##דוגמא לכתב תביעה## ## א. תיאור בעלי הדין ## 1. התובעת הינה חברת ביטוח בע"מ, המאוגדת כדין בישראל, ועוסקת במתן שירותי ביטוח מקיף לרכב, בין היתר. כתובתה הרשומה הינה _________, תל אביב. 2. הנתבע הינו מר _______ ת.ז. _________, אשר במועדים הרלוונטיים לתביעה זו, התגורר בכתובת _________, ירושלים. הנתבע הינו בעל עניין ברכב מסוג _________, מ.ר. _________, אשר בוטח על ידי התובעת. ## ב. הסעד המבוקש ## 3. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 4,103 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל. 4. בנוסף, כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבע בהוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין בתוספת מע"מ, כפי שיקבע בית המשפט הנכבד. ## ג. העובדות הנחוצות לביסוסה של עילת התביעה ומתי נולדה ## 5. ביום 1.11.03, הוציאה התובעת לנתבע פוליסת ביטוח מקיף לרכב מסוג _________, מ.ר. _________, לתקופה שמיום 1.11.03 ועד ליום 31.7.04 (להלן: "הפוליסה"). 6. סכום הפרמיה הכולל עבור הפוליסה עמד על סך של 6,667 ₪. 7. הנתבע לא עמד בתשלום מלוא הפרמיה בגין הפוליסה, ונותר חייב לתובעת סך של 4,103 ₪. 8. עקב אי תשלום הפרמיה, בוטלה הפוליסה על ידי התובעת ביום 8.4.04. 9. עילת התביעה נולדה ביום 8.4.04, עם ביטול הפוליסה עקב אי תשלום הפרמיה, והיא עומדת על יתרת החוב שלא שולמה. ## ד. העובדות המקנות סמכות לבית המשפט ## 10. סכום התביעה, העומד על 4,103 ₪, מקנה סמכות עניינית לבית משפט השלום. 11. מקום מגוריו של הנתבע, _________, ירושלים, מקנה סמכות מקומית לבית משפט השלום בירושלים. ## ה. פירוט הטענות ## ## חובת תשלום הפרמיה על ידי המבוטח ## 12. התובעת תטען כי על פי תנאי הפוליסה, חלה על הנתבע חובה מפורשת וברורה לשלם את מלוא דמי הפרמיה במועדים שנקבעו, כתנאי לתוקפה של הפוליסה ולכיסוי הביטוחי. 13. הנתבע, כצד לפוליסת הביטוח, התחייב לשלם את הפרמיה המוסכמת, ואי עמידה בהתחייבות זו מהווה הפרה יסודית של הסכם הביטוח, המצדיקה את דרישת התובעת לתשלום החוב. 14. התובעת מילאה את חלקה בהסכם הביטוח בכך שהוציאה את הפוליסה והעניקה כיסוי ביטוחי, ועל כן זכאית היא לקבל את התמורה המלאה בגין שירותיה, כפי שסוכם מראש. 15. אי תשלום הפרמיה על ידי הנתבע פגע ביכולתה של התובעת להמשיך ולספק את הכיסוי הביטוחי, והוביל לביטול הפוליסה כדין, תוך שמירה על זכותה של התובעת לגבות את יתרת החוב. 16. הנתבע לא הציג כל טענה משפטית או עובדתית המצדיקה את אי תשלום הפרמיה, ועל כן חובתו לשלם את הסכום הנתבע עומדת בעינה במלואה. ## נטל ההוכחה על טענת פרעתי ## 17. התובעת תטען כי טענת הנתבע בדבר תשלום הפרמיה הינה טענת "פרעתי", אשר כידוע, נטל הוכחתה מוטל במלואו על כתפי הנתבע, ועליו להוכיח כי החוב נפרע במלואו. 