(1) האם עובד יכול לקבל פיצויים על עגמת נפש בבית הדין לעבודה ?
אחת השאלות הנפוצות בענייני סכסוך עבודה היא השאלה האם עובד יכול לדרוש פיצויים בגיל עגמת נפש במסגרת תביעתו בבית הדין לעבודה ?
מה הדין בסוגיית נזק לא ממוני בדיני עבודה ?
בעניין פיצויים בגין עגמת נפש, נקבע בפסיקה, כי באופן עקרוני, אין מקום לפסוק פיצוי בגין עגמת נפש ביחסי עבודה, שכן מטבעם יש בהם יסוד מתמיד של חיכוך והתנגשות ולעיתים קרובות נגרמים צער ומתח לאחד מהצדדים לחוזה העבודה.
אולם, במקרה של התנהגות שלא בתום לב יש מקום לפסיקת פיצויים בגין עגמת נפש ויש לפיצוי זה מטרה כפולה של פיצוי הנפגע והענשת הצד שנהג לא בהגינות. פסיקת פיצוי בגין עגמת נפש נתונה לשיקול דעתו של בית הדין, ועליו לנהוג בריסון במקרים כאלו.
כמו כן, אין חובה לפסוק פיצויים אף במקרה בו הוכח כי נגרם נזק שאינו ממוני.
(2) פיצוי עוגמת נפש דיני עבודה - פגיעה בכבוד העובד:
הפיצוי בגין נזק שאינו ממוני נועד ליתן ביטוי לעוגמת הנפש ולפגיעה בכבוד העובד שעה שפיטוריו נעשו מבלי שניתנה לו הזדמנות נאותה להשמיע את דבריו. על הקשר שבין כבוד האדם של העובד לבין זכות הטיעון בהליך פיטורים עמדה רעות שמר בגס "צדק פרוצדוראלי בהליך הפיטורים – עיונים בהלכת השימוע", עבודה, חברה ומשפט יג', בעמ' 17-19, וראו גם ע"ע (ארצי) 666-09 מולי אורן נ' מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (1.4.12) וע"ע (ארצי) 27600-10-11 ד"ר גרשון אהרונוב נ' המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון (22.12.15).
(3) פסיקה בנושא פיצוי עוגמת נפש דיני עבודה:
(א) דב"ע נ"ה/33-3 יצחק כהן נ' שופרסל בע"מ, עבודה ארצי, כח (1), 39 ;
(ב) דב"ע נ"ג/99-3 משרד החינוך - מ"י נ' דוד מצגר, פד"ע כ"ו 563;
(ג) דב"ע מ"ד/107-3 הלפרט מלכה נ' סמינר לגננות ולמורות "בית יעקב", עבודה ארצי, יח (1) 38;
(ד) תב"ע נ"ה/307 - 35 (ת"א) יוסי אבוחצירא נ' חברת דנדור השקעות בע"מ, עבודה אזורי, א, 402 .
בפרשת "אהרון כהן", (ע"ע 360/99 אהרון כהן נ' מדינת ישראל ואח') נפסק, ע"י כב' ס. הנשיא השופטת א. ברק, כי התנהגות שלא כדין של השלטון, ובכלל זה מעביד ציבורי, הינה עילה נפרדת לבד מהעילה החוזית המצדיקה את פיצוי העובד.
(4) חישוב נזק לא ממוני בדיני עבודה:
ביחס לפיצוי בגין נזק שאינו ממוני נקבע כי "עגמת נפש אינה עומדת בהכרח ביחס ישיר לנזק הממוני, וצערו של עובד המשתכר שכר גבוה אינו בהכרח גדול מצערו של עובד המשתכר שכר נמוך [ראו ענין פלונית ובר"ע (ארצי) 20418-03-13 משה סעיד נ' מנוסביץ רעות (7.11.2013)]. במסגרת זו ניתן לשקול מגוון שיקולים, אשר מבלי להתיימר למצותם, כוללים:
(א) עוצמת הפגם והחומרה במחדלי המעסיק, האם חובת השימוע הופרה באופן מלא או חלקי (לענין בחינת מהותיות הפגם ראו: ענין אורן; ענין אהרונוב פיסקה 63);
(ב) אופיו של ההליך שקוים – ככל שקוים – והאם נשמר בגדר השיח והשיג כבודו של העובד כאדם או שאך הוטחו האשמות;
(ג) האם הפיטורים היו מסיבה עניינית או שאינה עניינית, שכן החומרה המהותית הקיימת במקרה בו עילת הפיטורין אינה עניינית משליכה גם על תוצאת החומרה שבאי שמירה על זכויותיו הדיוניות של העובד טרם פיטוריו;
(ד) משך תקופת העסקת העובד; גילו של העובד (ראו ענין אהרונוב פיסקה 63) ; האם נפל דופי גם בהתנהגות העובד (ראו ענין פלונית פיסקה 42) ועוד. ..".
(4) האם יש הבדל בין עוגמת נפש בבית הדין לעבודה לבית משפט אזרחי ?
"עגמת נפש, כאב וסבל, אי נוחות, פגיעה ברגשות, אשר נגרמו עקב קיומו הלקוי של חוזה, כולם מהווים נזק לא ממוני, אשר, כבדיני הנזיקין, מוכרים גם בדיני החוזים. דיני החוזים מכירים בהם כנזק בר פיצוי. (ראו: ע"א 348/79 חנה גולדמן נ' יצחק מיכאלי, תמר מיכאלי וחברת ביניש בע"מ, פ"ד ל"ה (4), 31; דוד קציר, "תרופות בשל הפרת חוזה", חיפה 1991 חלק ב', עמוד 1087).
אין הבדל מבחינה זו בין בית הדין לעבודה לבית המשפט האזרחי. בשניהם הדיון הוא בביצוע לקוי של חוזה הגורם לנזק לא ממוני. בשניהם יש לאמוד את הנזק. עמד על כך השופט א' ברק (ע"א 348/79 הנ"ל):
"...בפסיקת הפיצויים על בית המשפט לשוות לנגד עיניו את העיקרון, כי מטרת הפיצוי היא החזרת המצב לקדמותו ואין מטרתו הענשת המפר.
בהפעלת שיקול הדעת השיפוטי במסגרת סעיף 13 לחוק התרופות, על בית המשפט לשאוף לפיצוי הנפגע , ולא להענשת המפר. סעיף 13 לחוק התרופות לא נועד להוות מנוף לפסיקת פיצויים עונשים בדיני החוזים. מכאן, שזדונו של המפר עשוי להיות רלבנטי רק במידה שהוא משפיע על חומרת הפגיעה של הנפגע (aggravated damages) (סעיף 17 לפסק הדין). " ראו: ע"ע 360/99 אהרון כהן נ' מדינת ישראל ואח' , פד"ע לח 1.