תביעה זו היא לתשלום פיצויי פיטורים בגין התפטרות עקב הגעה לגיל פנסיה, דמי חופשה ודמי הבראה. התובעת עבדה ברצף כמוכרת בחנות ספרים החל מ-12/1993 ועד ליום הפסקת עבודתה ב-1/5/2002 ברצף. התובעת ילידת 1941, במהלך שנות עבודתה התחלפו הבעלים של חנות הספרים כאשר הנתבעת היא המעסיקה בתקופת עבודתה האחרונה של התובעת בחנות החל מ- 1/2001. שכרה של התובעת עמד על 2,671 ₪ למשרה חלקית. טענות התובעת: התובעת מבקשת שהנתבעת תשלם לה פיצויי פיטורים בגין שמונה וחצי שנות עבודתה בחנות עקב הגיעה לגיל שישים. לגבי מכתב הוויתור המסומן נ/2 אומרת התובעת כי חייבו אותה לחתום במידה והיא מעוניינת להמשיך לעבוד, אך החתימה על מכתב הוויתור התייחס לחופשה והבראה ולא לפיצויי הפיטורים, התובעת מציינת בסיכומיה כי שולם לה בגין דמי הבראה וחופשה עם סיום עבודתה למעט שיק ע"ס 1000 ₪ ששולם לה ע"ח הרכיבים הללו חזר פעם שנייה, בלא שנפרע. טענות הנתבעת הנתבעת מודה בסיכומיה בחבותה לשלם 1000 ₪ בגין השיק שחזר עבור חופשה והבראה. לטענתה התובעת ויתרה על זכויותה בגין הוותק שצברה ואף חתמה על מכתב וויתור בעת חילופי המעבידים, לתובעת לא היו טענות במהלך עבודתה אצל הנתבעת ובסיום כאשר קיבלה סכום של כ4000 ₪ אמרה התובעת שהכל בסדר ואין לה טענות להלן הכרעתנו: התובעת עבדה ברציפות באותה חנות שמונה שנים וארבע וחצי חודשים, הדבר נתמך באישור של ביטוח לאומי (המסומן ת/1) המלמד על התשלומים לביטוח לאומי בגין עבודתה ברציפות אצל מעסיקים שונים באותה חנות והדבר לא הוכחש ע"י הנתבעת ב-31.12.99 עת שהתחלפו המעבידים בחנות והנתבעת החלה להפעיל החנות חתמה התובעת על מכתב וויתור בו מצויין כי היא קיבלה דמי הבראה וחופשה ואין לה טענות נוספות, במכתב הויתור אין התייחסות לפיצויי פיטורים המגיעים לתובעת. באשר לפדיון חופשה ודמי הבראה: התובעת ויתרה על הוכחת רכיבים אלו ומבקשת לקבל את הסכום 1000 ₪, בגין השיק שחזר, לאור הסכמת הנתבעת לשלם את הסך 1000 ₪ כנגד השיק שחזר, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 1000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.5.02. באשר לפיצויי פיטורים התובעת ביקשה לפרוש מעבודתה בהגיעה לגיל פרישה ולקבל פיצויי פיטורים כחוק, הנתבעת מסרבת להכיר בחבותה לשלם פיצויי פיטורים עבור מעסיקיה הקודמים של התובעת בחנות, מכיוון שהתובעת חתמה על כתב ויתור, בכתב ההגנה הנתבעת מציינת כי התובעת הועסקה רק שנה, בעוד שבדיון שהתקיים ב17/2/04 הגב' גלינה הבעלים של הנתבעת אמרה שהתובעת עבודה כשנה וחצי, הסתירה בין הגירסאות כמו השיק שחזר ולא שולם עדיין למרות שהנתבעת מודה בחבותה לשלם את השיק שחזר כמו אי תשלום פיצויי הפיטורים בגין התקופה האחרונה לעבודתה תחת הנתבעת מלמדים על חוסר תום לב ורצון להתחמק מתשלום זכויות העובדת המגיעים לה עלפי חוק. סעיף 1 (א) לחוק פיצויי הפיטורים התשכ"ג-1963 קובע: "מי שעבד שנה אחת ברציפות - ...במקום עבודה אחד ופוטר, זכאי לקבל ממעבידו שפיטרו פיצויי פיטורים." התובעת עבדה משך יותר משנה בחנות תחת ניהולה של הנתבעת ועבדה וברציפות באותה חנות במשך כשמונה וחצי שנים ולכן מתקיים בה התנאי שעבדה במקום עבודה אחד. התובעת, כמי שהגיעה לגיל פרישה, זכאית על פי סעיף 11 (ה) לחוק פיצויי פיטורים שקובע התפטרות שדינה פיטורים "התפטרה עובדת לאחר שהגיעה לגיל 60... רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים; לקבל פיצויי פיטורים על פי חוק כדין מפוטר. מאחר ותפטרותה של התובעת הייתה לאחר גיל 60 היא זכאית לפיצויי פיטורים, אף אם