 11. עמדת לשכת עורכי הדין לשכת עורכי הדין בהודעתה לבית הדין מיום 22.3.10, מסרה כי בישיבת הוועד המרכזי מיום 23.12.10 התקבלה העמדה כדלקמן: "הוועד המרכזי מקבל את עמדת פורום העבודה של הלשכה, כי ככלל, ולרבות במקרה זה, אין להתיר עבודה פרטית לעו"ד בשירות המדינה." 12. נקדים אחרית דבר לראשיתו ונאמר כבר עתה, כי לאחר שעיינו במכלול החומר המונח בפנינו, שוכנענו כי אין פגם בהוראות נסמן 42.15 (ה), ונבאר טעמינו להלן. 13. ההוראות הנורמטיביות הכלל בעניין עבודה פרטית של עובדי המדינה נקבע בנסמן 42.401 לפרק משנה ל"ב לתקשי"ר, בזו הלשון: "איסור לעבוד עבודה פרטית עובד המדינה הנושא תפקיד מטעם המדינה ומקבל את שכרו מאוצר המדינה, חייב להקדיש את כל תשומת ליבו למילוי התפקיד שנתמנה לו. לכן, עובד אינו רשאי לעסוק בכל עבודה פרטית מחוץ לתפקידו, אלא אם קיבל היתר לכך, כמפורט להלן בפרק משנה לב" נסמן 42.402 לפרק זה מגדיר מהי עבודה פרטית וקובע: "'עבודה פרטית' - כל עבודה המכניסה שכר או עיסוק בעסק שמטרתו היא קבלת הכנסה או רווחים, וזאת מחוץ ל מסגרת עבודתו של העובד בשרות, לרבות כל עבודה או עיסוק כאמור, בין אם הם נעשים דרך קבע, בין אם הם נעשים באופן זמני ובין אם הם נעשים באופן חד פעמי". נסמן 42.403 לפרק זה דן באיסור על עבודה, אף שאין שכר בגינה, וקובע כי תהא אסורה ככל שקיים בעיסוק בה ניגוד אינטרסים: "עובד אינו רשאי לעבוד עבודה פרטית, גם אם אינה מכניסה שכר, ואין הוא רשאי לעסוק בכל צורה שהיא בשום עסק, אם יש בכך משום התנגשות אינטרסים עם תפקידו או עם עבודתו בשרות או אם עלול להיווצר מצב כזה. במקרה של ספק, אם קיימת התנגשות כזו או לאו, תכריע נציבות שרות המדינה". נסמן 42.404 לפרק זה, דן בהגדרת המקרים בהם לא נדרש היתר וקובע: "אין צורך בקבלת היתר לעבודה פרטית שאינה מכניסה שכר ואין בה ולא עלול להיווצר בה מצב של התנגשות אינטרסים עם תפקידו או עם עבודתו של העובד בשרות. כמו כן אין צורך בקבלת היתר להתעסקות ללא שכר בפעולה התנדבותית במוסד ציבורי או בטחוני, כגון שמירה במשמר האזרחי, עבודה במגן דוד אדום וכדומה. כל אלה, בתנאי שהעבודה הפרטית אינה עוברת על הגבלת הזמן המותר כמוגדר בפסקה 42.421 ועל הסייגים שבפסקאות 42.414 ו-42.415". נסמן 42.414 דן בתנאים לקבלת היתר לעבודה פרטית, וקובע: "תנאים למתן היתר לעבודה פרטית היתר לעבודה פרטית יינתן אם התקיימו כל התנאים הבאים: א. היא אינה קשורה במישרין או בעקיפין בתפקידו של העובד; ב. היא לא תפגע ביכולתו של העובד לבצע את תפקידו ובטיב ביצועו; ג. היא לא תפגע באינטרס של שרות המדינה או באינטרס של הציבור הרחב; ד. היא לא תקשור את העובד עם יחיד, עם תאגיד או עם מוסד העומדים בקשר כספי, מסחרי או ענייני עם היחידה שבה מועסק העובד או עם כל יחידה אחרת שאיתה הוא נוהג לבוא בקשר לרגל עבודתו בשירות; יחידה - יחידת הסמך שבה מועסק העובד; אם היחידה אינה יחידת סמך - היחידה המנהלית שבה הוא מועסק. ה. לא יהיה בה משום תחרות בלתי הוגנת עם אנשים שאינם עובדי המדינה; ו. היא לא תפגע במעמדו כעובד המדינה וכנושא תפקיד מטעם המדינה; ז. לא יהיה בה משום ניגוד או סתירה עם כל חוק או הוראה כלשהי. בדבר כהונה כחבר מועצה או כראש רשות מקומית - ראה פסקה 42.345; ח. ... הוראות פסקה זו יחולו בין אם העבודה הפרטית נעשית בשכר ובין אם היא נעשית ללא שכר, בין אם העובד נמצא בחופשה במשכורת ובין א ם הוא נמצא בחופשה ללא משכורת". ואילו