המערער הגיש ערעור לוועדה בטענה כי במשך מספר שנים נדון עניינו אצל המשיב (קצין תגמולים) אך המשיב טרם נתן החלטה לגופה של התביעה. המערער עתר לוועדה לקבוע, ללא שהונחה בפניה החלטת המשיב, כי המחלות הנפשיות מהן הוא סובל לטענתו נגרמו בשל שרותו הצבאי. המשיב הגיש כתב תשובה בפתחו טען כי יש לדחות את הערעור על הסף בשל חוסר סמכות עניינית של הוועדה לדון בערעור, שכן המערער לא קיבל כל החלטה אופרטיבית מטעם קצין התגמולים עליה הוא יכול לערער בפני הוועדה. בנוסף התייחס המשיב לטענות המערער לגופן ופירט את השתלשלות הטיפול בתביעותיו של המערער אשר בחלקן כבר ניתנה החלטה ואף הוגש ערעור אשר נדון בפני הוועדה בראשון לציון (אשר קיבלה את ערעורו של המערער) וכי בנוגע לעניינים נשוא ערר זה ההליכים חודשו על ידי המערער רק בשנת 2008, וכי בנוסף לכך כי המשיב פועל לאיסוף החומר בעניינו של המערער, הרי שהמערער על אף פניות אליו טרם המציא מסמכים ופרטים אותם נדרש להמציא למשיב, ועל כן טרם ניתנה החלטה בעניינו הוועדה קבעה את התיק לדיון קדם משפט ליום 26.01.2010 וקבעה כי במועד הדיון ימסור המערער את תגובתו לטענות המשיב בעניין סמכותה של הוועדה לדון בערעור. ב"כ המערער לא התייצב לדיון קדם המשפט שהיה קבוע בתיק ולא הגיש כל בקשה לדחייתו. הוועדה בהחלטתה בפרוטוקול הדיון קבעה כי על המערער להודיע לוועדה תוך 7 ימים מדוע לא התייצב לדיון ולצרף במידת הצורך אישור רפואי. עוד נקבע בהחלטתה כי על ב"כ המערער להתייחס לטענות המשיב בעניין סמכותה של הוועדה לדון בערעור וזאת עד ליום 07.03.10. ביום 07.04.10, ולאחר שב"כ המערער לא פעל בהתאם להחלטת הוועדה בפרוטוקול מיום 26.01.2010, ניתנה החלטה נוספת לפיה על המערער לנמק מדוע לא התייצב לדיון מיום 26.01.2010 וכן הוארך המועד להגשת תגובתו לעניין סמכותה של הוועדה לדון בערעור עד ליום 21.04.2010 וזאת טרם מחיקת הערעור מחוסר מעש. דיון והכרעה 6. היות ועד למועד כתיבת החלטה זאת לא הוגשה תגובה מטעם המערער, ולאחר שבחנו את טענות המשיב, אנו קובעים כי דין הערעור להדחות וזאת בשל חוסר סמכותה של הוועדה לדון בתביעתו של המערער וזאת בטרם הונחה בפניה החלטת קצין תגמולים בעניינו. 7. סמכות הוועדה נקבעה בסעיף 33 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט-1959 (להלן: "החוק") הקובע בין היתר כי תובע הרואה עצמו נפגע על ידי החלטה כל שהיא של קצין תגמולים, רשאי לערער עליה לפני ועדת ערעור תוך שלושים יום מהיום שבו הגיעה אליו ההודעה על החלטת קצין התגמולים. 8. במקרה הנדון טוען המערער כי עניינו נדון זמן רב על ידי קצין התגמולים (כי תביעתו הוגשה כבר בינואר 2004) אך טרם ניתנה בעניינו כל החלטה אופרטיבית. לטענת המערער על פי הוראות חוק לתיקון סדרי מינהל (החלטות והנמקות) תשי"ט-1958 באם לא השיב עובד ציבור או לא הודיע תוך 3 חודשים על החלטתו רואים בכך החלטה לסרב לבקשה ללא מתן נימוקים. לטענת המערער הגיש את ערעורו הנדון מחמת סירוב בפועל של המשיב לדון בעניינו ולזכותו בפיצוי על פי החוק. 9. עניינן של הגשת תביעות לקצין תגמולים מוסדר בסעיפים 30 ו- 31 לחוק , וכן בתקנה 1 לתקנות הנכים (תגמולים ושיקום) (הליכים בפני קצין תגמולים) התשנ"ה -1995 (להלן: "תקנות הנכים ") הקובעת כי קצין תגמולים יחליט בבקשות לפי סעיף 30 לחוק תוך 9 חודשים לאחר שהתובע קיים שני התנאים - מסר מסמכים וראיות שדרש קצין תגמולים וכן התייצב לבדיקות. מבלי לדון בשאלה האם אכן עמד המערער בחובה המוטלת עליו להמציא המסמכים והפרטים הדרושים למשיב, וזאת בהתאם לתקנה 1 לתקנות הנכים, אנו סבורים כי בנסיבות העניין אין סמכות לוועדה לדון בערעור זה. 10. על מנת שלוועדה תקום הסמכות לדון בערעור של נכה, קובע סעיף 33 לחוק כי יש להניח בפניה החלטה של קצין תגמולים, אשר התובע סבור כי היא פוגעת בו. החלטה כזאת לא הונחה בפנינו. 11. באשר לטענת המערער כי בהעדר החלטה מטעם קצין תגמולים יש לראות את ההחלטה כהחלטה שלילית, הרי שבית המשפט המחוזי בחיפה התייחס לסוגיה זו במסגרת ע"א 226/08 פהד נ' קצין תגמולים (טרם פורסם, 02.08.09, להלן: "פסק דין פהד"), שם נדונה סוגיה דומה למקרה הנדון, ושם נקבע כי אין לקבל את הטענה כי יש לראות באי מתן החלטה של קצין תגמולים - החלטה שלילית, המקימה לתובע זכות ערעור לוועדה (להחלטה בעליון ראו רע"א 10444/09 פהד נ' קצין תגמולים, פורסם במאגרים המשפטיים מיום 05.05.2010). עוד קבע בית המשפט המחוזי בעניין פהד, כי על פי החוק, לוועדה אין הסמכות להורות לקצין התגמולים ליתן החלטה בעניינו של המערער וכי כל עוד לא הונחה בפניה החלטה של קצין תגמולים היא אינה יכולה לדון בתביעותיהם של נכים התובעים על פי החוק. 12. לאור האמור אנו מורים על דחיית הערעור בשל חוסר סמכות עניינית. 13. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מקבלת ההחלטה. 14. המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים. התחום הנפשיצבאחולי נפששירות צבאי