1. לפנינו בקשת המבקש שמעון זיידין (להלן: "המבקש") כי בית הדין יורה על ביטול החלטת התעשייה האווירית לישראל בע"מ (להלן: "המשיבה") לסיים את עבודתו ועל השבתו של המבקש לעבודה. לטענת המשיבה, היא סיימה את עבודתו של המבקש בהליך חוקי ותקין ובהתאם להוראות הסכם הקיבוצי המיוחד החל על הצדדים ואין כל עילה להתערבות בית הדין בהחלטה. 2. נקדים ונאמר כי מאחר ושאנו מצויים בהליך של סעד זמני, בו נדרש בית הדין להכריע בטענות הצדדים, על סמך ראיות לכאורה שהובאו בפניו, הרי שכל הקביעות להלן הינן ברמה הלכאורית בלבד. 3. ואלו עיקר העובדות הנחוצות להכרעתנו זו כפי שהן עולות,לכאורה, מכתבי הטענות, מעדויות הצדדים והמסמכים אשר צורפו לעדותם: א. המבקש הועסק אצל המשיבה משנת 1987 בתפקיד של מכונאי מטוסים, בשורה של תפקידים שמילא בארץ ובחו"ל. ב. בשנת 2000 נשלח המבקש לשמש כמנהל תחנת שירות של המשיבה בעיר באקו שבאזרבייג'ן ותפקיד זה ביצע במשך כ-7 שנים. ג. ביום 22.8.11 הוגש כתב אישום נגד המבקש ונגד 2 עובדים נוספים של המבקשת בעניין מעשים שביצעו במהלך עבודתם בבאקו. ד. ביום 29.11.12 המבקש הורשע על פי הודאתו, בעבירות של זיוף ושימוש במסמך מזויף לפי סעיפים 418 ו-420 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 והוטל עליו עונש מאסר על תנאי וכן קנס בסך של 5,000 ₪. ה. המבקש פירט בהרחבה במסגרת הבקשה ובתצהירו עובדות וטענות הנוגעות להליך הפלילי וכן באשר לנסיבות ביצוע העבירות בהן הורשע. על אף שעובדות אלה אינן הכרחיות לצורך הכרעתנו, שכן המבקש כבר הורשע על פי הודאתו, בשל חומרת המעשים, נפרט את נסיבות ביצוע העבירה של המבקש (הנאשם 2), כפי שנקבעו בהכרעת הדין: "נסיבות ביצוע העבירה פורטו בכתב האישום ולפיהן בשלהי שנת 2000 חתמה התעשייה האווירית בע"מ על פרויקט לאחזקת מטוסים עם חברת התעבורה 'אזאל' (להלן: 'אזאל') חברת התעופה האזרבייג'נית. במסגרת ההסכם צוות העובדים מהתעשייה האווירית נשלח לבקו וזאת לצורך ביצוע תחזוקה של מטוסי אזאל. נאשמים 2 ו-3 שימשו עובדי התעשייה האווירית וניהלו את התחנה בבקו במהלך התקופה והתחלפו מעת לעת ביניהם. על פי כתב האישום בשנת 2000 עם תחילת הפרויקט נשלח נאשם 2 לשמש כמנהל התחנה בבאקו. עובר לטיסתו של נאשם 2 לבאקו נדברו ביניהם הנאשמים 1-2 כי יגישו קבלות פקטיביות לתעשייה האווירית ובכך יקבלו העובדים שיישלחו לבאקו החזר הוצאות גבוה יותר ממה שהוציאו בפועל ובין היתר הגשת קבלות מזויפות בגין לינה בבית מלון חרף העובדה שהעובדים ילונו בדירה שכורה שעלותה פחותה. נאשמים 1-2 תכננו כי בבאקו ישכירו דירה שעלותה זולה מהשהות בבית מלון ובפועל תוגשנה קבלות פקטיביות מבית המלון. נאשם 1 הציע כי השניים יזייפו בעצמם קבלות באמצעות מחשב או שירכשו קבלות ריקות אשר ימולאו על ידם בכתב יד. עת הגיע הנאשם לבאקו, נשלח עובד מקומי, על פי בקשתו של נאשם 1 לסייע לנאשם 2 בחיפוש אחר דירה מקומית. לאחר פרק זמן שאינו ידוע למאשימה,. שכר נאשם 2 דירה בעיר באקו. בהמשך לכך ניגש הנאשם 2 לאחד מבתי המלון בעיר באקו וקנה מפקידי הקבלה חפיסה של קבלות ריקות. לאורך התקופה שלאחר מכן, נהגו נאשמים 1-3 להשתמש בשיטה זו, בה דיווחו כי הינם שוהים בבית מלון, שעלות שהייה של עובד בו מסתכמת ב- 122 דולר ליום לערך, בעוד שבפועל שהו נאשמים 1-3 בדירה השכורה, שעלות השכירות בה 1200 דולר לחודש ימים, כשלצד זאת הם מזייפים קבלות, בעצמם או באמצעות אחרים, חשבוניות ומסמכים שונים, זאת כדי לקבל החזרי הוצאות מהתעשייה האווירית. במהלך השנים 2000-2002 ('התקופה הראשונה') זייף נאשם 2 קבלות, בעצמו או באמצעות אחר, עבור לינה בבית מלון, וזאת כשהוא ממלא את הקבלות שקנה המלון בכתב ידו לעצמו, עבור נאשם 1 וכן עבור עובדים אחרים מהתעשייה האווירית שעבדו לפרקים במקום. בהמשך לכך, הגישו נאשמים 1-2 ועובדים אחרים את הקבלות המזויפות למחלקת הכספים בתעשייה אווירית בגין שהותם בתקופה הראשונה, זאת על מנת לקבל החזרי הוצאות לינה עבור הסכומים השגויים שמולאו, כביכול עבור לינה במלון בעוד ששהו בדירה השכורה. החזרים אלו בסכום כולל של עשרות אלפי דולרים שולמו לנאשמים 1-2 ולעובדים אחרים מטעם התעשייה האווירית אשר