ביטול העסקה לפי ס' 14(א)(1) לחוק הגנת הצרכן לרכישת ערכת לימוד. בנוסף, דורשת התובעת פיצויים לפי ס' 31א(א)(3) לחוק. לשיטתה של התובעת, העסקה אשר נערכה בין הצדדים הינה עסקת רוכלות, אשר לפי הגדרתה בחוק הינה פנייה יזומה של עוסק לצרכן בכל דרך שהיא, שבעקבותיה הגיע העוסק לסביבתו של הצרכן כדי לקשור את העסקה. אין חולק כי נציג/ה מאת הנתבעת פנה/פנתה לתובעת בשיחה טלפונית על מנת להציע לה את ערכת הלימוד נשוא תובענה זו. כמו כן, אין חולק כי בעקבות השיחה הטלפונית, הסכימה התובעת לבואו של נציג הנתבעת, מר מצליח לוי, לביתה ביום 9/8/2012 ולהתנסות בערכת הלימוד. עובדה זו אנו למדים מטופס הזמנה לפגישה שנערך ע"י נציגת הנתבעת במועד השיחה הטלפונית שנערכה בינה לבין התובעת, בו נרשמו פרטי התובעת ופרטי הפגישה שעתידה להתקיים, וכן מעדויות הצדדים לפניי. בנוסף, אין חולק כי במועד המפגש רכשה התובעת את הערכה תמורת סך של 4,560 ₪ באמצעות 24 תשלומים על סך 190 ₪ כ"א, וכי הערכה האמורה כוללת לכאורה 12 תקליטורים בשבעה מקצועות, הכוללים את כל חומר הלימוד מכיתה ז' ועד י"ב, בהתאם לתוכנית הלימודים של משרד החינוך. לטענת הנתבעת, הערכה הוצגה לתובעת ולבנה, נערכה הדגמה מלאה במחשב והוסבר שבנה של התובעת יוכל להיעזר בערכה על אף העובדה שהוא סובל מדיסלקציה, שכן זו כוללת הסברים בעל פה. בעקבות ההסברים וההדגמה, התובעת הסכימה לרכוש את הערכה ואף חתמה על חוזה מכר, במסגרתו היא מסכימה לחייב את כרטיס האשראי שלה. ביום 13/8/2012, בחלוף ארבעה ימים מיום ביצוע העסקה בין הצדדים, שלחה התובעת לנתבעת מכתב בו היא דורשת את ביטול החוזה. התובעת מציינת כי חוזה בכתב המכיל את כל הפרטים הנדרשים בעסקת רוכלות, לפי ס' 2(א) לתקנות הגנת הצרכן (עריכת חוזה בכתב ופרטים שרוכל חייב למסור לצרכן) תשס"ח 2008 לא נמסר לידיה, ובהתאמה לא נמסרו לה הפרטים הנדרשים בהתאם לתקנות אלו, לרבות: פרטים בדבר זכות הצרכן לבטל את החוזה בהתאם להוראות ס' 14(א) לחוק. בעסקה באשראי, אם סכום העסקה עולה על 200 ₪, את המחיר במזומן ואת המחיר באשראי לרבות שיעור הריבית על פי חישוב שנתי, וכן פרטים בדבר הצמדה ודרך חישובה, כאמור בתקנות 2 ו-5 לתקנות הגנת הצרכן (מכירות באשראי, מכירה מיוחדת ועסקה ברוכלות) תשמ"ג 1983. כבר עתה אציין כי הנתבעת בחרה שלא להתייחס לטענה זו (בדבר אי המצאת הפרטים), ולכן מצאתי לנכון לקבל את טענת התובעת, מאחר ובחוזה המכר שהוגש לתיק, ואשר לגביו אין הצדדים חלוקים כי נערך במעמד הרכישה לא רשומים הפרטים הנ"ל. הנתבעת גרסה להגנתה כי אין מדובר בעסקת רוכלות, בשים לב לתיאום הטלפוני שנערך בין הצדדים עובר לפגישה, וכן טענה כי סברה, במועד פניית התובעת לביטול העסקה, כי משטענה התובעת בפניה ש"בדקה" את הערכה - הרי שזו נפתחה על ידה ועל כן לא ניתן לבטל את העסקה. במהלך הדיון שינתה הנתבעת כיוון הגנתה, וטענה כי הצדדים נפגשו מחוץ לאולם הדיונים בבוקר הדיון כשהתובעת נושאת עמה את הערכה, ואז בדק נציג הנתבעת את הערכה, ואין חולק כי זו לא נפתחה כלל. הנתבעת טענה במצב דברים זה כי לו ידעה שכך פני הדברים מבעוד מועד היתה מסכימה לביטול העסקה, וכי מכל מקום אין היא מתנגדת עוד לביטולה של העסקה, אלא שלשיטתה משחוברה התובעת לאתר