האם חלקה חקלאית הינה מקרקעין אשר הינם "רשות הרבים" ? סעיף 1 לחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד-1984 קובע כי "רשות הרבים" זהו "כל מקום שהציבור רשאי להשתמש בו או לעבור בו או שהציבור משתמש או עובר בו למעשה". סעיף 2 לחוק קובע את העבירה: "לא ישליך אדם פסולת, פסולת בנין או גרוטות רכב ברשות הרבים או מרשות הרבים לרשות היחיד, ולא ילכלך את רשות הרבים". סעיף 13 קובע את העונש בגין העבירה. בית המשפט פסק כי מטרתו של החוק הינה למנוע השלכת פסולת למקום שאיננו מיועד לכך וכן למנוע זיהומה של רשות הרבים. רשות הרבים מוגדרת בסעיף 1 לחוק כמקום שהציבור רשאי להשתמש בו או לעבור בו או שהציבור משתמש או עובר בו למעשה. על כן, גם שטח חקלאי הינו שטח פתוח ונגיש לציבור, לא ניתן לקבוע כי הציבור לא משתמש או עובר בשטח זה למעשה ועל כן, מתגבשת הדרישה של השלכת הפסולת "ברשות הרבים". גם בפסיקה נבחנה הגדרתו של מקרקעין כרשות היחיד/רשות רבים. רשות היחיד הוגדרה כמעונו של אדם, לעיתים גם החצרים שבקרבת הבית או הדירה, ואולם זאת רק אם לאותו יחיד שליטה מלאה על הסיכונים הנמצאים במקרקעין. שמירת הנקיון