לא ציינה את סיבת התפטרותה במכתב בו הודיעה על סיום עבודתה עצם המצב העובדתי של סיום יחסי העבודה לאחר גיל 60 כאשר תחילת העסקה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה החלה לפני גיל הפרישה. (דב"ע נג/137-3 עזבון המנוח יצחק ידידיה ז"ל נ' יוסף בלומנפלד פד"ע כו 557 "משהודתה המערערת כי המנוחה התפטרה מעבודתה, ומשלא היה חולק כי התפטרות זאת היתה לאחר שהגיעה המנוחה לגיל 60, היא היתה זכאית לפיצויי פיטורים, ויורשיה באים בנעליה. כל זאת לאור לשונו של סעיף 11(ה) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 המזכה עובדת שהתפטרה בגיל זה בפיצויי פיטורים, תהא סיבת ההתפטרות אשר תהא. זאת בשונה מהתפטרות לרגל מצב בריאות (סעיף 6 לחוק), עקב העתקת מקום מגורים (סעיף 8 לחוק) או מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה (סעיף 11 לחוק). בכל המקרים האחרים "הגורם לא רק צריך להיות קיים אלא - והוא העיקרי, שאותו הגורם היה הפועל המניע והמביא לתוצאה" (דב"ע לה/41-3 היגר - שוורץ פד"ע ז 24, 27).(ההדגשה שלי ח.ב.י) באשר להלנת פיצויי פיטורים: סעיף 20 לחוק הגנת השכר התשי"ח - 1958, שכותרתו פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסעיף קטן (ב) שבו קובע: "יראו פיצוי פיטורים המולנים אם לא שולמו תוך 15 ימים מהמועד לתשלומם. סעיף 18 לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958, ניתן להפחית פיצויי ההלנה. וכך קובע סעיף זה אשר כותרתו היא "הפחתת פיצוי": "בית-דין אזורי רשאי להפחית פיצוי הלנת שכר או לבטלו, אם נוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו בטעות כנה, או בגלל נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה או עקב חילוקי דעות בדבר עצם החוב, שיש בהם ממש, לדעת בית הדין האזורי, ובלבד שהסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועדו". סעיף 20 לחוק הגנת השכר, שכותרתו פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסעיף קטן (ד) שבו קובע: "הוראות סעיפים 17א, 18 ו19- יחולו, בשינויים המחויבים, לגבי הלנת פיצויי פיטורים כאילו היא הלנת שכר, ואולם בית-דין אזורי יהיה מוסמך להפחית או לבטל פיצוי הלנת פיצויי פיטורים, כאמור בסעיף 18, אף אם פיצויי הפיטורים לא שולמו עקב אחד מאלה: חילוקי דעות בדבר עצם הזכות לפיצויי פיטורים, שיש בהם ממש לדעת בית-הדין; חילוקי דעות בדבר המועד שבו נפסקו יחסי עובד ומעביד; הזכאי לקבלת פיצויי הפיטורים לא מסר למעביד לפי דרישתו פרטים הנוגעים לעובד או לזכאי כאמור והדרושים לעניין קביעת הזכות לפיצויי הפיטורים או שיעורם". בין הצדדים התקיימו חילוקי דעות לעצם הזכאות לתשלום החוב עקב התפטרות התובעת עם הגיעה לגיל פרישה. הנתבעת סברה כי בעצם התפטרות הנתבעת היא אינה זכאית לפיצויי פיטורים, ובנוסף סברה שהנתבעת שעל אחת כמה וכמה היא אינה חייבת לשלם לתובעת את פיצויי הפיטורים בעבור התקופות הקודמות לבעלותה על החנות. הטענה לחילוקי דעות ממשיים שיש בהם בכדי להפחית את הלנת פיצויי הפיטורים. לסיכום : הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן: עבור חופשה והבראה את הסך 1,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.5.02. פיצויי פיטורים בסך 22,803 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום 1.5.02 ועד הפרעון תוך 30 יום. היה והסכום לא ישולם תוך 30 יום ממועד פסק דין זה, יישא הסכום פיצויי הלנת פיצוי פיטורים מיום פסק הדין ועד הפרעון. הוצאות משפט בסך 750 ₪. פרישההתפטרותגיל פרישה