מעבר ממעביד למעביד באותו מקום עבודה בין העובד לבין "מקום העבודה" קיימת זיקה, והיא מרכזית ומשמעותית ביחסי העבודה ומחייבת הגנה. המחוקק הבטיח כי זכויותיו על-פי חוק של עובד יישמרו גם כאשר הוא עובר ממעביד למעביד באותו מקום עבודה. הוראות החוק בדבר רציפות הזכויות אינן נשענות על קיומו של חוזה עבודה בין העובד לבין המעביד החדש אלא על המשכה של העבודה באותו מקום עבודה, למרות חילופי המעבידים. אם המשיך העובד לעבוד באותו מקום עבודה נשמרות זכויותיו, ואין הוא צריך להוכיח לשם כך כי נוצר חוזה עבודה חדש בינו לבין המעביד החדש או שהוסכם במפורש על שמירת הזכויות (ע"א 415/90 מזרחי ואח' נ' פלפלי, פ"ד מו(4), 601). כך למשל באשר לתשלום פיצויי פיטורים, קובע סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים כדלקמן: ”מי שעבד שנה אחת ברציפות - ובעובד עונתי שתי עונות בשתי שנים רצופות - אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחר ופוטר, זכאי לקבל ממעבידו שפיטרו פיצויי פיטורים” סעיף זה משקף את העיקרון, לפיו זכויות מסוימות של עובדים, על-פי החוק, נקבעות ומחושבות על-פי העבודה או תקופת העבודה, לא רק אצל אותו המעביד, אלא באותו מקום עבודה (דב"ע נד/3-4 ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י - התעשייה האווירית לישראל בע"מ ו- רמת"א בע"מ, פד"ע כט, ע' 601). יתר על כן, הגישה כי מקום העבודה הינו מקור לזכויות מתמשכות המוקנות לעובדים בו, אינה בלעדית לחוק פיצויי פיטורים. גישה זו מעוגנת בהסדרים הכלולים בשורת חוקים מתחום משפט העבודה המגן (ראו למשל סעיף 3(ב) לחוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה תש"ט-1949, סעיף 3 לחוק חופשה שנתית תשי"א-1951, סעיף 18 לחוק הסכמים קיבוציים תשי"ז-1957 וסעיף 30 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958). בכל אלה אין כל התייחסות לזיקותיהם העיסקיות - משפטיות של המעבידים המתחלפים, בינם לבין עצמם. אלה אינם רלבנטיים בהקשר להוראות הנידונות, שעניינן מתמקד בשמירת רצף זכויות העובד מכוח עבודתו במקום עבודה אחד (דב"ע שם/91-3 הנ"ל).חילופי מעבידים