רקע עובדתי המערערת הגישה תביעה לקצבת נכות. רופא מוסמך מדרג ראשון שבדק את המערערת, קיים התייעצות רפואית עם אורתופד מומחה ועם פסיכיאטר. האורתופד מצא כאבים והגבלה קלה בעמוד השדרה הצווארי, וכן כאבים והגבלה קלה בעמוד השדרה המותני. כמו כן מצא האורתופד תסמונת SLE. על יסוד בדיקת המערערת וההתייעצויות שקיים, קבע הרופא המוסמך למערערת נכויות כדלהלן: 10% בגין הגבלות בתנועות עמוד שדרה צווארי. 10% בגין המגבלות בתנועות עמוד שדרה מותני. 10% בגין כאבי שלד. 10% בגין תגובה רגשית. 10% בגין מצב ירוד לאחר SLE. 0% בגין טחורים. 0% בגין יתר לחץ דם. המערערת הגישה ערר לוועדה הרפואית לעררים על קביעת הרופא המוסמך. הוועדה הרפואית לעררים קיימה התייעצות עם ראומטולוג, פרופ' גדעון פישר, אשר חיווה דעתו כי המערערת סובלת מפיברומיאלגיה עם תגובה נפשית. בפני הועדה הרפואית לעררים עמדו מסמכים מבית חולים טלביה, תוצאות מעבדה, מכתב רפואי של ד"ר נועם חרץ מיום 4.10.11, תוצאות בדיקות MRI מיום 18.9.11 ואישור לשימוש בקנביס מטעמים רפואיים. הוועדה הרפואית לעררים שמעה את תלונות המערערת ובדקה אותה. ממצאי הוועדה הרפואית לעררים נרשמו בזו הלשון: "בבדיקתה: הליכה ללא צליעה. בדיקת הפרקים אין סימנים לסינוויטיס. טווח תנועה שמור בכל המיפרקים. קיימות נקודות טריגר במקומות אופייניים לפיברומיאלגיה ובנוסף רגישות דיפוזית במגע על פני 4 הגפיים, הצוואר והגב. אין סימני פרימה. אין סימנים למחלת LSE פעילה בבדיקה גופנית ובבדיקות מעבדה המצויות בתיק. בדיקה פסיכיאטרית: בזמן הבדיקה אפקט עם גוון דיכאוני. תוכן חשיבה מתאר סבל גופני מתמיד. ותגובה נפשית הנובעת ממנו, תיסכול, חוסר אונים אך למרות זאת רצון לשפר את המצב הגופני ולחזור לתפקוד סביר. .... הוועדה קבלה גם תיעוד על יתר לחץ דם אשר נימדד סביב 160/90. הוועדה מתרשמת שכאבים נובעים בעיקר מפיברומיאלגיה אי לכך אין לחלק את צירופי נכותה לפי אזורים אנטומיים מכיוון שמדובר במחלה מפושטת אשר יש לה הביטים גופניים ונפשיים אי לכך הועדה קובעת את נכות הכוללת פיברומיאלגיה עם תגובה נפשית בשיעור 40% לפי 35 ד'+ה'". טענות המערערת להלן עיקרי טענות המערערת: טעתה הוועדה הרפואית לעררים משכללה את מכלול פגימותיה של המערערת במחלת הפיברומיאלגיה ולא קבעה נכות נפרדת לכל פגימה ופגימה. כך, טעתה הוועדה הרפואית לעררים משלא בדקה את ההגבלות בתנועות הצוואר ולא קבעה למערערת נכות בגין הגבלות אלה. כן טעתה הוועדה הרפואית לעררים משלא בדקה את ההגבלות בתנועות עמוד השדרה המותני ולא קבעה למערער נכות בגין הגבלות אלה. טעתה הוועדה הרפואית לעררים הואיל ופריט 35 לרשימת הליקויים אינו כולל תגובה נפשית ועל כן טעתה הוועדה משלא קבעה למערערת נכות נפשית. טעתה הוועדה הרפואית לעררים משלא קבעה למערערת נכות בגין מצב לאחר SLE. הוועדה הרפואית לעררים לא נימקה מדוע סטתה מחוות דעתו של ד"ר חרץ שקבע למערערת 50% נכות בגין פיברומיאלגיה. המערערת ביקשה להחזיר את ענינה לוועדה הרפואית לעררים בהרכב אחר. טענות המשיב עיקרי טענות המשיב הם כדלהלן: ועדה רפואית לעררים דנה מחדש בעניינו של המבוטח ואין היא חייבת להצדיק סטייה מקביעות הדרג הראשון. הוועדה בדקה את המערערת בגין הליקוי המשמעותי שלה - פיברומיאלגיה. המערערת