18. הנתבע אינו מתכחש לעצם קיומה של פוליסת הביטוח או לחובת התשלום העקרונית, אלא טוען כי שילם את מלוא הפרמיה, ועל כן עליו להציג ראיות חד משמעיות התומכות בטענתו זו. 19. הפסיקה קבעה באופן עקבי כי טענת "פרעתי" מחייבת את הטוען אותה להציג אסמכתאות ברורות ומוכחות לתשלום, ואין די בהכחשה סתמית או בטענות כלליות. 20. במקרה דנן, הנתבע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו, ולא הצליח לשכנע את בית המשפט כי הפרמיה נשוא התביעה שולמה במלואה, כפי שיפורט להלן. 21. העדר הוכחה מספקת לתשלום, משמעותו כי טענת הנתבע נדחית, והחוב כלפי התובעת נותר בעינו, ועל הנתבע לשאת בו. ## אי התאמה בין סכום האישור לסכום הפוליסה ## 22. התובעת תטען כי קיים פער מהותי ובלתי מוסבר בין הסכום הנקוב באישור סוכן הביטוח, העומד על 7,169 ₪, לבין סכום הפרמיה בפוליסה נשוא התביעה, העומד על 6,667 ₪. 23. הנתבע לא סיפק כל הסבר סביר או הגיוני לפער זה, גם בחקירתו הנגדית, דבר המעלה ספק משמעותי באשר לקשר בין האישור שהוצג לבין הפוליסה הספציפית נשוא התביעה. 24. חוסר ההתאמה בסכומים מחזק את המסקנה כי האישור שהוצג על ידי הנתבע אינו מתייחס לפוליסה הספציפית שהוציאה התובעת, אלא ייתכן שמדובר בתשלום עבור פוליסה אחרת או חברת ביטוח אחרת. 25. במצב דברים זה, לא ניתן לקבל את טענת הנתבע כי האישור מהווה הוכחה לתשלום הפרמיה עבור הפוליסה נשוא התביעה, שכן הסכומים אינם תואמים. 26. העדר הסבר לפער בסכומים פוגע באמינות גרסת ההגנה ומחליש את טענת הנתבע בדבר תשלום הפרמיה לתובעת. ## אי בהירות תקופת הביטוח באישור הסוכן ## 27. התובעת תטען כי אישור סוכן הביטוח שהוצג על ידי הנתבע אינו מפרט במפורש לאיזו תקופת ביטוח מתייחס התשלום בסך 7,169 ₪, אלא מציין באופן כללי "שנת 2003". 28. תקופת הביטוח נשוא התביעה החלה ביום 1.11.03, ועל כן ייתכן מאוד שהסכום הנזכר באישור מתייחס לתקופת ביטוח קודמת, או לפוליסה אחרת בחברת ביטוח אחרת, גם אם היא בשנת 2003. 29. העובדה שסוכן הביטוח עובד עם מספר חברות ביטוח, והנתבע עצמו אישר כי שיקים ניתנו גם לחברות אחרות, מחזקת את האפשרות שהתשלום לא היה לתובעת עבור הפוליסה הספציפית. 30. על הנתבע היה להוכיח באופן חד משמעי כי התשלום הנזכר באישור מתייחס לתקופת הביטוח הספציפית נשוא התביעה, ומשלא עשה כן, טענתו נותרת ללא בסיס ראייתי מספק. 31. אי הבהירות בתקופת הביטוח באישור הסוכן, בשילוב עם העדר ראיות נוספות, מונעת מבית המשפט לקבוע כי התשלום בוצע עבור הפוליסה נשוא התביעה. ## העדר פירוט זהות המוטב בכרטסת הנהלת החשבונות ## 32. התובעת תטען כי כרטסת הנהלת החשבונות של חברת _________ שהוצגה על ידי הנתבע, אינה מפרטת למי שולם הסכום של 7,169 ₪, אלא מציינת באופן כללי "ביטוח רכב". 33. העדר פירוט זהות המוטב בכרטסת, בדומה לאישור הסוכן, אינו מאפשר לקבוע בוודאות כי התשלום בוצע לתובעת עבור הפוליסה נשוא התביעה. 