נסמן 42.415 דן בסייגים למתן היתר לעבודה פרטית (בין היתר בסייג שבסעיף קטן (ה) מושא דיוננו), וקובע: "סייגים למתן היתר לעבודה פרטית נוסף על התנאים המנויים לעיל יסויג מתן היתר לעבודה (להלן-"היתר") בסייגים הבאים: א. לא יינתן היתר במסגרת שעות העבודה הנהוגות במקום עבודתו של העובד ... ב. לא יינתן היתר כאשר העובד מקבל כבר תמורה כלשהי בעד עבודה מעל לשעות הנהוגות כגון: תשלום בעד עבודה בשעות נוספות או תשלום בעד כל עבודה אחרת... ג. לא יורשה עובד להשתמש לשם ביצוע עבודה פרטית כלשהי, הן בשכר והן שלא בשכר, בציוד או ברכוש שהועמדו לרשותו מטעם המדינה לשם מילוי תפקידו כגון... ד. עובד שקיבל היתר לא יתקשר עם מעביד פרטי לתקופה ארוכה מתוקף ההיתר ולא יקבל אצלו קביעות; ה. עובד השרות המשפטי ועובד בעל רשיון לעריכת דין שאינו נמנה על עובדי השרות המשפטי אינו רשאי לעסוק בעבודה פרטית בכל תחום מתחומי עיסוקו של עורך דין פרטי בעריכת דין. בעניין משפטנים בשרות המדינה - חברות במותב של רשות שיפוטית מחוזית של ההסתדרות - ר' פסקה 42.479; ו. ... ז. ... ח. ... ט. ... (ההדגשה הוספה - ע.ק.). לגבי נסמן 42.479 שנזכר בסעיף קטן ה' נקבע לעניין כהונה במותב של רשות שיפוטית: חברות במותב שיפוטי (א) עובדי המדינה המבקשים להיות חברים במותב של רשות שיפוטית, משמעתית או מעין שיפוטית (כגון רשות שיפוט של ההסתדרות, בית-הדין למשמעת של לשכת עורכי הדין) חייבים לפנות לוועדה המרכזית למתן היתר לעבודה פרטית לקבלת היתר לחברות האמורה. הבקשה תוגש בהתאם לנוהל הגשת בקשות להיתר לעבודה פרטית כמפורט בפסקה 42.490; (ב) הוועדה המרכזית תאשר בקשה כאמור, בכפוף לסייגים שבפסקאות 42.403 ו- 42.404 ולאחר שתבדוק אם תפקידו ומהות עבודתו של העובד בשירות אינו עלול להביא לניגוד עניינים עם חברותו ברשות כאמור. 14. כעולה מן ההוראות הנ"ל, מלכתחילה הוגדרה "עבודה פרטית" כעבודה (בכל תחום שהוא) בשכר והכלל לגביה שהיא אסורה, אלא אם כן ניתן לה היתר. התקשי"ר דן גם בעבודה (בכל תחום שהוא) ללא שכר, שמבחינת הגדרתה אינה עבודה פרטית וקובע את הכלל לפיו, עבודה זו אינה אסורה ככל שלא נוצר ניגוד עניינים בין העבודה הפרטית המבוקשת לעבודת העובד כעובד מדינה, וכי במקרה של ספק יש לקבל היתר לעיסוק בה. מוסיף התקשי"ר וקובע, כי לגבי עבודה ללא שכר שאין בה חשש לניגוד עניינים, כמו גם לעבודה התנדבותית במוסד ציבורי או בטחוני - כלל לא נדרש היתר. עד כאן לגבי הכללים. באשר לתנאים, נסמן 42.414 דן בתנאים לקבלת היתר לעבודה פרטית, אם כי בסיפא הנסמן מצוין, כי הוראותיו יחולו בין אם העבודה הפרטית נעשית בשכר ובין אם היא נעשית ללא שכר. נסמן סעיף 42.415 קובע סייגים לקבלת היתר לעבודה פרטית ובין היתר נקבע בו הסייג שבסעיף קטן (ה) מושא דיוננו, לפיו סוייגה האפשרות של עובד השירות המשפטי לעסוק בעבודה פרטית בכל תחום מתחומי עיסוקו של עורך דין פרטי בעריכת דין, וזאת במובחן מעבודות בתחומי עיסוק אחרים לגביהן חלות על עובד השירות המשפטי אותן מגבלות שחלות על כל עובד מדינה אחר. ודוק, גם לגבי עבודה שלגביה כלל לא נדרש היתר, קובע נסמן 42.404 כי העיסוק בה כפוף לכך שאין הוא עולה על הגבלת הזמן המותר כמוגדר בפסקה 42.421 ועל התנאים והסייגים שבנסמנים 42.414 ו-42.415. בענייננו מדובר בעתירת התובע לאפשר לו לעבוד בעבודה פרטית בשכר בתחום עיסוקו של עורך דין פרטי בעריכת דין, במקביל לתפקידו כפרקליט בפרקליטות המדינה במחוז חיפה ובנוסף לה, תוך שהוא תוקף את חוקיות הוראות נסמן 42.415 (ה) לפיהן חל איסור מוחלט על עיסוק בעבודה כאמור. 