לא הגישה תיעוד רפואית התומך בטענתה כי היא סובלת מהגבלות בתנועות בעמוד השדרה הצווארי או המותני. החלטת הוועדה הרפואית לעררים להעניק למערערת נכות בגין פיברומיאלגיה ולא בגין הפגימות בהן הכירה הועדה מדרג ראשון, היא החלטה רפואית מקצועית שאין בית הדין מתערב בה. הוועדה הרפואית לעררים קבעה למערערת 0% נכות בגין טחורים ויתר לחץ דם, וניתן להבין מהחלטתה כי היא ראתה את יתר הנכויות כקשורות לפיברומיאלגיה, שאם לא כן הייתה מציינת אותן. ד"ר חרץ המליץ להכיר ב-50% בגין פיברומיאלגיה והחלטת הוועדה הרפואית לעררים, שקבעה למערערת 40%, הינה במתחם סביר המצוי בשיקול דעתה, ואין בכל אי היענות להמלצות של מומחה מטעם המבוטח כדי להקים טעות משפטית. דיון והכרעה עמדת המערערת לפיה שגתה הוועדה הרפואית לעררים משלא ביצעה למערערת בדיקת הגבלה של תנועות המערערת בעמוד השדרה הצווארי ובעמוד השדרה המותני - אינה מקובלת על בית הדין. הלכה פסוקה היא כי הסמכות לקבוע ממצאים רפואיים וליישמם, ובכלל זה קביעת סעיפי הליקוי על רקע הממצאים, נתונה לוועדה הרפואית לעררים (עבל 217/06 יוסף בן צבי נ. המוסד לביטוח לאומי (מיום 22.6.06)). קביעת נכות בשיעור 40%, שהוא שיעור ביניים בין הקבוע בסעיף 35(1)(ג) ל-35(1)(ד), כוללת הכרה של הוועדה הרפואית בקיום הגבלה ניכרת בתנועות (הליקוי בסעיף 35(1)(ג) מוגדר כ"ארטריטיס רבמטואידית או מכל סוג אחר" כאשר "ההשפעה על כושר הפעולה הכללי היא יותר מבינונית או קיימת הגבלה ניכרת בתנועות"). רוצה לומר, הוועדה הרפואית לא התעלמה ממצאי האורתופד, עמו התייעץ הרופא המוסמך מדרג ראשון, בדבר הגבלות בתנועות. הוועדה הרפואית הניחה כי ממצאים אלה קיימים אך על רקע ממצאיה בדבר רגישות דיפוזית, בין היתר בצוואר ובגב, ייחסה את ההגבלות למחלה ראומטית מפושטת - פיברומיאלגיה, זאת במסגרת שיקול דעתה הרפואי טענת המערערת לפיה טעתה הוועדה הרפואית לעררים משלא קבעה למערערת נכות בגין מחלת SLE, אינה מקובלת עלי. הוועדה הרפואית ציינה במפורש אין סימנים למחלה זו בבדיקת המערערת ובבדיקות המעבדה. זוהי קביעה רפואית ואין כל בסיס להתערבות בה. מקובלת על בית הדין טענת המערערת כי מאחר שסעיף 35(1), על סעיפי המשנה שלו, אינו כולל איפיון של דרגת חומרה של הארטריטיס על פי השאלה אם נלווית לה תגובה נפשית אם לאו, שטעתה הוועדה הרפואית לעררים משלא דנה באפשרות של הענקת נכות נפשית נפרדת למערערת. כמו כן, הוועדה הרפואית לעררים לא התייחסה למסמך הרפואי של ד"ר חרץ, אשר סבר שחומרת הפיברומיאלגיה של המערערת מצדיקה הענקת נכות על פי סעיף 35(1)(ה). אשר על כן החלטתי לקבל חלקית את הערעור ולהחזיר את עניינה של המערערת לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתשקול הענקת נכות נפשית נפרדת למערערת ותתייחס למסמך של ד"ר חרץ מיום 4.10.11. לא מצאתי לקבל את עתירת המערערת להחליף את הרכב הוועדה. מדובר בוועדה ראשונה ואין בסיס להסקת מסקנה בדבר אי יכולת הוועדה להשתחרר מקביעותיה הקודמות. אשר על כן הנני מקבל את הערעור כאמור בסעיף 17 לעיל. המשיב ישלם למערערת שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪. ערעור ברשות לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים. נכות כלליתפיברומיאלגיהערעורנכות