##דוגמא לכתב תביעה ## ## א. תיאור של בעלי הדין ## 1. התובעת: גב' _________, ת.ז. _________, ילידת שנת 1951, המתגוררת ברחוב _________, _________. התובעת הינה אזרחית ותושבת ישראל, אשר נפגעה בתאונה נשוא תביעה זו. 2. הנתבעת 1: "כ__ ______בע"מ", ח.פ. _________, חברה הרשומה בישראל, המפעילה מכון כושר וסטודיו לפעילויות ספורט ברחוב _________, _________. הנתבעת 1 הינה הבעלים והמפעילה של המקום בו אירעה התאונה. 3. הנתבעת 2: "ביטוח _____ בע"מ", ח.פ. _________, חברה לביטוח הרשומה בישראל, אשר ביטחה את הנתבעת 1 בביטוח אחריות כלפי צדדים שלישיים במועד הרלוונטי לתאונה. ## ב. הסעד המבוקש ## 4. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעות, יחד ולחוד, לפצות את התובעת בגין כל נזקיה שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה, לרבות כאב וסבל, הפסדי שכר, הוצאות רפואיות, עזרת צד ג' ועוד, בסכום שייקבע על ידי בית המשפט, בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. 5. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעות, יחד ולחוד, בהוצאות המשפט של התובעת ובשכר טרחת עורך דין בתוספת מע"מ. ## ג. העובדות הנחוצות לביסוסה של עילת התביעה ומתי נולדה ## 6. ביום 29.8.2010, בשעות הבוקר, הגיעה התובעת למכון הכושר של הנתבעת 1, בו הייתה מנויה, על מנת להתאמן. 7. התובעת נכנסה לסטודיו הסמוך לחדר הכושר, שם החל שיעור "זומבה". מדריכת השיעור, גב' _________, הפצירה בתובעת להצטרף לשיעור, למרות חששותיה של התובעת כי הפעילות אינה מתאימה לגילה ולחוסר ניסיונה הקודם בסוג פעילות זה. 8. במהלך השיעור, בעת שביצעה תנועה סיבובית, החליקה התובעת על רצפת הפרקט החלקה ונפלה, וכתוצאה מכך נפגעה בקרסול שמאל. 9. עילת התביעה נולדה ביום התאונה, 29.8.2010, עת נגרמו לתובעת נזקי הגוף כתוצאה מרשלנותן של הנתבעות. ## ד. העובדות המקנות סמכות לבית המשפט ## 10. סכום התביעה, העולה על 2,500,000 ש"ח, מקנה סמכות עניינית לבית המשפט המחוזי. 11. מקום מגוריה של התובעת ומקום עסקה של הנתבעת 1, המצויים בתחום שיפוטו של בית משפט זה, מקנים סמכות מקומית לבית המשפט הנכבד. ## ה. פירוט הטענות ## ## חובת זהירות של מכון הכושר ## 12. הנתבעת 1, כמפעילת מכון כושר וסטודיו, חבה חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי מתאמניה, ובכלל זה כלפי התובעת, לדאוג לבטיחותם ולמנוע סיכונים בלתי סבירים העלולים לגרום לפגיעה גופנית במהלך הפעילות במתקניה. חובה זו כוללת, בין היתר, אחריות לתקינות המתקנים, התאמת הפעילות למתאמנים, והדרכה נאותה. 13. חובת הזהירות של הנתבעת 1 מתעצמת נוכח העובדה כי מדובר בפעילות גופנית הכרוכה בסיכונים מובנים, ועל כן עליה לנקוט בכל האמצעים הסבירים והנדרשים על מנת להבטיח סביבת אימון בטוחה, לרבות התאמת סוגי השיעורים לגילאים שונים ורמות כושר שונות של המתאמנים. 14. הנתבעת 1 הייתה צריכה לצפות כי אי-הקפדה על תקינות הרצפה, אי-התאמת הפעילות למתאמנים חסרי ניסיון או מבוגרים, או היעדר הדרכה מספקת, עלולים להוביל לנפילות ולפציעות, כפי שאכן אירע במקרה של התובעת. 