15. נקודת המוצא לדיוננו וכפי שנקבע לא אחת, לרבות בפסיקה שהובאה הן ע"י בית הדין האזורי בעב' (י-ם) 2669/04, פוקסברומר אלי נ' נציבות שירות המדינה ואח' (ניתן ביום 13/9/09), (להלן - עניין פוקסברומר), והן על ידי המדינה, כי הגבלת עיסוקו של עובד ע"י מעבידו לא רק שאינה אסורה אלא היא אף עולה כדי אינטרס לגיטימי של המעביד. מעבידים, ובכלל זה מעבידים ציבוריים, רשאים להטיל מגבלות על עבודה פרטית של עובדיהם. הגבלת העבודה הפרטית באה למנוע חשש לניגוד עניינים בין העבודה הפרטית לעבודה במקום הציבורי, פגיעה ביכולתו של העובד לבצע את תפקידו ופגיעה באמון הציבור. ודוק, מניעת ניגוד עניינים הוכרה לא אחת כמטרתו והעיקרית של הגבלת העיסוק, כפי שנפסק בעש"מ 5205/01 פרנס נ' יושב-ראש רשות השידור פ"ד נו(2) 9: "כפי שציינו לא פעם, האיסור על עבודה פרטית בלא היתר מגשים אינטרסים לגיטימיים של המעביד הן בשירות המדינה והן בסקטור הפרטי. בראש ובראשונה האיסור נועד למנוע היווצרות מצב של ניגוד עניינים בין עבודתו הראשית של העובד לבין העבודה הנוספת שבה הוא מעוניין לעסוק, בייחוד כאשר מדובר בעובד השירות הציבורי, האמור לשמש כנאמן של הציבור." 16. בעבודתו של עו"ד בשירות המדינה, וביתר שאת בפרקליטות המייצגת את המדינה בערכאות, הוא משמש כעובד ציבור המייצג את כלל הציבור, או כפי שהוגדר לא אחת בפסיקה הוא "נאמן הציבור". כך למשל בפסק הבוררות בעניין ההסתדרות, איגוד הפרקליטים - מדינת ישראל, אשר נדון בפני הבורר כב' הנשיא (בדימ') סטיב אדלר (מיום 29/3/11) תיאר כב' הנשיא אדלר את עבודת הפרקליטים בשירות המדינה: "הפרקליטים הם קבוצת עובדים איכותית, מסורה, מיוחדת וייחודית בשירות המדינה, חוד החנית של שלטון החוק. הפרקליטים המופיעים בפני בתי המשפט מייצגים את האינטרס הציבורי, אמונים על שמירת כספי הציבור ועל שמירה על הסדר הציבורי, מניעת פשעים ובפועל על שמירת הביטחון האישי של כל אזרח ותושב המדינה." בדוננו בסוגיה זו שבפנינו, יש לשים לב לכך שקיים שוני מהותי בין עורך דין המועסק בשירות המדינה לבין כל בעל תפקיד אחר בשירות המדינה. תפקידו של עורך הדין הוא במהותו תפקיד של ייצוג והוא משמש כבא כח המדינה שהיא הלכה למעשה הציבור בכללותו. פרקליט המופיע בשם המדינה בהליך כלשהו, מופיע בשם הציבור בכללותו, זאת במובחן מכל בעל מקצוע אחר בשירות המדינה, המבצע תפקיד במסגרת השירות אותו מעניקה המדינה לתושביה. כך, למשל, רופא העוסק בריפוי. עבודת הריפוי עצמה אינה ייצוגית ואין הרופא, המעניק את הריפוי במסגרת שירות המדינה, מייצג את כלל הציבור עת מעניק הוא שירות מטעם המדינה לפלוני. בכפוף לסייגים נקודתיים של ניגוד עניינים, יכול ואותו רופא יעניק שירות לאלמוני במסגרת פרטית במקביל לשירות אותו הוא מעניק בתפקידו במדינה. שונים הם עם זאת פני הדברים בכל הנוגע לעורך הדין בשירות המדינה. פרקליט המופיע בשם המדינה בהליך כלשהו מופיע בשם הציבור בכללותו. כפעל יוצא מכך, עצם ביצוע עבודה פרטית מסוג שירות משפטי לפרט מסוים מתוך הכלל, הוא כשלעצמו עולה כדי ניגוד עניינים בין ייצוג כלל הציבור לבין ייצוג פרט מסוים מתוך הכלל, או כפי שהגדירה זאת הנתבעת = עולה כדי "ניגוד עניינים מובנה". אי לכך, וכבר מטעם זה, אין בידינו לקבל את טענת התובע וארגון פרקליטי המדינה, לפיה יש להשוות