##דוגמא לכתב תביעה## ## א. תיאור של בעלי הדין ## 1. התובע, מר _________ ת.ז. _________, הינו אזרח ישראלי המתגורר ביישוב _________, אשר במועדים הרלוונטיים לתביעה זו עבד ככבאי בתחנת כיבוי האש ב_________ (להלן: "התחנה"), במסגרת איגוד ערים לשירותי כבאות אזור _________. 2. הנתבעת, נציבות כבאות והצלה, הינה זרוע של המשרד לביטחון פנים, אשר נכנסה בנעליהם של איגודי הערים לשירותי כבאות ביום 8.2.13, מכוח חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה, תשע"ב-2012, והיא האחראית על פעילות הכבאות וההצלה בישראל. ## ב. הסעד המבוקש (באופן מפורט) ## 3. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,092 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל, וזאת בגין הנזק שנגרם למכשיר ה-GPS הפרטי של התובע, אשר ניזוק כתוצאה מרשלנות הנתבעת ועובדיה. 4. בנוסף, כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעת בהוצאות המשפט של התובע ובשכר טרחת עורך דין, בתוספת מע"מ כחוק. ## ג. העובדות הנחוצות לביסוסה של עילת התביעה ומתי נולדה ## 5. ביום 8.1.13, נקרא התובע, במסגרת תפקידו ככבאי, להגיע לתחנת הכיבוי ב_________ לצורך השתתפות במשימות חילוץ שונות ברחבי העיר _________, עקב אירועי הצפה חמורים שנגרמו מגשמים עזים. 6. התובע הגיע לתחנה ברכבו הפרטי, אשר חנה בשטח התחנה. באותה עת, כלי רכב של איגוד הערים פונו מהמקום לפני עליית קו המים, אך רכבו הפרטי של התובע לא פונה. 7. כתוצאה מכך, רכבו של התובע כוסה כולו במים והוכרז על ידי חברת הביטוח כ"אובדן להלכה". 8. במכשיר ה-GPS של התובע, אשר היה ברכבו, נגרם נזק. התובע רכש את המכשיר בסך של 1,392 ₪ (ר' קבלה). 9. חברת הביטוח של התובע פיצתה אותו בסך של 1,200 ₪ בגין נזקים שנגרמו לפריטי ציוד נוספים שהיו ברכב, כאשר סכום זה כלל 300 ₪ מתוך ערך מכשיר ה-GPS. 10. התובע פנה אל האחראים בתחנה בדרישה לפיצוי בגין יתרת הנזק למכשיר ה-GPS, בסך 1,092 ₪, אך דרישתו סורבה. 11. עילת התביעה נולדה ביום 8.1.13, עת נגרם הנזק למכשיר ה-GPS של התובע, והתגבשה עם סירוב הנתבעת לפצותו על יתרת הנזק. ## ד. הנזקים ## 12. הנזק הישיר שנגרם לתובע הינו נזק למכשיר ה-GPS שלו, אשר ערכו המקורי עמד על 1,392 ₪. 13. לאחר קבלת פיצוי חלקי מחברת הביטוח בסך 300 ₪ עבור המכשיר, נותרה יתרת נזק בסך 1,092 ₪, אותה דורש התובע מהנתבעת. 14. בנוסף לנזק הישיר, נגרמו לתובע עוגמת נפש, טרחה והוצאות נלוות כתוצאה מהאירוע ומהצורך לטפל בנזקים שנגרמו לרכבו ולציודו. ## ה. פירוט הטענות ## ## חובת זהירות מושגית וקונקרטית ## 15. הנתבעת, באמצעות האיגוד שקדם לה, חבה חובת זהירות מושגית כלפי התובע כמעסיקתו, לשמור על שלמות רכושו הפרטי הנמצא בתחומי התחנה, במיוחד כאשר התובע נדרש להגיע לעבודה עם רכבו הפרטי. 