34. כרטסת הנהלת החשבונות, כשלעצמה, אינה מהווה ראיה מספקת להוכחת תשלום ספציפי לתובעת, שכן היא אינה מפרטת את פרטי חברת הביטוח או את מספר הפוליסה. 35. על הנתבע היה להציג ראיות נוספות, כגון העתקי שיקים או אישורי תשלום מהתובעת עצמה, על מנת לגשר על הפערים במידע ולבסס את טענתו בדבר תשלום הפרמיה. 36. בהיעדר פירוט זהות המוטב, לא ניתן לשלול את האפשרות שהתשלום בכרטסת מתייחס לחברת ביטוח אחרת, או לפוליסה אחרת שאינה קשורה לתביעה זו. ## אי מילוי אחר צו בית משפט להמצאת מסמכים ## 37. התובעת תטען כי הנתבע נמנע מלמלא אחר צו מפורש של בית המשפט מיום 3.7.07, אשר ניתן בהסכמת הצדדים, להמצאת דפי חשבון של חברת _________ לשנת 2003 וצילום השיק בסך 7,169 ₪. 38. אי מילוי אחר צו בית משפט, ובפרט צו שניתן בהסכמה, מהווה התנהלות חמורה ותמוהה, הפוגעת בגרסת ההגנה ומעלה חשד כבד באשר לאמיתות טענות הנתבע. 39. הצו נועד בדיוק להבהיר את סימני השאלה הרבים שעלו באשר לתשלום הפרמיה, וסירוב הנתבע למלא אחריו מחזק את המסקנה כי אין בידיו ראיות התומכות בטענתו. 40. הסברו של הנתבע לאי ביצוע הצו, לפיו לא ניתן שיק על סכום מדויק של 7,169 ₪, הינו קלוש ובלתי מתקבל על הדעת, ואינו מצדיק את אי המצאת המסמכים המבוקשים. 41. התנהלות הנתבע באי מילוי אחר הצו פועלת לחובתו, ומחזקת את עמדת התובעת כי הנתבע לא שילם את הפרמיה נשוא התביעה. ## העדר ראיות תומכות נוספות ## 42. התובעת תטען כי הנתבע לא הביא כל ראיות נוספות, למרות שהיה ביכולתו לעשות כן, על מנת להוכיח כי התשלום הנזכר באישור הסוכן מתייחס לפוליסה נשוא התביעה. 43. הנתבע יכול היה להציג צילומי שיקים ספציפיים, אישורי תשלום מהתובעת, או כל מסמך אחר שיקשור באופן חד משמעי את התשלום לפוליסה הספציפית, אך נמנע מכך. 44. העדר ראיות תומכות, בשילוב עם אי מילוי אחר צו בית המשפט, יוצר תמונה ברורה של חוסר יכולת מצד הנתבע להוכיח את טענתו בדבר תשלום הפרמיה. 45. על הנתבע היה להציג ראיות שישללו את האפשרות שהתשלום בוצע עבור תקופת ביטוח קודמת או לחברת ביטוח אחרת, אך הוא לא עשה כן. 46. במצב דברים זה, כאשר הנתבע לא הציג ראיות מספקות, יש לדחות את טענתו בדבר תשלום הפרמיה ולקבל את תביעת התובעת. ## משמעות דרישת אישור מיגון והעדר תביעות ## 47. התובעת תטען כי דרישתה לאישור מיגון והעדר תביעות, כפי שהוצגה לנתבע, מלמדת כי תקופת הביטוח נשוא התביעה הייתה ככל הנראה הראשונה אצל התובעת לגבי רכב זה. 48. דרישות אלו נהוגות כאשר מבוטח חדש מצטרף לחברת ביטוח, או כאשר מבוטח עובר מחברת ביטוח אחת לאחרת, ונועדו להעריך את סיכון הביטוח. 49. עובדה זו מחזקת את האפשרות שהרכב בוטח בעבר אצל חברה אחרת, וכי התשלום הנזכר באישור הסוכן מתייחס לתשלום לאותה חברת ביטוח קודמת, ולא לתובעת. 50. לו היה מדובר בהמשך ביטוח אצל התובעת, סביר להניח שדרישות אלו לא היו עולות, או שהיה קיים תיעוד פנימי המעיד על היסטוריית הביטוח. 