טענות הצדדים 2. טענותיו העיקריות של המערער במסגרת נימוקי הערעור והדיון שנערך בפניי הינן כדלקמן: 2.1 הוועדה לא התייחסה לחוות דעתו של ד"ר שלוסברג, מומחה לרפואה תעסוקתית, מיום 26.08.2012 (להלן- חוות הדעת) לפיה לנוכח התהליך המואץ של הסכרת, המערער איבד לחלוטין את כושרו להשתכר. 2.2 עקב מצבו הסוכרתי, המערער זקוק למעקב הדוק ויומיומי אחר רמות הסוכר (4-6 בדיקות ביום) וכן להזרקת אינסולין בהתאם (4-5 פעמים ביום) עם שינוי מינון האינסולין בהתאם לערכי הסוכר במטרה למנוע סיבוכים מסכני חיים בטווח המיידי והרחוק. במצב דברים זה יש ל'בוע למערער דרגת אי כושר מוחלט. 2.3 בהתאם לפסק הדין בעניין אלעזאזמה [ע"ע 27272-05-10 מדינת ישראל נ' מומחד אלעזאזמה ואח' (ניתן ביום 29.1.2012)], די בכך שנקבע שהמערער סובל מסכרת עם סיבוכים בשיעור של 65% בכדי לקבוע שהמערער איבד 65% לפחות מכושרו להשתכר. 3. טענותיו העיקריות של המשיב הן: 3.1 חוות הדעת שהגיש המערער אינה בגדר חוות דעת רפואית אלא בדיקה רפואית להערכת כושר עבודה. אין במסמך של ד"ר שלוסברג דיון אמיתי בכושר עבודתו של המערער, אלא קביעה בלבד כי נוכח ההליך המואץ של מחלת הסוכרת המערער אינו מסוגל לכל עבודה מפרנסת. מכל מקום, הוועדה התייחסה לחוות הדעת של ד"ר שלוסברג כנדרש. 3.2 לא נפל כל פגם בהחלטת הוועדה. הוועדה נתנה דעתה לתלונות המערער ולמכלול הליקויים מהם הוא סובל. הוועדה התייעצה עם רופא המוסד ועם פקידת השיקום. הוועדה סברה כי אין בליקויים מהם סובל המערער להשפיע על כושר עבודתו וכי הוא מסוגל לעבוד במשרה מלאה בכל עבודה שאינה כרוכה במאמץ פיזי עם ארוחות מסודרות ובקרבת שירותים. הוועדה סברה שהמערער כשיר לבצע עבודות אבטחה לא במקום בודד וכן עבודות הרכבה וחרושת קלה. 3.3 הלכת אלעזאזמה אינה חלה על קביעת דרגת אי כושר אלא על פרשנות של פריטי הליקוי בקביעת דרגת נכות בגין סכרת. דרגת אי כושר נקבעת בהתאם לנסיבותיו של המבוטח, כל מקרה לגופו ולא ניתן לקבוע כלל לפיו בכל מקרה של קביעת נכות בגין סכרת עם סיבוכים, הנכות הרפואית תהפוך אוטומטית לדרגת אי כושר. 3.4 ככלל, בית-הדין לא יתערב בהחלטת הוועדה, אלא במקרים חריגים בלבד בהם נפלה חוסר סבירות קיצונית בהחלטתה. החלטת הוועדה אינה לוקה באי סבירות קיצונית ולכן אין להתערב בה. דיון והכרעה 4. הלכה פסוקה היא כי בית-הדין לא יתערב בהחלטותיה של הוועדה הרפואית, אלא אם נפלה טעות משפטית בהחלטתה [בר"ע (ארצי) 54163-05-12 ביתן -המל''ל (8.07.2012)]. במסגרת סמכותו של בית-הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית-הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה [עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המל''ל, פד"ע לד 213, עמ' 218 (1999); וההפניות שם]. בהתאם לעיקרון האמור נבחן להלן את טענות הצדדים. 