קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על 0% נכות מתאונת עבודה: סגן הנשיא י' אליאסוף 1. לפנינו ערעור ברשות (דב"ע 97/99-235) על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה מיום 31.7.1997 (תב"ע נז/01-440; השופט הראשי מיבלום כדן יחיד), בו נתקבל ערעורו של המשיב על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 19.1.1997. 2. המשיב נפגע בגבו בתאונת עבודה שאירעה ביום 18.11.1993. הוועדה הרפואית לעררים קבעה ביום 28.5.1995 כי למשיב דרגת נכות בשיעור 0%. על כך הגיש המשיב ערעור לבית הדין האזורי (תב"ע נו/01-26). באותו הליך נפסק ביום 1.5.1996 כי עניינו של המשיב יוחזר לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתתייחס לחוות הדעת של ד"ר ספירא מיום 30.10.1994 וכי אם תמצא הוועדה כי יש מקום לקביעת אחוזי נכות למערער, תערוך הוועדה חשבון "עובר ושב" לגבי הנכות. 3. בדיון ביום 19.1.1997 קבעה הוועדה הרפואית את מסקנותיה כדלקמן: "הועדה עיינה בחוות דעתו של ד"ר ספירא מתאריך 30.10.94. יש לציין שחוות הדעת ניתנה 6 חודשים בלבד לאחר ניתוח שהנ"ל עבר בעמוד השידרה המותני. עוד יש לציין שבבדיקה ביום מבחן ל.ס.ג. שלילי משמאל לחיובי ב850- מימין, ולא ב700- כמו עדות שצוין בחוות דעתו של ד"ר ספירא. כמו כן יש לציין שלא נמצאה כלל בבדיקה היום הגבלה בינונית בתנועות עמוד השידרה המותני. הנ"ל מתכופף קדימה ומגיע עם קצות אצבעות הידיים עד לריצפה. יש גם לציין שהחזרים גידיים הופקו תקינים ושווים. לא נמצאה כל הגבלה בתנועות לצדדים של עמוד השידרה. על כן, הועדה בדעה שהנ"ל סבל מבעיות בעמוד השידרה לפני התאונה הנדונה, התאונה הנדונה גרמה להחמרה חולפת. הניתוח שהנ"ל עבר ב10.5.94- היה נתוח אלקטיבי ללא קשר עם התאונה הנדונה. כתוצאה מהתאונה הנדונה לא נשארה כל נכות המיתבטאת באחוזים ולפיכך אין הועדה מקבלת לא את ממצאיו ולא את מסקנותיו של ד"ר ספירא ודוחה את הערעור". על כך הוגש ערעור לבית הדין האזורי. 4. ב"כ המשיב טען בבית הדין האזורי כי על הוועדה הרפואית לעררים היה לבצע חשבון "עובר ושב" לגבי נכותו של המערער גם אם היו לו בעיות גב לפני התאונה. ב"כ המוסד לביטוח לאומי השיבה לטענות המערער כי הוועדה הרפואית לעררים קיימה את פסק הדין בהליך הקודם (תב"ע נו/01-26), ומאחר ולא נקבעו למשיב אחוזי נכות, לא היה מקום לבצע חשבון "עובר ושב". 5. בפסק דינו קיבל בית הדין האזורי את טיעוני המשיב, וקבע כדלקמן: "1. הוועדה קבעה כי המערער 'סבל מבעיות בעמוד השידרה לפני התאונה הנדונה, התאונה הנדונה גרמה להחמרה חולפת. הניתוח שהנ"ל (המערער, ד.מ.) עבר ב10.5.94- היה ניתוח אלקטיבי ללא קשר עם התאונה הנדונה. כתוצאה מהתאונה הנדונה לא נשארה כל נכות המתבטאת באחוזים, ולפיכך הועדה לא מקבלת לא את ממצאיו ולא את מסקנותיו של ד"ר ספירא ודוחה את הערעור' כאמור, הועדה קבעה כי למערער 'לא נשארה כל נכות המתבטאת באחוזים'. כמו כן קבעה הועדה כי למערער 'ל.ס.ג. חיובי ב850- מימין'. תקנה 14(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז1956-, קובעת כי 'דרגת נכות של נפגע לגבי ליקוי שלא פורט בתוספת, תיקבע לפי האחוז הקבוע לצד פגימה אשר לדעת הוועדה דומה לליקוי הנפגע', דהיינו, אם סבורה הועדה כי הליקוי ממנו סובל הנפגע לא נכלל במבחנים, עליה 'להתאים' דרגת נכות לנפגע, לפי ליקוי שפורט במבחנים, הדומה לליקוי שמצאה אצל הנפגע. הועדה הנ"ל לא הפעילה את תקנה 14 בעניינו של המערער. 