הנטל להוכיח כי מקור הנזקים ברכב התובע מקורם בתאונה עצמית החוסה בביטוח הנתבעת רובץ לפתחו של התובע.
להלן פסק-דין בנושא תאונה עצמית ביטוח:
זוהי תביעה לתגמולי ביטוח בגין תאונה עצמית. התובע טען שנסע בכביש היציאה מהמושב בן זכאי "כשהגעתי לעקומה (סיבוב) ביציאה תוך כדי נסיעה וסיבוב איבדתי את השליטה על הרכב ונפלתי עם הרכב לתעלה שהיתה בצד הדרך.
למיטב זכרוני עקב פגיעה של הרכב בעמוד שהיה בצד הדרך, זו הסיבה שכנראה איבדתי את השליטה על הרכב וכתוצאה מכך נפל הרכב לתוך תעלה ונפגע." (סעיפים 6 - 7 לתצהיר עדות ראשית). בהודעה המודפסת שנשלחה לחברת הביטוח (ואינה חתומה), שצורפה לתצהירו כתוב בקיצור: "איבדתי שליטה על רכבי התנגשתי בעמוד וירדתי לתעלה".
כשהתבקש התובע להסביר את סדר האירועים - לאור ההבדלים בגרסאות - הוא לא ידע לומר אם איבד את השליטה ברכבו עקב הפגיעה בעמוד, או שהפגיעה בעמוד היתה תוצאה של איבוד השליטה שקרה עוד קודם.
בהודעה שנתן התובע לחוקר של הנתבעת הוא אמר: "לא זוכר מה קרה. אני רק זוכר כי איבדתי את השליטה על הרכב. אני לא זוכר אם פגעתי בעמוד חשמל אני רק זוכר שנפלתי לתעלה לאחר התאונה (ת/ 1 ע' 1 שורות 18 ואילך). בהמשך (עמוד 3 שורה 7) הוא אומר בשחזור במקום התאונה "אני לא יודע היכן העמוד שפגעתי בו."
בעדותו הבהיר העד שוב ושוב שאין הוא יודע אם "פגע" בעמוד, "שפשף" אותו (גרסה שהופיעה לראשונה בעת חקירתו בבית המשפט), או לא פגע בו בכלל!
התובע זיהה את אתר התאונה בצילומים שערך מר עזריה מליחי. בצילומים רואים כביש המוביל לכיכר, סובב אותה וממשיך. לימין הדרך המובילה החוצה מהמושב מוצב עמוד חשמל בודד ולצידו עמוד קצר (מעין יתד). שניהם נמצאים לצד הדרך, וההגעה אליהם מחייבת רכב היוצא מהמושב ועומד להקיף את הכיכר, לסטיה חריפה ימינה. בקרבת מקום, לא נראה אף עמוד אחר המתאים לתיאור ה"עמוד" שבו פגע התובע - או שאולי רק השתפשף - או אולי לא פגע כלל - לפי גרסאותיו. מכל מקום התעלה שבקרבת אותו עמוד היא התעלה שאליה הגיעה מכוניתו של התובע, לדבריו, בסוף התאונה.
התובע תיאר את דרך ירידת מכוניתו אל תוך התעלה, ומהדברים ברור שהמכונית הגיעה לתעלה מהצד, דהיינו, כשפניה מכוונים לעומק התעלה (דהיינו לרוחבה) וגלגליה הקדמיים בתוכה.
העד מר מליחי הסביר שאינו סבור שהתאונה נגרמה בדרך ובמקום שתיאר התובע. לדבריו, אילו נכנס התובע לכיכר במהירות מופרזת עלול היה רכבו להתהפך (או להחליק) אל תוך התעלה, כאשר צמיגיו הימניים היו יורדים אל מעבר לכביש והשיפוע היה מכריע את המכונית. אין כל הסבר לכניסת המכונית לתעלה עם גלגליה הקדמיים בתנועה חזיתית. מר מליחי ציין עוד שסימני הנזק במכונית מתאימים לפגיעה באבנים או סלעים רכים יחסית - ולא מתאימים לחיכוך או פגיעה בחומרים שמהם בנויה התעלה, בטון מחוזק ברשת. ממילא גם לא נותרו בתעלה סימנים כלשהם של פגיעה שנגרמה בה.