5. בדיון שנערך ביום 13.09.2012 שמעה הוועדה את תלונות המערער: "עבד באבטחה והפסיק לאחרונה. לפני כן עבד בשבס עד 2008 ועבד שם 25 שנה. הפסיק לעבוד עקב חוסר איזון של הסוכרת. מטופל באינסולין לטענתו עסוק כל הזמן בבדיקת רמות הסוכר ורץ הרבה לשירותים. כל יום בודק סוכר 4-6 פעמים ליום. כמו כן, פריצת דיסק ועקב כך כאבי גב. לטענתו דרוש ניתוח". הוועדה התייחסה לנתוניו האישיים של המערער ולחומר הרפואי בעניינו כדלקמן: "בן 48. אובחן כסובל מהגבלה קלה ע"ש צווארי (10), הגבלה קלה ע"שמותני 100), סכרת עם סיבוכים (65), אבנים בכליות (20) , יתר לחץ דם (10), טנטון קבוע (10), ליקוי שמיעה קל מאוד (0). סה"כ נכות רפואית יציבה בשיעור 80% מ-1.09.10. על-פי חוות דעת רופא מוסמך מסוגל לעבודה מלאה בתנאים מיוחדים שמאפשרים טיפול בסוכרת בזמן וארוחות סדירות. על-פי דו"ח שיקום: מדובר בתובע בעל 10 שנ"ל + השלמה ל-12 שנ"ל ללא בגרות. חסר מקצוע. עובד כשומר. לדעת פקידת שיקום: אין מניעה שיעבוד בהיקף מלא בעבודות במגבלות שצוינו לעיל, כגון- עבודות אריזה, הרכבה, הפעלת מכונה וכו'. הוועדה עיינה בכל החומר הרפואי שבתיק ובדו"ח השיקום וכן במכתב הערר מ-1.08.12. מוסר שעובד כ-3 שנים כמאבטח מאז שעזב את "שב"ס". לדבריו הפסיק לפני שבוע את עבודתו מיוזמתו. לדבריו, היות ומצב הסוכרת אינו מאוזן. אינו רואה את עצמו כמי שמסוגל לכל עבודה עקב הסימפטומים המתוארים בפרוטוקול. הוועדה עיינה בחוו"ד ד"ר שלוסברג מ-26.08.12 וד"ר שחאדה מיום 12.09.12." הוועדה הגיעה למסקנות הבאות: "לדעת הוועדה למרות הליקויים התובע בהחלט מסוגל לעבוד יום עבודה מלא בכל עבודה שאינה כרוכה במאמץ פיזי עם ארוחת סדירות ובקרבת שירותים. עבודות כגון- אבטחה לא במקום בודד, חניון, פקיד מודיעין, עבודות הרכבה וחרושת קלה, מיון ואריזה". לאור האמור לעיל, הוועדה קבעה כי התובע לא איבד 50% ויותר מכושרו להשתכר ודחתה את הערר. 6. לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ הצדדים, שוכנעתי כי יש לקבל את הערעור מהנימוקים המפורטים להלן. כידוע, בית הדין מוסמך לדון בערעורים על החלטות ועדה לעררים (קביעת אי כושר) בעניינים משפטיים בלבד. בית הדין הארצי פסק כי הוועדה פועלת בתחום שאינו מחייב ידע בתחום הרפואה, בשונה מוועדה רפואית לעררים ולכן רשאי בית הדין להתערב בהחלטתה אך ורק במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות. עוד נקבע כי מדובר בוועדה מעין שיפוטית ומשכך מוטלת עליה החובה לנמק את החלטתה באופן מלא ובהיר על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית. נפסק כי על הוועדה לבחון: "ראשית - "את השפעתו לקויו של התובע על יכולתו לחזור לעבודה במלואו או בחלקה", ככל שעבד בעבר; שנית - "את יכולתו לבצע עבודה אחרת או לרכוש מקצוע חדש מסוג העבודות או המקצועות שהתובע מסוגל