התובע עותר לפיצוי בגין יתרת נזק שנגרם לרכבו בתאונת דרכים מיום 25.10.10 , בגינו טרם זכה לפיצוי מהנתבעת 2. אין חולק כי רכבו של התובע, מסוג אלפא רומאו, נפגע בתאונה על ידי רכבו של הנתבע, בו נהגה אשתו, גב' סבטלנה מלומוד, (להלן: "הנהגת"),ואשר את השימוש בו ביטחה הנתבעת 2 . התאונה ארעה בצומת הרחובות שדרות משה סנה ושמעון בן שטח באשדוד. התובע נסע מדרום לצפון בשדרות משה סנה, כביש עירוני ראשי בן שני נתיבים לכל כיוון. הנהגת נסעה בכיוון הנגדי ופנתה שמאלה לרחוב שמעון בן שטח. התאונה ארעה במהלך פנייתה שמאלה בנתיב נסיעתו של התובע. מדובר בכביש רחב ידיים ובכיוון נסיעת הנהגת ישנם שני נתיבים ונתיב פניה שמאלה. הנתבעת 2 הכירה בחבותה אולם שילמה לתובע פיצוי חלקי. עיקר המחלוקת הינה סביב האשם התורם אשר ייחסה הנתבעת 2 לתובע בגינו קיזזה 30% משיעור הפיצויים ושילמה סך של 68,615 ₪ בלבד. סכום התביעה בהחלטתי בדיון מיום 4.1.12, הותר לתובע להגיש כתב תביעה מתוקן נוכח טעות בחישוב סכום התביעה. סכום התביעה המתוקן בסך 47,923 ₪ נגזר משווי הרכב בקיזוז התמורה בסך 66,500 ₪ אשר שולמה לתובע בגין שרידי הרכב ובקיזוז סכום הפיצוי בו נשאה הנתבעת 2. כן עותר התובע לפיצוי בגין שכ"ט שמאי בשיעור 1,580 ₪, תיקון מערכת שמע בעלות של 2,958 ₪, גרירה בעלות של 200 ₪ ופיצוי בגין השכרת רכב חלופי למשך חודש בסך של 3,300 ₪. עדויות הצדדים התובע העיד ביחס לנזקיו ואופן התרחשות התאונה. בפועל הנתבעת 2 אינה חולקת על שווי הרכב, חלקה רק על הנזקים הנלווים ולא ביקשה לחקור את השמאי מטעם התובע. באשר לאופן התרחשות התאונה, עדותו התובע היתה מפורטת ומהימנה וממנה עלה, כי נסע בנתיב הימני מבין שניים, לפני הצומת עבר לנתיב השמאלי ועקף משאית. במהלך חציית המפגש בין הכביש בו נסע לנתיב פניית הנהגת, הרגיש חבטה ברכבו אשר הסתחרר ונעצר במרחק מה מהתאונה. בעדותו לא ידע התובע להעריך את המרחק לפני הצומת בו עקף את המשאית אולם הפנה לתמונות הנזק מהן עולה, כי רכבו נפגע בדלת האחורית שמאלית ולעובדה כי רכבו לא הוטח על המשאית הנטענת ולא נפגע ממנה. אל מול עדותו המפורטת של התובע, ניכר כי הנהגת לא זכרה כיצד ארעה התאונה. הנהגת לא ידעה לתאר כיצד התרחשה התאונה והיכן פגעה ברכבו של התובע. כן לא ידעה היא לתאר רכבים נוספים שנסעו מאחורי רכבו של התובע ולא הזכירה כלל בעדותה את המשאית בגינה קיזזה הנתבעת 2 את סכום הפיצוי לתובע. עדותה של הנהגת, כי עצרה פעמיים טרם הפנייה שמאלה, היתה מהוססת ולא מהימנה ומדובר בגירסה כבושה אשר נטענה לראשונה בעדותה. דיון ןהכרעה לאחר שמיעת עדויות הנהגים, מקבל אני את עדות התובע במלואה. בפועל הנתבעת 2 לא הציגה גירסה נגדית ולא סתרה עדותו כי נסע בנתיב השמאלי מבין שניים ונפגע בחלק אחורי שמאלי של רכבו מרכבה של הנהגת אשר פנה שמאלה מבלי שנתן זכות קדימה לרכב הבא ממול. מעדות התובע ומעיון בתרשים הצומת (ת/1), מוקד הפגיעה ברכבו של התובע (ת/4) ותמונת הצומת (ת/9) והעובדה כי רכבו של התובע לא נפגע בנוסף מהמשאית אשר עקף לפני הצומת, עולה המסקנה, כי התובע השלים את עקיפת המשאית לפני הצומת ולאחר שכמעט והשלים את חצייתה נפגע מרכבה של הנהגת. אשם תורם - האומנם? לאחר קביעת אופן התרחשות התאונה, יש לבחון האם יש יסוד לעמדת הנתבעת 2, כי יש לייחס לתובע אשם תורם בשיעור של שלושים אחוזים. השיעור האמור נקבע על ידי הנתבעת 2, בשרירותיות רבה, על סמך ע"א 586/84 מחלף נ' זילברברג, פ"ד מג (1) 137 בו חילק בית המשפט העליון אחריות בשיעור 30%-70% בגין תאונה בצומת מרומזר. עוד קודם לכן, בע"א 553/73 אליהו נ' חנחן, פ"ד כט (2) 34 דן בית המשפט העליון בחלוקת אחריות בצומת ושם נקבעה חלוקה של 20%-80% בצומת עם תמרור עצור. יחד עם זאת, לא ניתן להחיל את ההלכות האמורות במנותק מנסיבות כל מקרה ומקרה ובמקרה הנדון היה על הנתבעת 2 להוכיח כי התנהגות התובע יצרה אחריות מכוחה ניתן לייחס לו אשם תורם. (לניתוח מעמיק של התנהגות יוצרת אחריות, ניתן לכנותה "אשם גורם" להבדיל מ"אשם תורם", ראה ת.