16. חובת הזהירות המושגית מתגבשת לחובת זהירות קונקרטית בנסיבות המקרה, שכן אירוע הצפה חמור, כפי שאירע, היה צפוי וניתן היה למנוע את הנזק לרכוש העובדים, בדומה לפינוי רכבי האיגוד. 17. הנתבעת, כגוף ציבורי האחראי על בטיחות הציבור ועובדיה, הייתה צריכה לצפות כי אירוע הצפה בסדר גודל כזה עלול לגרום נזק לרכוש העובדים החונה בתחומה, ולנקוט אמצעים סבירים למניעתו. 18. העובדה כי רכבי האיגוד פונו מהמקום לפני עליית קו המים, מעידה על מודעות האיגוד לסכנה ועל יכולתו לפעול למניעת נזקים, ובכך מחזקת את הטענה לקיומה של חובת זהירות קונקרטית כלפי רכוש התובע. 19. חובת הזהירות הקונקרטית נובעת גם מההבנה כי התובע הגיע לתחנה במסגרת מילוי תפקידו החיוני, וכי רכבו שימש אותו לצורך הגעה מהירה למקום העבודה, מה שמטיל אחריות מוגברת על המעסיק. ## רשלנות עובדי הנתבעת ## 20. עובדי האיגוד, אשר פעלו בשם הנתבעת, התרשלו בכך שלא דאגו לפנות את רכבו הפרטי של התובע ממגרש החניה שהוצף, על אף שפינו רכבים אחרים של האיגוד. 21. התרשלות זו מתבטאת באי-נקיטת אמצעי זהירות סבירים למניעת הנזק, כאשר היה ביכולתם ובסמכותם לפעול לפינוי הרכב, בפרט לאור העובדה שהיו מודעים לסכנת ההצפה. 22. התנהגות עובדי האיגוד, אשר פינו את רכבי האיגוד אך הותירו את רכבו של התובע חשוף לסכנה, מהווה הפליה ואי-שוויון בטיפול ברכוש הנמצא בתחומי התחנה. 23. ניתן היה לצפות מעובדי האיגוד, אשר היו בתחנה ופעלו לפינוי רכבים, כי יפעלו גם לפינוי רכבו של התובע, במיוחד לאור תפקידו החיוני והעובדה שהגיע למקום לצורך מילוי משימות הצלה. 24. אי-פינוי רכבו של התובע, כאשר היה ניתן לעשות זאת בקלות יחסית ובאמצעות כוח האדם שהיה זמין במקום, מהווה הפרה של חובת הזהירות המוטלת על הנתבעת ועובדיה. ## קשר סיבתי בין הרשלנות לנזק ## 25. קיים קשר סיבתי ישיר ועובדתי בין רשלנות עובדי הנתבעת באי-פינוי רכבו של התובע לבין הנזק שנגרם למכשיר ה-GPS שלו. 26. אלמלא התרשלות עובדי הנתבעת, אשר לא פינו את הרכב, הנזק למכשיר ה-GPS לא היה נגרם, שכן הרכב לא היה מוצף במים. 27. הנזק למכשיר ה-GPS הוא תוצאה ישירה ובלתי נמנעת של הצפת הרכב במים, אשר נגרמה עקב מחדל הנתבעת. 28. מבחן הצפיות מתקיים במקרה זה, שכן הנתבעת הייתה צריכה לצפות כי אי-פינוי רכב החונה בשטח מוצף יוביל לנזק לרכב ולתכולתו, לרבות מכשיר ה-GPS. 29. הקשר הסיבתי המשפטי מתקיים אף הוא, שכן הנזק שנגרם למכשיר ה-GPS הוא מסוג הנזקים שחובת הזהירות נועדה למנוע, והוא תוצאה סבירה וצפויה של הפרת חובה זו. ## אחריות המעסיק לנזקי עובדיו ## 30. הנתבעת, כמעסיקתו של התובע, חבה באחריות שילוחית למעשי ומחדלי עובדיה, אשר התרשלו באי-פינוי רכבו של התובע. 