עברו לפרקים בפרויקט. במהלך השנים 2002-2005 ('התקופה השנייה) עשה הנאשם שימוש בקבלה מזויפת שהכין, ויצר עותקים ממנה עבור נאשם 1 וכן עבור עובדי תעשייה אווירית אחרים שעבדו לפרקים בתחנה. בהמשך לכך, הגישו הנאשם, נאשם 1 ועובדים אחרים את הקבלות המזויפות למחלקת הכספים בתעשייה האווירית בגן שהותם בתקופה השנייה, כדי לקבל החזרי הוצאות לינה עבור הסכומים השגויים שמולאו, כביכול עבור לינה במלון בעוד ששהו בדירה השכורה. החזרים אלו בסכום כולל של עשרות אלפי דולרים שולמו לנאש, לנאשם 1 ולעובדים אחרים מטעם התעשייה האווירית אשר עבדו לפרקים בפרויקט. בהמשך לכך במהלך התקופה השלישית הגישו הנאשמים 1-3 ואחרים את הקבלות המזוייפות למחלקת הכספים בתעשייה האווירית, כדי לקבל החזרים בגין הוצאות לינה. בנוסף נאשמים 1 ו-3 אף הגישו את הקבלות המזויפות בגין הוצאות נסיעות והוצאות תקשורת. בגין מעשיהם אלה קיבלו נאשמים 1-3 ואחרים החזרים בסכום כולל של עשרות אלפי דולרים" ובהמשך הכרעת הדין נקבע כדלהלן: "על החומרה הגלומה בעבירות בהן הורשע הנאשם כבר עמדתי בגזר הדין שהושת על נאשם 1. אציין ביחוד את יסוד ההתעשרות שלא כדין על חשבון הציבור כאשר יתר חומרה מוצאת אני בעובדה שהעבירות בוצעו על ידי מי שהיה מנהל התחנה במקום. מעמדו ותפקידו של הנאשם חייבו אותו להקפדה על התנהלות חוקית ואתית בבחינת דוגמה אישית לכפופים לו ויש להצטער על כך שדווקא מי אשר נחשב כעובד ציבור במערכת בטחונית רגישה כמו התעשייה האווירית מועל בתפקידו ועושה בו שימוש להפקת רווחים קלים בסכומים משמעותיים ביותר אשר בפועל יצאו מהציבור ממערכת כמו התעשייה האווירית ונכנסו לכיסו של הנאשם. הנאשם אמנם לא הואשם ולא הורשע בגניבה ו/או בקבלת דבר במרמה אך לא ניתן להתעלם מעובדות כתב האישום אשר בפועל מעידות על תכלית המעשים ותוצאותיהם. חומרה נוספת מוצאת אני בכך שמדובר בעבירות שביצע נציג רשמי של תעשייה בטחונית בישראל בארץ זרה ואין ספק שיש בכך פוטנציאל של גרימת נזק והוצאת שם רע הן לתעשייה האווירית בפרט והן למדינת ישראל בכלל. עוד יצויין כי הנסיבות האופפות את ביצוע העבירות מלמדות על תכנון מוקדם, תחכום והכל לשם הפקת רווחים קלים שלא כדין. ערה אני לכך כי מן הסתם הנאשם שבפני לא הוא זה ש'המציא את השיטה' אך בידיו היה לקטוע אותה שרשרת של התנהלות עבריינית כפי שגם הוא עצמו מעיד עליה ואיש לא מנע ממנו מליטול חפציו ולעבור ולהתגורר במלון. עצם העובדה שהנאשם מוסר שפנה והציע כי מטעמי יעילות וחסכון מגורי העובדים יועתקו לדירה ולא לבית מלון מגלה כי הנאשם היה מודע לפער הכספי המשמעותי בין מגורים בדירה לבין מגורים במלון ואם אכן סבר שיחסוך בכספי הציבור אם אכן יגור בדירה עדיין לא ברור מדוע חרף כל המלצותיו בחר לשלוח קבלות מזוייפות לפיהן כביכול התגורר במלון". (נספח יח' לתצהיר המבקש) ז. המבקש הגיש ערעור על פסק הדין וביום 3.3.13 נדחה ערעורו (עפ"ג 23436-01-13). ח. ביום 24.4.13 נשלח לתובע זימון לשימוע ביום 5.5.13 ובו נרשם כך: "החברה שוקלת לסיים את העסקתך בחברה עקב תוצאות ההליך הפלילי הנ"ל, וזאת בהתאם לסעיף 90(ד) להסכם הקיבוצי המיוחד משנת 1979.... וכן בהתאם לסעיף 91 להסכם הקיבוצי הנ"ל, שכותרתו 'פיטורים לאלתר'... (נספח יט' לתצהיר המבקש). ט. לבקשת יו"ר ארגון עובדי התעשייה האווירית, חבר הכנסת חיים כץ, נדחתה ישיבת השימוע ליום 19.5.13 (סעיף 81 לתצהיר המבקש). י. ביום 13.5.13 שלח המבקש, באמצעות ב"כ, מכתב במסגרתו טען כי בהתאם להוראות פרק יב' להסכם הקיבוצי, הסמכות לדון בעניינים משמעתיים מסורה לועדת הבירור ולא לועדת שימוע ועל כן ביקש לבטל את ישיבת השימוע ולזמן את המבקש לדיון בפני ועדת בירור. הוסיף המבקש וציין כי אם יוחלט לקיים את ישיבת השימוע המבקש לא יתייצב ויאלץ לפנות לערכאות לשם קבלת הסעדים המתחייבים (נספח כ' לתצהיר המבקש). יא. ביום 16.5.13 השיבה המשיבה למבקש כי טענותיו נבדקו והוחלט כי מועד השימוע יוותר על כנו וכי במסגרת ישיבת השימוע תינתן למבקש הזדמנות להשמיע את כלל טענותיו גם בעניין הפורום המתאים לדון בעניינו, וטענותיו יבחנו לפני קבלת החלטה בועדת השימוע. עוד הוסיפה המשיבה, כי במקרה שהמבקש לא יופיע