15. חובת הזהירות של הנתבעת 1 כוללת גם את האחריות לפקח על עובדיה, ובכלל זה על המדריכות, ולוודא כי הן פועלות בהתאם לנהלי בטיחות מחמירים, וכי הן אינן מפעילות לחץ בלתי הולם על מתאמנים להשתתף בפעילויות שאינן מתאימות להם. 16. הנתבעת 1, באמצעות עובדיה ומנהליה, הייתה מודעת או צריכה הייתה להיות מודעת לסיכונים הטמונים בפעילות זומבה, במיוחד עבור מתאמנים חסרי ניסיון או מבוגרים, ועל כן חלה עליה חובה מוגברת לנקוט אמצעי זהירות ספציפיים למניעת פגיעות. ## רשלנות בהתאמת הפעילות ## 17. הנתבעת 1, באמצעות המדריכה מטעמה, התרשלה בכך שהפצירה בתובעת, אישה מבוגרת ילידת 1951 וחסרת ניסיון קודם בשיעורי זומבה, להשתתף בשיעור זה, למרות חששותיה המפורשים של התובעת כי הפעילות אינה מתאימה לגילה ולמצבה הפיזי. 18. המדריכה, כנציגת הנתבעת 1, פעלה בחוסר אחריות כאשר הבהירה לתובעת כי מדובר בפעילות המתאימה לכולם, ובכך יצרה מצג שווא שהוביל את התובעת להשתתף בשיעור שחרג מיכולותיה ומהתאמתו למצבה. 19. הנתבעת 1 לא וידאה כי המדריכה מטעמה מבצעת הערכה נאותה של יכולותיה הפיזיות של התובעת וניסיונה הקודם, טרם עודדה אותה להצטרף לשיעור זומבה, ובכך הפרה את חובתה לדאוג לבטיחות מתאמניה. 20. התנהלות הנתבעת 1, באמצעות המדריכה, יצרה לחץ בלתי הולם על התובעת להשתתף בשיעור, תוך התעלמות מחששותיה הלגיטימיים, ובכך תרמה באופן ישיר להתרחשות התאונה ולפגיעתה של התובעת. 21. הנתבעת 1 הייתה צריכה להציע לתובעת חלופות מתאימות יותר לגילה ולניסיונה, או לכל הפחות, להבהיר לה באופן ברור את הסיכונים הספציפיים הכרוכים בפעילות זומבה עבור מתאמנים חסרי ניסיון, ובכך לאפשר לה לקבל החלטה מושכלת. ## רשלנות בהדרכה ובפיקוח ## 22. הנתבעת 1 התרשלה בכך שלא סיפקה לתובעת הדרכה מספקת ומקיפה אודות התנועות הנדרשות בשיעור הזומבה, ובפרט לגבי התנועות הסיבוביות, אשר היוו גורם ישיר לנפילתה ולפציעתה. 23. הנתבעת 1 לא וידאה כי המדריכה מטעמה מספקת הסברים ברורים ומפורטים לגבי אופן ביצוע התנועות, תוך התייחסות לסיכונים אפשריים ומתן דגש על טכניקה נכונה, במיוחד עבור מתאמנים חדשים או מבוגרים. 24. היעדר הדרכה נאותה מצד הנתבעת 1, באמצעות המדריכה, מנע מהתובעת להבין את מורכבות התנועות ואת הסיכונים הכרוכים בהן, ובכך הגביר את הסיכוי לנפילה ולפציעה. 25. הנתבעת 1 לא פיקחה באופן מספק על אופן ההדרכה בשיעור הזומבה, ולא וידאה כי המדריכה מטעמה מקפידה על כללי בטיחות ועל מתן הנחיות ברורות לכלל המשתתפים, ובפרט לאלו שאינם מנוסים. 26. הנתבעת 1 לא הציגה כל ראיה המעידה על קיומם של נהלי הדרכה מסודרים ובטיחותיים לשיעורי זומבה, ובפרט כאלה המתייחסים למתאמנים מבוגרים או חסרי ניסיון, ובכך כשלה בחובתה להבטיח סביבת אימון בטוחה. ## רשלנות בתחזוקת הרצפה ## 27. הנתבעת 1 התרשלה בכך שלא דאגה לתחזוקה נאותה של רצפת הסטודיו, אשר הייתה עשויה מפרקט חלק, ובכך יצרה מפגע בטיחותי שהגביר את הסיכון להחלקות ונפילות. 