בין האפשרות של רופאים בשירות המדינה לעסוק בעבודה פרטית לבין הענקת האפשרות לעורכי הדין בשירות המדינה לעסוק בעבודה משפטית פרטית במקביל לתפקידם בשירות המדינה. ובאשר להיקש, שמבקשים התובע וארגון פרקליטי המדינה לערוך, בין ענייננו לבין מיקור חוץ של שירות משפטי עבור המדינה - הרי שאין כל מקום להשוואה זו. עורך דין חיצוני המעניק למדינה שירות משפטי, מעניק למדינה שירות אד-הוק, אשר במסגרתו הוא פועל בשם המדינה ובשם הציבור בכללותו בעניין המסוים שלגביו הוסמך, וזאת במובחן מעורך דין או פרקליט שמהות תפקידו היא ייצוג אינטרס אחד ויחיד - הוא האינטרס הציבורי. ברור שיש להימנע, במקרה של מיקור חוץ, ממצב של ניגוד עניינים בין עבודה אחרת של אותו עורך דין המעניק את השירות הספציפי למדינה, לבין העבודה המסוימת שהוא מבצע עבור המדינה באותו עניין מסוים לגביו הוסמך (כשם שעל עורך דין פרטי להימנע מייצוג שני לקוחות פרטיים בעלי אינטרסים מנוגדים), אך עצם העובדה שפלוני אשר תפקידו אינו לייצג את המדינה, הוסמך אד הוק לעניין מסוים לייצגה - אינה הופכת אותו לעורך דין או פרקליט בשירות המדינה. הנה כי כן, במובחן מבעלי מקצוע אחרים בשירות המדינה, מעצם מהותו הייצוגית של התפקיד המשפטי בשירות המדינה, ביצוע עבודה פרטית מסוג שירות משפטי לפרט מסוים מתוך הכלל, הוא כשלעצמו עולה כדי ניגוד עניינים מובנה, בין ייצוג כלל הציבור לבין ייצוג פרט מסוים מתוך הכלל, אשר התרתו עלולה לפגוע באמון הציבור במערכת המשפטית המייצגת את הכלל. אין צורך להרחיב באשר לחשיבות המיוחדת להבטחת אמונו של הציבור בשירות הצבורי בכלל ובשירות המשפטי בפרט. בבג"ץ 6163/92 יואל אייזנברג נ' שר הבינוי והשיכון פ"ד מז(2) 229 נקבע ע"י בית המשפט העליון כי אמון הציבור הוא המפתח לקיומו של שירות ציבורי: "המפתח לקיומו של שירות ציבורי ראוי לשמו הוא אמון הציבור בטוהר השירות הציבורי. יוקרתו של המינהל הציבורי ואמון הציבור בו הם אינטרס ציבורי בעל חשיבות רבה (השווה ע"פ 521/87 מדינת ישראל נ' עינב וערעור שכנגד [39], בעמ' 434)... בלא אמון הציבור ברשויות הציבור יעמדו הרשויות ככלי ריק. אמון הציבור הוא המשענת של רשויות הציבור, והוא המאפשר להן למלא את תפקידן." 17. לא נעלמו מעינינו הפניות התובע לפסק הדין בעניין עב' (י-ם) 2669/04, פוקסברומר אלי נ' נציבות שירות המדינה ואח' , וטענותיו לעניין עמדת היועץ המשפטי לממשלה באותו תיק. ודוק, באותו עניין נדונה שאלת העיסוק המשפטי הנוסף בהקשר לשירות הניתן במסגרת פרויקט "שכר מצווה" של לשכת עורכי הדין, היינו עיסוק שלא בשכר במסגרת התנדבותית, במובחן מענייננו בו מדובר בעבודה פרטית משפטית בשכר. באותו עניין, כתב עוזרו הראשי של היועץ המשפטי, עו"ד אליעד וינשל, בתשובה לתובע שם, כי סוגית הפרו בונו נידונה בהקשר של פרויקט "שכר מצווה", כדלקמן: "היועץ המשפטי החליט לאפשר, בתנאים מסוימים, השתתפות עובדי השירות המשפטי ביעוץ ראשוני בלשכות שהקימה לשכת עורכי הדין." (הדגשה במקור- ע.