לשימוע היא תראה אותו כמי שמוותר על זכותו להשמיע את טענותיו והמשיבה תהא רשאית לקבל החלטה על סמך החומר שבידה (נספח כא' לתצהיר המבקש). יב. המבקש לא התייצב לישיבת השימוע שהתקיימה ביום 19.5.13. יג. ביום 27.5.13 נמסר למבקש מכתב הנושא כותרת "החלטה", עליו חתום מר גראור, ראש מנהל משאבי אנוש בחטיבת הבדק של המשיבה (להלן: "גראור") לפיו הוחלט על סיום יחסי העבודה בהתאם לסעיף 91 להסכם הקיבוצי. בהחלטה נקבע בין היתר, כי לאור טענות המבקש, המשיבה לא ביססה את החלטה על סעיף 90(ד)(4) להסכם הקיבוצי וכי ההחלטה התקבלה רק בהתאם לסעיף 91 להסכם הקיבוצי. בהחלטה נבחנו טענותיו של המבקש באשר לפורום המתאים, תוך מסירת הנמקות והתייחסות לטענות המבקש, כפי שפורטו במכתב מבא כוחו. עוד נבחנו נסיבות האישיות של המבקש ונסיבות ביצוע העבירות בהן הורשע (נספח כג' לתצהיר המבקש). יד. ביום 30.5.13 נמסרה למבקש הודעה בדבר סיום העבודה, לפיה עבודתו תסתיים לאלתר וכי המשיבה מוותרת על נוכחותו ועל עבודתו בתקופת ההודעה המוקדמת (נספח כה' לתצהיר המבקש). טו. ביום 2.6.13 הגיש המבקש את הבקשה שלפנינו. דיון והכרעה 4. השאלה העומדת בבסיס המחלוקת בין הצדדים, בה נדרשת הכרעתנו היא האם נפלו פגמים בהליך פיטוריו של המבקש, המצדיקים מתן סעד זמני בטרם התבררה המחלוקת בין הצדדים בתיק העיקרי. המבקש העלה מספר טענות המצדיקות לשיטתו מתן סעד זמני כמבוקש והן: א. פגיעה בזכות הטיעון ובחובת השימוע. ב. המשיבה ביססה את ההחלטה באופן שגוי כאילו המבקש הורשע בעבירה שיש עימה קלון. ג. החלטת הפיטורים נגועה בניגוד עניינים ובמשוא פנים. ד. החלטת הפיטורים התקבלה תוך הפרת עקרון האחידות והענישה. ה. החלטת הפיטורים התקבלה שלא על ידי הפורום המתאים. ו. החלטת הפיטורים התקבלה מבלי שהתקבלה הסכמת ועד העובדים. פגיעה בזכות הטיעון ובחובת השימוע 5. לטענת המבקש, למרות שהבהיר כי אין הוא מוותר על זכות הטיעון וכי טרם יתקיים דיון בעניינו, הוא מבקש ללבן את נושא הפורום המתאים, המשיבה החליטה על פיטוריו מבלי שנתנה לו הזדמנות להשמיע את טענותיו. לטענתו, היה על המשיבה שלא למהר ולקבל החלטה על סיום עבודתו, אלא לפצל את החלטתה לשניים, כך שבשלב הראשון תתקבל החלטה סופית ומנומקת בדבר הפורום המתאים וליתן למבקש הזדמנות לשקול לפנות לבית הדין בבקשה לסעדים זמניים ורק לאחר מכן לתת החלטה סופית בעניין פיטוריו. מנגד טוענת המשיבה, כי למבקש ניתנה זכות הטיעון, הן בכתב והן בעל-פה, אך המבקש הוא שבחר לוותר עליה כאשר לא התייצב בפני הועדה מהטעם שהפורום השומע אינו הפורום המתאים בהתאם להסכם הקיבוצי. 6. הלכה היא כי החובה לשמוע את העובד המועמד לפיטורים כוללת חובה מצידו של העובד להופיע להליך השימוע שנקבע לו והיעדרות מצידו של העובד - פירושה ויתור על הזכות להישמע (ע"ע נז/3-89 עבדללה טריף - המועצה המקומית ג'וליס ואח', ניתן ביום 23.7.97; דב"ע נג/3-244 חיים איצקוביץ - בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, ניתן ביום 6.6.94). 7. המשיבה הבהירה למבקש במכתב מיום 16.5.13 כי על אף טענותיו באשר לפורום המתאים מועד השימוע יתקיים במועד שנקבע, ובמסגרתו תינתן למבקש הזדמנות להשמיע את כל טענותיו, לרבות בעניין הפורום המתאים, וטענותיו אלה יבחנו לפני קבלת החלטה בהליך השימוע. עוד הובהר למבקש כי במקרה שלא יופיע לשימוע תראה אותו המשיבה כמי שמוותר על זכותו להשמיע את טענותיו והיא תהא רשאית לקבל החלטה על סמך החומר שבידה. חרף האמור, המבקש שהיה מיוצג כבר באותו מועד, בחר שלא להופיע לשימוע. זאת ועוד, על אף שהמשיבה הבהירה כי בכוונתה לקיים את השימוע במועד, נמנע המבקש משיקוליו להגיש בקשה לבית הדין כדי למנוע את קיום הליך השימוע ובחר להמתין עד לקבלת ההחלטה הסופית בעניינו ורק אז לפנות לבית הדין בבקשה לסעד זמני. בנסיבות העניין, ובהתאם להלכה הפסוקה משהוזמן המבקש לישיבת השימוע להשמיע את כל טענותיו וסירב להופיע, יש בסירובו ויתור על זכות הטיעון ואין לו להלין אלא על עצמו. על כן היה רשאי הגוף המוסמך לכך להחליט על פיטורי המבקש על סמך הטיעונים והנסיבות האישיות של המבקש שהיו בפניו. 