28. הנתבעת 1 הייתה צריכה לצפות כי רצפת פרקט חלקה, במיוחד בסטודיו בו מתקיימות פעילויות ריקוד ותנועה קצבית, עלולה לגרום להחלקות ולפציעות, ועל כן חלה עליה חובה לנקוט אמצעים למניעת חלקלקות. 29. הנתבעת 1 לא נקטה באמצעים סבירים למניעת החלקה, כגון שימוש בחומרים מונעי החלקה, התקנת משטחים בעלי מקדם חיכוך גבוה יותר, או מתן הנחיות ברורות למתאמנים לגבי סוג הנעליים המתאים. 30. העובדה שהתובעת החליקה במהלך ביצוע תנועה סיבובית מעידה על כך שהרצפה הייתה חלקה באופן מסוכן, וכי הנתבעת 1 לא עמדה בחובתה לספק סביבת אימון בטוחה. 31. הנתבעת 1 לא הציגה כל ראיה המעידה על בדיקות תקופתיות של מקדם החיכוך של הרצפה או על נקיטת אמצעים למניעת החלקה, ובכך כשלה בהוכחת עמידתה בחובת הזהירות כלפי התובעת. ## אחריות שילוחית של הנתבעת 1 ## 32. הנתבעת 1 אחראית באופן שילוחי למעשיה ומחדליה של המדריכה מטעמה, גב' _________, אשר פעלה במסגרת תפקידה כעובדת הנתבעת 1 בעת התרחשות התאונה. 33. המדריכה, כנציגת הנתבעת 1, פעלה ברשלנות בכך שהפצירה בתובעת להשתתף בשיעור שאינו מתאים לה, ובכך הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה כלפי התובעת. 34. הנתבעת 1 לא פיקחה באופן מספק על פעילות המדריכה, ולא וידאה כי היא פועלת בהתאם לנהלי בטיחות מחמירים וכי היא אינה מפעילה לחץ בלתי הולם על מתאמנים. 35. מעשיה ומחדליה של המדריכה, אשר הובילו לפציעתה של התובעת, נחשבים כמעשים ומחדלים של הנתבעת 1 עצמה, ועל כן הנתבעת 1 נושאת באחריות מלאה לנזקים שנגרמו. 36. הנתבעת 1 לא הציגה כל ראיה המעידה על כך שהמדריכה פעלה בניגוד להנחיותיה או מחוץ לתחום סמכותה, ועל כן אין לה להתנער מאחריותה למעשיה. ## קשר סיבתי בין הרשלנות לנזק ## 37. קיים קשר סיבתי ישיר ועובדתי בין רשלנותן של הנתבעות, כפי שפורטה לעיל, לבין נפילתה של התובעת ופציעתה בקרסול שמאל. 38. לולא התרשלות הנתבעות בהתאמת הפעילות, בהדרכה ובתחזוקת הרצפה, התובעת לא הייתה נופלת ולא הייתה נפגעת. 39. רשלנות הנתבעות הייתה הגורם הישיר והמכריע לנזקיה של התובעת, ועל כן הן חייבות לפצותה בגין כל נזקיה. 40. הנזק שנגרם לתובעת, קרי פגיעה בקרסול שמאל, הינו נזק צפוי וטבעי של נפילה במהלך פעילות ספורטיבית על רצפה חלקה, ובפרט כאשר הפעילות אינה מותאמת למתאמן. 41. הנתבעות לא הוכיחו כי קיים גורם זר מתערב שניתק את הקשר הסיבתי בין רשלנותן לבין נזקיה של התובעת, ועל כן הן נושאות באחריות מלאה. ## אחריות הנתבעת 2 (חברת הביטוח) ## 42. הנתבעת 2, כחברת הביטוח של הנתבעת 1, חבה באחריות ישירה ועקיפה לפצות את התובעת בגין נזקיה, מכוח פוליסת ביטוח אחריות כלפי צדדים שלישיים שהייתה בתוקף במועד התאונה. 43. פוליסת הביטוח מכסה את אחריותה של הנתבעת 1 לנזקי גוף שנגרמו לצדדים שלישיים כתוצאה מפעילותה, ובכלל זה נזקים שנגרמו כתוצאה מרשלנותה. 44. הנתבעת 2, כחברת ביטוח, מחויבת לכסות את הנזקים שנגרמו לתובעת, וזאת עד לגבולות הכיסוי הנקובים בפוליסה, ובהתאם לתנאיה. 45. התובעת הינה צד שלישי מוטב על פי פוליסת הביטוח, ועל כן זכאית לתבוע ישירות את הנתבעת 2 בגין נזקיה. 