בפני תביעה כנגד חברת פלאפון בגין חוב אשר נוצר מהתחייבות התובע מול חברת פלאפון (להלן: "הנתבעת"), בשנת 2006. באותה שנה נוצר מצב שהנתבעת הגבילה את השירות אשר סיפקה לתובע עקב טענות מסוימות שאינן רלוונטיות לתביעה בפניי. כראיה לכך הוצג בפני בימ"ש צילום מסך מחשב ביחס לחשבון התובע אשר מצביע על ניתוק זמני ב 2.7.06. אין חולק שנוצר חוב עקב הפסקת הוראת קבע לתשלום. התובע מודה שבשנת 2007, עקב הליכי הוצל"פ, שילם בארבעה שוברים את החוב שנוצר. השוברים סופקו לו ע"י עו"ד מטעם הנתבעת. בכתב ההגנה נציגת הנתבעת טוענת לשיהוי רב בהגשת התביעה. בין היתר, נטען שהיה הסכם פשרה בין הצדדים להביא לסילוק סופי של כל טענה בגין החוב שנוצר. אולם, נוכח חלוף הזמן, לא היה ניתן להשיג את ההסכם (כנראה התיק נשלח לגריסה ע"י עורך הדין אשר טיפל בעניין). כמו כן, עוה"ד אשר טיפל בעניין אינו עובד אצל הנתבעת וספק אם היה זוכר את התובע. התובע לא הביא בפני ביהמ"ש ראיות על כך שלא יכול היה להנות כלל מן השירות, זאת לעומת טענת נציגת הנתבעת שמדובר היה בהגבלת שירות בלבד בשיחות יוצאות. לתובע נותר שירות קבלת שיחות. כאמור, התובע הפסיק את אמצעי התשלום בהוראת הקבע והתעלם מהעניין כאשר המחויבות כלפי החברה נותרה על כנה. התשלום בהוצל"פ מהווה הודאה מצד התובע אודות קיום החוב ואין בתביעה כספית כיום כדי לבטל הודאתו. יתכן שהליך משפטי אחר היה מסייע בידו בעניין. נטל הראיה על התובע להוכיח שלא נהנה משום שירות מהנתבעת ע"מ להוכיח תביעתו. הוא לא הרים את נטל ההוכחה מוטל עליו. לא זו אף זו, סביר להניח שתשלום באמצעות שוברים ע"י הנתבעת יכול לקרות אך ורק בעקבות הסדר פשרה. אולם, אין ביכולת בימה"ש כדי לקבוע ברמה הנדרשת שאמנם התובע חתם על הסדר כזה אשר הביא לסילוק כל טענותיו כלפי הנתבעת. "טענת שיהוי" קיימת כאשר חלוף הזמן בין הקמת העילה לתביעה ובין עצם הגשת התביעה (ללא החלת התיישנות עילת התביעה) פוגע ביכולת הנתבע/ת להתגונן כראוי בפני התביעה. על פי הפסיקה יכולים להיות הרבה הסברים לשיהוי ובין היתר ניהול מו"מ בין הצדדים ע"מ להגיע להסדר מחוץ לכתלי ביהמ"ש, דבר אשר מעכב הגשת תביעה אזרחית. בנסיבות אלו לא חל "שיהוי" כהגנה בפני תביעה אזרחי. במקרה דנן, אין בידי התובע כדי להוכיח הצדקה "השיהוי", למעט הטענה שהיה צעיר, לא הבין זכויותיו אלא רק לאחרונה נודע לו שניתן לתבוע את אשר תבע. התובע בעת הקמת העילה, לטענתו, היה בן 18.5 שנים. אין בכך כדי לפתור אותו מהשלכות טענת השיהוי. הפגיעה בזכויות הנתבעת הוכחה בכך שלא ניתן היה לספק מסמכים הדרושים להפרכת טענות התובע ולהביא לביהמ"ש את העדים המתאימים. לטעמי, התובע לא הרים את נטל הראיה המוטל עליו להוכחת התביעה, מאחר והתובע לא הצליח להעלות הסבר סביר ל"שיהוי" בהגשת כתב התביעה. טענת "השיהוי" של הנתבעת דינה להתקבל כהגנה בפני התביעה שבפני מבלי לקבוע סופית אם הוכחו בפני עילות תביעתו של התובע. אי לכך, התביעה נדחית. בהערת אגב לא נדרשתי לעצם הוכחת עילת התובענה, אולם די לומר שאין בתובעה בפניי ראיות כדי להצדיק הסעד המבוקש. אי לכך הנני מחייב את התובע לשאת בהוצאות משפט בסך 500 ₪. על התובע לשלם לנתבעת סכום זה תוך 30 יום. בהעדר תשלום במועד כאמור, סכום זה ישא בהפרשי הצמדה וריבית עד לתשלום בפועל. פלאפוןסלולר (תביעות)התיישנות חובחובהתיישנות