51. משמעות הדרישות הללו תומכת בגרסת התובעת כי הפוליסה נשוא התביעה הייתה פוליסה חדשה אצלה, וכי התשלום הנטען על ידי הנתבע אינו קשור אליה. ## אחריות סוכן הביטוח ## 52. התובעת תטען כי גם אם סוכן הביטוח אישר תשלום, הרי שאישור זה אינו מחייב את התובעת כאשר אין התאמה בין הסכומים, התקופות וזהות המוטב. 53. סעיף 34 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, קובע כי סוכן הביטוח נחשב לשלוחו של המבטח לעניין תשלום דמי הביטוח, אך זאת בכפוף לכך שהתשלום אכן בוצע כדין ולמבטח הנכון. 54. במקרה דנן, לא הוכח כי התשלום שצוין באישור הסוכן אכן הגיע לתובעת, או כי הוא מתייחס לפוליסה הספציפית נשוא התביעה, ועל כן אין באישור כדי לפטור את הנתבע מחובתו. 55. על הנתבע היה לוודא כי התשלום מגיע ליעדו הנכון, וכי הוא מתייחס לפוליסה הרלוונטית, ואין הוא יכול להסתפק באישור כללי שאינו מפרט את הפרטים המהותיים. 56. אחריותו של סוכן הביטוח אינה פוטרת את המבוטח מחובתו לוודא כי הפרמיה שולמה בפועל לחברת הביטוח עבור הפוליסה הספציפית, במיוחד כאשר קיימים סימני שאלה רבים. ## חובת תשלום יתרת החוב ## 57. התובעת תטען כי לאור כל האמור לעיל, הנתבע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח כי שילם את מלוא הפרמיה בגין הפוליסה נשוא התביעה. 58. משלא הוכח תשלום הפרמיה, הרי שהנתבע נותר חייב לתובעת את יתרת החוב בסך 4,103 ₪, בגין הפוליסה שבוטלה עקב אי תשלום. 59. התובעת זכאית לקבל את מלוא התמורה בגין שירותי הביטוח שהעניקה, ואין כל הצדקה חוקית או עובדתית לפטור את הנתבע מחובתו זו. 60. אי תשלום החוב פוגע בזכויותיה הקנייניות של התובעת וביכולתה לנהל את עסקיה באופן תקין, ועל כן יש לחייב את הנתבע בתשלום מיידי של הסכום הנתבע. 61. קבלת התביעה במלואה תבטיח את קיום ההתחייבויות החוזיות ותמנע התעשרות שלא כדין מצד הנתבע על חשבון התובעת. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק לקבל את התביעה על כל חלקיה. ##דוגמא לפסק דין## לפני תביעה בסדר דין מהיר, לתשלום 4,103 ₪, בגין יתרת חוב עבור פרמיה לביטוח מקיף לרכב. טענות הצדדים על פי התביעה, התובעת, שומרה חברה לביטוח בע"מ, הוציאה לנתבע, יאיר שטגמן, פוליסת ביטוח מקיף לרכב לתקופה 1.11.03 עד 31.7.04 על סכום של 6,667 ₪. הנתבע נותר חייב לתובעת את סכום התביעה, בסך של 4,103 ₪, בגין הפוליסה, אשר בוטלה ביום 8.4.04 עקב אי תשלום. על פי כתב ההגנה, הנתבע הכחיש כי חתם על הצעת ביטוח. עוד טען הנתבע, כי לאחר בירור בחברה בה הוא מועסק, יאיר ועופר מהנדסים בע"מ ("החברה"), נמצא אישור של סוכן הביטוח משה אלמוג, לגבי תשלומי הביטוח לשנת 2003, לפיו שילמה החברה 7,169 ₪ בגין ביטוח הרכב וכן החברה דיווחה לרשויות המס על הוצאה זו. הנתבע טוען כי לפי סעיף 34 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, לעניין תשלום דמי ביטוח, נחשב סוכן הביטוח כשלוחו של