לעסוק בהם והתואמים את כושרו הגופני ומצב בריאותו. נקודת המוצא לקביעת דרגת אי הכושר כאמור צריכה להיות, כי ליקוייו הרפואיים ניתן של המערער כפי שנקבעו על ידי הוועדה הרפואית לעררים מבטאים דרגה אוביקטיבית של אי כושר לעבוד. מתוך נקודת מוצא זו, על הוועדה לקבוע את דרגת אי כושרו על פי נסיבותיו האישיות של הנכה. למשל, יכולת לחזור לעבודה קודמת, גיל, השכלה ויכולת אינטלקטואלית ופיסית. שהרי אין דומה לדוגמא כושר העבודה של מי שמסוגל לעבוד עבודה עיונית משרדית לכושר העבודה של הסובל מאותם ליקויים שאינו מסוגל על פי השכלתו וכושרו האינטלקטואלי לעבודה שכזאת".[עב"ל 327/03 מוהרה נ' המוסד לביטוח לאומי (15.4.2012); בר"ע (ארצי) 6004-06-12 זהבי - המל"ל (8.08.2012)]. "7. במקרה דנן, הוועדה שמעה את תלונותיו של המערער, בחנה את ליקוייו הרפואיים, גילו, השכלתו ועברו התעסוקתי. הוועדה עיינה בחוות דעתו של הרופא המוסמך מיום 18.06.2012 לפיה המערער מסוגל לבצע עבודה מלאה בתנאים שמאפשרים קבלת טיפול בסכרת בזמן וארוחות מסודרות. כמו כן, הוועדה התייחסה לדו"ח פקידת השיקום מיום 8.07.2012 שקבע כי המערער מסטגל לעבוד בעבודה כשומר בקניון בהיקף מלא ובלבד שיאפשרו לו ארוחות סדירות, או עבודה בלתי מקצועית כגון אריזה, הרכבה, הפעלת מכונה וכו'. הוועדה פירטה בהחלטתה שהמערער מסוגל לעבוד יום עבודה מלא בעבודות פשוטות שאינן כרוכות במאמץ פיזי עם ארוחות סדירות ובקרבת שירותים. 8. איננו מקבלים את טענת המערער לפיה היה על הוועדה לקבוע לו דרגת אי כושר בשיעור 65% וזאת בשל העובדה שנקבעה לו נכות רפואית בשיעור של 65% בגין סכרת עם סיבוכים. כפי שנטען על ידי ב"כ המשיב, פסק הדין בענין אלעזאמה המאוזכר לעיל דן בפרשנותו של פריט הליקוי 4(6) לצורך קביעת דרגת הנכות הרפואית בגין הסכרת וסיבוכיה ולא בקביעת דרגת אי כושר. יתר על כן, כפי שנטען על ידי ב"כ המשיב קביעת הנכות התפקודית ודרגת אי כושר משתנה ממבוטח למבוטח בהתאם לנסיבותיו האישיות. 9. עם זאת, אנו סבורים שנפל פגם בהיעדר התייחסות מפורטת ומנומקת של הוועדה לחוות דעתו של ד"ר שלוסברג, שהינו מומחה בתחום הרפואה התעסוקתית. הוועדה ציינה כי עיינה בחוות דעתו של ד"ר שלוסברג ואולם היא לא התייחסה לטענותיו בדבר התהליך המואץ של הסכרת ממנו סובל המערער ועל השפעת תהליך זה על תפקודו וכושר עבודתו. 10. אשר על כן, עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים באותו הרכב על מנת שתתייחס באופן מפורט ומנומק לחוות דעתו של ד"ר שלוסברג בכל הנוגע לתהליך המואץ של מחלת הסוכרת ולהשפעותיו על תפקודו וכושר עבודתו של המערער. 11. המשיב ישלם למערער סך של 2,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בתוך 30 ימים מהיום. כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. אי כושר עבודהערעורעררועדת ערר