8. באשר לטענת המבקש כי המשיבה כלל לא הביאה בחשבון שיקולים חשובים ורלוונטיים טרם קבלת החלטת הפיטורים וכי בכך נפל פגם בהחלטה היורד לשורש העניין והמצדיק את ביטול החלטת הפיטורים, אנו סבורים כי ככל שהמבקש ביקש לטעון טענות נוספות, כמפורט בסעיף 159 לבקשה, היה עליו להתייצב לישיבת השימוע ולעשות זאת במסגרתה ולא לכבוש טענותיו ואז לטעון כי המשיבה לא שקלה את כל השיקולים הרלוונטיים רק בדיעבד. לא זו אף זו, מעיון בהחלטת המשיבה עולה, כי המשיבה שקלה את כל טענותיו של המבקש בעניין הפורום המתאים, כפי שפורטו בהרחבה במכתב מבא כוחו, וקיבלה החלטה מנומקת כי אין מקום לקיים הליך משמעתי בפני ועדת בירור אלא במסגרת ישיבת השימוע זאת מאחר שההחלטה לפטר את המבקש התקבלה רק בהתאם לסעיף 91 להסכם הקיבוצי ומבוססת על הרשעה פלילית. עוד עולה כי המשיבה שקלה את הנסיבות האישיות של המבקש וכן את הרשעתו והגיעה להחלטה לסיים את העסקתו. 9. משאלו פני הדברים, ולאור העובדה, שהמשיבה נתנה למבקש הזדמנות להעלות את טיעוניו במסגרת ישיבת השימוע, והמבקש בחר (בעודו מיוצג), שלא להתייצב לישיבת השימוע ולהסתפק בהעלאת טענות פרוצדוראליות נדחית טענת המבקש כי לא ניתנה לו זכות הטיעון. האם המשיבה ביססה את ההחלטה באופן שגוי כאילו המבקש הורשע בעבירה שיש עימה קלון? 10. לטענת המבקש, המשיבה ביססה את החלטתה באופן שגוי כאילו המבקש הורשע בעבירה פלילית שיש עימה קלון, בעוד שבית המשפט לא הטיל עליו קלון, וזאת תוך שהוא מפנה לסעיפים 13 ו-15 להחלטת המשיבה. 11. לצורך הנוחות נציג כאן את סעיפים 13 ו-15 להחלטה כלשונן: "13. מעבר לנדרש נציין כי קיומה של זכות לפטר עובד שכבר הורשע בבית משפט בהליך פלילי לפי סעיף 91 להסכם הקיבוצי מיום 3.4.79 אינה ייחודית להסכם הקיבוצי בחברה, כאשר מסתכלים עליה כחלק מהמגזר הציבורי, עליו חל חוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג- 1963, חוק הרשויות המקומיות (משמעת), תשל"ט-1979 נקבע (בסעיף 68 לחוק) שניתן לפטר עובד שהורשע בעבירה פלילית שיש עמה קלון ללא צורך בקיום הליך בבית הדין למשמעת. .... 15 החברה בחנה מצד אחד את העבירות שבהן הורשעת לפי סעיף 418 ו-420 לחוק העונשין, תשל"ז-1977), ולפחות אחת מהן (סעיף 418 אמצע) הינה עבירה מסוג פשע, שיש בה משום דופי מוסרי - ערכי במעשיך כעובד כלפי מעסיקתו וקיימת סבירות לא נמוכה שמדובר בעבירה שישי עימה קלון. ניתן היה לטעמנו להתרשם מפסק הדין על חומרת המעשים. מסקנת החברה הינה כי הרשעתך עומדת בתנאים המהותיים שנקבעו בסעיף 91 להסכם הקיבוצי המיוחד מיום 3.4.79 בכלל ובאופן המצביע על כך שבהתנהלותך היה פגם ערכי מובנה, וכי מעשייך מהווים מעילה באמון החברה בפרט". 12. אף טענה זו של המבקש נדחית שכן לא מצאנו בסעיפים אליהם מפנה המבקש, את מה שביקש מאיתנו המבקש ללמוד. לטעמנו, אין באמור בסעיפים 13 ו-15 להחלטה להעיד שהמשיבה ביססה את החלטה על כך שהמבקש הורשע בעבירה שיש עימה קלון. בהחלטה נכתב מפורשות שהמשיבה מבססת את החלטתה על סעיף 91 להסכם הקיבוצי, אשר קובע, בין היתר, כי למשיבה זכות לפטר עובד שהורשע בעבירה מסוג עוון או פשע או עובד שהורשע בעבירה המטילה דופי מוסרי בעובד ומבלי שהוטל עליו קלון. משאין מחלוקת כי המבקש הורשע בעבירה מסוג פשע (סעיף 418 אמצע) והתובע אף אינו חולק על כך שהעבירה בה הורשע יש בה משום פגם מוסרי, מצאנו כי לכאורה החלטת המשיבה עולה בקנה אחד עם הוראות סעיף 91 להסכם הקיבוצי. 13. יצוין עוד, כי מקובלת עלי טענת המשיבה כי ההפניות לחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג-1963 ולחוק ברשויות המקומיות (משמעת), תשל"ט-1979 נעשו לצורך הבאת דוגמה בלבד לקיומם של הסדרים דומים בשירות הציבורי ואין בכך כדי לבסס את טענת המבקש כי המשיבה ביססה את החלטה באופן שגוי כאילו המבקש הורשע בעבירה שיש עימה קלון. האם החלטת המשיבה נגועה בניגוד עניינים ובמשוא פנים? 14. לטענת המבקש, גראור, ראש מנהל משאבי אנוש של חטיבת הבדק של התעשייה האווירית החתום על ההחלטה לסיים את עבודתו, מסר גרסה שקרית במשטרה שהזיקה למבקש בהליכים הפליליים ולעניין ההרשעה שהביאה בסופו של דבר לפיטוריו. לפיכך, טוען המבקש כי גראור היה היה מנוע מלהיות שותף להחלטה לסיים את עבודתו. מוסיף המבקש וטוען, כי המשיבה היתה מעורבת בפרשה, בהסכמה שבשתיקה ולכן כל החלטה שתינתן על ידי המשיבה תהא נגועה בניגוד עניינים ובמשוא פנים ורק גוף אובייקטיבי ובלתי תלוי יכול להכריע בסוגיה. לאור האמור, ההחלטה על סיום עבודתו ניתנה תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי, בניגוד עניינים ובמשוא פנים והמטעם הזה דינה להתבטל. 