46. הנתבעת 2 לא הציגה כל טענה או ראיה המצדיקה את התנערותה מחובת הכיסוי הביטוחי במקרה דנן, ועל כן היא חייבת לפצות את התובעת. ## נזקי התובעת ## 47. כתוצאה מהתאונה, נגרמו לתובעת נזקי גוף משמעותיים בקרסול שמאל, אשר גרמו לה לכאב וסבל רב, הגבלות בתנועה, ופגיעה באיכות חייה. 48. התובעת נאלצה לעבור טיפולים רפואיים, פיזיותרפיה, ושיקום, ונגרמו לה הוצאות רפואיות רבות, הן בעבר והן בעתיד, בגין מצבה הרפואי. 49. התובעת סבלה וסובלת מהפסדי שכר והכנסה, הן בעבר והן בעתיד, כתוצאה מהגבלותיה הפיזיות וירידה בכושר עבודתה. 50. התובעת נזקקה ותזדקק לעזרת צד ג' בביצוע פעולות יומיומיות, הן בעבר והן בעתיד, כתוצאה ממגבלותיה הפיזיות. 51. התובעת סבלה וסובלת מנזקים לא ממוניים, לרבות כאב וסבל, עוגמת נפש, קיצור תוחלת חיים, ופגיעה באוטונומיה, אשר יש לפצותה בגינם. ## העדר אשם תורם ## 52. התובעת פעלה בזהירות סבירה ולא תרמה באשמתה להתרחשות התאונה או להחמרת נזקיה. 53. התובעת סמכה על המדריכה ועל הנתבעת 1 כי הפעילות מתאימה לה וכי סביבת האימון בטוחה, ועל כן אין לייחס לה אשם תורם כלשהו. 54. גם אם ייקבע כי קיים אשם תורם כלשהו לתובעת, הרי שהוא זניח ואינו מצדיק הפחתה משמעותית מסכום הפיצויים המגיעים לה, נוכח רשלנותן המובהקת של הנתבעות. 55. הנתבעות לא הוכיחו כי התובעת פעלה בחוסר זהירות או כי הייתה מודעת לסיכונים בלתי סבירים שלא הוצגו בפניה. 56. התובעת פעלה בתום לב ובהתאם להנחיות שקיבלה, ועל כן אין להטיל עליה אחריות כלשהי לנזקיה. ## הפרת חובות חקוקות ## 57. הנתבעת 1 הפרה חובות חקוקות שונות, לרבות חובות מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש], התשכ"ח-1968, וחוקים ותקנות העוסקים בבטיחות במכוני כושר ובפעילויות ספורט. 58. הפרת חובות אלו, כגון חובת הזהירות וחובת מניעת מפגעים, מהווה עילה נוספת לתביעת התובעת לפיצויים. 59. הנתבעת 1 לא עמדה בדרישות החוק והתקנות הנוגעות לתחזוקת מתקנים, הדרכה נאותה והתאמת פעילויות למתאמנים, ובכך הפרה חובות חקוקות. 60. הפרת החובות החקוקות על ידי הנתבעת 1 גרמה באופן ישיר לנזקיה של התובעת, ועל כן היא חייבת בפיצויים. 61. הנתבעת 1 לא הציגה כל ראיה המעידה על עמידתה בכל דרישות החוק והתקנות הרלוונטיות, ובכך כשלה בהוכחת חפותה. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק לקבל את התביעה על כל חלקיה. ##להלן דוגמא לפסק דין## מבוא התובעת, ילידת שנת 1951, נפלה ביום 29.8.10 בעת שהשתתפה בשיעור "זומבה" במכון הכושר בו היא מנויה. כתוצאה מהאירוע (להלן: התאונה) היא נפגעה בקרסול שמאל. בתביעתה היא תובעת פיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לה בתאונה. התביעה הוגשה נגד נתבעת 1, מכון הכושר בו התאמנה (להלן: הנתבעת), ונגד נתבעת 2, כלל חברה לביטוח בע"מ, המבטחת את הנתבעת בביטוח אחריות. המחלוקות בין הצדדים נסובות על נסיבות התאונה, האחריות לה וגובה הנזק. התשתית העובדתית התובעת הצהירה כי ביום האירוע היא הגיעה למכון של הנתבעת על מנת להתאמן בחדר