31. עובדי האיגוד פעלו במסגרת תפקידם ובמהלך עבודתם כאשר פינו את רכבי האיגוד, ומחדלם באי-פינוי רכבו של התובע אירע אף הוא במסגרת זו. 32. לפיכך, הנתבעת נושאת באחריות ישירה ועקיפה לנזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מרשלנות עובדיה. 33. אחריות המעסיק נובעת גם מהחובה לדאוג לסביבת עבודה בטוחה ולשמור על רכוש העובדים הנמצא בתחומי המעסיק, במיוחד כאשר העובד נדרש להגיע לעבודה בנסיבות חריגות. 34. הפסיקה הכירה באחריות מעסיקים לנזקים שנגרמו לרכוש עובדיהם בתחומי המעסיק, במיוחד כאשר הנזק נגרם עקב מחדל או רשלנות של המעסיק או מי מטעמו. ## תחולת חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה ## 35. בהתאם לסעיף 103 לחוק הרשות הארצית לכבאות והצלה, תשע"ב-2012, כל הליך משפטי שננקט בזמנו כנגד איגוד הערים לשירותי כבאות, יוסיף לעמוד בתוקפו וייחשב כאילו היה נגד המדינה ביום כינון הרשות. 36. מכוח סעיף זה, הנתבעת, נציבות כבאות והצלה, נכנסה בנעלי איגוד הערים וחבה כלפי התובע באותה חבות שהייתה לאיגוד לפני יום כינון הרשות. 37. הסכמת התובע להמרת זהות הנתבעת אינה גורעת מזכויותיו המהותיות ואינה פוטרת את הנתבעת מאחריותה המשפטית לנזק שנגרם. 38. מטרת סעיף 103 לחוק היא להבטיח רציפות משפטית ולהגן על זכויותיהם של צדדים שלישיים, לרבות עובדים, מפני שינויים מבניים ברשות. 39. לפיכך, הנתבעת אינה יכולה להתנער מאחריותה בטענה כי האירוע אירע לפני כינונה כרשות עצמאית, שכן החוק מטיל עליה את האחריות במפורש. ## דרישת התובע להחזקת רכב ## 40. התובע טוען כי במסגרת תפקידו ככבאי, שולמה לו אחזקת רכב והוא חויב להחזיק ברכב על מנת שיוכל להגיע במהירות למקום העבודה בעת הצורך. 41. אף אם אין מדובר בתנאי העסקה מפורש, הרי שהדרישה המעשית להחזקת רכב לצורך מילוי תפקידו, מטילה אחריות מוגברת על המעסיק לשמור על שלמות הרכב כאשר הוא חונה בתחומי התחנה. 42. העובדה שהתובע הגיע לעבודה ברכבו הפרטי, לבקשת המעסיק ובמסגרת מילוי תפקידו החיוני, מחזקת את הטענה כי הנתבעת חבה בחובת זהירות מוגברת כלפי רכבו. 43. לולא נקרא התובע לעבודה ביום האירוע, הנזק לרכבו ולמכשיר ה-GPS לא היה נגרם, שכן הוא אינו מתגורר ב_________ ואין לו עניין להגיע לשם שלא לצורך עבודה. 44. דרישת המעסיק להחזקת רכב לצורך מילוי תפקיד, יוצרת זיקה מיוחדת בין הרכב למקום העבודה, ומטילה על המעסיק אחריות לשלמותו בעת חנייתו בתחומי התחנה. ## אי-תחולת הוראות החשב הכללי ## 45. טענת הנתבעת בדבר אי-זכאות התובע לפיצוי מכוח הוראות החשב הכללי, אינה רלווננטית ואינה פוטרת אותה מאחריותה הנזיקית. 