15. לאחר ששקלנו את טענות המבקש בדבר ניגוד עניינים ומשוא פנים של מר גראור ועיינו במסמכים שצירף לביסוס טענותיו הגענו למסקנה כי כל טענותיו של המבקש נותרו בעלמא. טענת המבקש בדבר עדות שקר שמסר מר גראור כביכול לא מתיישבת עם האמור בהודעה שנמסרה מפיו במשטרה (נספח יג' לתצהיר המבקש) וכן עם האמור בהודעת הדואר האלקטרוני מיום 23.5.05 (נספח ז' לתצהיר המבקש). ויובהר כי מעיון בהודעת הדואר האלקטרוני עולה כי אין מדובר באישור ששלח גראור לשכור דירה, כפי שטען המבקש, אלא בתכתובת המופנית למר גידיץ ממנה עולה כי גראור בחן תחשיב שהועבר אליו והוא ממליץ לאשר את המעבר לשכירת דירה. כמו כן, מבהיר מר גראור בהודעה שמסר במשטרה כי הוא אינו הגורם המאשר בכל הנוגע להתחשבנות בגין הוצאות בחו"ל וכי יתכן שמר עטיה פנה אליו והתייעץ איתו בנוגע לתחשיב כדאיות כללית לשכירת דירה. אשר על כן נדחית טענת המבקש כי מר גראור מסר עדות שקר בעניין וכפועל יוצא גם טענתו בדבר משוא פנים ו/או ניגוד עניינים של גראור. 16. באשר לטענת המבקש כי הוא ביצע את העבירה על בסיס שיטה שהיתה קיימת שנים רבות ובידיעת הנהלת המשיבה ולפיכך, המשיבה כלל אינה רשאית לקבל החלטה על פיטוריו, שכן בשל מעורבותה בפרשה זו היא נגועה במשוא פנים וניגוד עניינים. אנו סבורים כי טוב היה אילו לא נטענה טענה זו . מכלול טענותיו של המבקש נראה כי המבקש מנסה להטיל את האחריות למעשיו על המשיבה וזאת לאחר שהורשע בדין. ככל שהמבקש סבר כי אין מקום להרשיעו בהליך השיפוטי, בין היתר, לאור טענתו כי מעשיו נעשו בהסכמה שבשתיקה מצד הנהלת המשיבה, היה על המבקש לנהל את ההליך הפלילי בעניינו ולטעון במסגרתו את כל טענותיו או לכל הפחות, היה מתכבד להופיע לישיבת השימוע ולהעלות טענות אלה באותו מועד. ויוער כי בית הדין ממילא אינו הערכאה המתאימה לבירור טענותיו של המבקש באשר לנסיבות בהן הורשע. האם החלטת הפיטורים התקבלה תוך הפרת עקרון האחידות והענישה? 17. לטענת המבקש, בפרשה היו מעורבים כ-29 עובדים ומנהלים, שאף הם הוציאו חשבוניות כוזבות לא רק בגין שהיה בבית מלון אלא גם בגין הוצאות אחרות כגון טלפון והסעות. ואולם, בעוד שכנגד המבקש ושני עובדים נוספים החליטה הפרקליטות להגיש כתב אישום, כנגד שאר העובדים, החליטה הפרקליטות שעניינם ידון במסגרת וועדת בירור משמעתי בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי. לטענת המבקש, לגבי אותם עובדים שעניינם הובא בפני ועדת הבירור, החליטה הועדה שלא לסיים את עבודתם ובכך נפגע עקרון אחידות הענישה והשוויון לפיו אותם "תקדימים" היו צריכים לחול גם בעניינו, וגם מן הטעם הזה דין ההחלטה על סיום עבודתו להתבטל. 18. לא מצאנו כל בסיס לטענות התובע בדבר עקרון האחידות והענישה שכן עניינו שונה מיתר העובדים שהוחלט שלא להגיש נגדם כתב אישום ושעניינם יתברר בועדת הבירור. הפרקליטות משיקוליה החליטה להגיש נגד המבקש ונגד 2 עובדים נוספים כתבי אישום, ולעומת זאת, ולגבי יתר העובדים המעורבים החליטה הפרקליטות שלא להגיש כתב אישום ושעניינם יתברר במסגרת ועדת בירור משמעתי אצל המשיבה (נספח יב' לתצהיר המבקש). אין בפני בית הדין כלים ואין זה מתפקידו של בית הדין, לבחון אם החלטת הפרקליטות הינה החלטה סבירה ותקינה. מבלי לבחון את שיקולי הפרקליטות יאמר רק כי על פניו עולה שקיימת הבחנה בין חומרת המעשים של המבקש לבין יתר העובדים שהוחלט שלא להגיש נגדם כתבי אישום, כפי שניתן ללמוד מהטבלה שהוציאה המשטרה ו/או פרקליטות המדינה המפרטת את שמות העובדים, התקופות בהן בוצעו דיווחי ההוצאות וכן את סכומי הכסף שדווחו על יד העובדים (נספח יא' לתצהיר המבקש). מהטבלה עולה לכאורה, כי עניינו של המבקש ושל 2 העובדים הנוספים היה שונה מיתר העובדים, שכן דיווחי המבקש (ו-2 העובדים הנוספים) נעשו במשך שנים, בעוד שאצל יתר העובדים מדובר בדיווחים בודדים ובמהלך תקופות קצרות. 