הכושר. היא נכנסה לסטודיו הסמוך לחדר הכושר וראתה שמתחיל שיעור. היא שאלה את המדריכה באיזה שיעור מדובר ונענתה כי מדובר בשיעור זומבה. המדריכה הפצירה בה להשתתף בשיעור. התובעת סירבה תחילה שכן סברה כי סוג זה של פעילות גופנית אינו מתאים לגילה. היא שיתפה את המדריכה בחששותיה והבהירה לה כי מעולם לא השתתפה קודם בשיעור מסוג זה. המדריכה המשיכה להפציר בתובעת והבהירה כי מדובר בפעילות המתאימה לכולם. התובעת מודה כי לא הכריחו אותה להיכנס לשיעור, אולם לדבריה "לחצו עליה" לעשות כן. היא היתה סקרנית לגבי השיעור ולאור הסברי המדריכה לפיהם מדובר בפעילות המתאימה לגילה, היא נכנסה לשיעור חרף חששותיה. במהלך השיעור נדרשה התובעת לבצע תנועה סיבובית. כתוצאה מכך היא החליקה ונפצעה. עוד הצהירה התובעת כי רצפת הכיתה עשויה מפרקט חלק אשר אף הוא תרם להחלקתה ולפציעתה. לפי הכלל הנוהג במשפטנו, על התובעת, הנושאת בענייננו בנטל השכנוע, מוטל גם נטל הבאת הראיות הדרושות להוכחת כל היסודות המקימים את עילת תביעתה במידה הדרושה לביסוס פסק דין לזכותה. ייאמר מיד כי איני סבורה שהתובעת עמדה בנטל זה ולפיכך דין התביעה להידחות. נסיבות התאונה ושאלת האחריות אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת נפלה במהלך שיעור זומבה. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה האם רצפת הכיתה היתה חלקה וכן בשאלה האם התובעת שוכנעה על ידי המדריכה להשתתף בשיעור שאינו מתאים לאשה בגילה שאין לה ניסיון קודם בפעילות מסוג זה. מטעם התובעת העידה היא עצמה. מטעם הנתבעות העידה גב' דפנה כהן המשמשת כמנהלת הסטודיו של הנתבעת משנת 2000. לטענת התובעת, רצפת כיתת הריקוד הייתה עשויה מ"פרקט חלק", דבר שתרם להחלקתה. התובעת לא תמכה טענתה זו בחוות דעת בטיחותית. אף לא צורפה על ידה כל ראיה אחרת בנוגע לטיב החומר ממנו עשויה הרצפה ומידת חלקלקותה. גב' כהן הצהירה כי הרצפה היתה רצפת דמוי פרקט (PVC) אשר ידוע כחומר מחליק פחות מפרקט. עוד הצהירה כי פרט למקרה של התובעת, לא נפלה אף מתאמנת נוספת על הרצפה. בעדותה הבהירה גב' כהן כי לא מנקים את הרצפה עם ווקס. כמו כן היא חזרה על האמור בתצהירה כי במהלך השנים הרבות בהם היא מלמדת בכיתת לימוד זו שיעורים מורכבים בהרבה משיעורי זומבה, לא נתקלה באף מקרה נוסף של מתעמלת אשר החליקה על הרצפה. העובדה שהתובעת החליקה במסגרת השיעור במהלך "תנועה סיבובית" אין בה, כשלעצמה, כדי להעיד על כך שהרצפה היתה חלקה. בהעדר ראיות התומכות בטענת התובעת בנדון ובשים לב לעדותה של גב' כהן כמפורט לעיל, לא הרימה התובעת את הנטל המוטל עליה להוכחת טענתה ולפיכך אין בידי לקבלה. אשר לטענות התובעת לפיה הפעילות בשיעור זומבה אינה מתאימה לה, בשים לב לגילה בעת התאונה (59 שנה) ולהיעדר ניסיון קודם. על מנת לבחון טענות אלה יש להבין תחילה מהי טיבה של פעילות זו. אין מדובר בעניין שהוא בגדר "ידיעה שיפוטית". על התובעת היה לפרט במה כרוכה פעילות זו אשר הופכת אותה לפעילות שאינה מתאימה לה. ברם כל שנאמר בעניין זה בתצהירה של התובעת הוא שסברה כי לא תעמוד באימון