של משרד החינוך, כמנויה, בזכות העסקה האמורה, הסכימה זו לתשלום דמי ההרשמה הנדרשים, ואת אלו, בסך של 497 ₪ אין להשיב לידיה, שכן הנתבעת מחויבת בתשלומים בכל מקרה של רישום מנוי חדש. האם עסקת רוכלות לפנינו? ראשית, התרשמתי כי צודקת התובעת בטענתה כי מדובר בעסקת רוכלות לפי ס' 8 לחוק הגנת הצרכן. הפנייה הראשונה שנעשתה היתה פניה מצד הנתבעת באמצעות שיחה טלפונית, בעקבותיה נקבעה הפגישה בין הצדדים - כך העידו שני הצדדים במהלך חקירתם כאן. לכן, ניתן לומר כי למרות שהתובעת הזמינה מרצונה את נציג הנתבעת לביתה, היוזמה לעסקה הגיעה מצד הנתבעת, ובהתאמה עונה עסקה זו להגדרת עסקת רוכלות שבסעיף 8 לחוק, ואשר זו לשונו - ""רוכלות" - הצעת עסקה לצרכן מאת עוסק, או מי מטעמו, שבא שלא לפי הזמנה למקום מגוריו, שירותו הצבאי, עבודתו, לימודיו או לקרבתם, וכן לכל מקום שאינו בית עסק של העוסק או של מי מטעמו (להלן - מקום הצרכן), או פניה יזומה של עוסק לצרכן בכל דרך שהיא, שבעקבותיה הגיע העוסק, או מי מטעמו, למקום הצרכן כדי לקשור עסקה." (ההדגשה שלי - ק.מ.פ). ביטול העסקה - ס' 14(א)(1) לחוק, קובע כי צרכן רשאי לבטל עסקת רוכלות (מבלי צורך בהנמקה כלשהי וללא דמי ביטול) ובלבד שיעשה כן בתוך המועדים הקבועים שם (14 ימים ממועד עריכת העסקה או ממועד קבלת ההסכם המתבקש מעסקה מעין זו בכתב - המאוחר מבין השניים). כאמור, הודעה על ביטול העסקה נשלחה לנתבעת שלושה ימים לאחר ביצוע העסקה. למרות פניות התובעת אל הנתבעת, הנתבעת לא נענתה לבקשותיה, והעסקה לא בוטלה על ידה. התובעת טוענת כי הערכה נותרה סגורה ולא היתה בשימוש כלל מרגע רכישתה. כאשר הגיעה התובעת לדיון שהתקיים לפניי, היא הביאה עמה את הערכה וניתן היה לראות בבירור כי הערכה נותרה סגורה ולא נעשה בה כל שימוש - כפי שלמעשה אישר אף נציג הנתבע שנכח כאן ובדק בעצמו את הערכה. אמינה עלי עדותה של התובעת, הטוענת כי פנתה מספר פעמים לנתבעת והודיעה כי לא עשתה כלל שימוש בערכה וכי זו נותרה סגורה וחתומה כפי שקיבלה אותה, באשר זו מתיישבת עם נוסח ההודעה שנשלחה על ידה לשיטתה בדואר רשום כבר ביום 13/8/12 (ת/2). למעשה, יצוין כבר עתה כי התובעת הותירה רושם מהימן על ביהמ"ש, ניכר כי היא עושה כמיטב יכולתה למסור בביהמ"ש גרסה מדויקת כמיטב יכולתה, וזאת אף מקום בו נדרשה לתקן את הטעות שנפלה בניסוח כתב התביעה ביחס לסכום ששולם, ואף מקום בו נאלצה להעיד על מצבו ויכולותיו הלימודיות של בנה, על אף הקושי ואי הנעימות שבכך. למעשה, אף מכתב ההגנה של הנתבעת ניתן היה להתרשם כי גרסה זו של התובעת (כי כלל לא פתחה את הערכה) הובאה בפניה, ומעדותו של נציג הנתבעת התרשמתי כי גרסה זו הושמעה באוזניו במהלך השיחה הטלפונית שנערכה בין השניים, במסגרתה ביקשה התובעת לבטל את העסקה, וכי המסקנה כאילו הערכה נפתחה היא מסקנה שהסיק נציג הנתבעת בעצמו מדברים אחרים שנאמרו על ידה, ולא מתשובה ישירה לשאלה 'האם נעשה שימוש כלשהו בערכה עצמה' (ר' עמ' 3 לפרוט' מול שורות 13-14). משביקשה אם כן התובעת לבטל את העסקה בתוך המועדים הקבועים לכך בחוק, וכאשר הערכה עודנה באריזתה המקורית - נכון וראוי היה לבטל את העסקה על אתר ולהימנע מסחבת מיותרת בנושא. אין בכך כדי לרמוז כי ביהמ"ש סבור שהיה על