19. בנוסף, המשיבה טענה כי שני העובדים האחרים שנגדם הוחלט להגיש כתב אישום כבר אינם עובדים של הנתבעת, כאשר אחד פוטר בהליך דומה להליך שהתנהל כלפי המבקש, והשני פרש מהמשיבה בהסכמה עוד בטרם הרשעתו ומבלי שהתנהל הליך משמעתי (נספח 1 לתצהיר גראור וסע' 16 לתצהיר גראור). טענה זו לא נסתרה והדבר מחזק את טענת המשיבה כי פעלה באופן דומה ביחס לאותו סוג מקרים. 20. משאלו הם פני הדברים, נדחית טענת המבקש בדבר הפרת עקרון האחידות והענישה. האם החלטת הפיטורים התקבלה שלא על ידי הפורום המתאים? 21. במרכז המחלוקת שבין הצדדים בעניין "הפורום המתאים" עומדות הוראות פרק יב' להסכם הקיבוצי המיוחד. קודם לבירור טענות התובע, נעמוד על הוראות פרק יב'. בפרק יב' להסכם הקיבוצי המיוחד (נספח א' לתצהיר המבקש) אשר כותרתו "דיני משמעת ותקנון ועדת בירור" נקבעו ההסדרים העוסקים בפיטורי עובד בשל עבירות משמעת. סעיפים 82-89 לפרק יב' קובעים מהם תפקידי ועדת הבירור, הרכב הועדה, נוהלי הפניה לוועדה, כינוס הועדה, תחולת הבירור והסמכות, סדרי הדין, החלטות מסקנות והמלצות ועדת הבירור וביצוע החלטות ועדת הבירור. סעיף 90 מגדיר את העבירות והעונשים ומשמש כהנחיה וכבסיס לפעולות והחלטות ועדת הבירור. בין העבירות הנמנות בסעיף זה מצויה העבירה המנויה בסעיף 90(ד)(4) הקובעת כך: "עבר עובד אחת העבירות כדלהלן: ... 4) זייף מסמך עסקי, כספי או ביטחוני, יהיה צפוי לפיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים". סעיף 91 שכותרו "פיטורים לאלתר" קובע כך: הורשע עובד בבית המשפט על עוון או פשע, או הורשע בעבירה שיש בה קלון או המטילה דופי מוסרי בעובד, יפוטר לאלתר על-ידי החברה בהסכמת ועד העובדים. שלילת הפיצויים ו/או ההודעה המוקדמת תסוכם בין הצדדים בהתאם לחומרת העבירה". 22. לטענת המבקש ההחלטה על סיום עבודתו התקבלה שלא על ידי הפורום המתאים כיוון שלא התקבלה על ידי ועדת בירור. לטענתו, למרות שבהזמנה לשימוע נמסר כי המשיבה שוקלת לפטרו על בסיס הוראות סעיפים 90(ד)(4) והן על ביסח הוראת סעיף 91 להסכם הקיבוצי, המשיבה בניסיון לחמוק מבירור בפני ועדת בירור משמעתי, ויתרה בהחלטת הפיטורים על פיטוריו של המבקש מכוח הוראת סעיף 90(ד)(4) וביססה את החלטתה על סעיף 91. מוסיף המבקש וטוען כי העובדה שהורשע בהליך פלילי אינה מונעת קיום דיון לאחר מכן בהליך משמעתי וכך היתה המשיבה צריכה לנהוג בעניינו. 23. מקובלת עלינו טענת המבקש כי העובדה שהורשע אינה מונעת קיום הליך בירור משמעתי. עם זאת, הוראות פרק יב' אינן מחייבות את המשיבה לערוך למבקש בירור משמעתי דווקא לאחר שהורשע. לעומת זאת, סעיף 91 להסכם קובע בצורה ברורה ומפורשת כי המשיבה רשאית לפטר לאלתר עובד שהורשע בסוג העבירות המנויות בסעיף ואין כל חובה לערוך לו בירור משמעתי במסגרת ועדת בירור פריטטית. בשים לב לעבירות בהן הורשע המבקש, כפי שפורטו בהכרעת הדין בעניינו, אין מקום לקבוע כי החלטת המשיבה שלא לערוך למבקש בירור משמעתי, נגועה בחוסר סבירות המצדיק את התערבות בית הדין בהחלטת המשיבה לסיים את עבודתו של התובע בהתאם להוראות ס' 91 להסכם הקיבוצי, וליתן סעד זמני כמבוקש. 24. עוד טוען המבקש, כי פרק יב' להסכם הקיבוצי, מסדיר את כל הנושאים הקשורים להליך המשמעתי בפני ועדת בירור, וסעיף 91 הכלול בו ולא בפרק אחר של ההסכם הקיבוצי מלמד כי כוונת הצדדים להסכם הקיבוצי שגם הדיון לפי סעיף 91 צריך להיות במסגרת ועדת הבירור. דין טענה זו להידחות מהטעמים שיפורטו להלן. 25. הלכה היא כי הסכם קיבוצי יפורש ע"פ לשונו, תכליתו, הזיקות שבין הוראותיו להוראות אחרות שבו או להוראות שבדין ואומד דעת הצדדים, הן בהיבט הסובייקטיבי והן בהיבט האובייקטיבי. בבוא בית הדין לפרש הסכם קיבוצי בזיקה לאומד דעת הצדדים, יכול הוא לתת משקל גם לדרך יישומו וביצועו של ההסכם במרוצת השנים ולא יכול להיות ספק שהדרך בה מיושם הסכם קיבוצי במרוצת השנים בפועל, יכולה לשקף את אומד דעת הצדדים לגבי תוכנו האמיתי ולגבי פרשנותו הנכונה והראויה. אנו סבורים, כי הפרשנות שנותן המבקש להוראות פרק יב' להסכם הקיבוצי לא רק