קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לקבלת תצהיר גילוי מסמכים ערוך כדין: 1. ב"כ המבקשים מבקש לחייב את המשיבים ליתן תצהיר גילוי מסמכים כללי וספציפי ערוכים כדין, וכן להשיב על שאלות שנמנע מלהשיב עליהן או להשיב ב"לא רלוונטי". א. עניין גילוי מסמכים 2. ב"כ המבקשים טוען כי הוא קיבל מכתב, במקום תצהיר, שלא לפי האמור בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984-. ב"כ המשיבים מציין בתגובתו כי כך הוסכם בינו לבין ב"כ המבקשים, ומכל מקום הוא מוכן למסור תצהיר פורמלי. לגופו של עניין, קובל ב"כ המבקשים נגד המסמכים אשר גולו, שתי טענות: האחת - המסמכים חולקו לקבוצות תוך ציון כללי וללא כל פירוט, ושנית, שנטען לגבי שתי קבוצות של מסמכים (ד' ו-ה') שהחומר שבהן חסוי. שתי הקטגוריות הן: "התכתבות לקוח" ו"דו"חות חקירה". 3. לגבי הטענה הראשונה - אי הפירוט - נראה לי שב"כ המשיב יצא חובה כאשר תיאר את טיב המסמכים שבסעיפים א'-ג'. אלה מצויים, מן הסתם, ברשותו של ב"כ המבקשים, ולא יועיל לו פירוט לכל מסמך ומסמך. ראה ע"א 378,267/81 יצחק מזרחי ואח' נ. מלון קזינו אילת בע"מ, פ"ד לח(1), 589. אכן, יכול היה ב"כ המשיב להוסיף עוד נתונים כגון תאריכים ומספרים, אך עדיין לא ברורה לי התועלת אשר תצמח לב"כ המבקשים מתוספת זו. 4. לגבי הטענה השניה - חסיון - נראה שהיא מתקבלת ככל שהדבר נוגע להתכתבות, אך לא כן הדבר לגבי המסמכים שבסעיף ה' שב"כ המשיב לא נתן שום פרטים לגביהם בטענת חסיון. אכן ההלכה היא ש"מסמך אשר הוכן לקראת משפט נהנה מחיסיון מפני גילוי" (רע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה עין-כרם נ. ע' גלעד ואח'. מט(2), 516, 522 מול האות ז'). הלכה זו חלה לא רק כאשר הכנת המסמך נעשתה בזמן שהמשפט היה תלוי ועומד, אלא גם כאשר בזמן הכנתו היתה "הסתברות של ממש כי משפט יוגש בעתיד" (שם). בית המשפט העליון הגביל את החלת ההלכה הנ"ל בתנאי נוסף והוא "אותו מסמך הוכן "לצורך" המשפט". כב' הנשיא ברק מוסיף: "עם זאת, נראה לנו כי אין די בכך שאחת המטרות המשניות שעמדו ביסוד הכנת המסמך היא הצפי של הליך משפטי. לדעתנו, תנאי לתחילת החסיון הינו כי המטרה העיקרית או הדומיננטית בהכנתו היתה הכנה לקראת משפט. בכך מושג איזון ראוי בין עקרון הגילוי לחריגיו. אכן, מסמך שהיה נערך בין כה וכה, מטעמים ענייניים שאינם קשורים למשפט צפוי, אינו צריך ליהנות מחיסיון רק משום שאותו מסמך נערך גם משום תרומתו האפשרית למשפט צפוי". (שם, עמ' 523 מול האות א'). במלים אחרות, כאשר הכנת הדו"ח באה לשרת שתי מטרות שאחת מהן הכנתו לקראת משפט צפוי, והשניה משרתת רצונו של בית החולים לדעת את אשר קרה ולהפיק מכך לקחים, במקרים כגון דא, אין טענת חיסיון תעמוד