2. הועדה לא נימקה קביעתה כי המערער סבל מבעיות בעמוד השידרה עובר לתאונה הנדונה, ולא סמכה הקביעה הנ"ל על מסמך רפואי כלשהו. כמו כן לא נומקה קביעת הועדה כי הניתוח שעבר המערער לא היה כתוצאה מתאונת העבודה. נציין כי מפרוטוקול הועדה עולה שבפני הועדה עמדו רק חוות הדעת של ד"ר ספירא ופסקי הדין הנ"ל - לא צויין כי בפני הועדה עמד תיקו הרפואי של המערער. 3. איננו מקבלים טענתה של ב"כ המשיב כי בנסיבות אלה השאלה היחידה העומדת לביקורת שיפוטית היא האם קוימו הוראות פסק הדין מיום 1.5.96. משמצאנו כי הועדה פעלה שלא כדין, כפי שפורט לעיל, אין מנוס מהחזרת עניינו של המערער לועדה. יתרה מזאת, נראה כי יש להורות שעניננו של המערער ידון על ידי וועדה בהרכב אחר." פסיקתו האופרטיבית של בית הדין האזורי היתה "שיש להחזיר ענינו של המערער לוועדה, בהרכב אחר, למען תבדוק את המערער ותקבע מימצאים לאור בדיקתה, ולאחר מכן תבחן אם יש מקום להפעיל תקנה 14. כמו כן תתייחס הוועדה לשאלה האם סבל המערער מנכות בעמוד השדרה עובר לתאונה הנדונה ותבצע 'חשבון עובר-ושב' במידת הנדרש." 6. על כך הוגש ערעור של המוסד לביטוח לאומי לפנינו. 7. הטענות העיקריות של ב"כ המערער לפנינו הן כדלקמן: (א) בדיון שערכה הוועדה הרפואית לעררים ביום 19.1.1997, היא קיימה במלואן את הוראות פסק הדין ב-תב"ע נו/01-26, ובכך יש לראות את סוף הדיון בעניינו של המערער; (ב) בפסק הדין ב-בתב"ע נו/01-26 לא ניתנה הוראה כל שהיא לנימוקים בדבר עברו הרפואי של המשיב; (ג) משקבעה הוועדה הרפואית לעררים כי לא נשארה למשיב נכות המתבטאת באחוזי נכות, אין להפעיל את הוראת התקנות בדבר אחוז נכות מתואם; (ד) לא היה מקום להחזיר את עניינו של המשיב לוועדה הרפואית לעררים בהרכב הקודם או בהרכב אחר. 8. הטענות העיקריות של ב"כ המשיב לפנינו הן כדלקמן: (א) הוועדה הרפואית לעררים לא קיימה את הוראות פסק הדין ב-תב"ע נו/01-26, בכך שלא הפעילה את הוראות התיאום לגבי המשיב; (ב) הוועדה הרפואית לעררים לא נימקה את התייחסותה לחוות הדעת של ד"ר ספירא; (ג) בדין הוחזר עניינו של המשיב לוועדה רפואית לעררים בהרכב אחר. 9. אכן ההלכה היא כי משהוחזר עניין לוועדה הרפואית לעררים עם הוראות, "על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין האזורי" (דב"ע נא/01-29 מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160, 162). עניינו של המשיב הוחזר לוועדה הרפואית לעררים בהליך ב-תב"ע נו/01-26 על מנת שתתייחס לחוות דעתו של ד"ר ספירא, לקביעת אחוזי נכות ולעריכת חשבון "עובר-ושב" ככל שנדרש (ר' פיסקה 2 לעיל). עיון במסקנתה של הוועדה הרפואית לעררים (ר' פיסקה 3 לעיל) מעלה כי הוועדה אכן התייחסה לחוות דעתו של ד"ר ספירא, ולגבי התייחסות זו אין נדרשת התערבותו של בית הדין. באשר לאחוזי הנכות, קבעה הוועדה הרפואית כי "כתוצאה מהתאונה הנדונה לא נשארה כל נכות המתבטאת באחוזים". קביעתה זו של הוועדה הרפואית לעררים היא קביעה רפואית אשר אין להתערב בה ככל שלא נפלה בה טעות משפטית. לא מצאנו במסקנה זו של הוועדה הרפואית לעררים טעות משפטית הדורשת את התערבות בית הדין. 10. לאור זאת, מסקנתנו היא כי יש לקבל את הערעור של המוסד לביטוח לאומי ולדחות את ערעורו של המשיב על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 19.1.1997. 11. אין צו להוצאות. נכותערעורתאונת עבודה