שאינה מתיישבת עם לשון ההסכם אלא אינה עולה בקנה אחד עם הגיונו הפנימי של פרק יב' ועם תכליתו. פרק יב' עוסק בדיני משמעת ותקנון ועדת הבירור ובהתאם להוראות הפרק בפני המשיבה עומדות שתי חלופות. חלופה ראשונה, בירור משמעתי בפני ועדה פריטטית (הכוללת נציגי הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים) והחלופה השנייה, פיטורים במקרה של עובד שהורשע כבר בבית משפט ועניינו התברר בערכאה שיפוטית. סעיף 91 הוא חיצוני ונבדל מסעיף 90 ונראה כי ההבחנה בין 2 המקרים היא שבסעיף 90 מפורטים אירועים/מעשים שמתבצעים על ידי עובד ונסיבותיהם התבררו ולפיכך תפקיד ועדת הבירור לבחון ולדון במקרים אלה, על כל המשתמע מכך. זאת בעוד שסעיף 91 עוסק במצב שבו התנהל הליך פלילי נגד העובד ונסיבות ביצוע העבירה כבר התבררו במסגרת אותו הליך משפטי, שבו הורשע העובד. במקרה של פיטורים לפי ס' 91, אין כל הצדקה לברר את נסיבות המקרה מחדש ולכן מדובר בהליך קצר, בהתאם להוראות הסעיף, וזאת ניתן ללמוד גם מכותרת הסעיף. נוסיף כי המבקש לא ביקש לזמן נציג מהוועד, על מנת לבסס את טענותיו בדבר הפרשנות הראויה של הוראות ההסכם הקיבוצי והימנעות המבקש מלזמן לעדות נציג מועד העובדים, יוצרת חזקה כי עדות של נציג הועד היתה פועלת כנגד המבקש וסותרת את הפרשנות שלטענתו יש ליתן להוראות פרק יב'. זאת ועוד, מר גראור הצהיר בעניין פרשנות ההסכם הקיבוצי כך: "... טענתו של המבקש הינה טענה לעניין פרשנות הסכם קיבוצי, ואני בתור ראש מינהל למשאבי אנוש יכול להעיד על כך שהמצב בפועל הנוהג בידיעת הצדדים הקיבוציים בחברה, הינו כי לצורך קבלת החלטה על-פיטורי עובד בהתאם לסעיף 91 להסכם הקיבוצי לא נדרש דיון בפני ועדת בירור ..." (סעיף 67 לתצהירו). טענה זו לא נסתרה בראשית ראיה ולטעמנו מתיישבת עם לשון ההסכם. יוער כי לא נעלמה מעיננו טענת המבקש כי היה ובית הדין יאמץ את טענת המשיבה כי היא רשאית לפטרו לפי סעיף 91, השימוש בסעיף זה הוא בבחינת חריג, וצריך להיעשות במשורה במקרים קיצוניים בלבד של ביצוע עבירות חמורות שיש עימן קלון, וזה לא המקרה שלפנינו, לטענת המבקש. אף טענה זו דינה להידחות שכן היא אינה מתיישבת עם לשון הסעיף הקובע, בין היתר, שניתן לפטר לאלתר עובד שהורשע בעבירת פשע אף ללא קלון. משאין מחלוקת כי המבקש הורשע בעבירת פשע (סעיף 418 אמצע) ומעשיו החמורים של המבקש כוונו נגד המשיבה ופגעו בה, היתה רשאית המשיבה לפעול מכוח סעיף 91 ולפטר את המבקש בהתאם להוראותיו. אשר על כן, לא מצאנו כי נפל פגם בהחלטת המשיבה לסיים את עבודתו של המבקש לפי הוראות סעיף 91 המצדיק את התערבות בית הדין ומתן סעד זמני כמבוקש. האם החלטת הפיטורים התקבלה ללא הסכמת ועד העובדים? 26. לטענת המבקש, הסכמת הוועד מראש להליך הפיטורים, מבלי שהיה שותף לכל התהליך והפרטים, במחלוקת שהתגלעה בין הצדדים בעניין הפורום המתאים, מבלי ליידע את הוועד שהתקבלה החלטה ומבלי לשמוע את המבקש, מהווים פגם היורד לשורש העניין ומובילים בהכרח למסקנה כי ועד העובדים לא נתן את הסכמתו לפיטורים, או כי מדובר בהסכמה לא מלאה ועל כן החלטת הפיטורים חסרת תוקף משפטי. 27. בראש ובראשונה מדובר בשינוי והרחבת חזית הואיל ולא נמצא בבקשה ובתצהיר המבקש זכר לטענה זו של המבקש, ורק מן הטעם הזה ניתן היה לדחותה. עם זאת ולמען הסר ספק הטענה נדחית גם לגופה מהטעמים שיפורטו להלן. 28. ראשית, מתצהיר התובע (ס' 81) עולה כי ישיבת השימוע שנקבעה ליום 5.5.13, נדחתה לבקשת יו"ר ועד העובדים, חבר הכנסת חיים כץ, ליום 19.5.13. כנשאל התובע בחקירה הנגדית אלו מגעים היו לו עם יו"ר ועד העובדים השיב כך: "ת. נפגשתי עם חיים כץ על מנת למנוע את הפיטורים שלי, הוא שאל אם יש קלון בעבירה שלי. אמרתי שלא. ביקש לראות את גזר הדין. אחרי שהבאתי לו את ההחלטה אמר אני אשקול זאת ודחה את הדיון ל-19.5." עוד ציין המבקש בעדותו כי יו"ר ועד העובדים סירב להיפגש איתו (עמ' 3 לפרו', ש' 13-15) ועדותו בעניין המועדים בהם ביקש להיפגש שוב עם יו"ר ועד העובדים היתה לא עקבית ולא ברורה (עמ' 3 ש' 12-28). עוד טען המבקש בחקירתו הנגדית כי קיים לפני 19.5.13 פגישה עם איש ועד בשם אלי כהן שמסר לו כי "גראור אמר שזה לא יהיה