זומבה שכן הוסבר לה שמדובר באימון המשלב "ריקוד קצבי מהיר עם אימון אירובי בקצב מהיר" אשר ברור שאינו מתאים לבני גילה. לא הובהר בתצהיר מי הסביר לתובעת לגבי טיב הפעילות המתבצעת במסגרת אימון זומבה ועל סמך מה התבססה סברה זו. כמו כן, וזהו העיקר בעיני, התובעת לא תיארה מה היה טיב הפעילות שהתבצעה בפועל במהלך האימון בו נטלה חלק לפני שנפלה. התובעת הסתפקה בכך שהצהירה כי "ניסתה לעשות מה שכולם עושים". לגבי השאלה מה בדיוק עשו כולם במהלך השיעור - סתמה התובעת ולא פרשה. בעדותה הבהירה כי במסגרת האימון צריך "לעשות תנועות עם הרגלים ואת זה אני לא מכירה" (עמוד 3 שורה 12). לא פורט באלו תנועות מדובר ומדוע אין הדבר מתאים לגילה. אף לא זומנו אנשים אחרים שהיו עמה באותו שיעור לצורך תיאור הפעולות הרלבנטיות. לעומת זאת, גב' כהן הצהירה כי אימון זומבה הוא אימון יחסית פשוט אשר אינו מצריך קואורדינציה גבוהה. בעדותה חזרה והבהירה כי מדובר ב"אחד השיעורים הכי קלים לעקוב אחריהם" (עמוד 7 שורה 8 לפרוטוקול) וכי מדובר בפעילות קלה יותר מאימון אירובי. כמו כן העידה כי מדובר בפעילות המתאימה לכל הגילאים ולכל הרמות "זה מתאים לבחורה בת 20 ולאשה בת 70" (שם שורות 13-14). בהעדר ראיות, פרט לעדותה של גב' כהן, בנוגע לסוג הפעילות המתבצעת במסגרת אימון זומבה על דרך הכלל, ובהעדר עדות סדורה לגבי הפעילות בה השתתפה התובעת בעת שנפלה בפרט, לא ניתן לבסס מסקנה לפיה פעילות מסוג זה אינה מתאימה לאנשים בגילה של התובעת. אף לא הובאה לפני כל ראיה ממנה ניתן ללמוד כי לצורך השתתפות בשיעור זומבה נדרש ניסיון קודם. יתרה מכך, מעדותה של התובעת עלה כי היא התאמנה מספר חודשים אצל הנתבעת בחדר כושר לפני שנכנסה לשיעור זומבה. כמו כן, התובעת העידה, הן בתצהירה הן בעדותה בבית המשפט, כי התאמנה בעבר במכון כושר בשכונת גילה והשתתפה במסגרת זו גם בשיעורים אירוביים. מכאן שאין מדובר באשה נטולת ניסיון ספורטיבי קודם. כמפורט לעיל, גב' כהן העידה כי שיעורי אירובי מורכבים יותר משיעורי זומבה, אשר אינו כולל תנועות מורכבות. לאור האמור, אין בידי לקבל את טענות הנתבעות לעניין אי התאמת פעילות זו לאשה בגילה ובמצבה. בנסיבות אלה, אין גם חשיבות לשאלה האם המדריכה "לחצה" על התובעת להשתתף בשיעור - אם לאו. נותרה אפוא הטענה לפיה התובעת לא קיבלה הדרכה לגבי הסיכונים הכרוכים בסוג פעילות זו. הנתבעות לא טרחו להגיש תצהיר מטעם המדריכה אשר לפי הנטען שכנעה את התובעת להיכנס לשיעור. לטענתן, מדריכה זו אינה עובדת יותר אצל הנתבעת והיא לא שתפה עימן פעולה. באמור אין כדי להצדיק את אי הבאתה לעדות וברגיל היה מקום לזקוף זאת לחובתן. ברם בנסיבות העניין, אין בפגם זה כדי להטות את הכף לטובת התובעת. כאמור לעיל, התובעת לא טרחה להבהיר מה היו הפעולות אותן נדרשה לבצע במהלך השיעור, פרט לביצוע פעולות עם הרגליים. התובעת אף לא הבהירה האם היה בתנועות שנדרשה לבצע כדי להגביר את הסיכון לנפילה כזו. בהעדר ראיה אחרת על סוג הפעילות המתבצעת בשיעורי זומבה בכלל ובשיעור הספציפי בו השתתפה התובעת בפרט, לא הוכח קשר