ק.) (ראה: נספח ד לתצהיר הנתבעת). ואולם, יחד עם הבעת דעתו העקרונית ביחס לפרויקט "שכר מצווה", החליט היועץ המשפטי שלא לשנות את הוראות התקשי"ר האוסרות על עובדי השירות המשפטי לעסוק בעבודה פרטית מתחום עיסוקו של עו"ד. אכן, באותו מקרה עמדו לדיון שני אינטרסים ציבוריים ומשמעותיים כל אחד מהם בנפרד; מחד אמון הציבור במערכת המשפטית ומאידך עידוד ההתנדבות במסגרת פרויקט "שכר מצווה" של לשכת עורכי הדין. זהו מקרה ייחודי של התנגשות בין שני אינטרסים ציבוריים רבי משקל כבד וחרף זאת לא מצא היועץ המשפטי לממשלה, לבטל את הוראות נסמן 42.415. כך גם קבע בית הדין הארצי בערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי באותו עניין (ע"ע 576-09 אלי פוקסברומר נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 5 מאי 2011)), ביחס לשכר מצווה: "באשר להיבט העקרוני לעניין שיתוף עורך הדין משירות המדינה בתכנית שכר מצווה מטעם לשכת עורכי הדין, אזי יש מקום כי הצדדים הללו יסדירו זאת בינם לבין עצמם." אך לגבי הכלל קבע: "על פי נסמן 42.403 לתקשי"ר חל איסור על עובד מדינה לעבוד בכל עבודה, גם אם אינה מכניסת שכר, כל עוד יש ניגוד עניינים עם עבודתו בשירות. מקרי ספק של ניגוד עניינים צריכים להיות מובאים להכרעת נציבות שירות המדינה. עורך דין בשירות המדינה המבקש לעסוק פרו בונו בתחומי עיסוקו של עורך דין פרטי נכנס לגדר מקרי הספק של ניגוד עניינים המחייבים על פי הוראת אותו נסמן; לפיכך הוא חייב בפנייה מקדמית לנציבות שירות המדינה. כל עוד לא הייתה פנייה שכזו ולא הושב עליה בחיוב חל איסור על עורך דין לייצוג לקוחות פרו בונו. נוסיף על כך כי על פי האמור בנסמן 42.404 לתקשי"ר, אפילו לגבי תפקידים התנדבותיים מובהקים כגון שמירה במשמר האזרחי או עבודה במד"א, וקל וחומר לגבי עבודה התנדבותית אחרת - העיסוק בהם מוגבל "בתנאי שהעבודה הפרטית אינה עוברת ... על הסייגים שבפסקאות 42.414 ו - 42.415". בין הסייגים למתן היתר לעבודה פרטית נאמר בסעיף ה' לנסמן 42.415 לתקשי"ר כי "עובד השירות המשפטי אינו רשאי לעסוק בעבודה פרטית בכל תחום מתחומי עיסוקו של עורך דין פרטי בעריכת דין". (ההדגשות במקור- ע.ק.). הנה כי כן, גם לגבי עבודה פרטית ללא תמורה בתחום עיסוקו של עורך דין לא ביטל בית הדין הארצי את הסייג הנקוב בנסמן 42.415 (ה), ומקל וחומר שכך הם פני הדברים, עת מדובר בעבודה פרטית בשכר בתחום עיסוקו של עורך הדין, דוגמת המקרה מושא דיוננו, ואין בו כדי להצדיק את ביטול האיסור הכולל שבנסמן זה, כמבוקש על ידי התובע. 18. העולה מכל האמור לעיל במצטבר הוא, שהאיסור הקבוע בנסמן 42.415(ה) מגן על אינטרסים לגיטימיים וסביר ומידתי הוא בנסיבות המיוחדות הנוגעות לעו"ד בשירות המדינה כפי שהובהרו לעיל. לטענת האפליה שהעלה התובע 19. כאמור, לטענת התובע קיומו של איסור גורף בכל הנוגע לעיסוק המשפטי, מהווה הפליה פסולה בין קבוצות עובדים בשירות המדינה ואף לעניין זה מפנה התובע לקבוצות עובדים אחרות, כגון רופאים, המקבלות היתר לעבודה פרטית. 20. באשר למהותו של עיקרון השוויון נפסק, בין היתר,[ראה: ד"נ 10/69 בורונובסקי נ' הרבנים הראשיים לישראל ואח', פד"י כ"ה (1), עמ' 5 ]: "עיקרון השוויון, אשר אינו אלא הצד השני של מטבע ההפליה ואשר המשפט של כל מדינה דמוקרטית שואף, מטעמים של צדק והגינות, להמחישו, משמעותו, כי יש להתייחס, לצורך המטרה הנדונה, יחס שווה אל בני אדם, אשר לא קיימים ביניהם הבדלים של ממש, שהם רלוונטיים לאותה מטרה. אם אין מתייחסים אליהם יחס שווה, כי אז לפנינו הפליה". ובבג"צ 1703, ק.א.