א. (שלום - ת"א) 56522/04 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' שלו ברוך, ת.א. (שלום - י-ם) 4756/05 עלאן אחמד טריסי נ' סמיר מוחמד מנסור). ניתוח תאונה בצומת דומה לתאונה דנן, בוצע ע"י כב' השופטת א' דודקביץ בת.א. (מחוזי -מרכז) 2843-12-07 עידו הירש נ' דר' אליהו רוזנר. שם נקבע כי הנהג אשר פנה שמאלה, התרשל בכך שלא הבחין באופנוע אשר נסע בכיוון הנגדי, אולם רשלנותו אינה נובעת מאי עצירה בקו העצירה בהעדר תמרור אחר. במקרה דנן, אין חולק כי התובע חב בחובת זהירות מושגית כנהג. ניתן גם לקבוע כי התובע חב בחובת זהירות קונקרטית כלפי הנהגת ועליו לצפות גם התנהלות רשלנית של נהגים אחרים. אולם לטעמי במקרה דנן לא קיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין נהיגת התובע לתאונה, קרי לא הוכח כי התובע התרשל. גירסת הנתבעת בגינה קוזז הפיצוי אשר שולם לתובע הייתה כי ביצע עקיפה בצומת והגיח במפתיע מאחורי משאית אשר הסתירה אותו. גירסה זו לא הוכחה כלל ועיקר. הנתבעת 2 לא ניסתה כלל להוכיח רכיב רשלני בהתנהגות התובע ולא הגישה ראיות מטעמה לעניין זה. לא מדובר בצומת "רגיל" אשר נדון בהלכות בית המשפט העליון אשר אוזכרו לעיל, אלא בכביש עירוני ראשי, דו מסלולי לשני כיווניו, וספק אם על התובע היתה חובה להאט לפני המפגש האמור. מאחר ולא הוכח כל רכיב רשלני בהתנהגות התובע, לא נסיעה מהירה, עקיפה מסוכנת או חוסר זהירות, גם אם הפר חובת האטה לפני הצומת, לא הוכח קשר סיבתי בין ההפרה לתאונה. נוכח מקום הפגיעה ברכבו של התובע, לא מצאתי כיצד יכול היה התובע למנוע את התאונה וכיצד ניתן לייחס לו רלשנות בהתרחשותה. בהעדר רשלנות אין מקום לקביעת אשם תורם. אשר על כן, לא מצאתי מקום לייחס לתובע כל אשם תורם בקרות התאונה. שיעור הנזקים לא מצאתי כי התובע תבע פיצוי בגין רכיבים אשר לא נגרמו עקב התאונה, או בסכומים החורגים מהנזק הישיר והעקיף הסביר בנסיבות העניין. לא נסתרה טענת התובע כי מערכת השמע נפגעה בתאונה, כפי שאף ציין השמאי מטעמו, אשר לא נחקר. הוא הדין ביחס לעובדה כי נשא בעלות שכירת רכב חלופי ובשכ"ט השמאי מטעמו. לא מצאתי יסוד לקזז תשלום משכר השמאי בו נשא התובע. אכן העלות גבוהה משכר אשר משלמות ככלל חברות ביטוח לשמאים מטעמם אולם נסמך הוא על חשבון עסקה מפורט. הנתבעת 2 לא סתרה סבירות הסכום בראיות מטעמה ודי בעובדה כי התובע נשא בסכום שכ"ט השמאי כדי לחייבה לשפותו. הוא הדין ביחס למערכת השמע ושכירת רכב חלופי. התובע תבע בגין 30 ימי שכירת רכב חלופי. נראה כי מדובר בנזק עקיף סביר בנסיבות העניין. בסיכומיו טען ב"כ התובע כי מאחר והתובע לא רצה להפעיל את הפוליסה שלו, אשר בה היה זכאי לרכב חלופי למשך 30 ימים, תבע רק סכום זה. התנהגות התובע עולה בקנה אחד עם החובה להקטין את נזקו. אדם אשר נפגע על ידי צד ג' בנסיבות אשר נחזות להיות כאשם ברור של צד ג' זכאי לא לפנות לביטוח המקיף שלו אלא לפנות ישירות למבטח של צד ג' בדרישה. מי שעושה כן אין מקום לטעון כנגדו כי לא הקטין נזקו בכך כי לא פנה אל המבטח האישי שלו. סוף דבר לאור האמור לעיל, אני מקבל את התביעה במלואה. הנתבעת 2 תשלם לתובע סך של 47,923 ₪. הואיל וכתב התביעה תוקן סמוך לפסק הדין, ישא סכום פסק הדין הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין. כן תשא הנתבעת 2 בהוצאות התובע בגין אגרה עד לשיעור כתב התביעה המתוקן בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלום האגרה ובשכ"ט עו"ד בסך 11,118 ₪. הואיל וניתן פסק דין לגופו של עניין, תשא הנתבעת גם במחצית השנייה של האגרה בהתאם לדרישה אשר תומצא לה מהמזכירות. מצאתי בנסיבות העניין לפסוק שכ"ט בשיעור התואם להסכם המוצהר בין התובע לב"כ, הן מאחר וככל יש לפסוק שכ"ט ריאלי והן נוכח תוצאות פסק הדין אשר קיבל התביעה במלואה. משפט תעבורהזכות קדימהצומתתמרורים