הנתבעת לבטל לאלתר ומיד עם קבלת ההודעה הראשונה את העסקה, מבלי לנסות ולהבין מדוע זה התחרטה התובעת ומדוע אינה מעוניינת עוד בעסקה זו, ואולם - משניכר היה כי לא יעלה בידו של נציג הנתבעת לשכנע את התובעת לשנות שנית את דעתה, וכי זו איתנה בהחלטתה - שומה היה על הנתבעת לסור לביתה של התובעת, לבחון את הערכה - האמנם סגורה היא כטענת התובעת אם לאו - ובהתאמה, לבטל את העסקה מבלי להביא הצדדים להליך כאן. דמי הרישום לאתר - כאמור, הנתבעת ביקשה לקבוע כי על אף שיש להורות על ביטולה של העסקה בנסיבות דנן, הרי שיש לקזז מן ההחזר את דמי המנוי לאתר האינטרנט, בהן היא עצמה מחויבת עם חיבור המנוי לאתר האינטרנט. בהקשר זה, הנטל להוכיח את חובת התשלום לצד ג' האמור מוטלת על הנתבעת, כמו גם הנטל להראות כי סוגיה זו הובהרה די הצורך לתובעת מבעוד מועד. התובעת טענה בהקשר זה כי היא עצמה לא התחברה לאתר, כי החיבור לאתר בוצע על-ידי נציג הנתבעת, וכי הובהר לה במעמד ביצוע העסקה כי מדובר במתנה שניתנת, בין אם יש צורך ובין אם לאו, לכל הרוכש את הערכה. לתמיכה בטענותיו, צירף נציג הנתבעת את תקנון האתר של החברה במעמד החקירה, ושם כתוב כי בכל מקרה דמי ההרשמה החד פעמיים לא יוחזרו וזאת למרות ביטול העסקה, אך התקנון הוא בעצם תדפיס חלקי בלבד, בו מופיעים סעיפים ספציפיים המתייחסים למקרה. הנתבעת לא הראתה כי התקנון המצורף אכן שייך לצד ג', מאחר והוא תדפיס חלקי. לא ניתן לראות קשר כלשהו בין הנתבעת לבין התקנון המצורף. כמו כן, לא התרשמתי כי הנתבעת הבהירה לתובעת את נושא התקנון ואת העובדה שעל האחרונה מוטלת האחריות לתשלום דמי הרישום, לאחר בחירת המקצועות. מחירון האתר המופיע בתקנון מציין את המחירים הקבועים לכל מקצוע. על הלקוח לבחור את המקצועות הרצויים לו וכך יהיה ניתן לדעת מהי עלות דמי הרישום. ישנם מחירים שונים למקצועות לפי בחירת המקצוע כמקצוע ראשון או כמקצוע נוסף. במחירון מוקפים שלושה מחירים בעיגול סמוך לשלושה מקצועות. מקצוע אחד כמקצוע ראשון ושני מקצועות כמקצועות נוספים. סך דמי הרישום לשלושת המקצועות הללו הוא 497 ₪. הנתבעת טוענת שהתובעת היא זו שסימנה את המקצועות הללו, ובכך אישרה את הרישום לאתר האינטרנט, לכן עליה מוטלת האחריות לתשלום דמי הרישום, אך מנגד לא הראתה כל הוכחה לטענתה זו, מאחר והתקנון אינו חתום על-ידי התובעת, וכן מאחר והנתבעת לא הראתה כי האתר אכן פתוח לשימוש. בכך לא הראתה כי התובעת היא זו שרכשה את המקצועות. אילו הנתבעת היתה מצרפת אסמכתאות עליהן היא מתבססת, כגון: חתימתה של התובעת על התקנון המצביעה על אישורו, תיעוד לכניסה כלשהי לאתר האינטרנט, סימון המקצועות הנ"ל על-ידי התובעת וכיוצא בזה, ייתכן והייתי מוצאת לנכון לחייב את התובעת בדמי הרישום, אך לא כך. בנוסף, הנתבעת טוענת כי שילמה את דמי הרישום בסך 497 ש"ח לצד ג' ועל התובעת להחזיר סכום זה לנתבעת, מאחר וגם בביטול עסקה, נדרשת הנתבעת לשלם דמי רישום אלה. כפי שכבר ציינתי, מדובר על מסמך שאינו חתום, הנתבעת לא הראתה כי התובעת אישרה את התקנון, ועל כן לא ניתן לחייבה בגין דמי הרישום. יתרה מכך, הנתבעת לא הביאה כל תיעוד לכך ששילמה את דמי הרישום לצד ג', ועליהם דורשת את ההחזר מהתובעת. לא מצורפת חשבונית או אישור על