ל קווי אויר נ' ראש הממשלה, פ"ד נב(4), 220, נקבע באשר לתכליתו: "עקרון השוויון בא לשרת מטרה של השגת תוצאה צודקת. לא השוויון ה'טכני' או 'הפורמאלי' הוא הראוי להגנה, אלא השוויון המהותי, דהיינו השוויון בין שווים. בני-האדם, או קבוצות בני אדם, שונים לא אחת זה מזה [220] או זו מזו בתנאיהם, בתכונותיהם ובצורכיהם, ולעתים יש צורך להפלות בין מי שאינם שווים כדי להגן על החלש או הנזקק, לעודדו ולקדמו. שוויון בין מי שאינם שווים אינו, לעתים, אלא לעג לרש. לפיכך, השאלה המתעוררת כשנטענת טענת הפליה אינה רק אם פלוני מופלה לטובה לעומת אלמוני, אלא יש גם לברר, אם ההפליה היא בלתי מוצדקת. דהיינו, האם מסיבות זהות גררו אחריהן יחס שונה. ההבחנה בין מסיבות שונות, מאידך, אין בה משום הפליה". כך גם נקבע בפסה"ד בעניין בגץ 10076/02‏ ‏ ד"ר יורי רוזנבאום נ' נציב שירות בתי הסוהר, פ''ד סא(3) 857, אליו הפנה התובע. בדונו במושג השוויון הרלוונטי, קבע בית המשפט העליון באותו מקרה: בהתייחס לסוג המקרים שלפנינו, מקובל לראות הפליה כיחס שונה כלפי מי שהם שווים לצורך העניין, או יחס זהה למי שהם שונים לצורך אותו עניין (ראו פרשת האגודה לזכויות האזרח, 365, והאסמכתאות המובאות שם; פרשת דנג"ץ רקנט, 344-343, והאסמכתאות המובאות שם; כן ראו אריסטו, אתיקה (מהדורת ניקומאכוס), ספר ה', פרק ג', בתרגומו של ג' ליבס, התשל"ג; זמיר וסובל "השוויון בפני החוק" משפט וממשל ה' (תש"ס) 165; בג"ץ 678/88 כפר ורדים נ' שר האוצר מג(2), 501, 507). עמד על כך הנשיא ש' אגרנט: "המושג 'שוויון' בהקשר זה פירושו איפוא שוויון, רלוונטי (relevant equality) והוא דורש, לעניין המטרה הנדונה, 'טיפול שווה' (quality of treatment) באלה אשר המצב האמור מאפיין אותם. כנגד זה, תהא זו הבחנה מותרת, אם השוני בטיפול בבני אדם שונים ניזון מהיותם נתונים, בשים לב למטרת הטיפול, במצב של אי-שוויון רלוונטי (relevant inequality), כשם שתהא זו הפליה, אם הוא ניזון מהיותם נתונים במצב של אי-שוויון, שאיננו רלוונטי למטרת הטיפול" (ד"נ 10/69 בורונובסקי נ' הרבנים הראשיים לישראל, פ"ד כה(1) 7, 35)" הנה כי כן, האפליה הפסולה נעוצה בכך שלצורך המטרה הנדונה, נהגו יחס שווה אל בני אדם, אשר מבחינה מהותית לא קיימים ביניהם הבדלים של ממש, שהם רלוונטיים לאותה מטרה. בענייננו, וכפי שבואר על ידנו לעיל, לצורך המטרה הנדונה, קרי - מניעת ניגוד עניינים עקב התרת העבודה הפרטית - לא ניתן להשוות בין עובדי השירות המשפטי לבין שאר עובדי המדינה וקיים ביניהם הבדל מהותי של ממש, שהוא רלוונטי לאותה מטרה. משכך, אין בידינו לקבוע, כי יחס שונה אל אותה קבוצה, בקשר עם המטרה הנדונה, עולה כדי אפליה פסולה. בכך שונה ענייננו מפסק הדין בעניין בג"ץ 10076/02 אליו הפנה התובע, בו נדונה שאלת האפליה בקשר עם גיל הפרישה השונה שנקבע לעובדי בתי הסוהר. ואמנם, באותו מקרה קבע בית המשפט העליון, כי לצורך השאלה האם מדיניות המשיבים באותו מקרה מהווה הפליה מחמת גיל, קבוצת השווין הלרוונטית היא כלל עובדי המדינה, משלא עלה בידי המדינה להרים את הנטל להוכיח כי שירותי השב"ס והשוטרים הם קבוצה נפרדת לעניין גיל הפרישה. אי לכך, אין לנו אלא לדחות את טענת האפליה הפסולה שהעלה התובע כלפי האיסור שבנסמן 42.415(ה). לטענת התובע כי האיסור מהווה פגיעה בחופש העיסוק 21. לעניין זה טען התובע בסיכומיו, כי האיסור הגורף בנסמן 42.415(ה) אינו מידתי וחסר קריטריונים לבחינת קיומם של ניגוד עניינים וכי אינו לתכלית ראויה עת המדינה גזרה על עצמה דין שונה מטעמים כלכליים גרידא ומאפשרת ייצוגה במיקור חוץ ללא פיקוח, לרבות לעניין ניגוד עניינים. לטענת המדינה מנגד, הטענה אינה רלוונטית משהתובע עובד במשרה מלאה, ולכן האיסור על עבודה נוספת אינו