סיבתי בין נפילתה של התובעת להיעדר ההדרכה הנטענת. לשון אחר, לא הוכח כי מתן הוראות כאלה או אחרות על ידי המדריכה עשוי היה למנוע את התאונה שאירעה לתובעת. מהראיות שהוצגו לפני עולה, על פני הדברים, כי נפילת התובעת היא פרי סיכון רגיל של פעילות ספורטיבית אשר למרבית הצער לא ניתן למנעו באופן הרמטי, גם כאשר ניתנת הדרכה מלאה ומקיפה לגבי סוג הספורט הרלבנטי. כאמור, התובעת הצהירה כי היא נפלה במסגרת ביצוע תנועה סיבובית. גב' כהן העידה כי "סיבוב זה לא תנועה מורכבת" (עמוד 8 שורה 3 לפרוטוקול), ודומה כי הדבר הוא מן המפורסמות. מטבע הדברים, בכל סוג של פעילות ספורטיבית טמון סיכון מסוים, ברמה זו או אחרת, אשר הנוטלים בה חלק מודעים לו ומסכינים עמו. "מי שלוקח חלק בספורט כזה, מקבל את הסכנות הטמונות בו, במידה שהן ברורות ונחוצות, בדיוק כמו סייף המקבל את הסיכון של דקירה ממתנגדו וצופה במשחק כדור המסתכן במגע עם הכדור" (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש פ"ד לז(1) 113, 119-120 (1982). אין מקום להטיל אחריות בגין סיכונים טבעיים הכרוכים בפעילות ספורטיבית. במקרה דנן מדובר בפעולה שאינה חורגת ממתחם הסיכונים הרגילים במסגרת פעילות אשר לפי טענת התובעת משלבת גם צעדי ריקוד. במסגרת סיכומיו העלה בא כוח התובעת טענות לגבי רישיון הנתבעת לנהל את עסקה ולגבי הסמכתה של המדריכה להדריך שיעור זומבה. גב' כהן העידה כי לכל המדריכות הפועלות אצל הנתבעת יש תעודות הסמכה מתאימות וכי ללא תעודה מתאימה לא היתה המדריכה מתקבלת לעבודה. בעניין קיומו של רישיון לניהול מכון כושר גב' כהן העידה שאין הדבר במסגרת אחריותה ולפיכך אין בידה תשובה לכך, אולם היא סומכת על מנהלי הנתבעת כי יש להם האישורים הנדרשים לניהול העסק. לא הובאה על ידי התובעת ולו ראשית ראיה לפיה הנתבעת פועלת ללא רישיון עסק או לפיה המדריכה פעלה ללא הסמכה מתאימה. מדובר בטענות בעלמא אשר בהעדר כל ביסוס אין לקבלן. למעלה מהנדרש אוסיף כי אף לא הוכח כל קשר סיבתי בין טענות אלה לנזק שנגרם לתובעת. נוכח מסקנתי כי דין התביעה להידחות מחמת העדר אחריות, מתייתר הדיון בשאלת גובה הנזק. אציין בתמצית כי התובעת לא צרפה לכתב התביעה חוות דעת רפואית ולפיכך ההנחה היא כי לא נגרמה לה נכות צמיתה. עוד יצוין כי התובעת העידה שחזרה להתאמן אצל הנתבעת באופן מלא, כולל הרמת משקולות ושיעורי ספינינג. כמו כן, העידה התובעת כי היא מתפקדת באופן מלא בעבודתה. לעניין הפסדי שכר העבר להן טוענת התובעת, לא צורפו ראיות קבילות התומכות בטענותיה. בנסיבות אלה, ככול שהתובעת היתה עומדת בנטל להוכיח את עילת תביעתה, היה על הנתבעת לפצותה בעיקר בגין הנזק הלא ממוני שנגרם לה. סיכום התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את אחריותן של הנתבעות לפציעתה. בשל כך דין תביעתה נגדן להידחות. בשים לב לטיב ההליך, ולכך שלא הוגשו חוות דעת מטעם הצדדים, התובעת תישא בהוצאות הנתבעות ובשכ"ט עו"ד על הצד הנמוך בסך של 4,000 ₪ בצירוף מע"מ. התשלום ישולם לנתבעות תוך 30 יום. כתב תביעהמסמכיםחדר כושר / מכון כושרנפילה