46. הוראות החשב הכללי עוסקות בפיצוי לעובד מדינה בגין נזק שנגרם לרכושו שלא במזיד, ואינן גורעות מזכותו של התובע לתבוע פיצויים מכוח עוולת הרשלנות. 47. התובע אינו מבקש פיצוי מכוח הוראות פנימיות של המדינה, אלא מכוח דיני הנזיקין הכלליים, אשר חלים על הנתבעת ככל גוף משפטי אחר. 48. סעיף 4.1.2.4 להוראות החשב הכללי, הקובע כי המשרד לא ייתן פיצוי בגין נזק לכלי רכב או לחפצים אישיים הנמצאים בכלי הרכב, אינו יכול לגבור על חובת הזהירות והאחריות הנזיקית של הנתבעת. 49. הוראות פנימיות אינן יכולות לשמש כמגן מפני תביעות נזיקין כאשר הוכחה רשלנות, והן אינן יכולות לשלול זכויות המוקנות לתובע מכוח החוק. ## אחריות האיגוד המקורי ## 50. האיגוד המקורי, אשר קדם לנתבעת, טען כי אינו נושא באחריות לכלי רכב של עובדים החונים בתחנה, אלא אם מדובר בנזק שנגרם בעטיו או על ידי מי מטעמו. 51. טענה זו אינה עומדת במבחן המציאות המשפטית, שכן הנזק נגרם עקב מחדלם של עובדי האיגוד, אשר פעלו מטעמו ובמסגרת תפקידם. 52. עצם העמדת הרכב במגרש החניה של התחנה, בנסיבות בהן התובע נדרש להגיע לעבודה, יוצרת חבות מסוימת מצד האיגוד לשמור על שלמות הרכב. 53. טענת האיגוד כי "ראוי היה כי התובע יברך על כך שהיה לו ביטוח בר תוקף", אינה רלוונטית ואינה פוטרת אותו מאחריותו הנזיקית. קיומו של ביטוח אינו שולל את זכותו של הניזוק לתבוע את המזיק. 54. הנתבעת, אשר אימצה את טענות האיגוד, אינה יכולה להסתתר מאחורי טענות אלו, שכן היא נכנסה בנעלי האיגוד וחבה באותה אחריות. ## חובת הקטנת הנזק ## 55. התובע פעל באופן סביר להקטנת נזקיו, כאשר פנה לחברת הביטוח וקיבל פיצוי חלקי עבור הנזקים שנגרמו לרכבו ולציודו. 56. פנייתו של התובע לאחראים בתחנה בדרישה לפיצוי על יתרת הנזק, מעידה על רצונו לפתור את הסוגיה בדרכי נועם ועל נקיטת צעדים סבירים. 57. אין לצפות מהתובע, אשר היה עסוק במשימות חילוץ והצלה, לפנות באופן יזום לפינוי רכבו, במיוחד כאשר היו עובדים אחרים בתחנה שפעלו לפינוי רכבים. 58. התובע לא יכול היה למנוע את הנזק בעצמו, שכן הוא היה עסוק במילוי תפקידו החיוני, והיה סמוך ובטוח כי המעסיק ידאג לרכושו. 59. העובדה שמפתחות רכבו היו ברשותו אינה מטילה עליו אחריות למנוע את הנזק, שכן האחריות לפינוי הרכבים בתחנה מוטלת על עובדי הנתבעת. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק לקבל את התביעה על כל חלקיה. ##דוגמא לפסק דין ## רקע 1. במועד הרלבנטי לתביעה זו עבד התובע ככבאי בתחנת כיבוי האש בחדרה (להלן: "התחנה"), במסגרת איגוד ערים לכבאות איזור חדרה. 2. על פי חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה, תשע"ב-2012, הופסקה פעילותם של איגודי הערים לשירותי כבאות ביום 8.2.13 