תקנה 450 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 קובעת לענין אי התייצבות בתאריך שנקבע לדיון בערעור או לדיון נדחה ינהגו כך: ##(1)## נמסרה על הדיון הודעה כראוי ואיש מבעלי הדין לא התייצב, רשאי בית המשפט לדחות את הדיון למועד אחר או למחוק את הערעור; ##(2)## התייצב המערער, ואילו המשיב לא התייצב לאחר שנמסרה לו הודעה כראוי, יתברר הערעור או יידחה למועד אחר, כפי שיחליט בית המשפט; ##(3)## התייצב המשיב, ואילו המערער לא התייצב לאחר שנמסרה לו הודעה כראוי, יתברר הערעור או יימחק או יידחה למועד אחר, הכל כפי שיחליט בית המשפט. ##להלן החלטה בנושא אי התייצבות לדיון בערעור:## 1. בא-כוחה של המבקשת, שהגישה לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע ערעור על פסק- דין של בית-משפט השלום באשדוד, איחר ב-35 דקות לדיון שנקבע לשעה 09:30 לצורך שמיעת השלמת טיעון שבעל-פה מטעם הצדדים. איחורו של בא-כוח המבקשת נבע, לטענתו, מתקלה שאירעה לו ומכך שעוכב על-ידי עומס תנועה בדרכו מחיפה לבאר-שבע. לבקשתו, הודיע בא-כוח המשיבות להרכב השופטים מיד בפתיחת הדיון על דבר האיחור, הביע את הסכמתו להמתין ליריבו, ולחלופין ביקש כי הדיון יידחה תוך שהמבקשת תחויב בהוצאות. ברם בית-המשפט דחה את הבקשה והורה בפסק-דין שנתן על דחיית ערעורה של המבקשת ועל מחיקת הערעור שכנגד שהגישו המשיבות. 2. בקשה מוסכמת שהגישו הצדדים לביטול פסק-הדין נדחתה תוך שבית-המשפט המחוזי כותב בהחלטתו כך: "בית המשפט המתין לעורך-דין קיסרי, בא-כוח [המבקשת], עד שניתן פסק- הדין עד לשעה 09:50. לצערנו הרב האיחורים של עורכי הדין לדיונים המתקיימים במותב זה נעשו לחזיון נפוץ. ... אם נבטל את פסק הדין שניתן כי אז התוצאה תהיה שהמותב יצטרך לקבוע את התיק לדיון במועד חדש ולקראת דיון זה על כל אחד מחברי ההרכב יהיה להקדיש מספר שעות כדי ללמוד מחדש את התיק עב הכרס. לימוד כזה של התיק יצריך הקדשת מספר שעות עבודה מצד כל אחד מחברי המותב, וזאת לאור מימדי התיק. כדי להפיס את דעתו של עורך-דין קיסרי, בא-כוח [המבקשת], נציין שלאחר שקראנו את התיק כולו ואת עיקרי הטיעון שהגישו הצדדים נחה דעתנו שבערעור אין ממש ומן הדין היה למוחקו. ... [עם זאת] לצערנו, נפלה בהחלטתנו טעות קולמוס שכן במקום להורות על מחיקת הערעור נכתב שהערעור נדחה וכידוע יש חשיבות לאבחנה בין מחיקת ערעור לבין דחייתו". 3. על החלטה זו של בית-המשפט המחוזי הגישה המבקשת לבית-משפט זה בקשה למתן רשות ערעור. בקשתה נדחתה תוך שבית-המשפט (מפי השופט א' ריבלין) מעיר כי "בית המשפט המחוזי נעתר במקצת למבקשת וביטל את הוראתו בדבר דחיית הערעור ובכך פתח אולי פתח לברור מחודש של העניין". המבקשת הגישה אפוא מחדש את ערעורה לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, בצירוף בקשה להארכת המועד להגשת הערעור, ברם בקשה זו נדחתה, תוך שבית-המשפט המחוזי מציין כי נראה שאין נפקות מעשית להבחנה בין מחיקה לבין דחייה בהליך של ערעור. עוד קבע בית-המשפט המחוזי, כי המבקשת השתהתה במשך למעלה מחודשיים בהגשת הבקשה להארכת המועד, מה גם שההרכב שהיה אמור לדון בערעור קבע כי סיכויי הערעור הם אפסיים. 4. מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, שבגדרה טענה המבקשת כי בית-המשפט המחוזי שגה בקובעו כי גם נוכח מחיקת הערעור - להבדילה מדחייתו - אין אפשרות להאריך את המועד להגשת הערעור מחדש. עוד טענה המבקשת כי נגרם לה עוול עקב סירוב בית-המשפט המחוזי לדון בערעורה, אף שאיחור בא-כוחה להגיע לדיון נבע מתקלה אנושית טבעית. המבקשת הוסיפה וטענה כי במקום לסלק את ערעורה היה ראוי להטיל עליה סנקציה מידתית של חיוב בהוצאות לטובת הצד שכנגד או לטובת אוצר המדינה. מנגד, תמכו המשיבות בהחלטת בית-המשפט המחוזי, ולחלופין ביקשו כי אם יתקבל ערעורה של המבקשת, יוחזר לשמיעה אף הערעור שכנגד שהגישו הן. 5. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור וכאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. ערעור זה בדין יסודו. 6. תקנה 450(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, שכותרתה "אי התייצבות בערעור", קובעת: "התייצב המשיב, ואילו המערער לא התייצב לאחר שנמסרה לו הודעה כראוי, יתברר הערעור או יימחק או יידחה למועד אחר, הכל כפי שיחליט בית המשפט". תקנה זו העמידה הסדר גמיש המקנה לבית-המשפט שיקול-דעת רחב כיצד לנהוג במצב שבעל-דין בו נמנע מלהופיע לדיון בערעורו, או איחר להגיע. ברי כי על בית-המשפט להפעיל שיקול-דעת זה, בין היתר על-פי עקרון המידתיות. ובהקשר זה, כידוע, ההיזקקות לסמכות בית-המשפט לפסוק הוצאות ולסמכותו של בית-המשפט לקבוע את סדר הדיונים בתיקים שבפניו מאפשרת לבית-המשפט לעצב סנקציה הולמת שיש בה, מחד גיסא, כדי לתקן באורח מדויק את הנזק שגרמה התנהלותו של בעל-הדין, ואף כדי להרתיעו, ומאידך גיסא, כדי להבטיח כי הפגיעה בבעל-הדין - שלעתים אינו יכול להשפיע על התנהלות עורך-דינו - לא תהיה מעבר לנדרש. יוער בהקשר זה כי מבחינת בית-המשפט, שנדרש להעניק לאזרח שירות של יישוב סכסוך, אחת היא אם ידון פעם נוספת בתיק ששמיעתו נדחתה או אם ישמע תיק חדש. ובעניין זה על בית-המשפט להקפיד אך על יחס שוויוני לכלל המתדיינים בפניו בהתחשב בכך שעל-פי רוב נאלצים הם להמתין עד שניתן להם יומם בפני בית-המשפט. 7. במקרה שבפניי הורה בית-המשפט המחוזי שבפניו התברר ערעורה של המבקשת על מחיקת הערעור בעטיו של איחור של כ-35 דקות של בא-כוח המערערת. בית-המשפט המחוזי - למרות הערתו בעניין סיכויי הערעור - אף נמנע מלשמוע השלמת טיעון שבעל-פה כך שלמבקשת לא ניתנה מלוא האפשרות להציג את טענותיה. כל זאת נעשה חרף הסכמה של הצד שכנגד לשמיעת הערעור תוך חיוב המבקשת בהוצאות, והגם שנראה כי סנקציה של מחיקת הערעור אינה מתאימה למצב שבעל-הדין בו איחר, אך הספיק להגיע לדיון. בכך נפגעו זכויותיה של המבקשת מעבר לדרוש. במצב דברים זה מן הדין היה להורות, כמקובל, על החזרת הערעור לשמיעה מחדש - במידת הצורך תוך הארכת המועד להגשת הערעור מחדש - ויש להצטער אפוא על כי כך לא נעשה. אשר-על-כן הערעור מתקבל, החלטת בית-המשפט המחוזי מתבטלת, וניתן בזאת צו לשמיעת הערעור והערעור שכנגד מחדש. בנסיבות העניין ראוי הוא כי הערעורים יישמעו בפני הרכב אחר. אין צו להוצאות. איחור לדיוןדיוןערעור