התשלום, ולכן לא ניתן להסתמך על כך שאכן הנתבעת שילמה את דמי הרישום לצד ג'. לעניין השאלה האם אתר האינטרנט ניתן כמתנה ואם לאו, ניתן לראות בחוזה המכר כי אתר התרגול כתוב באותה רשימה של ערכת הלימוד, ללא תוספת מחיר לצידו, והסכום הכולל הוא הסכום המצוין לעיל בסך 4,560, כלומר האתר היה אמור להיכלל בעסקה, ללא תוספת תשלום. לכן, אמינה עלי עדותה של התובעת אשר טענה כי האמינה שהאתר ניתן לה במתנה כאשר רכשה את ערכת הלימוד. במצב דברים זה, הנתבעת לא הצליחה להרים את הנטל בכדי להוכיח את טענתה שעל התובעת לשלם את דמי הרישום לאתר, על כן לא נותר לי אלא לדחות הטענה. פיצויים לדוגמא - התובעת עותרת לקבלת פיצויים לדוגמא לפי סעיף 31א(א)(3) לחוק. אין חולק כי התובעת שלחה מכתב בכתב ידה לנתבעת, בו ביקשה לבטל את ההסכם, אך מנגד עדותו של נציג הנתבעת, אשר לשיטתו האמין שהתובעת פתחה את הערכה ועשתה בה שימוש עד למועד החקירה, אמינה בעיני. ישנם מספר שיקולים שעל בית המשפט להתחשב בהם, בבואו לקבוע את גובה הפיצויים לדוגמא. שיקולים אלו מופיעים בסעיף 31א(ה) לחוק ועיקרם ליצור הרתעה מפני הפרתו של החוק. בהתאמה רשאי ביהמ"ש לחייב את המפר בפיצויים בגין ההפרה, ללא צורך בהוכחת נזק. יחד עם זאת, בשים לב להתרשמותי מעדותו של נציג הנתבעת, נחה דעתי, כי הנתבעת סירבה לבטל את ההסכם לא מהטעם של קנטרנות או כוונה להפר את החוק, אלא מהטעם שסברה כי תנאי החוק אינם מתקיימים כאן לאור פתיחת הערכה על ידי התובעת. בנוסף, לא הובאה כל ראיה לכך שהנתבעת פועלת כך בדרך של קבע, כלומר הצגת תיעוד של מקרים דומים אשר קרו בעבר, מהם ניתן היה ללמוד, כי הנתבעת פעלה באופן דומה וסירבה לבטל את עסקת המכר. הנתבעת ניסתה להבין מדוע רצתה התובעת לבטל את העסקה ותו לא. אילו היתה עדות לכך שהנתבעת פעלה בצורה זו בעבר, נדמה בעיני, כי היה זה ראוי לדון בנושא פיצויים לדוגמא, בכדי להבטיח כי מקרה זה לא יחזור בשנית, אך במקרה דנן איני רואה צורך בהחלת הסעיף האמור על הנתבעת. על כן, אני רואה לנכון שלא לחייב את הנתבעת בפיצויים לדוגמא במקרה דנן. לפיכך, מכל האמור, אני מקבלת את התביעה באופן חלקי ומורה על ביטול העסקה. בהתאמה אני מורה על השבה הדדית, באופן שהתובעת תשיב את ערכת הלימוד שרכשה, כשהיא סגורה באריזתה המקורית, לידי נציג הנתבעת אשר יסור לביתה של התובעת בתיאום טלפוני מראש לשם כך, ומנגד תשיב הנתבעת לידי התובעת את כל התשלומים שבגינם זוכה חשבונה של הנתבעת בגין חיוב כרטיס האשראי של הנתבעת, ויבוטל החיוב בגין תשלומים עתידיים. יובהר כי על הנתבעת לפעול לתיאום פגישה כאמור בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסה"ד בידיה. ההחזר הכספי יבוצע במזומן או בשיק מזומן במועד הפגישה כאמור, שאם לא כן תחוב הנתבעת בתשלום הפרשי הצמדה וריבית על הסכום שנזקף עד כה לטובתה. התובעת רשאית להודיע לחברת כרטיסי האשראי דבר ביטול החיוב ולצרף עותק מפסק דיני זה לשם כך. בנוסף אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך כולל של 750 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד יום התשלום בפועל. לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 ימים. צרכנותחוק הגנת הצרכןביטול עסקה (הגנת הצרכן)