בהכרח פיטורים, כי לא ידעתי אם ללכת לשימוע או לא ללכת לשימוע" (עמ' 3 ש' 29-30). מעדות המבקש, עולה כי המבקש פנה לוועד העובדים ושטח את טענותיו לעניין פיטוריו בכמה הזדמנויות וכי לאור פניית יו"ר ועד העובדים נדחתה ישיבת השימוע. עוד עולה מהעדויות שבפנינו כי לאור פנייתו של המבקש ליו"ר ועד העובדים התקיימו מספר שיחות בין המבקש לנציגי ועד העובדים ובין המשיבה לועד העובדים בעניינו של המבקש (עמ' 7 לפרו', עדות גראור). יוצא אפוא כי עדותו של המבקש, מחזקת את גרסת המשיבה, כי הועד מודע ומעורב בהליך והתקבלה הסכמת ועד העובדים להליך פיטוריו של התובע עובר למתן ההחלטה על סיום העסקתו. 29. שנית, לא מצאנו בסיס לטענת המבקש, כי היה על המשיבה לפנות שוב לוועד העובדים ולהביא לידיעתה את טענות המבקש בעניין הפורום המתאים בטרם תינתן החלטה בעינינו. סעיף 91 להסכם הקיבוצי אינו מחייב את שיתוף נציגות העובדים בהליך הפיטורים כמו במקרה של ועדת בירור, ומלשון הסעיף עולה כי ההחלטה לסיים את עבודתו של המבקש מסורה למשיבה "בהסכמת ועד העובדים". משהוכח כי ניתנה לכאורה הסכמת ועד העובדים להליך הפיטורים גם לפי ס' 91, לא מצאנו כי נפל פגם מהותי בהליך הפיטורים בכך שהמשיבה לא פנתה שוב לוועד לאחר שהמבקש העלה את טענותיו בעניין הפורום המתאים. 30. שלישית, הבקשה לא הוגשה על ידי נציגות העובדים, והמבקש אף לא צירף את ועד העובדים כצד להליך זה והדבר מהווה חיזוק נוסף למסקנה כי הפיטורים נעשו בהסכמה של ועד העובדים. 31. רביעית, לא מצאנו בפסק הדין בעניין גולדאפר (ע"ע 1068/00 זוסלין גולדפאר - שירותי בריאות כללית, ניתן ביום 18.4.09) את מה שמבקש מאיתנו המבקש ללמוד ממנו ולא ניתן להקיש מפסק הדין לענייננו. פסק הדין בעניין גולדפאר עסק בהחלטת פיטורים שהתקבלה בועדת משמעת, קרי במסגרת הליך פריטטי ונקבע באותו המקרה כי נציג ועד העובדים בועדת השימוע שהשתתף בוועדה נמנע מלהיות שותף בהליך הפיטורים עצמו והותיר את העניין לשיקול דעת ההנהלה ועל כן נפל פגם בפיטוריה של העובדת. לעומת זאת, בעינינו של המבקש פעלה המשיבה בהתאם להוראת סעיף 91 להסכם הקיבוצי ואין מדובר בהליך פריטטי אלא די בהסכמת ועד העובדים לפיטורי המבקש, כפי שניתנה במקרה דנן. 32. לאור כל האמור נחה דעתנו בנסיבות המקרה כי הליך סיום עבודתו של המבקש התקיים כדין בהתאם להוראות סעיף 91 להסכם הקיבוצי ובהתאם לאופן שבו מיושם ההסכם הקיבוצי במשיבה. 33. סיכומו של דבר נקבע כי לא עלה בידי המבקש להוכיח, בשלב זה, כי נפלו פגמים בהחלטה לסיים את עבודתו, המצדיקים ביטול הפיטורים והשבתו לעבודה עד למתן פסק דין בתביעה העיקרית. 34. משקבענו כי לא נפל פגם בהליך הפיטורים של המבקש המצדיק את התערבותנו מתייתר הצורך לדון בשאלה האם היה מקום לדחות את הבקשה רק בשל השיהוי בהגשתה. 35. מאזן הנוחות בבחינת מאזן הנוחות נוטה הכף לכיוון המשיבה שכן לכאורה פיטוריו של המבקש נעשו בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד וכאמור לא מצאנו כי נפלו פגמים בהליך הפיטורים. בבואנו לבחון ולשקול את מידת הנזק שעשוי להיגרם לכל אחד מבעלי הדין אם יינתן הסעד, אם לאו והשוואתם של נזקים אלה מול אלה, סבורים אנו, כי הנזק שעשוי להיגרם למשיבה בהחזרת המבקש לעבודה, יהיה גבוה מהנזק שעלול להיגרם למבקש אם יקבע כי פיטוריו נעשו שלא כדין. הסעד הזמני לו עותר המבקש, הינו אכיפתם של יחסי העבודה בין הצדדים ולטעמנו במעשה שכזה יש כדי לפגוע בפררוגטיבה הניהולית של המשיבה, לסיים העסקתו של עובד שהורשע ביצוע עבירות חמורות נגד המשיבה שפגעו במערכת יחסי האמון המתחייבת בין הצדדים. לא זו אף זו, כאשר אנו מעמידים על כף המאזניים את סיכוי המבקש בתביעה העיקרית והסעד המבוקש בה, הזהה במהותו לזה שהתבקש בהלך הזמני, נוטה הכף לדעתנו לדחיית הבקשה לסעד זמני. 36. סוף דבר א. הבקשה נדחית. ב. המבקש ישא בהוצאות שכ"ט ב"כ המשיבה 4,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מיום המצאת החלטה זו שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל. ג. המשיבה תגיש כתב הגנה עד ליום 15.10.13. ד. נקבע לקדם משפט ליום 1.1.14 בשעה 13:00. חוזההתעשייה האוויריתהסכם קיבוציתעשיה