מר מליחי העיד ששהה במקום בעת שערך את מדידותיו וצילומיו מהשעה 9:30 ועד 11:00 לערך, שעות החופפות בקירוב את זמן התאונה וגרירת המכונית מהמקום. לדבריו יש במקום תנועה של עוברי דרך היוצאים ונכנסים מהמושב מדי דקות ובעת ששהה במקום הגיע אליו לאחר דקות אחדות קצין ביטחון שבדק מיהו ומה מעשיו במקום. מר מליחי הביע תמיהה, הכיצד לא ראה איש זולת התובע את התאונה, או את תוצאותיה. התובע אמר כי אינו חושב שיש ליישוב בכלל קצין ביטחון. לטענתו, אכן לא היו עדים לתאונה. הוא סיפר שהלך לביתה של אמו, שגרה בקרבת מקום, אחרי התאונה. הוא לא סיפר לה על האירוע, אך מביתה צלצל לסוכן הביטוח שמסר לו מספר טלפון של גרר. אשתו היא חולת לב ולכן לא רצה לחשוף אותה לחקירה. סוכן הביטוח או נהג הגרר לא העידו. רישום שיחות הטלפון לא הוצג במשפט.
לכתב התביעה צורפה חוו"ד שמאי שבה צויין ערכו המקורי של הרכב בסך 30,870₪. בחווה"ד פורטו נזקי המכונית: בחלקו הקדמי 17,918₪ ובחלקו האחורי 6719₪. הצטברות נזקים אלה חייבה את השבתת המכונית ובכתב התביעה דרשו התובעים מהנתבעת פיצוי בגין ערכה המלא של המכונית. במשפט התברר שלא כל הנזקים שנגרמו למכונית נגרמו באותו אירוע. התובע אישר שבחלקה האחורי של המכונית היו פגיעות עוד לפני האירוע שבגינו הוגשה התביעה. הוא אישר זאת בפני החוקר מטעם חברת הביטוח, אך לא אמר זאת לשמאי שבדק את המכונית וכלל בחוות-דעתו את הנזקים בחלקו האחורי של הרכב, והסביר ש"לא ידעש, שעליו לעשות כן.
ברור שהאמור שבכתב התביעה, שיחס את כל הנזקים לאירוע אחד - גרסה זו אינה אמת. מה שלא נאמר, חושפני בנסיבות אלה לא פחות ממה שנאמר: מעדות התובע למדתי שלמעשה התרחשו שני אירועי ביטוח. הקורא את כתב התביעה, לא יכול אף לנחש זאת. התובע לא סיפק מידע כלשהו אודות האירוע שבו ניזוק חלקה האחורי של מכוניתו - לא בכתב התביעה ולא בשום שלב אחר במשפט: היכן ניזוק הרכב? מתי? כיצד? מדוע לא תוקן? מי נהג בו? התובע לא מסר לנתבעת הודעה על אותו אירוע וגם לאחר שהודה בו, לא טרח להוכיחו בבית המשפט. אלה הם פגמים קשים היורדים לשורשי התביעה. יתירה מזו, האירוע הראשון מספק מניע לגרימת נזק מכוון למכונית. מכוניתו של התובע לא היתה עוד "מכונית סחירה" (כנטען בסיכומי התובע) בעת ש"ירדה לתעלה". היא היתה מכונית שסבלה נזק בלתי מתוקן שערכו יותר מ -20% מערכה. רק אחרי שסבלה נזק נוסף - בנסיבות מעורפלות מאוד - התחייבה השבתתה.
לאחר ששמעתי את התובע במשך שעה ארוכה, ונוכח פירוט הדברים שלעיל, איני נותן אמון בעדותו. ברור שחלק מהנזק נגרם באירוע מוקדם שאודותיו לא נתן התובע הודעה כלשהי לחברת הביטוח מעולם. ברור גם שמתחילה ואף בהמשך באמצעות כתב תביעתו, ניסה התובע לייחס את תוצאות האירוע הראשון (שאת נסיבותיו הסתיר) לאירוע שני, שעליו היה מוכן להעיד. זוהי מרמה על דרך ההסתרה. לכל הפחות היה כאן ניסיון למנוע מהנתבעת "לשאול שאלות" טורדניות, ולהמנע מ"השתתפות עצמית" בגין אחד משני האירועים. עדות היחיד של התובע בקשר לאירוע שלטענתו התרחש, היתה רצופת סתירות והיא בלתי אמינה לחלוטין. גם לאחר שמיעת הראיות איני יודע כיצד ניזוקה המכונית ואם התובע בכלל נהג בה בעת שניזוקה, אף אין זה ברור אם הנזק נגרם בתאונה או במעשה מכוון.
לפיכך אני דוחה את התביעה. התובעים ישאו בהוצאות הנתבעת בסך 12,000 ₪.