פגיעה בחופש העיסוק. עוד טוענת המדינה בעניין זה, כי ההיתר לעבודה נוספת לעולם נתון לשיקול דעתו של המעביד וסירוב לתיתו אינו פגיעה בחופש העיסוק. כך גם טוענת המדינה, כי טענת הפגיעה בחופש העיסוק נטענה שלא בתום לב, בהינתן כי התובע בא מרצונו לעבוד בשירות המדינה ובמשך כל שנות עבודתו לא העלה כל טענה כנגד מגבלה זו. 22. אין בידינו לקבל את טענתו הנ"ל של התובע, ונבאר. ההלכה בסוגיה זו קובעת, כי במקום בו נאסר על אדם מטעמים ראויים לעבוד בעבודה נוספת, אין משום פגיעה בחופש העיסוק. בבג"ץ 7111/95 מרכז השלטון המקומי נ' הכנסת (ניתן ביום 6.2.96), נקבע בין היתר: "לגופן של העתירות אומר מיד, כי אין בין החוק ובין פגיעה בחופש העיסוק ולא כלום. בחופש העיסוק מובנים מספר היבטים. בנוסף להיבט הנוגע לחופש האדם לעסוק באחד מתחומי העיסוק שיש בהם להגשים את ה"אני" שבו, ולהיבט אחר שעניינו איסור פסילתו של אדם מלעסוק תחום עיסוק כשר ולגיטימי, מצויים בזכות האמורה היבטים נוספים, שהחשובים שבהם הם חופש התחרות ושוויון ההזדמנויות (בג"צ 28/94, 2917, 3113, 3674צרפתי ואח' נ' שר הבריאות ואח' [1] ). אולם יש שטעמים ראויים (כגון ניגוד עניינים) מחייבים שלא להתיר לאדם למלא שני תפקידים בעת ובעונה אחת. לכך לא ייקרא פגיעה בחופש העיסוק" (ההדגשה הוספה - ע.ק.). וכפי שהובא לעיל בעש"מ 5205/01 פרנס נ' יושב-ראש רשות השידור: "האיסור על עבודה פרטית בלא היתר מגשים אינטרסים לגיטימיים של המעביד הן בשירות המדינה והן בסקטור הפרטי." 23. כפי שבואר לעיל, האיסור מושא דיוננו אינו גורף ולא מידתי או שלא למטרה ראויה. יתרה מכך, יש לזכור כי התובע אינו מוגבל לעבוד עבודה פרטית אחרת שאינה עבודה בתחום עיסוקו של עורך הדין, ובאפשרותו לקבל אישור לכל עבודה אחרת כאמור אשר עומדת בתנאי התקשי"ר, שאינה עבודה של עו"ד. התובע מועסק בשירות המדינה במשרה מלאה ובתחום מקצועו אשר בחר לעסוק בו. משבחר התובע לעבוד בשירות המדינה, נטל עליו גם את המגבלות הצמודות לתפקיד וראה לעניין זה דבריו של כב' הנשיא שמגר בעש"מ 1/82 חנוכי נ' נציב שירות המדינה פד"י לו(2), 81, בעמ' 84: "מי שמבקש לשרת בשירות המדינה חייב לקבל על עצמו את המגבלות והסייגים, הנובעים מכך, ואין לקבל בשום פנים ואופן את הגישה, לפיה יכול עובד מדינה, ששכרו משולם מקופת הציבור, לדחוק חובתו כלפי שירות המדינה לקרן זווית ולחפש עיסוקים נוספים כאוות נפשו". 24. באשר לטענת התובע, כי אין כיום פיצוי לעו"ד בשירות המדינה של הגבלת עיסוקם לעסוק בעבודה פרטית בתחום עיסוקו של עו"ד, הרי שסוגיה זו נוגעת לתנאים הכלכליים של העסקת אותם ערוכי דין, ואין בכוחה לשנות ממהות העסקתם. בכל מקרה, בכל הנוגע לתנאים הכלכליים של העסקת עורכי הדין בשירות המדינה, סוגיה זו נבחנה בנפרד במסגרת פסק הבוררות לעיל, וכך נקבע לגביה: "[33] אין בידי לקבל את דרישתם זו של הפרקליטים. לא מצאתי כל סיבה להיענות לדרישת הפרקליטים לקבל פיצוי בגין איסור אשר חל עליהם, בדיוק כמו שהוא חל על עמיתיהם המשפטנים בשירות המדינה. האיסור הינו טבעי ומתבקש מתוקף מעמדם הייחודי של הפרקליטים, אשר הוא העומד בבסיס דרישתם לתנאי שכר ייחודיים, אשר חלקם מהווים מושא לבוררות זו. יתרה מזו, לא מצאתי כל טעם שיצדיק כי עורכי דין בקבוצה ייחודית, המייצגים את המדינה במשפטים פלילים, ציבוריים ובתיקים בעלי רגישות מיוחדת, והזוכים לתנאי עבודה בהתאם, ייצגו במקביל גם לקוחות פרטיים או יופיעו בפני