ובנעליהם של אלה נכנסה נציבות כבאות והצלה שהיא זרוע של המשרד לבטחון פנים. 3. משכך, הסכים התובע להמרת זהות הנתבע בנתבעת. עוד הסכים התובע לייצוגה של הנתבעת במסגרת תביעה זו על ידי מתמחה למשפטים וויתר על ייצוג משפטי מטעמו. טענות התובע 4. התובע, העותר לפיצוי בסך 1,092 ₪ בגין נזק שנגרם למכשיר ה- GPS שלו (להלן: "המכשיר"), טוען כי מדובר בנזק שנגרם לו בשעה שרכבו חנה בשטח התחנה, לשם הוא הגיע בתאריך 8.1.13 באמצעות הרכב לצורך השתתפות במשימות חילוץ שונות ברחבי העיר חדרה. באותו היום ארעו בעיר אירועי הצפה רבים כתוצאה מגשמים עזים שירדו ולטענת התובע, על אף שכלי הרכב של האיגוד אשר חנו בתחנה באותה עת פונו מהמקום לפני עליית קו המים, לא דאגו עובדיה לפינוי רכבו גם כן. 5. הרכב, כך לטענת התובע, כוסה כולו במים והוכרז על ידי חברת הביטוח כאבדן להלכה. 6. משביקש התובע להוסיף לתביעת הביטוח את ערך הציוד שהיה ברכב וניזוק, הוסבר לו שעל פי פוליסת הביטוח שלו הוא זכאי לפיצוי של עד 300 ₪ לפריט ו- 1,200 ₪ בסך הכל. 7. לאחר שקבל פיצוי בסך 1,200 ₪ בגין נזקים שנגרמו לפריטי ציוד נוספים אחרים שהיו ברכב, כשבסכום זה נכללים גם 300 ₪ מתוך ערך המכשיר, פנה התובע אל האחראים עליו בתחנה בדרישה לפיצוי בגין היתרה בסך 1,092 ₪ (שכן בשעתו הוא רכש את המכשיר ב- 1,392 ₪ - ר' קבלה), אלא שהוא סורב ומכאן תביעתו. 8. במהלך הדיון בבית המשפט מיקד התובע את טענותיו ואמר: "במסגרת התפקיד שלי משלמים לי אחזקת רכב ומחייבים אותי להחזיק רכב כדי שאני אגיע מהר. כמו שדאגו להוציא את הרכבים של האיגוד יכלו להוציא את הרכבים של העובדים... אם לא הייתי נקרא לעבודה, הנזק הזה לא היה קורה לי, שכן אין לי מה לעשות בחדרה, אני גר בכרכור". בתשובה לשאלת הבהרה מצדי, אישר התובע כי אין זהו תנאי להעסקתו, שיחזיק ברכב. 9. באשר למעמדו כלפי הנתבעת, הוסיף התובע וטען כי על פי סעיף 103 לחוק הרשות הארצית לכבאות והצלה הנ"ל, כל הליך משפטי שננקט בזמנו כנגד האיגוד יוסיף לעמוד בתקפו ויראו אותו כאילו היה נגד המדינה ביום כינון הרשות. לשיטת התובע בהתאם להוראת סעיף זה, ממשיכה הנתבעת לחוב כלפי העובדים את החבות שהיתה לאיגוד לפני יום כינון הרשות. טענות הנתבעת 10. להגנתו טען בשעתו האיגוד כי אין הוא נושא באחריות כלשהי לכלי רכב של עובדים החונים בתחנה, אלא אם מדובר בנזק שנגרם בעטיו או על ידי מי מטעמו וכן כי אין בעצם העמדת הרכב במגרש החניה של התחנה כדי ליצור חבות כלשהי מצידו. לטענת האיגוד כפי שנטענה בכתב ההגנה שהוגש מטעמו: "ראוי היה כי התובע יברך על כך שהיה לו ביטוח בר תוקף אשר כיסה את הנזק של הרכב ויכול אף לבטח את המטלטלין שבבעלותו". 