המבטח. לפיכך, משאישר הסוכן כי החברה שילמה את הביטוח נשוא התביעה, יש לדחות את התביעה ועל התובעת להתחשבן עם הסוכן. דיון ביום 15.4.08 התקיימה ישיבת ההוכחות לפני. שמעתי את עדותו של נציג התובעת, מר חנוך פת, מנהל הגביה וכן את עדותם של מר אביטל שטגמן ורו"ח יאיר נאור, מטעם הנתבע. טענת ההגנה היחידה, למעשה, הנה טענת פרעתי, שהנה כידוע טענת הודאה והדחה. הנתבע אינו מתכחש למעשה לפוליסת הביטוח, אלא רק טוען ששילם את מלוא הפרמיה בגינה. ההכחשה הסתמית בכתב ההגנה של הצעת הביטוח, אינה משנה מסקנתי זו, וזאת נוכח העדר כל טענה ממשית בכתב ההגנה נגד הזמנת הפוליסה וכלה בטענות הנתבע בתצהירו ובסיכומיו. משמעות הדבר, כי על הנתבע לשכנע את בית המשפט, במידה הנדרשת, היינו תוך הטיית מאזן ההסתברויות לטובתו ולו במקצת, כי שילם את החוב נשוא התביעה. להוכחת הטענה שלפיה הפרמיה שולמה, צירף הנתבע מכתב מיום 13.1.05, חתום בידי סוכם הביטוח, משה אלמוג, שכותרתו "אישור לשנת 2003". במכתב זה מאשר אלמוג כי שולם, בין היתר, 7,169 ₪ בגין ביטוח הרכב. כמו כן, צורפה כרטסת הנהלת חשבונות של החברה לגבי הוצאות אחזקת רכב. בכרטסת זו נמצאת הוצאה על הסכום הנ"ל בגין ביטוח הרכב, לפי תאריך ערך 31.12.03. בנוסף, הובא לעדות רו"ח יאיר נאור, שהעיד על כרטסת הנהלת החשבונות ועל דרך ההתנהלות לגבי הביטוחים. לאחר עיון בטענות הצדדים ושקילת הראיות שהובאו לפני, הגעתי למסקנה כי הנתבע לא עמד בנטל הרובץ לפתחו ועל כן דין התביעה להתקבל, וזאת מהנימוקים המפורטים להלן. משהציג הנתבע אישור בכתב של סוכן הביטוח בדבר תשלומי פרמיה, כמו גם, כרטסת הנהלת חשבונות ועדות רו"ח שתמכה בכרטסת, ובהעדר טענה לגבי תקפות מכתבו של הסוכן ומשלא הובא הסוכן לעדות על ידי התובעת, כדי לסתור את האישור שנתן, ונוכח סעיף 34 לחוק חוזה הביטוח, שוכנעתי כי עלה בידי הנתבע להוכיח כי שולמו הסכומים שפורטו באותו האישור, לרבות הסכום בגין ביטוח הרכב נשוא התביעה. דא עקא, לא שוכנעתי כי הסכום הנזכר מתייחס לתקופת הביטוח נשוא התביעה. באישור סוכן הביטוח לא רשום בגין איזו תקופת ביטוח, שולם הסך של 7,169 ₪. האישור מתייחס לשנת 2003. באישור זה כותב הסוכן: "אני מאשר כי בשנת 2003 שולמו ביטוחים לפי הפירוט הבא". גם לא כתוב באותו האישור למי שולם הסך הנ"ל. מדובר בסוכן ביטוח, אשר מטבע הדברים עובד עם מספר חברות ביטוח. מר שטגמן אישר בחקירתו כי הסכום שנזכר באישור, שולם בשיקים וכי השיקים ניתנו גם לחברות אחרות (עמ' 11, ש' 7). זאת ועוד: תקופת הביטוח נשוא התביעה החלה ביום 1.11.03. לפיכך, לא מן הנמנע כי הסכום הנזכר, שולם לחברת ביטוח אחרת ו/או בכל מקרה בגין תקופת ביטוח שהיא קודמת לתקופה נשוא התביעה ועדיין בשנת 2003. כל סימני השאלה הנ"ל חלים גם על האמור בכרטסת, שאינה מפרטת למי ועבור איזו תקופת ביטוח שולם הסכום המדובר. זאת ועוד: הסכום הנזכר, בסך 7,169 ₪, לא מתאים לסכום