לבית החולים. (שם, שם, מול האותיות ה'-ו'). בהתייחסו לסוגיית החסיון לדו"חות בדיקה רפואיים פנימיים בבתי חולים קובע, כב' הנשיא ברק, לאחר שדן בטענה של טובת הציבור להצדקת החיסיון, כי: "לדעתי, השיקולים של טובת הציבור שהובאו לתמיכה בחיסיון אינם מבוססים, ואין בהם כדי להצדיק הכרה בחיסיון המבוקש. נראה לי, כי החשש לפגיעה בקיומן ובתיפקודן של ועדות הבדיקה הפנימית בבתי חולים, אם לא יוכר החיסיון, הוא ספקולטיבי" (שם, עמ' 526 מול האות ז'). 5. הכלל המשפטי הידוע הוא שמי שטוען לחיסיון, עליו הראיה ועליו "לייסד אותו" בלשונו של כב' השופט חשין (ראה ע"א 6926/93 מספנות ישראל בע"מ נ. חברת החשמל לישראל בע"א ואח', פד"י מח(3), 749, 797 מול האות ז', וכן בספרו של א. הרנון, דיני ראיות, כרך ב', תשל"ז, 67, כפי שצוטט בפ"ד הסתדרות מדיצינית הדסה הנ"ל). ב"כ המשיב הסתפק בהעלאת הטענה של חיסיון בגין כך שהמסמכים הוכנו לקראת המשפט. סתם ולא פירש. תצהיר התשובות לשאלון מגלה לנו מצב עובדות המצביע על קיום החשש שהכנת הדו"חות איננה עמדת בתנאי המצדיק מתן חיסיון. לדוגמא, בשאלה 24 נשאל המשיב: "האם נכון כי נוהלי בתי החולים בנוגע להעסקת מיילדת פרטית בשר"פ ו/או באופן פרטי שונו על ידי בית החולים בעקבות מקרה זה?" התשובה שנתקבלה היתה: "לא רלוונטי". לשאלה 26 בה נשאל המשיב: "... מה נאמר בכנס שערכה הנהלת בית החולים בעקבות מקרה זה?" - לא רק שלא ניתנה תשובה אלא תשובה לשאלה זו נשכחה כליל, ומספרה לא הוזכר כלל בתצהיר התשובות. ד"ר אלכסנדר, אשר השיב לשאלון פשוט "דילג" מעל שאלה זו. ב"כ המשיב הסביר את המצב בכך שהיא "מיותרת" לאור תשובתו לשאלה 25. אין ספק, שהתייחסות כזו לשאלות אלה, איננה מרימה את נטל הראיה המוטל על המשיב, ואין בה כדי לשכנע כי קיים צידוק למתן חיסיון במקרה זה. ב. הטענה בדבר אי מתן תשובות לשאלות. 6. טוב עשה ב"כ המבקשים כאשר סיכם את השאלות והתשובות אליהן מתייחסת בקשתו והן השאלות: 21, 24, 26, 43, 45. לאחר שעיינתי בשאלות, בתשובות ובתגובת ב"כ המשיב, אני מחייב את המשיב להשיב על כל השאלות המוזכרות לעיל. 7. סיכומו של דבר, אני מחייב את המשיב: א. לתת תצהיר גילוי מסמכים כדבעי, בכפוף לאמור בסעיף 3 להחלטה זו. ב. לגלות את מסמכי דו"חות החקירה. ג. להשיב על השאלות: 21, 24, 26, 43 ו45- לשאלון בצורה מלאה ומפורטת. ד. המשיב ימלא אחר האמור לעיל תוך 30 יום מהיום. 8. לאור התוצאה, אני מחייב את המשיב לשאת בהוצאות ובשכ"ט עו"ד בסך 3,000 ש"ח בתוספת מע"מ וריבית כחוק. היות והתיק קבוע לקד"מ ליום 23/6/98, כך שהזמן הנותר איננו מספיק לביצוע האמור לעיל, אני מבטל את ישיבת קדם המשפט הנ"ל, וקובע אותה ליום 12/7/98 שעה 08: 30. גילוי מסמכיםתצהיר גילוי מסמכיםמסמכים