בתי המשפט או בתי הדין שלא מטעם המדינה. מדובר בניגוד עניינים מובהק, ופותח פתח לבעיות אתיות ואחרות. " 25. סיכומם של דברים עד כה: לאור כל המבואר לעיל אין לנו אלא לדחות את טענותיו של התובע בכל הנוגע לתקפות הוראותיו של נסמן 42.415(ה) לתקש"יר. כפי שבואר לעיל, הוראה זו הינה מידתית וסבירה, הותקנה למטרה ראויה ואין בה משום פגיעה בחופש העיסוק או הפליה אסורה. משזו קביעתנו - ברי, כי אין לנו אלא לדחות את דרישת התובע לחייב את המדינה לגבש קריטריונים לבחינת ניגוד עניינים של עובדי השרות המשפטי בקשר עם עבודה פרטית בתחומי עיסוקו של עורך דין פרטי בעריכת דין, מחוץ לשירות המדינה. 26. עד כאן דיוננו בהיבט העקרוני של הסוגיה, ואולם מששוכנענו כי כך הם פני הדברים, אין זאת אלא שבדין נדחתה בקשתו של התובע להעניק לו היתר לעבודה פרטית בשכר בתחומי עיסוקו של עורך דין פרטי בעריכת דין, בנוסף לתפקידו כפרקליט בשירות המדינה ולצידה. כפעל יוצא מכך, נתייתר ממילא הצורך לדון בשאלה הפרטנית שהצגנו בפתח הדיון, היינו האם קיים ניגוד עניינים בין תפקידו של התובע בשירות המדינה לבין העבודה הפרטית המסוימת, בשכר , לגביה התבקש ההיתר. יחד עם זאת, לא נשלים מלאכתנו, בלתי אם נייחד מספר מילים גם לעניין זה, לגביו טרחו הצדדים וסיכמו טענותיהם. האם קיים ניגוד עניינים בין העבודה הפרטית בשכר לגביה התבקש ההיתר לבין תפקידו של התובע בשירות המדינה 27. כאמור, הבקשה שהגיש התובע להיתר, התייחסה לאימות בקשות הגירה לקנדה ומתן חוות דעת בעל פה לעניין חוק קנדה (הגירה), ולטענת התובע, אין כל ניגוד עניינים בין העבודה הפרטית המבוקשת לעבודתו בשירות המדינה, שכן תחומי עיסוקו בשירות המדינה אין להם כל נגיעה עם ענייני הגירה. אף אם אין בידינו בהכרח לאמץ את טענות המדינה לפיהן, ניגוד העניינים מוצא את ביטויו בין היתר בכך שהעבודה הפרטית שבנדון מעודדת ירידה מן הארץ ומנוגדת לערכי מדינת ישראל, הרי שאין אנו מקבלים את טענות התובע בעניין זה, כפי שיובהר להלן. חוקי ההגירה מעצם טיבם מהווים ביטוי של מדיניות. הגירה ממדינה למדינה, איננה אך ורק עניינו של המהגר המסוים בו מדובר ולא ניתן לומר לגביה, כי אין לה נגיעה למדינה, הן ביחס למדינה הנעברת והן ביחס למדינה הקולטת. התובע, בתוקף תפקידו כמי שמייצג את המדינה, מעמיד עצמו בניגוד עניינים מובהק עם מהות תפקידו במדינה בשעה שהוא מייעץ לפרט מסוים, כלפיו הוא חייב בחובת נאמנות נפרדת, בענייני הגירה למדינה אחרת מן המדינה אותה הוא מייצג, וכבר בכך טמון ניגוד העניינים בין שני התפקידים. יתרה מכך. יש לזכור, כי גם אם לשיטת התובע, מדובר "רק" באימות בקשה ומתן חוות דעת, האפשרות כי עניין מסוים בו טיפל התובע, יגיע לערכאות או ידרוש טיפול נוסף, לאחר מכן, מצד התובע, היא בגדר "אפשרות ממשית", שלא ניתן להתעלם ממנה, שאו אז ימצא התובע עצמו גם בניגוד עניינים קונקרטי בין שני תפקידיו. 28. אי לכך וגם אלמלא סברנו, כי בדין נדחתה בקשתו של התובע להיתר לעבודה פרטית בשכר בתחום עיסוקו של עורך דין פרטי לאור הוראות נסמן 42.415(ה) לתקש"יר, הרי שאף לגופם של דברים, לא היה מקום להעניק היתר לעבודה המסוימת שבנדון. 29. סוף דבר - אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל - התביעה נדחית. התובע ישלם למדינה הוצאות הליך זה בסך 2,500 ₪. 30. לצדדים הזכות לערער על פס"ד זה לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסה"ד. משרד הפניםהגירה