9. הנתבעת המאמצת טענות אלה מוסיפה וטוענת כי אף שבעת הארוע לא היה התובע עובד מדינה, בדקה היא את שאלת זכאותו מכח הוראת החשב הכללי: "פיצוי לעובד מדינה בגין נזק שנגרם לרכושו שלא במזיד" מתוך כוונה ונסיון לסייע לו, אך מצאה כי הנחיות אלה (נ/1) קובעות כך: "4.1.1. המשרד ישתתף בהוצאות העובד הנובעות מנזק שנגרם לרכושו האישי של העובד בעת מילוי תפקידו, ובלבד שהנזק נגרם באופן מובהק עקב הדרישות המיוחדות של מילוי תפקידו ו/או עקב רשלנות של המעביד, וזאת בתנאי שהעובד נקט את כל הפעולות והאמצעים הסבירים למניעת הנזק. 4.1.2. המשרד לא יתן פיצוי בגין הארועים הבאים:... 4.1.2.4 נזק לכלי הרכב או לחפצים אישיים הנמצאים בכלי הרכב, או גנבתם. דיון והכרעה 10. לנוכח טענת התובע לפיה התרשלו עובדי האיגוד בכך שלא פינו את רכבו ממגרש החניה שהוצף במי הגשמים העזים, במסגרת עוולת הרשלנות, מוטל עליו להוכיח שלושת אלה: (1) קיום חובה (2) הפרת החובה (3) גרם נזק מחמת הפרת החובה. 11. השאלה הראשונה הדורשת הכרעה במקרה זה היא שאלת עצם קיומה של אחריות האיגוד לשלמות רכושו הפרטי של התובע. 12. בהעדר מחלוקת על כך שבמקרה המונח בפני מדובר בנזק שאיש לא גרם לו במכוון, ואפשר אף לומר שמדובר בארוע טבע שקשה היה לצפות את היקפו מראש, נשאלת השאלה האם במצב שכזה חלה על עובדי האיגוד חובה למנוע את הנזק? 13. לטעמי, על אף הנזק הכספי והתסכול שנגרמו לתובע בנסיבותיו של מקרה זה, כפי שהוא היטיב לתארם, אין לומר כי מי מעובדי האיגוד התרשל כלפיו. במסגרת בחינת קיומה של התרשלות, נבחנת בעיקר סבירות התנהגותו של המזיק. גם אם נאמר שחלה על האיגוד חובת זהירות מושגית, היינו שכמעסיקו של התובע, חלה עליו חובה לשמור על שלמות רכושו הנמצא בתחומו, סבורני כי לא ניתן לגרוס שמתקיימת במקרה זה חובת זהירות קונקרטית. חובת הזהירות אין משמעה אחריות מלאה ומוחלטת. היא נגזרת מן היכולת והצורך לצפות ולמנוע את האירוע המסוים שארע וביחס לנזק שארע בו. האם יהא זה נכון לצפות מעובדי האיגוד, שיש להניח כי כמו התובע עצמו היו עסוקים במהלך ארוע הגשמים החריג, בפעולות חילוץ והצלת חיי אדם, לדאוג דווקא לפינוי רכבו של התובע משטח מגרש החניה של התחנה? 14. מעבר לכך, התובע אשר טען כי "כלי רכב של התחנה פונו מהמקום לפני שעלה קו המים, כלומר היה כח אדם בתחנה", לא הביא ראיה כלשהי להוכחת טענה זו ואף אם נכונה היתה היא, תישאל השאלה מדוע הוא עצמו לא פנה לאיש בבקשה לעשות כן? זאת, כשיש להניח שמפתחות רכבו היו ברשותו. 15. מפני כל אלה, דעתי היא כי דין התביעה להידחות. בנסיבותיו של המקרה, אני מחליטה שלא לחייב את התובע בתשלום הוצאות. זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 ימים. שריפהכתב תביעהמסמכיםפיצוייםכבאות / מכבי אשמוצרי חשמל (הגנת הצרכן)