הביטוח לפי הפוליסה, בסך של 6,667 ₪. בחקירתו הנגדית של מר שטגמן ובכלל, לא מצאתי כל הסבר לגבי חוסר ההתאמה בסכומים. עובדה נוספת שמחזקת את מסקנתי, הנה הדרישה של התובעת לאישור מיגון והעדר תביעות. דרישות אלה מלמדות על כך שיתכן מאוד כי תקופת הביטוח נשוא התביעה הייתה ראשונה אצל התובעת לגבי רכב זה, אשר בוטח כנראה בעבר אצל חברה אחרת. עובדה זו מחזקת את האפשרות כי הסכום הנזכר באישור, מתייחס לתשלום לחברת ביטוח אחרת לתקופה שקדמה לתקופה נשוא התביעה, כמפורט לעיל. במצב דברים זה, שומה היה על הנתבע להביא ראיות כלשהן, להוכיח כי התשלום הנזכר באישור מתייחס לתקופת הביטוח נשוא התביעה דווקא. לא רק שראיות כאלה לא הובאו, למרות שלכאורה לא היה דבר שימנע את הבאתם, כפי שאישרו מר שטגמן ומר נאור בחקירתם, אלא שהנתבע נמנע מלמלא אחר צו מפורש שניתן על ידי ביום 3.7.07 בהסכמת הצדדים, להמצאת כל דפי החשבון של החברה לשנת 2003 וכן להמצאת צילום השיק של 7,169 ₪, צו שנועד בדיוק להבהרת סימני השאלה הרבים שהעליתי והנזכרים לעיל. בדיון של יום 7.11.07 הסתבר כי הנתבע החליט, לא פחות ולא יותר על דעת עצמו, שלא לפנות לבנק עם הצו שניתן. עובדה זו כשלעצמה חמורה בעיני ובוודאי תמוהה ופוגעת בגרסת ההגנה. בעדויותיהם של נאור ושטגמן, הסתבר כי ניתן גם ניתן היה להביא צילום של כל אחד מהשיקים אשר לפי הטענה שימש לתשלום הסכומים הנזכרים באישור הסוכן. לו היו מובאים צילומי השיקים כאמור, ניתן היה לדעת, האם הסכום של 7,169 ש"ח שולם לתובעת או שמא לחברת ביטוח אחרת. לו הנתבע היה מביא ראיות על הפרמיה ששולמה עבור הרכב לשנה שקדמה לתקופת הביטוח נשוא התביעה, ניתן היה לשלול את הסברה שהתשלום שולם עבור תקופת ביטוח קודמת, גם היא רובה ככולה בשנת 2003. הראיות והאסמכתאות הנ"ל, שהיה ברור כי יש בהם צורך, לא הובאו ולא ניתן כל הסבר מדוע. לפיכך, ההסבר שסיפק הנתבע לאי ביצוע הצו, שלפיו לא ניתן שיק על סכום של 7,169 ₪ בדיוק ועל כן המצאת דפי החשבון ו/או צילומי השיקים לא הייתה מועילה ממילא, הנו, אפוא, הסבר קלוש שדינו להידחות מהטעמים הנזכרים לעיל. בנסיבות אלה, ונוכח כל סימני השאלה הרבים שעולים מחומר הראיות שלפני ושעה שהאישור שהוצג, לא די בו להוכיח את הקשר שבין התשלום הנזכר בו לתקופת הביטוח נשוא התביעה, לא עלה בידי הנתבע להוכיח את טענתו כי שילם את הפרמיה נשוא התביעה ועל כן דין התביעה להתקבל. סוף דבר אשר על כן, התביעה מתקבלת במלואה. הנתבע ישלם לתובעת את סכום התביעה בסך של 4,103 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין. כמו כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הוצאות המשפט וכן בנוסף, שכר טרחת עו"ד בסך של 3,000 ₪ + מע"מ, וזאת בהתחשב בסכום התביעה, בתוצאה, במספר הישיבות שהתנהלו בתיק וכן במשך ניהולו וכן בשכר טרחה ריאלי מינימאלי, שיש לפסוק בגין הייצוג בתיק זה. כתב תביעהמסמכיםחברת ביטוחפוליסה